ט:
אור לארבעה עשר
פרק ראשון
פסחים
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
ספק
גררוהו ההיא שעתא. ואם תאמר האי בור היכא קאי אי
ובא כהן והציץ. על שפת הבור: לידע אם זכר אם נקבה. וכהן
סה א מיי' פ"ט מהל'
א) ס"א ל"ג, ב) [לקמן
י:], ג) [דתניא כצ"ל],
טומאת מת הי"א:
ברשות הרבים אפי' בספיקא אחת טהור ואי ברשות היחיד
קרוב או מבני הבית היה ושלחוהו שם להגיד לאמו מה טיבו ותבחין
סו ב מיי' פ"ב מהלכות
ד) כתובות טו. חולין צה.
מאי משני שהטילה כמין נפל לבור והתנן (טהרות פ"ו מ"ד) כל ספיקות
בין טומאת וטהרת זכר לימי טומאת וטהרת נקבה ולא נזכרז) אותו
נדה יח., ה) [צ"ל דתניא
חמץ ומצה הלכה ז
כהן על אזהרת לנפש לא יטמא ח) והציץ בו בבור והנפל לא ראה
וספיקי דספיקות שאתה יכול להרבות ברשות היחיד טמא ויש לומר
והא דלא מייתי משנה
ופ"ג הלכה ב סמג עשין
דתרומות פ"ז מ"ה עי'
לט טוש"ע או"ח סי' תלד
וטיהרוהו ממאהיל על המת: שחולדה
דגרירת חולדה וברדלס הוי ספק
פי' ר"ש שם וכן בתוס'
סעיף א וסי' תלט ס"ג:
וברדלס מצויין שם. וסתם חור חולדה
הרגיל כדפי' לעיל אומר ר"י דצ"ל
ובא כהן והציץ בו לידע אם זכר הוא אם
סז ג מיי' שם פ"ב הל"י
יבמות פב. ד"ה שתי],
דרגלי הכהן היו ברשות הרבים דע"כ
וברדלס פותח טפח הוא וגיררוהו
ו) לקמן מד. יבמו' פב.
וסמג שם טוש"ע
נקבה היא ובא מעשה לפני חכמים וטיהרוהו
נזיר לו: תוספתא דתרומות
או"ח סי' תלט סעיף א:
לחורן ולא האהיל: רוח הפילה.
בחורייהו ליכא פותח טפח דאי איכא
מפני שחולדה וברדלס מצויין שם והא הכא
סח ד מיי' פ"ח מהל'
פ"ו הט"ו, ז) צ"ל נזהר,
פותח טפח (מפני) מה מועלת גרירה
שפיר מלא רוח ואם תמצא לומר נפל
ח) [ויקרא כא], ט) [צ"ל
מאכלות אסורות הל'
דודאי הטילה וספק גררוהו וספק לא גררוהו
היה כלומר לכל אלה הוצרך שמא רוח
והא פותחטפחמביאאתהטומאה ואי
אחר ד"ה ברדלס], י) [צ"ל
יא [והל' יב] סמג לאוין
א
ההיא שעתא וקאתי ספק ומוציא מידי ודאי
לאכילתו], כ) [דברייתא
קמא טור שו"ע י"ד סי' קי
הוא ואגיד ואין כאן לא טומאת זכר
רגליו ברשו' היחיד ניחוש שמא גררוהו
כצ"ל], ל) [דברים יט],
סעיף ג:
א לא תימא שהטילה נפל לבור אלא אימא
ולא טומאת נקבה ואם אראה שהוא
נגד רגליו וטומאה בוקעת ועולה ב
סט ה מיי' פ"ב מהל'
מ) [בפ"ט דסנהד' עט.
