סד:
תמיד נשחט פרק חמישי פסחים
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
אתיא
זריקה זריקה מעולה. בפ' איזהו מקומן (זבחים נז.) פריך
שחל להיות בשבת. ואינו יכול לתקן י) המקלות: ידו על כתף חבירו.
מה א שם הלכה יז:
א) מכילתא בא פרשה
מו ב שם הלכה ט:
ה, ב) ברכות יט. עדיות
ותולה אותו בגידי ארכובותיו בזרועו: במגיס. קערה: וישבה לה בהר
ונילף מעולה מה עולה שתים שהן ארבע אף פסח כו' ומשני
מז ג שם הלכה י:
פ"ה מ"ו, ג) [תוספתא
הבית. בשבת קאמר שלא היו יכולין להוליך פסחיהן לבתיהן: בחיל.
אמר אביי למה לי למיכתב סביב בעולה סביב בחטאת הוו להו שני
מח ד שם הלכה ו:
ספ"ד], ד) מנחות פט:,
כתובין הבאין כאחד ואין מלמדין וקשה לר"י דנהי דלא ילפינן משני
לפני הסורג הוא בין הסורג לחומת עזרת נשים בתחלת עליית ההר:
מט ה מיי' פ"ה מהל'
ה) ת"כ ויקרא [פרשה
גמ' שלשים בכל כת וכת. קהל
יד], ו) [ברכות לא: וש"נ],
תמידין הלכה ב:
כתובין הבאין כאחד במה מצינו מדלא
ז) זבחים יד:, ח) יומא
ו [מיי' פ"ט מהל' ביאת
שחל להיות בשבת מניח ידו על כתף
כתב בחד מינייהו א בכור ומעשר ופסח
עשרה ועדה עשרה וישראל עשרה:
לג. [וש"נ], ט) זבחים לז.
מקדש הלכה ו]:
חבירו ויד חבירו על כתיפו ותולה ומפשיט
מספקא ליה. דילמא בבת אחת צוה
דאיכא גזירה שוה נילף שפיר מעולה
נ ז מיי' פ"ה מהל' מעשה
[נו:], י) [אולי צ"ל לטלטל],
כ) [ויקרא א], ל) בס"א
קרבנות הל' יז:
קרעו והוציא את אימוריו נתנו במגיס
לשוחטו ויהיו בה שלשים: או בזה
דאין גזירה שוה למחצה ואומר ר"י
❖
❖
נא ח שם:
נוסף: אחת, מ) [דף לז.],
אחר זה. שלש כתות של עשרה
דע"כ אשם וחטאת דכתיב בהו סביב
והקטירן על גבי המזבח א יצתה כת הראשונה
דאמרינן התם דהוו שני כתובים
עשרה הלכך שלש כתות בעינן דילמא
וישבה לה בהר הבית שניה בחיל והשלישית
ושלשה כתובים ילפינן בג"ש מעולה או
בזה אחר זה קאמר ושל שלשים בעינן
רבינו חננאל
תורה אור השלם
במקומה עומדת חשיכה יצאו וצלו את
עולה ילפא מינייהו והשתא אתי שפיר
דילמא בבת אחת קאמר ואינו יכול
פסחיהן: גמ' א"ר יצחק א)ב אין הפסח נשחט
1. וְהִקְטִירוֹ הַכֹּהֵן
אמר רבי יצחק אין
לשוחטו בפחות משלשים: בנ' סגי
הא דמסיק הוו להו שני כתובים הבאין
הפסח נשחט אלא בשלש
הַמִּזְבֵּחָה לֶחֶם אִשֶּׁה
אלא בג' כתות של שלשים שלשים בני
כתות של שלשים שלשים
ויקרא ג יא
לַיְיָ:
עיילי שלשים. ברישא ושוחטים
כאחד דלמעוטי דלא נילף בגזירה שוה
2. וְהִקְטִירָם הַכֹּהֵן
בני אדם. מאי טעמא
אדם מ"ט קהל ועדה וישראל מספקא לן אי
אתו דדומיא דכתב בהו סביב קא
פסחיהן ונפקי עשרה מינייהו ועיילי
מספקא לן אי כולהו
הַמִּזְבֵּחָה לֶחֶם אִשֶּׁה
בבת אחת אי בזה אחר זה הלכך בעינן
