3/132

אלו דברים פרק ששי פסחים

סח.

עין משפט

מסורת הש"ס

נר מצוה

בועל נדה כטמא מת. סיפא דמתני' דלעיל היא: מצורע חמור מזב.

ליחה האדוקה במעים שיוצא מהן בדוחק בסכיןח) ובלע"ז לימו"ן. מיחוי

[יג א ב מיי' פ"ג מהל'

א) [זבים פ"ה מי"א

יומא ו.], ב) [צ"ל

ביאת מקדש הלכה ח

למחנותיו כדאמרן וכן זב מטמא מת: יצא בעל קרי. מפרש ואזיל

לשון דבר בזוי כדמפרש טעמא וחרבות מחים: רשיעא. אלמא דבר

ומותר], ג) [צ"ל אלעזר],

וע"ש בכסף משנה

מאי היא: לא יצא מכלל טמא מת כו'. והכי משמע יצא בעל קרי

רע ושנוי הוא: ורעו כבשים כדברם. כבשים ישראל: כמדובר בם.

ד) [סנהדרין צא:],

דלהרמב"ם וגם לסמג לא

כמה שהובטחו על ידי נביא: מאי כמדובר בם. מה היא אותה הבטחה

מכלל זה דהנך לפי חומר טומאתן חומר שלוחן יצא בעל קרי שאע"פ

ה) ברכות לד: שבת סג.

היה הגירסא א"ל אכתי לא

וש"נ, ו) [סנהדרין צא:],

עיילתיה וכו' אלא אימא

ומפרש לה סיפא דקרא היינו הבטחה

שטמא מת חמור ממנו שהוא טומאת

❖

ז) סנהדרין צא: [ע"ש],

וכו' ע"ש]:

וחרבות מחים גרים יאכלו צדיקים עד

שבעה וזה טומאת ערב אפילו הכי

בועל נדה כטמא מת למאי אילימא

א)

ח) בס"א: הסכין, ט) בע"י:

❖

הנה כגרים ותושבים: אי כתיב חרבות

לענין מחנות בעל קרי חמור דעל

עת,

לטומאתם האי טומאת שבעה כתיב ביה

מחים. ה"א סיפא דקרא פירוש

כרחיך כי כתיב וכל זב לרבויי בעל

גליון הש"ס

והאי טומאת שבעה כתיב ביה אלא לאו

קרי אתא לכלל זב וכל טמא לרבויי

לרישא כדקאמרת אבל השתא דכתיב

גמ' כאן במחנה שכינה.

למחנותם ומדסיפא למחנותם הוי רישא נמי

תורה אור השלם

טמא שרץ לכלל טמא מת אתא דכל

וחרבות לאו פירושא דרישא הוא אלא

עי' ילקוט תהלים טו

למחנותם מידי איריא הא כדאיתא והא

❖

1. כִּי יִהְיֶה בְךָ אִישׁ אֲשֶׁר

בפסוק כי צדיק ה':

מילתא אחריתי היא: אלא. כמדובר

חד וחד למאי דדמי ליה מדמינן ליה

לֹא יִהְיֶה טָהוֹר מִקְּרֵה

כדאיתא מיתיבי מצורע חמור מזב וזב

ובעל קרי דומה לזב שהטומאה יוצאה

בם דרישא היינו כרב חננאל כמדובר

לָיְלָה וְיָצָא אֶל מִחוּץ

חמור מטמא מת יצא בעל קרי שטמא מת

עליו מגופו: ויצא אל מחוץ למחנה.

באליהו ואלישע שהחיו את המתים כך

לַמַּחֲנֶה לֹא יָבֹא אֶל תּוֹךְ

לעזי רש"י

הַמַּחֲנֶה: דברים כג יא

בבעל קרי כתיב כי יהיה בך איש וגו':

יחיו כל הצדיקים את המתים. ירעו

חמור ממנו מאי יצא לאו יצא מכלל זב ובא

2. וְרָעוּ כְבָשִׂים כְּדָבְרָם

דשנפי"ר [דישטינפרי"ר].

הכי גרסינן ויצא אל מחוץ למחנה זו

ורעו לגזירה שוה: ויעני ושפט בבשן.

לכלל טמא מת דהא טמא מת חמור ממנו

להשרות.

וְחָרְבוֹת מֵחִים גָּרִים

❖

מחנה שכינה ולא יבא אל תוך המחנה

ושפט הוא אביו של אלישע דכתיב

יֹאכֵלוּ: ישעיהו ה יז

לימו"ן. רפש, בוץ.

