כיצד צולין פרק שביעי פסחים
עד.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
כיצד צולין. ותוחבו לתוך פיו . אומר ר"י מש"ה תוחבו דרך
כיצד צולין. שפוד של רמון. טעמא מפרש בגמרא: ונותן את
(א) א
א א ב מיי' פ"ח מהל'
א) מכילתא בא פרשה ו,
ב) [ברכות לט. עירובין
ק"פ הלכה י:
כרעיו כו'. כדכתיב צלי אש ראשו על כרעיו וגו' כולו כאחד
פיו לפי שנותן הגס שבשפוד למטה כדי שלא יפול הפסח
ב
ואז הוי בית השחיטה למטה וקדייב דמא דרך שם: נחתך ממנו
ב ג ד שם הלכה ט:
כט.], ג) [תוספת' ביצה
משמע: כמין בישול הוא זה. שמבשל בני מעיו בתוכו כמו בתוך
ג ה מיי' פ"ח מהל' מצה
פ"ב הי"א], ד) [בלילי],
אבר אין זה מקולס. נראה לריב"א דמצוה לקלסו אבל משום הכי לא
הקדירה: תולין חוצה לו. תוחבן בשפוד
למעלה מפיו של טלה: לא
ה) [כאוכל קדשים בחוץ
הל' יא סמג עשין מא
כצ"ל ע' תוי"ט פרק ד'
טוש"ע א"ח סימן תעו
על השפוד. של ברזל כדמפרש בגמ'
מיפסיל מדאמר לקמן בפרק האשה
מ"ד], ו) ס"א שריא ואפילו
סעיף א:
כיצד צולין את הפסח מביאין שפוד של
שהמתכת כשמתחמם מקצתו מתחמם
(דף פח:) גבי ה' שנתערבו עורות
ד ו מיי' פ"ו מהלכות
א
לא מלחו את הבשר שנותנים
כולו ונצלה הפסח מחום השפוד
פסחיהן ופריך והא איכא חד דלא
לתוכ' אלא כמליחת צלי.
מאכלות אסורות הלכ'
רמון ותוחבו לתוך פיו עד בית
ח"מ, ז) [בחולין קיג. ושם
יז סמג לאוין קלז טור ש"ע
שבתוכו שהפנימי מתחמם ע"י קצתו
נפיק ומשני משום דלא אפשר דהיכי
נקובתו ונותן את כרעיו ואת בני מעיו לתוכו
❖
איתא שמואל],
י"ד סי' עז ס"א [רב אלפס
החיצון והוה ליה פסח צלי מחמת דבר
נעביד נייתי כל חד וניתנו אי דידי
חולין פ"ז דף רצ: וכן
דברי ר' יוסי הגלילי ר"ע אומר ב כמין בישול
❖
אחר ורחמנא אמר צלי אש: אסכלא.
בעל מום הוה להוי האי פסח ואי
הרא"ש שם סי' י"ג]:
הוא זה אלא תולין חוצה לו ג אין צולין את
לא להוי שלמים הא איכא חזה ושוק
גראיל"ש בלע"ז. וכולה חד טעמא:
תורה אור השלם
הפסח לא על השפוד ולא על האסכלא א"ר
גמ' שיבי. קנלי"ר שעשוי שורות
ופריך וניתי כל חד כהן בהדיה והשתא
1. וְאָכְלוּ אֶת הַבָּשָׂר
לעזי רש"י
צדוק מעשה בר"ג שאמר לטבי עבדו צא
שורות: מחלחל. כעץ של ערבה ושל
איך יעשו כן והא חזה ושוק דאסורים
בַּלַּיְלָה הַזֶּה צְלִי אֵשׁ
גמ'
גראיל"ש [גרדי"ל].
וּמַצּוֹת עַל מְרֹרִים
אגוז שיש להן מוח מבפנים: אלון.
לזרים אי אפשר לצלותן עם הפסח
וצלה לנו את הפסח על האסכלא: וניתי
❖
יֹאכְלֻהוּ: שמות יב ח
אסכלה.
