אלו דברים פרק
ששי פסחים
עב.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
שמעת
מינה עקירה בטעות הויא עקירה. אומר ר"י דפלוגתא
אי נימא בטועה. כסבור שהוא זבח אחר: שמעת מינה. מדקתני
מא א מיי' פט"ו מהל'
א) [מנחות מט.],
היא בהתכלת (מנחות מט.): הא לא דמי רישא בעוקר
ב) [ברכות כח. וש"נ],
פסולי המוקדשין
חייב אלמא פסול הוא: עקירה בטעות. שלא נתכוון לעקור שם
ג) שבת דף קלז. כריתות
הלכה א ופ"ב מהלכות
כו'. ומאי קאמר ר' יהושע שכן שינה שמו בדבר האסור א אפילו
פסח ממנו הויא עקירה כעוקר מדעת: מה לי שאינן ראויין.
יט:, ד) שבת שם [ע"ש],
שגגות הלכה יא:
עוקר לאו טועה בדבר מצוה הוא ואמאי פטר ליה ר' יהושע בראויין
שינה שמו לדבר המותר נמי חייב כיון שהוא עיקר:
מב ב ג מיי' פ"ב מהל'
ה) גי' רש"ל, ו) [נזכר
לרבי יהושע דשני ליה לימא ליה
❖
❖
ביבמות לד.],
שגגות הלכה ח:
והלא לא טעה בו שיודע שאינו פסח:
הכי. תימה לרשב"א ב הא
רישא. הפסח ששחטו: סיפא.
במאי עסקינן אילימא בטועה שמעת מינה
ושאר כל הזבחים: אוכלוסא.
אפי' אי מוקמי' כולה בטועה ע"כ
עקירה בטעות הויא עקירה אלא בעוקר
הגהות הב"ח
א)
רבינו חננאל (המשך)
חבורה גדולה מאד: הא לא דמי.
רבי יהושע לדבריו דרבי אליעזר
אימא סיפא ושאר כל הזבחים ששחטן לשום
(א) גמ' לישני ליה הכי
איתא נימא לא דמי רישא
קאמר דלדידיה רישא אפילו שינה
רישא לסיפא דרישא בעוקר ולאו
קאמר כצ"ל ותיבת הכי
בעוקר ולפיכך חייב, אי
הפסח אם אינן ראויין
חייב אם ראויין הן ר'
❖
טועה הוא: לר"א. דדאין האי ק"ו
לדבר המותר חייב כיון דלא עשה
נמחק:
הוה רישא נמי בטועה
אליעזר מחייב חטאת
ור' יהושע פוטר ואי
כסיפא לא הוה מיחייב
לא שאני ליה בין עוקר לטועה:
מצוה דמתני' מוקמי' בגמרא כרבי
ג
מידי. ושנינן לר' אליעזר
בעוקר מה לי ראויין
מה לי שאינן ראויין
ומקשי' ר' יהושע דשני ליה. לימא
שמעון דאית ליה היכא דלא עשה
לא שני ליה בין עוקר
מוסף רש"י
אלא פשיטא בטועה
רישא בעוקר וסיפא
ליה דלא דמי טועה לעוקר אמאי
מצוה חייב לרבי יהושע בפרק רבי
לטועה משום הכי לא
ושכח ומל את של
פריך הכי, לר' יהושע שני
אהדר ליה טעמא משום ששינה בדבר
אליעזר דמילה בסופו (שבת קלז.) דאמר
בטועה א"ר אבין אין רישא בעוקר וסיפא
א
אחר השבת בשבת
ליה, והכי קאמר ר' יהושע
האסור כו': בפסח שאין לו קצבה.
רבי שמעון לא נחלקו רבי אליעזר
בטועה אשכחיה רב יצחק בר יוסף לר' אבהו
חייב. דטעה בדבר מצוה
לדידי לא קשיא רישא
ולא עשה מצוה הוא ועבד
אין חשבון לפסחים וזה שמצא טלה
ורבי יהושע על ב' תינוקות אחד
בעוקר וסיפא בטועה, אלא
דהוה קאי באוכלוסא דאינשי א"ל מתניתין
ליה חבורה שלא לצורך,
לדידך דלא שני לך בין
זה עומד בעזרה כסבור שהוא אבוד
למול אחר השבת ואחד בשבת ושכח
מאי א"ל רישא בעוקר וסיפא בטועה תנא
ובהא אפילו ר' יהושע
עוקר לטועה לא אם אמרת
מבעליו ושחטו לשם מי שהוא:
ומל את של אחר השבת בשבת דחייב
מודה (שבת קלז.). רבי
טועה בפסח שטועה בדבר
מיניה ארבעין זימנין ודמי ליה כמאן דמנחא
ב)
אליעזר מחייב חטאת.
