עב:
אלו דברים פרק ששי פסחים
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
באשתו
נמי קא עביד מצוה. ובסמוך נמי פריך והא איכא
ואחד זבחים שאינן ראויין. לפסח: פטור. הואיל וטרוד במחשבת
מג א מיי' פ"ב מהלכות
א) [תוספתא פ"ה ה"ד],
ב) מסכת כלה, ג) [גי'
שגגות הלכה טז:
שמחת עונה ותימה הא באשתו נדה קיימינן דליכא
לבו מאז הופרשו ויודע שעליו להקריבם טועה ושוחטן לשם פסח:
מד ב שם הלכה ח:
הערוך בערך כז כזיז],
על שאינן ראויין שחייב. דלאו טועה הוא: אפילו עגל. דסד"א
מצוה ולא שמחת עונה ואומר ר"י דפריך אלישנא בתרא דפוטר
מה ג מיי' פ"ה מהל'
ד) סוכה דף מא:,
בהו. אין מחשבת הקרבתן בלבו עד
ליכא דטעי בה: לא טריד
טעה בדבר מצוה אע"פ שלא עשה
מצוה הלכך פריך והא איכא
ה) תרומות פ"ח [מ"א]
דעות הל' ד סמג
יבמות דף לד., ו) תרומות
לאוין קכז טוש"ע א"ח
הנה: האי טריד ביה. כל ימי
שמחה וטעה בדבר מצוה ומסיק
(ד)
סימן רמ סעיף א:
פ"ח מ"א מכות יא:,
דהוה ליה לשיולי:
הפרשתן בלבו ועסוק ואומר מתי
שלא נתנה שבת לדחות [וסיפא נתנה שבת
מו ד מיי' פ"ב מהלכות
ז) [ר"א אומר כל הקרבנות
סמוך
לווסתה. אין לפרש דיודע
אפנה ואקריבנו: חולין לשם פסח מה
כצ"ל], ח) [עי' מכות
שגגות הלכה י:
לדחות אצלו] הכא הרי נתנה שבת לדחות
מז ה מיי' פ"י מהל'
יב.], ט) קדושין דף סו:,
לי א"ר מאיר. כלומר מה ר' מאיר
שהוא סמוך לווסתה
אצל קרבן ציבור א"ל רב אשי לרב כהנא
❖
י) [ויקרא טו],
תרומות הלכה יב:
אמר לנו בו: מודה היה ר' מאיר
ומספקא ליה אם נדה גמורה היא אם
מח ו מיי' פ"ו מהלכות
הכא נמי הרי נתנה שבת לדחות אצל תינוקות
❖
בבעלי מומין. הואיל ולאו בני קרבן
לאו דא"כ ביבמתו אמאי פטור כיון
ביאת מקדש הל' י:
דעלמא א"ל לגבי דהאי גברא מיהת לא
דיודע שהוא סמוך לווסתה וסמוך
נינהו לא יכול לומר טועה הוא וחייב
תורה אור השלם
איתיהיב: ושאר כל הזבחים ששחטן לשום
לווסתה דאוריי' דנפקא לן מוהזהרתם
הכא נמי חולין לשם פסח יהא חייב
1. בָּרֵךְ יְיָ חֵילוֹ וּפֹעַל יָדָיו
רבינו חננאל
פסח אם אינן ראויין חייב ואם ראויין רבי
הואיל ולאו בני קרבן נינהו: הני
את בני ישראל אלא יש לפרש שאינו
תִּרְצֶה מְחַץ מָתְנַיִם קָמָיו
דהא לית ליה הכא דחייה
וּמְשַׂנְאָיו מִן יְקוּמוּן:
מיחלפי. חולין בקדשים מיחלפי ויכול
יודע אם הוא סמוך לווסתה אם לאו
אליעזר מחייב חטאת ורבי יהושע פוטר:
❖
לשבת כלל, דהא ליכא
דברים לג יא
דהוה ליה לשיולה כיון שאינו יודע
לומר טעיתי סבור הייתי קדשים הן
מאן תנא דשני ליה בין ראויין לשאינן ראויין
הכא תורת מילה כלל
משום הכי פטור: הני לא מיחלפי.
והא דאמר בפ"ב דנדה (דף טו.)
בשבת, כי הדר מהיל
ר' שמעון היא דתניא אחד הזבחים הראויין
א)
ליה להאיך דבערב שבת
דכל הנשים בחזקת טהרה לבעליהן
בעלי מומין בקדשים לא יכול לומר
הגהות הב"ח
ואחד זבחים שאינן ראויין וכן השוחט לשם
בשבת, לא טועה בדבר
היינו כשיודע שלא הגיע זמן ווסתה
טעיתי כסבור קדשים הן משום הכי
(א) רש"י ד"ה חייב וכו'
מצוה הוא, ולא נתנה
אימורי ציבור פטור דברי ר' מאיר א"ר שמעון
מצוה דנותר: (ב) שם ד"ה
חייב: אלמא טעמא משום טירדא.