❖
שהפילה כמין נפל לבור והוי ספק וספק והא
כצ"ל], נ) [קופת רש"ש],
וולד צריכני לראות אם זכר אם נקבה:
ועוד י"ל דרגלי כהן ברשות היחיד היו
חמץ ומצה הל' יא
סמג עשין לט טוש"ע או"ח
ט)ודאי גררוהו. מוחזקין הן בכך ולא
וגררוהו ואכלוהו הוי ספק הרגיל:
לידע אם זכר הוא אם נקבה היא קתני הכי
סי' תלט סעיף ב:
ולא
חיישינן לחולדה. הא לא פריך
דמי למתניתין דקתני הא חזינא
ע ו מיי' פי"ג מהלכות
קאמר לידע אם רוח הפילה אם נפל הפילה
לעזי רש"י
תרומות הל' יד טוש"ע
דניחוש לחולדה אפילו מבית
חיישינן דנהי דודאי אכלה לא אמר
ואם תמצא לומר נפל הפילה לידע אם זכר
❖
יו"ד סי' קיא סעיף א:
אלנמ"ס פוטוייש"י
אבל גיררוהו לחור שלהן אמר: ברדלס.
לבית דא"כ אין לדבר סוף דאי אפשר
הוא ואם נקבה היא ואיבעית אימא התם ודאי
[פוטיי"ש]. חולדה
אלנמ"ס פוטוייש"י: ומה שמשייר.
שלא יבדוק אחד קודם חבירו ואיכא
❖
(אלנמ"ס היא מלה ערבית).
וודאי הוא כיון דחולדה וברדלס מצויין שם
למיחש שמא הביאה חולדה מבית
אחר בדיקה מאכילתוי) יניחנו בצנעה:
רבינו חננאל
ודאי גררוהו בההיא שעתא נהי דשיורי
בשלשה עשר. רישא דקתני אין
שאין בדוק לבדוק אלא ממקום
ובא כהן והציץ בו
מוסף רש"י
משיירא מיגרר מיהת ודאי גררום בההיא
למקום פריך דהיינו באותו הבית
חוששין בבודק בשלשה עשר שמצוי
לידע מה הפילה, וטהרוהו
ובא כהן והציץ בו. כהן
שעתא (לישנא אחרינא נהי דודאי אכלום לא
חכמים מפני שחולדה
עצמו כלומר ולא חיישינן לחולדה
פת הרבה לחולדה בתוך הבתים
א)
חכם היה ומורה הוראות
וברדלס היו מצוין בבור.
באותו בית עצמו:
ואינה חוששת לשייר וסיפא בהדיא
אמרינן ודאי גררוהו לחורייהו אמרינן) ומי
ומתכוין להורות לה ימי
דאמרינן שמא גררוהו
בשלשה
עשר לא משיירא.
תנן בה בי"ד וכיון דלא חזיא החולדה
טומאה וטהרה (נדה טו:
בחור שלהם ולא היה
אמרינן אין חוששין שמא גררה חולדה והא
וכעי"ז ע"ז מב.) אי נמי
שם בעת שהציץ. ולא
פי' פעם שאינה
פת הרבה בבתים כמות שהיא רגילה
ג
קתני סיפא מה שמשייר יניחנו בצנעה שלא
ב)
שגורה אצלו בבית ונוגעת
האהיל עליו. ופרקינן לא
משיירא: וכי חולדה נביאה היא.
משיירת ולהכי היכא דלא חזינן לא
בתרומתו ורוצה להזהר
תימא שהטילה נפל, אלא
יהא צריך בדיקה אחריו אמר אביי לא קשיא
חיישינן כיון דאפי' גררה פעם שאין
לתת לב על כך ולראות את הנולד
ממנה כל ימי טומאתה,
אימא כמין נפל דהוה
הא בארבעה עשר הא בשלשה עשר בשלשה
ויש אומרים לידע אימתי
ספק וספק וכו'. ושמא
ויודעת שלא יאפו עוד היום: ותיטול
משיירת אבל היכא דחזינן חיישינן
יהא זמן הבאת קרבנה אם
גררה חולדה לא חיישינן,
עשר דשכיח ריפתא בכולהו בתי לא מצנעא
בפנינו. והיכא דחזינן על כרחיך
כיון דפעמים משיירת ובי"ד לעולם
יארע במשמרתו אם לאו,
והתנן מה שמשייר יניחנו
בארבעה עשר דלא שכיחא ריפתא בכולהו
חיישינן: וימצא תשע. דהכא ודאי
משיירת ואפי' לא חזינן חיישינן וגבי
ולא סבירא לי, דבשביל
במקום מוצנע, מאי לאו
(תור) [עור] עולה אחת
דחיישינן כי האי גונא,
