עח:
כיצד צולין פרק
שביעי
פסחים
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
הא
אמרת מודה רבי יהושע בציבור. תימה לרשב"א מאי קושיא
אלא. תרווייהו ביחיד והא לכתחלה והא דיעבד. והא דקתני אם זרק
מג א מיי' פ"א מהלכות
א) [זבחים ק:], ב) לעיל
פסולי המוקדשין
סא. ע"ש זבחים כג. ע"ש,
דילמא ה"ק רואה אני דברי רבי אליעזר בציבור שאף ר' יהושע
הורצה ואוקימנא ביחיד ה"מ דמודה רבי יהושע בדיעבד כשנטמא
ג) [לעיל סא. וש"נ],
הלכה לא:
לא אמר אלא ביחיד דכי האי גוונא אמרי' פ"ק דחולין (דף יב.) ובכמה
דהא עלה קאי ומשום דאיתיה בעינא אבל באבוד ושרוף לא. ור' יוסי
מד ב מיי' פ"ד מהלכות
ד) [לעיל סט:], ה) קידושין
אפי' נשרפו או אבדו שיריה קאמר אם הקטיר קומצה כשירה:
ק"פ הלכה ב: דוכתי ואומר ר"י דהכא לא שייך למימר הכי דלא קתני בברייתא לא
מא: מב. ושם אי' ר' יונתן,
בציבור ולא ביחיד: כי מודה
מתני' נטמא בשר וחלב קיים
מה ג מיי' פ"א מהלכות
ו) [צ"ל תנן], ז) [עי'
פסולי המוקדשין
תו' לעיל סא. ד"ה שחטו],
בנטמא. משום דציץ מרצה:
אין זורק את הדם. אפי'
הא אמרת בציבור אפילו רבי יהושע מודה
ח) [לעיל סא:], ט) [צ"ל
הלכה לד:
ולעכב
לא והתניא במכסת
לר' אליעזר דעיקר פסח לאכילת
מו ד מיי' פ"ב מהלכות
אלעזר], י) [ד"ה שחטו
אלא רואה אני דברי ר"א בדיעבד ודברי ר'
❖
ק"פ הלכה יד:
למולין],
נפשות. תימה לר"י והא
אדם קאתי: ובמוקדשין אינו כן.
יהושע לכתחלה דיעבד אפילו רבי יהושע
מז ה מיי' פ"ד מהלכות
קרא בשחיטה כתיב ומהתם נפקא
אפילו לר' יהושע שאפילו נטמא בשר
קרבן פסח הלכה ב:
נמי מודה הוא דקתני מודה רבי יהושע שאם
מח ו ז מיי' פ"ב מהל'
דמחשבת אוכלין פסלה בשחיטה אבל
וחלב קיים זורק את הדם דהא תרתי
תורה אור השלם
זרק הורצה הא בטומאה הא באבוד ושרוף
ק"פ הלכה ו:
בזריקה אמרן לעיל דאין מחשבת
איכא מתיר ושיריים שהדם מתיר
מט ח שם הלכה ז:
1. וְאִם יִמְעַט הַבַּיִת
כי קתני מודה רבי יהושע שאם זרק הורצה
אימורין למזבח: גמ' הורצה.
אוכלין בזריקה והיכי פריך משחיטה
נ ט י מיי' פ"ז מהלכות
מִהְיֹת מִשֶּׂה וְלָקַח הוּא
❖
בנטמא אבל באבוד ושרוף לא כי קאמר ר'
ופטור מלעשות פסח שני: לא
אזריקה ואומר ר"י דווקא מחשבת
ק"פ הלכה ט:
א
וּשְׁכֵנוֹ הַקָּרֹב אֶל בֵּיתוֹ
בְּמִכְסַת נְפָשֹׁת אִישׁ לְפִי
מעכבא. כפרה בדיעבד: אוכלין.