תינוקות דיש להן קצבה. מי שיש
משום דלא עשה מצוה ד א"כ מה
[נ"א: ששינהו לדבר]
בכיסיה תנן א"ר אליעזר מה אם פסח שמותר
דמילה שלא בזמנה אינה
האסור לשחטו בשבת
לו שני תינוקות אחד למול בשבת
שהוצרך לומר דרישא משום דשינה
דוחה שבת, ואע"ג דטעה
כגון שלמים וכיוצא בהן,
לשמו כששינה את שמו חייב זבחים שהן
ואחד למול באחד בשבת יודע הוא
לדבר האסור היינו לדברי רבי אליעזר
בדבר מצוה, שהיה טרוד
תאמר בשלמים ששחטן
באותו של שבת ומתוך כך
אסורין לשמן כששינה את שמן אינו דין
לשם פסח ששינן לדבר
שאין לו למול בשבת אלא אחד: ושכח
דלרבי אליעזר בסיפא נמי לא עשה
טעה בזה ואף בזה עשה
המותר לשחטו בשבת
ומל את של אחר השבת בשבת חייב.
מצוה דפסל לעיל אחרים לשם פסח
שיהא חייב ואם איתא הא לא דמי דרישא
מצוה שהרי ראוי הוא למול
והוא הפסח. אמר לו ר'
דטעה בדבר מצוה ולא עשה מצוה
ואומר ר"י דבכמה מקומות מצי
אלא שאינו דוחה שבת, ס"ל
אליעזר תמידין ומוספין
בעוקר וסיפא בטועה לר' אליעזר לא שני
לר"א טעה בדבר מצוה
יוכיחו שמותרין לשחטן
הוא דעדיין לא הגיע זמנו ומודה רבי
למימר וליטעמיך ולא קאמר ועוד
ליה לר' יהושע דשני ליה לישני ליה הכי
(א)
ועשה מצוה שיש בה חיוב
בשבת והשוחט זבחים
יהושע דחייב: את של ערב שבת
ה דלא דמי לתינוקות דהתם ודאי חייב
❖
חטאת חייב (שם).
אחרים לשם תמיד בשבת
הכי קאמר ליה לדידי לא דמי רישא בעוקר
בשבת. כסבור שהוא של שבת וזה
כשמל של אחר השבת בשבת לפי שלא
חייב חטאת. אמר לו
וסיפא בטועה לדידך לא אם אמרת בפסח
ר' יהושע שאני אימורי
של ערב שבת היה אתמול חולה או
עשה מצוה וגם לא ניתנה שבת
צבור שכן יש להן קצבה,
ששינה את שמו לדבר האסור תאמר בזבחים
מוסף תוספות
שנאנס ומילה שלא בזמנה אינה דוחה
לידחות אצל אותו תינוק אבל פסח
כלומר שני תמידין ושני
ששינה את שמן לדבר המותר א"ל רבי
את השבת דהואיל ועבר זמנה ימתין
ששינה לדבר המותר פטור כיון
מוספין בכל שבת, וכיון
א. מאי איריא לדבר
האסור. תוס' שאנץ.
שיש להם קצבה מאחר
עד למחר: ר' אליעזר מחייב חטאת.
שניתנה שבת לידחות אצל אותו פסח
אליעזר אימורי ציבור יוכיחו שהן מותרין
מאי קשיא ליה. שם.
שנשחטו קצבת החובה,
ב.
דלית ליה טועה בדבר מצוה ועשה
אם היה שוחטו לשמו:
לשמן והשוחט לשמן חייב אמר לו רבי
השאר עומדין באיסור
ג. דפסח ששחטו בזמנו
לדידך לא אם אמרת בפסח
מצוה פטור: רבי יהושע פוטר.