ומותר במחנה לויה לא יצא ממחנה טמא מת

3. רְעֵה עַמְּךָ בְשִׁבְטֶךָ

זו מחנה לויה מכאן שבעל קרי משתלח

אלישע בן שפט: ושמת משענתי. באלישע

ונכנס למחנה זב ואע"ג דטמא מת חמור

צֹאן נַחֲלָתֶךָ שֹׁכְנִי לְבָדָד

חוץ לשתי מחנות. דקאמר קרא שאם

כתיב על שהחיה בן השונמית: ובלע

ט)

יַעַר בְּתוֹךְ כַּרְמֶל יִרְעוּ

מוסף רש"י

ממנו (דמותר) במחנה לויה למאי דדמי

ב)

נטמא בעזרה יצא משתיהן: אמר

המות. יבולע מלאך המות שלא ישלוט:

בָשָׁן וְגִלְעָד כִּימֵי עוֹלָם:

לי' מדמינן ליה תני תנא קמיה דרב יצחק בר

לטומאתם. בועל נדה

מיכה ז יד

ליה אכתי לא אעילתיה אפיקתיה.

בישראל. כתיב ובלע המות וגו':

4. יוֹאֵל הָרֹאשׁ וְשָׁפָם

טומאת שבעה ואב

אבדימי ויצא אל מחוץ למחנה זו מחנה

ובושה החמה. שלא תאיר: יהיה

עדיין לא הכנסתו למחנה לויה וכבר

הטומאה כטמא מת (יומא

הַמִּשְׁנֶה וְיַעְנַי וְשָׁפָט

ו.). כמדובר בם. נחמות

שכינה לא יבא אל תוך המחנה זו מחנה

שבעתים כאור שבעת הימים. שבעתי'

הוצאתו ממנה דמדקאמרת לא יבא

בַּבָּשָׁן:

הנדברות להם (ישעיה ה

דברי הימים א ה יב

לתוכה מכלל דעומד חוצה לה וקאמר

הן ארבעים ותשע וכתיב כאור שבעת

לויה מכאן לבעל קרי שיצא חוץ לשתי

5. וַיֹּאמֶר יְהוֹשָׁפָט הַאֵין

יז). וכתיב כי הנער

לא יכנס והא אכתי לא אישתעי בזה

הימים ארבעים ותשע כאור שבעת

בן מאה שנה ימות.

מחנות אמר לי' אכתי לא עיילתיה אפיקתיה

פֹּה נָבִיא לַיְיָ וְנִדְרְשָׁה אֶת

כלומר כשימות אדם לעתיד

שיצא ממחנה שכינה ועומד במחנה

ימים של עכשיו נמצא עודף על אור

יְיָ מֵאוֹתוֹ וַיַּעַן אֶחָד

לישנא אחרינא אכתי לא אפיקתיה עיילתיה

ומת בן מאה שנה

מֵעַבְדֵי מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל

לויה לשלחו ממנה וקא מזהר ליה

של עכשיו ג' מאות וארבעים ושלשה:

יאמרו נער הוא מת,

אלא אימא מחוץ למחנה זו מחנה לויה לא

וַיֹּאמֶר פֹּה אֱלִישָׁע בֶּן

בעולם הבא. וחפרה הלבנה ובושה

שלא יכנס כאילו כבר יצא אכתי לא

כי הנער בן מאה שנה

שָׁפָט אֲשֶׁר יָצַק מַיִם עַל

יבא אל תוך המחנה זו מחנה שכינה מתקיף

ימות, אלמא מתין (סנהדרין

יְדֵי אֵלִיָּהוּ:

אעילתיה כלומר עדיין לא דיבר על

החמה שלא יהא בעולם אלא זיו זוהר

צא:). וחפרה הלבנה

מלכים ב ג יא

לה רבינא אימא אידי ואידי למחנה שכינה

ומראה שכינה: לימות המשיח. יהיה

כניסתו מה תהא עליה אפיקתיה ודיבר

ובושה החמה. משמע

6. וַיֹּאמֶר אֵלִיָּהוּ הַתִּשְׁבִּי

ולעבור עליו בעשה ולא תעשה אם כן לימא

אור הלבנה כאור החמה: ולשמואל

עליו כאילו יצא. ל"א גרסי' אכתי לא

שיהא אורם כהה (שם).

