אלו דברים פרק ששי פסחים
עג.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
לדברי
האומר מקלקל בחבורה כו'. וא"ת
עבודת מתנה. מתנות כהונה שנתתי לכם הרי הן כעבודה: פשיטא
והלא ר' יהודה
מט א מיי' פ"ב מהל'
א) חולין דף מ., ב) [ע'
תוס' חולין ח. ד"ה מותר],
שגגות הלכה י:
כיון דהתם. בתמיד נשחט (לעיל סא.) תנן דפסח שלא לאוכליו
הוא דפטר מקלקל בחבורה ומתני' דמחייב בשאינן
נ ב מיי' פ"ד מהל' שגגות
ג) זבחים ה: קיב. קטו: מנחות
פסול: הכא. דבשבת קאי ממילא שמעינן דחייב: משום. דבעי
ראויין דהיינו מתעסק ששוחט זבח זה וסבור שהוא אחר לא אתי
ד. תמורה יח. [נזיר כה: ע"ש],
הלכה א:
כר"י דלדידיה מתעסק פטור כדמוכח בפ' ספק אכל (כריתות יט:)
למיתנא סיפא לאוכליו ושלא לאוכליו פטור תנא רישא שלא לאוכליו
נא ג מיי' פ"ד מהל' פסולי
ד) תמורה דף כ: שבועות יב.,
❖
ה) [דף פד.], ו) [זבחים פה:],
מוקדשין הלכה יד:
חייב: לדברי האומר. במס' שבת
דקאמר הנח לתינוקות מתוך שמקלקל
ז) [דף מ:], ח) [זבחים ב:],
(דף קו.): מקלקל בחבורה. העושה
בחבורה חייב מתעסק נמי חייב אלמא
עבודת מתנה אתן את כהונתכם והזר הקרב
1
ט) [דף כ: במשנה], י) [ועי'
❖
חבורה בשבת לקלקלה שאינו מתקן
משמע מאן דפטר מקלקל בחבורה
תוס' חולין יג: ד"ה תקרובת],
יומת עשו אכילת תרומה בגבולין כעבודת
לעזי רש"י
פטור ואין חובל חייב משום שבת
פטר נמי מתעסק וא"כ מתני' לא
ביהמ"ק: שחטו שלא לאוכליו: פשיטא כיון
טליי"א [טייל"א]. קרום
אלא שוחט שמתקן או חובל בבהמה
מתוקמא כמאן דפטר מקלקל בחבורה
❖
דהתם פסול הכא חייב משום דתנא סיפא
בעין הפוגע בראיה.
תורה אור השלם
וצריך לדם להאכילו לכלבו: שלא
וי"ל דלדברי האומר מקלקל בחבורה
פטור תנא רישא חייב והא נמי פשיטא משום
1. וְאַתָּה וּבָנֶיךָ אִתְּךָ
לאוכליו חייב. דקתני מתני' חייב: מה
פטור היינו רבי יוחנן אליבא דרבי
תִּשְׁמְרוּ אֶת כְּהֻנַּתְכֶם לְכָל
דהתם כשר הכא פטור אלא איידי דתנא
מוסף רש"י
תיקן. הא פסלי': תיקן. דכל הקרבנות
שמעון דפטר היכא דמקלקל לגמרי
דְּבַר הַמִּזְבֵּחַ וּלְמִבֵּית
שחטו שלא לשמו בשבת תנא נמי שלא
דליכא תיקון כלל ולאפוקי מדר' אבהו
שנפסלו בעזרה תנן במס' זבחים (דף
חייב עליה ג' חטאות.
