עה:
כיצד צולין פרק
שביעי פסחים
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
תלמוד
לומר ולקח וגו' משעת לקיחה בעינן דניהוי גחלים.
על שפך הדשן ישרף. סיפא דההוא קרא דכתב בהו באש הוא:
טז א מיי' פ"ג מהל'
א) ר"מ מ"ז, ב) [נראה
דצ"ל רבא], ג) [שבת עד:
תמידין הלכה ה
אע"פ שאין שם דשן. דלא תימא אדשן קפיד רחמנא לשורפו על
וא"ת אפילו לא כתיב ולקח אלא גחלי אש ידעינן דניהוי
יומא מז.], ד) ברכות נג:
ופ"ד מהל' עבודת יוה"כ
גחלים בשעת לקיחה דלעיולי לגיו לא איצטריך דשמעינן ליה מק"ו
מקום שהיו מוציאין שם דשנו של מזבח החיצון כדכתיב (ויקרא ו)
[ע"ש] שבת עז: [ע"ש],
הלכה א:
❖
ומה לפני מלך כו' וע"כ מוקמינן ליה לשעת לקיחה וי"ל דודאי לא
והוציא את הדשן אל מחוץ למחנה ואם ניטל הדשן משם לא ישרפנו
יז ב מיי' פ"ח מהל' ק"פ
ה) [שמות יב],
הלכה יא:
שם קמ"ל ישרף מכל מקום: אע"פ
צריך קרא משום הכי אלא דאי אפשר
יח ג שם הלכה יב:
שהוצת האור ברובו. יתעסקו בו
לכתוב בע"א אלא ולקח:
על שפך הדשן ישרף אמרי ההוא ישרף
יט ד שם הלכה יג:
1
תורה אור השלם
יטול
את מקומו. ולא סגי ליה
עד שתגמר שריפה: רבינא אמר.
כ ה ו שם הלכה (יג) יד:
מיבעי ליה לכדתניא ישרף אע"פ שאין שם
ז [מיי' שם ופ"ב מהל'
1. וְהוֹצִיא אֶת כָּל הַפָּר
בקליפה לפי שהרוטב נבלע
הא דפרכת לעיל [ע"א] לר' מדאיצטריך
דשן ישרף אע"פ שהצית האור ברובו רבינא
מעשר שני הל' ח]:
אֶל מִחוּץ לַמַּחֲנֶה אֶל
יותר בתוכו. ואם תאמר נגע בחרסו
מכוה מכוה לרבויי גחלת לא תיקשי
כא ח [רב אלפס חולין
אמר כרוך ותני 2 מכות אש אין לי אלא
מָקוֹם טָהוֹר אֶל שֶׁפֶךְ
של תנור אמאי סגי ליה בקליפה הלא
דמתני' משבשתא היא וגחלת לאו
פ"ח דף ש"א:
הַדֶּשֶׁן וְשָׂרַף אֹתוֹ עַל
שנכוה באש ובגחלת נכוה ברמץ בסיד רותח
❖
וברא"ש שם סימן לד]:
עֵצִים בָּאֵשׁ עַל שֶׁפֶךְ
הרוטב שיש באותו כדי קליפה נבלע
מריבוייא דמכוה אתא לתנא אלא
הַדֶּשֶׁן יִשָּׂרֵף:
ובגפסיס רותח ובכל דבר הבא מחמת האור
בפסח עד כדי שיטול את מקומו כמו
ממשמעותא דאש וכרוך ותני גחלת
ויקרא ד יב
לאיתויי חמי האור מניין ת"ל מכוה מכוה
נטף מרוטבו וחזר אליו וכל דבר
בהדי אש במשמעות דרישא אין לי
2. אוֹ בָשָׂר כִּי יִהְיֶה בְעֹרוֹ
רבינו חננאל
מִכְוַת אֵשׁ וְהָיְתָה מִחְיַת
הנאסר בצלי דקי"ל דאינו נאסר אלא
אלא אש וגחלת כו' וריבוייא דמכוה
ריבה רבא רמי מי אמר ר' גחלים איקרו אש
רבינא מתרץ אליבא דרבי
הַמִּכְוָה בַּהֶרֶת לְבָנָה
מכוה לרמץ וסיד אתא: גחלי. ולקח
כדי קליפה מחמת הרוטב שבו יאסור
ורמינהי גחלי יכול עוממות ת"ל אש אי אש
הכי מכות אש אין לי
אֲדַמְדֶּמֶת אוֹ לְבָנָה:
עד כדי שיטול את מקומו ואיכא
מלא המחתה גחלי אש וגו' (ויקרא טז).