מִתֹּשָׁבֵי גִלְעָד אֶל אַחְאָב

כאן לעולם הבא כאן

חַי יְיָ אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר

דאמר. ימות המשיח אין משתנין

אפיקתיה אעילתי' עדיין לא הוצרכתו

קרא ויצא אל מחוץ למחנה ולא יבא אל תוך

לימות המשיח. לימות

עָמַדְתִּי לְפָנָיו אִם יִהְיֶה

לצאת ממחנה לויה וכבר הזהרתו שלא

משל עכשיו מה הוא מקיים והיה אור

המחנה למה לי שמע מינה ליתן לו מחנה

המשיח כשיכלה השעבוד

הַשָּׁנִים הָאֵלֶּה טַל וּמָטָר

והיתה אור הלבנה כאור

הלבנה כאור החמה: כתיב אני אמית

יכנס והיינו אעילתיה כבר אתה מדבר

כִּי אִם לְפִי דְבָרִי:

אחרת: ומיחוי קרביו וכו': מאי מיחוי קרביו

החמה, ולעתיד לבא וחפרה

מלכים א יז א

בכניסתו: אלא אימא הכי ויצא אל

ואחיה מחצתי ואני ארפא. כיון שאמר

רב הונא אמר שמנקבן בסכין (רב) חייא בר

7. כֹּה אָמַר יְיָ צְבָאוֹת עֹד

הלבנה ובושה החמה מרוב

מחוץ למחנה זו מחנה לויה. וכשבא

שהמתים הוא מחיה פשיטא דהמחוצים

נגהם של צדיקים (שם).

יֵשְׁבוּ זְקֵנִים וּזְקֵנוֹת

רב אמר שירקא דמעייא דנפקא אגב דוחקא

כאן במחנה שכינה.

לצאת ממנה אל יכנס במחנה שכינה

יכול לרפאות אלא הא אתא לאשמועינן

בִּרְחֹבוֹת יְרוּשָׁלִָם וְאִישׁ

דסכינא אמר ר' ג)(אליעזר) מאי טעמא דחייא

וחפרה מזיו השכינה (שם).

מִשְׁעַנְתּוֹ בְּיָדוֹ מֵרֹב

ואי לא הוו כתיבי שתי מחנות הוה

דלא תימא אמית ואחיה לאו דמתים

כתיב אני אמית ואחיה.

זכריה ח ד

יָמִים:

בר רב דכתיב וחרבות מחים גרים יאכלו

מוקמינא ליה בעומד במחנה שכינה

חיים קאמר אלא אני אמית את המתים

8. וַיֹּאמֶר לְגֵיחֲזִי חֲגֹר

דמשמע כשם שאני אמית

את האדם כך אני מחייהו,

מאי משמע כדמתרגם רב יוסף ונכסיהן

ואני מחיה וזן את החיים ובורא את

ומצריכו לצאת ממנה אבל עומד במחנה

מָתְנֶיךָ וְקַח מִשְׁעַנְתִּי

כשמת בעל מום עומד

בְיָדְךָ וָלֵךְ כִּי תִמְצָא אִישׁ

לויה אין משתלח והשתא דכתבינן שתי

הנולדים להכי כתיב בתריה מחצתי

דרשיעיא צדיקיא יחסנון ורעו כבשים

החי בעל מום, וכתיב

לֹא תְבָרְכֶנּוּ וְכִי יְבָרֶכְךָ

מחנות על כרחיך הכי תוקמא: אם

ואני ארפא כשם שמה שמחצתי אני

מחצתי ואני ארפא.

כדברם אמר מנשיא בר ירמיה אמר רב

אִישׁ לֹא תַעֲנֶנּוּ וְשַׂמְתָּ

שכשהוא מחיה מרפא את

כן נימא. וישלחו מן המחנה ולא יבא

מִשְׁעַנְתִּי עַל פְּנֵי הַנָּעַר:

ארפא דאין רפואה אלא במוכה כך

כמדובר בם מאי כמדובר בם אמר אביי

המחץ ועומד שלם (שם,

מלכים ב ד כט

אל תוך ולישתוק: מנקבן בסכין.

אותו עצמו שאני ממית אני מחיה:

9. בִּלַּע הַמָּוֶת לָנֶצַח

וחרבות מחים גרים יאכלו אמר ליה רבא

ע"פ הגירסא בגמ' שם של"ג

מיתה באחד וחיים באחד. אני ממית

שיצא הרעי שאם יניחנו בתוכן יסריחו

השתא אחויי וכו'). יכול

וּמָחָה אֲדֹנָי אֱלֹהִים

בשלמא אי כתיב חרבות כדקאמרת השתא

מיתה באחד וחיים

דִּמְעָה מֵעַל כָּל פָּנִים

קודם שתחשך. ולשון מיחוי שמוציא

את המתים ואני מחיה וזן את החיים:

