פד:
כיצד צולין פרק
שביעי פסחים
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
היתה
האי פסול הוא. שנעשה בפסול דטומאה דחויה
לו שעת הכושר ונפסל איכא בינייהו מאן דאמר כשר הא
היא בציבור אלא
צ א מיי' פ"י מהל' ק"פ
א) [פסול הוא כצ"ל],
ב) חולין דף יא. [תוספתא
כשר הוא. לא משום דדריש בו בכשר ולא בפסול משמע
הלכה א:
שכאן גזירת הכתוב לפוטרן בו: האי בר אכילה
הוא. כדתנן (לעיל
צא ב מיי' שם הל' ו:
פ"ו ה"ז], ג) [תוספתא
הא כשר. שנעשו
ליה הכי דהא ר' שמעון מפרש לעיל ו) מילתיה דת"ק דקתני נמי בו
דף עו:) הפסח שבא בטומאה נאכל בטומאה:
צב ג מיי' שם הל' י:
פ"ו ה"ז], ד) [לעיל ג:],
יום. שאינו שעת אכילה: נמנין על
עבודותיו בהכשר: מבעוד
בכשר ולא בפסול וקאמר אחד זה ואחד זה אין בו משום שבירת
צג ד מיי' שם הל' ה:
ה) [חמש תיבות הללו נראין
❖
צד ה מיי' שם הל' א:
מיותר], ו) [דף פג.],
מוח שבראש. אפילו לא נמנה אלא
עצם אלא דרב יוסף לא מצי למישכח
צה ו ז מיי' שם הל' ו:
על המוח יצא: ואין נמנין על
מידי דאיכא בינייהו אלא היתה לו
האי פסול למ"ד ראוי לאכילה האי נמי ראוי
צו ח מיי' שם הל' ז:
א)
אבר
❖
שיצא
מוח הקולית. מפני שאסור לשוברה
שעת הכושר ונפסל:
צז ט י כ מיי' שם הל' ג:
לאכילה הוא רב יוסף אמר כי האי גוונא
תורה אור השלם
א
ולהוציאו אבל מוח הראש יכול להוציא
מקצתו איכא בינייהו מאן דאמר כשר
דכולי עלמא אין בו משום שבירת העצם
1. בְּבַיִת אֶחָד יֵאָכֵל לֹא
כשר. תימה אמאי חשיב ליה כשר
ולגוררו בקיסם דרך האף: ניתי
(א) דר' לאקולי קא אתי והאי הא פסול הוא
תוֹצִיא מִן הַבַּיִת מִן
רבינו חננאל
גומרתא. גחלת וננחי עליה עד
טפי מבר אכילה הא מה שאינו ראוי
הַבָּשָׂר חוּצָה וְעֶצֶם לֹא
אלא היתה לו שעת הכושר ונפסל איכא
❖
הבא בטומאה איכא
תִשְׁבְּרוּ בוֹ: שמות יב מו
שינקב ויוציא מוחו: אלא מאי אית
לאכילה לאו כשר הוא:
ה"ג היתה לו שעת הכושר ונפסל
בינייהו. ורב יוסף אמר
בינייהו למ"ד כשר ב הא כשר הוא למ"ד ראוי
לך למימר. אמאי אין נמנין ויוציאו
היתה לו שעת הכושר
לאכילה הא השתא לאו ראוי לאכילה הוא
אין בו משום שבירת העצם.
בגחלת: אביי אמר משום פקע. שמא
ונפסל איכא בינייהו. ודברי
הגהות הב"ח
כולן פשוטין הן. ואסיקנא
ול"ג יש בו א דאי גר' תיקשי לרב יוסף
מחמת הגחלת יפקע במקום אחר ואין
אביי אמר (ב) כ"ע כל כי האי גוונא אין בו
(א) גמ' שבירת העצם
תניא כי ארבעה מינייהו ר'
זו שריפה אלא שבירה: ורבא אמר
ולא משכחינן כארבעה מינייהו ואית
משום שבירת העצם מאי טעמא השתא
(דר' לאקולי קא אתי)
אומר בבית אחד יאכל
משום הפסד קדשים. שמפסיד המוח
תא"מ ונ"ב ס"א ל"ג ליה:
דגרס לעיל במילתיה דרב יוסף למ"ד
ועצם לא תשברו בו על
מיהת הא פסול הוא אלא שבירת העצם
(ב) שם אביי אמר כל כי
הכשר חייב ולא על
כשר לאו כשר הוא למ"ד יאכל בר
ושורפו בידים ומוטב שיפסל מאליו.
