עד:
כיצד צולין פרק
שביעי
פסחים
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
שאני
לב דשיע. נראה דכל שכן דמבחוץ הוא יותר שיע ונראה
מידב דייבי. לפי שכשנתלה בתנור ופי בית שחיטתו למטה הדם
ה א מיי' פ"ו מהל'
א) חולין קט. [כריתות כב.],
ב) [ז"ל הערוך ערך סמד
מאכלות אסורות הלכ'
לריב"א דדוקא לגבי דם דסמיך אמרינן דשיע אבל לענין
יוצא דרך חלל הצואר שקורין פורציל"א ושותת דרך בית שחיטה:
פי' ר"ח מלשון פירורין
ו סמג לאוין קלז טור ש"ע
לאחר בישולו. קס"ד לאחר בישולו צלי קאמר דצלי נמי קרי בישול
שמנונית דאיסורא לא דמפעפע ולא אמרינן שיע ולהכי גבי לב לא
ואנו שונין דאיפרד בדלי"ת
י"ד סי' עב ס"א:
כדכתיב בדברי הימים (ב לה) ויבשלו הפסח באש כמשפט: דשיע.
קתני שאוסר ואינו נאסר כדקתני ד) גבי כבד והתם טעמא לאו
ו ב מיי' שם הלכה יט
מלשון ויפרדו], ג) חולין
צג:, ד) [תרומות פ"י
סמג שם טוש"ע י"ד
משום דשיע אלא איידי שהיא טרודה
ולא בלע ואפילו בקדירה נמי שרי
❖
סי' עח ס"א:
מי"א],
לפלוט לא בלעה א ומיהו אור"י בשם
ואף על גב דליכא למימר כך פולטו:
מידב דייבי נימא מסייע ליה הלב קורעו
ז ג מיי' שם הלכה יז סמג
א) א
טפליה. בעיסה שקורין פשטיד"א:
ר"ת דהא דמסקינן שאני לב דשיע
שם טוש"ע י"ד סי' עז
ומוציא את דמו לא קרעו קורעו לאחר
ס"א:
אי מעלי טפליה. אם יש טעם יפה
דיחויא בעלמא הוא וכרבה פסקינן
ב
הגהות הב"ח
בישולו ומותר מ"ט לאו משום דאמרינן
ח ד מיי' שם הלכה יב
בלחם: הב לי דאיכול. וסייעתא
בסמוך דמולייתא שריא ג:
(א) רש"י ד"ה אי לאו
סמג שם טוש"ע י"ד
כבולעו כך פולטו $ שאני לב דשיע (איני)
טפלו
ליה בר אווזא. פירש
לרבה: בסמידא. בעיסה של סלת
דחזיא ללחם דזיג כי זוזא
סי' ס"ה ס"א וסעיף ד
והא רבין סבא טפליה ההיא בר גוזלא לרב
חיורא לשון זכוכית וכו'
וסימן סז סעיף ד:
בקונטרס דהיינו פשטיד"א
ואינה נדבקת כל כך ונפרכת מאליה
ט ה מיי' שם הלכה יג
שזב בלחם צרוף שאין בו
ואמר ליה אי מעלי טפליה הב לי ואיכול
והדם יוצא ממנה: דמיפריר. לשון
ואומר ר"ת וריב"א דלשון טפל לא
כצ"ל והד"א: (ב) ד"ה
סמג שם טוש"ע י"ד
❖
ההיא בסמידא דמפריר והא רבא איקלע
פירורין: ואי לאו דחזיא. ללחם:
משמע הכי דמשמע דהיינו טיחה כמו
אסמיק וכו' דרב אחא:
סי' סז ס"ה:
ב)
י ו מיי' שם טוש"ע סעיף
דזיג. (א) לשון זכוכית לבן וצלול מראה
בנות עשירים טופלות אותן בסולת
לבי ריש גלותא וטפלו ליה בר אווזא אמר
❖
ו:
מוהל הבשר שזב בלחם: כי זוזא
(לעיל דף מג.) ועוד דבפשטיד"א לא
אי לא דחזיתיה דזיג כזוזא חיורא לא אכלי
גליון הש"ס
חיורא. צרוף שאין בו אדמימות דם
אמרינן כבולעו כך פולטו דחזינן דלא
מיניה ואי סלקא דעתך כבולעו כך פולטו
גמ' שאני לב דשיע.
