תמיד נשחט
פרק חמישי
פסחים
סד.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
הא והא רבי שמעון. נראה לר"י דההיא קמייתא לא הוה מצי
קשיא מליקה אמליקה. דס"ד בארבעה עשר קאמר וקתני דעבר
א
א) לקמן עג: חולין ל.,
א [מיי' פ"ה מהל' פסולי
ב) זבחים יד:, ג) סוכה נד:,
המוקדשין הל' ט]:
אמליקה דומיא דשאר קרבנות ועוד דקא חשיב ליה כשחיטה: ה"ג
לאוקומי כרבנן משום דקתני בה אבל המולק את העוף בי"ד
לו ב מיי' פ"א מהל' ק"פ
ד) [זבחים לד: מנחות נט:],
ולטעמיך תיקשי לך היא גופא דקתני רישא לא אמרו אלא פסח בלבד.
אינו עובר בולא כלום אמאי נקט עוף אי לאו דאתא למידק דווקא בי"ד
ה) שבת קכג:, ו) [ע"ב],
הלכה ט:
אבל אשאר קרבנות לא מחייב והדר תני אחד המולק ואחד המזה:
אבל בחול המועד אפילו בעוף נמי מיחייב והיינו כר' שמעון ובקונטרס
לז ג שם הלכה יא:
ז) [וע"ע תוס' יומא סג.
לח ד שם הלכה יב:
ד"ה טעמא], ח) [שבועות
אלא הא והא. תרוייהו הנך מתניתא
פי' לעיל טעם אחר אמאי נקט עוף:
❖
לט ה שם הלכה יג:
ואיכא דלא מקיש. חלב לזבח
יד.],
רבי שמעון דמתני' דפטר אשאר
קשיא מליקה אמליקה קשיא הקטרה
מ ו שם הלכה יד:
קרבנות בארבעה עשר ומחייב עלייהו
ונהי דלא מקיש להקטרה
מא ז שם הלכה טו:
אהקטרה ולטעמיך תיקשי לך היא גופא
מב ח שם הלכה יא:
במועד: מליקה אמליקה לא קשיא.
לענין הכי מקיש דלא אמרינן אפילו
תורה אור השלם
דקתני לא אמרו אלא בפסח בלבד והדר
מג ט שם הלכה טז:
אחד בסוף העולם דסברא הוא
קמייתא דפטר בארבעה עשר קאי
❖
מד י שם הלכה יד:
1. לֹא תִזְבַּח עַל חָמֵץ דַּם
תני אחד השוחט ואחד הזורק ואחד המולק
טעמא
שלא לשמו
לאקושי להכי:
כדתני בה בהדיא ותנא עוף והוא הדין
זִבְחִי וְלֹא יָלִין חֵלֶב חַגִּי
ואחד המזה אלא הא והא ר"ש מליקה אמליקה
עַד בֹּקֶר: שמות כג יח
הא סתמא פטור ש"מ כו'. זאת גירסת
לשאר זבחים אלא משום דאורחיה
2. וְהָיָה לָכֶם לְמִשְׁמֶרֶת
לא קשיא כאן בארבעה עשר כאן בחולו של
רבינו חננאל
לעכוביה בו ביום אחר התמיד נקט
רש"י ואין נראה לר"ת דהא איכא
עַד אַרְבָּעָה עָשָׂר יוֹם
מועד ואידי ואידי ר"ש היא הקטרה
ליה ורישא דמתניתא בתרייתא דקתני
למידק מרישא איפכא וגריס ר"ת הכי
ב
הכא קתני המולק עובר
לַחֹדֶשׁ הַזֶּה וְשָׁחֲטוּ אֹתוֹ
והמקטיר את האימורין
כֹּל קְהַל עֲדַת יִשְׂרָאֵל בֵּין
נמי לא אמרו אלא פסח בלבד רבי
לשמו אמאי פטור שלמים לשם פסח
אהקטרה נמי לא קשיא תנאי היא דאיכא
❖
אינו עובר. והתם קתני
הָעַרְבָּיִם: שמות יב ו
שמעון אמרה ואארבעה עשר קאי
קשחיט ש"מ בעי עקירה פירוש דאי
דמקיש הקטרה לשחיטה ואיכא מאן דלא
המקטיר את האימורין
ואחד השוחט כו' דסיפא בחולו של
לא בעי עקירה אפילו שחט לשמו כשר
עובר והמולק אינו עובר
מקיש: רבי יהודה אומר אף התמיד וכו':
קשיין אהדדי. ופרקינן
מועד קאמר ואשמעינן חיובא לזורק
דשלמים לשם פסח כשר דהא מכשיר
לעזי רש"י
מאי טעמא דרבי יהודה אמר לך 1 זבחי
שתי הברייתות לר"ש הן,
ולמולק כשוחט דלא תימא שחיטה
לעיל ר' יהושע שוחט אחרים לשמו :
❖
ז)
הא דפטרה אמליקה בי"ד
קרוק"ש. ווים, אנקולים.
