כיצד צולין פרק
שביעי
פסחים
פג.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
ורבה מוסיף אף ריה"ג. וא"ת היכי נימא דריה"ג ור' יוחנן
כל הענין כולו. כל פרשה זו. וכל חטאת אשר יובא מדמה (ויקרא ו)
פא א מיי' פרק יט מהל'
א
א) זבחים דף פב.,
ב) תמורה דף ד:, ג) [חולין
פסולי מוקדשין הלכה
דמוקי לה רבנן במסכת זבחים (דף פב.) בחטאת החיצונה שהכניס
בן ברוקה אמרו דבר אחד והא פסולה דחטאת שנכנס
קכה.], ד) [עי' תוס' חולין
ה:
דמה לפנים וזהו פסול שלה וקאמר רחמנא שישרף פליג ריה"ג ומוקי
דמה לפנים היינו לפני זריקה ור' יוחנן בן ברוקה אחר זריקה איירי
פב ב מיי' פ"ח מהלכות
קכה. ד"ה אי הכי וכו'],
בחטאת הפנימית כגון פר העלם דבר
של ציבור אשר יובא מדמה
ואליבא דר' יוחנן מסיק מדקא מוסיף עלי' וי"ל דרבה לא מפליג
ה) לקמן דף פד. מכות דף
אבות הטומאה הל'
יז. שבועות דף ג:, ו) [לעיל
ד:
כמצותה אל אהל מועד לא תאכל
בין קודם זריקה בין לאחר זריקה כי
פג ג מיי' פ"י מהלכות
ע. וש"נ], ז) [תוספתא פ"ו
באש תשרף ובבשרה ח) לא איצטריך
היכי דלא מפליג ר' יוחנן דקאמר אף
רבה מוסיף אף ר"י הגלילי דתניא ריה"ג
א)
ה"ז], ח) [צ"ל ובכשרה],
ק"פ הלכה ו:
אחר זריקה מחלוקת:
קרא דהא כתיב בגופיה (ויקרא ד)
פד ד מיי' פרק יט מהל'
ט) [ע"ב], י) שלא הודה
אומר כל הענין כולו אינו מדבר אלא בפרים
אמר להן הן לא הובא את דמה.
להן אלא דשפיר עבוד
פסולי מוקדשין הלכה
ושרף אותו על עצים וגו' אלא שאם
הנשרפים ובשעירי' הנשרפין לשרוף פסוליהן
דלא אכלוה ס"א ח"מ,
ט ופ"י מהלכות ק"פ
נפסלה ביוצא ובטומאה בא הכתוב
פירש בקונטריס דרבנן לא
❖
כ) [ועי' בתוס' לקמן קטז:
הלכה ב:
אבית הבירה וליתן לא תעשה על אכילתן
ללמדך שתשרפנה בבית הבירה ולא
בעו למילף מחטאת דאהרן דלא גמרי'
ד"ה וחותם עירובין מח.
אמרו לו חטאת שנכנס דמה לפני ולפנים
ד"ה רבי יהודה במ"ק כד.
דורות משעה ומה שפירש כן לא משום
חוץ לג' מחנות כמצות' וליתן לא תעשה
ד"ה עצרת ובזבחים פג.