דלא חיישינן שמא שינתה ווסתה וה"ה
שבת להדחות היום כלל
לא נחלקו רבי אליעזר ורבי יהושע על שאינן
כל שכן בההוא דנותר:
לגבי האי גברא לפיכך
דהוה מצי למימר שאינו יודע אם
ולאו משום איחלופי וחולין לא טריד
(ג) שם ד"ה בשפוד ליכ'
חייב. אבל אימורי צבור
ראויין שחייב על מה נחלקו על הראויין שרבי
בהקרבתן: אקילעא. לפני הבית
היא נדה גמורה או לאו אלא נקט
מאן
דנישייליה:
ליכא למימר הכי, אלא
(ד) תוס' ד"ה באשתו וכו'
אליעזר מחייב חטאת ורבי יהושע פוטר אמר
אפי' טעה והקריב כמה
דאפילו יודע שאינה נדה כיון
כעין בית שער וקורין פוריי"א:
והא איכא שמחת עונה
בערב שבת (לקרבן שבת)
בשפוד של צלי. של קודש הראוי
דמספקא ליה אם הוא סמוך לווסתה
רב ביבי אמר רבי אלעזר פוטר היה רבי
❖
וטעה:
אפי' הכי חייב בשבת
באשתו חייב ומיהו הוה מצי
ואכילת קדשים מצוה דכתיב (שמות
להקריב חובות של שבת
מאיר אפי' עגל של זבחי שלמים ששחטו
לעולם, וכיון דניתנה שבת
לאשמעינן במספקא ליה אם היא
כט) ואכלו אותם אשר כופר וגו':
לשום הפסח א"ל רבי זירא לרב ביבי
לידחות אמרינן טעה בדבר
גליון הש"ס
חייב. דטעה בדבר מצוה ולא עשה
נדה גמורה ואפי' הכי ביבמתו פטור:
מצוה פטור. מתני' אם
והאמר רבי יוחנן מודה היה רבי מאיר
מצוה (א) ונותר חייבים על זדונו כרת
גמרא יבמתו נדה בעל.
לדברי
אינן ראויין לפסח אותן
בבעלי מומין א"ל בבעלי מומין לא טריד
עי' יבמות ב ע"א תוספות
הזבחים ששחט בשבת
ושגגתו חטאת דכתיב (ויקרא יט)
❖
ד"ה ואחות אשתו:
לשם פסח חייב, ואם הן
בהו והאי טריד ביה בעא מיניה רבא מרב נחמן חולין לשום פסח מאי לי
ואוכליו עונו ישא: אשתו נדה בעל
ראויין ר' אליעזר מחייב
א"ר מאיר אמר ליה פוטר היה ר' מאיר אפילו חולין לשום פסח והא"ר יוחנן
חייב. כדמוקי לה לקמיה בסמוך
חטאת ור' יהושע פוטר.
אוקימנא לרבי שמעון
לווסתה ובמעוברת דלאו מצוה היא.
מודה היה ר"מ בבעלי מומין בעלי מומין לא מיחלפי הני מיחלפי וטעמא
לעזי רש"י
דתאני לא נחלקו רבי
ולקמיה מפרש ואזיל אם חלוק הוא
❖
דרבי מאיר משום איחלופי ולא איחלופי והאמר רב ביבי א"ר אלעזר פוטר
אליעזר ור' יהושע על
פורי"א. אכסדרה.
על ריש לקיש או מוסיף על דבריו:
שאינן ראויין שחייב, על
היה ר' מאיר אפי' עגל של זבחי שלמים ששחטו לשום הפסח אלמא טעמא
מה נחלקו על הראויין
כל שכן בההוא. (ב) נותר: דמחייב.
דר"מ משום דטריד א"ל טריד אע"ג דלא מחלף מחלף אע"ג דלא טריד
שר' אליעזר מחייב חטאת
מוסף רש"י
דאין שם לחלוחית מצוה אבל הכא
ור' יהושע פוטר. אבל
לאפוקי בעלי מומין דלא איחלופי מחלף ולא מטריד טריד יתיב ר' זירא ורבי
פטור מפני שהוציא
ר' מאיר בין ראויין בין
אע"ג דמעוברת מיהו מצות שמחת
ברשות. ברשות מצוה
שמואל בר רב יצחק אקילעא דר' שמואל בר רב יצחק ויתבי וקא אמרי א"ר
אינן ראויין פוטר. וכן
אשתו איכא: בשפוד ליכא למאן (ג)
שהיה טרוד במצוה ומחשב
השוחט לשם אימורי צבור
שמעון בן לקיש נתחלף לו שפוד של נותר בשפוד של צלי ואכלו חייב
נישייליה: ור' יוחנן מאי שנא יבמתו.