לַפָּרֹכֶת וַעֲבַדְתֶּם עֲבֹדַת
בשוגג, משום שבת ומשום
מַתָּנָה אֶתֵּן אֶת כְּהֻנַּתְכֶם
פד.) אם עלו למזבח אימוריהן להקטיר
דבפ' האורג (שבת קו.) תני ר' אבהו
לאוכליו והיא גופא למה לי משום דקבעי
שוחט קדשים בחוץ ומשום
וְהַזָּר הַקָּרֵב יוּמָת:
לא ירדו: בעלי מומין. תנן התם אם עלו
קמיה דר' יוחנן כל המקלקלין פטורין
❖
לאיפלוגי ר' אליעזר ור' יהושע א"ל רב הונא
עבודת כוכבים, ששלשתן
במדבר יח ז
ירדו שלא היה פסולן בקודש: בדוקין
בכרת, ומשום מקלקל לא
חוץ מחובל ומבעיר א"ל פוק תני לברא
בר חיננא לבריה כי אזלת לקמיה דרבי
מיפטר בשבת, שהרי מתקנה
שבעין. טליי"א. כגון הנוטה כדוק
חובל ומבעיר אינה משנה ואת"ל
זריקא בעי מיניה לדברי האומר מקלקל
הוא אצל בני נח שאבר מן החי
גליון הש"ס
שמים (ישעיה מ). וגבי קרבן מום הוא
משנה בחובל וצריך לכלבו ומבעיר
אסור להם (חולין מ.). אשם
בחבורה פטור שחטו שלא לאוכליו חייב מה
ברש"י ד"ה מידי אבר
שניתק לרעיה. שמתו בעליו
כדכתיב (ויקרא כא) או דק או תבלול
וצריך לאפרו והיינו אליבא דר"ש
תיקן תיקן אם עלו לא ירדו שחטו ונמצא
מן החי לב"נ. ע' טורי
או שנתכפרו באחר וניתק
בעינו: ואליבא דר"ע. במס' זבחים ה)
מדמפליג בין חובל ומבעיר לשאר
מדין אשם לרעיה, שאמרו לו
אבן חגיגה י"ג ע"ב ד"ה
בעל מום חייב מה תיקן תיקן בדוקין שבעין
❖
תנן ר"ע מכשיר בבעלי מומין אם
מקלקלין אבל מקלקל גמור לא אפי'
ב"ד הוציאו וירעה (זבחים
אין אסור:
ה.) ובחטאת אזלא למיתה,
ואליבא דר"ע דאמר אם עלו לא ירדו שחטו
עלו ואמרו בגמרא לא ארע"ק אלא
לר"ש מיהו אכתי קשה לר"י כיון דס"ד
ו)
וקיימא לן כל שבחטאת מתה
בדוקין שבעין הואיל וכשירין לכתחלה
דליכא תיקון כלל במתני' א"כ תקשי
ונמצא טריפה בסתר פטור הא בגלוי חייב
א
באשם רועה ולכשיסתאב ימכר
מוסף תוספות
בעופות: טריפה. אמר התם אם
לכ"ע היכי חייב לר"ש מקלקל בחבורה
ויפלו דמיו לנדבה ואם כבר
מה תיקן תיקן להוציא מידי נבילה מתקיף
ניתק לרעיה שמסרוהו לרועה
א. דאי מדרבנן א"כ תיקן
עלתה תרד: מידי נבילה. מלטמא:
הא מלאכה שאינה צריכה לגופה היא
לה רבינא הא דתניא השוחט חטאת בשבת
א)
ב
(מנחות ד.). ושחטו סתם.
להוציאו מידי טומאה
השוחט חטאת גר'. ובשחיטת חולין
ופטור אפילו בחבורה כדמוכח בסוף
אם השלים לרועה וקדם
דאורייתא. תוס' חולין יג:
בחוץ לע"ז חייב עליה ג' חטאות מה תיקן
בפרק שניז) מפרש אמאי נקט חטאת:
כל כתבי (שבת קכא:)
דפטר ר"ש התם
ושחטו סתם עד שלא נסתאב
כיון דבעינן תרתי עקירה
ב.