מבעוד יום איכא בינייהו למ"ד כשר הא כשר
האי גוונא כ"ע אין בו
הפסול, היתה לו שעת
אכילה הוא ולפי זה מיתוקמא גירסת
הכא נמי לענין שבירה מבעוד יום
כצ"ל: (ג) שם אבל השורף
הכושר ונפסלה יש בו
הוא למ"ד ראוי לאכילה השתא לאו בר
בעצמות. נ"ב עיין בחולין
הספרים דגר' יש בו ואין נראה
אע"ג דמדאורייתא שרי רבנן גזור אטו
משום שבירת העצם
אכילה הוא מיתיבי רבי אומר נמנין על מוח
דף יא המחתך בגידין
בשעת אכילה יש בו משום
ג
משחשיכה: אבר שיצא מקצתו. חוץ
דבכולה שמעתיןטפי נפיק מאכילה
ב (ה)
והשורף בעצמות עכ"ל:
[שבירת עצם], אין בו
שבראש ואין נמנין על מוח שבקולית על
מדנפיק מתורת כשרות כי ההיא
לחומת ירושלים וצריך לחתוך את היוצא
(ד) שם מ"ד כשר האי
בעצם בשר שיעור כזית
נמי כשר הוא: (ה) תוס'
מוח שבראש מ"ט הואיל ויכול לגוררו
אין בו משום שבירת עצם.
איכא בינייהו: האי נמי כשר. שהרי
דאבר שיצא מקצתו דכשר קרי ליה
ד"ה ה"ג וכו' טפי נפיק
תניא השורף בעצמות
ולא בר אכילה הוא:
הפנימי כשר והרי הוא שוברו ועובר
ולהוציאו ואי ס"ד שבירת העצם מבעוד יום
❖
מתורת אכילה:
והמחתך בגידים אין בו
איתמר אבר שאין עליו כזית
משום לא תשברו בו אלא חותך עד
משום שבירת העצם.
שפיר דמי קולית נמי נתבריה מבעוד יום
איתמר עצם שאין עליו
בשר במקום זה כו'.
שמגיע לעצם וקולף עד שמגיע לפרק
ונפקוה למוח דידיה ונמנו עליה אמר לך אביי
כזית בשר במקום זה ויש
מוסף תוספות
נראה לר"י ולריב"א דאליבא דרבי
וחותך כדתנן במתניתין (לקמן דף פה:):
עליו כזית בשר במקום
ולטעמיך משחשיכה נמי נייתי גומרתא
האי לאו בר אכילה הוא. במקום
קמיפלגי דקתני בברייתא סתמא יש
אחר, ר' יוחנן אמר יש בו
[ד]הוה משמע דגרס
א.
וניחות עליה ונקלה ונפקה למוח דידיה ונימני
משום שבירת העצם ריש
ליה דומיא דאחריני,
בו שיעור אכילה יש בו משום שבירת
שבירה אינו ראוי לאכילה אבל אבר
לקיש אמר אין בו משום
בשעת אכילה יש בו אין
עליה דהא תניא אבל השורף בעצמות
ב)
(ג) ד
העצם ובפלוגתא דרבינא ורב אשי
שיצא כולו דהיינו היתה לו שעת הכושר
ג
שבירת העצם. איתיביה ר'
בו, הראוי למזבח יש בו
והמחתך בגידין אין בו משום שבירת העצם
קמיפלגי אבל לרבנן לכ"ע יש בו משום
ונפסל דכ"ע אין בו משום שבירה
ואין בו. תוס' שאנץ.
יוחנן לר' שמעון בן לקיש
ב. בפסול מועט. שם.
ועצם לא תשברו בו כול'.
שבירת עצם והא דמסיק אילימא דאין
דהשתא מיהא פסול הוא: אליית השה
אלא מאי אית לך למימר אביי אמר משום
ותריצנא הכי ועצם לא
וקמיפלגי בהאי שיעור
ג.
עליו כזית בשר כלל אמאי יש בו משום
קריבה עם האימורין מה שאין כן
פקע רבא אמר משום הפסד קדשים דקא
תשברו בו אחד עצם שיש
אכילה באיזה מקום בעינן
לה. שם.
בשור ועז כדכתיב (ויקרא ג) חלבו
שבירת עצם אע"ג דמצי לאוקומ' כרבנן
עליו כזית בשר במקום זה
מפסיד ליה בידים דילמא אכיל נורא ממוח
ואחד עצם שאין עליו כזית
האליה תמימה: רבינא אמר. אי
הואיל ואליבא דרבי קמיפלגי וסבירא
דידיה מבעוד יום נמי גזירה מבעוד יום אטו
בשר במקום זה ויש עליו
להו כרבי מוקמי למתני' כוותיה:
ליכא כזית בשר דכולי עלמא אין בו
כזית בשר במקום אחר
משחשיכה רב פפא אמר ה כל כי האי גונא
חייב.