א
ועסוק וממהר לעשותה
לשם תמידין ומוספין לשם
ומתוך כך טעה ושכח
ור' יוחנן אמר אשתו נדה בעל חייב $ יבמתו נדה בעל פטור איכא דאמרי
קדשים אחרים בשבת.
דפטור ואע"ג דהוה ליה לשיולי:
ב
שהוא שבת, וקסבר ר' יוסי
פוטר היה ר"מ ואפי' בעגל
דקא עביד. מצות יבום. בביאה
כ"ש בההיא דמחייב דלא עשה מצוה אית דאמרי בההיא פטור מאי טעמא
טעה בדבר מצוה ושגג
של זבחי שלמים ששחטו
ראשונה קאמר: אשתו. מצות פריה
בדבר כרת פטור מקרבן
לשם פסח ואפי' אם שחט
התם הוא דה"ל לשיולי אבל הכא דלא ה"ל לשיולי לא ור' יוחנן מאי שנא
(סוכה מא:). ברך ה'
חולין לשם פסח, פוטר
ורביה: עונה. לפי מה שהוא חמר
יבמתו דקא עביד מצוה אשתו נמי קא עביד מצוה באשתו מעוברת והא
חילו. חללין שבו, חללין
רבי מאיר, ורבי מאיר תרתי
או גמל או טייל או תלמיד כדמפרש
שבשבט לוי, דקרא בשבט
אית ליה, משום דמיחלף
איכא שמחת עונה שלא בשעת עונתה והאמר רבא ב) ג חייב אדם לשמח
❖
: לשמח את
בכתובות (דף סא:)
לוי כתיב (קדושין סו.).
ומשום דטריד, אבל אם
אשתו בדבר מצוה סמוך לווסתה אי הכי אפי' יבמתו נמי יבמתו בזיז מינה
ג)
שחט בעל מום לשם פסח
אשתו. אפילו שלא בשעת עונתה
ודאי חייב, הילכך עגל של
אשתו לא בזיז מינה ור' יוחנן כמאן אילימא כרבי יוסי ד) דתנן רבי יוסי אומר
אם רואה שמתאוית לו: ומשני
זבחי שלמים אע"ג דלא
רבינו חננאל (המשך)
יום טוב הראשון של חג שחל להיות בשבת ושכח והוציא את הלולב
בסמוך לווסתה. דמוזהרין ישראל
מיחלף עגל בכבש טריד
ד
לווסתן. שנאמר והזרתם
ביה דהוא קדשים ובעי
לפרוש מנשותיהן סמוך לזמן ווסת
לרשות הרבים פטור מפני שהוציא ברשות דילמא שאני התם דזמנו בהול
את בני ישראל. ואקשינן
אקרוביה. חולין לשם פסח
נדותיהן כדאמרינן בשבועות (דף יח:)
ואלא רבי יהושע דזבחים דילמא התם נמי זמנו בהול ואלא כרבי יהושע
כלומר כבש של חולין
ויבמתו למה הוא פוטר
היה לו לשאול אותה.
לשם כבש של פסח מיחלף
והזרתם את בני ישראל והדוה בנדתה
י)
י)
דתינוקות התם נמי זמנו בהול ואלא כרבי יהושע דתרומה דתנן היה אוכל
ה)
ה
ושנינן כזיז מינה. כלומר
הלכך פטור, לאפוקי בעלי
מכאן אזהרה לבני ישראל שיהו פורשין
בתרומה ונודע שהוא בן גרושה או בן חלוצה רבי אליעזר מחייב קרן וחומש
מומין שנפסלו מהקרבה
כמו מתבייש הוא לשאול
מנשותיהן כו': אי הכי יבמתו נמי.
אותה בענין הזה, דהא לא
דלא טריד להו ומיחלף
ר' יהושע פוטר דילמא כדרב ביבי בר אביי דאמר רב ביבי בר אביי בתרומה
גייסא ביה עדיין. ואמרינן
לא מיחלפי. יתיב ר' זירא
סמוך לווסתה לא רמיא מצוה עליה:
בערב הפסח דזמנה בהול אי נמי שאני תרומה דאיקרי עבודה ועבודה רחמנא
ור' שמואל בר רב יצחק
ר' יוחנן דאמר טעה בדבר
בזיז מינה. בוש ממנה לשואלה אם
מצוה כי האי גוונא פטור
וקאמרי אמר ריש לקיש
אכשר דתנן היה עומד ומקריב ונודע שהוא בן גרושה או בן חלוצה כל
סמוך לווסתה הוא: ור' יוחנן.
