סז:
אלו דברים פרק ששי
פסחים
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
כי
יא א מיי' פ"ב מהלכות האי גוונא זב נמי טמויי מטמי באונס. תימה לרשב"א אכתי
זב נמי מטמא באונס. כגון בראיה ראשונה שאין בה אלא טומאת
א) נדה לה., ב) שם מג:,
ג) [שם כב.], ד) [יבמות
מחוסרי כפרה הל"ה:
שרץ חמור שמטמא בכעדשה מה שאין כן בזב דכר' נתן מוקמי'
ערב דאיתקש לשכבת זרע דכתיב (ויקרא טו) זאת תורת הזב ואשר
נד: וש"נ], ה) [לקמן צה:]
ב [מיי' פ"י מהל' טומאת
תצא ממנו שכבת זרע והיינו ראיה ראשונה דלא מנה ביה בהאי
צרעת הל"ו]: לה דבעי חתימת פי האמה א דהוי טפי אפילו מכגריס כדמוכח בסמוך ב
מנחות צה:, ו) לקמן פו.
ואור"י דאם היו מפזרין העדשה יהיה יותר מחתימת פי האמה ומגריס
קרא אלא חדא זיבה דאזלינן
בתר מניינא דקרא כדאמרינן במגילה
[תמיד כז:], ז) [עי' משנה
ג [מיי' פ"ז מהל' מטמאי
משכב ומושב הל"א]:
למלך פ"ג מהלכות ביאת
ודוחק ונראה לתרץ דאיכא למימר
(ד' ח.) מנה הכתוב שתים וקראו
יב ד מיי' פ"ב מהל'
המקדש ה"ג], ח) זבין פ"ה
טמא כו': מטמאה באונס. מהאי
טמא מת יוכיח דבכזית וכי פריך
כי האי גוונא זב נמי טמויי מטמי באונס
[מי"א יומא ו.], ט) [תזריע
מחוסרי כפרה ה"ט:
בסמוך אדרבה בעל קרי חמור שכן
היקש גופיה נפקא ליה לרב הונא מה
פרק ג], י) [מצורע דזבים
ה [מיי' פ"ג מהל' ביאת
כדרב הונא א)דאמר רב הונא א ראיה ראשונה
פרשה ג], כ) [ויקרא
מקדש הל"ג]:
מטמא במשהו לא שייך טמא מת
קרי מטמא באונס אם ראה מחמת
של זב מטמאה באונס מאי חומריה דמצורע
יג ו מיי' פ"ה מהלכות
ו], ל) [תזריע פרשה
יוכיח דהא אין משולח אלא חוץ למחנה
רוב מאכל ומשתה דגבי קרי לא כתיב
❖
א], מ) מהרש"ל מ"ז,
אבות הטומאה הל"א:
מזב שכן בטעון פריעה ופרימה ואסור בתשמיש
אחת ושם רוצה שיהא מצורע משתלח
מיעוטא אף ראיה ראשונה של זב
נ) גי' רש"א ואם שכב,
המטה אדרבה זב חמור שכן מטמא משכב
ס) [ועי' תוס' יומא ו:
[א] ג
חוץ לשתי מחנות כבעל קרי:
מטמאה באונס. זוב דומה ללובן ביצה
ד"ה שמטמא], ע) שייך
שכן טעון פריעה ופרימה.
ומושב ומטמא כלי חרס בהיסט אמר קרא זב
מוסף תוספות
המוזרת שכבת זרע דומה ללובן ביצה
❖
לקמן סח.,
וכל זב לרבות בעל קרי ומצורע חמור מבעל
שאינה מוזרת: פריעה. פריעת הראש
תימה לר"י אמאי לא
א. ועל כרחין הוי יותר
מכעדשה... תוס' שאנץ.
גידול שיער: פרימה. בבגדים: ואסור
קאמר נמי שכן מטמא בביאה הבא
קרי ומאי חומריה כדאמרן אדרבה בעל
אל האהל: ואסור בתשמיש
ב. דאי הוי חתימת פי
תורה אור השלם
בתשמיש המטה. כדכתיב (ויקרא יד)
קרי חמור שכן מטמא במשהו $ סבר לה כר' נתן
האמה פחות מכגריס א"כ
המטה. כמאן דאמר בפ"ק דמ"ק
1. צַו אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל
וישב מחוץ לאהלו ואין אהלו אלא אשתו.