אלא שנכווה באש ובגחלת
ויקרא יג כד
יכול שלהבת ת"ל גחלי הא כיצד מביא מן
3. וְלָקַח מְלֹא הַמַּחְתָּה
נכוה ברמץ כו' ש"מ גחלת
לאוקמא בשאין רוטב כי אם מעט
ואם נאמר גחלי ולא נאמר אש יכול
הלוחשות (אלמא גחלים לא איקרי אש אמרי)
אש היא. רבא רמי מי
גַּחֲלֵי אֵשׁ מֵעַל הַמִּזְבֵּחַ
א)
ומעט רוטב אינו אוסר כל כך
גחלים עוממות כבויות אבל לא
אמר רבי גחלת אש היא,
מִלִּפְנֵי יְיָ וּמְלֹא חָפְנָיו
והא גופא קשיא אמרת גחלי יכול עוממות
כדאמרינן בגמ' שאני סיכה דמשהו
לוחשות בוערות דהנך לאו גחלים
והתניא ולקח מלא המחתה
קְטֹרֶת סַמִּים דַּקָּה וְהֵבִיא
עבדי לה: ואם צלי הוא יקלוף
אלמא לוחשות אש נינהו אימא סיפא אי אש
גחלי אש יכול שלהבת
מִבֵּית לַפָּרֹכֶת:
הוא סתמא אלא אש תלמוד לומר אש
ת"ל גחלי אש הא כיצד
ויקרא טז יב
יכול שלהבת ת"ל גחלי אלמא אפילו לוחשות
את החיצון. בכל ענין מיירי בין חם
בתר גחלי להביא את הלוחשות. אי
4. אֲרָזִים לֹא עֲמָמֻהוּ בְּגַן
כו'. מדקתני יכול שלהבת
לאו אש נינהו ואמר רב ששת הכי קתני גחלי
ת"ל גחלי אש מכלל
בין צונן $ דמתוך שהוא רך בולע
נאמר אש ולא נאמר גחלי יכול
אֱלֹהִים בְּרוֹשִׁים לֹא דָמוּ
דגחלים לאו אש נינהו.
אֶל סְעַפֹּתָיו וְעַרְמֹנִים לֹא
אע"פ שאינו חם דדומיא דחי קתני:
שלהבת ולא גחלים לוחשות דלאו אש
יכול בין עוממות בין לוחשות ת"ל אש אי אש
ושנינן הכי קתני גחלי
הָיוּ כְּפֹארֹתָיו כָּל עֵץ בְּגַן
לפי שאין מוכרין מעשר שני
סתמא נינהו תלמוד לומר גחלי אש
יכול עוממות ולא לוחשות
יכול שלהבת ת"ל גחלי הא כיצד מביא מן
אֱלֹהִים לֹא דָמָה אֵלָיו
❖
ת"ל אש מכלל שהגחלים
בְּיָפְיוֹ: יחזקאל לא ח
בירושלים. פירש בקונטרס
כי כתבינהו לתרווייהו משמע גחלים
הלוחשות מ"מ גחלים לא איקרי אש קשיא
הלוחשות הן אש. שלהבת
שיש להן אש: הא גופא קשיא אמרת
דכי ירבה ממך הדרך ונתתה בכסף
בלא גחלת כבר פירשנוהו
לרבי אמר אביי תריץ הכי גחלי יכול עוממות
גחלי יכול עוממות. ולא לוחשות
כתיב וקשיא לר"י דהא קרא בפדיון
למעלה. ואסיקנא גחלים
הגהות הב"ח
ולא לוחשות ת"ל אש אי אש יכול רצה
עוממות מלשון ארזים לא
מיירי שמוציאו מקדושתו ומחללו על
מדלא משתמע ליה לוחשות מכלל
(א) גמרא על בני חבורה
עממוהו, איכה יועם זהב.
שלהבת יביא רצה גחלת יביא ת"ל גחלי
דבר אחר אבל הכא אפילו לאוכלו
דלוחשות לאו גחלים איקרו ומאי
(שאין פודין) תא"מ ונ"ב
נגע בשר הפסח בחרסו
❖
הא כיצד מביא מן הלוחשות אמר רבה
בקדושתו כדפי' בקונטרס גופיה והכי
מיקרו ע"כ אש והדר תני אש שלהבת
ס"א שאין מוכרין:
של תנור, נצלה מן החרס
ב)
ולא מן האש, לפיכך יקלף
משמע ולא לוחשות: ואמר רב ששת
נמי משמע לישנא דמוכרין מדלא
רצה גחלת יביא רצה שלהבת יביא שלהבת
אותו מקום. איתמר חם
גרסינן: יכול בין עוממות בין לוחשות.
קתני מחללין ויש ספרים שכתוב בהן
בלא גחלת היכי משכחת לה כגון דשפייה
לתוך חם כגון בשר חם
גליון הש"ס
איזה שירצה דתרווייהו גחלי מיקרו
שאין פודין אבל רש"י כתב שאין
בחלב חם דברי הכל אסור.
למנא משחא ואתלי ביה נורא ההוא למה
תוס' ד"ה ואם צלי.