אמר רב עוירא שמוציאו מידי אבר מן
(תמורה יח.) שהקדים ושחטו
וניתוק. תוס' שאנץ. ג. ומיהו
ב)
ג' חטאות. משום שבת ומשום ע"ז
הורג נחשים ועקרבים משום מלאכה
לשם עולה (נזיר כה:). כשר
לאחר ניתק לא גזרינן כולי
החי: שחטו ונודע וכו': ג) א"ר הונא אמר
ומשום שחוטי חוץ לעזרה: מה תיקן.
שאינה צריכה לגופה ובריש הנחנקין
לעולה. הואיל וסופו לקיץ
האי כמו לפני ניתוק דליכא
רב אשם שניתק לרעיה ושחטו סתם כשר
הכא אפי' לטהרו מידי נבילה ליכא
(סנהדרין פד:) נמי מסיק מאן שמעת
המזבח שהוא עולה (זבחים ה.)
למיחש כולי האי ולא מיחלף
דהא סתמא לשם עולה קאי
לפני כפרה כל כך הואיל
דתקרובת ע"ז מטמאה אפי' באהל:
ליה דאמר מקלקל בחבורה חייב ר"ש
לעולה אלמא קסבר לא בעי עקירה א"ה כי
לדמים (תמורה יח.) ואין שם
וכבר ניתק. שם. ד.
לעיל.
מידי אבר מן החי. $ לבני נח שאם
האמר מלאכה שאינה צריכה לגופה
לא ניתק נמי גזירה לאחר כפרה אטו לפני
אשם עליו, דנדבה דשופרות
שם. ועי' מהרש"א. ה. מה
פטור עליה: תיקן להוציאו מידי
עולה (מנחות ד.). אשם
אכלו אינו נהרג: אשם שניתק לרעיה.
שבסופו להיות לאחר עקירה.
כפרה ומנא תימרא דתנן אשם שמתו
ד)
ג
שמתו בעליו או שנתכפרו
תוס' מנחות ד: ו. יהיה בלא
אבר מן החי. משמע דתקרובת ע"ז
שמתו בעליו או נתכפרו באחר.
בעליו או שנתכפרו בעליו ירעה עד שיסתאב
בעליו. באחר, דאילו בחטאת
עקירה דהיינו עולה. שם. ולא
וחטאת ואשם אינן באין נדבה
מטמאה מדאורייתא מדלא קאמר
כי האי גוונא מתה, באשם
בהוויתו דמעיקרא ולא יקרב
וימכר ויפלו דמיו לנדבה ר' אליעזר אומר
רועה, דהכא גמרינן בהלכתא
עולה. תוס' שאנץ. ז. דלא
ומשנתכפרו באחר אין תקנה לזה
תיקן להוציאו מידי נבילה ולא מיחייב
א
כל שבחטאת מתה באשם
ימות ר' יהושע אומר ימכר ויביא בדמיו עולה
גמירי באשם רועה אלא
וגבי חטאת הילכתא גמירי לה (תמורה
אהך טומאה אם נכנס למקדש ובע"ז
❖
רועה וכל הרועין דמיהן
גמירי. שם.
