אור לארבעה
עשר
פרק ראשון
פסחים
י.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
הלך
באחד מהן ועשה טהרות. הא דנקט טהרות ולא קאמר
בתרומה דרבנן. בזמן הזה: ולא ידעינן אי להאי על ואי להאי על.
עא א מיי' פ"ב מהל'
א) [עי' תוס' ביצה י:
ד"ה הכל], ב) [לעיל ד:],
חמץ הל' יא סמג
אי מצרכינן בדיקה לתרוייהו אי לא: היינו שני שבילין. מהא דתנן
אדם טהור משום דלגברי אע"ג דמוקמינן לה בחזקת
ג) כתובות כז. טהרות פ"ה
לאוין לט טוש"ע או"ח סי'
גבי שני שבילין מצינו למיפשט: אחד טמא. קבר מוטל בו לרחבו וממלא
טהורים מצריכין להו טבילה והזאה א שלא יגעו שניהם בתרומה דאז
[מ"ה], ד) בבא בתרא נה:
תלט סעיף ב:
את כולו ואין עובר בו שלא יאהיל: והלך ועשה טהרות. נגע
התרומה טמאה ודאית והאוכל במיתה ואם נגעו שניהם באחד ונכנס
עב ב ג מיי' פי"ט הל'
ב
ע"ז ע. טהרות פ"ו [מ"ה],
למקדש חייב : בבת אחת ד"ה
ה) בכורות כה: נדה סא.,
אבות הטומאה הלכה
בטהרות אח"כ: והלך בשני. יודעין
י)
ו) בכורות כה:, ז) ביצה י:
ב:
טמאים. נראה דהיינו מדרבנן
הן שבשביל שהלך זה לא הלך זה
בתרומה דרבנן בחמץ דאורייתא מי אמרינן
עג ד מיי' שם פ"כ הל' ט
א)
[תוספתא מ"ש פ"ה ה"ה],
דהשתא ודאי אחד מהן טמא: אם
דמדאוריית' אפי' בבת אחת טהורים :
ח) ביצה י:, ט) [סוטה
ג
ופ"ב מהל' חמץ הלכה
אטו בדיקת חמץ דאורייתא דרבנן היא
ספק על ספק לא על היינו בקע'.
כח:], י) [וע"ע תוס'
יב:
נשאלו. כל א' לחכם ספקו בפני
דמדאוריי' בביטול בעלמא סגי ליה צבור
עד ה ו מיי' הל' חמץ שם
ב)
א
כתובות כז. ד"ה והלך],
עצמו טהור ואין ב"ד יכול לטמאו
תימה לר"י מה שייך לדמויי
כ) [וע"ע תוס' ב"ב נה:
הלכה יא ופ"ט
אחד של חמץ ולפניו ב' בתים בדוקין ואתא
כדקיימא לן ט) בספק טומאה ברה"ר
לבקעה דהכא אפי' ליכא אלא ספק
ד"ה רבי אליעזר], ל) [עי'
מהלכות טומאת מת הל"י
ד
עכבר ושקל ולא ידעינן אי להאי על אי להאי
טוש"ע או"ח סי' תלט
תוס' ב"מ מה. ד"ה ליפלוג
ספקו טהור ואם באו בבת אחת
אחד אוקמא אחזקת בדוק כדאמרינן
ס"ב:
ותוס' ביצה י: ד"ה חולין
על היינו שני שבילין ג) דתנן שני שבילין א'
הואיל ובהוראה אחת יש לנו לומר
לעיל ה ולעיל דימה אותו לספק טומאה
ז [מיי' פ"ח מהל' טומאת
ועי' שם היטב גם ברש"י
❖
טמא וא' טהור והלך באחד מהן ועשה
טמאין או טהורין אי אפשר לנו לומר
ברשות הרבים והכא מדמי לספק
דהחליפו שיטתייהו],
מת הל"א]:
עה ח ט מיי' פ"ו מהל'
להם טהורים אתם שהרי האחד ודאי
טומאה ברשות היחיד ו:
טהרות ובא חבירו והלך בשני ועשה טהרות
מעשר שני הלכה ג
ספק
ביאה טהור. פר"י דבספק
טמא: רבי יוסי אומר בין כך ובין כך
רבי יהודה אומר אם נשאלו זה בפני עצמו
ופ"ב מהל' חמץ הלכה יב
מוסף רש"י
טמאין גרסי': בזה אחר זה דברי
טוש"ע או"ח סי' תלט
ספיקא פליגי וכן פר"ת
וזה בפני עצמו טהורין שניהן בבת אחת
ב
❖
דמדאורייתא בביטול
סעיף ג:
הכל טהורין. אע"פ שכל אחד אומר
במסכת ע"ז פרק בתרא (ד' ע.)