יושנ"א שהוא קשה: איידי דאית בהו
וצריך לחותכן ולא הוי מקולס אלא
של מתכת איידי דחם מקצתו חם כולו
קנילי"ר. לחרוץ.
ד
קיטרי. ובעי למישעינהו בסכינא
משום הכי אין נפסל וכן תנא לקמן
יושנ"א [יישנ"א]. אלון.
וקמטוי מחמת השפוד ורחמנא אמר צלי אש
1
אינפלידור"א. בשר
מפיק מיא דרך מקום חתך הסכין
(דף עה.) חתכו ונתנו על גבי גחלים
הגהות הב"ח
❖
ולא צלי מחמת דבר אחר וניתי של דקל איידי
למילוי (בבצק או כדומה).
והוה ליה פסח מבושל: שיעי קיטריה.
רבי אומר אומר אני שזה צלי אש
(א) תוס' ד"ה כיצד
דאית ליה שיבי מפיק מיא והוי כמבושל וניתי
צולין וכו' לתוך פיו נ"ב
ואין צריך להעביר סכין עליהם:
משמע חתכו לגמרי מיהו רש"י פירש
של תאנה איידי דמחלחל מפיק מיא והוה
נראה דאף למאי דאסיק
רבינו חננאל
בנבגא בר שתא. נטיעה בת שנתה:
לקמן חתכו שלא הבדילו אלא (ב) צירמו
אדעתיה מקמי דמשני
ליה כמבושל וניתי של אלון של חרוב ושל
והא איכא בי פיסקי. ראש השפוד
בשנים ושלשה מקומות :
ג
דשאני בית השחיטה מידב
כיצד צולין את הפסח.
האי מולייתא שריא. פי' בקונטרס
דייבי נמי צריך לומר
שקמה איידי דאית ביה קיטרי מפיק מיא של
שפוד של רמון כו'
שהוא מקום חתך ומוציא מים: דמפיק
תוחבו דרך פיו כו' דאם
ואקשינן למה אינו צולהו
לבי פיסקי לבר. חוץ לפי הפסח דאי
אע"פ שלא מלחו אלא לצלי
רמון נמי אית ביה קיטרי שיעי קיטרי ואבע"א
היה [תוחבו דרך נקובתו
בשיפוד של מתכת. ושנינן
מפקי מיא לא עיילי לפסח: כשם
ולר"ת נראה דלצלי לא בעי מליחה
ד
אין] הדם יוצא מהמזרקים
דאיידי דחם מקצתו חם
בנבגא בר שתא דלית ביה קיטרי והא איכא
כיון דלא הוי בית
כולו, וכיון שנתחמם ראש
שהשפוד של עץ. כשתולין אותו בתנור
כלל דלא מיבעיא כשנצלה הבשר יפה
בי פסקיה דמפיק לבי פסקיה לבר מתני' דלא
השחיטה למטה דם נשאר
השפוד הנתון באש
ומכוסה בטלה אין מה שבתוך הטלה
יפה ונפלט כל הדם דשרי דיותר
שם ממזרקים שנחתכו
מתחמם השפוד כולו
כרבי יהודה דתניא רבי יהודה אומר כשם
נשרף שהטלה מגין עליו כך שפוד של
מפליט ע"י האש מע"י המלח דמעשים
בשחיטה: (ב) בד"ה נחתך
המשוקע בבשר ונמצא
ששפוד של עץ אינו נשרף כך שפוד של
וכו' שלא הבדילו אלא
חמום השפוד צולה בשר
מתכת אין מה שבתוך הטלה מרתיח
בכל יום שמבשלים כבד אחר צלייתו
חתכו בשנים ושלשה
הפסח, ורחמנא אמר צלי
מתכת אינו מרתיח אמרו לו זה חם מקצתו חם
מחמת חום מקצתו היוצא חוץ לטלה:
אע"פ שמחמירים לבשלו אחר מליחתו
מקומות למהר צלייתו
אש ולא צלי ברזל. ושפוד
כולו וזה חם מקצתו אינו חם כולו: ונותן את
הס"ד: (ג) ד"ה האי
אמרו לו. אע"פ שאין פנימי של עץ
אלא אפילו לא נצלה כל צורכו דלא
של דקל אית ליה שיבי
וכו' דבשר תפל מותר
כגון שאיבה ומפקי מיא.