ואי לא לא אכל מיניה: בחיורתא.
פלטי שמקום מושבם יבש בתנור ד על
רבינו חננאל
מאי איריא כי זיג אפילו כי לא זיג נמי התם
מלשון הכתוב (יחזק' טז)
כן נראה דהיינו מה שרגילים לטוח
קמח נקייה כעין שלנו שאינה סולת:
❖
לא רוחצת למשעי:
ואתינן נמי לסיועי מהא
בחיורתא דשריר והילכתא דסמידא בין
ב
דשריר. קשה ואינו פולטו: דסמידא.
בעיסה שבלילתה רכה ורגילים
דתנן הלב קורעו ומוציא
אסמיק בין לא אסמיק שריא דחיורתא אי
את דמו לא קרעו קורעו
דאמר לעיל דמיפריר: בין אסמיק.
לעשות סביב קורקבנים ובני מעיים
לאחר בישולו ומותר.
לעזי רש"י
זיג כזוזא חיורא שריא אי לא אסיר דשאר
שמשימין אותם בשפוד וטחין
מוהל שבתוך הלחם בין לא אסמיק
ודחינן שאני לב דשיע,
קמחים אסמיק אסור לא אסמיק שרי האי
כלומר הלב סתום הוא
פורציל"א. חלל הצוואר.
סביבותן בעיסה רכה כעין פרפיי"ש:
שרי שהדם ודאי יוצא ואודם זה ודאי
מאן דאסר אפילו פומיה לתחת.
ואינו פולט הדם שבתוכו,
פשטיד"א. פשטידה.
לא דמות דם הוא: והילכתא מולייתא
מולייתא מאן דאסר אפילו פומא לתחת
וכי קרע ליה לאחר בישולו
אישקנטור"א
❖
שריא ואפילו פומא לעיל. כשהיא
אף על גב דאמרינן לעיל
מוצאו בתוכו ומשליכו
[שנקטירו"ד]. רווי-דם.
ומאן דשרי אפילו פומא לעיל והילכתא
ומותר. וגרסינן בכריתות
שאני בית שחיטה דמחלחל ושרי
תלויה בתנור ואע"ג דעכשיו אין נקב
מולייתא שרי אפילו פומא לעיל אומצא
ג
ג)
פ' דם שחיטה בבהמה אמר
אף על גב דלא אמרינן כבולעו כך
לצאת הדם שרי כבולעו בשר החיצון
רבי זירא אמר רב לא שנו
ביעי ומיזרקי פליגי בה רב אחא ורבינא בכל
מוסף רש"י
כך פולטו וחום האור שואבו: אומצא
פולטו שאני התם שהחלל רחב
הלב קורעו לאחר בשולו
התורה כולה רב אחא לחומרא ורבינא
שאני לב דשיע. בשרו
ומותר אלא בלב עוף
ביעי ומיזרקי. אומצא דאסמיק
ביותר ולא דמי לפומא דמולייתא:
אינו נאסר שהלב חלק הוא
וכן ביעי. פי' בקונטרס דאסמיקו
הואיל ואין בו כזית דם,
לקולא והילכתא כרבינא לקולא לבר מהני
חתיכות בשר אישקנטור"א בלע"ז וכן
❖
ואינו בולע (חולין קט.).
אבל לב בהמה דיש בו
תלת דרב אחא לקולא ורבינא לחומרא
ובחנם פי' כן משום דפירש
ביצי זכר דאסמיק וכן מיזרקי חוטין
כזית דם אסור וחייבין עליו
כרת. וקאמר רב בדם דאתי
רבינו חננאל דאיכא עלייהו קרמא
גסין שהן ורידין שבבית השחיטה:
והלכתא כרב אחא לקולא האי אומצא
ד
בלב מבחוץ דאמר רבי
מוסף תוספות
פליגי בה. כדמפרש פלוגתייהו
דאסור משום דמא כדאמרינן בגיד
דאסמיק חתכיה ומלחיה אפילו לקדרה שרי
זירא אמר רב בשעה
לקמיה דאנחיה אגומרי: בכל התורה
הנשה (חולין צג.) ה' קרמי הוו דביעי
שהנשמה יוצאה משריף.
