סה:
תמיד נשחט פרק חמישי פסחים
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
אטו
במגס גופיה מקטר ליה. רש"י מוחקו משום דבמנחות לא
דם שהנפש יוצאה בו. דם קילוח שה' דמים הם בפרק דם שחיטה מ):
נו
א) [זבחים לה. לו. נדה
א מיי' פ"ב מהל'
עא:], ב) זבחים עח.
מקואות הלכה ב סמג
אלא רבי יהודה לטעמיה דאמר אין דם מבטל דם. הלכך לא בטיל
פריך דתניא בכמה דוכתי ומקטירה בכלי שרת וכן מוחק
[מנחות כב. חולין פז:],
לאוין קיא טוש"ע י"ד סי'
ההוא דאישתפיך ובכל פורתא דמטי מיניה למזבח זריקה היא
בפ' שני שעירי (יומא סז:) ואין צריך להגיה הספרים דבריש פר' שני
ג) [תוספתא פ"ד ה"י
קצח סעיף טו:
דסוטה (ד' טו.) פריך גבי מנחות כי האי גוונא דקתני התם ומעלה
ומיתכשר. ומילתיה דרבי יהודה בזבחים בפרק כל הזבחים שנתערבו
נז ב מיי' פ"ח מהל' כלי
זבחים לה.], ד) שבת
המקדש הל' ד:
קכ: זבחים לה. מנחות
ומקטירה בכלי שרת ופריך ובכלי
דקתני גבי דם זבחים דם שנתערב
נ)
נח
כא., ה) [צ"ל ותניא],
ג מיי' פ"א מהל'
שרת מקטר ליה אימא להקטירה
במים אם יש בו מראית דם כשר
דם שהנפש יוצאה בו מכפר דם שאין הנפש
ו) זבחים יח. [לה.], ז) [יומא
פסולי מוקדשין
ומשום דהתם פריך ומשני לא פריך
נתערב בדם בהמת חולין או בדם
כג:], ח) זבחים [ד.] יד:
הלכה כב:
יוצאה בו אינו מכפר אלא ר' יהודה א)לטעמיה
נט
ד מיי' פ"א מהל'
כד: חגיגה יא. מנחות י.
לה במנחות והא דפריך הכא גבי
חיה רואין את הפסול כאילו היה מים
דאמר אין דם מבטל דם תניא אמר להן ר'
ב)
ג)
ק"פ הל' ו:
[יומא כז. עירובין קד.],
אימורים אע"ג דכבר פריך בפרק שני
ואם יש בכשר כדי להיות בהן מראית
א ה מיי' פ"א מהל' ק"פ
ט) סוטה טו. יומא סז:,
יהודה לחכמים לדבריכם למה פוקקין את
דם כשר ואם לאו פסול ר' יהודה
שעירי (ד' סז:) משום דהתם בפרים
י) [לקמן סט:] עירובין
הלכה יח סמג עשין
העזרה אמרו לו שבח הוא לבני אהרן שילכו
קג., כ) [שם], ל) [ע'
רכג:
אומר אין דם מבטל דם: תניא
והכא בכבשים ומיהו יש ספרים
א
❖
ב ו מיי' פ"ו שם הל' ו:
תוס' לקמן סח: ד"ה ומה
עד ארכובותיהם בדם והא קא חייץ לח הוא
גרסינן: לדבריכם למה פוקקין. את
דגרסי בברייתא דסוטה מעלן
שחיטה], מ) [כריתות כב.],
ואינו חוצץ כדתניא הדם והדיו והחלב
נ) [זבחים עז:], ס) עי'
ומקטירן בכלי שרת ומולחן ונותן ע"ג
נקב חומת העזרה שהדמים המתערבין
ד) א
ברש"ל נ"א, ע) [דברים יח],
האשים ופריך מקטירן בכלי שרת
באמה יוצאים בו לחוץ ס) והיו פוקקין
והדבש יבשים חוצצין לחין אין חוצצין והא
תורה אור השלם
פ) [שבת צד.], צ) דהכי
