ח:
אור לארבעה עשר
פרק ראשון פסחים
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
שיזכה
לעולם הבא הרי זה צדיק גמור. והדתנן (אבות פ"א מ"ג)
הרי זה צדיק גמור. בדבר זה ולא אמרינן שלא לשמה עושה אלא
נז א מיי' פ"ב מהלכות
א) יומא יא. קידושין לט:
חולין קמב., ב) [ע"ז ל.],
חמץ ומצה הל' ה סמג
אל תהיו כעבדים המשמשין את הרב על מנת לקבל
קיים מצות בוראו שצוהו לעשות צדקה ומתכוין אף להנאת עצמו שיזכה
ג) [עי' תו' מגילה כא.
עשין לט טוש"ע או"ח סי'
בה לעולם הבא או שיחיו בניו: בתר דבדק. וגמר את כל המצוה
פרס היינו בכה"ג שאם לא תבוא לו אותה הטובה שהוא מצפה תוהא
ד"ה אלמלא], ד) [ערוך
תלג סעיף ז:
אתי לעיוני בתרה: כל עצמו אינו בודק. כל עצמו של חור
ומתחרט על הצדקה שעשה אבל מי שאינו תוהא ומתחרט ה"ז צדיק
נח ב מיי' שם טוש"ע שם
א
ערך גם פי' כמו ד'
הפוכה], ה) [מכל הפוסקים
סעיף ג:
גמור וכן משמע בריש מסכת ר"ה
אינו בודק שלא יאמר הנכרי
נט ג מיי' שם הלכה ו
ראשונים ואחרונים דפסקו
כשפים עשה לי: ולאו אדעתיה.
(דף ד.) ובפ"ק דב"ב (דף י:) ז):
הרי זה צדיק גמור דילמא בתר דבדק אתי
❖
טוש"ע שם סעיף ט:
כרב מוכח דלא היה
מלמד
שתהא פרתך רועה
דנכרי לשום אל לבו עלילה זו:
בגירסתם והלכתא כוותי'
לעיוני בתרה ר"נ בר יצחק אמר משום סכנת
דשמואל, וכ"כ התוי"ט ד"ה
באפר. ומאת קדריש
איך אלך. למשוח את דוד ואע"פ
הנכרים ופלימו היא דתני' חור שבין יהודי
שתי], ו) [ועי' פירש"י
תורה אור השלם
את ארצך הטפל לארצך :
ששלוחו של מקום היה הרי היה ירא:
ב
עירובין נה.], ז) [וע"ע
לארמאי בודק עד מקום שידו מגעת והשאר
לכדרבי
אמי. ואם תאמר
בני בי רב. תלמידים הצריכים לרבם
1. וַיֹּאמֶר שְׁמוּאֵל אֵיךְ
בתוס' ר"ה ד. ד"ה ובשביל
מבטלו בלבו פלימו אמר כל עצמו אינו
❖
א
ובע"ז יט. ד"ה על מנת],
עדיין קרו בני רב: דדיירי בבאגי.
אֵלֵךְ וְשָׁמַע שָׁאוּל וַהֲרָגָנִי
והשתא את למה לי
ג
וַיֹּאמֶר יְיָ עֶגְלַת בָּקָר
בודק מפני הסכנה מאי סכנה אי נימא סכנת
למידרש בהליכה ואור"י דלא נכתב
בכפרים שבבקעה ובלע"ז קנפי"א:
תִּקַּח בְּיָדֶךָ וְאָמַרְתָּ לִזְבֹּחַ
כשפים כי אישתמיש היכי אישתמיש התם כי
מהו למיתי קדומא וחשוכא. השכם
אלא $משום דבר שנתחדש בה משום
לַיְיָ בָּאתִי:
גליון הש"ס
שמואל א טז ב
חדוש דארצך כתב נמי את למדרש
והערב קודם עלות השחר ומשתחשך
אישתמיש יממא ונהורא ולא מסיק אדעתיה
גמ' ושאין לו קרקע.