י' חדשים דאי בהדדי קאמר הא איכא
ממעט דאית בהו גזירה שוה כדפרישי':
קהל ועדה וישראל בבת
לְרֵיחַ נִיחֹחַ כָּל חֵלֶב לַיְיָ:
אחת נכנסין או בזה אחר
ויקרא ג טז
ואי שלש כתות קאמר הא איכא:
שלש כתות של שלשים שלשים בני אדם
החולב
3. בְּרָב עָם הַדְרַת מֶלֶךְ
זה, הלכך עיילי שלשים
ננעלין תנן. מאליהן ומעשה נסים:
דאי בבת אחת הא איכא ואי בזה אחר זה הא איכא הלכך בחמשין נמי
שלשים ואפי' בחמשין
וּבְאֶפֶס לְאֹם מְחִתַּת
ג
סמכינן אניסא. וכל זמן שאין ננעלין
משכחת לה, כגון דעיילי
משלי יד כח
רָזוֹן:
סגיא דעיילי תלתין ועבדי עיילי עשרה ונפקי עשרה עיילי עשרה ונפקי
4. אַךְ בְּכוֹר שׁוֹר אוֹ
שלשים עבדי עשרה ונפקי
מאליהן מניחין אותם ליכנס ולא
עשרה: נכנסה כת ראשונה וכו': איתמר אביי אמר ננעלו תנן רבא אמר
ועילי עשרה אחריני ועבדי
בְכוֹר כֶּשֶׂב אוֹ בְכוֹר עֵז
חיישינן דלמא עיילי כולהו ואין כאן
נמי עשרה ונפקי, ועיילי
לֹא תִפְדֶּה קֹדֶשׁ הֵם אֶת
נועלין תנן מאי בינייהו איכא בינייהו למסמך אניסא אביי אמר ננעלו תנן
עשרה אחריני. יש מי
שלש כיתות: חס ושלום כו'. במסכת
דָּמָם תִּזְרֹק עַל הַמִּזְבֵּחַ
כמה דעיילו מעלו וסמכינן אניסא רבא אמר נועלין תנן ולא סמכינן אניסא
ששונה ננעלו דלתות
וְאֶת חֶלְבָּם תַּקְטִיר אִשֶּׁה
עדיות תנן ארבעה דברים העיד
העזרה מעצמם בנס מן
לְרֵיחַ נִיחֹחַ ליְיָ
והא דתנן א"ר יהודה ח"ו שעקביא בן מהללאל נתנדה שאין עזרה ננעלת
עקביא בן מהללאל כו' וקתני התם
ב)
השמים, ויש מי ששונה
במדבר יח יז
5. וְשָׁחַט אֹתוֹ עַל יֶרֶךְ
נועלין דלתות העזרה.
על כל אדם בישראל בחכמה וביראת חטא כעקביא בן מהללאל אביי מתרץ
הוא היה אומר אין משקין לא את
כלומר כיון שנתמלאת
הַמִּזְבֵּחַ צָפֹנָה לִפְנֵי יְיָ
הגיורת ולא את המשוחררת אמרו לו
לטעמיה ורבא מתרץ לטעמיה אביי מתרץ לטעמיה אין בעזרה בשעה
העזרה נועלין הדלתות
וְזָרְקוּ בְּנֵי אַהֲרֹן הַכֹּהֲנִים
מעשה בכרכמית שפחה שהיתה
דלא לירמסו אהדדי. והא
שננעלה על כל אדם בישראל בחכמה וביראת חטא כעקביא בן מהללאל רבא
אֶת דָּמוֹ עַל הַמִּזְבֵּחַ
❖
דתנן בעדיות ח"ו שעקביא
ויקרא א יא
סָבִיב:
בירושלים והשקוה שמעיה ואבטליון
מתרץ לטעמיה אין בעזרה בשעה שנועלין אותה על כל ישראל בחכמה
בן מהללאל נתנדה שאין
אמר להם דוגמא השקוה דומין לה
העזרה ננעלת על כל אדם
וביראת חטא כעקביא בן מהללאל תנו רבנן מעולם לא נתמעך אדם בעזרה
היו אותן שהשקוה ונידוהו אמר רבי
בישראל בחכמה וביראת
מוסף רש"י
חוץ מפסח אחד שהיה בימי הלל שנתמעך בו זקן אחד והיו קוראין אותו
חטא כעקביא בן מהללאל,
יהודה חס ושלום שעקביא נתנדה
שאין עזרה ננעלת
כל השמועה פשוטה היא.