ו)
ז)
כמאן, אי כר' יוסי דלולב,
נתחלף לו שפוד של נותר
בשפוד של צלי ואכלו
דלמא שאני התם דזמנו
הקרבנות כולן שהקריב על גבי המזבח פסולין ור' יהושע מכשיר ואמרינן מ"ט
דאמר פטור כמאן: ברשות. של מצוה
ו
ח)
בהול, שאם לא יטלנו היום
חייב. ור' יוחנן אמר אשתו
שהיה טרוד בה: דזמנה בהול.
דר' יהושע דכתיב ברך ה' חילו ופועל ידיו תרצה ותרומה היכא איקרי עבודה
ט)
1
עובר זמנו. וכן ר' יהושע
נדה בעל חייב יבמתו נדה
שקבוע לה היום וטרוד באם לא
יבם פטור. איכא דאמרי
דתינוקות, התם נמי משום
דתניא מעשה בר' טרפון שלא בא אמש לביהמ"ד לשחרית מצאו רבן גמליאל
דזמנו בהול. אבל ביבמתו
אם באשתו שעשה מצוה
עכשיו אימתי הולך אצל בקי ללמדו:
אמר לו מפני מה לא באת אמש לבית המדרש אמר לו עבודה עבדתי אמר לו
דהוא יכול לקיומי הדא
חייב ר' יוחנן, כל שכן
דזבחים. דפטר במתני' בשוחט
בנותר דמחייב ר' יוחנן
מצוה וליום מחר, אינו
כל דבריך אינן אלא דברי תימה וכי עבודה בזמן הזה מנין אמר לו הרי הוא אומר
לשם פסח משום דטעה בדבר מצוה
בהול הוה ליה לשיולי
דהא לא עשה מצוה כלל.
עבודת
ולא שאיל חייב. [נ"א:
איכא דאמרי לא מחייב
ועשה מצוה: זמנו. של פסח בהול
באשתו אלא משום דהוה
אבל ביבמתו דיכיל לקיומי
הוא היום למהר פן יעבור זמנו: בן גרושה. כהן חלל זר גמור הוא דכתיב בכהן הנושא גרושה
(ויקרא כא) לא יחלל זרעו שמחללו מדין
מצוה למחר וליומא דא
ליה לשיולי ולא שאילי
כהונה: קרן וחומש. שהרי אכלה שוגג: ור' יהושע פוטר. שטעה בדבר מצוה: דאיקרי עבודה. אכילתה כדלקמן: ועבודה. של חלל
הוה ליה לשיולי, לא
אבל בנותר דלית ליה
דמאן דשאיל פטור ופליג
שייל חייב]. וכן ר' יהושע
בשוגג רחמנא אכשרה דתנן כו': ברך ה' חילו. בכהנים כתיב ישימו
קטורה באפך וגו' וסמיך ליה ברך ה' חילו חללים שבו: אמש. בערב:
דזבחים נמי זמנו בהול.
על ריש לקיש. ואקשינן
עבודת אלא ר' יהושע דתרומה
ור' יוחנן למה מחייב
דפטר בזמן שנמצא בן גרושה או בן חלוצה, דלמא בתרומות חמץ בערב הפסח דזמנה בהול. אי נמי משום דאכילת
באשתו ופוטר ביבמתו. ושנינן יבמתו מצוה קא עביד שנאמר יבמה יבוא עליה. ביאתו על אשתו נמי מצוה היא
תרומה נקראת עבודה כרבי טרפון דתני עבודת מתנה אתן את כהונתכם, עשו אכילת תרומה בגבולין כעבודת בית
שנאמר פרו ורבו. ושנינן באשתו מעוברת, שכבר נתקיימה מצות פריה ורביה. והא איכא מצות עונה שנאמר שובו לכם
המקדש, ועבודת בן גרושה או בן חלוצה רחמנא אכשרה דתניא היה מקריב על גבי המזבח ונודע שהוא בן גרושה
לאהליכם. ושנינן שלא בשמחת עונה. כלומר זו הביאה זולתי העונה האמורה בתורה כדתנן בכתובות פרק אע"פ שהעונה
או בן חלוצה כל קרבנות שהקריב פסולין ור' יהושע מכשיר. מאי טעמא דכתיב ברך
ה' חילו, אפי' חולין שבו
האמורה בתורה הטיילין בכל יום וכו'. והאמר רבא חייב אדם לשמח את אשתו בדבר מצוה. ודחינן זו הביאה בזמן
פועל ידיו תרצה.
שבא עליה בעת שחייב להתרחק ממנה והוא בסמוך לוסתה, דקיי"ל חייבין ישראל להיות מתפרשין מנשותיהן סמוך