2. כִּי אוֹרִישׁ גּוֹיִם מִפָּנֶיךָ
רב
אע"ג דלא איצטריך : דייק
כלום יש להם לירא מן המזיקים:
ד
הכא ליליא ושרגא הוא ומסיק אדעתיה
וכן איתא בירושלמי
וְהִרְחַבְתִּי אֶת גְּבוּלֶךָ וְלֹא
ספ"ג דפאה: תוס' ד"ה
חיצונות. נראה לר"י דרב סבר
ועל צוארי. יהא עונש הזיקן דודאי
ה
יַחְמֹד אִישׁ אֶת אַרְצְךָ
והאמר רבי אלעזר שלוחי מצוה אינן ניזוקין
א)
לכדר"א וכו' משום דבר
בַּעֲלֹתְךָ לֵרָאוֹת אֶת פְּנֵי
דאיכא למידק טפי מחיצונות משום
לא יזוקו שהמצוה מגינה עליהם:
היכא דשכיח היזיקא שאני שנאמר ויאמר
שנתחדש. כדאיתא שבועות
יְיָ אֱלֹהֶיךָ שָׁלֹשׁ פְּעָמִים
1
ניזיל. לאושפיזא משתחשך מאי כלום
דתנן ברישא ושמואל סבר דמעליונות
יט ע"א כל פרשה שנאמרה
בַּשָּׁנָה: שמות לד כד
שמואל איך אלך ושמע שאול והרגני ויאמר
3. וּבִשַּׁלְתָּ וְאָכַלְתָּ
ונשנית לא נשנית אלא
איכא למידק כיון דעליונות אחיצונות
יכולין לסמוך על המצוה אף בחזרה
❖
ה' עגלת בקר תקח בידך וגו' בעו מיניה
בשביל דבר שנתחדש בה:
בַּמָּקוֹם אֲשֶׁר יִבְחַר יְיָ
או לא: כלפי שאמרה תורה. מתוך
קאי ומפרש מה הן חיצונות:
אֱלֹהֶיךָ בּוֹ וּפָנִיתָ בַבֹּקֶר
אין מרב הני בני בי רב דדיירי בבאגא מהו
שאמרה תורה כך אנו למדין שהבטיחו
וְהָלַכְתָּ לְאֹהָלֶיךָ:
❖
למיתי קדמא וחשוכא לבי רב אמר להו ניתו עלי ועל צוארי ניזיל מאי אמר
דברים טז ז
הכתוב שלא יוזק ממונו וכל שכן גופו
ב)
לעזי רש"י
דאין דרכו לזוק דאדם אית ליה מזלא
להו לא ידענא איתמר א"ר אלעזר שלוחי מצוה אינן ניזוקין לא בהליכתן
קנפי"א [קנפני"א].
❖
ואינו מהיר להיות ניזק בגופו: כדרבי
ולא בחזירתן כמאן כי האי תנא דתניא איסי בן יהודה אומר כלפי שאמרה
ערבה, איזור של שדות.
רבינו חננאל
אמי. קרא קמא לכדר' אמי אתא:
תורה ולא יחמוד איש את ארצך מלמד שתהא פרתך רועה באפר ואין חיה
2
ופרקינן חיישינן דלמא
פירות גינוסר. מתוקין מאד כדאמרי'
מסח דעתיה מבדיקת חמץ
מזיקתה תרנגולתך מנקרת באשפה ואין חולדה מזיקתה והלא דברים ק"ו
מוסף רש"י
בברכות (דף מד.)
והיינו כינרת שם
לגמרי ואינו מחפש אלא
ומה אלו שדרכן לזוק אינן ניזוקין בני אדם שאין דרכן לזוק על אחת כמה
הרי זה צדיק גמור. על
על המחט שאין שם
מדינה בארץ ישראל: מרתף מאן
דבר זה ומחשבה זו (ב"ב
מצוה להגן עליו. רב נחמן
וכמה אין לי אלא בהליכה בחזרה מנין תלמוד לומר 3 ופנית בבקר והלכת
דכר שמיה. לפוטרו מן הבדיקה דקא
ח:) או: אם רגיל בכך (ר"ה
בר יצחק אמר משום
לאהליך מלמד שתלך ותמצא אהלך בשלום וכי מאחר דאפילו בחזירה
מתמה תנא קמא ואמר ובמה אמרו:
ד.). איך אלך. למשוח את
סכנת שכנו גוי שלא
דוד על פי הדבור (יומא
יחשדוהו ויאמר היהודי
הכי קאמר. דקתני רישא כל מקום
בהליכה למה לי לכדר' אמי דא"ר אמי כל אדם שיש לו קרקע עולה לרגל
ואע"ג דבשליחותא
הזה שכני כשפים עושה
יא.)
שאין מכניסין כו' ואמרי' לעיל כל
$ ושאין לו קרקע אין עולה לרגל א"ר אבין בר רב אדא אמר ר' יצחק מפני
דמקום הוה, מסתפי
לי בכותל ויסכנהו, ואע"ג
מהזיקא דקביעא (קדושין
מקום לאיתויי מאי לאיתויי אוצרות
דקי"ל שלוחי מצוה אינן
מה אין פירות גינוסר בירושלים כדי שלא יהו עולי רגלים אומרים אלמלא
ג)
❖
לט:).