באחד. והכי קאמר אני

וְחֶרְפַּת עַמּוֹ יָסִיר מֵעַל

דכתיב וחרבות מילתא אחריתי קאמר אלא

הכי גרסינן דבר אחר בתחלה מה

פרש רכה דנמחת בתוכה דשנפי"ר

ממית אדם זה ומחיה

כָּל הָאָרֶץ כִּי יְיָ דִּבֵּר:

אמר רבא כדרב חננאל אמר רב דאמר רב

אדם אחר (שם). כדרך

שאני ממית אני מחיה והדר מה שאני

בלע"ז כמו וממחה ושופך (מעשר שני

ישעיהו כה ח

01. לֹא יִהְיֶה מִשָּׁם עוֹד

שהעולם נוהג. שזה

מחצתי אני ארפא. שכדרך שהן מתים

פ"ה מ"א) וכמו המחהו וגמעו (לעיל

חננאל אמר רב עתידין צדיקים שיחיו את

. מה

מת וזה נולד (שם)

עוּל יָמִים וְזָקֵן אֲשֶׁר לֹא

דף לה.). לישנא אחרינא מיחוי לשון

חגרים סומים אלמים כך הן חיין

המתים כתיב הכא ורעו כבשים כדברם

מכה ורפואה באחד.

יְמַלֵּא אֶת יָמָיו כִּי הַנַּעַר

ואין רפואה אלא במקום

נקיבה וחיבול כמו תמחה את זכר

במומן ואחר כך מתרפאים כדכתיב

בֶּן מֵאָה שָׁנָה יָמוּת

וכתיב התם ירעו בשן וגלעד כימי עולם

❖

מחץ (שם).

וְהַחוֹטֶא בֶּן מֵאָה שָׁנָה

עמלק (דברים כה): שירקא דמעיא.

אז ידלג כאיל פסח (ישעיה לה):

בשן זה אלישע הבא מן הבשן שנאמר ויעני

יְקֻלָּל: ישעיהו סה כ

כשירין

11. וְעָמְדוּ זָרִים וְרָעוּ

ושפט בבשן וכתיב פה אלישע בן שפט

צֹאנְכֶם וּבְנֵי נֵכָר אִכָּרֵיכֶם

רבינו חננאל

אשר יצק מים על ידי אליהו גלעד זה אליהו שנאמר 6 ויאמר אליהו התשבי מתושבי גלעד וגו' אמר ר' שמואל

ישעיהו סא ה

וְכֹרְמֵיכֶם:

21. וְחָפְרָה הַלְּבָנָה

ת"ש מסיפא ובועל נדה

בר נחמני א"ר יונתן עתידים צדיקים שיחיו מתים שנאמר עוד ישבו זקנים וזקנות ברחבות ירושלם ואיש

כטמא מת למאי, אילימא

וּבוֹשָׁה הַחַמָּה כִּי מָלַךְ יְיָ

לטומאה הא בהדיא כתיב

משענתו בידו מרוב ימים וכתיב 8 ושמת משענתי על פני הנער ד) עולא רמי כתיב 9בלע המות לנצח וכתיב

צְבָאוֹת בְּהַר צִיּוֹן

בתרוייהו טומאת שבעה.

וּבִירוּשָׁלִַם וְנֶגֶד זְקֵנָיו

כי הנער בן מאה שנה ימות לא קשיא כאן בישראל כאן בעכו"ם ועובדי כוכבים מאי בעו התם דכתיב

כָּבוֹד: ישעיהו כד כג

אלא לאו למחנותם כשם

31. וְהָיָה אוֹר הַלְּבָנָה

שטמא מת חוץ למחנה

11ועמדו זרים ורעו צאנכם ובני נכר אכריכם וכורמיכם רב חסדא רמי כתיב 21וחפרה הלבנה ובושה החמה

אחת כך בועל נדה חוץ

כְּאוֹר הַחַמָּה וְאוֹר הַחַמָּה

וכתיב והיה אור הלבנה כאור החמה ואור החמה יהיה שבעתים כאור שבעת הימים לא קשיא כאן לעולם

למחנה אחת, ומדסיפא

יִהְיֶה שִׁבְעָתַיִם כְּאוֹר

למחנותם רישא נמי

שִׁבְעַת הַיָּמִים בְּיוֹם חֲבֹשׁ

הבא כאן לימות המשיח ה) ולשמואל דאמר אין בין העולם הזה לימות המשיח אלא שיעבוד מלכיות

למחנותם קשיא לר' יוחנן.