פסח מעוכין תנו רבנן ג) פעם אחת ביקש אגריפס המלך ליתן עיניו באוכלוסי
שאין עזרה ננעלת כו' כשהיתה ננעלת
על כל אדם בישראל.
והכליות שלקח תפיסה
ישראל אמר ליה לכהן גדול תן עיניך בפסחים נטל כוליא מכל אחד
כלומר כשהיתה ננעלת
על כל אדם בערבי פסחים שהקהל
בעלמא עד שיתנו לו דבר
עליהם, והיינו כשנתמלאה
אחר כגון צרור או כיוצא
גדול ורב אין בה אחד בחכמה
ונמצאו שם ששים ריבוא זוגי כליות כפלים כיוצאי מצרים חוץ מטמא
פה לפה לא היה בכולם
בו לעמוד בהן על המנין.
וביראת חטא כעקביא: פסח מעוכין.
ושהיה בדרך רחוקה ואין לך כל פסח ופסח שלא נמנו עליו יותר מעשרה
אדם חשוב בחכמה ויראת
מדקתני שחט ישראל ש"מ
חטא כעקביא (ברכות יט.).
על שם שנתמעך: פסח מעובין. עב
כי בא התנא להודיענו
בני אדם והיו קוראין אותו פסח מעובין נטל כוליא הא בעי אקטורה דהדר
והקטירו. מדלא כתיב
דשחיטה בזר כשרה.
על שם שהעם רב: והקטירו. משמע
והקטיר, משמע לבדו, שלא
מקטיר להו והכתיב 1 והקטירו ד) דשלא יערב חלביו של זה בזה דהדר מקטיר
נותנים לחברו וחברו
לבדן שלא יערב חלבים של קרבן זה
יערב חלבי קרבן זה עם
לחברו ש"מ דהולכה
להו חדא חדא והתניא והקטירם שיהא כולו כאחד אלא תפיסה בעלמא
ה) 2
חלבי קרבן אחר (מנחות
שלא ברגל כשרה והוא
בחלבים של קרבן אחר: שיהא כולו
פט: מכת"י). נייד פורתא.
דניידי פורתא. ותו שמעינן
דשקיל מינייהו עד דיהבין ליה מידי אחרינא: כהנים עומדין שורות וכו':
כאחד. כל האימורין של קרבן:
בשפשוף רגלים (זבחים
מדקתני קבל המלא מקודם
מאי טעמא אילימא דילמא שקלי דדהבא ומעיילי דכספא הכי נמי דילמא
תפיסה בעלמא. תופס כוליא ומראה
יד:). אין מעבירין על
ואחר כך החזיר הריקן
המצות. הפוגע במצוה
הא דאמר ריש לקיש
שקלי בר מאתן ומעיילי בר מאה אלא דהכי שפיר טפי: ולא היו לבזיכין
לשליח והוא נותן פול או אבן כנגדה:
לא יעבור ממנה, ונפקא
אין מעבירין על המצות
מאי טעמא. שורה שכולה כסף כסף:
שוליים וכו': תנו רבנן כל הבזיכין שבמקדש לא היו להן שוליים ה חוץ
לן במכילתא ושמרתם את
אלא מקדים מצוה דפגע
אי נימא דילמא. כשהוא מחזיר הריקן
המצות, קרי ביה את
ברישא. ומיהא דקתני
מבזיכי לבונה של לחם הפנים שמא יניחום ויפרוס הלחם: שחט ישראל
המצוות, לא תמתין לה
זורקו זריקה אחת כנגד
ומקבל המלא זימנין דמחזיר ריקן של
וקבל הכהן וכו': לא סגיא דלאו ישראל היא גופא קמ"ל דשחיטה בזר כשירה
שתחמיץ ותיישן (יומא לג.
