כיצד צולין פרק
שביעי פסחים
עו.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
תנן
נטף מרוטבו על החרס כו'. מרישא דקתני נגע בחרסו של
אסור. דבלע היתר מאיסור: עילאה גבר. העליון נוצח הלכך חם
כא א ב מיי' פ"ט מהל'
א) ר"מ מ"ז, ב) [תוספתא
חולין פ"ח ה"ב], ג) חולין
מ"א הלכה יז סמג
לתוך צונן אסור שהעליון מחממו לתחתון והרי שניהן חמין ובלעי
תנור יקלוף את מקומו ליכא לאקשויי אפי' למאי דס"ד
צז: קיא: קיב. קיג., ד) שם
לאוין קמג טוש"ע יו"ד
מהדדי וצונן לתוך חם מותר שהעליון מצננו לתחתון ולא בלעי:
בחרס צונן דכ"ע מודו דתתאה בלע כדי קליפה וה"ה לאחר שהוחם
קיב., ה) נ"א דרבה
סימן צא סעיף ד וסימן קה
ושמואל אמר תתאה גבר. הלכך חם לתוך צונן מותר וצונן לתוך חם
מעט מבשל בפסח כדי קליפה אי נמי כיון דקתני נגע אין להוכיח
א
מפרשניא, ו) [בכורות
סעיף ג:
❖
כב ג ד מיי' שם הלכה יח
מט:],
אסור. ואף על גב דהילכתא כרב
אם נגע מלמעלה או מלמטה אבל
סמג שם טור שו"ע
הכא דקתני נטף משמע למטה אי
באיסוריו) בהא הילכתא כשמואל דהא
אסור צונן לתוך צונן דברי הכל מותר חם
יו"ד סימן צא סעיף ה:
נמי חרסו של תנור ודאי חם הוא
תניא תרתי מתני' כוותיה כדלקמן:
כג ה מיי' שם הלכה יט
לתוך צונן וצונן לתוך חם רב אמר עילאה
הגהות הב"ח
סמג שם טור שו"ע
והדר חרס ומחמם ליה לרוטב.
אבל סיפא דקתני על החרס קס"ד
גבר ושמואל אמר תתאה גבר תנן נטף
❖
(א) רש"י ד"ה לסולת וכו'
שם סעיף ז:
דהוי צלי מחמת דבר אחר: אקורי
בחרס צונן ולא נהירא דמדנקט חרס
סחור הס"ד ואח"כ מ"ה
מרוטבו על החרס וחזר אליו יטול את מקומו משמע דבחרס תנור מיירי ב:
מיקר ליה ואמאי יטול את מקומו
אקורי קא מיקר ליה
בשלמא למאן דאמר עילאה
קא סלקא דעתך בחרס צוננת בשלמא לרב
ואמאי יקמוץ: (ב) ד"ה
ולא גרסינן בקולף את מקומו סגיא:
תורה אור השלם
הרי הוא וכו' כולו אסור
דאמר עילאה גבר משום הכי יטול את
גבר להכי יטול את
לסולת דהדר הודרניה. לסולת אשר
❖
1. וְאָכְלוּ אֶת הַבָּשָׂר
הס"ד:
מקומו דאזל רוטב מרתח ליה לחרס והדר
מקומו. וא"ת למאן דאמר עילאה
סביבותיו: הדר הודרניה. לשון
בַּלַּיְלָה הַזֶּה צְלִי אֵשׁ
וּמַצּוֹת עַל מְרֹרִים
סחור סחור (א) ליה: ואמאי יקמוץ
גבר למה הפסח אינו נאסר מחמת
חרס מרתח ליה לרוטב וכי הדר רוטב אפסח
❖
יֹאכְלֻהוּ: שמות יב ח
לעזי רש"י
והכא נמי לא גרס ביטול את מקומו
השפוד ויהיה צריך ליטול את מקומו
קא מטוי פסח מחמת חמימותא דחרס
סגיא: [צונן הוא]. דאקורי קא
סביב השפוד ואומר ר"י דאין שפוד
קרבצ"ש [קריבצי"ש].
ורחמנא אמר צלי אש ולא צלי מחמת
1
❖
סדקים (על גבי בשר צלוי).
