אלו דברים פרק
ששי פסחים
סט.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
אם
דחו מכשירי מצוה שלאחר שחיטה (א) השבת כו'. פי'
ורבי אליעזר. אמר לך האי לאו קל וחומר הוא דשבות מצוה
יח א מיי' פכ"ג מהל'
א) [תוספתא רפ"ה],
ב) ע"ז דף מו:, ג) סוכה דף
שבת הלכה ח [ופ"ו
עדיפא משבות דרשות הלכך יום טוב דשמחתו רשות גזרו על
בקונטרס מיחוי קרביו ותימה לר"י מה ראיה מייתי דילמא
מב: ר"ה דף כט: מגילה דף
מהל' קרבן פסח הל"ו]:
שבות שלה אבל שבת דדחיית מלאכה שבו משום מצוה היא לא
שאני התם משום דלא אפשר למיעבד מאתמול ונראה לר"י
יט ב מיי' פ"ה מהל' ק"פ
ד: [ביצה דף יז:], ד) [לקמן
את המצוה: שלאחר שחיטה.
❖
גזרו חכמים בה על השבות לדחות
דמכשירי מצוה שלאחר שחיטה דקאמר היינו הקטר חלבים דאפשר
דף צד:], ה) לקמן פ: [פא.
הלכה ד:
צ: צג. צג: זבחים כב:],
להמתין עד הלילה ודחי שבת וכן
מיחוי קרביו ואע"ג דאיתעביד ליה
ו) בס"א: שאיני, ז) [לקמן
צורך גבוה: לא ידחו כו'. בתמיה
יש בירושלמי דקא אמר ר' אליעזר
ור' אליעזר שבות דמצוה עדיף ליה תניא
❖
צב.], ח) מכאן שייך לע"ב,
מוסף רש"י
למיעבד צורכי גבוה: דמה לי. כלומר
אימורי ציבור יוכיחו אע"פ שאפשר
א) אמר רבי אליעזר ומה לי אם דחו מכשירי
אל תכפירני בשעת
להמתין למוצאי שבת מה לי מכשירין
דין הוא כן ומה לי לתמוה שהרי
מצוה שלאחר שחיטה את השבת דאיתעביד
הדין. כשאמר לו ר"ע
הגהות הב"ח
שלאחר שחיטה כו' והא דפריך משחט
דחתה שחיטה כבר את שבת במצותה
הבא לי מועד לאלו כמועד
ליה מצוה לא ידחו מכשירי מצוה שלפני
נמי לא לשחוט אע"ג דשחיטה לא
הלכך הואיל וניתנה לדחות כבר
(א) תוס' ד"ה אם דחו וכו'
לשחיטה, כעס ר"א ואמר
שחיטה את השבת אמר לו ר' עקיבא דמה
שלאחר שחיטה את השבת:
לו עקיבא בשחיטה השבתני
אפשר מ"מ פריך משום שכבר הוכיח
לא גזרו בה שוב על שבות הצריך:
(ב) שם ד"ה הזאה וכו'
בשחיטה תהא מיתתך,
לי אם דחו מכשירי מצוה שלאחר שחיטה
ברישא. אמר ליה האי טעמא שמא
שאין חילוק בין אפשר ללא אפשר
❖
וקאמר ליה ר"ע או חילוף:
ואמר לו ר"ע אל תכפירני
את השבת שהרי דחתה שחיטה את השבת
ימצא זבח פסול: ופרכיה. ואמר
מדשרינן הקטר חלבים :
בשעת דין זה שאנו חולקין
א
הזאה דתרומה אגמריה. ואית
ודנין זה כנגד זה ואל
ליה א"כ משחט נמי לא נשחוט:
תאמר ידחו מכשירי מצוה שלפני שחיטה
תכחד דבריך ראשונים
גליון הש"ס
בשחיטה השבתני. דבר שחוק וגיחוך
לן למימר דר' אליעזר הי'
את השבת שלא דחתה שחיטה את השבת
וזכור מה שלמדתני הזאה
תוס' ד"ה שמא. ויחזור
שבות כו' (ע"ז מו: ועי"ש
שאמרת או חילוף ומה אם הזאה
סבור דבהזאה דפסח קאמר ר"ע ולכך
דבר אחר שמא ימצא זבח פסול ונמצא
עוד). ויעבירנה ארבע
ויטמא. עיין פרק י' מ"ו
שהיא שבות אינה דוחה שחיטה
היה משיב ועליה אני דן שתהא מותרת
מחלל את השבת למפרע אי הכי משחט
אמות ברשות הרבים.
