עז:
כיצד צולין פרק
שביעי פסחים
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
שאין
בשר ניתר באכילה עד שיזרק הדם. תימה אימא דוקא
והני תרי קראי. לר' יהושע למה לי: וחד בשלמים. זבחיך שלמים:
לז א מיי' פי"א מהלכות
א) נ"א מנ"ל, ב) [לעיל יח:
וש"נ], ג) [קדושין ד: חולין
מעשה קרבנות הל"ד:
שכן כליל. הילכך חשיבא ומחמרינן בה: אם כן. דכולי אתא למימר
שלמים דאית ביה תרי אכילות אבל עולה מנלן דאימא
לח ב מיי' פי"א מהל'
קיח:], ד) מנחות ט. כו.
דדם מתיר בשר באכילה ולאו למימר דם אע"פ שאין בשר: לכתוב
כי היכי דלית בה מעילה אחר שנזרק הדם כדתנן במעילה בפרק
ע"ש, ה) [לקמן עח.],
פסולי מוקדשין
ובשר זבחיך תאכל והדר והדם ישפך. והוי משמע נמי והדם ישפך
חטאת העוף (דף ט.) לית בה נמי מעילה קודם זריקה דהאי קרא
ו) ס"א ל"ג, ז) לקמן עט.,
הלכה כ:
לט ג מיי' פ"א מהלכות
ח) [לעיל סב.], ט) לעיל לד:
בשלמים כתיב וי"ל דר"א לא חשיב הך
תחלה קודם לאכילה דהא לא כתיב
❖
פסולי מוקדשין הלכה
[זבחים קד.],
חומרא ורשב"א מתרץ דר"א יליף
והדם תשפוך מאי שנא דאקדמיה לדם
והני תרי קראי למה
לי חד בעולה וחד
לד:
❖
זבחיך ישפך ברישא: ש"מ. למדרש
עולהמקלוחומר דר'יהושעובשלמים
מ ד ה שם הלכה לא:
א
בשלמים וצריכא דאי כתב רחמנא בעולה
ודם זבחיך ישפך מכ"מ: אימורים
טרח וכתב לה קרא כדאמר בסמוך:
תורה אור השלם
הוה אמינא עולה היא דחמירא שכן כליל
עומר ושתי הלחם דליכא עולין
דכי ליתנהו לא מעכבי. וכגון נטמאו
1. וְעָשִׂיתָ עֹלֹתֶיךָ הַבָּשָׂר
אבל שלמים דלא חמירי אימא לא ואי כתב
רבינו חננאל
מאי איכא למימר. וא"ת
או אבדו לא מעכבי אכילת בשר
וְהַדָּם עַל מִזְבַּח יְיָ אֱלֹהֶיךָ
רחמנא שלמים הוה אמינא אדרבה דאית
ותרי קראי בחד ענינא
וְדַם זְבָחֶיךָ יִשָּׁפֵךְ עַל
ובשתי הלחם מה שייך באין בטומאה
כדאמרן בתמיד נשחט (לעיל דף נט:):
למה לי, ומשני האי קרא
מִזְבַּח יְיָ אֱלֹהֶיךָ וְהַבָּשָׂר
בהו שתי אכילות אבל עולה דלית בה שתי
כי איתנהו מעכבי. אכילת בשר
ויש לומר משום תנופה דאית בהו:
❖
ודם זבחיך ישפך שלמים
תֹּאכֵל: דברים יב כז
קסבר ר' יהושע הציץ מרצה
אכילות אימא לא קמ"ל ור' אליעזר נמי
כדאמרן התם: דם דכי ליתיה מעכב.