ניזוקין, היכא דקביעא
יין ושמן ומשום הכי אמרי' ובמה
לא עלינו אלא לאכול פירות גינוסר בירושלים דיינו נמצאת עלייה שלא
הזיקא שאני, כדכתיב איך
אמרו לקמן צריך בדיקה ומפרש
אלך ושמע שאול והרגני,
לשמה כיוצא בו אמר ר' דוסתאי בר' ינאי מפני מה אין חמי טבריא בירושלים
והא שמואל לקיים דבר
במקום שמכניסין בו חמץ והיכי דמי
מוסף תוספות
כדי שלא יהו עולי רגלים אומרים אלמלא לא עלינו אלא לרחוץ בחמי
ה' שהיא מצוה היה הולך,
ג)
כגון במסתפק: שתי שורות שאמרו.
אלא במקום שיש היזק
א. כדרך שאומות העולם
טבריא דיינו ונמצאת עלייה שלא לשמה: ובמה אמרו ב' שורות וכו': מרתף
בית שמאי (אומרים) מן הארץ ועד
עושים. תוס' הרא"ש.
קבוע לא סמכינן אהאי,
מאן דכר שמיה הכי קאמר כל מקום שאין מכניסין בו חמץ אין צריך בדיקה
שנאמר ויאמר ה' עגלת
ב. דהוה מצי למיכתב
שמי קורה. דרך האוצרי יין לסדר
ב
ארצך. שם. ג. דדרשינן
בקר תקח בידך ואמרת
חביותיהן שורות שורות עד שממלאין
ואוצרות יין ואוצרות שמן נמי אין צריך בדיקה ובמה אמרו שתי שורות
אפילו חזרה. תוס' שאנץ.
לזבוח לה' באתי. בעו
כל קרקע המרתף וחוזרין ומניחין
מרב הני בי רב ששוכנים
ד. כדאמרי' כל פרשה
במרתף מקום שמכניסין בו חמץ ובמסתפק: בש"א שתי שורות וכו': אמר
בשדות מהו שיבאו בלילה
שנאמרה ונישנית לא
חבית על חבית כשורות תחתונות
רב יהודה שתי שורות שאמרו מן הארץ ועד שמי קורה ורבי יוחנן אמר
בשחר ליכנס לבית המדרש
נישנית אלא בשביל דבר
עד הקורה ואמרי בית שמאי שאותן
שנתחדש בה. תוס' הרא"ש.
ויחזרו משחשכה, חוששין
שורה אחת כמין ד) גאם תניא כותיה דרב יהודה תניא כוותיה דרבי יוחנן
שתי שורות חיצונות אותה שרואה
מהיזק או לא, אמר להם
ה. תימה מה שייך פלוגתא
תניא כוותיה דרב יהודה בית שמאי אומרים שתי שורות על פני כל המרתף
יבאו עלי ועל צוארי,
כיון דאיכא למידק
את הפתח על פני רוחב כל המרתף
כלומר יבואו ואני ערב
בעליונות כמו מחיצונות.
ושתי שורות שאמרו מן הארץ ועד שמי קורה תניא כוותיה דרבי יוחנן שתי
והשורה שלאחריה צריך לבדוק מן
❖
תוס' שאנץ.
להם שלא יהיה בהם
שורות על פני כל המרתף חיצונה רואה את הפתח ועליונה רואה את הקורה
הארץ עד התקרה: שמי קורה. כמו
היזק לא בביאתן ולא
בחזירתן. כמאן כי אי תנא
שמי השמים (תהלים קמח): ור' יוחנן
שלפנים הימנה ושלמטה הימנה אין צריך בדיקה: בית הלל אומרים שתי
דתניא איסי בן יהודה
רבינו חננאל (המשך)
אמר. שתי שורות שאמרו בית שמאי
שורות החיצונות שהן העליונות: אמר רב ג עליונה ושלמטה הימנה ושמואל
אומר כלפי שאמרה תורה
היא שורה חיצונה מן הארץ ועד
את הקורות וצדי כל
ולא יחמוד איש את
אמר עליונה ושלפנים הימנה מאי טעמא דרב דייק חיצונות והא עליונות קתני
השורות רואות את הפתח,
ארצך בעלותך ליראות.
