פב:
כיצד צולין פרק שביעי פסחים
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
ונגמר
עון עון מחטאת דאהרן. תימה לרשב"א א"כ לישתוק
נשפך דמה. דאין כאן זריקה ולא הותר הבשר:
וכן יצא דמה.
עט א מיי' פרק יט מהל'
א) לעיל דף כד.,
ב) [עירובין סה: וש"נ],
פסולי מוקדשין הלכה
מעון דפיגול וממילא נימא דישרף מיד וי"ל דבלאו הכי
דמהאי פנימה דלעיל נמי נפקא דמיפסיל אף הדם ביציאה:
ל)
ג) לעיל דף לד: [עג:
א:
דקיימא לן דכל הני בשריפה. בכל הגמרא אנו מוצאין בכל פסולי
איצטריך למיכתב עון בפיגול דבפרק שני דזבחים (דף כח:) יליף
פ ב ג מיי' פ"ד מהל'
מנחות נ:], ד) לעיל לד:
אבל
נטמא דאיתיה בחולין כו'.
ומנלן מקרא: בקדש. בעזרה: פסולי
❖
בפיגול כרת עון עון מנותר:
קדשים יצאו לבית השריפה
ק"פ הלכה ג:
עג: [תוספתא פ"ו ה"ו],
ה) זבחים דף קא., ו) [צ"ל
שאר קדשים. שמחיצתן בכשרותן
תימה לרשב"א ניליף כולהו מטמא
אשתרוף], ז) [לעיל פא:],
ואמאי צריך הלכתא ואומר ר"י דה"א
בעזרה דכתיב בהן (ויקרא ו) בחצר
נשפך דמה יצא דמה חוץ לקלעים דקיימא לן
ח) [שמות כט], ט) [ויקרא
מוסף תוספות
מה שנוהג בחולין הוי חומרא מ)הואיל
אהל מועד ואימורי קדשים קלים
י], י) [שם], כ) שייך
בשריפה מנלן נפקא לן מדר"ש דתניאא) ר"ש
לדף פג., ל) גי' רש"א
א. מנא ליה לר' יוחנן
שנפסלו דבכשרותן היתה חומת
ומעשה חול אתעביד ביה וא"ת ונילף
אומר בקדש באש תשרף לימד על חטאת
ומסברא, מ) נראה דדבור
1
דמשום דס"ל מפני אנינות
העזרה מחיצתן דהא הקטרה בעו
קל וחומר מתרומה דבעי שריפה וי"ל
אחר הוא ומלת הואיל הוא
נשרפה לא יוכל לסבור
ששריפתה בקודש אין לי אלא זו בלבד שאר
❖
מנין שאף כשנפסלו תהא שם שריפתן. התחלת דבור,
דאיכא למיפרך מה לתרומה דאסורה
כרבנן. תוס' שאנץ.
פסולי קדשי קדשים ואימורי קדשים קלים
ב. לעיל ד"ה כי האי
ולהכי נקט אימורים דאי ניטמא בשרן
לזרים תאמר בקדשים קלים דשרי.
❖
רשב"א: לאחר זריקה מחלוקת.
הוראת שעה היתה. שם.