נשרף אבל פנימי של מתכת מרתיח
נפלט כל הדם מותר אע"ג דאמרינן
כרעיו וכו': תניא רבי ישמעאל קוריהו תוך
א)
ב)
וכו': (ד) שם כיצד הוא
ותאינה איידי דמחלחלא
שזה של עץ חם מקצתו לא חם כולו
בפ"ק דכריתות (דף ד: ודף כב.)
תוך ר"ט קוריהו גדי מקולס ת"ר איזהו גדי
עושה מביא: (ה) ד"ה
מפקי מיא. והאלון והחרוב
ג) ה
כבולעו וכו' שרינן
והוה ליה צלי אש וזה של מתכת חם
דאיכא לאו בדם האברים ה"מ דוקא
והשקמה הני כולהו אית
מקולס דאסור לאכול בלילי פסח בזמן הזה
❖
כבדא:
בהו קטרי, מקום שצומחין
מקצתו חם כולו ואפילו מה שמכוסה
כשפירש אבל כל זמן שלא פירש ולא
כל שצלאו כולו כאחד נחתך ממנו אבר נשלק
ומגדלין אמירין ונצרים
ממנו הלכך הו"ל צלי שפוד: רבי
יצא לחוץ שרי כדמוכח בפ' מפנין (שבת
וכשחותכין אותן אותו
ממנו אבר אין זה גדי מקולס השתא יש לומר
ישמעאל קוריהו תוך תוך. דנותן לתוכו
מקום חתך מפקי מיא,
דף קכח.) דבשר טפל מותר לטלטלו
(ג)
גליון הש"ס
נחתך ממנו אבר דאף על גב דקא מטוי ליה
וכיון דמפקי מיא על הבשר
ס"ל וכשמרתיחין ומתבשלין בתוכו
משום דחזי לאומצא אלמא יכול לאוכלו
רש"י ד"ה מקולס דס"ל
הוה ליה כמבושל לפיכך
בהדיה אמרת לא נשלק מיבעיא א"ר ששת
נשמע קול רתיחתן תוך תוך כקול
בלא מליחה ועוד דאמר בפ' כל הבשר
תולין. עי' רש"י לעיל נג.
אין עושין מהן שפוד
ד"ה מקולסין ובביצה כב:
ששלקו במחובר אמר רבה האי מולייתא
לצלות בו הפסח. רמון
הסיר. ל"א כתב בספרים ישנים תכבר
(חולין דף קיא.) דכבד אחר שחלטוהו
ו
❖
ברש"י ד"ה מקולס:
אע"ג דאית ביה קטרי
לשון תוך ובר כלומר ממולא מבפנים
ברותחין או בחלא מותר לבשלו לפי
שריא א"ל אביי והא קא בלע דמא א"ל
שיעי, כלומר סתומין הן
ונראה מבחוץ כעין שממלאין גדיין
שמצמיתין הדם בתוכו ואין מניחין
ומקום חיתוכו והוא ראשו
כבולעה כך פולטה נימא מסייע ליה נותן את
שפולט מים מוציאו חוץ
ותרנגולין שלנו ודוגמא גבי אביגיל
אותו לפלוט דקאמר התם רב הונא
מוסף רש"י
כרעיו ואת בני מעיו לתוכו מ"ט לאו משום
לבשר. ירושלמי כל העצים
(שמואל א כה) חמש צאן עשויות
חלטי ליה בחלא ורב נחמן חלטי ליה
תוך תוך. שמבושל יפה
יבשים מבחוץ ואין יבשים
דאמרינן כבולעו כך פולטו אמרי שאני
ומתרגמינן חמש עאן תכברנין משם
ברותחין סבר רב פפא קמיה דרבא
ונצטמק כולו עד שנימוח
מבפנים ורמון יבש מבחוץ
התם כיון דאיכא בית השחיטה דמחלחל
וכשהוא רותח דומה
ויבש מבפנים. ורבי יהודה
רבינו קלונימוס: מקולס. לשון כובע
למימר חלייה אסור אמר ליה אי
כמשמיע קול זה תוך תוך
דמכשיר בשפוד של
מידב
נחשת דמתרגמינן קולסא דנחשא
חלייה אסור איהו נמי אסור דכי היכי
מתכות אוקימנא למתני'
(ערובין כט. וכעי"ז ברכות
(שם יז) $ דסבירא ליה תולין למעלה בראשו ונראים ככובע נחשת
דפליט הדר בלע אלא ודאי חלייה נמי שרי דמצמית הדם ואין מניחו
דלא כותיה.