מאי משני בסמוך דפריך
דתניא ר' נתן אומר משום ר' ישמעאל זב
ב)
אדרבה בעל קרי חמור
וִישַׁלְּחוּ מִן הַמַּחֲנֶה כָּל
(ד' ז:) דמוחלט אסור בתשמיש
למאן דאמר במועד קטן (ד' ז:) ק"ו
צריך כחתימת פי האמה ולא הודו לו
שכן מטמא במשהו ומשני
ג)
ד
צָרוּעַ וְכָל זָב וְכֹל טָמֵא
שכן
עושה משכב
המטה:
לימי חלוטו איכא חומרא טובא ולמאן
❖
סבר לה כר' נתן אכתי בעל
במדבר ה ב
לָנָפֶשׁ:
חכמים ואיתקש ליה בעל קרי לזב וכל צרוע
ומושב. פירש בקונטרס דהא
דאמר ימי ספרו דוקא אפ"ה חומרא
קרי חמור שמטמא
למה לי איידי דכתיב כל זב כתיב נמי כל
בחתימת פי האמה ומצורע
ד)
דתניא בת"כ דמצורע עושה משכב
מיהא היא דאילו זב לא מיתסר מידי
בעי כגריס אלא הוי יותר
הגהות הב"ח
צרוע ורבי יהודה שפיר קאמר רבי שמעון
ומושב לא לטמא אדם ובגדים $אלא
בתשמיש: זב עושה משכבו ומושבו
מחתימת פי האמה. שם.
(א) רש"י ד"ה מחילות.
ההוא מיבעי ליה לכדתניא רבי אליעזר אומר
ג. דמשמע דלא מטמא
לטמא אוכלין ומשקין אבל ליכא
אב הטומאה לטמא אדם הנוגע בו
ה)
נ"ב עי' ס"פ כיצד צולין
אלא משום דחשבינן ליה
למימר דהא מיירי במצורע בימי
טומאה חמורה לטמא בגדים שעליו
יכול דחקו זבין ומצורעין ונכנסו לעזרה בפסח
ברש"י: (ב) תוס' ד"ה האי
כנוגע בקרי. שם. ד. נמי.
ספרו דאינו עושה משכב ומושב
אע"פ שלא נגעו הבגדים במשכב אבל
וכו' בפ"ק נ"ב דף ו' וע"ש
שם. ה. דהכא יהיב שיעור
הבא בטומאה יכול יהו חייבין ת"ל 1 וישלחו
❖
בתוס' בד"ה סיפא:
בחתימת פי האמה. שם.
כדקתני בהדיא בת"כ דהא אמר
מצורע אע"ג דתניא בתורת כהנים ט)
מן המחנה כל צרוע וכל זב וכל טמא לנפש
ו. [ד]מטעם ראיה משמע
הכא דמשולח חוץ לג' מחנות ובשילהי
עושה משכב ומושב לאו אב הטומאה
דמטמא. שם. ז. בטומאה
בשעה שטמאי מתים משתלחין זבין ומצורעין
❖
מסכת נגעים (פי"ד מ"ג)
תנן דבימי
לטמא אדם לטמא בגדים אלא לטמא
קלה. שם.