זבח המיוחד לי ומאי ניהו תמיד: ר"ש אומר
קראו את ההלל. פי' לוים דתניא
דווקא: תנאי היא. הני תרתי סתמי
הכי קתני ר' שמעון במתני'
הפסח בארבעה עשר וכו': מ"ט דר"ש
ושאר כל הזבחים בי"ד בין
תנאי היא ואליבא דרבי שמעון מר
בתוספתא ישראל שוחטין
לשמן ובין שלא לשמן
מוסף רש"י
דכתיב זבחי זבחי תרי זמני קרי ביה זבח
מקיש הקטרה לעבודת הדם הואיל
את פסחיהן ולוים קוראים את ההלל
פטור ור' שמעון פוטר
פסח בשאר ימות
זבחיי למאי הלכתא פלגינהו רחמנא מהדדי
בשאר זבחים כ"ש
וישנו בהלנת אימורין ומר לית ליה
קשה לר"י דאמרינן בפ' אין נערכין
השנה שלמים הוי.
אמליקה, והא דמחייבת
הא היקישא דשחיטה קאמר רחמנא
בערכין (יא.) ובכיצד מברכין (ברכות
ולא כתב זבחיי למימר בזמן דאיכא זבח לא
דנפקא לן מוזבחת פסח
אמליקה בחולו של מועד
וזריקה דמתרביא בהדיא מדם זבחי
לה. ושם) אין אומרים שירה אלא על
לה' אלהיך צאן ובקר
דבהדיה מחייב ר"ש
מחייב אזבחיי בזמן דליכא זבח מחייב
דמותר פסח קרב שלמים
במשנתנו [דתנן] בשאר כל
אבל הקטרה לא: זבחי זבחי תרי
היין והכא חזינן דאיכא שירה בלא
אזבחיי: ובמועד לשמו פטור וכו': טעמא
(חולין ל.). שמעת מינה.
הזבחים במועד בין לשמן
זימני. תרי קראי כתיבי שקיל י' דחד
נסכים וכן היו ח)מקדשין העזרות בב'
מדקרי ליה זבח פסול,
ובין שלא לשמן [חייב]
דשלא לשמו הא סתמא פטור אמאי א פסח
מינייהו ושדי אאידך וקרי ביה זבח
תודות ובשיר ואומר ר"י דה"פ אין
פסח בשאר ימות
דמליקה כשחיטה חשיב
בשאר ימות השנה שלמים הוי שמעת מינה
השנה בעי עקירה.
א)
לה. הקטרת אימורין יש
דהיינו פסח וקרי ביה זבחיי לשאר
אומרים שירה בשעת הקרבת קרבן
ג
למיעקר שם פסח מיניה
תנא דמקיש הקטרה
פסח בשאר ימות השנה בעי עקירה אמר ר'
זבחים: ואמאי פלגינהו רחמנא. ולא
אלא על היין דמשמח אלהים ואנשים
וכל כמה דלא עקר פסח
לשחיטה ומחייב, ויש תנא
חייא בר גמדא נזרקה מפי חבורה ואמרו
כתב זבחיי בחד קרא והכל במשמע
דריש ליה ועיקר שתיה ושמחה היינו
הוא וכי שחיט ליה שלא
דלא מקיש ותרווייהו
בזמנו הוי פסח פסול
אליבא דר"ש. ואמרינן
בין בפסח בין בשאר זבחים: לומר
בשעת אכילה ודומיא דהכי נמי לגבוה
כגון שהיו בעלים טמאי מת ונדחין לפסח
. נזרקה. תשובה
מאי טעמא דר' שמעון
(שם)
שני דסתמיה לשום פסח קאי: מתני' הפסח
לך בזמן דאיכא זבח. דהיינו פסח
בשעת הקרבת קרבן קאמר דאין אומר
זו שאני משיב, מפי
דבי"ד מחייב השוחט את
ב
חבורה. ואמרו לעולם לא
בארבעה עשר לא מחייב אשאר
שירה אלא על היין אבל שלא בשעת
הפסח לבדו על החמץ
נשחט בשלש כתות שנאמר ושחטו אותו
2
בעי עקירה, והאי דמשמע
ופוטר השוחט שאר זבחים
זבחים: הא סתמא פטור. מלא תשחט
הקרבה היו אומרים שירה שלא על
כל קהל עדת ישראל קהל ועדה וישראל
דבעי עקירה כגון שהיו
על החמץ בי"ד. ובמועד
דאמרינן כל כמה דלא עקר שם פסח
היין בכמה דוכתי:
בעלים. בפסח ראשון
מחייב השוחט שאר זבחים
נכנסה כת הראשונה נתמלאה העזרה נעלו
ג
טמאי מתים ופסח זה
על (הפסח) [החמץ] ופוטר
מיניה הוא פסח ושחטו בשאר ימות
אתיא
דלתות העזרה תקעו הריעו ותקעו הכהנים עומדים שורות שורות ובידיהם
לא נדחה מחמת איבוד
השוחט הפסח לשמו.