טמאין רבי יוסי אומר בין כך ובין כך טמאין
בעלמא סגי ליה. דכתיב
לפנינו כך היה המעשה שלי ושל
אבל רש"י פירש שם בע"א ונראה
ז
תשביתו ולא כתיב תבערו
אמר רבא ואיתימא רבי יוחנן בבת אחת
והשבתה דלב היא השבתה
חבירי אבל איני נשאל אלא על עצמי
לר"י דטעמא דרבי אליעזר דמטהר
מוסף תוספות
דברי הכל טמאין בזה אחר זה דברי הכל
(לעיל ד:). אחד טמא.
מה תהא עלי: עליו ועל חבירו.
בספק ספיקא משום דלא גמרינן
שיש בו קברות מפסיק
א. שלא יבא הדבר לידי
טהורין לא נחלקו אלא בבא להשאל עליו
מה תהא על שנינו ר' יוסי מדמי להו
מסוטה לטמא ברשות היחיד אלא
כל רחבו ואין ידוע איזהו
מכשול. תוס' הרא"ש.
הטמא אבל כך מוחזקים
ועל חבירו רבי יוסי מדמי ליה לבת אחת
ב. ולא שיייך למימר הכא
לבת אחת ואע"פ שאין שניהן לפניך
ספיקא אחת כסוטה אבל תרי ספיקי
ח
ג
באחד מהם (כתובות כז.).
נעמידנו על חזקתו כיון
צריך אתה הוראה אחת לשניהן או
לא ורבנן סברי כיון דמן הדין אפי'
ורבי יהודה מדמי ליה לזה אחר זה ספק על
טהורין. דכל חד כי
דמה נפשך טמא הוא. שם.
טמאין אתם או טהורין אתם והרי
בספיקא אחת היה לטהר דאוקמא
אתי לקמן תלינן ליה
ג. דמן התורה אוקי כל חד
ספק לא על היינו בקעה ובפלוגתא דר"א
למימר בטהור הלך, דהוי
וחד אחזקיה. שם.
אין אתה יכול לומר טהורין אתם:
אחזקת טהרה ואפ"ה טמא הוא
ורבנן דתנן הנכנס לבקעה בימות הגשמים
ד)
ליה ספק טומאה ברשות
ד. [ד]איכא ספק ספיקא.
ר' יהודה מדמי להו לזה אחר זה.
הדין אפילו בתרי ספיקי ט כ):
הרבים וספיקו טהור (שם).
שם. ה. ועוד וגו'. שם.
וטומאה בשדה פלונית ואמר אחד הלכתי
על
ובדק ולא אשכח פלוגתא דר'
הואיל ואין כאן שואל אלא אחד
בבת אחת. באו לשאול
הלכך פרש"י דאפי'
ו.
במקום הלז ואיני יודע אם נכנסתי באותה
בבת אחת, טמאין. דהיכי
לרבנן תלינן הכא לקולא.
מאיר ורבנן. תימה אפי' לר"מ
משיבין לו טהור אתה שהרי ספק
נימא להו טהורים אתם,
שם. ז. [ו]כאן חזר בו
שדה ואם לא נכנסתי ר"א מטהר וחכמים
ביאה הוא ומעצמו יבין שאף חבירו
דאמר לעולם היא בחזקת טומאה
חד מינייהו ודאי בטמא אזל
רש"י. תוס' שאנץ.
מטמאין שהיה ר"א אומר ספק ביאה טהור
כמוהו אבל כששניהן שואלין בתוך
וכו' ונפקא מינה לטהרות שנעשו על
(שם). בימות הגשמים.