הן והאי דכתיב ועשית
עולותיך בעולה. וצריכין,
על העולין. וא"ת לענין
דהא תרווייהו מודו אם אין דם אין
הכתיב והבשר תאכל אמר לך ההוא מיבעי
דאי כתב רחמנא בעולה לא
הגהות הב"ח
מה מפיק קרא בעולה אם אין
בשר דמתחלת הקדשן הן נאסרין
ליה שאין הבשר מותר באכילה עד שיזרק
אתו שלמים מינה, דפרכינן
א
(א) גמ' אין הציץ מרצה לא
בשר אין דם הלא הציץ מרצה ויש
וכפרה אינה באה אלא בדם וכהנים
מה לעולה שכן כליל
הדם אי הכי אימא כוליה להכי הוא דאתא
על העולין: (ב) רש"י ד"ה
וכו'. ר' אליעזר אומר דם
לומר לענין אבוד ושרוף דלא מרצה
משולחן גבוה קא זכו וכיון דכפרה
דם אע"פ שאין שם בשר מנלן אמר לך אם
אי הכי ניטמו שיריה לר'
אע"פ שאין בשר שנאמר
כי
ציץ: אמר ר' יהושע בזבחים
ליתיה איסורא להיכא אזל: לימא דלא
יהושע כצ"ל ותיבות כיון
ודם זבחיך ישפך ומה
כן נכתוב רחמנא הבשר תאכל והדר ודם
❖
דניטמו נמחק:
במנחות לא אמר. השתא משתי
כר' יהושע. אמילתיה קא מהדר
אני מקיים ועשית עולותיך
זבחיך ישפך כדכתיב ברישא ועשית
הבשר והדם ללמד כי
1
הלחם לא תירץ כלום ובלאו הכי
דאמרן לעיל [ע"א] מתני' דלא כר' יהושע:
הבשר נזרק על גבי המזבח
פריך שפיר: אלא פשיטא ר'
עולותיך הבשר והדם מאי שנא דאקדמיה
בעינן תרתי. דם ובשר: וציץ אאכילות
כמו הדם, הוי אומר אויר
מוסף רש"י
לדם זבחיך שמע מינה דם אע"פ שאין בשר
יהושע קתני לה. תימה לרשב"א
יש בין כבש למזבח שאינו
לא מרצי. והשתא בשר ליכא אלא דם
כמדת ר' אליעזר. דאמר
יכול לעבור ועומד בכבש
אמאי לא משני כדלעיל כמדת ר'
לחודיה דמרצי ציץ עלה ה"נ דלא אתו
ושמע מינה שאין הבשר מותר באכילה עד
ועשית עולותיך הבשר
וזורק על גבי המזבח.
בטומאה: הציץ מרצה על העולין.
יהושע דבעי תרתי ולא כמדת ר'
והדם, דם אע"פ שאין
והאי דכתיב והבשר תאכל
שיזרק הדם ור' יהושע אין הבשר מותר
בשר (מנחות ט.) הכי נמי
בא ללמד שאין הבשר
יהושע דאיהו ס"ל הציץ מרצה על
על טומאת הנקטרין על האשים
באכילה עד שיזרק הדם קל וחומר הוא ומה
א)
קומץ אע"פ שאין שירים,
נאכל אלא אחרי שיזרוק
אכילות ואנן סבירא לן דלא מרצה:
דהיינו אימורין ומודי רבי יהושע דאי
כשרה. להקטיר הקומץ
דם ה(מ)זבח כדכתיב
אימורין דכי ליתנהו לא מעכבי כי איתנהו
איכא כזית חלב לאכילת מזבח זורק
הא
. כמדת ר'
ודם זבחיך ישפך והדר
(שם כו.)
מעכבי דם דכי ליתיה מעכב כי איתיה לא
יהושע. דאמר אם אין
והבשר תאכל, ומדלא
את הדם כדאמר לקמן בברייתא
בשר אין דם, אם אין
כתיב והבשר תאכל ברישא
כל שכן דמעכב ורבי אליעזר ב) מילתא דאתיא בקל וחומר טרח וכתב לה
בפירקין (ד' עט.) רבי יהושע אומר
דם אין בשר (שם ושם),
והדר ודם זבחיך ישפך
קרא ור' יהושע כל היכא דאיכא למדרש דרשינן השתא לימא מתני' דלא
כל הזבחים שבתורה שנשתייר מהן
פסולה. להקטיר הקומץ
כדכתיב ועשית עולותיך
ג)
(שם ט.). ר"א אומר
הבשר והדם, ש"מ דדם
כזית בשר או כזית חלב זורק הדם:
כרבי יהושע דכיון דאמר בעינן תרתי וציץ אאכילות לא מרצה היכי
יזרק. את הדם, ר"א
ישפך לעולם מ"מ ואם יש
עומר ושתי הלחם דליכא עולין.
אתי בטומאה אפילו תימא רבי יהושע אלא קסבר רבי יהושע הציץ מרצה
לטעמיה דאמר דם אע"פ
בשר יאכל אחריו. ואם אין
שאין בשר (לעיל לד:). ר'
לבד הקומץ שהוא במנחה כזריקת
בשר ראוי לאכילה אינו
על העולין הא תינח זבחים דאיכא עולין אלא עומר ושתי הלחם דליכא
יהושע אומר לא יזרק.