בדמיו אין אבל גופו לא דגזר לאחר כפרה
כא:) דמתה ובאשם גמירי הילכתא
פ' ר' ישמעאל (דף נב.) משמע שהיא
נופלים לנדבה שכן מדרשו של
יהוידע הכהן במס' תמורה
אטו לפני כפרה ש"מ איתיביה רב חסדא לרב
(שם יח.) כל שבחטאת מתה באשם
מדרבנן דבעי רבי יוחנן תקרובת
(שבועות יב.). ר' אליעזר
רבינו חננאל רועה ואם ניתקו מעליו והשליכו לאפר
ע"ז של אוכלין מהו כו' או דילמא
הונא שחטו ונודע שמשכו בעלים את ידם וכו'
אומר ימות. ר"א אית ליה
לרעות שיסתאב ויפול בו מום שיוכל
איסורא דאורייתא לא בטלה טומאה
מתני' שחטו שלא לאוכליו
אשם כחטאת לכל דבר אף
ותני
שאם שחטו שלא לשמו פסול
ושלא למנויו לערלים
לפדותו ולהוציאו לחולין וכל הרועים דמיהם נופלים לנדבה ומה היא
דרבנן בטלה וי"ל דאיצטריך הכא לשנויי תיקן להוציאו מאמה"ח כי
בפ"ק דזבחים (ב.) וכן לענין
ולטמאים כו'. ואמרינן
נדבה ששה שופרות היו במקדש וכתוב עליהן נדבה ושם היו נותנין
היכי דלא ניפשוט מהך ברייתא דטומאת תקרובת לאו דאורייתא
שאם נכנס דמו להיכל פסול
פשיטא מדתנינן בפרקין
כל מותר דמי חטאת ואשם ומביאין משם קיץ המזבח עולות בשר
וכן בסוף העור והרוטב (חולין קכט.) דאמר אביי הרי אמרו תקרובת
(שבועות יב.). ויביא בדמיו
דתמיד שחטו שלא לאוכליו
עולה. בעל האשם יביא
ושלא למנויו לערלים
לשם ועורות לכהנים שזהו מדרשו של יהוידע הכהן במס' תמורה
ע"ז של אוכלין מטמא טומאתה לאו דאורייתא דאי דאורייתא מצינו
בדמיו עולה, והתם (תמורה
ולטמאים פסול, מדקתני התם
(דף כג:) וזה לא המתין עד שיומם ומשניתקו לרעייה שחטו סתם
לאוכלין שמטמא טומאה חמורה ומשני כששימש מעשה עץ שימש
כ:) מפרש והלא אף נדבה
פסול הכא השוחט בשבת כי
התם נמי דיחויה בעלמא הוא : שחטו ונמצא טריפה בסתר
עולה היא, מה בין דברי ר'
כשר לעולת קיץ המזבח הואיל וסוף סוף דמיו לכך היו עומדים:
האי גונא כיון דהזבח פסול
י)
יהושע לדברי חכמים, אלא
ודאי הוא חייב, אבל לאוכליו
פטור. תימה לר"י אמאי פטור והלא לא עשה מצוה ומתניתין
לא בעי עקירה. מאחר שהוא עומד לכך א"צ לעקור שם אשם ממנו:
בזמן שהיא באה נדבת יחיד
ושלא לאוכליו וכו', כיון
א"ה כי לא ניתק נמי. משעה שנתכפר באחר סתמיה לקיץ המזבח
אוקימנא כר"ש דמחייב אפי' לר' יהושע היכא דלא עשה מצוה וליכא
סומך עליה ושוחטה ונסכיה
דהתם כשר הכא ודאי פטור.
קרבין משלו ובזמן שהיא באה
קאי: גזירה לאחר כפרה אטו קודם שנתכפר. דסתמיה לאשם אבל
למימר דהכא פטור משום דחשבי' ליה כאנוס דע"כ לאו מטעם
ואסיקנא לעולם לא היה צריך
נדבת צבור אינו סומך עליה
למיתנינהו הני כולהי להכא
משניתק לא מיחלף: ומנא תימרא. להא מילתא דאמר לך דגזרי'
אנוס פטר ליה אלא משום דטעה בדבר מצוה כדמוכח בגמ' דפריך
ונסכיה קריבין משל צבור
דממילא שמעינן לה אלא
❖
הכי: לנדבה. לשופרות: ר' אליעזר אומר ימות. כל צדדיו של
אי ר' אליעזר חטאת נמי מחייב דהא לית ליה טעה בדבר מצוה
(שבועות יב.).
