פא:
כיצד צולין פרק
שביעי פסחים
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
לריש
לקיש דאמר
כדרך עד דידעי בה כ"ע. קשה לריב"א
אינו דין שהותרה לו טומאת התהום. היתר גמור ואפילו איכא
ע א מיי' פ"ו מהל' נזירות
א) שבת קלב. ע"ש נזיר נז.,
ב) נזיר סג. ע"ש, ג) [שם.
הלכה יח:
טהורין: מהלכה. כגון קבר טומאת התהום הלכה למשה מסיני בנזיר
דבנזיר בסופו (דף סג.) איתא הך מסקנא ולא מייתי התם
עא ב מיי' פ"ד מהלכ' ביאת
תוספתא זבים ספ"ב], ד) שם,
ועושה פסח: ומי דיינינן קל וחומר מהלכה. והא טומאת התהום לא
מילתיה דר' יוחנן ולא פריך נמי אלא לר"א וקאמר בשלמא למ"ד
ה) [נזיר שם: כל הענין תוס'
מקדש הל' ו:
וטמא
וטהור לכתחלה
כדרך שפיר והיא מסוגיות החלוקות:
משום ספיקא מטמאין לה
דנימא גלוי מילתא למפרע בעלמא היא
עב ג מיי' פ"ו מהל' קרבן
זבים פ"ב], ו) [לעיל פ:
ע"ש וש"נ], ז) [ברכות מט:]
פסח הלכה יא ופי"ח
הוא. ודוקא לפני זריקה אבל לפני
השתא אפילו בודאי נטמא נמי אלא
❖
מהל' אבות הטומאה הלכה ג
לעיל מט.,
שחיטה לא כמו שהביא בקונטרס
בשעה שנטמא היתה טומאת התהום
אינו דין שהותרה לו טומאת התהום אמרי
[ופ"ט מהלכות נזירות הל'
אלא
לפני
במתני' מתוספתא:
שלא הכיר בה אדם מעולם מטהרין
יח]:
ומי דיינינן ק"ו מהלכה והתניא אמר לו רבי
א)
עג ד מיי' פ"ו מהלכות
זריקה נמי מרצה. ע"כ לפני זריקת
ליה כדלקמן: דר"א ור"ע במסכת
תורה אור השלם
אליעזר עקיבא עצם כשעורה הלכה רביעית
נזירות הלכה יט:
שום דם דאם נזרק אפילו אחד מן
נזיר [נו:] דאמרינן התם רביעית דם אין
עד ה מיי' פ"ד מהלכ' קרבן
1. וְכִי יָמוּת מֵת עָלָיו בְּפֶתַע
דם ק"ו ואין דנין ק"ו מהלכה אלא אמר רבא
הדמים ונטמא א תנן בפרק ג' מינים
הנזיר מגלח על מגעה ועל משאה
פסח הלכה ג ופי"ט
פִּתְאֹם וְטִמֵּא רֹאשׁ נִזְרוֹ
יליף מועדו מועדו מפסח וטומאת התהום
מהל' פסולי המוקדשין הלכה
וְגִלַּח רֹאשׁוֹ בְּיוֹם טָה¢ רָתוֹ
וקאמר רבי עקיבא ק"ו ומה עצם
(נזיר דף מז.) $ יביא שאר קרבנות
❖
ב ז:
בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי יְגַלְּחֶנּוּ:
גופא היכא כתיבא ב)אמר ר"א אמר קרא 1וכי
כשעורה שאין מטמא (את כל) אדם
ויטהר אפילו בטומאה ידועה אינו
במדבר ו ט
ימות מת עליו במחוורת עליו אשכחן נזיר
באהל הנזיר מגלח על מגעה ועל
סותר נזירותו וריצוי דטומאת התהום
2. דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל
לֵאמֹר אִישׁ אִישׁ כִּי יִהְיֶה
משאה רביעית דם שמטמאה (את כל)
דכולה שמעתין היינו שאינו סותר
עושה פסח מנלן א"ר יוחנן אמר קרא בדרך
מוסף תוספות
2
טָמֵא לָנֶפֶשׁ אוֹ בְדֶרֶךְ רְחֹקָה
אדם באהל אינו דין שהנזיר מגלח על
נזירותו כדפי' לעיל אי בנזיר כי ימות
רחוקה לכם במחוורת לכם רשב"ל אמר
א. ולפני זריקה [נאמר
לָכֶם אוֹ לְדֹרֹתֵיכֶם וְעָשָׂה
❖
מגעה ועל משאה אמר לו ר"א לר"ע
מת עליו כו' וקשה לר"י דבפר' בתרא
ד]היינו לפני זריקת שאר
במדבר ט י
ב
פֶסַח לַיְיָ:
כדרך מה דרך בגלוי אף טומאה נמי בגלוי
דמים, [הרי]. תוס' שאנץ.