ס"ד פי' וכי כמו שהוא בכלי שרת
אותו בכל ערבי פסחים בשלמא
קמתווסי מאנייהו (ותנן) היו בגדיו
1. וְלָבַשׁ הַכֹּהֵן מִדּוֹ בַד
שמעי ליה ר"ע כצ"ל רש"א,
ה)
ו) ב
❖
ק) [דף קיז.],
מקטירן והא לא מלחן ומשני להקטירן
לדידי כדי שלא יצא כל דם הנשפך
וּמִכְנְסֵי בַד יִלְבַּשׁ עַל
מטושטשין ועבד עבודתו פסולה וכי תימא
בְּשָׂרוֹ וְהֵרִים אֶת הַדֶּשֶׁן
פירוש אחר מליחה ולפי זה יתכן
וכשמילא כוס התערובות נמצא מכולם
דמדלו להו למאנייהו והתניא מדו בד מדו
ז) 1
אֲשֶׁר תֹּאכַל הָאֵשׁ אֶת
פרש"י ור"ת מפרש דגבי מנחה לא
בתוכו ואם נשפך אחד מהן בלא
הָעֹלָה עַל הַמִּזְבֵּחַ וְשָׂמוֹ
לעזי רש"י
כמדתו שלא יחסר ולא יותיר בהולכת איברין
זריקה נמצא זורק ממנו: והא קא
שייך למיפרך דשייך למיתני ומקטירן
ויקרא ו ג
אֵצֶל הַמִּזְבֵּחַ:
❖
לכבש דלאו עבודה היא ולא והא מדבעי
2. וְהַקֶּרֶב וְהַכְּרָעַיִם
וירוא"ה. יבלת.
ג
הוי חציצה. בין רגליהן לרצפה דתנן
בכלי שרת כיון שהיא כבר בכלי שרת
יִרְחַץ בַּמָּיִם וְהִקְרִיב
כהונה עבודה היא דתניא והקריב הכהן
שהיא נתונה שם להתקדש אבל נתנם
בזבחים (ד' טו:) עומד על הכלי או
ח) 2
ב
הַכֹּהֵן אֶת הַכֹּל וְהִקְטִיר
את הכל המזבחה זו הולכת אברים לכבש
במגס משמע שבא לומר שבתוך
על גבי רגל חבירו פסול דבעינן
הַמִּזְבֵּחָה עֹלָה הוּא אִשֵּׁה
מוסף רש"י
רֵיחַ נִיחֹחַ לַיְיָ:
לעמוד לשרתע) ואין זה עמידה: חוצץ.
המגס מקטירם ג: [ע"ע תוס' יומא
אלא בהולכת עצים למערכה דלאו עבודה
❖
אין דם מבטל דם.
ויקרא א יג
לענין טבילה תנן: מיתווסי.
סז: ד"ה אטו וכו' האריכו ביתר ביאור]:
דמין במינו לר' יהודה
היא בהולכת אברים לכבש ובהולכת דם
לא בטיל (זבחים לה מז:)
מתלכלכין בדם: מדו. ולבש הכהן
מיהא היכי אזלי דמסגי אאיצטבי: כיצד
הדרן עלך תמיד נשחט
ואפילו טיפה לתוך כלי
גליון הש"ס
מדו בד: כמדתו. שוה לארץ: בהולכת
גדול כשר לזריקה (שם
תולין ומפשיטין וכו' קרעו והוציאו את
אלו
דברים. זריקת דמו תנא אגב
אברים דלאו עבודה היא. מצו מדלן
גמ' במגיס להקטירם. צ"ל
. למה פוקקין את
עז:)
אמוריו נתנם במגיס $ להקטירם: אטו הוא
❖
העזרה. ערבי פסחים
והקטירן:
שחיטתו וקשה לר"י אמאי לא
להו ולקמיה פריך ושאר עבודות היכי
ד
שלא יצאו הדמים דרך
גופיה הוה מקטר להו ט) אימא להקטירן ע"ג
עביד: זו הולכת אברים. דגבייהו
תני נמי הפשט עורו דדחי שבת
אמה לנחל קדרון (שם
המזבח: יצתה כת ראשונה וכו': תנא כל
כדתנן בפירקא דלעיל (ד' סד.) י"ד
כתיב האי קרא והקרב והכרעים וגו':
לה.). מטושטשין. בטיט
ד
רבינו חננאל
(זבחים יח:). מדו כמדתו.