מיקר ליה. וקליפה מיהא בעיא
של עץ קולט חום כל כך כמו חרס
רבינו חננאל
דבר אחר אלא לשמואל דאמר תתאה גבר
דאפילו צונן גמור הוא הפסח
וסולת אי נמי מבפנים אינו רותח
צונן לתוך צונן דברי הכל
חרס כיון דצונן הוא אקורי מיקר ליה לרוטב
מאחר שנצלה ויבש שאי אפשר דלא
כבחוץ ברוב ספרים ובפירוש ר"ח
מותר חם לתוך צונן וצונן
מוסף רש"י
אמאי יטול את מקומו כדאמר רבי ירמיה
לתוך חם רב אמר עילאה
עייל ביה סיכת השמן פורתא:
גרס וכי הדר רוטב אפסח מיטוי
מליח הרי הוא כרותח.
גבר ושמואל אמר תתאה
אמר שמואל בסולת רותחת הכא נמי בחרס
וצונן לתוך חם אסור. אלמא תתאה
פסח מחמת חמימות החרס כו'
שאם נמלח עם חÅ לב,
גבר. תנן נטף מרוטבו על
הרי הוא כצולה הבשר
רותח תנן נטף מרוטבו על הסולת יקמוץ
החרס וחזר עליו יטול
גבר: עד דמיקר ליה. קודם
וקשה דתיפוק ליה שרוטב איסור
בדלא נקריה לחלב מניה
את מקומו. קס"ד בחרס
שיצטנן בלע כל דהו: כבוש.
נבלע בפסח ונראה דהא דקאמר
את מקומו קא סלקא דעתך בסולת צוננת
ואסור לאכול אותו הבשר
צוננת בשלמא לרב דאמר
בחומץ: הרי הוא כמבושל. ואם
ומיטוי פסח ארוטב קאי מדקאמר
לעולם (האורה סי' קט).
עילאה גבר כיון דרוטב
בשלמא לרב דאמר עילאה גבר משום הכי
כבוש. בחומץ ותבלין
חם הוא בעידנא דנטף על
נכבשו איסור והיתר יחד (ב) כולן
מחמת חרס דאי אפסח קאי הוה ליה
יקמוץ את מקומו דמרתח לה לסולת דהדר
וכבש בהן איסור והיתר
החרס והוא צונן ארתחיה
אסורין: שאין נאכל מחמת מלחו.
למימר מחמת רוטב:
יחד, שוליי"ר בלע"ז (חולין
לחרס ונעשה חם, והדר
הודרניה והדרא סולת ומרתחא ליה לדידיה
אלא
למ"ד תתאה גבר אוקורי
שהמליחו הרבה עד שמקדיח טעמו
. הרי הוא כמבושל.
חרס אחים ליה לרוטב וכי
צז:)
וקא מטוי רוטב מחמת חמימותא דסולת
לפי שחוזק החומץ מוציא
הדר רוטב אבישרא דפסח,
מיקר ליה. ה"ג בכל
מחמת מלחו קצת ואינו ראוי
את הדם ומוצה כמו
אשתכח דפסח קמטוי
ורחמנא אמר צלי אש ולא צלי מחמת דבר
לאוכלו אלא אם כן היה מדיחו. והאי
הספרים ובפר"ח ביטול את מקומו
מלח ולפיכך אם ישים
מחמת חמימה דחרס והוה
אחר אלא לשמואל דאמר תתאה גבר סולת
אין נאכל לאו לגמרי קאמר שאין
סגי ורש"י מחקו משום דקשיא ליה
חתיכת בשר בדלא מליח
ליה צלי מחמת דבר אחר,
בחומץ כדי למצוץ הדם ויש
ורחמנא אמר צלי אש
שום אדם יכול לאוכלו אלא כיון
כיון דאוקורי מיקר מה איסורא יש
כיון דצוננת היא אקורי קא מיקר ליה למה
עמה חתיכת איסור, הרי
ולא צלי מחמת דבר אחר.
שנתקלקל טעמו אינו נאכל מחמת
ברוטב ודוחק לומר כגון שהסולת של
לי יקמוץ את מקומו (תסגי ליה ביטול את
הוא כאילו נתבשלו יחד
אלא לשמואל דאמר תתאה
א)
ושתיהן אסורות (האורה
מלחו קרי ליה ואסור: כמכא.
חבורה אחרת ואסור להן הרוטב לפי
גבר, כיון דחרס צונן הוא
מקומו) א"ר ירמיה אמר שמואל בסולת
שם). או: שאם מלח
אקוריה קא מיקר ליה
כותח ואית ביה נסיובי דחלבא:
שאינו מנויו ג ולר"ת נראה דגרס ליה
רותחת תנן סכו בשמן של תרומה אם
הבשר בקערה דמי כאילו
לרוטב אמאי תנינן יטול
מפשרוניא. מקום: ולא אמרן.