עצם כשעורה שהנזיר מגלח על מגעה
דנזיר (דף סג.) תנן אם עד שלא גילח
מיתיבי אי זהו טומאת התהום כל שלא
[ו]א"כ לא צריך ריצוי
ג) א
ב.
ומשאה הלכה למשה מסיני ואין כתוב
נודע לו אפילו טומאת התהום סותר
ציץ. שם. ג. דכיון שנודע לו
הגהות הב"ח
הכיר בה אחד בסוף העולם הכיר בה אחד
בתורה ורביעית דם אתה בא ללמוד
ומוקי ליה ר' יוחנן בגמ' כר"א דאמר
קודם שיש לעשות דבר
(א) תוס' ד"ה נטמא וכו' כמו
בסוף העולם אין זה טומאת התהום לר"א
שמעכב, הרי הוא כאילו
ממנה בק"ו ואין דנין ק"ו מהלכה
תגלחת מעכבת וא"כ נודע לו לפני
ג
❖
כן שמא מתוך צקנותן כצ"ל:
נטמא באותה שעה טומאה
דאמר במחוורת עליו עד דידע הוא לר' יוחנן
אלא מדבר הכתוב בתורה: וטומאת
זריקה נמי כיון דמעכבת אמאי אינו
ידועה. שם. ומתורץ קושית
גליון הש"ס, ועי' רש"ש שכ"כ
דאמר לכם במחוורת לכם עד דידעי בה
התהום. שהותרה בנזיר ועושה פסח
סותר ותירץ ר"י דהכא כיון שנשחט
מעצמו. ד. וקודם גילוח
גליון הש"ס
יש לו להשלים ומרצה ציץ על טומאת
היכא כתיבא. והך בעיא איבעיא בי
תרין לרשב"ל דאמר כדרך עד דידעי כולי
מסיק בפרק בתרא דנזיר
התהום ואינו סותר כאילו לאחר
מדרשא מקמי הא בעיא דרב יוסף
תוס' ד"ה אלא לפני זריקה
ד
דסותר. שם. ה. [ו]י"ל דכר'
[ע"א]
עלמא אלא טומאת התהום הלכתא גמירי
יביא שאר קרבנות. לא זכיתי
אליעזר מוקי לה התם,
זריקה נטמא ולא דמי לקודם גילוח
ובשני דרב יוסף כבר איפשיטא הך
לה וקרא אסמכתא בעלמא אמר מר בר רב
להבין הא שם בנטמא אח"כ
אבל... שם. ו. דאם יושב לא
ואע"ג דגילוח הוה אחר זריקה כדתנן
מסקנא דלקמן דטומאת התהום גמרא
בזה אינו סותר בטומאה ידוע
הויא שכונת קברות שכך לא
אשי לא שנו אלא שנודע לו לאחר זריקה
בג' מינים (שם דף מו:)
גילח על
גמירי לה משום הכי פרכינן לעיל ומי
אבל אם נודע שטמא למפרע
קברוהו. שם. ז.