מנין ת"ל (וכל) בקדש באש תשרף אשכחן
של קדשים קלים דנאכל בכל העיר
תורה אור השלם
קדשי קדשים קדשים קלים מנלן אלא כל
שריפתן נמי בכל העיר כדתנן
פירוש אף לאחר זריקה דאי דוקא בדם
ז)
א
ובבעלים מאן קתני לה: רבי יוחנן
1. וְכָל חַטָּאת אֲשֶׁר יוּבָא
שורפין אותו בחצרותיהן או על
פסולו בקדש בשריפה לא שנא קדשים קלים
רבינו חננאל
מִדָּמָהּ אֶל אֹהֶל מוֹעֵד
בן ברוקה ורבי נחמיה אמרו דבר
גגותיהן: קדשים קלים. דבעו שריפה
ולא שנא קדשי קדשים גמרא גמירי לה
ותוב לן או נשפך או יצא
לְכַפֵּר בַּקֹּדֶשׁ לֹא תֵאָכֵל
אחד. וא"ת דילמא לעולם רבי נחמיה
כלל בשאר פסולין חוץ מטומאה מנלן
דמה חוץ לקלעים דקיימא
א
בָּאֵשׁ תִּשָּׂרֵף:
וחטאת דאהרן משום מעשה שהיה כך היה
ב)
לן בשרפה מנא לן. ואתינן
ויקרא ו כג
כרבנן ס"ל דבעו עיבור צורה וחטאת
ומטומאה ליכא למילף דשאני טומאה
ולתנא דבי רבה בר אבוה דאמר אפילו
2. וְהַבָּשָׂר אֲשֶׁר יִגַּע בְּכָל
לאפוקה מדר' שמעון
ג)
דפסלה אף בתרומה ומעשר: הלכתא
אהרן שנשרף מיד מפני אנינות
דתני כל בקדש באש
טָמֵא לֹא יֵאָכֵל בָּאֵשׁ
פיגול טעון עיבור צורה מנא לן יליף עון עון
גמירי לה וחטאת דאהרן. לא
הוראת שעה היתה דעדיין לא פירש
תשרף דכתיב בחטאת,
יִשָּׂרֵף וְהַבָּשָׂר כָּל טָהוֹר
מנותר ונילף עון עון מחטאת דאהרן אמר לך
לרבות כל פסולי קדשי
יֹאכַל בָּשָׂר: ויקרא ז יט
להם עיבור צורה כדפירש בקונטרס
איצטריכא לפרושי בה שריפה
ב
3. וַיְדַבֵּר אַהֲרֹן אֶל מֹשֶׁה
קדשים ואימורי קדשים
חטאת דאהרן כי האי גוונא נמי עיבור צורה
ואומר רשב"א דלפי מה שפירש ר"י
באנינותה וביציאתה אלא מעשה
קלים שהן בשרפה, פסולי
הֵן הַיּוֹם הִקְרִיבוּ אֶת
לדורות בעיא והתם הוראת שעה היתה
קדשים קלים עצמן מנין,
דסברא דפסול בעלים בעי עיבור
שהיה הוא דאישתעי. ולקמן פריך
חַטָּאתָם וְאֶת עֹלָתָם
ולא אשכחנן ראיה מן
לִפְנֵי יְיָ וַתִּקְרֶאנָה אֹתִי
צורה אתי שפיר דהכא לא שייך
והבשר אשר יגע בכל טמא למה לי:
השתא דאמרינן כל פסולי דקדש בשריפה
התורה. ואסיקנא אלא
כָּאֵלֶּה וְאָכַלְתִּי חַטָּאת
אפי' פיגול. שפסולו בגופו טעון
הוראת שעה היתה דאנינות הוי
כל פסול קדש בשרפה
לא שנא דקדשי קדשים ולא שנא קדשים
הַיּוֹם הַיִּיטַב בְּעֵינֵי יְיָ:
❖
הלכתא גמירי לה, וחטאת
ויקרא י יט
פסול בעלים ומסברא בעי עיבור
עיבור צורה. והא דתנא דרבה בר
קלים גמרא גמירי לה בקדש באש תשרף
דאהרן מעשה שהיה אתא
אבוה לא איתפרש מהיכא: מנא
צורה ולעיל דקאמר הוראת שעה
לאשמועינן. ורבה בר אבוה
למה לי ההוא מבעי ליה ששריפתה בקדש
ליה. דבעי עיבור צורה פשיטא לן
היתה קסבר דמפני טומאה נשרפה:
דתני אפילו פגול טעון
הגהות הב"ח
והבשר אשר יגע בכל טמא לא יאכל באש
צורה, כלומר אינו נשרף
2
דטעמא משום דגמר עון עון מנותר
ורבה
(א) רש"י ד"ה ששריפתן
מיד אלא עד שתעובר
ישרף למה לי ההוא לגופיה איצטריך סד"א
כתיב בפיגול (שם ז) והנפש האוכלת
וכו'. בעזרה הס"ד ואחר
צורתו, נילף מחטאת
כל פסולי דקדש כגון לן דמה ונשפך דמה ויצא דמה ונשחטה בלילה
ממנו עונה תשא וכתיב בנותר (שם
כך מ"ה עובדין דחול
דאהרן. אמר לך אפי'
❖
מעשה חול:
כעין חטאת דאהרן לדורות
יט) ואוכליו עונו ישא והאי קרא
דבשריפה דליתנהו בחולין אבל נטמא דבחולין נמי מפסיל אימא הואיל
צורה בעי. וחטאת דאהרן
בנותר מוקמינן ליה בכריתות (דף ה.)