מנין אמר להן 1 הן לא הובא את דמה אל
רבינו חננאל
ד"ה המזבח], על אכילתה: אמרו לו חטאת החיצונה
דחטאת דאהרן היה לשעה דהא שעיר
❖
הקדש פנימה מכלל דאי נפיק איהי א"נ עייל
שהכניס דמה לפנים מנין לך. שהיא
של ר"ח היה כדפירש בקונ' וכן איתא
ורבה מוסיף אף רבי
יוסי הגלילי סבר פסולו
פסולה: אמר להן. מדאמר ליה משה
בזבחים בפרק טבול יום (דף קא:)
דמה בשריפה ורבי יוחנן סבר דם ובשר חדא
בבעלים ישרף מיד, דתניא
מילתא היא בעלים מלתא אחריתי היא: מתני'
תורה אור השלם
לאהרן הן לא הובא הא הובא בת
אלא דקסברי רבנן הוראת שעה
ר' יוסי הגלילי אומר כל זה
1. הֵן לֹא הוּבָא אֶת דָּמָהּ
שריפה היא ושפיר עביד דשרפוה
היתה כדאמר לעיל וקשה לרשב"א
הענין דכתיב וכל חטאת
העצמות והגידין והנותר ישרפו בששה עשר
ב)א
אשר יובא מדמה אל אהל
אֶל הַקֹּדֶשׁ פְּנִימָה אָכוֹל
לאלתר. ומדיליף ריה"ג קדשי דורות
דלעיל שייך הוראת שעה כדפי'
חל ט"ז להיות בשבת ישרפו בי"ז לפי שאינן
מועד וגו' אינו מדבר אלא
תֹּאכְלוּ אֹתָהּ בַּקֹּדֶשׁ
מחטאת דאהרן אלמא ס"ל נמי דאם
דקסבר מפני טומאה נשרפה דהוי
בפרים הנשרפים ושעירין
כַּאֲשֶׁר צִוֵּיתִי:
גמ' פסולו בגופו ומסברא ישרף מיד אבל
דוחין לא את השבת ולא את י"ט: אמר
הובא דמה לדורות בעיא שריפה
הנשרפין כו'. אמרו לו
ויקרא י יח
ב
רב מרי בר אבוה א"ר יצחק עצמות קדשים
2. בְּבַיִת אֶחָד יֵאָכֵל לֹא
אם זה הענין כולו [מדבר]
ג)ב
לאלתר כי חטאת דאהרן ואף על גב
הכא בחטאת שנכנס דמה לפנים
בפרים ושעירים הנשרפין
תוֹצִיא מִן הַבַּיִת מִן
ששימשו נותר מטמאין את הידים הואיל
דפסול הדם הוא דהוי כפסולו מחמת
דהוי פסולו בדם ומסבר' בעי עיבור
הוא, חטאת הנעשת בחוץ
הַבָּשָׂר חוּצָה וְעֶצֶם לֹא
❖
ונעשה בסיס לדבר האסור נימא מסייע לי'
שנכנס דמה לפנים מנין
תִשְׁבְּרוּ בוֹ: שמות יב מו
דבר אחר וקס"ד דה"ה נמי ס"ל
צורה לא שייך הוראת שעה היתה
ג
ד
שהיא פסולה ותשרף. אמר
בפסול בעלים דלא בעי עיבור צורה
ונראה לר"י דרבנן לא בעו למילף
העצמות והגידים והנותר ישרפו לט"ז הני
ד)
להם הן לא הובא את
אבל רבנן דלא גמירי מיניה סברי
מחטאת אהרן משום דמצינו למימר
דמה לפנים ולא היא
עצמות ה"ד אילימא דלית בהו מוח למה
הגהות הב"ח
יוצאה חוץ לקלעים אלא
דורות משעה לא ילפינן ובההיא הוא
דמשה לא הודה להן י) על השריפה
בשריפה נשדינהו אלא פשיטא דאית בהו
(א) גמ' שבירת
פנימה היתה אכול תאכלו
דקאמר להו משה דאם הביאו דמה
דשפיר עבוד אלא במה שלא אכלוה
העצם אימור לבתר
אותה, ש"מ מכלל שאם
מוח אי אמרת בשלמא שימוש נותר מילתא
לפנים בעיא שריפה אבל לדורות בעי
אבל על השריפה לא הודה להן ה דאפי'
דניהוו: (ב) רש"י ד"ה
נכנס דמה לפנים או יצאה
היא אמטו להכי בעי שריפה אלא אי אמרת
בסיס כדמתרגמינן כנו
היא חוץ לקלעים פסולה
קרא אחרינא וגבי עיבור צורה נמי
היה כן שלא כדין שרפוה בלא עיבור
בסיסיה: (ג) תוס' ד"ה
ונשרפה מיד כמעשה
שימוש נותר לאו מילתא היא למה להו
לא ילפינן מינה: ור' יוחנן. דלא
צורה וקשה דלעיל יליף מחטאת
בו וכו' לקמן. נ"ב דף
דחטאת אהרן. ור' יוחנן
❖
שריפה נתברינהו ונחלצה למוח דידהו
חשיב ליה לריה"ג בהדייהו אמר לך
אהרן שריפה ביוצא וקאי אמתני'
פ"ד ע"ב:
אמר לך פסילות דם
כפסילות בשר הוא ופסולו
נהי דשמעת ליה בפסול דם דלא
דסבר' דשאינו פסולו בגופו בעי עיבור
ונשרפיה ונשדינהו לדידהו אלא לאו שמע
בגופו קרינא ביה ופסילות
בעי עיבור צורה בפסול בעלים מי
צורה והיינו כרבנן דר' יוסי ואינהו בעלים שניא.