דפרה ובזבחים דף ק"ה
לא כל שכן שלא תדחה ובאת לעקור
דהשתא סבירא לן דהזאה דפסח דחיא
❖
תוד"ה מחוסר:
הוא הדין דמצי למימר
נמי לא נשחט שמא ימצא זבח פסול ונמצא
ויוציא מרה"י לרה"ר, אלא
את מה שכתוב בו במועדו ויודע
שבת וקאמר ליה ר"ע זה חילוף
(ב)
מחלל את השבת למפרע אלא הא אמר ליה
שברוב מקומות וענינים
היית שאין זה ק"ו: אל תכפירני.
שהיה סבור שר' אליעזר היה טועה
אמרינן יש לחוש להעברת
מוסף תוספות
ברישא ופרכיה והדר א"ל הך דמה לי אם במה שלמדו דאינה דוחה: ארבע אמות ואין לחוש
אל תכפור במה שלימדתני הזאה
דתרומה גופה לא דחיא שבת.
להוצאה, כגון אם היה
דחו: השיב ר"ע ואמר הזאה תוכיח וכו':
א. ולא בעית לחלק אלא
אע"פ שהיא שבות אינה דוחה ולכך
מונח בכרמלית או בקרקף
משום דשמא ימצא זבח
דנתי קל וחומר זה לפניך אע"פ
וא"ת נילף דתידחי
תניא אמר לו ר' אליעזר עקיבא בשחיטה
או בגינה, דאין כאן איסור
פסול משחט נמי לא
שאינו ו) כדאי אלא כדי שתשים אל
שבת מכל הנהו וי"ל משום דיכול
הוצאה דאורייתא ויש כאן
לשחוט וכי תימא הכי נמי
השבתני בשחיטה תהא מיתתו אמר לו ר'
איסור העברה ברה"ר, או
משום דאי אפשר הקטר
לבך אחרי שבא זה לדון שחיטה
לקיים מצות אכילת תרומה אחר
אל תכפירני בשעת הדין כך מקובלני ממך
ב)
השבת: שמא יעבירנה ארבע
הגביהו על מנת ליטלו
חלביו יוכיח הלכך פריך
מהזאה מכלל דבהזאה פשיטא ליה
ולא להוציאו ונמלך להוציאו
ליה שפיר. תוס' שאנץ.
א הזאה שבות היא ואינה דוחה את השבת
אמות. וא"ת ואמאי חיישינן להכי
דלא דחיא מתוך כך תזכור מה
פטור משום הוצאה אם
אע"פ שיש לחלק
ב.
וכי מאחר דהוא אגמרי' מאי טעמא קא הדר
לא עמד לפוש בינתיים,
דהאי חזי והאי לא חזי,
שלימדתני דלא דחיא ותחזור בך
הלא נושא מי חטאת טמא $ ויחזור
כדאמרינן במס' שבת (ה:
אלא ודאי ר' עקיבא לא
ביה אמר עולא רבי אליעזר כי אגמריה
ממה שאתה אומר ועליה אני דן:
ויטמא את המים ויש לומר דמעביר
סוכה מג.). אין שוחטין
חייש להאי טעמא כלל.
הזאה דתרומה אגמריה דתרומה גופה לא
בשעת הדין. בשעה זו שאנו דנין
בכלי אבנים ובכלי גללים דלא
וזורקין על טמא שרץ.
שם. ג. הלכך אתא קרא
❖
אין שוחטין וזורקין את
למימר דמיחייב. שם.
עליה: ומאחר דאגמריה. ר' אליעזר
מקבלי טומאה:
דחיא שבת ר"ע נמי כי אותביה הזאה
הפסח על יחיד טמא
קטן
בריא מחמין כו' דהא חזי.