בתוס' שאנץ
דכי אזדריק דם שפיר איזדריק אבל נודע לו
בזה בידוע סותר ובתהום אינו
'ונפל עליו הבית'.
דיינינן ק"ו מהלכה: במחוורת עליו.
זבח ונמצא פסול תגלחתו פסולה ואי
❖
סותר וה' יאיר עיני:
ח. שרואין בהם חכמים
לפני זריקה לא מרצה מיתיבי ד) המוצא מת
שתהא ברורה לו: לכם. טמא לנפש
גילוח הוא לפני זריקה יביא זבח אחר
❖
עצרנות ביותר. שם.
מושכב לרחבו של דרך לתרומה טמא לנזיר
לרבנן אית להו דתגלחת לא מעכבא
או בדרך רחוקה לכם והאי לכם קאי
ה
נמי אטמא: כי דרך. טמא לנפש
ולכך מרצה הכא לפני זריקה:
ועושה פסח טהור וכל טמא וטהור להבא
הגהות הגר"א
המוצא מת מושכב כו'. בפ'
רבינו חננאל
דומיא דדרך רחוקה הוא: אי זהו
הוא אלא אי איתמר הכי איתמר אמר מר בר
[א] רש"י ד"ה בד"א דמשובר
ומפורק טהור. נ"ב מילתא
טומאת התהום. שהותרה לנזיר ועושה
בתרא דנזיר (דף סה.)
אינו דין שהותרה לצבור
רב אשי לא תימא נודע לו לאחר זריקה הוא
דפסיקא נקט אבל באמת קאי
טומאת התהום. וקרבן צבור
פסח: לא שנו. דציץ מרצה על טומאת
דייק על ההיא משנה דהתם המוצא
דמרצה אבל נודע לו לפני זריקה לא מרצה
גם (אשאין לו) [אי"ל] מקום
זהו כהן המרצה בתמיד. וכן
התהום בנזיר ועושה פסח: מושכב
פרט למצוי מת פרט להרוג מושכב
❖
לעבור:
הוא מפורש בתלמוד ארץ
אלא אפילו נודע לו לפני זריקה מרצה:
ב
לרחבו של דרך. והוא עבר שם וא"א
ישראל. ואקשינן ומי דיינינן
פרט ליושב ו וקשה לריב"א דהכא ביושב
גופא המוצא מת מושכב לרחבו של דרך
קל וחומר מהלכה טומאת
ה) ג
אתי שפיר טפי מבמושכב דבמושכב
שלא נגע שם או הסיט או האהיל:
התהום ליחיד הלכה היא
מוסף רש"י
לתרומה טמא לנזיר ועושה פסח טהור בד"א
לתרומה. לאכול בתרומה: טמא.
לא הוי כולי האי טומאת התהום אם
וקרבן ציבור קל וחומר.
ואין דנין ק"ו מהלכה.
שאין לו מקום לעבור אבל יש מקום לעבור
והתניא אמר לו רבי עקיבא
קברוהו שם וי"ל דמושכב נקט בשביל
דלא הותרה בו טומאת התהום ואילו
דלא ניתנה תורה שבעל פה
עצם כשעורה הלכה ורביעית
תרומה שהוא תופס כל רוחב הדרך
לאורכו של דרך אפי' טומאת התהום
אף לתרומה טהור בד"א שמצאו שלם אבל
לידרש בי"ג מדות (שבת
דם קל וחומר מהלכה, וזו דר'
אין כאן: שאין לו מקום לעבור.
ואי אפשר שלא יאהיל או יסיט אבל
קלב.). במחוורת עליו.