לט. וראה רש"י שמואל א
מתני' נותן את כרעיו ואת
כה יח). ר"ט קוריהו גדי
על ראש גבור: איזה גדי מקולס. דתנן בפרק מקום שנהגו (לעיל נג.)
לפלוט ואפ"ה שרי באכילה ואין לאסור צלי שלא נמלח ולא נצלה כל
מקולס. לפי שתולה כרעיו
בני מעיו לתוכו. תניא ר'
שאסור לאכול צלי בערבי ד) פסחים בזמן הזה במקום שלא נהגו:
צורכו משום שמחמת האש הדם נפרש מבפנים מצד זה לצד זה דמה
חוצה לו בצדו כנושא כלי
ישמעאל קוריהו תוך בר.
זינו בצדו, כובע נחושת
כאחד. דדמי לפסח ונראה כאוכל קדשים בחוצה לארץ: נשלק
שיוצא לחוץ משרק שריק ומה שנשאר בפנים אע"פ שפירש מצד זה
כלומר נותן כרעיו שהן
ה)
בגלית (ש"א יז) תרגומו
מבחוץ לתוכו. ר' טרפון
מיבעיא. קס"ד דנחתך והדר נשלק ומשעה שחתכו קודם צלייתו
לצד זה לא הוי כדם האברים שפירש דהא איכא מאן דאסר במסכת
❖
קולסא דנחשא
.
קורהו גדי מקולס. ת"ר
(לעיל נג.)
תו לא הוי מקולס: האי מולייתא. אינפלדור"א בלע"ז כמו שאנו
חולין (דף קיב.) לאכול ככר שחתך עליה בשר מפני דם הבשר שנכנס
איזהו גדי מקולס פי'
שאסור לאכלו בלילי
ממלאין הטלאין והתרנגולין בין בשר לעצמות: שריא. ו) ואפילו לא
לתוכו ואפילו הכי משמע דבשר עצמו מותר אע"פ שלא יצא כל דמו
פסחים בזמן הזה. דתנן
מוסף תוספות
בישלו את הבשר שנותנים לתוכו מותר ואפילו מלחו כמליחת צלי דאי
ודבר תימה הוא לרש"י מה מועלת מליחה מועטת לצלי דאין הבשר
ביום טוב פ"ב ועושין גדי
במליחה כל צורך לקדירה פשיטא: והא קא בלע. הטלה דם
יוצא מידי דמו עד שימלחנו יפה יפה אלא ודאי לא בעי מליחה כלל וכן
מקולס בלילי פסחים בזמן
א. בירושלמי משמע
דדוקא הוא. תוס' שאנץ.
הזה וחכמים אוסרים
היוצא מן הבשר הכנוס בתוכו: פולטו. לחוץ ושואבו חום האור:
קבל ר"י מר"ת ובהקומץ רבה (מנחות כא.) גבי מליחת קדשים דקאמר
והלכתא כחכמים. גדי
ב. כשזוקף
השפוד
כיצד (ד) עושה מביא את האבר ונותן עליו מלח וחוזר והופכו ונותן עליו
מידב
בתנור. שם. ג.
מקולס כל שצלאו כולו
משמע הא
מלח ומעלהו ויש דגרס בתר הכי אמר אביי וכן לצלי לא גרס לצלי אלא וכן לקדירה וכן כתוב ברוב ספרים והא דאמר בפרק קמא דביצה
אם הבדילו פסול. שם.