ת"ל אש בתר גחלי לאפוקי עוממות:
מוכרין ונראה לר"י דבירושלים גזרו
לי קרא למעוטי ג) השתא לפני מלך בשר
דמתוך שהוא רך. עי'
ואי אש. בלא גחלי יכול שלהבת
מדרבנן מכירה אטו פדייה דאסור
חולין צו: תוס' ד"ה אבל
ודם אין עושין כן לפני מלך מלכי המלכים
❖
נצלה:
דודאי אש סתמא אין גחלים לוחשות
מן התורה ולרשב"א נראה דלא
הקב"ה לא כל שכן אלא אמר רבא תריץ
במשמע תלמוד לומר גחלי אש להכי
אסרו מכירה אלא משום בזיון
הכי גחלי יכול עוממות ולא לוחשות ת"ל
כתב תרווייהו: מכל מקום לרבי
מצוה כדתנן בריש מסכת מעשר
מוסף רש"י
אש אי אש יכול יביא מחצה גחלת ומחצה
קשיא. דמדאיצטריך גחלי שמע
שני (פ"א מ"א) שאין מוכרין אותו ואין
ארזים לא עממוהו. לא
ממשכנין אותו ואין שוקלין כנגדו א:
מינה אש סתמא אין גחלת במשמע:
שלהבת אדעייל לגובאי הוי כוליה גחלת
החשיכו מראיתו להיות הם
❖
אמר אביי תריץ הכי גחלי יכול
תנן
נאים ממנו (שבת עז:).
תלמוד לומר 3 ולקח מלא המחתה גחלי אש
עוממות ולא לוחשות. ולוחשות לאו
מעל המזבח משעת לקיחה ניהוי גחלים איבעיא להו אוממות או עוממות
א
ד)
גחלי נינהו אלא אש תלמוד לומר אש
אמר רבי יצחק ארזים לא עממוהו בגן אלהים: מתני' נגע בחרסו של
מוסף תוספות
ב
4
דהיינו לוחשות אבל בסיפא לא תימא
תנור יקלוף את מקומו נטף מרוטבו על החרס וחזר אליו יטול את מקומו
ג
א. [ו]נראה הכל טעם
אי אש יכול שלהבת ולא גחלת אלא אי
אחד. תוס' שאנץ.
ד נטף מרוטבו על הסולת יקמוץ את מקומו ה סכו בשמן תרומה אם חבורת
אש יכול רצה גחלים לוחשות רצה
כהנים יאכלו אם של ישראל אם חי הוא ידיחנו ואם צלי הוא יקלוף את
שלהבת בלא גחלים ותרווייהו אש
מיקרו ת"ל גחלי אש למעוטי שלהבת
החיצון סכו בשמן של מעשר שני לא יעשנו דמים
על בני חבורה שאין
ו
ז
גמ'
גרידתא: מחצה גחלת ומחצה שלהבת.
(א) פודין מעשר שני בירושלים: איתמר ח חם לתוך חם דברי הכל
כגון אוד שהוצת האור ברובו יטול
אסור
ממזבח החיצון דבין גחלת ובין שלהבת
מיקרו אש וכי מטי התם ממזבח החיצון לפני ולפנים הוה ליה כולה גחלת דאילו לעיולי הכי לא איצטריך מיעוטא דלפני מלך בשר ודם אין
מביאין אוד בשלהבתו מפני שמעלה עשן וכי איצטריך מיעוטא לשעת לקיחה איצטריך: ת"ל כו'. משעת לקיחה להוי גחלי אש ואין שלהבת
משמע גחלי אש: ארזים לא עממוהו. לא הכהו את מראיתו לפי שהיה נאה מכל אילנות ועל חירם מלך צור נאמר: מתני' נגע בחרסו של
תנור וכו'. נגע הפסח בחרסו של תנור: יקלוף. מן הפסח מקום שנגע בתנור כדמפרש בגמ' שנתבשל שם מחום התנור ולא צלי אש הוא
כדאמרן לעיל [ע"א] משום שנאמרה) צלי אש צלי אש שני פעמים למעוטי תנור שגרפו וחרס הדפנות גרוף ועומד הוא: נטף. בתנור מרוטב על החרס:
וחזר אליו. שחזר שומן שנתחמם מן החרס ונבלע בפסח: יטול את מקומו. דלא סגי ליה בקליפה אלא בנטילה יפה יפה בעובי דשומן נבלע
בתוכו הרבה ואותו שומן מבושל מן החרס (היה): נטף מרוטבו על הסולת. מפרש בגמ' [עו.] בסולת רותחת דמטוי רוטבו מחום הסולת והוי צלי
מחמת דבר אחר ואסור למיכליה לההוא רוטב שבתוך הסולת משום אל תאכלו כי אם צלי אש הילכך יקמוץ את מקומו וישרוף אותו קומץ כשאר
קדשים פסולין: אם חי ידיחנו. דלא בלע: צלי. בעי קליפה משום דבלע: אין מוכרין מעשר שני בירושלים. ואפילו לאוכלו שם בקדושה דכי
גמ' חם לתוך חם.
ירבה ממך הדרך
ונתתה בכסף כתיב
(דברים יד):
בשר רותח לתוך חלב רותח
או אחד של איסור ואחד של היתר:
אסור