מינה שימוש נותר מילתא היא אמרי לא
מוסף רש"י
מתני העצמות והגידים
שמעת ליה דקאי כרבי יוחנן בן
לא בעו למילף הכא מחטאת אהרן:
לעולם אימא לך שימוש נותר לאו מילתא
בו בכשר ואפי' בפסול. ולא תיקשי
כל הענין כולו. אדרבנן
והנותר ישרפו בששה עשר
ברוקה: דם ובשר חדא מילתא היא.
וקסבר בו בכשר ואפי' בפסול אפי' בפסול
פליג בת"כ דמוקמינן ליה
חל ששה עשר להיות
והוה ליה פסולו בגופו כאילו נטמא
ויוציא המוח ע"י גומרתא דליכא
ליפסול חטאת החיצונה
בשבת ישרפו בשבעה
ס"ד והא תנן אבל המותיר בטהור והשובר
ה)
בשר עצמו: מתני' העצמות.
שנכנס דמה לפנים ואמר
עשר שאין דוחין לא
שבירת עצם דאיכא למיחש שמא
להו אין המקרא מדבר
בטמא אינו סופג את הארבעים לא קשיא
שבת ולא יום טוב.
שלא יכול לשוברן מפני שנאסרה בו
יפקע כדאמרי' לקמן (ג) אי נמי ע"י
אלא בפנימיות שדמם נכנס
ולא תימא חל ממש,
כאן שהיתה לו שעת הכושר כאן שלא היתה
שבירת העצם ונותר בהן מוח והרי
גומרתא טריחא מילתא למיעבד:
ג
לפנים כמצוותה ואמר קרא
דאם כן חל פסח להיות
רבי שמעון אומר אחד זה ואחד
שאם אירע בהן פסול
לו שעת הכושר ומאן תנא דשני ליה בין
בבד"ו, אלא אילו חל דין
הוא נותר וטעון שריפה: וכן גידין.
ישרפו אבית הבירה בעזרה
הוא שישרפו למחר. וכך
ובגמרא [ע"ב] פריך ניכלינהו: והנותר.
זה אין בו משום שבירת העצם.
שהיתה לו שעת הכושר ללא היתה לו שעת
ולא חוץ לג' מחנות כמצותן
הוא מפורש בתלמוד ארץ
בשר פסח שנתעצלו באכילתו וניתותר:
וא"ת ר"ש היינו ת"ק ונראה לר"י
כדכתיב בהאי קרא בקדש
ישראל במסכת מגילה.
הכושר רבי יעקב היא דתניא 2 ועצם לא
באש תשרף שתהא שריפתה
אמר מרי בר אבוה [בר
בששה עשר. שהוא חולו של מועד
דר' יעקב ור"ש פליגי אליבא דת"ק כי
תשברו בו בו בכשר ולא בפסול רבי יעקב
ו)
בקודש וליתן לא תעשה
אבויה] עצמות קדשים
ואע"פ שנפסל בבוקר ראשון אין
ההיא דלא ירבה לו נשים דפרק כהן
על אכילתן בין כשרין
ששמשו נותר, כלומר היה
אומר ז) היתה לו שעת הכושר ונפסל יש בו
גדול (סנהדרין כא.)