איכא למיחש דהא מוכחא מילתא
בשר אפילו חזינן לא חיישינן דלעולם
בתי מצנעא אמר רבא וכי חולדה נביאה היא
לכולה משמרה לא עייל
וקתני שלא יהיה צריך
שנטלה פרוסה אחת: תשע ציבורין
לא משיירת וא"ש אביי כרבי זירא :
ד
דידעא דהאידנא ארביסר ולא אפי עד
האי כהן נפשיה להכי, ועוד
בדיקה, מכלל שאם לא
היינו תשע חנויות. לפי מה שפ"ה
שהרי היא יכולה לאחר
כו'. פיסקי הלכות הן: ואתא עכבר
יניח במקום מוצנע צריך
לאורתא ומשיירא ומטמרא אלא אמר רבא
קרבנה כל זמן שתרצה, וגם
בדיקה. אמר רבא הכי תנן
ושקל. ונכנס לבית בפנינו ולא ידעינן
לענין בדיקה לא נהירא
מה שמשייר יניחנו בצנעה שמא תטול
לשון ראשון אינו נראה,
במתניתין יניחנו במקום
לר"י דהיכי מייתי ראיה מתשע חנויות
אי חמץ שקל וכיון דחזינא צריכין
דאי חכם הוא כלום הוא
מוצנע שמא תטול חולדה
חולדה בפנינו ויהא צריך בדיקה אחריו תניא
בא להאהיל ולעבור על לאו
ככר של פת בפנינו ויהא
דהוי ספיקא דאוריית' ואזלינן לחומרא
אנו לבדוק או דילמא מצה שקל:
דטומאת מת, אלא כהן עם
כוותיה דרבא הרוצה לאכול חמץ אחר בדיקה
צריך בדיקה אחריו. תניא
היינו תשע חנויות. דקיימא לן בהו
והכא ספיקא דרבנן הוא כדאמרינן
ה
הארץ היה או קטן, ושגרתו
כותיה וכן הלכה. תשע
כיצד יעשה מה שמשייר יניחנו בצנעה שלא
בסמוך מיהו י"ל דאיירי כגון שלא
לקמיה דכל קבוע שנטלו ממקום
אשה להציץ ולראות (נדה
צבורין של מצה ואחד
שם). ברדלס. בלשון ארמי
תבוא חולדה ותיטול בפנינו ויהא צריך בדיקה
של חמץ, ושקל עכבר
ביטל ועוד קשה דגבי תשע חנויות
קבועו אין הולכין בו אחר הרוב אלא
אפא (ע"ז מב.). מצויין
חד מינייהו. היינו תשע
ליכא חזקת היתר ו אבל הכא אוקמא
הרי הוא כמחצה על מחצה וספק
אחריו רב מרי אמר גזירה שמא יניח עשר
ב
שם. וכבר אכלוהו או
חנויות, דתניא תשע חניות
איסורא לחומרא: פירש. פרוסה
אחזקת בדוק דהא בבדוק מיירי דאי
גררוהו לחור שלהן ולא
כלן מוכרות בשר שחוטה,
וימצא תשע: ג תשע ציבורין של מצה ואחד
איהל כהן זה על המת
ואחת מוכרת בשר נבלה,
לאו הכי פשיטא דבעי בדיקה ונראה
מאחת מן הציבורין לאח' מן הזויות
של חמץ ואתא עכבר ושקל ולא ידעינן אי
(שם). כמין נפל. וספק
ולקח ואינו יודע מאיזה
לר"י דלענין ז שהביא עכבר לבית
ולא ידענא מהי מינייהו פירש ואתא
ספיקא היא, דשמא לא
מהן לקח ספיקו אסור.
מצה שקל אי חמץ שקל היינו תשע חנויות
עכבר ושקליה ונכנס לבית: היינו
ונמצא קבעי אי שרי לאכילה אי לאו
נפל היה, אלא שפיר מלא
פירוש, כלומר אם נפל
פירש ואתא עכבר ושקל היינו סיפא דתנן
רוח (שם). ולקח מאחת
ג)
ככר אחד מהן, ונטלו
סיפא. דמתני' כ) דתשע חנויות דהיכא
ואם תאמר כי אתא עכבר ושקל מהני
מהן. במקום קביעות
עכבר והכניסו לבית, היינו
ד) ד תשע חנויות כולן מוכרין בשר שחוטה
ציבורין אמאי חשיב ליה קבוע מאי
דלא לקחו במקום קבועו הולכין בו
(כתובות טו.). ספיקו
סיפא ובנמצא הלך אחר
ואחת מוכרת בשר נבלה ולקח מאחת מהן
אסור. דנפקא לן מקראי
אחר הרוב: ולקח מאחת מהנה.