דמסגו אאיצטבי. איצטבאות של בנין
שחל להיות בשבת מניח ידו כו' ותולה
אחד ואחד נותן פסחו בעורו ומפשיל לאחוריו
כאן למדך שיהא כתונת
ואסיקנא דדם לח אינו
היו שם והרי הן כרצפה: והקטירן
ומפשיט ותירץ ר"י משום דהוי בכלל
אמר רב עיליש טייעות:
כהנים למדת קומתו, לא
חוצץ דתניא הדם והדיו
נגררות ולא מסולקות
סלקא דעתך הוא גופיה מקטר להו.
הקטר חלביו שאינו יכול להפשיט אלא
והדבש והחלב יבשים
הדרן עלך תמיד נשחט
(יומא כג:). בהולכת
חוצצין לחין אין חוצצין
עד החזה לרבי יוחנן בן ברוקה בפ'
בתמיה. והא זר הוא דבזר קיימינן
אברים לכבש. הא דקתני
והנה כיון שהוא זה הדם
כל כתבי (שבת ד' קיו:) ואפילו רבנן
כדתני נותן על כתיפו ועל כתף
שבח הוא לבני אהרן
אלו
לח אין חוצצין ברגליהן.
דברים בפסח דוחין את השבת
כו' בהולכת אברים קאמר,
[ואקשינן] הלא מטנפי
דפליגי עליה לא שרו להפשיט כדרכו
חבירו ותולה ומפשיט וכהנים לא היו
ה
ולקמן פריך בהולכת דם
שחיטתו וזריקת דמו ומיחוי קרביו והקטרת
מן הדם בגדי הכהנים.
ה
אלא עד החזה והשאר מפשיט וחותך
מפשיטין קדשים קלים דמה לי ולהן
היכי אזלי (זבחים לה.).
ואמרינן דמדלו להו פי'
חלביו אבל צלייתו והדחת קרביו אינן
בחתיכות קטנות כדאמרינן התם
ואפילו הפשט וניתוח של עולה שהוא
והקריב הכהן את הכל.
שהיו מגביהין בגדיהם
גבי אברים כתיב והקרב
דוחין את השבת הרכבתו והבאתו מחוץ
כמעט שלא יטנפו מן
ק) לא צריכא דשקיל לה בברזי:
מצוה כשר בזר כדאמרינן בשילהי
י)
והכרעים ירחץ במים
הדם. איני והתניא מדו
פרק ב' דיומא (ד' כו:). ואית דמפרשי
מה
לתחום וחתיכת יבלתו אין דוחין את השבת ר'
והקריב הכהן את הכל
בד כמדתו שלא יחסר
אטו במגס גופיה מקטר להו ולאו
והקטיר המזבחה (חגיגה
ולא יותיר. ושנינן לא
אליעזר אומר דוחין כ)אמר ר"א והלא דין הוא ל)מה אם שחיטה שהיא משום
יא.) רישא דקרא והקרב
היו מגביהין בגדיהם אלא
מילתא היא דודאי אורחיה למתני
מלאכה דוחה את השבת אלו שהן משום שבות לא ידחו את השבת א"ל רבי
והכרעים ירחץ במים,
בהולכת אברים לכבש
הקטרה בכלי שרת: להקטירן. נותנן
אלמא באברים קמשתעי
דלאו עבודה היא כו'.
יהושע יום טוב יוכיח שהתירו בו משום מלאכה ואסור בו משום שבות א"ל ר"א
במגס עד שיבוא הראוי להקטירן
קרא, ומדבעי כהונה
ואסיקנא בהולכת אברים
מה זה יהושע מה ראיה רשות למצוה השיב רבי עקיבא ואמר הזאה תוכיח
שמע מינה עבודה היא
לכבש והולכת דם היו
ויקטירם: כל אחד ואחד. כשהיו
(ערובין קד.). זו הולכת
מהלכין על האצטבאות.
שהיא משום מצוה והיא משום שבות ו ואינה דוחה את השבת אף אתה אל
הולכין לבתיהם היה נותן פסחו בעורו
אברים לכבש. דאילו
כיצד תולין ומפשיטין
תתמה על אלו שאף על פי שהן משום מצוה והן משום שבות לא ידחו את
ומפשילו לאחוריו: אמר רב עיליש.