שבת כשאר שאין ראויין
לשם שאר זבחים פסול
יהושע לא אם אמרת באימורי ציבור שכן
לשבת כגון חטאות וכיוצא
והכי הוה ליה למימר לא
כו'. תימה לרשב"א מה
דטעה בדבר מצוה ועשה מצוה פטור
יש להן קצבה תאמר בפסח שאין לו קצבה
בהן, תאמר בפסח שאין
[אם] אמרת בפסח שכן
ואע"ג דחילל שבת ועשה שלא כדת
משיב ר' יהושע לדברי ר' אליעזר
לו קצבה. ואקשינן וכי
טעה בדבר מצוה ולא
למימרא דכל היכא דאית ליה קצבה מחייב
כל היכא דאית ליה קצבה
עשה מצוה תאמר בשאר
מכל מקום מצות מילה קיים. והכא
תאמר בזבחים ששינה שמן לדבר
רבי יהושע והרי תינוקות דיש להן קצבה
מחייב ר' יהושע והתנן
זבחים שטעה בדבר מצוה
נמי אע"ג דאית להו קצבה ליפטר
המותר כיון לר' אליעזר לא שני בין
ועשה מצוה. שם.
בפרק ר' אליעזר מי שהיו
ותנן מי שהיו לו שני תינוקות אחד למולו
דמכל מקום עשה מצוה דכל הזבחים
עוקר לטועה מה מועיל מה ששינה
ג)
לו שני תינוקות אחד
ד. אלמא קסבר טעה
אחר השבת ואחד למולו בשבת ושכח ומל
למול אחר השבת ואחד
בדבר מצוה ולא עשה
שנזבחו שלא לשמן כשירין וזה שמצא
לדבר המותר הלא לר' יהושע עוקר
למול בשבת ושכח ומל
מצוה חייב לדברי הכל.
זבח אחד בעזרה ושחטו לשם תמידי
לדבר המותר חייב ה"ה טועה לר'
את של אחר השבת בשבת חייב אחד למולו
שם. ה. דמצינו למימר
את שלאחר השבת בשבת
ציבור כשר לזבחו הראשון: הכא
אליעזר ומפרש דה"ק ר' יהושע לר'
חייב חטאת. ומשני ר'
דאע"ג דמיחייב ר' יהושע
בע"ש ואחד למול בשבת ושכח ומל את
אמי כגון שקדם ומל של
גבי תינוקות הכא גבי פסח
במאי עסקינן כגון שקדם ומל את של
אליעזר נהי דלא שני לך בין עוקר
של ע"ש בשבת רבי אליעזר מחייב חטאת
ערב שבת בשבת דעדיין
אם שחטו לשם דבר
ערב שבת בשבת. בשעה שמל את
לטועה מ"מ יש לחלק דרישא תרתי
❖
המותר היה פוטר. שם.
טריד בהאייך דבשבת,
ור' יהושע פוטר א"ר אמי הכא במאי עסקינן
זה עדיין שניהן עומדין דמשום הכי
לגריעותא עוקר ולדבר האסור וסיפא
הכא דקדים שחטינהו
כגון שקדם ומל את של ערב שבת בשבת
לאימורי צבור ברישא דהא
פטור דטרוד היה באחד מהן דיודע
תרתי לטיבותא דטועה ולדבר המותר:
שקדם ומל של שבת בערב
ליכא מידי דטריד ביה.
דאיכא הך דשבת דטריד ביה הכא כגון
רבינו חננאל
הוא שהיום חובת האחד עליו ומתני'
אי הכי ר' מאיר אומר
שקדם ושחטינהו לאימורי ציבור ברישא אי
שבת. הוה מצי לפלוגי
כגון דקדים ושחטינהו לאימורי צבור
אף השוחט לשם אימורי
אוקימנא בעוקר ומפרש
צבור פטור ואע"ג דקדים
אינו שוחטו אלא לשם
דהשתא לא הוה טרוד ועסוק
בדידי' בין קדם ומל ללא קדם אלא
הכי רבי מאיר אומר אף השוחט לשם
שחטינהו לאימורי צבור,
שלמים. והאי דקתני סיפא
בשחיטתן: ואע"ג כו'. בתמיה:
דנקט רבותא בסיפא דמל של אחר
אימורי ציבור פטור אע"ג דקדים ושחטינהו
והא תני ר' חייא אמר
ושאר כל הזבחים ששחטן
[מאבל ערב. שם מקום]: ושכח ומל
השבת בשבת פטור אע"ג דלא עשה
ר' מאיר לא נחלקו ר'
לשם פסח בשבת שחל
לאימורי ציבור ברישא והתניא רבי חייא
ד)
אליעזר ור' יהושע על
להיות בי"ד אם אינן ראויין
את של ערב שבת בשבת דחייב.