גופיה דלא דחיא מאי טעמא פריך
דתרומה אותביה שהיא מצוה והיא משום
שרץ, ונדחה לפסח שני,
ואף על גב דיכול לטבול
ואמר עליה אני דן: הזאה דתרומה.
דווקא לר' אליעזר יש חילוק
רבינו חננאל
שבות והוא סבר הזאה דפסח קא מותיב
ולאכול לערב, דאיכא מ"ד
הבא להזות עליו ליטהר כדי לאכול
בין חזי ללא חזי אבל ר' עקיבא אינו
ליה מתיב רבה השיב ר"ע ואמר הזאת טמא
דס"ל הכי, ויליף לה מאיש
תניא אמר ר' אליעזר ומה
תרומה אגמריה דלא דחיא שבת
מחלק כלל דהא קאמר במתני' הזאה
איש כי יהיה טמא לנפש,
אם דחו מכשירי מצוה של
מת תוכיח שחל שביעי שלו להיות בשבת
תוכיח : לא שנא חלש ולא שנא
ואפילו חל שביעי שלו ערב
אחר שחיטה כגון מיחוי
דהא הפרשת תרומה גופא לא דחיא
ב
הפסח במשמע דהוה ליה
ובערב הפסח שהיא מצוה והיא משום
קרביו והקטרת אימוריו את
בריא אין מחמין לו חמין כו'. וכי
שבת: הזאת טמא מת כו'. אלמא
כטמא שרץ, שאינו מחוסר
השבת שכבר נעשת
שבות ואינה דוחה את השבת אלא וודאי
דבהזאת פסח השיבו וקאמר אינה
אמר רבי אליעזר דמכשירי מילה דחו
אלא טבילה והזאה ויכול
המצוה, לא ידחו מכשירי
ליטהר כדי לאכול הפסח
הזאה דפסח אגמריה וכי מאחר דאגמריה
מצוה שלפני שחיטה כגון
דוחה שבת אלמא דאגמריה ר'
שבת ה"מ היכא שהוחמו חמין מערב
בלילה והכי משמע קרא
חתיכת יבלתו וכיוצא בה
אליעזר דאינה דוחה מדפשיטא ליה
שבת דחזי:
מ"ט קא פריך ליה ר' אליעזר ר' אליעזר
דכתיב ולא יכלו לעשות
שעדיין לא נעשת המצוה.
מדקמהדר
כולי האי: אלא ודאי הזאת פסח
אטמא שרץ קסבר
הפסח ביום ההוא, דמשמע
ח)
אמר ר' (יהושע) [עקיבא]
גמריה איתעקר ליה ואתא ר"ע לאדכורי
הא למחר יכולין לעשותו
מכשירי מצוה דלאחר
אין שוחטין כו'.
אגמריה. ומאי גזירת שבות איכא
גמריה ונימא לי' בהדיה סבר לאו אורח ארעא
❖
(זבחים כב: וש"מ).
(שבת) [שחיטה] דחו שבת
בהזאה גזירה שמא יעבירנה בידו
מכל מקום חייב הוא כרת לפי שהיה
שכבר נדחית השבת
והזאה מאי טעמא לא דחיא שבת מכדי
וכשהיה דן עליה עם ר' עקיבא
יכול לטבול ואז היו שוחטין וזורקין
בשחיטה הפסח, תאמר
טלטולי בעלמא הוא תדחי שבת משום פסח
במכשירי מצוה שלפני
שכח דבר זה מלמודו והכי נמי
עליו כדאמר לקמן שוחטין וזורקין
רבינו חננאל (המשך)
השחיטה שלא נדחה
ג) אמר רבה גזירה שמא יטלנה ויעבירנה
אמרינן בע"ז בפרק כל הצלמים (דף
על טבול יום דשימשא ממילא ערבא:
השבת עדיין. ד"א שמא
מהזאה דפסח מותיב ודחה
שוחטין וזורקין כו'. וא"ת אי
ארבע אמות ברשות הרבים ולר' אליעזר
מו:) ר' אליעזר גמריה איעקר ליה
ימצא זבח פסול ונמצא
דברי עולא. ואוקימנא
אותם מכשירין שעשה
לעולם רבי אליעזר לימד
ואתא ר' עקיבא לאדכוריה גמריה:
שוחטי' וזורקי' על טמא
ניעברי' דהא א"ר אליעזר מכשירי מצוה
מקודם כי בחלול שבת היו
לר' עקיבא כי הזאה כדי
דוחין את השבת. אפי' מלאכה
שרץ אמאי כתב רחמנא טמא אינו