יְיָ אֶת שֶׁבֶר עַמּוֹ וּמַחַץ

בלבד מאי איכא למימר אידי ואידי לעולם הבא ולא קשיא $כאן במחנה שכינה כאן במחנה צדיקים רבא

ומשני מידי איריא רישא

ו)

מַכָּתוֹ יִרְפָּא:

ישעיהו ל כו

לטומאה סיפא למחנותם.

רמי כתיב 41 אני אמית ואחיה וכתיב מחצתי ואני ארפא השתא אחויי מחיי מרפא לא כל שכן אלא אמר הקב"ה

41. רְאוּ עַתָּה כִּי אֲנִי אֲנִי

ת"ש מצורע חמור מזב

מה שאני ממית אני מחיה כמו שמחצתי ואני ארפא ת"ר אני אמית ואחיה יכול מיתה באחד וחיים באחד

וזב חמור מטמא מת יצא

ז)

הוּא וְאֵין אֱלֹהִים עִמָּדִי

בעל קרי שטמא מת חמור

אֲנִי אָמִית וַאֲחַיֶּה מָחַצְתִּי

כדרך שהעולם נוהג ת"ל מחצתי ואני ארפא מה מכה ורפואה באחד אף מיתה וחיים באחד מכאן תשובה לאומרים

ממנו מאי לאו יצא מכלל

וַאֲנִי אֶרְפָּא וְאֵין מִיָּדִי

אין תחיית המתים מן התורה דבר אחר בתחלה מה שאני ממית אני מחיה והדר מה שמחצתי ואני ארפא:

זב ונכנס לטמא מת ואע"פ

מַצִּיל: דברים לב לט

שטמא מת חמור ממנו,

והקטר מדקתני הכי שמעינן מיהת

דבעל קרי כטמא מת חוץ למחנה אחת. ומשני לא יצא ממחנה טמא מת ונכנס למחנה זב להשתלח חוץ לשתי מחנות ואע"ג שטמא מת חמור ממנו הואיל ובעל קרי טומאתו מגופו יוצא, לזב מוקמינן ליה. תאני תנא קמיה דרב יצחק ויצא אל מחוץ

למחנה זו מחנה שכינה לא יבוא אל תוך המחנה זה מחנה לויה. אמר ליה אכתי לא אפיקתיה אעילתיה, פי' מכדי הני קראי בבעל קרי כתיבי ובעל קרי נתרבה מזב דטומאה יוצא מגופו וחוץ לשתי מחנות משתלח כמו הזב ועדיין לא אפיקתיה אלא

ממחנה שכינה וצריכת עוד לאפוקיה ממחנה לויה, וקודם שתוציאו ממחנה לויה חזרת ואמרת לא יבא אל תוך המחנה זו מחנה שכינה מכלל דבמחנה לויה נכנס ואתה מזהירו שלא יכנס ממחנה לויה למחנה שכינה עדיין לא יצא ממחנה לויה ואתה

צריך להוציאו עוד. אלא כך אמור ויצא אל מחוץ למחנה זו מחנה שכינה לא יבוא אל תוך המחנה זו מחנה לויה. כלומר לא יבוא ממחנה ישראל לתוך מחנה לויה. ומתקיף לה רבינא דלמא בעל קרי אינו משתלח אלא חוץ למחנה שכינה והני קראי

לחיוביה חד קרא בעשה והוא ויצא, וחד קרא והוא לא יבוא בלאו, ללמד כי בעל קרי הנכנס למחנה שכינה עובר בעשה ולא תעשה. ודחינן אם כן נכתוב רחמנא ויצא אל מחוץ למחנה ולא יבא, אמאי כתיב תו אל תוך המחנה, ללמד שהתורה

הזהירה על המחנה אחרת. מיחוי קרביו מנקבן בסכין להוציא הרעי. פי' שירקא דמעיא, השומן הדומה למוח ודבוק בבני מעים. דבר אחר הפרש הדבוק במעים ואינו מתפרק אלא בגרידה בסכין כמו הרשעים שמחזיקין בנכסי הטובים. כתיב וחרבות

מחים גרים יאכלו, פי' וחרבות נכסי מחים, הרשעים, גרים יאכלו, הצדיקים [נ"א: מחים, הרשעים גרים הצדיקים]. כלומר נכסי הרשעים הצדיקים יאכלו אותם. פי' כמו מוח וקרוב להיות כריעי והשומן הדומה למוח נקרא בלשון מחים וחרבות מחים

עולות מחים. אמר רב חננאל עתידין הצדיקים להחיות את המתים כתיב הכא ורעו כבשים כדברם וכתיב התם ירעו בשן וגלעד כימי עולם.