ח. [ד]אין לך בו אלא
ד
הוי רשות היחיד לטומאה
חדושו. חי' הר"ן.
כדי דיבור צריך אתה להשיב לשניהן
גביו הכא גבי בדיקה כיון שבדק ולא
ספק מגע טומאה טמא על ובדק ולא אשכח
וספיקה טמא, שהרי אין
[ד]מה לי ספיקא אחת
ט.
כאחד. וגבי בתים נמי אם באו לשאול
מצא מה יעשה אם יצריכוהו לבדוק
פלוגתא דר"מ ורבנן דתנן היה ר"מ אומר
מהלכין בה בני אדם שלא
מה לי תרי ספיקא. תוס'
ה)
לקלקל הזריעה (רשב"ם
שאנץ. י. וכי מצרכינן ליה
זה לעצמו וזה בפני עצמו אמרינן ליה
פעם שניה נמי לא ימצא ורש"י פירש
י
כל דבר שבחזקת טומאה לעולם הוא
ב"ב נה:). הלכתי במקום
ליצא מן הבית. תוס' ר"פ.
דאפי' לר' מאיר אמר אימר עכבר
לכל חד אי אתה צריך לבדוק דכיון
בטומאתו עד שיודע לך הטומאה היכן היא
הלז. נכנסתי בבקעה זו
דהא עד השתא
יא.
אכליה דבדיקת חמץ אינו אלא
דבדיקת חמץ דרבנן תלינן לקולא
(שם). וחכמים מטמאין.
אמרינן היינו שני שבילין
וחכמים אומרים בודק עד שמגיע לסלע או
ה
דסוף סוף מה לי שדה
היינו בקעה, והכא משנינן
מדרבנן וקשה דהא בהדיא אמר
ואמרינן ספקו מותר ואי בבת אחת
אחת מה לי ב' שדות, חדא
לקרקע בתולה על ובדק ואשכח פלוגתא
לישנא אחרינא ואמרינן
ו
באו שניהן צריכין בדיקה: ספק על
פלוגתא דר' מאיר ורבנן וי"ל דמיירי
יא
ספיקא היא שמא הלך עד
היינו פלוגתא. חי' הר"ן.
דר' ורשב"ג דתניא שדה שנאבד בה קבר
ספק לא על. ראה עכבר שנטל חמץ
בשלא בטלה וקאמר דלר' מאיר לא
ו)
הקבר והאהיל, שמא לא
יב. מן התורה. חי' רבינו
הלך, וספיקו טמא (שם).
דוד. [ו]לרבנן לא צריך
הנכנס לתוכה טמא נמצא בה קבר הנכנס
בחצר והבית בדוק ואין יודע אם
סגי בבדיקה כיון דלא אשכח והוי
ז
ספק ביאה טהור. היכא
בטול. מהר"ם חלאוה.
נכנס או לא נכנס: בקעה. הרבה
בספק לאו דלא ימצא וצריך לבטלו יב
לתוכה טהור שאני אומר קבר שאבד הוא
דמספקא ליה אם נכנס
יג. נ"א. ואפי' מיירי הכא
שדות הסמוכים יחד קרי בקעה:
וסגי אפילו לרבי מאיר דלא איירי
באותה שדה, ואם תמצא
כשמונחין בדיסקיא (פי'
קבר שנמצא דברי ר' רשב"ג אומר תיבדק
לומר נכנס ספק אם בא
אמתחת של עור. רש"י לקמן
בימות הגשמים. הויא בקעה רשות
אלא בספק טומאה דאורייתא אבל
כל השדה כולה הניח ט' ומצא י' פלוגתא
עד מקום טומאה אם לאו,
יג.) שאין לתלות בעכברים
היחיד לטומאה מפני שכבר צמח
הכא דבדיקת חמץ דרבנן שרי:
וספק ספיקא הוא וטהור,
מ"מ תלינן בקטנים וצריך
דר' ורבנן ז) דתניא הניח מנה ומצא מאתים
חולין
❖
ומעשר שני מעורבים זה
הזרע ואין רשות לכל אדם ליכנס
אבל היכא דליכא אלא ספק
בדיקה. תוס' שאנץ.