אוכלין ליתא בזריקה אלא בשחיטה
יוסי רואה אני את דברי ר"א בדיעבד באבוד
אָכְלוֹ תָּכֹסּוּ עַל הַשֶּׂה:
ושרוף: מתני' נטמא בשר וחלב קיים
חולה וזקן: רב. דאית ליה אכילת
אבל כשאין לו אוכלין לגמרי אף בשעת
שמות יב ד
ב
רבינו חננאל
2. וְהָיָה לָכֶם לְמִשְׁמֶרֶת
זריקה סברא היא דפסול שהיא עיקר
פסחים לא מעכבא דאמר כר' נתן:
אינו זורק את הדם נטמא החלב והבשר
אלא לא קשיא הא
עַד אַרְבָּעָה עָשָׂר יוֹם
יוצאין בפסח אחד. ואע"פ שאין בו
עבודה כיון דבשעת שחיטה הקפיד
קיים זורק את הדם ובמוקדשים אינו כן אלא
לכתחלה הא דיעבד, רואה
ג
לַחֹדֶשׁ הַזֶּה וְשָׁחֲטוּ אֹתוֹ
הכתוב אפילו אמחשבה:
כזית לכל אחד אלמא אכילה לא
אני דברי ר' אליעזר דיעבד
כֹּל קְהַל עֲדַת יִשְׂרָאֵל בֵּין
אע"פ שנטמא הבשר והחלב קיים זורק את
שאני התם דאי מימשכי הני כו'.
❖
מעכבא: דאי מימשכי הני. מה שיש
כיון שיש דם אע"פ שאין
הָעַרְבָּיִם: שמות יב ו
הדם: גמ' אמר רב גידל אמר רב אם זרק
בשר כיפר, אבל זה שאומר
תימה לרשב"א והא בשעת
בהן יותר מכזית לכל אחד חזי להני
ר' אליעזר אפי' לכתחלה
הורצה והא בעינן אכילה אכילה לא
הנשארים: ואי מימשכי הני כו'.
זריקה אינם יכולים לימשך ונמצא
א)
יזרוק הדם אע"פ שאין
מוסף רש"י
מעכבא והא כתיב איש לפי אכלו למצוה
בשר, אין אני רואה דבריו
דהשתא לא חזי לאכילה וי"ל דדילמא
אישתכח דחזי לכולהו דהי מינייהו
1
במכסת. לשון מנויין
בזה אלא דברי ר' יהושע
ר' נתן סבר כר"ש דתנן לקמן בפרק
מפקת הלכך אע"ג דלא אימשיך חד
ולעכב לא והתניא במכסת מלמד שאין
ב) 1
כמו (ויקרא כז) את
אני רואה בזה, שלכתחלה
האשה (דף פט.) נמנין ומושכין ידיהם
מינייהו פטורין אבל ניטמא לא חזי
מכסת הערכך (לעיל
לא יזרוק אלא אם יש בשר
הפסח נשחט אלא למנויו יכול שחטו שלא
סא.). אכילת פסחים
טהור ראוי לאכילה. איני
אפילו לחד: נימנו עליו. עד שהיה כזית
עד שיזרק הדם אי נמי נטמאו מקצתן
למנויו יהא כעובר על המצוה וכשר ת"ל
או שמתו חזי להני: ולרבי נתן
לא מעכבא. והא דכתיב
והא מדקתני ומודה ר'
לכל אחד: ומאי דוחקיה דרב לאוקמא
(שמות יב) איש לפי אכלו,
יהושע שאם זרק הורצה,
איש לפי אכלו תכוסו ג) הכתוב שנה עליו
למתני'. כר' נתן דלא מעכבא ולמימרא
איש לפי אכלו למה לי דבעינן גברא
. בפסח
למצוה (לעיל סט:)
כלומר בדיעבד אפי' ר'
לעכב ואיתקש אוכלין למנויין אלא רב דאמר
אחד. אע"פ שאין בו
יהושע מודה, ומה הוצרך
דחזי לאכילה. וא"ת לרבנן נמי לישני
דמתני' לכתחלה קאמר הא אם זרק
כזית לכל אחד, דקסבר
ר' יוסי לומר רואה אני
כרבי נתן דאמר ד) אכילת פסחים לא מעכבא
הורצה: נוקמה כרבנן. ונימא דמתני'
הכי לעיל כי פריך ולעכב לא לימא
אכילת פסחים לא מעכבא
דברי ר' אליעזר בדיעבד
הי רבי נתן אילימא הא רבי נתן דתניא רבי
אפי' בדיעבד פסול: פסח עצמו כשר.