משום שבירה אלא באין בו כזית
אחד
כ"ע יש בו משום שבירת העצם מאי טעמא
במקום שבירה ויש בו כזית במקום
לאורתא מיחזי לאכילה אלא באבר שיצא מקצתו קמיפלגי מ"ד כשר (ד) והא
אחר איכא בינייהו: ואינו חייב על
כשר הוא ומ"ד ראוי לאכילה האי לאו בר אכילה הוא כדתניא ר' ישמעאל
הפסול. והשתא מפרש ואזיל הי פסול
ג)
קא ממעט: היתה לו שעת הכושר
בנו של ר' יוחנן בן ברוקה אומר אבר שיצא מקצתו ושברו אין בו משום
ונפסל אין בו משום שבירת העצם
שבירת העצם רב ששת בריה דרב אידי אמר כל כה"ג דכולי עלמא אין בו
גרסינן ורבי אומר גרסינן ברישא.
משום שבירת העצם דהאי אבר הא פסול הוא אלא שבירת העצם בנא איכא
והיינו כרב יוסף. למזבח למעוטי
בינייהו מ"ד כשר הא כשר הוא ומ"ד ראוי לאכילה השתא אינו ראוי לאכילה
אליה כדרב נחמן בר יצחק. שלא בשעת
רב נחמן בר יצחק אמר ז כל כי האי גוונא יש בו משום שבירת העצם מאי
אכילה מבעוד יום כדאביי דאמר
טעמא דהא חזי לאכילה דמטוי ליה ואכיל ליה אלא שבירת האליה איכא
מבעוד יום. אתא רבי למעוטי שיעור
בינייהו למ"ד כשר הא כשר הוא למ"ד ראוי לאכילה האי אינו ראוי לאכילה
אכילה במקום שבירה כרבינא אי נמי
למעוטי אין עליה כזית כרב אשי:
דאליה לגבוה סלקא רב אשי אמר כל כי האי גוונא ודאי אין בו משום
ד)
ח
אין בו משום שבירת העצם. דבעינן
שבירת העצם דהא ודאי אינו ראוי לאכילה כלל אלא אבר שאין עליו כזית בשר
שיעור אכילה במקום שבירה: אמאי
איכא בינייהו למ"ד כשר הא כשר הוא למ"ד ראוי לאכילה בעינן שיעור אכילה
יש בו משום שבירת עצם. בין לר'
וליכא רבינא אמר ט כל כי האי גוונא לית ביה משום שבירת העצם דבעינן
יוחנן בין לריש
לקיש כזית בעינן:
שיעור אכילה אלא אבר שאין עליו כזית בשר במקום זה ויש עליו כזית בשר
במקום זה.
במקום שבירה:
במקום אחר איכא בינייהו למ"ד כשר הא כשר הוא למ"ד ראוי לאכילה בעינן
לא
שיעור אכילה במקום שבירה והא ליכא תניא כארבעה מינייהו דתניא ר' אומר
1בבית אחד יאכל 1 ועצם לא תשברו בו על הכשר הוא חייב ואינו חייב על הפסול היתה לו שעת הכושר
ונפסל בשעת אכילה אין בו משום שבירת עצם יש בו שיעור אכילה יש בו משום שבירת עצם אין בו שיעור
אכילה אין בו משום שבירת עצם הראוי למזבח אין בו משום שבירת העצם בשעת אכילה יש בו משום
שבירת עצם שלא בשעת אכילה אין בו משום שבירת עצם איתמר אבר שאין עליו כזית בשר במקום
זה ויש עליו כזית בשר במקום אחר רבי יוחנן אמר י יש בו משום שבירת העצם רבי שמעון בן לקיש
אמר אין בו משום שבירת עצם איתיביה רבי יוחנן לרבי שמעון בן לקיש ועצם לא תשברו בו אחד
עצם שיש עליו כזית בשר ואחד עצם שאין עליו כזית בשר מאי אין עליו כזית בשר אילימא דאין עליו
כזית בשר כלל כ אמאי יש בו משום שבירת העצם אלא לאו הכי קאמר אחד עצם שיש עליו כזית בשר במקום
זה ואחד שאין
עליו כזית בשר במקום זה ויש עליו כזית בשר במקום אחר ה)(קשיא לרבי שמעון בן לקיש) א"ל
לא