מצוה כיון שניתנה שבת לידחות
ה) [מאבל ערב] א"ר מאיר לא נחלקו ר' אליעזר
שהיו לו שני תינוקות
לפסח כגון שהיו נקבות
ואע"ג דעשה מצוה: על מה נחלקו
ורישא נמי קמ"ל רבותא דנקט
אחד למול ערב שבת
או זכרים בני שתים חייב,
ורבי יהושע על שהיו לו שני תינוקות אחד
וכו', קתני מיהת רישא
ואם ראוין הן ר' אליעזר
כו'. וקס"ד השתא ברישא מחייב ר'
ע"ש אף על גב דעשה מצוה חייב
למול ערב שבת ואחד למול בשבת ושכח
ושכח ומל של ערב
מחייב חטאת ורבי יהושע
מאיר כשמל את שניהם ע"י [שסבור]
כיון שלא ניתנה שבת לידחות:
שבת בשבת שחייב, נהי
פוטר. אוקימנא בשטעה
ומל את של ערב שבת בשבת דחייב על מה
ששניהן כבר הגיע זמנן ומל של שבת
באשתו
נמי דקדים מהליה להאיך
כסבור כי הזבח של
דשבת האמר רבי מאיר
פסח הוא ששוחט ונמצא
נחלקו על שהיו לו שני תינוקות אחד למול אחר השבת ואחד למול בשבת ושכח
תחלה שזמנו היום ואחר כך מל את
אע"ג דקדים עבדינהו
שטעה ושחט זבח אחד.
של אתמול ואף על גב דעשה מצוה
ומל את של אחר השבת בשבת דר' אליעזר מחייב חטאת ור' יהושע פוטר
ו)
ב
לאימורי צבור פטור.
ועמדה רישא בעוקר שם
כיון דלא רמיא טירדא עליה בתר
ואמרינן ולטעמיך תקשי
פסח מעליו ושוחט לשם
ותסברא מה התם דלא עביד מצוה פטר רבי יהושע היכא דקא עביד מצוה
לך רישא אסיפא, השתא
שלמים וסיפא בטועה.
דמהליה לשל שבת לאו טועה בדבר
מחייב אמרי דבי רבי ינאי רישא כגון שקדם ומל של שבת בערב שבת
ג
רישא דקתני שכח ומל
ואמרינן איני דרישא
מצוה הוא וסיפא פטור משום דטריד
את של ערב שבת בשבת
בעוקר וסיפא בטועה,
שלא
בשל שבת והוחלף לו של מחר דהא
דטעה בדבר מצוה ועשה
והתנן אמר רבי אליעזר
מצוה שאפי' עובר זמנו
ומה אם הפסח שמותר
ודאי לא קאמר שמל את שניהם דהא לא טעי בהכי. אלמא היכא דלא טריד האידנא לר"מ חייב: ותסברא. דטעמא משום הכי הוא
והוא מלו בשבת בן תשעה
הוא עצמו לשוחטו בשבת
השתא סיפא דלא עבד מצוה דעדיין לא הגיע זמנו פטור רישא דעבד מצוה מחייב: אמרי דבי ר' ינאי רישא כגון. שנתחלף לו אתמול של שבת
ימים, מכל מקום בר מילה
לשם פסח אלא מפני
בערב שבת ומלו בערב שבת ועדיין לא נודע טעותו וסבור שזה העומד של שבת הוא ואע"ג דטריד ביה דרמיא מצוה עליה כפי מחשבתו
הוא ונתקיימה המצוה,
ששינה שמו ושחטו לשם
סיפא דשכח ומל את
שלמים חייב, שאר זבחים
וגם עשה מצוה אפילו הכי חייב משום דלא ניתנה שבת לידחות אצלו וסיפא ניתנה שבת לידחות אצל של שבת וטעה בדבר מצוה פטור
של אחר שבת בשבת
שאסורין לשוחטן בשבת
ואפילו לא עשה מצוה לרבי מאיר פטור. והשוחט לשם אימורי צבור ניתנה שבת לידחות אצל קרבן צבור ואע"ג דקדים שחטינהו
בן שבעת ימים, שאע"פ
לשמן כששינה את שמן
שטעה בדבר מצוה לא
אינו דין שיהא חייב. ואם
לאימורי צבור הרי שכח וע"י שטרוד בזבח זה בימים שעברו ויודע שזבח זה עומד ליקרב נבהל ושכח שכבר נשחטו אימורי צבור ושחטן לשמן:
עשה מצוה שבן שבעת
ואחד
ימים אינו בר מילה קא
פטר
ר' יהושע. אלא
אמרי דבי
ר' ינאי רישא דמתני'
כגון שקדם ומל
את
של שבת בערב שבת