כי אתא קרא לעכב היינו דבעינן
אלא זריקת דם לחודא
והא דברי הכל הוא
ה)
❖
(קדושין מב.).
[ו]אמרינן מודה בדיעבד
קס"ד לזרוק דמו ולהקטיר חלבו אבל
גברא חזי לאכילה אבל בשר לא ולאו
נתן אומר מניין שכל ישראל יוצאין בפסח
בנטמא בלבד אבל באבוד
לאכילה לא וקתני ואדם יוצא בו ידי
פירכא היא דרבנן בעו בשר חזי
אחד ת"ל ושחטו אותו כל קהל עדת
ושרוף פליג ר' יהושע
2
חובתו: אין מחשבת אוכלין. חולה וזקן
לאכילה כדתניא לעיל אחרונים שאין
דאפילו דיעבד לא הורצה,
מוסף תוספות
ישראל בין הערבים וכי כל הקהל שוחטין
ואאבוד ושרוף אומר ר'
בזריקת דם דאיש לפי אכלו לגבי
להם כזית אינם אוכלין וחייבין
והלא אין שוחט אלא אחד אלא מלמד שכל
בשעת זריקה. תוס'
יוסי רואה אני דברי ר'
א.
שחיטה כתיב: חלים. בריא: גברא
לעשות פסח שני והא נמי לא תיקשי
❖
שאנץ.
אליעזר דאיעבד הורצה
ישראל יוצאין בפסח אחד דילמא שאני התם
דחזי לאכילה בעי'. דכי כתיב איש לפי
וכר' אליעזר, ולכתחלה לא
אמאי לא משני לר' נתן איש לפי אכלו
דאי ממשכי הני חזי להני ואי ממשכי הני
יעשה, כר' יהושע. אית לן
אכלו אגברא כתיב דליהוי גברא בר
למצוה כדבעי למימר לעיל משום דלא
למימר כיון דסוגיא
רבינו חננאל (המשך)
חזי להני אלא הא ר' נתן דתניא נמנו עליו
אכילה אבל פסח לא איכפת לן אי לא
אשכחן תנא דלא מקיש אוכלין למנויין
ד
דשמעתין סלקא דציץ
חבורה אחת וחזרו ונמנו עליו חבורה אחרת
מרצה על אכילות, אמאי
אינו זורק הדם לכתחלה
חזי: יזרק בטהרה. בכהנים וכלי שרת
אלא זקני דרום לחודייהו בפרק שני
(תני) הני חמשה דברים
הוא דאינו זורק, הא אם
טהורין: ור' נתן היא. דאמר אכילה
דזבחים (דף כג.) ולמאי דמוקי מתני'
ראשונים שיש להן כזית אוכלין ופטורין
דתנינן במתני' אין נאכלין,
זרק הורצה ואליבא דר' נתן
כר' נתן צ"ל דיוצאין בפסח אחד
לא מעכבא ולא בעי ר' נתן גברא
אית לן למימר הא דאמרינן
דסבר אכילת פסחים לא
מלעשות פסח שני אחרונים שאין להם
דציץ מרצה על אכילות
מעכבא, נוקמה אפילו
דקאמר היינו דוקא דיעבד:
דחזי לאכילה ומתניתא קמייתא מוקי
כזית אין אוכלין וחייבין לעשות פסח שני
לימא ר' נתן היא כו'. תימה
לאו להתירו להאכל
בדיעבד אם זרק לא
ר' אלעזר כרבנן: הכא במאי עסקינן
בטומאה הוא דקתני. אלא
הורצה, דבעינן אכילת
רבי נתן אומר אלו ואלו פטורין מלעשות
בציבור. שנטמאו רוב ציבור בין שחיטה
לר"י והיכי מיתוקמא כר'
לדברים אחרים כגון הא
פסחים כרבנן דאמרי
פסח שני שכבר נזרק הדם אכתי דילמא
דתנינן במנחות נטמאת
אכילת פסחים מעכבא.