דוחין את השבת אמרי הני מילי היכא
שנתברר כי לא היתה מצוה
לטהרו לעשות הפסח אינה
גמורה במס' שבת (דף קל.): היכא
עושה פסח פשיטא דהא כתיב איש
ראויה. ופריך רבי אליעזר
דוחה שבת וכאשר קבל
דגברא גופיה חזי ורמי חיובא עליה אבל
אי הכי שחיטה נמי נימא
רבי אליעזר השמועה כך
דגברא חזי. כגון להביא איזמל
לפי אכלו לעכב דבעינן גברא דחזי
הכא דגברא גופיה לא חזי לא רמי חיובא
הכי לא נשחוט שמא ימצא
מסרה לר' עקיבא. ועכשיו
למילה דרך רשות הרבים שכבר
לאכילה כדמוכח בכיצד צולין (לקמן עח:)
הזבח טרפה ונמצאת
שדחה ר' אליעזר ואתא
עליה אמר רבה לדברי ר' אליעזר קטן בריא
השחיטה באיסור ולא מצא
רבי עקיבא בעקיפין כדי
התינוק ראוי למול אבל היכא דגברא
ונראה לרשב"א דאיצטריך לאשמעינן
מחמין לו חמין להברותו ולמולו בשבת דהא
ר' (יהושע) [ר"ע] תשובה.
שיזכור ר' אליעזר מתוך
לא חזי כגון האי טמא לא רמיא
דחייב בפסח שני דלא נימא דמיפטר
יש מי שאומר זאת
דברי ר' עקיבא גמרא שלו
חזי ליה קטן חולה אין מחמין לו חמין
חיובא עליה ואין אלו מכשירי מצוה:
משום דשני תשלומין דראשון הוא
התשובה השיב רבי
לפי שאין דרך תלמיד חכם
(יהושע) [ר"ע] ברישא
לומר לרבו בפרהסיא
להברותו ולמולו דהא לא חזי ליה אמר רבא
אמר רבה לדברי רבי אליעזר.
דחזי בראשון חזי בשני דלא חזי
ונתפרכה, ואח"כ השיב
שכחת מה שלמדתני. ולר'
דאמר כל היכא דגברא לא חזי
בראשון לא חזי בשני כדאמר לקמן
ואי בריא הוא למה ליה חמין להברותו אלא
התשובה הראשונה, מה
אליעזר הזאה טלטול
ליכא חיובא עליה: קטן בריא.
גבי חגיגה בכיצד צולין (לקמן פ.) אי
ג
לידחו מכשירי מצוה
בעלמא הוא אמאי לא
אמר רבא הכל חולין הן אצל מילה אחד
דלאחר שחיטה את השבת
דחיא שבת. אמר רבה
דבלאו רחיצה ראוי למול: מחמין לו
נמי איצטריך למימרא דציבור עבדי
קטן בריא ואחד קטן חולה אין מחמין
וכו' שאין בה פירכא.
גזירה שמא יעבירנה ד'
חמין. בשבת קודם מילה: להברותו.
בטומאה כדדרשינן איש כי יהיה טמא
אמות ברשות הרבים.
ירושלמי שלש עשרה שנה
לו חמין להברותו ולמולו בשבת דהא
להיות בריא וחזק: קטן חולה. שכל
איש נדחה ואין ציבור נדחין:
היה למד תורה ר' עקיבא
וניעבריה דהא שמעינן ליה
לא חזי איתיביה אביי ערל שלא מל
לפני ר' אליעזר ולא היה
לר' אליעזר דאמר מכשירי
ד) ב
זמן שלא ירחצוהו בחמין לא יראה למול
אכילת
מצוה כגון הרכבתו
משיב לו כלום א) וזו
ענוש כרת דברי רבי אליעזר והא
ואם ירחצוהו יראה למילה: הכל אצל
תחלת תשובותיו שהשיב
והבאתו חוץ לתחום דחו
הכא דגברא גופיה לא
חזי וקתני ענוש כרת
אלמא רמי חיובא עליה
מילה חולין הן. כל זמן שלא נרחצו
לו, אמר לו ר' יהושע הלא
שבת. ופרקינן היכא שרי
ר' אליעזר מכשירי מצוה
זה העם אשר מאסת בו צא
וזורקין על טמא שרץ
אמר רבה קסבר רבי אליעזר אין שוחטין
בחמין ואפילו לרבי אליעזר צריך
ה)
נא הלחם בו עתה.