עקיבא עיקרא בנזיר פרק כהן
משובר ומפורק טהור שמא בין הפרקים עבר
בברורה לו כגון טומאה ידועה
גדול ונזיר. וקל וחומר
יושב לא דאיכא למימר שמא לא
שמחזיק וממלא את כל רוחב הדרך
ובקבר אפילו משובר ומפורק טמא מפני
סותר אבל לא על טומאה
האהיל כנגדו: ובקבר אפי' כו'.
(דרבא) [דרבה] מפורש
אף על גב דטומאת ודאי היא כיון
שאינה ידועה לו (נזיר סג.).
בירושלמי. אלא אמר רבא
שהקבר מצרפו בד"א במהלך ברגליו אבל
וא"ת היכי שייכא טומאת התהום
דההיא שעתא דעבר עליה טומאת
אף טומאה נמי בגלוי.
גמר במועדו בגזירה שוה
טעון או רכוב טמא לפי שמהלך ברגליו
לאפוקי טומאת התהום דלא
מפסח. היכא כתיבא טומאת
בקבר והלא נודע כשקברוהו שם
התהום הואי שלא היה שום אדם
(שם). המוצא מת מושכב
התהום בנזיר, אמר רבי
אפשר שלא יגע ולא יאהל אבל טעון או רכוב
ואיכא למימר כגון שנפל בקבר ז ומת
יודעו שם ואף לזה לא נודע עד
לרחבו של דרך. טמון
אלעזר שנאמר וכי ימות מת
אי אפשר שלא יגע ולא יאהל בד"א בטומאת
בדרך בתבן או בצרורות ומוטל
והא דפי' בקונטרס שהקבר מצרפו
שנשחטו קרבנותיו הלכה למשה מסיני
עליו וגו' במחוורת עליו,
לרחבו של דרך ואין לו
כלומר ידיעה ברורה. בפסח
היא שזורקין עליו את הדמים: אבל
משום דכתיב או בקבר אין נראה
התהום אבל בטומאה ידועה טמא ואי זה היא
מקום לעבור אלא עליו ובשעה
ר' יוחנן אמר שנאמר טמא
יש לו מקום לעבור אף לתרומה טהור.
לר"י דשמא קרא מיירי בקבר מכוסה
טומאת התהום כל שלא הכיר בה אחד בסוף
שהולך עליו לא הכיר בו שהוא
לנפש או בדרך רחוקה לכם
תחתיו (נזיר סג:). לתרומה.
ומשום הכי נמי הקבר מצרפו משום
דהוי ליה ספק טומאה ברשות הרבים
לכם במחוורת לכם. ריש
העולם אבל הכיר בה אחד בסוף העולם אין
לענין אכילת תרומה (שם).
לקיש אומר או בדרך רחוקה
וספיקו טהור: בד"א. דכי ממלא
אהל שהכיסוי מביא את הטומאה
זה טומאת התהום ד מצאו טמון בתבן בעפר
לנזיר ועושה פסח טהור.
מה דרך בגלוי אף כל טומאה
מצאו
טמון בתבן כו'.
את כל הדרך טמא: שהקבר מצרפו.
עליו:
ואינו צריך לעשות פסח שני,
גלויה. ואותבינן עלייהו איזו
ובצרורות הרי זה טומאת התהום במים
ובכל אלו שאמרו דבנזיר
היא טומאת התהום כל שלא
משום דלפי מה שמצאנוהו עכשיו לא
שכל הקבר מטמא באהל ואפילו
ועושה פסח טהור, כשנודע
באפילה בנקיקי הסלעים אין זה טומאת
הכיר בה אחד בסוף העולם,
היה ראוי להכיר לאחד בסוף העולם
ריקן שבו דכתיב (במדבר יט) או
לו לאחר שעשה פסחו,
הכיר בה אחד בסוף העולם
התהום ולא אמרו טומאת התהום אלא למת
בקבר: בד"א. דמשובר ומפורק
אבל במים ראוי להכיר:
ו)
[א]
אבל נודע לו קודם שעשה
אין זו טומאת התהום, קשיא
בלבד: מתני' נטמא שלם או רובו שורפין
נטמא
פסחו הרי זה טמא ונדחה
לר' אלעזר דאמר וכי ימות
רובו שורפין אותו לפני
טהור: טעון. משוי על כרחו הולך
ה
לפסח שני, והכי מפורש
מת עליו, במחוורת עליו הוא
הבירה מעצי כו'. נראה
נע ונד לכאן ולכאן ומאהיל על צדדיו:
אותו לפני הבירה מעצי המערכה נטמא
עלה בתוספתא בברייתא דמס'
שחייב עליה, וכל מה שאינה
בד"א. דנזיר ועושה פסח טהור: אבל
הטעם משום דלב בית דין מתנה
נזיר ושל פסחים (שם).