ואיתעביד ביה עובדין דחול אימא לא תיבעי שריפה ותיסגי ליה בקבורה
הוראת שעה היתה, לא
בגזרה שוה כתיב [ויקרא יט] כי את קודש
שיהיה דבר זה נוהג
מוסף רש"י
קמ"ל: נטמאו הבעלים או שמתו תעובר צורתן וכו': אמר רב יוסף מחלוקת
ב
לדורות. אמר רב חסדא
ה' חילל וכתיב ח) ושרפת את הנותר
שנטמאו בעלים אחר זריקה דאיתחזי בשר לאכילה אבל נטמאו בעלים לפני
בקדש באש תשרף.
מחלוקת ת"ק ור' יוחנן בן
באש לא יאכל כי קודש הוא וגמר
במקום אכילתו שריפתו
ברוקה בשנטמאו הבעלים
זריקה דלא איתחזי בשר לאכילה דברי הכל ישרף מיד מיתיבי זה הכלל כל
ד)
לימד
או שמתו, שזה אומר
פיגול מנותר מה נותר כבר עובר
(לעיל מט. פא:)
על חטאת. פסולה,
שפסולו בגופו ישרף מיד בדם ובבעלים תעובר צורתו ויצא לבית השריפה
תעובר צורתו וזה אומר
צורתו אף פיגול צריך שתעובר צורתו
ששריפתה בקודש.
ישרף מיד, בשמתו או
קתני בעלים דומיא דדם מה דם לפני זריקה אף בעלים לפני זריקה אלא אי
ואדגמר מנותר ליגמרי' מחטאת
בעזרה, דמוהנה שורף
שנטמאו הבעלים לאחר
לא הוה שמעינן מקום
איתמר הכי איתמר מחלוקת שנטמאו בעלים לפני זריקה דלא איתחזי
זריקה דאיתחזי בשר
דאהרן שנשרפה בו ביום דכתיב ביה
ג
שריפתה היכן (לעיל כד.).
לאכילה, אבל לפני זריקה
נמי עון ט) ואותה נתן לכם לשאת את
בשר לאכילה דהוה ליה כפסולו בגופו אבל נטמאו בעלים לאחר זריקה
שאר פסולי קדשי
דלא איתחזי בשר לאכילה
עון העדה ומשה הודה להם דכתיבי)
קדשים. כגון מנחה ועולה
כלל דברי הכל ישרף מיד.
