סח:
אלו
דברים פרק ששי
פסחים
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
מפרך
פריכא. הילכך ההוא דעירובין ליכא לאוקמא ביבשה
כשירין כל הלילה. כדכתיב (ויקרא ו) על מוקדה על המזבח כל הלילה
יד א מיי' פ"ד מהל'
א) [תוס' ערכין ספ"ב]
מנחות עב., ב) [קדושין
מעשה קרבנות הל'
דהא קתני סיפא ואם בכלי כאן וכאן אסור ויבשה כיון
ויכול להקטירן כל הלילה ואעפ"כ אין ממתינין להם עד שתחשך אלא
לג. ע"ש חולין נד: ע"ש],
ג:
דמפרכא אפילו בכלי נמי שריא והכי מוכח בפרק בתרא דעירובין
מחללין שבת עליהן כדכתיב (במדבר כח) עולת שבת בשבתו על עולת
טו ב ג מיי' פ"ט מהל'
ג) [לקמן קה:], ד) עירובין
ומה
התמיד אלמא חביב למהר מצוה בשעתה: חותכין יבלת במקדש. דלא
(דף קג.): כ) שחיטה שהיא משום מלאכה דוחה את השבת אלו
קג. [ע"ש], ה) ביצה טז:,
שבת הלכה ח:
טז ד מיי' פ"ו מהל' י"ט
ו) ברכות ח: ר"ה ט.
כו'. תימה לר"י מה קל וחומר הוא
גזרו על השבות במקדש: הא והא
יומא פא:, ז) נדרים לב.
הלכה יט סמג לאוין
ביד. שחותכה בידו ולא בסכין דאין
זה דלמא שאני הני משום דאפשר
והקטר חלביו וכו': תניא אמר רבי שמעון
א)
[ודוגמתו סנהדרין צט:],
עה טוש"ע א"ח סי' תקכט
לעשותן מערב שבת ור' אליעזר גופיה
בה אלא משום שבות ואפילו הכי אסור
ח) [שמות לד], ט) [צ"ל
סעיף א:
ב) א בא וראה כמה ג) חביבה מצוה בשעתה
טז ה כל זה מן הכל
אחר ד"ה עבדי], י) [עי'
אית ליה זה החילוק ומשום הכי בפ'
בלחה הואיל ומצי למיעבד מאתמול
א
שהרי הקטר חלבים ואברים ופדרים כשרים
מודים בעצרת עד
רש"י עירובין סג. וע"ע
וההיא דעירובין ביבשה דאפילו שבות
רבי אליעזר דמילה (שבת קלב.) מצריך
כאלו התענה תשיעי ועשירי
רש"י סנהדרין סה: וצע"ק
כל הלילה $ ואין ממתינים להם עד שתחשך:
ליכא. וכר' אליעזר לא מצי לאוקמא
תרי קראי חד למילה וחד למכשיריה
ברב אלפס ביצה פ"ב סי'
וע' תוס' גיטין נו. ורש"י
ב
הרכבתו והבאתו וכו': ורמינהו חותכין
שבת יא.], כ) [שייך לעיל
ד) ב
תתעה:
לההיא דעירובין ונימא ר' אליעזר היא
משום דאפשר לעשותן מערב שבת
יז ו טוש"ע א"ח סי' תרד
במשנה סה:], ל) [שייך
יבלת במקדש אבל לא במדינה ואם בכלי
דאמר במתני' דוחין משום דקתני
דאמר התם מילה וכל מכשיריה דוחין
❖
❖
ס"א:
במשנה דלעיל סה:],
כאן וכאן אסור ר' אלעזר ור' יוסי בר חנינא חד
התם ואם בכלי דהוי מלאכה גמורה
את השבת דברי ר' אליעזר מנא ליה
כאן וכאן אסור ואי ר' אליעזר היא
לרבי אליעזר הא דאמר קרא וביום
אמר אידי ואידי ביד הא בלחה הא ביבשה
תורה אור השלם
גליון הש"ס
השמיני ביום ואפילו בשבת והדר
הא אמר מכשירי מצוה דוחין את השבת
וחד אמר אידי ואידי בלחה ולא קשיא הא
ג
גמ' ואין ממתינים להם.