גליון הש"ס
משתלחין אין טמאי מתים משתלחין אין זבין
אוכלין ומשקין: ומטמא כלי חרס
ספרו הוי כטמא
שרץ אלמא אינו
גמ' סבר לה כר"נ. עי'
ומצורעין משתלחין אמר מר זב וכל זב לרבו'
בהיסט. דכתיב (ויקרא טו) וכלי חרס
משולח אפי' חוץ
למחנה לויה והא
שבת כז ע"א תוד"ה שכן
רבינו חננאל
בעל קרי מסייע ליה לר' יוחנן דא"ר יוחנן
מטמא: תוס' ד"ה שכן
דקתני נמי התם ונכנס לפנים מן
אשר יגע בו הזב ישבר ותניא בתורת
ו)
עושה וכו' אלא לטמא
ושנינן להטמאות הזב
החומה לאו דוקא
לפנים מן החומה
מחילות לא נתקדשו ובעל קרי משתלח חוץ
כהניםי) יכול אפילו נגע בו הזב מאחוריו
ז)ה
אוכלין. ועי' יומא ו ע"ב
בטומאת ערב כטומאת
יהא טמא תלמוד לומר אשר יגע בו
ועוד דמסיק הכא שכן טעון פריעה
לשתי מחנות מיתיבי בעל קרי כמגע שרץ
תוד"ה שמטמא: מגילה ח
שרץ אפילו אם ראה ראיה
ח)
ע"א תוד"ה ומה מצורע.
ולהלן הוא אומר אשר תבושל בו מה
ופרימה והיינו במוחלט והקשה הרב
באונס מטמא טומאת ערב
כ)
מאי לאו למחנותם לא לטומאתם לטומאתם
❖
נדה נד ע"ב תוד"ה יכול:
דלא גרע מקרי, וכדרב
בו האמור להלן מאוירו אף בו האמור
משה מפוטייש"א דתניא בתורת כהני'
האי טומאת ערב כתיב ביה והאי טומאת
הונא דאמר ראיה ראשונה
(אשר ישכב) איש אותה פרט
כאן אינו מטמא במגע אלא מאוירו
נ)
של זב מטמאה באונס.
ערב כתיב ביה אלא לאו למחנותם לא
נתברר שהזב חמור הוא
למצורעת ואי מצורע לא מטמא משכב
אם כן מאחר שלמדנו שמטמא אותו
הגהות הגר"א
לעולם לטומאתם והא קמשמע לן דבעל
מטמא שרץ שנתרבה
ומושב למ"ל למעוטי מהיכי תיתי
מאוירו מה ת"ל אשר יגע בו פירוש
[א] גמ' שכן מטמא משכב
מטמא מת, ועל זה אמר
קרי כמגע שרץ מה מגע שרץ מטמא
שתטמא את בועלה דמנדה לא ילפא
ומה חלק בו ומה הוסיף בו בכלי חרס
ו
ומושב ומטמא כ"ח. נ"ב
יאמר טמא נפש ואל יאמר
הרמב"ם וכל הגאונים לא
באונס אף בעל קרי
מטמא באונס מיתיבי
זב כו', וכן עוד דתאני זב
שכן מטמאה משכב ומושב אלא ודאי
בטומאת הזב מבשאר טומאות במגעו
גרסי משכב ומושב אלא
משתלח מצורע לא כל שכן
מטמאה משכב ומושב להכי איצטריך
שהוא ככולו הוי אומר זה היסטו:
בועל
❖
שכן מטמא כלי חרס כו':
מכלל שמצורע חמור מזב.
ומשנינן זב וכל זב לרבות קרי. כזב
קרא למעוטי ויש לומר דאסמכתא
מאי חומריה דמצורע מזב
שכן מצורע טעון פריעת
בעלמא היא ועוד הקשה מהא דאמר לזכר לרבות מצורע למעיינותיו
וכיון דאיתרבי בעל קרי לישתלח חוץ לשתי מחנות לא איצטריך מצורע
הראש ופרימת בגדיו
מוסף רש"י
דחמור מבעל קרי: ופרכינן מאי חומרא כדאמרן. וכיון דלא
אקשיה רחמנא לזב מה זב ראייתו מטמא במשא כו' והואיל ואיתקיש
ואסור בתשמיש, שנאמר
אין היקש למחצה ולמשכב ומושב נמי איתקש ולאו פירכא היא דאם
איצטריך וכתביה רחמנא ליתן לו מחנה שלישית אדרבה כו':
ראיה ראשונה של זב
וישב מחוץ לאהלו ואין
מטמאה באונס. אותה
אהלו אלא אשתו שנאמר
במשהו. כעין חרדל ובפחות מכאן במסכת נדה (ד' מ:) ומצורע
כן למחנותם נמי נימא דאיתקש ואם כן מאי פריך הכא והא דתנן
טומאה קלה האמורה בה,
שובו לכם לאהליכם וכן
שיעורו כגריס בתורת כהנים ל): כחתימת פי האמה. כדי סתימת נקב
בפרק בתרא דמסכת זבין (פ"ה מ"ו) הנוגע בזב ובזבה במצורע כו'
מגע וטומאת ערב כקרי
מפורש במשקין. אדרבה
אחד הנוגע אחד המסיטו ואחד הנושא ואחד הנישא אלמא משמע
פי אמתו ויליף לה מהחתים בשרו את זובו [ויקרא טו] במסכת נדה (מג:):
ולהצטרף לשניה לטמא כזב
זב חמור שכן מטמא משכב
גמור, והא דכתיב מבשרו
ומושב וכלי חרס בהיסט
ואיתקש בעל קרי לזב. כדכתיב זאת תהיה תורת הזב ואשר תצא
דמצורע מטמא בהיסט ובשמעתין משמע דלא מטמא אור"ת דהא
ולא מחמת אונסו, על
מה שאין כן במצורע.