נתן והא ר' נתן ורבנן לא פליגי
לזריקה כגון שמת הנשיא ונטמאו
אחת מן החלות או אחת
ובסוף שחיטת קדשים
שאני התם דאי ממשכי הני חזי להו א"כ
הילכך גברי דחזו לאכילה נינהו: גזירה
אלא בבשר אבל בגברא לכ"ע בעינן
מן הסדרים, ר' יהודה אומר
אמר רבינא אכילת פסחים
ליתני הואיל וראויים לימשך מאי שכבר
שמא. לשנה אחרת יטמאו ציבור אחר
גברא דחזי לאכילה ועוד א"כ אפילו
שניהם ישרפו וחכ"א
מעכבא מדרבה בר רב
הטמא בטומאתו והטהור
הונא דאמר וכן ששמע
זריקה: ויאמרו אשתקד. מי לא
שחטו שלא לאוכליו נמי ואמאי נקט
נזרק הדם ש"מ בדם תליא מילתא אבל
יאכל, ואמר רב פפא עלה
אחר שקיעת החמה.
שחטו לאוכליו ועוד היכי תיסק
היינו טמאין בשעת אכילה ואכלנו
אכילה לא מעכבא מאי דוחקיה דרב דמוקים
בציץ מרצה על אכילות
ואוקימנא שמע מינה
אדעתיה למימר השתא דיש מחשבת
ואע"פ ששחיטתו בטהרה השתא נמי
פליגי, רבנן סברי כיון
אכילת פסחים מעכבא.
לה מתני' לכתחלה ור' נתן נוקמה כרבנן
דאלו נאכלו הציץ מרצה
ודייק רבא מדקתני אינו
אוכלין בזריקה הא פשוט בכולי גמרא
אע"פ ששחיטתו וזריקתו בטהרה ניכול
ה ואפילו דיעבד נמי לא רב מתני' קשיתיה
עליהן כטהורין חשבינן
זורק ולא קתני נטמא
דאין מחשבת אוכלין בזריקה כדמוכח
בשר בטומאה ולא ידעי דאשתקד
להו, הלכך אותם שלא
הבשר והחלב קיים פסול,
אמאי (תני) אין זורק את הדם ליתני פסול
ו)
נטמאו אינן נפסלין
ש"מ לכתחלה הוא דאינו
בזבחים (דף ד.) ובתמיד נשחט לעיל
בעידנא דהוי זריקת דם טמאין הוו
אלא שמע מינה אין זורק לכתחלה אבל
בטמאות אלא הטהורין
זורק ואם זרק דאיעבד
והוה ליה
פסח הבא בטומאה:
(דס"ח.) י)ושם הבאתי ונראה לר"י דה"פ
נאכלין והטמאין נשרפין.
הורצה. האי תנא סבר
דיעבד שפיר דמי ולר' נתן איש לפי אכלו
ואיבעית אכילת פסחים לא מעכבא.
נזרק דמו שלא לאוכליו לא שנזרק
וסוגיא דשמעתא נמי אהאי
אורחא אית לן לאסוקה.