שנא נמצא בפי עכבר מנמצא ביד
הרוב, פירוש נפל מן האדם
בפרק בתרא דיומא (פד:)
חתיכה של בשר ונמצאת
נכרי ח דבפ' גיד הנשה (חולין צה. ושם)
בתוך החנות ספקו אסור דכל קבוע
ואינו יודע מאיזה מהן לקח ספיקו אסור
ובפ"ק דכתובות (טו:) כל
בשוק הולכין אחר הרוב,
פריך לרב דאמר בשר שנתעלם מן
כמחצה על מחצה נידון דנפקא לן
ובנמצא הלך אחר הרוב שני ציבורין אחד
קבוע כמחצה על מחצה
הלכך אם הרוב מצה הן.
ה
דמי, וזה מן הקבוע לקח
העין אסור מבנמצא הלך אחר הרוב
מן וארב לו וקם עליו (בפ' בתרא
הבית אינו צריך בדיקה.
ל) מ)
של מצה ואחד של חמץ ולפניהם שני בתים
(חולין צה.) וכיון שלקחה
ואם הרוב חמץ צריך
ומשני שנמצא ביד נכרי ואומר ר"י
דיומא) (פד:) ובפ"ק דכתובות (טו.):
אחד בדוק ואחד שאינו בדוק ואתו שני
ממקום הקביעות מחזקינן
בדיקה. וכן סוגיא דהדין
ובנמצא. בשר הנמצא בקרקע בין
דהכא מיירי כשראינו שלקח מן
לה כמחצה על מחצה
שמעתא כולה. [היינו] הא
עכברים אחד שקל מצה ואחד שקל חמץ
(נדה יח.). ובנמצא. בשר
דתנינן שתי קופות אחת
הקבוע שנולד הספק במקום קביעות
החנויות הלך אחר הרוב דכל דפריש
הנמצא בשוק ולא ידעינן
ולא ידעינן הי להאי עייל והי להאי עייל
של חולין ואחת של תרומה
אבל אם לא ראינו הוה ליה כפירש
מרובא פריש דכיון דפריש אין כאן
מאיזה פירש (כתובות טו.)
ולפניהם שני סאין אחד
היינו שתי קופות דתנן שתי קופות אחת
תורת קבוע: שתי קופות. דבר זה
ואזלינן בתר רובא והא דפריך
ה)
ו) ו
ט
נמצא בקרקע דהוה ליה
חולין [ואחד תרומה ונפלו
מופרש מהן ולא לקחו
אלו לתוך אלו ו]אלו לתוך
של חולין ואחת של תרומה ולפניהם שני
בתערובות (זבחים דף עג:) גבי זבחים
אנו יכולין ללמדו ממשנת שתי קופות
ממקום הקביעות (נדה יח.)
אלו מותרין, שאני אומר
דתלינן לקולא: ולפניהן שני סאין.
שנתערבו בחטאות המתות או בשור
סאין אחד של חולין ואחד של תרומה
דנייד (חולין צה.). הלך
חולין לתוך חולין נפלו
של פירות: ונפלו אלו לתוך אלו.
הנסקל אמאי ימותו כולם נכבשינהו
אחר הרוב. דהשתא לאו
כו', כך בכאן העכבר
ונפלו אלו לתוך אלו מותרין שאני אומר
קבוע הוא
הואיל
שנטל המצה הוא שנכנס
וניידינהו ונימא כל דפריש מרובא
הסאין לתוך אלו הקופות וידוע לנו
(שם)
חולין לתוך חולין
נפלו ותרומה לתוך
והבא לפנינו לא במקום
בבית הבדוק, ואינו צריך
שהאחד נפל בזו ואחד בזו ואין ידוע
פריש אע"פ שכבר נולד הספק במקום
קביעות לקחה וכבר פירשה
בדיקה אחרת. ואמרינן
תרומה נפלה אימור
דאמרינן שאני אומר
אי זה בזו ואי זה בזו: הרי אלו
קביעות י שאני התם דלא הוי קבוע
על ידי אחר, וכל דפריש
אימור דאמרינן שאני אומר
בתרומה
מרובא פריש (כתובות טו.)