חולין ומעשר שני מעורבין זה בזה דברי ר'
מגע, דפשיטא ליה דנכנס
בזה. פ"ה שיביא סלעים
לה וקי"לט) ספק טומאה ברשות היחיד
באותה שדה אלא שספק
וחכ"א חהכל חולין הניח י' ומצא תשע היינו
ספקו טמא: בשדה פלונית. כלומר
בשוה מנה ואומר כל מקום שהוא
לו אם נגע בקבר אם
רבינו חננאל
סיפא דתניא הניח מאתים ומצא מנה מנה
לאו, חדא ספיקא היא
באחת השדות ויודעין אנו באיזו היא
מעות מעשר שני יהיו מחוללים על
ח)
וטמא (שם). לעולם הוא
ציבור אחד חמץ ושני
וכל שדה ושדה מסויימת במצריה:
מעות הללו ובחנם פירש כן דמינייהו
מונח ומנה מוטל דברי
ר' וחכ"א הכל חולין
ט
בטומאתו. אם לא נמצא
בתים בדוקין, ושקל עכבר
במקום הלז. בבקעה זו: וחכמים
גופייהו היה יכול ליקח שיעור מעות
הניח
הקבר שנאבד בשדה, אף
ככר אחד מהן, ולא ידעינן
על פי שנבדק כל השדה,
מטמאין. דהויא ליה ספק טומאה
מעשר ואומר אם אלו מעות מעשר
בהי מינייהו על. פשטינן
בטומאתו הוא (בכורות
לה(א) משני שבילין,
ברה"י ור"א לא חשיב לה ספק טומאה אא"כ נכנס לשדה אבל
הרי טוב ואם לאו כל מקום שהן הרי הן מחוללין על אלו וריב"א
. בודק עד שמגיע
וקיי"ל כר' יוחנן דאמר
כו.)
אינו יודע אם האהיל אם לא אבל השתא הוה ליה ספק ספיקא. וגבי
הקשה לפרש"י דאיך יכול לחלל אסלעים ובפרק הזהב (ב"מ ד' מה.)
לסלע. דודאי מאותו סלע
הכל מודים [ש]אם נשאלו
ולמטה לא נעשה קבר
לחכם שניהם ביחד דברי
בתים אפילו רבנן מודו דכיון דבדיקת חמץ דרבנן תלינן לקולא:
אמר טיבעא אטיבעא לא מחללין ושם פי' ל):
הניח עשר ומצא תשע פלוגתא דרבי ורבנן. דר' לטעמיה דאמר
שקשה הוא (שם). או
הכל טמאים, נשאלו בזה
על. העכבר נכנס לבית לפנינו ובדק בעל הבית אחריו ולא
לקרקע בתולה. שימצא
אחר זה דברי הכל טהורין,
אשכח: כל דבר שבחזקת טומאה. במסכת נדה גל טמא שנתערב
הוא קבר שאבד הוא קבר שנמצא וכיון שמצא אחד א"צ לבדוק
קרקע קשה שלא היתה
לא נחלקו אלא בבא
עבודה (שם). הניח מנה.
לישאל עליו ועל חברו,
עם שני גלין טהורין בדקו אחד מהן ונמצא טהור הוא טהור ושנים
ולרבנן עד שמצא עשר כדפ"ה ומיירי שכל הככרות קשורים זה בזה
ממעות מעשר שני בתיבה
רבי יהודה מדמה ליה לבת
טמאים שנים ומצאן טהורין הן טהורין והשלישי טמא שלשתן ומצאן
דומיא דפלוגתא דרבי ורבנן דבפ"ק דביצה (דף י:) אמר מחלוקת
(ביצה י:). חולין ומעשר
אחת ושניהם טמאים, ור'
טהורים כולן טמאים שהיה ר"מ אומר כל דבר שבחזקת טומאה
בכיסים קשורים אבל כשאין קשורים דברי הכל חולין ומע"ש מעורבין
שני מעורבין זה בזה.