א. לא שנא דם ולא שנא
שפדיה בשפודא שרי מידב דייב אחתיה
כו' משום דמא: אסמיק חלייה
שמנונית. תוס' שאנץ.
כלומר מגמע כדגרסינן
כולה. כל היכא דחזית פלוגתייהו
אגומרי פליגי בה רב אחא ורבינא חד אסר
בקיבת עולה כהן שדעתו
[ו]אין לסמוך על זה
ב.
אסור. פירש בקונטרס מוהל היוצא
ואיתמר סתמא חד אמר לקולא וחד
לעשות מעשה. תוס' חולין
יפה שורפה חיה. ואמרינן
וחד שרי מאן דאסר מצמית צמית ומאן
קט. ג. דשייך ביה כבולעו
איני דמלייתא שריא
ממנו כשחותכו ולא גרסינן הוא
אמר לחומרא ולא פירש מי המיקל
דשרי מישאב שאיב והילכתא מישאב שאיב
דאמרינן כבולעו כך פולטו
כך פולטו שהדם נופל
וחלייה וקשה לר"י דהיכי דמי אי
ומי המחמיר דע שרב אחא לחומרא
והא רבין. פי' שם חכם,
לחוץ אבל בקדרה אסור
וכן ביעי חתכינהו ומלחינהו אפילו לקדרה
נצלה בשר כל צרכו אף המוהל מותר
ורבינא לקולא והלכתא בכולן כדברי
טפל בר גוזלא לרב ואמר
ולא אמרינן דשיע ולא
בלע. שם. ד. בלא
שריין תלינהו בשפודא שריין מידב דייב
ליה אי מעלי טפלאיה הב
המיקל: מידב דייב. ושפיר דמי אף
דלא גרע ממלחיה דאמרינן לעיל
לי ואיכול. ודחינן התם
לחלוחית שומן ושום דבר.
במלח מעט בתורת צלי: צמתו.
דאפילו לקדירה שפיר דמי ואי לא
אחתינהו אגומרי פליגי ביה רב אחא ורבינא
תוס' שאנץ. ה. הלא חי
בסמידי דאיפרר מלשון
ודמו נבלע בו: שאיבי ליה. שואבים
נצלה כל צרכו אמאי בשר מותר
פירורין. והא רב איקלע
בלא שום פליטה משמע
חד אסר וחד שרי מאן דאסר מצמית צמית
לעיל דאסור. שם. ו. שהרי
לבי ריש גלותא וטפלו ליה
את הדם: חלייה. מוהל היוצא ממנו
מדלא גריס הוא משמע דבעי
ומאן דשרי מישאב שאיב וכן מיזרקי חתכיה
בר אוזא ואמר אי לאו
בא הדם ממקום אחר
למימר דבשר שרי ותימה למה יהא
כשחותכו. לישנא אחרינא שחולטין
וכנוס בתוכו. שם. ז. עד
דחזיתיה דזיג כי זוגא
ומלחיה אפילו לקדרה שרי תלייה בשפודא
מותר ה אע"ג דדם האברים שרי היכא
אותו בחומץ לאחר צלייתו ודמו נסחט
דאסמיק. שם. ח. ה"ג
חיורא לא אכלי, ואי ס"ד
בית השחיטה לתתאי שרי מידב דאיב
בפר"ח. שם. ט. שהיא
דאמרי' כבולעו כך פולטו,
לתוכו: אסמיק חלייה אסיר לא
דאסמיק אסור דהא אליבא דמ"ד
להצמית היינו. שם. י. עד
מאי אריא זיג אפילו לא
אחתיה אגומרי פליגי רב אחא ורבינא
גרס הוא וחלייה. (ב) ורב אחא קאמר
גומרי מצמית צמתי אסור על כרחיך
דאסמיק. שם. יא. דלא
זיג נמי. ושנינן התם
❖
חד אסר וחד שרי מאן דאסר מצמית
צריכין לחלק דאסיר משום דאסמיק
לה דמיקל ובחלייה מודי דאסיר:
פליט כלל אלא צמית. שם.
בחיורתא דקריר. הלכך
ו
דסמידא בין אסמיק בין לא
מגמע לה. לההוא חלא: חלא.