משום דבעי אשמעי' פלוגתא
פטור ותי' ר"י דכל זה מדברי ר"מ: אשם שניתק לרעיה ושחטו
דרבי אליעזר ורבי יהושע
רבי אליעזר היה עושה אשם כחטאת לכל דבר שנאמר (ויקרא ז)
בשאר זבחים ששחטן לשם
סתם כשר. כל עיקר רעיה מדרבנן דמדאורייתא לא צריך רעיה
כחטאת כאשם וכן גבי שלא לשמו ח) וכן גבי חטאת שנכנס דמה
פסח אם אינן ראויין חייב ואם
רבינו חננאל (המשך)
לפנים במס' זבחים (דף יו"ד:): רבי יהושע אומר ימכר. לאחר
כלל ולהכי קאמר אלמא לא בעי עקירה א"ה כי לא ניתק נמי אי
הן ראויין ר' אליעזר מחייב
והקדישן. שחטו בשבת
ור' יהושע פוטר. בעי מר'
שנסתאב: ויביא בדמיו עולה. נדבה לעצמו. ובמס' תמורה ט) מסיק
אמרת בשלמא בעי עקירה א"ש דבעינן ניתק דע"י ניתק יזכור
ונמצא טרפה בסתר כגון
זריקה לדברי האומר מקלקל
להא מילתא והלא אף הנדבה עולה היא מה בין דברי רבי יהושע
לעוקרו ב אבל לא ניתק לא דגזרי' עוקרו אטו לא עוקרו אבל השתא
הריאה שניקבה וכיוצא בה
בחבורה פטור. פי' העושה
לדברי חכמים אלא שבזמן שהיא באה לחובתו הוא סומך עליה
דלא בעי עקירה קודם ניתוק נמי ליכשר דליכא למיחש למידי
פטור. הא טרפה שבגלוי כגון
חבורה בשבת מקלקל הוא
שנקב קרום של מוח או
ותנן כל המקלקלין פטורין,
ושוחטה ונסכיה קריבין משלו וכשהיא באה לנדבת ציבור אינו
ומשני דקודם ניתוק גזרי' אחר כפרה אטו לפני כפרה ואחר ניתוק
שנחתכו רגליה מן הארכובה
השוחט שלא לשמו ושלא
סומך עליה כו': בדמיו אין. אבל איהו גופיה לא אמר דיקרב
נמי דיעבד כשר אבל לכתחלה מיהא גזרי' אטו לפני כפרה ג ומנא
ולמעלה וכיוצא בהן, מה תקן
לאוכליו כגון אלו כולן
עולה ואף על פי שמקריבו לעצמו אלמא גזירה לאחר כפרה
תימרא דתנן אשם כו' בדמיו אין אבל הוא גופיה לא דהא כ"ע
דקתני חייב. א"ל להוציאה
שהזבח פסול, מאי תיקן
מידי נבלה, ופשוטה היא כי
דקתני חייב. אמר ליה תיקן
שנתכפר באחר אטו לפני כפרה דאי שרית ליה השתא טעי ואי
מודו דלאחר עקירה וניתוק היה יכול לשוחטו לכתחלה דליכא למיגזר
הנבלה מטמאה במשא ובמגע
שאם עלו למזבח לא ירדו,
מיצטריך ליה עולה נמי קודם כפרה מקריב ליה להאי והדר מייתי
אטו קודם עקירה הואיל ואיכא היכירא דניתוק אי לאו משום
והטרפה שחוטה אינה
דתנן בשחיטת קדשים פ"ט
אחר לאשם ואי אפשר לשנות זבח לזבח אחר כ"ז שעומד לשמו:
דגזרינן לאחר כפרה וניתוק אטו קודם כפרה ומה שפי' ר"י דאי
מטמאה כלל. והאתקפא
המזבח מקדש את הראוי לו,
ד
דרבינא דאמר השוחט חטאת
ר' יהושע אומר כל הראוי
אמרת דבעי עקירה אתי שפיר דגזרו בשלא ניתק דילמא אתי לשחוט
ותני
בחוץ בשבת לע"ז בשוגג
לאישים אם עלה לא ירד
בלא עקירה ק' א"כ פסח בשאר ימות השנה דבעי עקירה אמאי לא מצריך רעיה. מקשי' דאמר פ"ק דמנחות (דף ד.) א"ר הונא אמר
חייב שלש חטאות, משום
שנאמר היא העולה [על
שוחט קדשים בחוץ ומשום
מוקדה]. ר"ג אומר כל הראוי
רב אשם שניתק לרעיה ושחטו סתם כשר לעולה ניתק אין לא ניתק לא מ"ט אמר קרא הוא בהוייתו יהא אלמא ניתוק דאורייתא
שוחט בשבת ומשום מקריב
למזבח אם עלה לא ירד
הוא והכא משמע שהוא מדרבנן וגזרי' אטו קודם כפרה ואור"י דה"פ התם אמר קרא הוא בהוייתו יהא קודם כפרה וכיון דמדאורייתא
לע"ז דשחיטה זו לא מטהרה,
שנאמר העולה [על המזבח].