היכא דגברא חזי, האי טמא
להיות לו מחמי חמין מערב שבת:
מתני' השיב ר"ע הזאה
וכל
הוא ולית עליה חיובא
איתיביה אביי ערל. גדול שלא מל
ערב הפסח: ענוש כרת. בשביל שהיה ראוי לתקן מו' שעות
האידנא, לפיכך לא אידחא
תוכיח שהיא משום מצוה
מזמן דשחיטת הפסח ולמעלה
אפי' טלטול. אמר רבה
והיא משום שבות כו',
ולא ניתקן ולא דמי לטמא ושהיה בדרך רחוקה שאין יכולין לתקן באותן שש שעות ומיקמי הכי לא רמיא חיובא עלייהו. אלמא
קטן בריא מחממין לו חמין
אמר ר' אליעזר ועליה אני
אע"ג דלא חזיא רמיא מצוה עליה היכא דאפשר למיתקן והזאה נמי תדחה שבת דהא מצוה רמיא עליה ליתקן לכך. ואי קשיא
להברותו ולמולו בשבת
דן כו', אמר לו הבא לי
דהא חזי, אבל קטן חולה
מועד לאלו כמועד
הא דקיימא לן (לקמן דף צב.) הפורש מן הערלה כפורש מן הקבר וצריך הזאה שלישי ושביעי ואפילו מל אינו ראוי הא
אין מחמין לו חמין למולו
לשחיטה. תניא אמר לו ר'
אמר רבה קסבר ר' אליעזר אין שוחטין וזורקין על טמא שרץ:
אוקמינן לההיא בערל נכרי שנתגייר בפרק האשה ז): הכי גרסינן
בשבת דהא לא חזי. ודחי
אליעזר עקיבא בשחיטה
וכל רבא אי בריא הוא חמין
השבתני בשחיטה תהא
למה ליה אלא לא שנא
מיתתו אמר לו אל תכפירני
בריא ולא שנא חולה אין מחמין לו חמין דהכל אצל מילה חולין הן ולא חזו. ומותיב אביי עלה ערל שלא מל ועשה פסח
בשעת הדין. כלומר אל תחשדני בכופר על מה שלמדתני, אתה למדתני הזאה שבות ואינה דוחה את השבת. אמר עולא ר'
ענוש כרת דברי ר' אליעזר והא ערל לא חזי דכתיב וכל ערל לא יאכל בו ואע"ג דלא חזי גברא קתני ענוש כרת אלמא
אליעזר הזאה דתרומה למדו, כלומר אם היה כהן טמא מת שחל שביעי שלו להיות בשבת אין מזין עליו בשבת לאכול
איכא חיובא עליה אפי' בזמן דלא חזי כל היכא דיכול לתקוניה נפשיה ולמעבד פסחא. ופריק רבא קסבר ר' אליעזר אין
בתרומה לערב, ומותיב ר' עקיבא מהזאה דתרומה להזאה דפסח. ופריך ר' אליעזר אימר דאמרינן הזאה דפסח דחיא שבת
שוחטין וזורקין על טמא שרץ, וטמא מת שחל שביעי שלו להיות בערב פסח כטמא שרץ הוא ואין שוחטין עליו,
דהא פסח עצמו דוחה שבת, תאמר בהזאה דתרומה שאין תרומה עצמה דוחה שבת. והביא רבה ברייתא מפורשת דר' עקיבא
א) [הגה בירושלמי לפנינו כאן הגי' וזו היא תחילת תשובתו הראשונה לפני ר' אליעזר אמר לו ר' יהושע הלא זה העם וכו'].