1. שֵׁשֶׁת יָמִים תֹּאכַל
קאמר ע"כ לא פליגי רבנן עליה אלא
אפילו במלאכה גמורה במסכת שבת
ביד הא בכלי ולמאן דאמר הא ביד הא בכלי
עי' טורי אבן ר"ה ל: ד"ה
מַצּוֹת וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי
במכשירים אבל מילה דברי הכל דחיא
(דף קל.) דתנן ר' אליעזר אומר אם
מאי טעמא לא אמר אידי ואידי ביד ולא
נתקלקלו: שם אר"א הכל
עֲצֶרֶת לַיְיָ אֱלֹהֶיךָ לֹא
מנא לן והשתא מאי קבעי מנא לן
לא הביא כלי מערב שבת מביאו
מודים בעצרת. עי' ר"ה
תַעֲשֶׂה מְלָאכָה:
קשיא הא בלחה הא ביבשה אמר לך יבשה
ט: תוספות ד"ה כאילו
בשבת: הא. דעירובין ביד ומתניתין
תיפוק מההוא קרא דביום דדריש
דברים טז ח
❖
מפרך פריכא ולמאן דאמר אידי ואידי ביד
2. בַּיּוֹם הַשְּׁמִינִי עֲצֶרֶת
התענה:
בכלי דהוי מלאכה גמורה. ובעירובין
מיניה ר' אליעזר מכשירים אע"כ משום
תִּהְיֶה לָכֶם כָּל מְלֶאכֶת
ולא קשיא הא בלחה הא ביבשה מאי טעמא
דבעינן תרי קראי למילה ולמכשיריה
בפרק בתרא איתא נמי כולה הך סוגיא
עֲבֹדָה לֹא תַעֲשׂוּ:
לא אמר אידי ואידי בלחה ולא קשיא הא
במדבר כט לה
ומקשינן התם והא גבי שבות תני לה
כדפרישי' ונראה לר"י דודאי לר' אליעזר
מוסף רש"י
3. אִם תָּשִׁיב מִשַּׁבָּת
לא צריך האי קל וחומר דהא אפילו
דקתני אלו שמשום שבות לא אידחו
ביד הא בכלי אמר לך כלי הא קתני התם אם
כמה חביבה מצוה
רַגְלֶךָ עֲשׂוֹת חֲפָצֶיךָ בְּיוֹם
כו' אלמא לאו בכלי קאי: מפרך
מכשירי פסח דהוו מלאכה גמורה דחו
בשעתה. צריכים אנו
בכלי כאן וכאן אסור ואידך הא דקתני כלי
קָדְשִׁי וְקָרָאתָ לַשַּׁבָּת עֹנֶג
לחבבה (חולין נד:). ואין
פריכא. ולא קרי לה חתיכה: מאי
שבת אע"ג דאפשר לעשותן מערב
לִקְדוֹשׁ יְיָ מְכֻבָּד וְכִבַּדְתּוֹ
הכא פלוגתא דרבי אליעזר ור' יהושע אתא
ממתינים להם. לאברי
מֵעֲשׂוֹת דְּרָכֶיךָ מִמְּצוֹא
טעמא לא אמר הא ביד הא בכלי.
שבת כדקאמר (לקמן סט.) בגמרא
תמידין ומוספין דשבת
לאשמועינן: א"ר אליעזר ומה אם שחיטה
חֶפְצְךָ וְדַבֵּר דָּבָר:
וליעבריה דהא שמעינן ליה לרבי
ונוקמא למתני' דעירובין נמי בלחה:
. חותכין
ישעיהו נח יג
(מנחות עב.)