תקרה וחוזר ובודק כל החביות
למעוטי תתאי דתתייתא ושמואל אמר עליונה ושלפנים הימנה מאי טעמא
לפיכך אמר רב עליונה
מפני מה אין פירות
העליונות על פני כל ארכו ורחבו
ושלמטה הימנה, דדייק
גינוסר בירושלם שלא
דייק עליונות והא חיצונה קתני למעוטי גוייאתא דגוייאתא רבי חייא תני
חיצונות, ואע"פ שכל
יאמרו עולי רגלים אילו
של מרתף שאף היא נקראת שורה
כוותיה דרב וכולהו תנאי תנו כוותיה דשמואל והלכתא כוותיה ה) דשמואל:
השורות ראשיהם שכנגד
לא עלינו אלא לאכול
אם באת למנות מלמעלה למטה:
הפתח כלן חיצונות, אינך
פירות הללו דיינו, ונמצאת
מתני'
גאם. היא ו) גימ"ל יוונית ועשויה
מוצא שתים חיצונות
עלייה שלא לשמה. ומפני
כאחת, אלא אם תפשיט
מה [נ"א: ומפני כן].
כמין כף שלנו פתוחה. שורה אחת כמין גאם היינו שורה בזקיפה ושורה עליונה בשכיבה כאדם הבודק כותל הבית מבחוץ והגג: הרואה את
ותקח השורה העליונה
אין חמי טבריא בירושלם
הקורה. דהיינו כל גג השורות: שלפנים הימנה. של חיצונה: ושלמטה הימנה. של עליונה אינה צריכה בדיקה: בית הלל אומרים כו'.
ושלמטה הימנה, כי אם
וכו'. למה אמרו שתי
מתני' קא נסיב: עליונה ושלמטה הימנה. האי עליונה לא כל גג השורות באורך המרתף קאמר כדאמר רבי יוחנן אליבא דבית שמאי אלא
תקח שורה אחת מן
שורות במרתף. אקשינן
הארץ ועד שמי קורה,
מי הזכיר בכאן מרתף
שורת חביות אחת על פני רוחב כל המרתף ולא מן הארץ ועד הקורה אלא אותה שורה הרואה את הפתח ואת הקורה: ושלמטה הימנה.
שבפנים ממנה פנימית
כלל עד שיאמר למה
ועוד שורת חביות אחת למטה מן העליונה והיא משורה הזקופה כנגד הפתח. והאי פתח לאו כנגדו ממש קאמר אלא הכותל שהפתח בו קרי
אמרו שתי שורות במרתף.
נקראת. ודייק רב חיצונות
הכי: עליונה ושלפנים הימנה. בגג החביות בודק שתי שורות על פני כל המרתף: מאי טעמא דרב. דלא בעי למימר עליונה ושלפנים הימנה
ראשי השורות הרואות
ופרקינן כיון דתנא כל
פני הפתח חיצונות ממש
מקום שאין מכניסין בו
כמשמעותיה דמתניתין דהא מתניתין עליונות קתני: דייק חיצונות. ואותה שלפנים לאו חיצונה היא וקא סבר רב דתנא דמתני' בחיצונות דק
חמץ אין צריך בדיקה,
הן. ומשום מה קתני
בלישניה אבל בעליונות לא דק בלישניה: תתאי דתתייתא. כגון שלישית ושתחתיה: ושמואל דייק עליונות. והא של מטה לאו עליונה היא:
שהן עליונות, ללמדך כי
ממילא שמעינן דמרתף
מלמעלה מתחיל. ושמואל
אין צריך בדיקה, ואם כן
מתני'
למה אמרו שתי שורות
אמר חיצונה ושלפנים
הימנה, דהוה דייק עליונות, כלומר העליונות דוקא ולא תמצא שתים עליונות אלא כי האי גונא, ומפני מה קתני חיצונות,
במרתף, מקום שמכניסין בו חמץ, היכי דמי במסתפק ממנו. אמר רב יהודה שתי שורות שאמרו
למעוטי מן השורה השלישית ולפנים שדברי הכל אין צריך בדיקה. תאני ר' חייא כוותיה דרב וכלהו תנאי תנו כשמואל
מן הארץ ועד שמי קורה. ר' יוחנן אמר שורה אחת
כמין גמא. כלומר מפשיט המרתף השורה
ואע"ג דקיימא לן דהלכתא כרב באיסורי וזו איסור היא, כיון דכולהו תנאי תנו כשמואל הלכתא כוותיה. הלכך בית שהוא
החיצונה הרואה את
הפתח והעליונה הרואה את הקורות
זהו כמין גמא יווני, ותניא כתרוייהו. ב"ה
מלא חביות של יין מן הקצה אל הקצה ומן קרקע הבית עד שמי קורה זהו מרתף, בודק השורה הרואה את הפתח
אומרים שתי שורות
החיצונות שהן העליונות.
פירוש כל
השורות
שבמרתף ראשיהם של כלם רואות
ושלפנים הימנה אלו שתיהן בודק משמי קורה ועד הקרקע ודיו.