דאיתחזי בשר לאכילה דברי הכל פסולו מחמת דבר אחר ובעיא עיבור צורה
ואשם שנטמאו או שנשפך
אותבינן עלה וחזר ואמר
וייטב בעיניו: כי האי גוונא. בין
ורבי יוחנן אמר אף לאחר זריקה נמי מחלוקת ואזדא ר"י לטעמיה דאמר רבי
דמן ומנחה שלא נקטר
אלא הכי איתמר, אמר רב
למאן דאמר בזבחים [קא.] מפני אנינות
קומצה, ואימורי קדשים
חסדא מחלוקת שנטמאו
יוחנן ר"י בן ברוקה ור' נחמיה אמרו דבר אחד ר' יוחנן בן ברוקה הא דאמרן
נשרפה בין למאן דאמר מפני טומאה
קלים. שנטמאו, ודוקא
או שמתו לפני זריקה דלא
ר' נחמיה מאי היא דתניא ר' נחמיה אומר מפני אנינות נשרפה זו לכך נאמר
נקט הני שמחיצתן בתוך
ה)
איתחזי בשר לאכילה כלל
נשרפה לדורות בעיא עיבור צורה
חומת העזרה, אבל פסולי
דהוי ליה כפסולו בגופו
3 כאלה והא אנינות כלאחר זריקה הויא וכי אשתרוף לאלתר ו) (נשתרוף)
והוראת שעה היתה ששרפוה לבו
בשר קדשים קלים שאכילתן
אבל לאחר זריקה דברי
רבה
ביום: ששריפתן בקדש. שצריך
בכל העיר, אף שריפתן
הכל בעי צורה. ור' יוחנן
אם נטמאו חוץ לעזרה
אמר אפי' לאחר זריקה
לשורפן בעזרה: (א) מעשה חול. שלא
הן, והכי נמי תנן באלו
נמי מחלוקת, כי היכי דלא
נזהרו ונטמאה נתחללה והוזלה בקדושתה: ותיסגי לה בקבורה. לגונזה מן העין שלא יאכלוה כלבים: מחלוקת. דקאמר תנא קמא
עוברין (לעיל מט.) שורפן
תקשה לך הא תיובתא
לפני הבירה והיינו חוץ
פסולו מחמת דבר אחר הוא ובעי עיבור צורה כגון שנטמאו הבעלים אחר זריקת הדם דנעשו כל עבודות הדם בהכשר: אבל
דאותבינן על רב חסדא
לעזרה ושם היה בית הדשן
ולא אשכח לה פירוקא.
נטמאו קודם זריקה. דרחמנא דחייה לפסח שני נמצאת זריקה שלא בבעלים וה"ל פסולו בגופו דזריקה פסולה היא וישרף מיד בי"ד:
לכך וכן מפורש בזבחים
ואזדא ר' יוחנן לטעמיה
בדם. כגון נטמא הדם או נשפך לארץ: מחלוקת לפני זריקה. התם פליג ר' יוחנן בן ברוקה דחשיב ליה פסולו בגופו ותנא קמא
בפ' טבול יום (לעיל כד.).
דאמר ר' יוחנן ר' נחמיה
אפילו פיגול. דפסול
ור' יוחנן בן ברוקה אמרו
סבר מ"מ לא בא פסול זה אלא מחמת דבר אחר ורבי יוחנן אמר אף לאחר זריקה נמי מחלוקת: מפני אנינות נשרפה. חטאת
חמור הוא ופסול דאורייתא
דבר אחד. דאפי' פסול
דאהרן שהיו אוננין ואסורין לאכול בקדשים דכתיב (דברים כו) לא אכלתי באוני ממנו ואתו קדשים בקל וחומר ממעשר: לכך נאמר
. כל
הוא
הזבחים בבעלים ישרף
(מנחות נ:)
כאלה. ותקראנה אותי כאלה שאני אונן והיאך הייתי אוכל קדשים. למשה נצטוה לאמר להם [ויקרא י] קחו את המנחה הנותרת מאשי ה'
שפסולו בגופו. פסול
מיד. ר' יוחנן בן ברוקה הא
ודאי ובבשר עצמו (לעיל
דמתני'. ר' נחמיה דתניא ר'
ואכלוה באנינות והיה סבור שאף החטאת תאכל באנינות כמנחה ואמר לו אהרן שמא לא שמעת אלא במנחה זו שהיא קדשי
לד:) כגון פיגול נותר
נחמיה אומר מפני אנינות
שעה ליום שמיני של מלואים נצטוית אותה מנחה ואף אני מודה לך בשעיר נחשון ושעיר של יום דכתיב (ויקרא ט) ואל בני
טמא ויוצא, ישרף מיד.