דקתני נישא דמשמע דמטמא בהיסט לא קאי אמצורע אלא אשאראס):
ממנו שכבת זרע [ויקרא טו] מה זב צריך כחתימת פי האמה אף בעל קרי.
כרחך אראייה שניה דכתיב
ושנינן מוכל זב אתה מרבה
ואיתקש בעל קרי לזב. הכא משמע דבעל קרי נמי טמא
בתרה קאי ולא אראשונה,
אלמא מצורע חמור דאזלא ליה פירכא דכל שהוא וכי איצטריך ליתן
בעל קרי ששניהם טומאתן
דהא איתקש לשכבת זרע
יוצא מגופן. ומבעל קרי
לו מחנה שלישית: וכל. דכתיב גבי מצורע מאי (כל) מרבי גבי
מטעם ראיה ואומר ר"י דפליגא אההיא דריש
ושכבת זרע כל עצמו מחמת
מצורע חמור, שכן טעון
דין מצורע: שפיר קאמר ר' שמעון. דמפיק ליה מההוא קרא דין
המפלת (נדה דף כב.) דקאמר התם בעא מיניה רבא מרב הונא הרואה
ג
אונס חימום בא (נדה לה.).
פריעה ופרימה ואסור
כחתימת פי האמה. עד
בתשמיש המטה. וא"ת
שילוחין ולמה לי קרא אחרינא: ההוא. צרוע וזב לכדרבי אליעזר
קרי בקיסם מהו אמר ליה ותיפוק ליה דהוא עצמו אינו מטמא אלא
שיצא ממנו כחתימת פי
בעל קרי חמור שמטמא
בחתימת פי האמה וקאמר למימרא דנוגע הוי פירוש מדבעי חתימת
אתי לאקשינהו לטמא מת לפוטרו מן ההיכרת בפסח הבא בטומאה
. יכול
אמתו
במשהו מה שאין כן
(נדה כב.)