מעכב הדם. ואם נאמר
דם בזבחים אבל בשיריים ליכא
עולין מאי איכא למימר אמרי כי אמר רבי יהושע נמי דבעינן תרתי
ר' יהושע לטעמיה דאמר
משנתנו לר' יהושע היא
הקטרה וכיון דבעי ר' יהושע תרתי
אם אין בשר אין דם, ויצא
והנה הוא לית ליה כי הציץ
בזבחים במנחות לא אמר ובמנחות לא אמר והתנן נטמאו שיריה אבדו
ד)
חוץ לקלעים בבשר קדשי
מרצה על אכילות, [ד]הא
צריך להיות קומץ ושיריים קיימין
שיריה כמדת רבי אליעזר כשירה כמדת רבי יהושע פסולה כמדת
הקדשים קאמר, שמחיצה
(ד)אמרן דר' אליעזר לבדו
ב
והכא שיריים ליכא ושתי הלחם
שלהן חומת עזרה כדכתיב
הוא דאית ליה האי סברא
ולא כמדת כמדת רבי יהושע דבעינן תרתי ולא כמדת רבי יהושע דאילו
דכוליה אכילות אפילו חדא נמי ליכא.
בכולהו בחצר אהל מועד
היכי אתו הני חמשה
יאכלוה, ואם יצאה נפסלת
רבי יהושע בזבחים אמר במנחות לא אמר ואילו האי תנא סבר אפילו
דברים בטומאה. ואמרינן
בשלמא לר"א דאית ליה הציץ מרצה
כדילפינן מאל הקודש
אפילו תימא ר' יהושע
על אכילות כולהו כמאן דלא איטמו פנימה (שם).
במנחות ומנו האי תנא דקאי כוותיה ומחמיר טפי מיניה ועוד תניא א"ר
❖
ה)
קסבר הציץ מרצה על
נינהו: כי אמר ר' יהושע דבעינן
העולין, כלומר אפילו
יוסי רואה אני את דברי רבי אליעזר במנחות ובזבחים ודברי רבי יהושע
קרבין כשהן טמאין הציץ
תרתי: נטמאו שיריה. של מנחה
בזבחים ובמנחות דברי רבי אליעזר בזבחים שהיה אומר דם אף על פי
מרצה. בשלמא זבחים
מוסף תוספות
לאחר שנקמצה ועדיין לא נקטר
איכא אימוריהן שהן עולין
שאין שם בשר ודברי רבי יהושע בזבחים שהיה אומר אם אין דם אין בשר
קומצה: כמדת ר' אליעזר. שהיה
אפילו טמאין וגם הדם
א. נמי הוה מצי למילף
אם אין בשר אין דם דברי רבי אליעזר במנחות שהיה אומר קומץ אף על פי
נזרק והציץ מרצה. אלא
אלא מילתא דאתיא בק"ו.
אומר בזבחים (ד' קד.) דם אף על פי
❖
תוס' שאנץ.
עומר ושתי הלחם דקתני
שאין שירים דברי רבי יהושע במנחות שהיה אומר אם אין קומץ אין שירים
שאין בשר כשירה להקטיר קומצה
באין בטומאה וליכא בהו
אם אין שירים אין קומץ אלא קסבר רבי יהושע הציץ מרצה על [העולין
ונפטרו הבעלים: ומאן האי תנא
תרתי שהן עולין אמאי
ו)
באין בטומאה. ושנינן לא
כו'. היכא אשכחן תנא דאמר הכי:
ועל] האכילות אי הכי אמאי כמדת רבי יהושע פסולה אאבוד ושרוף אלא
רבינו חננאל (המשך)
בעי ר' יהושע (תרתי אלא
מילתיה דר' יוסי מיפרשא לקמן [עח.]
נטמא למאן קתני לרבי אליעזר פשיטא השתא יש לומר אבוד ושרוף
בזבחים אבל במנחות אית
כשרה (ולא הוצרך התנא
בשמעתין: אלא קסבר רבי יהושע
לפרש כי ר' אליעזר מכשיר
ליה קומץ אף על פי שאין
דליתנהו מכשיר רבי אליעזר נטמא דאיתיה מיבעיא אלא פשיטא לרבי יהושע
בה). ודחינן הכי השתא,
שירים. [נ"א: ושנינן כי
הציץ מרצה על אכילות. ומיתוקמא
וקתני פסולה ועוד ז) תניא רבי יהושע אומר גכל זבחים שבתורה ח) בין שנטמא
בעי ר' יהושע תרתי בזבחין
באבדו ונשרפו דליתנהו
מתני' אליביה דהא איכא תרתי
כלל מכשיר בה ר' אליעזר,
אבל במנחות אית ליה אף
בשר וחלב קיים ובין שנטמא חלב ובשר קיים זורק את הדם אבל נטמאו
בנטמאו דאיתנהו והציץ
על פי שאין שירים]. איני
וגבי שתי הלחם נמי כיון דציץ מרצה