וכו': ר' יהושע לטעמיה דאמר שמחת י"ט
4. כַּיָּמִים אֲשֶׁר נָחוּ בָהֶם
יבלת במקדש. יבלת,
הא קתני התם. בעירובין דאסור
אליעזר דאמר מכשירי מצוה דחו והא
ורוא"ה, והוא מום לתמיד
הַיְּהוּדִים
מֵאוֹיְבֵיהֶם
נמי מצוה היא ה) דתניא ר' אליעזר אומר אין
דקאמרינן הכא ק"ו לדבריהם דרבנן
ולמה לי למיהדר למסתמא הכא
שדוחה את השבת, כדכתיב
וְהַחֹדֶשׁ אֲשֶׁר נֶהְפַּךְ לָהֶם
לו לאדם בי"ט אלא או אוכל ושותה או יושב
בפסחים: ור' יהושע. דמפיק שמחת
קאמר כלומר אף על גב דאפשר
(ויקרא כב) או חרוץ או
מִיָּגוֹן לְשִׂמְחָה וּמֵאֵבֶל
יבלת, יבלת דקרא קרינן
לְיוֹם טוֹב לַעֲשׂוֹת אוֹתָם
יום טוב ראיה לפסח אזיל לטעמיה
לעשותן מערב שבת כיון דליכא אלא
ושונה ר' יהושע אומר חלקהו חציו לאכילה
ד
יבלת, שאין שם דבר אלא
יְמֵי מִשְׁתֶּה וְשִׂמְחָה
שבות בעלמא יותר יש להתירם
דאמר שמחת יום טוב מצוה היא ואפ"ה
ושתיה וחציו לבית המדרש וא"ר יוחנן
כמו חיגרת, דומיא דשבור
וּמִשְׁלוֹחַ מָנוֹת אִישׁ
ולא כתיב שבר, ועורת נמי
לא דחיא שבות הראוי לעשות מבעוד
משחיטה עצמה דהיא מלאכה גמורה
לְרֵעֵהוּ
וּמַתָּנוֹת
ושניהם מקרא אחד דרשו כתוב אחד אומר
לא כתיב עיורון, אבל יבלת
לָאֶבְיוֹנִים: אסתר ט כב
יום: דבעינן נמי לכם. שישמח בו
אף על גב דאי אפשר לעשותה
עצרת לה' אלהיך וכתוב אחד אומר עצרת
5. שַׁבַּת שַׁבָּתוֹן הוּא
דמתני' הוא שם דבר של
1
2
במאכל ומשתה להראות שנוח ומקובל
מבערב ותימה לר"י מכשירי פסח מנא
המום. חותכין יבלת, ביד
לָכֶם וְעִנִּיתֶם אֶת
תהיה לכם ר' אליעזר סבר או כולו לה' או
קאמר (ערובין קג.). ואם
יום זה לישראל שנתנה תורה בו: כל
ליה לרבי אליעזר דדחו שבת דהא גבי
נַפְשֹׁתֵיכֶם
בְּתִשְׁעָה
בכלי כאן וכאן אסור.
כולו לכם ור' יהושע סבר חלקהו חציו לה'
לַחֹדֶשׁ בָּעֶרֶב מֵעֶרֶב עַד
האוכל ושותה כו'. בפ' בתרא דיומא
מילה מצריך תרי קראי וכי תימא דגמר
ואע"ג דכי עביד נמי ביד
עֶרֶב תִּשְׁבְּתוּ שַׁבַּתְּכֶם:
וחציו לכם: (עב"ם סימן) א"ר אלעזר $ הכל
מסוכה ולולב ומצה ושופר ועומר ושתי
[פא:] מוקמינן להא דרשא אליבא דמאן
ה
מתקן הוא והוה ליה חותך
ויקרא כג לב
6. כֹּה אָמַר יְיָ אִם לֹא
מבעלי חיים והוי תולדה
מודים בעצרת דבעינן נמי לכם מ"ט יום
הלחם דמוכח התם דדחו מכשיריהם
דאמר אין אדם מוזהר על תוספת
דגוזז את הצמר, אפילו הכי
בְרִיתִי יוֹמָם וָלָיְלָה חֻקּוֹת
שבת ג הא איכא למיפרך דמה להנך שכן
עינוי להתחיל ולהתענות מבעוד יום
שניתנה בו תורה הוא אמר רבה הכל מודים
כיון דכלאחר יד קא עביד
שָׁמַיִם וָאָרֶץ לֹא שָׂמְתִּי:
❖
בשעת דחייתו מיד יכול לקיים מצותן
ואפילו למאן דאית ליה מוסיפין מחול
שאין כן דרך לחותכה אלא
ירמיהו לג כה
בשבת דבעינן נמי לכם מ"ט 3 וקראת לשבת
בסכין, אין כאן אלא שבות,
אבל פסח אינו נאכל אלא בלילה ועוד
על קודש מקרא אחרינא נפקא ליה
ד
עונג אמר רב יוסף הכל מודים בפורים
ואם בכלי כאן וכאן אסור,
אי מהתם יליף אמאי איצטריך במועדו
מבחריש ובקציר תשבות ח) הילכך כי
דאב מלאכה הוי הואיל
דבעינן נמי לכם מ"ט 4 ימי משתה ושמחה
מוסף תוספות
גביפסח דקאמר ר'אליעזר עקרתמה
אתא האי בתשעה להכי אתא והכי
ואינו משנה מכמות שעושה
ה
כתיב ביה מר בריה דרבינא כולה שתא הוה
בחול (שם) קשיא סתמא
א. בין דבר דאפשר
שכתוב בתורה במועדו אפי' בשבת:
קאמר מה שאתם עושים בתשעה
אסתמא (שם). הא
לעשותו מער"ש לדבר
מה
יתיב בתעניתא לבר מעצרתא ופוריא ומעלי
ל) ראיה רשות למצוה. משמע
דהיינו אכילה ושתיה אני קורא עינוי:
ביבשה. ואפילו הכי בכלי
דלא אפשר. תוס' שאנץ.