ד
ה
השנה ופסול ושחיטה שאינה ראויה
אלא מחמת בעלים שנדחו
ופשטינן טעמא דר"ש
בזיכי כסף ובזיכי זהב שורה שכולה כסף כסף ושורה שכולה זהב זהב לא
היא: בעי עקירה. ולא אמרינן
מחמת טומאה לפסח שני
משום דכתיבי תרי קראי
והאי פסח חזי ליקרב באייר
היו מעורבין ולא היו לבזיכין שוליים שמא יניחום ויקרש הדם שחט ישראל
לא תשחט ולא תזבח,
סתמיה שלמים הוא ולשון בעיא הוא
ב) ו
הלכך בעי עקירה (שם).
ובתרווייהו כתיב זבחי
כלומר פשטינן לה מהכא או לא: מפי
וקבל הכהן נותנו לחבירו וחבירו לחבירו ומקבל את המלא ומחזיר את
שחט ישראל וקבל
שמעי' מתרי זבחי דאינון
חבורה. כולם הודו בדבר זה לאוקומי
הכהן. כן היה דרכן
זבחי וכיון דהוה ליה
הריקן כהן הקרוב אצל המזבח זורקו זריקה אחת כנגד היסוד ז יצתה כת
לעשות (זבחים יד:). קראו
למכתב זבחים דמשמע
מתני' דמשמע דבעי למעקר שם פסח
ראשונה ונכנסה כת שניה יצתה שניה נכנסה שלישית כמעשה הראשונה
את ההלל. כל כת קוראה
זבחים טובא ופלגינהו
מיניה כגון שהיו בעליו טמאין בארבעה
את ההלל ג' פעמים
וכתב זבחי זבחי. ש"מ כל
כך מעשה השניה והשלישית ח קראו את ההלל אם גמרו שנו ואם שנו שלשו
עשר דסתמיה לשם פסח שני קאי
שהיו פסחיהם מרובין והיו
היכא דאיכא זבח והוא
אע"פ שלא שלשו מימיהם ר' יהודה אומר מימיהם של כת שלישית לא הגיעו
מש"ה בעי עקירה: מתני' הפסח
טעונין הלל בשחיטתם ולא
ג)
זבח חג הפסח. הבשר
היו מספיקין לשחוט פסחם
שעובר עליו קרינא ביה
לאהבתי כי ישמע ה' מפני שעמה מועטין ט כמעשהו בחול כך מעשהו בשבת
נשחט בשלש כיתות. פסחי צבור
כל כת עד שקראוהו
זבחי, אזבח זה חייב ולא
אלא שהכהנים מדיחים את העזרה שלא ברצון חכמים ר' יהודה אומר כוס
שלש פעמים, ואע"ג דתנן
בין שהצבור מועטין ויכולין לישחט
אשאר זבחים, אבל במועד
ד)
אע"פ שלא שלשו מימיהן,
דליכא זבח חג הפסח
כולן בבת אחת מצוה ליחלק לשלש
היה ממלא מדם התערובת זרקו זריקה אחת על גבי המזבח ולא הודו לו חכמים
היינו לא גמרו פעם
קרינא זבחים וחייב אשאר
כיתות זו אחר זו: בזיכי זהב ובזיכי
כיצד תולין ומפשיטין אונקליות של ברזל היו קבועים בכתלים ובעמודים
שלישית כולו, אבל מיהו
זבחים. ודיקינן מדקתני
י
אין כת שלא היתה גומרתו
כסף. כפות גדולות לקבל בהן הדם:
השוחט הפסח על החמץ
שבהן תולין ומפשיטין כל מי שאין לו מקום לתלות ולהפשיט מקלות דקים
ה)
שתי פעמים ומתחלת בו
במועד לשם שלמים חייב,
שכולה כסף כו'. בגמ'ו) מפרש טעמא:
וחלקים היו שם מניח על כתפו ועל כתף חבירו ותולה ומפשיט ר"א אומר י"ד
פעם שלישית (סוכה נד:).