תרווייהו לא אלמא קסבר רבי יהושע אין הציץ מרצה (א) על העולין ולא על
והתנן במנחות פ"ג נטמאו
מרצה על אכילות מיבעיא
על אכילות הוה ליה כמעיקרא
ליה דודאי מכשיר. אלא
שיריה נשרפו שיריה אבדו
האכילות אלא לעולם רבי יהושע היא מתני' ולא קשיא כאן לכתחלה כאן
ומתירין במקדש: אי הכי נטמאו
לא הוצרך נטמאו שיריה
שיריה כמדת ר' אליעזר
כשרה כמדת ר' יהושע
אלא לר' יהושע קתני לה,
דיעבד כי אמר רבי יהושע לכתחלה דיעבד לא ומנא תימרא דשני ליה לרבי
שיריה. (ב) כיון דנטמאו לר' יהושע
וקתני פסולה. [ולא הוצרך
פסולה, מכלל דכי היכי
אמאי פסולין ומשני כי קתני פסולה
יהושע בין לכתחלה לדיעבד דתניא נטמא בשר או שנפסל או שיצא חוץ
ט)
התנא לפרש כי ר' אליעזר
דפליגי בזבחים, הכי [נמי]
אאבדו שיריה ונשרפו שיריה: אלא
פליגי במנחות. ומשני האי
מכשיר בה]. ועוד תניא ר'
לקלעים ר"א אומר יזרק ר' יהושע אומר דלא יזרק ומודה ר' יהושע השאם זרק
יהושע אומר כל הזבחים
תנא דמנחות שנאה כמדת
נטמאו שיריה. כיון דרבי יהושע לא
הורצה חדא דפסולה דיעבד משמע ועוד חמשה דברים באין לכתחלה משמע
בין נטמא בשר וחלב
ר' יהושע דבעי תרתי ולא
עלה פליג: למאן קתני לה לר'
כמדת ר' יהושע, דאלו ר'
קיים בין נטמא חלב ובשר
אלא
אליעזר וכו'. להודיע לנו דברי מי
קיים זורק הדם הא נטמאו
יהושע בזבחים בעי תרתי
תרוויהו לא, אלמא קסבר
במנחות לא בעי תרתי.
שנאה להודיענו בה דברי רבי אליעזר דלמדתו כשירה בתמיה פשיטא השתא י"ל כו' אלא פשיטא על כרחיך ר' יהושע פליג עלה ולאשמעינן
ואקשינן ומאן האי תנא
ר' יהושע אין הציץ מרצה
בה תניא ורבותא אשמעינן דאף על גב דאיתא בעינא פסול: ולא על העולין. דהיינו חלב דאי מרצי אחד מינייהו
דרבי יהושע פסיל
לא על העולין ולא על
דקאי בשיטת ר' יהושע
אמאי פסול: אלא לא קשיא. מתני' ודרבי יהושע מתני' דיעבד ודר' יהושע לכתחלה תרתי בעי ואי אייתוה מתכשר דיעבד: נפסל.
האכילות. ושנינן שינויא
דבעי תרתי ומחמיר טפי
מיניה דבמנחות נמי בעי
כי קא בעי ר' יהושע תרתי
בטבול יום: חדא דפסולה דיעבד משמע כו'. אתקפתא היא: ועוד. אי נמי משמע פסולה להקטיר קומצה לכתחלה מתני' באין לכתחלה קתני:
לכתחלה כגון המנחות,
תרתי. ועוד תניא א"ר יוסי
ביחיד אבל דאיעבד כגון משנתנו
[רואה אני] את דברי ר'
אליעזר בזבחים ודברי ר'
אפי' חדא (לא) [סגי].
ותניא הכי דשני ליה לר' יהושע בין לכתחלה ובין דאיעבד דתניא נטמא הבשר או נפסל או יצא חוץ לקלעים
יהושע בזבחים דברי ר' אליעזר במנחות ודברי ר' יהושע במנחות, כי הנה בהדיא תאני ר' יוסי כי ר' יהושע
ר' אליעזר אומר יזרק ר' יהושע אומר לא יזרק ומודה ר' יהושע שאם זרק הורצה. ואקשינן חדא דפסולה דקתני
סבר במנחות אם אין קומץ אין שירים אם אין שירים אין קומץ. (ופי') [ופריך] אלא לעולם קסבר ר' יהושע
הציץ מרצה על אכילות. אי הכי כי הציץ מרצה על האכילות אמאי תנינן כמדת ר' יהושע פסולה (תאכל) כי
בנטמאו שיריה דאיעבד משמע דהאי נטמאו קתני ואפי' נטמאו הכי פסולה. ועוד מתני'
דקתני חמשה דברים באין
בטומאה לכתחלה משמע.
הציץ מרצה. ושנינן
כי
קתני פסולה אאבדו שיריה
ונשרפו שיריה דהא
ליתנהו
אבל
נטמאו שיריה דברי הכל