ואע"ג דלא אישתרי להו לכתחלה בביאת מקדש: אין טמאי מתים
פי האמה אלמא משמע התם דמטעם נגיעה טמא ובפרק יוצא דופן
דחקו זבין ומצורעין
במצורע שהמצורע אינו
ונכנסו לעזרה. מקום
מטמא אלא בכגריס דתנן
משתלחין. כגון פסח הבא בטומאה דאישתרו מ) (טמאי מתים
(שם דף מב.) דקאמר שכבת זרע לרואה במשהו לנוגע בכעדשה פליגא
ד
אדשמעתא ודהמפלת : מחילות לא נתקדשו. וא"ת הא
שלא הותרו שם דאין שם
גופה של בהרת כגריס
לכתחלה כשרוב הציבור טמאי מתים כדכתיב איש וכו') כדלעיל
ה
ו
[סו:]
צרכי פסח, ואפילו כהנים
הקילקי מרובע במקום
בשמעתין: אין זבין ומצורעין משתלחין. שילוחן הראשון בכרת
אמר בפ"ב דזבחים (דף כד.) נעקרה אבן ועמד במקומה מהו כו'
אסורין ליכנס לשם אלא
הגריס תשע עדשות מקום
לצורך משום דכתיב אל
עדשה ארבע שערות
ומסיק לעולם פשיטא ליה דכי קדיש דוד רצפה עד ארעית תהומא
ומיהו לכתחלה לא אישתרו דהא טמא לנפש גלי רחמנא דאין ציבור
יבא בכל עת, וזה שנכנס
נמצאו ל"ו שערות, זב נמי
קדיש וי"ל דבכיצד צולין (לקמן דף פו.) מסקינן כי א"ר יוחנן בפתוחות
נדחין הא בשאר טומאות נדחין מיהו אהני היקישא לפוטרן מן
בטומאה יכול יתחייב על
כר' נתן דאמר זב צריך
לחול אבל פתוחות לקודש קודש: האי טומאת שבעה כתיב ביה
ההיכרת: מחילות לא נתקדשו. הני תרתי מילי שמעינהו כי הדדי
ביאת מקדש בטומאה
ע)
(א)
בחתימת פי האמה ובעל
(לקמן צה:). בפסח הבא
קרי איתקש לזב, מוכל זב
והאי טומאת כו'. הוי מצי לשנויי כדמשני בפ"ק (ב) דיומא (דף ו:)
מרביה וכי הדדי אמרינהו מחילות ומערות שלתחת העזרה לא
בטומאה. כגון שרוב
קא מתרבי לשילוח מן
נתקדשו בקדושת עזרה: ובעל קרי משתלח כו'. והיינו כברייתא
דלעולם לטומאת שבעה וסיפא איצטריכא ליה אלא שחמור הימנו
צבור טמאים, כדאמר איש
המחנה כו'. אמרינן ור'
נדחה לפסח שני ולא
לזב: לטומאתן. דאין טמא שבעה כזב וכטמא מת:
בועל נדה שמטמא משכב ומושב לטמא אוכלין ומשקין:
דהא איתקש
יהודה שפיר קאמר ליה
ז
ציבור, וטומאת מת הותרה
ר"ש דלא צריכת לריבויי
טומאת ערב בהדיא כתיב ביה. כי תצא ממנו שכבת זרע ורחץ
מפרך
להם כדכתיב טמא לנפש,
להו שלש מחנות מולא
במים וגו' (ויקרא טו): מה שרץ מטמא באונס. אם נפל עליו שרץ מת: מטמא באונס. כגון אם ראה מחמת רוב מאכל ומשתה:
אבל לא זיבה וצרעת
יטמאו את מחניהם, דהא
(מנחות צה.). מחילות לא
מוישלחו מן המחנה קא
בועל
נתקדשו. ומותר ליכנס
מרבית להו. אמר לך ר'
במחילות דהר הבית (לקמן
יהודה האי וישלחו מן המחנה מיבעי ליה לכדתניא ר' אליעזר אומר יכול דחקו זבין ומצורעין ונכנסו לעזרה בפסח הבא בטומאה יכול יהו חייבין ת"ל וישלחו מן המחנה כל צרוע וכל זב וכל טמא לנפש, בשעה שטמאי
פו.). לטומאתם. בעל קרי
מתים משתלחין זבין ומצורעין משתלחין, אין טמאי מתים משתלחין אין זבין ומצורעין משתלחין. אמר מר זב וכל זב לרבות בעל קרי מסייע ליה לר' יוחנן דאמר מחילות לא נתקדשו, בעלי קריין משתלחין חוץ לשתי
כמגע שרץ לטומאת ערב
מחנות כמו הזבין. ומותבינן עליה מיהא דתנן בסוף מס' זבין בעל קרי כמגע שרץ מאי לאו למחנותם מה טמא שרץ חוץ למחנה אחת כטמא מת אף בעל קרי חוץ למחנה אחת, קשיא לר' יוחנן דאמר חוץ לשתי מחנות.
וראשון לטומאה (יומא ו.).
ומשני לאו למחנותם איתקש אלא לטומאתן ובא ללמדנו דבעל קרי כמגע שרץ מה מגע שרץ אפי' באונס טמא אף בעל קרי אם ראה קרי באונס מטמא.