הקטרה בהדיא כתיב בקרא
אונקלאות של ברזל כו'.
והקטיר המזבחה (חגיגה
פי' מגיס כמין קערה שנותן
שם חכם: טייעות. דרך סוחרים
השבת אמר לו רבי אליעזר ועליה אני דן ומה אם שחיטה שהיא משום
. דמסגי אאיצטבי.
בה החלבים כדמתרגמינן
שם)
ישמעאלים הוא זה:
מלאכה דוחה את השבת הזאה שהיא משום שבות אינו דין שדוחה את השבת
איצטבאות גבוהין היו שם
קערה מגיסתא. תאנא כל
בנין אבנים ואינן חוצצין
אחד נותן פסחו בעורו
אמר
הדרן עלך תמיד נשחט דמן הרצפה הן (זבחים
ומפשילו לאחוריו אמר רב
עיליש טיית. הדרן עלך
לה.).
אלו
❖
דברים דוחין את השבת. לקמיה בגמרא [סו.] מפרש מנא לן: שחיטתו וזריקת דמו. אי אפשר אלא ביום דכתיב (ויקרא ז) ביום צוותו
תמיד נשחט
הדרן עלך תמיד נשחט
אילו דברים בפסח דוחין
להקריב את קרבניהם ביום ולא בלילה: מיחוי קרביו. מפרש בגמ' [סח.] וטעמא שלא יסריחו: צלייתו והדחת קרביו אין דוחין. דאפשר
את השבת שחיטה וזריקה
משתחשך: הרכבתו. על כתף האדם להביאו לעזרה דרך רשות הרבים אע"פ שאינו אלא איסור שבות דרבנן דקי"לפ) חי נושא את עצמו אין
ומחוי קרביו והקטרת
מוסף תוספות
דוחה דה"ל למיעבד מאתמול וכן הבאתו מחוץ לתחום: וחתיכת יבלתו. ורוא"ה בלע"ז. וחותכה בצפרניו או בשיניו אינה אלא שבות דמלאכה
חלביו [אבל] צלייתו
והדחת קרביו כו'. פי'
א. אבל גבי מנחות שם
כלאחר יד היא: שחיטה שהיא. אסורה בחולין בשבת משום איסור מלאכה גמורה שהרי באבות מלאכות היא מנויה ואעפ"כ דוחה את השבת
מנחה אחת הוא. תוס'
מיחוי קרביו היא שירקא
בפסח: לא ידחו. בתמיה: י"ט יוכיח שהתירו בו. שחיטה ובשול שהוא אב מלאכה ומותרין להדיוט ואסרו בו להביא דבר מחוץ לתחום
יומא סז: ב. אגב דמקדש
דמעייא, והוא כמו שומן
ולאכלו הואיל והוה אפשר לן מאתמול ואע"ג דתחומין דרבנן: מה ראיה רשות למצוה. אכילת הדיוט רשות היא וצורך גבוה מצוה היא ואם
רך שדומה למוח וקרוב
בכלי שרת מעלה למזבח
בכלי שרת. שם.
להיות רעי. ועל זה
העמידו חכמים איסור שבות שלהן במקום רשות יעמידוהו אף במקום מצוה בתמיה: הזאה תוכיח שהיא מצוה. בטמא מת שחל שביעי שלו
השומן שדומה למוח נקרא
ג. [ו]פריך שפיר במגס
להיות בשבת ערב פסח שאם לא יזה לא יעשה פסחו ואפ"ה אינה דוחה צ) דהכי שמעינן ליה לרבי עקיבא דלא דחיא והזאה שבות הוא דמאי
מיחוי קרביו.
ס"ד וכי חובה הוא שיהיה
מלאכה היא אלא מתחזי כמתקן גברא: ועליה אני דן.
וגם על ההזאה אני חולק ואומר שתדחה ולא תעכבהו מפסח ומקל וחומר זה עצמו:
בכלי שרת. שם. ד. [ד]לא
הוה צריך למתני כלל
אמר דפשיטא דמאי איסורא
אית בה. תוס' שאנץ. ה. ואמרי מפשיט את כולו. שם.