יוסי מדמה לה לזה אחר
האחד חולין ואינו יודע
זה ושניהן טהורין, וכן אם
לעולם הוא בטומאתו עד שיודע לך טומאה היכן היא וחכמים
זה בזה ואף על גב דהשתא אין לתלות בעכברים תלינן בקטנים יג:
איזהו ונוטל היפה שבהן
באו אלו הבעלי בתים
אומרים בודק בקרקע וחופר עד שיגיע לסלע או לקרקע בתולה
הניח
ואומר אם זו היא של
ושאלו שניהם ביחד צריכין
שלא זזה ממקומה לעולם ואם לא מצא תולין ואומרים בא עורב ונטלה בא עכבר ונטלה. וגבי בדיקת חמץ אפילו לר"מ אמרינן עכבר
מעשר הרי יפה ואם חולין
בדיקה, בזה אחר זה אין
היא תהא חברתה מחוללת
אחד מהן צריך בדיקה, בא
אכלה דבדיקת חמץ דרבנן: על ובדק ואשכח. נכנס העכבר בפנינו ובדק בעל הבית אחריו ואשכח פרוסה ואינו יודע אם זו היא
. הכל חולין.
עליה (שם)
אחד מהם לשאל על ביתו
אם לאו: אבד בה קבר. אין ידוע היכן מקומו: נמצא בה קבר. לאחר זמן ואין ידוע אי זהו קבר האבוד בה: הניח מנה.
הואיל ולא מצא כמו שהניח,
ועל בית חברו. הלכה כר'
תולין להקל ולומר נטל
של מעשר שני: מעורבין. ומביא סלעים בשוה מנה ואומר כ"מ שהן מעות מעשר שני הרי הן מחוללים על הסלעים הללו
יוסי ואליבא דר' יוחנן.
את הראשון והניחו במקום
ספק על ספק לא על,
ומעלה הסלעים לירושלים: הכל חולין. שהמנה נטל ואלו הובאו אחרי כן. וגבי חמץ נמי לרבנן הט' (נמי) שהניח אינן כאן
אחר והניח שוב את אלו
פשטינן לה מבקעה בימות
וצריך לבדוק כל הבית שמא גררום חולדות והעשר הנמצאות איש אחר הביאן כאן: היינו סיפא. לרבי (מאיר) [דאמר] זה הנמצא
ושכח, שאין אדם מניח
הגשמים שהיא רשות
מעות חולין ומעות מעשר
היחיד, וחלקו בו ר'
זהו א' מן הראשונים הכא נמי א"צ לבדוק ולחזר אלא על הפרוסה האבודה ולרבנן צריך לחזר אחר כולן שאין כאן א' מן הראשונים:
ביחד (שם). ומנה מוטל.
אליעזר וחכמים, והלכה
הבית
ונשאר הך מנה ממעשר
כחכמים שמטמאין, כן
(שם). הכל חולין. הואיל ולא העלהו לירושלים לא הפרידן זה מזה ושניהם נטלן והניחן במקום אחר וזה חולין הוא שהניח בכאן צריך לבדוק. על בדק ולא אשכח. פשטינן לה מדרבנן דאמרי בודק עד שמגיע לסלע או לבתולה, פירוש, ארץ בתולה.
הלום אחרי כן ושכח (שם).
על בדק ואשכח. פשטינן לה חלוקת ר' ורשב"ג, ר' אומר הקבר שנמצא הוא הקבר שאבד, רשב"ג אומר תבדק כל השדה
כולה. הניח תשע ומצא עשר, חלוקת ר' ורבנן, דתניא הניח מנה ומצא מאתים חולין ומעשר שני מעורבין, כלומר המנה שהניח היה מעשר שני ובא אחד והוסיף עליו מנה אחד של חולין, וחכמים אומרים הכל חולין, כלומר אותו המנה של מעשר
שיני ניטל ואלו אדם אחר הניחם וכולן חולין הם. הניח עשר ומצא תשע, חלוקת ר' ורבנן, דתניא הניח מאתים ומצא מנה, מנה מונח ומנה מוטל דברי רבי, כלומר אדם בא ונטל חצים והניח חצים והמנה הנמצא מעשר שני הוא, וחכמים אומרים הכל
חולין, כלומר אותם המאתים של מעשר שני נלקחו וזה המנה אדם אחר הניחו וחולין הן.