ור' נתן האי איש לפי אכלו
למה לי דבעינן גברא דחזי לאכילה מאן תנא להא
דתנו רבנן שחטו
שלא לשם אוכליו אלא שבשעת זריקה
ו
[מתני'] נטמא בשר וחלב
למה לי, אמר לך בעינן
היו הבעלים חולים והשתא קאמר
לאוכליו וזרקו דמו שלא לאוכליו הפסח עצמו כשר
ואדם יוצא בו ידי
ז)
גברא דחזי לאכלו, ואי לא
קיים אינו זורק את הדם
כמאן כר' נתן דמשמע ליה כיון דר'
אכיל לא חיישינן. והא
נטמא חלב כו'. אמר רב
חובתו כמאן נימא רבי נתן היא ולא רבנן אפילו
תימא רבנן ח) ז אין
דת"ר שחטו לאוכליו
ואם זרק הורצה ואע"פ
נתן מיקל כולי האי ולא בעי שיהא
מחשבת אוכלין בזריקה מאן תנא להא דתנו רבנן הרי שהיה חולה
ח
לזרוק דמו שלא לאוכליו
שהבשר טמא אכילת
בשר ראוי לאכילה א ה"נ לא חייש אם
פסחים לא מעכבא. איני
הפסח עצמו כשר ואדם
בשעת שחיטה וחלים בשעת זריקה חלים בשעת שחיטה וחולה בשעת
אין בעלים ראויין בשעת זריקה אבל
יוצא ידי חובתו נימא ר'
והכתיב איש לפי אכלו
זריקה אין שוחטין וזורקין עליו עד שיהא חלים משעת שחיטה עד שעת
נתן היא ולא רבנן. אפילו
למצוה אבל לעכב לא,
רבנן דמחמרי ובעו שיהא בשר ראוי
והתניא במכסת מלמד כו'.
תימא רבנן אין מחשבת
זריקה כמאן נימא רבנן היא ולא רבי נתן אפילו תימא רבי נתן גברא
לאכילה ה"ה דבעו שיהו הבעלים
אוכלין בזריקה. והא דת"ר
(אמר) [אלא] רב דאמר כר'
דחזי לאכילה בעינן מאן תנא להא דתנו רבנן שחטו בטהרה ואחר כך
ראויים לאכילה בשעת זריקה וה"נ
שחטו בטהרה ואחר כך
נתן דסבר כל ישראל
ט
יוצאין בפסח אחד, וכי כל
נטמאו בעלים יזרק הדם
נטמאו הבעלים יזרק הדם בטהרה ואל יאכל בשר בטומאה כמאן אמר רבי
סבר ר' אלעזר בסמוך דלא בעי ר'
בטהרה ואין הבשר נאכל
ישראל אוכלין מפסח אחד,
נתן גברא חזי אלא בשחיטה דווקא:
(אליעזר) במחלוקת שנויה ורבי נתן היא ורבי יוחנן אמר אפילו תימא
בטומאה, אינה לדברי הכל
אלא ש"מ אכילת פסחים
ט)
אלא במחלוקת שנויא ור'
לא מעכבא. ודחינן להא
נזיר רבנן היא הכא במאי עסקינן י בציבור דאפילו בטומאה נמי עבדי אי
נתן היא. ר' יוחנן אמר
ודילמא שאני התם דאי
בציבור אמאי אין הבשר נאכל בטומאה גזירה שמא יטמאו הבעלים לאחר זריקה ויאמרו אשתקד לא נטמאנו
אפילו תימא רבנן, והא
ממשכי הני חזי להני ואי
מתניתא בציבור היא
ממשכי הני חזי להני. אלא
ואכלנו השתא נמי ניכול ולא ידעי דאשתקד כי איזדריק דם בעלים טמאים הוו השתא בעלים טהורין הוו
דעבדי בטומאה, ואמאי
הא ר' נתן דתניא נמנו עליו
ואיבעית
אין הבשר נאכל גזרה שמא
וחזרו ונמנו עליו. ראשונים
יטמאו בעלים לאחר זריקה
שיש להם כזית אוכלין
ויאמרו אשתקד נטמאינו ואכלנו, השתא נמי ניכול, ואינהו לא ידעי דאשתקד נטמאו קודם זריקה ונזרק הדם והן טמאין,
ופטורין מלעשות פסח שני, האחרונים שאין להם לאכול כזית חייבין לעשות פסח שני. ר' נתן אומר אלו ואלו פטורין
והשתא בשעת זריקה טהורין הן ואין רשאין לאכלו בטומאה אחרי שנזרק הדם והם טהורין.
מלעשות פסח שני, שכבר נזרק הדם. ש"מ לר' נתן אכילת פסחים לא מעכבא. ומאי דוחקיה דרב לאוקמה למתני' דקתני