חולין לתוך חולין נפלו
מותרין. פירות של קופות נ) החולין
גמור שהאיסור מעורב בהיתר ואינו
ומותר (נדה יח.). שתי
בדרבנן כו'. אוקימנא להא
ניכר ומדרבנן אסרו בקבוע זה דמדאורייתא לא חשיב קבוע אלא
מותרין לזר כבתחלה אפי' אין בקופה כדי להעלות הסאה באחד
יא
קופות. גדולות ובתוכן
בהדיא בפ' ואלו עוברין
❖
דגן (לקמן מד.).
כשהאיסור ידוע במקומו ולהכי נמי גזרינן התם טפי שמא יקח מן
ומאה שאנו אומרים חולין לתוך חולין נפלו אלמא תלינן לקולא
בפסח בתרומה בזמן הזה
יב
הקבוע מבנמצא כיון שאין האיסור ידוע יג: היינו שתי קופות.
שהיא מדרבנן.
היתר בהיתר ואיסור באיסור ואע"ג דאיכא למימר איפכא הכא נמי
הך סוגיא דמדמה בדיקת חמץ לשתי קופות לא אתי כר"ל דמוקי
לקולא תלינן ואמרינן החמץ נכנס לשאינו בדוק והמצה לבדוק:
מוסף תוספות
בשילהי הערל (יבמות פב.) להך דשתי קופות כשרבו חולין על התרומה יד
בתרומה
א. בבור ומטמא הכהן.
אלא כר' יוחנן דלא בעי התם רבייה דלדידיה א"ש דמדמי חמץ לההיא וכולה שמעתא מיירי שהככר כל כך גדול דליכא למימר אכלתיה טו:
תוס' ר"פ. ב.
[אבל
הלך כש]רגלי הכהן הוא ברה"ר
וכו' הוה ספק טומאה
ברה"ר וכו' [ד]טהור, ומ"מ אם לא היה הטעם דספק מוציא מידי ודאי היה טמא מפני שמאהיל על הבור ושמא הוא בבור והו"ל ספק טומאה ברה"י דספיקו טמא שהרי הבור ברה"י הוא. שם. ג. לאו לעולם קאמר אלא. תוס'
שאנץ. ד. דהתם שאני דחזינן דשקל ולהכי מצריכין בדיקה אבל הכא דלא חזינן דשקל לא מצרכינן להו בדיקה. תוס' ר"פ. ה. וא"כ יש לנו לומר דאזלינן לקולא. שם. ו. כיון שהנבילה קבועה בין השחוטות. תוס' הרא"ש.
ז. איסור דאורייתא קאמר כגון. שם. ח. דחשבינן ליה כמו נמצא והולכים אחר הרוב. שם. ט. [ו]גבי נמצא ביד גוי לא מיירי דשקל בפנינו אלא מיירי דלא חזינן היכא שקל גוי חתיכה זו. תוס' ר"פ. י. [וא"כ] מה מועלת אותה
פרישה דכל מקום שהולך הוי כקבוע. תוס' הרא"ש. יא. משום חשיבותא דבעלי חיים. חי' הר"ן. יב. ומשו"ה פרכינן דמסתייא דנימא הכי כי לא ניידי אבל היכא דניידי ליכא לאחמורי בהו כולי האי. חי' הר"ן. ועי' תוס' ר"פ.
יג. אבל הכא דהאיסור מבורר הוי ליכא למיחש למידי דודאי לא יקח מן הקבוע דהינו האיסור כיון שהוא יודע האיסור. תוס' ר"פ. יד. ואפי' בדרבנן בעי רבויא. תוס' שאנץ. דהתם איכא תרתי דאפי' אם נפלו תרומה לתוך חולין
בטלה ברוב מדאורייתא. תוס' הרא"ש. טו. דאי לאו הכי הו"ל ספק ספיקא ספק אי דחמץ אי דמצה ואת"ל דחמץ אימא אכלתיה. שם.