כ) וההיא דחזקתן
רשאי לשורפו בי"ט כדמפרש בגמר' :
בין פסולין כדכתיב לא
ט)
עליהם בשר ונעשה נותר
משום שבירת העצם לא היתה לו שעת
גמ' ששימשו נותר. שנותר בהן
תאכל, דבמקומן לא נאמר
ונפסל מטמאין את הידים.
שלש שנים דחזקת הבתים (ב"ב כח:):
לאו על אכילתן וכתבו
אימור לבתר איסורא חלצינהו.
הואיל ונעשו בסיס לדבר
הכושר אין בו משום שבירת העצם ר"ש
מוח חוץ לזמנו ושימשוהו העצמות
כאן (זבחים פב.). ישרפו
האסור. וסייעיניה ממתני'
אומר אחד זה ואחד זה אין בו משום שבירת
בששה עשר. ולא בט"ו,
הללו: מטמאין את הידים. כנותר
ומפני התקלה דקתני
דקתני העצמות ישרפו
דיו"ט הוי ואין שורפין
מכלל דאית בהו מוח דאי
עצמו שגזרו חכמים שיטמא את הידים
בברייתא היינו דמשום שבירת עצם
העצם מיתיבי כל עצמות הקדשים אין
ד
קדשים ביו"ט (תמורה ד:).
לית בהו מוח למה להו
בפ' בתרא (דף קכ:) ולקמן בפירקין
לא חלצינהו קודם איסורא ולהכי
ו
טעונין שריפה חוץ מעצמות הפסח מפני
המותיר בטהור. בפסח
שריפה. אלא לעולם דאית
טהור וכשר והשובר. את
(דף פה.) מייתי לה בגמ': בסיס.
ישרפו דשימשו נותר:
בהו מוח ואי שימוש נותר
התקלה הני עצמות היכי דמי אילימא דלית
העצם, בטמא אינו סופג
לאו מילתא היא נתברינהי
(ב) כנו כדמתרגמי' בסיסיה (שמות ל)
אי
בהו מוח למה להו שריפה אלא פשיטא
את הארבעים. המותיר
ונחלציה למוח ונשרפה
מקום מושבו: הני עצמות היכי דמי.
בטהור, אפילו בטהור, וכל
ונשדינהו לעצמות. אלא
דאית בהו מוח ואי סלקא דעתך שימוש נותר מילתא היא עצמות קדשים
❖
שכן בטמא (שבועות ג:).
ש"מ שמוש נותר מלתא
דקאמר עיקרן ותחלתן בשריפה:
אמאי אין טעונין שריפה אמר רב נחמן בר יצחק הכא במאי עסקינן כגון
היא. ודחינן [לא] לעולם
נשדינהו. ישליכם דלא הצריך הכתוב
אימא לך אי ממתני' שמוש
שמצאן חלוצין עצמות קדשים דאין בהן משום שבירת העצם קמי דנהוו
שריפה אלא בראוי לאכילה וניתותר
נותר לאו מלתא היא, ותנא
מוסף תוספות
דמתני' סבר אפי' הפסול
נותר חלצינהו ולא הוו שימוש נותר ולא בעו שריפה עצמות הפסח דיש
כדכתיב (שם יב) לא תותירו ממנו
א. אפי' לדברי רבה. תוס'
יש בו שבירת עצם לפיכך
עד בקר ואם תותירו תשרפו: דאית
בהן משום שבירת העצם (א) לבתר דנהוו נותר הוא דחלצינהו והוו
שאנץ. ב. כמו שפי'
תני ישרפו מפני המוח
בהו מוח. ומתחלתן לשריפה עומדים
שבהן. איני והתנן המותיר
בקונטרס שעדיין לא אמר
להו שימוש נותר ובעו שריפה רב זביד אמר הכא במאי עסקינן כגון
בטהור והשובר בטמא אינו
לו הקב"ה שיהא טעון
שאסור לשוברן וע"כ נעשין נותר
שמצאן
עיבור צורה. שם. ג. כמו
לוקה ארבעים. ודחינן הא
הילכך חשיב להו באנפי נפשייהו ולא
דתנן אינו לוקה מכלל
שפי' ר"י לעיל (פב. ד"ה
הוו בכלל והנותר דמתני': אמטו להכי בעו שריפה. אף העצמות כמוח עצמו: אלא אי לאו מילתא היא. הרי מכיון שניתותרו ונפסלו
בשלמא). שם. ד. [ו]לא
דלית בה שבירת עצם
בפסול מעיקרא דלא הוה
היה להם לשורפו מיד.