מחוורת עליו אע"פ שאחרים
מיעוטו והנותר שורפין אותו בחצרותיהן או
אבל יש מקום לעבור.
יודעין אותו הרי היא טומאת
בטומאה הידועה. שידעו שאדם
עליהם לפי שהזקיקוהו לשורפו לפני
על גגותיהן מעצי עצמן הציקנין שורפין אותו
שלא על המת (שם). במה
התהום. ולרבי יוחנן דמפיק
נקבר שם: טמון בעפר בתבן
הבירה כדי לביישו לא הטריחוהו
דברים אמורים. דמהלך
לה מלכם תרין, הא ידע בה
לפני הבירה בשביל ליהנות מעצי המערכה:
ובצרורות. טומאה מכוסה מכל אדם
להביא עצים משלו ויכול להנות משל
בין הפרקים טהור, במהלך
אחד טומאת התהום קרינא
גמ' מ"ט א"ר יוסי בר חנינא כדי לביישן:
ברגליו. שיכול לכוין ולפסוע
ביה. ולריש לקיש דמפיק לה
היא זו שמא גל אבנים או עפר או תבן
הקדש וכן בציקנין התנו כמו כן ולא
ח (א)
בינתים שלא יגע ושלא יאהיל,
מדרך כל שאינו גלוי לכל
נטמא מיעוטו וכו': ורמינהו ז) וכן מי שיצא
לכל דמתוך ציקנותן היו נמנעין
נפל עליו ולא הכירו בו בני אדם
אבל טעון או רכוב
אדם כדרך הרי היא טומאת
מירושלים ונזכר שיש
בידו בשר קדש אם
טמא. בתרומה לפי שאי
מלשורפו ואתי לידי עבירה ודוקא
מעולם אבל מים ואפילה ונקיקי
התהום האי מתני' דקתני
אפשר כו' אבל לנזיר ועושה
אפילו ידע בה אחד בסוף
עבר צופים שורפו
במקומו ואם לאו
בציקנין או באכסנאי כדאמרי' בגמרא
הסלעים אין זו הטומאה מכוסה
פסח לעולם טהור דהכי
העולם אין זו טומאת התהום
דעשאוהו כציקנין אבל אדם אחר לא
ונעלמה שהמציץ יכול לראות ולא
חוזר
גמירי לה בטומאת התהום,
קשיא לכולהו. ונדחו כלם
והאי דכתוב בספרים אבל
גמירי הלכתא אלא בטומאה שהיא בתהום המכוסה מן הכל: ולא
ואוקימנא אלא בטומאת
ואפילו למאן דלית ליה בפ"ק דשבועות (יא.) לב ב"ד מתנה עליהן ה"מ
טעון או רכוב אפילו בנזיר
התהום הלכתא גמירא לה
אמרו. דהותרה טומאת התהום אלא במת בלבד: מתני' נטמא
בקרבנות דקדישי קדושת הגוף אבל בקדושת דמים כולי עלמא מודו:
ועושה פסח טמא, טעות
וקרא אסמכתא בעלמא. אמר
שלם או רובו שורפין אותו לפני הבירה. כל המקדש כולו קרי
רב
הוא (שם). אבל בטומאה
מר בר רב אשי אפילו אם נודע
ידועה. שהיתה ידועה לשום
לו שנטמא לפני זריקה הציץ
בירה. ובגמרא מפרש טעמא: נטמא מיעוטו. וכן נותר של פסח טהור: הציקנין. עצרנין כלומר שהן צרי עין: שורפין אותו. את מעט