שפיר דע"כ מיירי כגון שהרוטב לא
בשלו בקדירה בדלא מלחיה
את מקומו. ומשני בחרס
חבורת כהנים יאכלו אם של ישראל אם חי
ואסור לאכול אותו בשר
רותחת היא מתני' והוא חם
דצלי בקליפה סגי ליה אלא דלית
נצלה כל צורכו והו"ל אברנים דבנצלה
לעולם ואפילו צלי, אלא
הוא ידיחנו אם צלי הוא יקלוף את החיצון
לתוך חם. תנן נטף מרוטבו
ליה פילי פילי קרבצ"ש: ואי מיתבל.
כל צורכו לא הוה תו מפסיל משום
ימכרנו לגוי והקערה אין
על הסלת יקמוץ את מקומו
בשלמא לרב דאמר עילאה גבר אמטו להכי
בר גוזלא בתבלי אסור דתבלי
צלי מחמת דבר אחר וצלאו ואחר
לה תקנה עד שיגעילנה
קס"ד בסלת צוננת וכו'
(שם). שלא נאכל מחמת
סגי ליה בקליפה משום דעילאה צונן הוא
עד לשמואל ביטול את
מרככי ליה ומייצי ובלעי לכותחא
כך בישלו דאסור היינו דוקא במים
מלחו. אינו נוח ליאכל
מקומו סגיא אמאי יקמוץ.
ובר גוזלא צונן הוה כדמפרש:
משום ריבויי' דובשל מבושל מכל מקום
אלא לשמואל דאמר תתאה גבר כיון
מרוב מלח שבו עד ששורין
ושני ר' ירמיה בסלת
כדאמר בסוף כל שעה (לעיל דף מא.)
בשר
ומדיחין אותו במים כעין
רותחת. ת"ש ממתני' סכו
דחם הוא מבלע בלע אמאי סגי ליה בקליפה
מליחת בשר להצניע (חולין
לפסח בשמן של תרומה,
אבל בדבר אחר לא ותדע דהכי הוא
ניתסר לגמרי שאני סיכה דמשהו בעלמא הוא דעבידא תניא כוותיה
קיב.). שרייא רב חיננא.
אם חבורת כהנים יאכלו,
דבע"א היה אסור לחתוך בסכין
אע"פ שהכותח מליח הוא
ואם חבורת ישראל אם
דשמואל ב)א חם לתוך חם אסור וכן צונן שנתן לתוך חם אסור חם לתוך צונן
פסח בעוד שהוא חם דמחמם ליה
(שם). האי נאכל מחמת
חי הוא ולא נצלה עדיין
וצונן לתוך צונן מדיח חם לתוך צונן מדיח כיון דחם הוא אדמיקר ליה אי
מלחו. כלומר נאכל במלחו
ידיחנו, ואם צלי יקלוף
לסכין ומחמם לדידיה והוה ליה צלי
הוא (שם). בעי קליפה.
את מקומו החיצון ומותר
אפשר דלא בלע פורתא קליפה מיהא ניבעי אלא אימא ב חם לתוך צונן קולף
מחמת דבר אחר אלא בנצלה כל
מלמעלה סביב (שם). אבל
אפי' לישראל. בשלמא
צונן לתוך צונן מדיח תניא אידך בשר רותח שנפל לתוך חלב רותח וכן צונן
אית ביה פילי. בקעים
צורכו לא מיפסיל משום הכי וא"ת
לרב כיון דשמן צונן הוא
ד
והוא צלי לא סגיא ליה
אקורי קא מיקר ליה לפסח
מ"מ למה נאסור הסולת משום זה
שנפל לתוך חם אסור חם לתוך צונן וצונן לתוך צונן מדיח חם לתוך צונן
בקליפה לפי שבולע דרך
ובקליפה סגי ליה. אלא
יאפו אותו ויצלה נמי הרוטב וי"ל דאז
מדיח כיון דחם הוא אדמיקר ליה אי אפשר דלא בלע פורתא קליפה מיהא
הנקבים וכולו אסור (שם).
לשמואל כיון דפסח חם
ואי מתובל בתבלי
הוי צלי מחמת
דבר אחר שהרי על
הוא, מחמם ליה לשמן
ניבעי אלא אימא חם לתוך צונן קולף צונן לתוך צונן מדיח אמר מר צונן
אסור. התבלין שנתבשלו
ונעשה חם בחם דלדברי
ידי חמימות הסולת הוא נצלה
לתוך צונן מדיח אמר רב הונא לא שנו אלא שלא מלחו אבל מלחו אסור
עמו מרככין אותו ונוח
הכל אסור אמאי תני יקלוף
ומיהו לפי זה לא הוה צריך לעיל
לבלוע וכשנפל לכותח היה
את החיצון. ודחינן שאני
דאמר שמואל מליח הרי הוא כרותח כבוש הרי הוא כמבושל אמר רבא הא
❖
ג)
ג
צמא לבלוע ובלע (שם).