אין בהן משום איסור שבירה דאמרינן לקמן ועצם לא תשברו בו בכשר ולא בפסול: ניתברינהו. ונישקליה למוח ונישרפיה ולא
שם. ה.
ליה שעת הכושר, ומתני'
דהאי דאמר ליה
יפסיד עצים וטורח לשרוף העצמות: קסבר. האי תנא בו דכתיב גבי שבירה לאו למעוטי פסול אתא אלא אורחיה דקרא הוא וכשר
דקתני ישרפו ואוקימנא
משה לאהרן הן לא הובא
ואף פסול במשמע: המותיר בטהור. וכל שכן בטמא: אין סופג. לקמן בפירקין [פד.] מפרש טעמא: היתה לו שעת הכושר.
משום שבירת העצם,
וגו' לאו משום שאם הובא
כשהיתה לו שעת הכושר
דמה לפנים שיפה עשו
כגון נותר יש בו שבירת העצם: לא היתה לו שעת הכושר. כגון נטמא לפני זריקה אין בו משום שבירת עצם: ומאן
ששרפוה מיד. שם.
ונפסל ור' יעקב היא.
ניהו תנא. דמתני' דשאני ליה בהכי לגבי שבירת העצם: כל עצמות. נותר מן הקדשים אין טעונין שריפה אלא שוברם
ו. בתוס' שאנץ מוסיף.
ומותבינן למארי כל עצמות
ומוציא את המוח ושורפו ומשליך את העצמות: חוץ מעצמות הפסח. שאין יכול לשוברן מפני תקלת עצם לא תשברו בו לפיכך
קדשים אין טעונין שרפה
אפי' ע"י גומרתא.
חוץ מעצמות הפסח מפני
נשרפים על ידי מוח שבהן: למה להו שריפה. לעצמות הפסח: שמצאן חלוצין. כולה מתני' מיתוקמא במוצא עצמות חלוצין
תקלה, והני עצמות ודאי
כלומר שבורין ונחלץ מוח מהן: עצמות קדשים. דמותר לשוברן אמרי' סתמא דמילתא לא אתא מוח דידהו לידי נותר ומקמיה איסורייהו
בדאית להו מוח דאי לית
בהו מוח אפי' עצמות
דניתו לידי נותר חלצינהו ואין כאן שימוש נותר: לבתר הכי. דאיפסיל חלצינהו דתו לית ביה איסור שבירה כר"ש ויש כאן שימוש נותר:
פסח לא בעו שרפה, אלא
שמצאן ודאי אית בהו מוח, ואי
שמוש נותר מלתא היא עצמות קדשים אמאי אין טעונין שרפה. ומשני כגון שנמצאו חלוצים. כלומר נחלץ מוחם, עצמות קדשים דלית בהו
משום שבירת עצם אימור קמי איסורייהו
חלצינהו ולא שמשו
נותר, לפיכך לא בעי
שריפה. עצמות
פסח דאית ביה משום
שבירת עצם, חיישינן
דלמא בתר איסורייהו חלצינהו,
הלכך
בעי שריפה.
רב
זביד אמר כגון שמצאן