הוי בהוייתו קודם כפרה גזרי' אחר כפרה אטו קודם כפרה ור"ת פי' דה"ק במנחות ניתק אין לא ניתק לא וטעמא כדמפרש הכא
דגרסינן בפ"ק דשחיטת חולין
אין בין דברי ר' יהושע לדברי
בענין שחיטת נכרי נבלה
ר"ג אלא הדם והנסכים. ר'
דגזרי' אטו לפני כפרה ומסיק מ"ט אמר קרא הוא כלומר מ"ט כשר הלא הלכה למשה מסיני הוא דכל שבחטאת מתה באשם רועה
ומטמאה במשא, ותרגמה
שמעון אומר הזבח כשר
אמר קרא הוא משמע בהוייתו שלבסוף ה כשיסתאב וימכר שהדמים לנדבה והויא עולה ו ואתא קרא ללמוד על הלכה דהכי גמרינן דכל
רבא הכי קתני, שחיטת נכרי
והנסכים פסולין, הנסכים
שבחטאת מתה באשם קרב עולה א"נ כי גמרי' דבאשם רועה למצוה א"נ דבאשם אזיל לנדבת ציבור ולא ידעי' אי הוא עצמו או דמיו
ז
מטמאה במשא ואינה
כשרים והזבח פסול, אפי' זה
מטמאה באהל, ויש אחרת
וזה פסול הזבח לא ירד
וגלי קרא דהוא עצמו ואי לאו הלכה ה"א הוא בהוייתו דמעיקרא יהא ולא יקרב עולה וראי' לפי' זה דבתמורה פ' אלו קדשים (דף יח.) גר' בכל
שמטמאה אפי' באהל ואיזו,
והנסכים ירדו. ותנא כל
הספרים א"ר הונא אשם שניתק לרעיה ושחטו סתם כשר מ"ט אמר קרא הוא בהוייתו יהא ולא גר' התם בשום ספר ניתק אין לא ניתק לא:
זו תקרובת של ע"ז וכר' יהודה
הזבחים שעלו לגבי המזבח
פסולו
בן בתירא דתני מנין לתקרובת
ונמצאו פסולין הרי אלו לא
ע"ז שמטמאה באהל שנאמר
ירדו. שחטו בשבת ונמצא
ויצמדו לבעל פעור ויאכלו זבחי מתים, מה מת מטמא באהל אף תקרובת ע"ז מטמאה באהל. איכא דאמרי אמר רבא זו מטמאה
בעל מום מה תיקן דקתני חייב. אמר לו כגון שנמצא בעל מום בדוקין שבעין ואליבא דר"ע דתנן בשחיטת קדשים פ"ט ר"ע
במשא כו' מכל מקום לתרתי לישני דרבא תקרובת ע"ז לא גריעה מנבלה לטמא במשא, מה תיקן דקתני חייב שלש
מכשיר בבעלי מומין. וגרסינן בגמ' אמר ר' חייא לא הכשיר ר' עקיבא אלא בדוקין שבעין הואיל וכשרין בעופות והוא שקדם