דוקא שעקר שם פסח
ולא היו לבזיכין שוליים. רחבין מלמטה
מפני שעמה מועטין.
מעליו וקראו שלמים,
שחל מכלל דבשאר ימות השנה
שבשתי כתות הראשונות
אלא חדין תחתיהם כדי שלא יוכלו
נתמלאה העזרה לכל כת
בעי עקירה. ופרקינן
לישב על הקרקע: שמא יניחום. כהנים על גבי קרקע עד שיקבלו דם אחר מחמת שהן מרובין וישכחום ויקרוש הדם ולא יהא ראוי לזרוק:
ונשאר כת שלישית במעט
לעולם אימא לך דלא בעי
שחט ישראל. אם ירצה שהשחיטה כשירה בזרים בכל הקרבנות: וקיבל כהן. הדם בבזך מצואר הטלה: נותנו לחבירו. שהרי בשורה הן
ולא היה שחיטת פסחיהן
עקירה ומתני' כגון שהיו
מארכת בכדי קריאת שלש
בעליו טמאי מתים ונדחו
עומדים עד המזבח: מקבל את המלא. מיד הנותנו לו ומחזיר את הריקן שחזר אליו מיד כהן הזורק: זריקה אחת. בבזך עצמו זורק ולא
❖
הללות (שם).
לפסח שני דסתמיה לשם
מתנה באצבע שאין לך קרבן טעון אצבע אלא חטאת לבדה כדכתיב [ויקרא ד] באצבעו: כנגד היסוד. ברוחות שבמזבח שהיה יסוד תחתיהן וזורק לזקיפתו
פסח קאי. מתני' הפסח
של מזבח והוא נופל ליסוד. ולפי שאין היסוד מקיף את המזבח אלא את הצפון ואת המערב כדתנן במסכת מדות (פ"ג משנה א) לכך הוצרך לומר
נשחט בשלש כתות שנאמר
ושחטו אותו כל קהל עדת
כנגד היסוד: כך מעשה השניה ושלישית. הכל כאשר אמרנו: קראו את ההלל. אכל כיתות קאי: אם גמרו שנו. כשהיו מתחילין לשחוט
מוסף תוספות
ישראל קהל ועדה וישראל,
מתחילין לקרות ואם רבו הפסחים ומשך זמן שחיטתן עד שגמרו ועדיין רבים שוחטין חוזרין וקורין שניה: ואם שנו. ועדיין לא גמרה שחיטת פסחי
הרי ג'.
א. דמחייב ליה למקטיר.
אותה הכת שילשו וכן השניה וכן השלישית ואע"פ שלא אירע מעולם ששילשו לפי שהיו שם כהנים מרובין ומהירין במלאכתן: לא הגיעו לאהבתי.
תוס' שאנץ. ב. דקתני
לשמו פטור הא סתמא
אפילו פעם ראשון: אלא שהכהנים מדיחין העזרה. שאמת המים מהלכת בעזרה וכשהן רוצין להדיח העזרה פוקקין את נקב יציאתה והמים
חייב אלמא לא בעי עקירה
פושטין והולכין על גדותיה ומדיחין את כל העזרה שרצפה של שיש היתה כולה ואחר כך פותחין הנקב והמים יוצאים ובערב הפסח מתוך
אלא מדיוקא ליכא
שהדמים מרובים היו מדיחין אותה והכהנים היו מדיחין אותה בשבת שלא ברצון חכמים: מדם התערובת. המוטל על הרצפה וטעמא
למשמע מינה. שם. ג. נ"א.
פירוש אין אומרים שירה
מפרש בגמרא [סה.]: אונקליות. מסמרים שראשיהן כפופין למעלה. קרוק"ש בלע"ז: בעמודין. אלו עמודין קטנים הרבה וקרויין ננסין כדאמרינן
על שום אכילת מזבח כגון
במס' תמיד (פ"ג משנה ה) דתנן בית המטבחיים היה לצפונו של מזבח ועליו שמונה עמודין וקרויין ננסין וקורות של ארז על גביהן ואונקליות
זריקת דמים וניסוך המים.
תוס' ברכות לה.
המטבחיים: חלקין. מחולקין. מפוצלות קליפתן:
של ברזל היו קבועין בהן וג' סדרים
שבהן תולין ומפשיטין
וקבועין
בעזרה במקום בית
שחל