וע"י חתיכה אי אפשר שהיה יוצא
צמית ומאן דשרי מישאב שאיב והלכתא
אסמיק שרי, דחיורתא זיג
כולו ועוד מדמייתי בסמוך האי חלא
חומץ דחלט ביה צלי האידנא כדי
מישאב שאיב האי אומצא דאסמיק חלייה
שרי, לא זיג אלא יש בו
ה
רבינו חננאל (המשך)
דחליט חדא זימנא מכלל דעד השתא
להוציא דמו לא חליט ביה זימנא
אדמומית אסור. דשאר
אסיר לא אסמיק חלייה שרי רבינא
פירוש ביצים בקרמייהו
קימחא אסמיק אסור, לא
איירי בחלא ממש ולשון אחר שפירש
אחריתי לפי שאין בו כח עוד:
אמר אפילו לא אסמיק נמי חלייה אסיר
אסמיק שרי. והא מליתא
חתכינהו ומלחינהו אפילו
מתמהא. חלש מעיקרו דחלטינן ביה:
חלא שחולטים אותו בו אחר צלייתו
לקדרה שריין. חתכנהו
שריא ואפילו פומא לתחת
אי אפשר דלית בה שורייקי דמא אמר
ותלנהו בשפודא שריין
אמרי מידב דאיב,
והוא נסחט לתוכו קשה דאית לן
לקיוהא
ליה מר בר אמימר לרב אשי אבא מגמע
והילכתא מליתא שריא
דמידב דאיבן. אחתינהו
למימר דאי חלייה אסור איהו נמי
אגומרי הילכתא מישב
ואפילו פומא לעיל. ודוקא
ליה גמועי איכא דאמרי רב אשי גופיה מגמע ליה גמועי אמר ליה מר
אסור כדמסקינן בכל הבשר (שם
שייבן ושרו. מזרקי
צלי כעין הפסח בתנור אבל
שלוק לא. אומצא ביעי
חתכינהו
בדופקא
בר אמימר לרב אשי אבא האי חלא דחליט ביה חדא זימנא תו לא
קיא.) גבי כבד שהבאתי למעלה ועוד
ו
ומלחינהו אפי' לקדרה
ומזרקא פליגו בה רב אחא
דהתם משמע שהחלא מצמית ולא
תאני חליט ביה מאי שנא מחלא מתמהא דחלטינן ביה התם איתיה
שריאן. תלנהו בשפודא
ורבינא בכל התורה כולה
מפליט ונראה לר"י כמו שפירש ריב"א
רב אחא כו', אומצא
בית שחיטה לתתאי, מידב
לקיוהא
דייבי ושרי. אגומרי. משב
דאסמיק פי' חתיכה של
בשם ה"ג דבבשר חי איירי ומנהג
שייבן ושרי. האי אומצא
בשר שהאדימה חתכיה
הוא כשנותנים בשר חי לתוך החומץ ואינו שוהה בתוכו ז לא מפליט מידי ונצמת הדם בתוך הבשר והכל מותר דאכתי לא פירש הדם וכי שוהה
ומלחיה אפילו לבשלה
אסמיק הוא וחליה אסור.
בתוכו עד דאסמיק נעקר ממנו הדם ונפלט לתוכו והיינו דקאמר אומצא דאסמיק שנשתהה בחומץ עד דאסמיק הוא וחלייה אסור אבל אי לא
לא אסמיק הוא וחליה
בקדרה מותר. שפדיה
ח
שרי. אמר מר בר אמימר
בשפודא מידב דאיב.
אסמיק שרי וההיא דכל הבשר ט בדלא אישתהי י ורבינא כי לא אסמיק נמי חלייה אסיר סבירא ליה אפילו לא אישתהי בגו חלא אלא פורתא הוא
אחתיה אגומריה מישב
אבא חלה דהוה חליט חדא
נפלט מחמת השורייקי מיהו לא כ"כ שתהא הבשר נאסר בפליטה מועטת כזו ורב אשי מגמע גמועי כמסקנא דכל הבשר דחלייה נמי שרי :
יא
זימנא לא הוה חליט ביה
שאיב וכן הלכה. ביעי
זימנא אחרינא. ומאי שנא
וגרפו
מחלא תמחא התם איתא
לקיוהא דפירא כו'. רבינא אמר אע"ג דלא אסמיק חיליה אסור, אי אפשר דלית ביה שורקי דדמא. וקיי"ל כרבינא ולחומרא.