יומא דכיפורי עצרת יום שניתנה בו תורה
תילתא. שלישי לבטן ומובחר הוא:
אסור משום דמתקן לה
דמכשירי אוכל נפש שאפשר
ב. דלא אפשר לעשותה
ט)
י)
וענין מלאכה קא עביד
מער"ש. שם. ג. ויליף לה
עבדי לי. היה מצוה לאנשי ביתו
לעשותן מערב יו"ט אסירי לר' אליעזר
פוריא ימי משתה ושמחה כתיב מעלי יומא
ו
(שם). הא בכלי. ור"א
התם מקרא וכו'. שם.
להכין לו סעודה: אי לאו האי יומא.
והקשה ר"ש כהן דבריש תולין (שבת
דכיפורי דתני חייא בר רב מדפתי ועניתם
אפילו בכלי שרי, דס"ל
ד. [ו]עיקר מצותו אינה
ו)
5
מכשירי מצוה דוחין שבת
עד מוצאי שבת. שם.
ד' קלז:) אמרינן דרבי אליעזר עדיפא
שלמדתי תורה ונתרוממתי הרי אנשים
את נפשותיכם בתשעה לחדש וכי בתשעה
כגון מלאכה שאפשר
ה. דהא ר' אליעזר נמי
הרבה בשוק ששמן יוסף ומה ביני
מדר' יהודה ושרי אפי' מכשירי דאפשר
❖
(הם) מתענין והלא בעשירי מתענין אלא
לעשותה מבעוד יום כגון
אית ליה ההוא דרשה. שם.
לבינם: ותלי. נשען: חדאי נפשאי.
מערב יו"ט ותירץ לו ר"י דלא שרי אלא
בקור המום מכשירי קרבן
לומר לך כל האוכל ושותה בתשעה בו
הוא והקרבן דוחה השבת
שמחי נפשי: לך קראי לך תנאי.
דוקא במשמרת דלא דמיא מלאכה
ובמכשירין פליגי (שם).
מעלה עליו הכתוב כאילו מתענה תשיעי
הכל
רבינו חננאל
מודים בעצרת
כולי האי:
בשבילך ולצורכך שניתי וקריתי:
אמר לך כלי הא קתני
ועשירי רב יוסף ביומא דעצרתא אמר עבדי
דבעינן לכם. תימה לריב"א א"כ מאי
איני. וכי אין הנאה בתלמוד תורה
התם. ולמה ליה לתנא
והקטר חלביו דוחה את
לסתמיה בתרי דוכתי (שם).
השבת. תניא אמר ר'
לי עגלא תלתא אמר אי לא האי יומא דקא
אלא ללומדיה לבדם: אם לא בריתי.
קאמר רבי אליעזר מה ראיה רשות
פלוגתא דר"א ור'
שמעון ראה כמה חביבה
של יומם ולילה דהיינו תלמוד תורה
למצוה דנימא עצרת תוכיח שלהיא מצוה
גרים כמה יוסף איכא בשוקא רב ששת כל
יהושע
אתא
מצוה בשעתה שהרי הקטר
וי"ל דהא דבעי רבי אליעזר בעצרת
שכתוב בו (יהושע א) והגית בו יומם
לאשמועינן. להכי הדר
חלבים כשרים כל הלילה
תלתין יומין מהדר ליה תלמודיה ותלי וקאי
תניא משום פלוגתא דר"א
ואין ממתינין להם עד
ולילה: אית ליה פירכא. למילתיה
לכם לאו דוקא מקרא אלא מסברא:
בעיברא דדשא ואמר חדאי נפשאי חדאי
דאשמעינן דאפילו בכלי
שתחשך מוצאי שבת אלא
דאמר מלאכת מצוה דוחה כל שכן
אם
שרי (שם). כאילו התענה
מקטירין אותן בשבת
נפשאי לך קראי לך תנאי איני ז) והא"ר
שבות דמצוה שפיר מהדר ליה ר'
תשיעי ועשירי. והכי
לקיים מצוה בשעתה.
אלעזר אילמלא תורה לא נתקיימו שמים וארץ שנאמר אם לא בריתי יומם
קאמר קרא הכינו עצמכם
הרכבתו אינו דוחה השבת.