אדם, טמא. ואפילו נזיר
מרצה. המוצא מת מושכב
שנטמא ואת הנותר: גמ' וכן מי שיצא. בפרק אלו עוברין [לעיל מט.]: שיש בידו בשר קדש. והרי הוא פסול ביוצא: צופים. מקום
ועושה פסח, ועושה פסח שני
לרחבו של דרך, לתרומה
שיכול לראות משם הבירה ומשם והלאה אין יכול לראותו: שורפו במקומו. לא הטריחוהו לחזור ולשורפו בירושלים הואיל וכבר נתרחק
ואע"פ שכבר עשו פסחים
טמא, לנזיר ועושה פסח
בפסח ראשון (שם). בתבן
טהור. בד"א בשאין לו מקום
הרבה ואף על גב דקיימא לן בפרק כל שעה (לעיל כד.) דבמקום אכילת קדשים שם שריפתן מבקדש באש תשרף [ויקרא ו]:
בעפר ובצרורות. דאפשר
לעבור אבל יש לו מקום
חוזר שלא הכיר בו אדם מעולם
לעבור אף לתרומה טהור
שהרי תבן יכול להתגלגל עליו על ידי רוח, וצרורות עשויין להתגלגל ממקום למקום (שם). במים באפילה בנקיקי הסלעים.
שאני אומר ממקום טהור עובר. בד"א שמצאו שלם אבל משובר ומפורק טהור, אימור ביני שוקיו עבר. ובקבר אפילו משובר
ומפורק טמא שהקבר מצרפו בד"א במהלך ברגליו כו'. מצאו טמון בתבן בעפר ובצרורות הרי זו טומאת התהום במים ובאפלה הואיל והן חלולין יכול אדם להסתכל בהן על ידי הדחק, ואפשר שאדם אחד מכיר בהן שהציץ בתוכו (שם). שיש בידו בשר
קודש. עמו בדרך ונפסל ביוצא, שמחיצת קדשים קלים חומת ירושלים (לעיל מט.) ונפסל ביציאתו חוץ לחומה (ברכות מט:). צופים.
ובנקיקי הסלעים אין זו טומאת התהום ולא אמרו טומאת התהום אלא למת בלבד לאפוקי הרוג שהרי הכיר בו מי שהרגו.
מקום שיכול לראות בהמ"ק (שם) או: שם כפר שיכול לראות בהמ"ק משם (לעיל מט.).
ירושלמי בסוף הפרק ר' יוחנן בר מזיה בשם ר' פנחס ממה דאנן חמיי רבנן שולחין סנדליהן תחת אגף של הר הבית, תאני
ר' יהודה לא קדשו תחת אגף של הר הבית, תני מחילות שתחת היכל קודש. אמר ריש לקיש ומתני' אמרה כן, ומדורה היתה
שם ובית כסא של כבוד היה שם וכו', אמר ר' וכי צואה טמאה היא אלא נקיות, ויי דא אמר יוצא והולך לו במסיבה ההולכת תחת הבירה והנרות בו ואם קדש הוא ילך בקצרה.
[מתני'] ניטמא שלם או
רובו
שורפין אותו לפני הבירה. כדי
לביישן, מפני שפשעו בו ונטמא. נטמא מיעוטו
והנותר שורפין אותו בחצרותיהן כו' איני ששורפין אותו בחצרותיהן
והתנן באילו עוברין בסופו על בשר הקדש שיצא ונפסל