נשרפה לכך נאמר כאלה,
ישראל תדבר לאמר קחו שעיר עזים לחטאת שהם קדשי שעה חובה ליום ואכילתן [מותר] לאונן אבל חטאת זו שעיר ר"ח
ואין צריך להמתין (לעיל
ואנינות לאחר זריקה הואי
עג:). בדם ובבעלים.
ושרפה מיד הואי.
הוא וקדשי דורות הן ואסורין לאונן. ור' יהודה פליג עלה התם [זבחים קא.] ואמר מפני טומאה נשרפה שנטמאת באונס והאי כאלה דריש
כגון נשפך הדם וכגון פסח
ליה אמאי דקאמר משה לאהרן שמא מתוך צערך פשעת בה ונטמאת וקאמר ליה אהרן למשה כך אני בעיניך שאני מבזה קדשי
שמתו בעלים או נטמאו
קדשים אלמלי קראוני כאלה וכאלה לא הייתי מבזה אותן: הכי גרסינן והא אנינות כלאחר זריקה היא. שאפי' מתו נדב ואביהוא
אחר זריקה, דעכשיו פסח
כשר הוא אלא שאין לו
לפני זריקה אין הזריקה נפסלת בכך דחטאת לא דמיא לפסח דעיקרו לאכילה דאילו חטאת לא חיישינן לאוכלין דידה דלכפרה
אוכלין (שם וכעי"ז לעיל
אתיא ואכל ישראל שהיו ראוין ואם מפני שהקריבוה באנינות ונפסלה דאונן שעבד חילל לא הדיוטים הקריבוה כי אם אהרן עצמו וקיימא
לד:) ודם אע"פ שפסול
גמור הוא אפילו הכי הואיל
לן (יומא יג:) כהן גדול מקריב אונן ואינו אוכל והכי אמרינן בזבחים (קא.) ודרשינן הן היום הקריבו [ויקרא י] דקאמר ליה משה לאהרן דילמא
ואינו כבשר עצמו בעי
באנינות אקריבתיה ופסלתיה ועל כן שרפתם אותה א"ל אהרן הן היום וכי הם היום הקריבו דפסל בהו אנינות אני הקרבתי דלא פסלא
עיבור צורה (לעיל לד:)
.
בי אנינות ושריפה מיד הואי בלא עיבור צורה. ומדקאמר ר' יוחנן דר' נחמיה ור' יוחנן בן ברוקה אמרו דבר אחד אלמא ס"ל דפלוגתא
תעובר צורתו. ימתינו לו
עד שתעובר ממנו צורת
דמתניתין אף כשנטמאו לאחר זריקה דעבודות דם נעשו בהכשר ואפילו הכי ישרף מיד מפני שאין מי שיאכלנו כי חטאת דאהרן שלא היה
בשר, דכיון דאין פסולו
לה פסול אחר אלא שלא היו לה אוכלין. וספרים כתוב בהן והא אנינות לאחר זריקה הואי וקשיא לי מנלן הא הלא לא נתפרשו בפרשה אלא
חמור לא שרפינן קדשים
עבודות של קרבנות שמיני אבל קרבנות של ר"ח
לא נתפרשו בה ועוד מדקא מהדר ליה אהרן וכי הן הקריבו והלא
אני הקרבתי מכלל
בבזיון, ועיבור צורה הוא
פסול לינה דהוה ליה פסולו
דקודם זריקה הואי אנינות: כ) ורבה
מוסיף אף
רבי יוסי. נמי
סבירא ליה כר'
יוחנן בן ברוקה
דפסול בעלים לא
בעי
עיבור צורה:
בגופו (לעיל עג:).
כל