6
יהושע יום טוב יוכיח מקל וחומר ומה
בתשעה לחדש לעינוי
דלא כר' נתן דאמר בפרק
ולילה חקות שמים וארץ לא שמתי מעיקרא כי עביד איניש אדעתא דנפשי'
שמחת יום טוב שהיא רשות והתרת'
המחרת והרי הוא בעיני
המצניע כי החי נושא את
קא עביד אמר רב אשי ולמאי דקאמר ר' אליעזר נמי י"ט רשות אית ליה
כעינוי היום (ברכות ח:)
בו משום מלאכה לא התרתה בו משום
עצמו והטוענו בשבת
והכי משמע קרא ועניתם
פטור, והני מילי חוץ
פירכא ומה י"ט שהתיר בו מלאכה של רשות לא התיר שבות שעמה שבת
שבות שבת שלא התרתה בה אלא
בתשעה, כלומר התקן
לירושלים אבל חוץ לעזרה
מלאכ' מצוה כגון שחיטת קרבנות צבור
שלא התיר בה אלא מלאכה של מצוה אינו דין שלא תתיר שבות שעמה
עצמך בתשעה שתוכל
לא. הבאתו מחוץ לתחום
להתענות
בעשרה,
אין דוחה את השבת כר'
אינו דין שלא תתיר שבות אפי' של מצוה:
ור'
ומדאפקיה קרא בלשון
עקיבא דאמר בסוטה בפרק
ורבי עינוי לומר לך הרי הוא
[כשם] תחומין דאורייתא.
ירושלמי הרכבתו לא אמרו אלא חוץ לירושלים אבל חוץ לעזרה מותר משום שבות שהתירו במקדש. חתיכת יבלתו אין כאילו מתענה בתשעה (יומא פא:) או: דהכי אמר קרא, ועניתם בתשעה, אכילת תשעה אני קורא עינוי, וכיון דאכילתו עינוי
דוחה את השבת יבלת לחה או בכלי והא דתנן בסוף עירובין חותכין יבלת במקדש ביבשה וביד. מתני' [נ"א: פיסקא] ר' חשיבה כל דמפיש באכילה ושתיה טפי עדיף, דהא מדקאמר בערב על כרחך לא מקפיד אעינוי דתשעה וכי קרי עינוי בתשעה
אכילה ושתיה דידיה קרי עינוי (ר"ה ט.).
אליעזר אומר דוחין. אמר ר' אליעזר ומה אם שחיטה שהיא אב מלאכה דוחה את השבת אלו שמשום שבות לא ידחו את
השבת. אמר לו ר' יהושע יום טוב יוכיח שהתיר בו כל מלאכה שהיא לצורך אוכל נפש ואוסר בו דבר של שבות, כדתנן
במסכת יום טוב אלו שהן משום שבות לא עולין באילן ולא רוכבין על גבי בהמה. אמר לו רבי אליעזר יהושע מה ראיה שבות דרשות לא עולין באילן לשבות דמצוה שהיא הבאת הפסח כדי שישחט. ור' יהושע אמר לך יום טוב נמי מצוה לשמוח
בכל מיני מאכל הוא והתרת לשחוט ולבשל ולא התרת לו להביא מחוץ לתחום וכיוצא בו ולעשות שמחת יו"ט. ור' אליעזר אמר לך יום טוב או כולו לך או כולו לה', וכיון דאי בעי למיעבד כולו לה' ולקרות היום כולו הרשות בידו, כאלו אין כאן
שמחת יום טוב. איכא למיפרך ומה יום טוב שהתירו בו מלאכה דרשות כגון הא דאמרינן הואיל והותרה הבערה לצורך הותרה נמי שלא לצורך, לא התירו שבות לעלות באילן או לשוט על פני המים ולהביא משם אש לבשל ואפי' ביום טוב, שבת
שלא התיר בה אלא כגון שחיטת הפסח וכיוצא בו מלאכה של מצוה בלבד, אינו דין שלא נתיר שבות דעמה. ור' אליעזר אמר לך אפי' הכי שבות דמצוה עדיפא. אמר רבא הכל מודים בשבת בעינן לכם, כלומר אין לו לישב כל היום כולו ולקרות
ולבטל שמחת שבת דכתיב וקראת לשבת עונג. מר בריה דרבינא כוליה שתא הוה יתיב בתעניתא בר מעצרתא ופורים וערב יום הכפורים. רב ששת הוה אמר חדאי נפש כלומר שמחי לה נפשי לך קראתי כדי שתהיי שוכנת בטח בעולם הבא. ואע"פ
שהעולם אינו מתקיים אלא בזכות תופשי התורה שנאמר אם לא בריתי יומם ולילה חקות שמים וארץ לא שמתי, עיקר מיהת כי עביד איניש לנפשיה עביד.