סיכה דמשהו עבדי, וכיון
לאסוקי והדר
סולת ומרתח ליה
דאמר שמואל מליח הרי הוא כרותח (וכו') ד לא אמרן אלא שלא נאכל מחמת
שהוא מועט אינו נבלע
לרוטב דמה צריך לאסוקי איסור
אלא בחיצון בלבד. תניא
מלחו אבל נאכל מחמת מלחו לא ההוא בר גוזלא דנפל לכדא דכמכא
ברוטב משום צלי מחמת דבר אחר
ד)
כותיה דשמואל בשר רותח
מוסף תוספות
שנפל לתוך חלב רותח
שרייא רב חיננא בריה דרבא מפשרוניא אמר רבא מאן חכים למישרא מילתא
כיון דאית ביה איסור נא ואור"ת
ה)
וכן צונן לתוך חם אסור.
א. וכמו חם לתוך צונן
דניחא ליה לאסוקי כל איסור שיכול
כי הא אי לאו רב חיננא בריה דרבא מפשרוניא דגברא רבה הוא
ד)
חם לתוך צונן קולף צונן
והואיל ואינו אוסר אלא
לומר אבל לעיל גבי נטף מרוטבו
ה
לתוך צונן מדיח. והא דתני
כדי קליפה בענין זה אין
אמר לך כי אמר שמואל מליח הרי הוא כרותח שאין נאכל מחמת מלחו האי
צונן לתוך חם וצונן לתוך
חילוק בין עילאה לתתאה.
על החרס לא גרס ביקלוף את
נאכל מחמת מלחו והני מילי חי אבל צלי בעי קליפה ולא אמרן אלא דלית
תוס' שאנץ. ב. דא"כ אמאי
ה
צונן לא שנו אלא שאינו
מקומו סגי שהרי יכול לצלותו עם
קתני חרס טפי משאר
מלוח אבל מלוח אסור.
ביה פילי אבל אית ביה פילי אסור ואי מתובל בתבלי אסור אמר רב הרוטב ו ובפי' ר"ח ליתיה: דאמר שמואל מליח הרי
דברים. שם. ג. דהיכן דיבר
משום הכי סגי ליה בקליפה.
בשר
באיסור שלא למנוייו. שם.
הוא כרותח כבוש הרי
ד. והשתא אתיא מסקנא
הוא כמבושל. והני מילי
וכגון שסכו אחר שצלאו ולא נשתהא בתנור אחר סיכה כלל שאם לא כן ע"י רתיחת התנור היה נבלע אפי' למאן דאמר עילאה גבר:
דאמר שמואל מליח הרי
דפירכא שפיר וכו' שהרי
תניא אידך בשר רותח כו'. תימה הא תו למה לי להביאה ואומר ר"ת דקמ"ל דאפילו חלב שרי דאע"ג דחם לתוך צונן
הוא כרותח מליח שאינו
הרוטב (נמי) נא הוא
כדפר' ולהכי צריך שיטול
נאכל מחמת מלחו, כלומר
בעי קליפה בדבר שיכול לעשות קליפה בדבר דלא שייך קליפה כמו בחלב מותר מדלא קתני איסורא גבי חלב
את מקומו. שם. ה.
הוא מלוח הרבה. אבל
ומכלל
כדקתני קליפה גבי בשר וריב"א חולק בזה ומצריך ששים כדי קליפה:
זה אנו יודעים על נא. שם.
אם נאכל מחמת מלחו
לא. וקי"ל כותיה דשמואל
ו. שהרי תחילתו נא הוא.
מאי
שם.
דתניא כותיה. ורב הונא
ורבא דהוא בתרא מפרשי טעמיה ש"מ דהילכתא כותיה. ורב חיננא עבד כשמואל ושרא לבר יונה דנפל לכדא דכמכא דהוא כותחא ואית ביה נסיובי דחלבא. והני מילי בר יונה נא אבל צלי בעי קליפה. ואי אית ביה
פילי. פי' פלחי כמין גומות, בלע כוליה ואסור. ואי לית ביה פילי ומתבלע אגב חורפא דתבלין בלע כוליה ואסור.