כאחד, אבל אם נחתך ממנו
אבר או נשלק ממנו אבר
ד. משמע דלצלי בעי
(יא.) ושוין שמולחין עליו בשר לצלי לאו משום דבעי מליחה אלא שמנהג למולחו והא דאמר בכל הבשר (חולין קיג.) רב ששת מלח גרמא גרמא
מליחה מיהא קצת. שם.
אין זה מקולס. ואוקימנא
תרי מ"ט לא משום דפריש מהאי ובלע האי חד נמי פריש מהאי גיסא ובלע האי גיסא דפריש מהאי גיסא דקאמר היינו שפירש לגמרי לחוץ
נחתך ממנו אבר נחתך
ה. ואמאי לא שרינא אפי'
אבל מבפנים שרי כדפרישית: כבולעו כך פולטו. בפ' כל הבשר (חולין קיא.) שרי כבדא עילויה בישרא בדיעבד משום דדם מישרק שריק
(ה)
ונתפרק האבר מן הגדי
לכתחילה משום כבולעו
ה
כך פולטו וכו' וי"ל. שם.
ממש אינו גרי מקולס.
התם לא שייך להזכיר כלל טעם של כבולעו כך פולטו ו שהדם נופל שם מבחוץ ושריק ואינו נבלע ומטעם כבולעו כך פולטו נמי לא הויא שריא
ונשלק דקתני שלא נחתך
כיון שאין הדם חוזר
ו.
התם גבי כבד אלא בדיעבד ואע"ג דבא למישרי הכא גבי פסח לכתחלה אע"ג דבני מעיו בתוכו ואיכא נמי כבד גבי פסח לא רצו להחמיר משום
ונבלע. שם. ז. אתי שפיר
האבר אלא היה צולהו
דכתיב (שמות יב) ראשו על כרעיו ועל קרבו ואפילו מאן דאסר בכבדא עילויא בישרא לא קשה ליה מתניתין דפסח דמדרבנן אסר ובפסח
ושפת קדרה בצדו ונתן ירך
דלשתרי הכא במליחה
גמורה ד... שם. ח. משום
הגדי כמות שהוא בלא
לא החמירו אי נמי הוא יעמיד כגון שמלח בני מעים מליחה גמורה דאפילו לקדירה מתירו ר"ת על ידי מליחה גמורה ואפילו לפי מנהג
פליטת ציר. שם.
חתיכה בתוך הקדרה
העולם שאין מבשלים כבד על ידי שום מליחה מכל מקום כיון דנמלח כמליחת קדירה נתמעט דמו ולא אסר טפי משאר בשר שלא
ז
ונתבשלה, אין זה גדי
מקולס ומותר בזמן הזה.
נמלח דבשרא על גבי בשרא שרי לכתחלה לכולי עלמא ויש ללמוד היתר במולייתא אפילו נמלח בשר החיצון ושהה כדי מליחה והפנימי לא
אמר רבה מליתא שריא.
נמלח מדמייתי ראיה מטפילת בר גוזלא דשרי מטעם כבולעו כך פולטו אע"פ שמעשים בכל יום שאוסרים בשר שנפל בציר ומלח שנפלט
פי' מליתא עוף או כבש
ואין מותר אפילו בצלי ועדיפא מינה היה אוסר ר"ת תרנגולת שנמלחה בקערה אף על פי שלא שהתה שם שיעור צלייה ולא פלטה
ח
מלא בשר בתוכו ונצלה
בתוכו. ואמר אביי כבולעה
אפילו חצי דמה ואסרה לאוכלה צלי משום דלא מפליג רבא ז) גבי אין מולחין בשר אלא בכלי מנוקב בין שהה הרבה לשהה מעט:
כך פולטה כלומר כשם
שאני שבולע מן הבשר שבתוך
העוף או שבתוך הכבש כך פולטו בולעו מבפנים ופולטו מבחוץ. וקיימא לן דהא מליאתה בצלייה היא, דהא בענין הפסח קתני לה, אבל בבישול או בשליקה לא. ואתינן לסיועיה ממתני' דתני נותן את כרעיו ואת בני
מעיו לתוכו. ודחינן שאני התם כיון דמחלחל בית השחיטה מידב דאיב ולא בלע.