ו
היסוד ש"מ דמתני' רבי
זהב ומקבל מלא של כסף והוה ליה
יוסי דאמר פסח טעון מתן
וכעי"ז מגילה ו: ועי' ר"ה
וקבל הכהן הא קמשמע לן ו) מקבלה ואילך מצות כהונה נותנו לחבירו
מורידין בקודש: חוץ מבזיכי לבונה
יז. וב"מ כג.) אם באת
דמים על מזבח.
שמעת מינה הולכה שלא ברגל הויא הולכה דילמא הוא נייד פורתא
מצוה לידך אל תחמיצנה
ז)
של לחם הפנים. שהיו מניחין אותן
❖
(מגילה שם).
ואלא מאי קמ"ל הא קמשמע לן 3 ברב עם הדרת מלך: קבל את המלא
אצל הלחם על השולחן והתקינו להם
ומחזיר את הריקן וכו': אבל איפכא לא מסייע ליה לר"ש בן לקיש דאמר ר"ש
מושב שוליים רחב כדי שלא יסמכו
ח)
מוסף תוספות
על הלחם שאצלם ויפרסו דופנותיו
בן לקיש אין מעבירין על המצות: כהן הקרוב אצל המזבח וכו': מאן תנא פסח
שהיה עשוי דפנות כמין תיבה פרוצה
בזריקה א"ר חסדא ר' יוסי הגלילי היא דתניא ר' יוסי הגלילי אומר את דמם
א. [ד]מדכתב תרי ש"מ
ט)
4
ה"ק רחמנא דלא מגמר
משני רוחותיה: מקבלה ואילך כו'.
תזרוק על המזבח ואת חלבם תקטיר דמו לא נאמר אלא דמם חלבו לא נאמר
מינייהו דאי מינייהו גמרי
דכתיבכ) ושחט את בן הבקר והקריבו
אלא חלבם למד על ז בכור ומעשר ופסח שהן טעונין מתן דמים ואימורין
לשתוק קרא חד מינייהו
בני אהרן וגו' ואמר מר במסכת
וגמרי כולה מילתא מחד
לגבי מזבח מנלן דטעונין יסוד אמר רבי אלעזר אתיא זריקה זריקה מעולה
ח
קרא. תוס' שאנץ.
חגיגה (דף יא.) והקריבו זו קבלת הדם
כתיב הכא את דמם תזרוק על המזבח וכתיב התם 5 וזרקו בני אהרן הכהנים
לימד על הקבלה שטעונה כהונה:
את דמו על המזבח סביב מה עולה טעונה יסוד אף פסח נמי טעון יסוד
שמעת מינה הולכה שלא ברגל. כי
ועולה
הא הויא הולכה ופלוגתא היא בשילהי
פרק קמא דזבחים (דף יד:). ארבע עבודות נאמרו בדם שחיטה וקבלה והולכה וזריקה קבלה והולכה מוהקריבו נפקי בשילהי פרק קמא דחגיגה
ומאי אשמעינן מתניתין דאיכפל למיתני סדר הולכתן היאך אי לאו הא אתא לאשמעינן: ברב עם הדרת מלך. שהיו כולן עסוקין בעבודה ל):
אבל איפכא. מחזיר את הריקן ברישא לא דמכי מושיט ליה האי מיד בעי לקבולי דאין מעבירין על המצוה מאחר שבאת לידו: מאן תנא
פסח בזריקה. למרחוק ולא בשפיכה בנחת מקריב הכלי לכותל המזבח דאיכא למאן דאמר בפרק בתרא (דף קכא.) פסח בשפיכה
ורבי ישמעאל היא דמפיק ליה מודם זבחיך ישפך [דברים יב] במסכת זבחים מ) בפרק בית שמאי אין לך קרבן שצריך מתנה באצבע אלא חטאת
בלבד אבל כל שאר קרבנות מתן דם על ידי זריקת כל הכלי: דמו לא נאמר. בבכור כתיב [במדבר יח] אך בכור שור וגו': אלא דמם. אלמא
אחריני נמי מישתמעי לימד על הפסח ומעשר
בהמה שלא מצינו
להם מתן דמים
בתורה אלא
כאן וכתיב תזרוק
ולא כתיב תשפך:
ועולה