כיצד צולין פרק
שביעי
פסחים
פה.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
אחד
עצם שיש בו מוח ואחד עצם שאין בו מוח. הכא מזכיר
לא הכי קאמר כו'. לעולם אכילה במקום שבירה בעינן ואחד
צח א מיי' פ"י מהל'
א) זבחים צז:, ב) [לקמן
צה.], ג) [לעיל טו:] לקמן
ק"פ הלכה ג:
עצם שאין עליו כזית בשר דקאמר הכי קאמר אין עליו בשר
שאינו פשוט קודם וכן בפ' החולץ (יבמות מא.) כל הנשים
[צט ב מיי' פ"ח מהלכות
קכ:, ד) [שם], ה) [פי'
מבחוץ ויש בתוכו מוח מבפנים ובמקום שבירה ואשמעינן דאכילת
לא ינשאו עד ג' חדשים אחד בתולות ואחד אלמנות כו' תנא נמי אבות הטומאה
שלא יחשדו הנוגע בו כי
מוח אכילה היא: והתניא. בניחותא
דאסור לשבר עצם שבתוכו
ברישא בתולות שאינו פשוט והיכא דאיכא פלוגתא או קאי אקרא דרך
לאכלו נגע בו הילכך גזרו
הלכה ג]:
צט ג מיי' פ"ט מהל'
בו טומאה כו' ערוך ערך
מוח ולא אמרינן ליתי עשה דואכלו
להזכיר פשוט קודם כההיא דראש
ק"פ הלכה ב:
חשוד ע"ש ישוב ופשט
את הבשר וידחה את לא תעשה
השנה (דף כט:) דתנן אמר רבי
לא הכי קאמר אחד עצם שיש עליו כזית
ק ד מיי' פ"ח מהל' אבות
א
נחמד ולפ"ז יתישב קושית
❖
דשבירה: ומה אני מקיים ואכלו
אלעזר לא התקין רבן יוחנן בן זכאי
הטומאה הל' ה:
תוספות בד"ה משום חשדי
בשר מבחוץ ואחד עצם שאין עליו כזית בשר
כהונה], ו) [חולין עב:
את הבשר בבשר שעל העצם. אבל
שיהו תוקעין אלא ביבנה אמרו לו א'
מבחוץ ויש עליו כזית בשר מבפנים במקום
עג.], ז) [עירובין קג.
יבנה כו' כלומר כמו שפשוט לך
מוח לא דליכא לאוקמה במוח נמי
וש"נ], ח) בס"א: הירך,
שבירה א) והתניא 1 ועצם לא תשברו בו אחד
תורה אור השלם
שתוקעים ביבנה כך כל מקום שיש
ועל ידי גחלת דלא מצריך ליה קרא
ט) [ויקרא טו], י) [ע"ב],
עצם שיש בו מוח ואחד עצם שאין בו מוח
כ) [שמות כט], ל) בס"א:
1. בְּבַיִת אֶחָד יֵאָכֵל לֹא
ב"ד וכן בבבא קמא (דף נ:) אחד בור
מילתא דאתי בה לידי תקלה דילמא
ומזהירין, מ) [ועיין תוס'
תוֹצִיא מִן הַבַּיִת מִן
ומה אני מקיים 2 ואכלו את הבשר בלילה
פקע: שאין תלמוד לומר. שלא
אחד שיח ומערה דקאי אקרא דכתיב
לקמן קח: ד"ה אחד ובשבת
הַבָּשָׂר חוּצָה וְעֶצֶם לֹא
הזה בבשר שעל גבי העצם או אינו אלא
הוצרך ללמד איסור שבירה: אבר
בור וכן בסוטה (דף מג.) אחד הבונה
כ: ד"ה אחד ובסוכה כ.
תִשְׁבְּרוּ בוֹ: שמות יב מו
2. וְאָכְלוּ אֶת הַבָּשָׂר
ד"ה אחת וקדושין יג. ד"ה
שיצא מקצתו. וצריך לחתוך את
ואחד הלוקח כו' א וכן בפ"ק דסוכה (דף
בבשר שבתוך העצם ומה אני מקיים ועצם
כשם וכתובות כ: ד"ה אחד
בַּלַּיְלָה הַזֶּה צְלִי אֵשׁ
היוצא: חותך. את הבשר סביב
כ.) גבי א' גדולה וא' קטנה כו' :
ב מ)
לא תשברו בו בעצם שאין בו מוח אבל
זבחים צב: ד"ה אי הכי
וּמַצּוֹת עַל מְרֹרִים
כשהוא אומר ועצם לא ישברו בו
אינקרני"ר: עד שמגיע לעצם
ובמנחות סג: ד"ה ר"י],
יֹאכְלֻהוּ: שמות יב ח
בעצם שיש בו מוח שובר ואוכל ואל תתמה
נ) [ועיין פסקי תוס' זבחים
3. לֹא יַשְׁאִירוּ מִמֶּנּוּ עַד
בפסח שני כו'. בפ' דם חטאת בזבחים
וקולף. הבשר שלא יצא: עד
שהרי יבא עשה וידחה ל"ת כשהוא אומר
פ' דם חטאת סעיף סט],
בֹּקֶר וְעֶצֶם לֹא יִשְׁבְּרוּ בוֹ
שמגיע לפרק. שמתחברין שם שני
(דף צז:) יליף מהכא דאין עשה דוחה
ס) [שבת קלג.], ע) [וע"ע
כְּכָל חֻקַּת הַפֶּסַח יַעֲשׂוּ
ועצם לא ישברו בו בפסח שני שאין ת"ל
❖
3
תוס' סנהדרין מח. ד"ה
עצמות: וחותך. את הפרק ומשליך
ל"ת בקדשים מדכתב רחמנא גבי פסח
במדבר ט יב
אֹתוֹ:
❖
שהרי כבר נאמר ככל חקת הפסח יעשו
משמשין כו'],
3
את העצם שיצא מקצתו ויאכל בשר
ועצם לא תשברו בו וקשה היכי יליף
אותו הוי אומר ב)אחד עצם שיש בו מוח ואחד
הנקלף: נקלוף בה פורתא. במקום
מינה ואמאי נמי צריך קרא הכא הא
לעזי רש"י
עצם שאין בו מוח מיתיבי אבר שיצא מקצתו
שבירה סביב: משום פקע. שמא
בעידנא דמיעקר לאו לא מקיים עשה
הגהות הב"ח
אינקריני"ר. לחרוץ
יפקע וישבר תחת הבשר כשיכה על
נ) ועוד קשה לרשב"א דהכא אפשר
חותך עד מקום שמגיע לעצם וקולף עד
(א) גמרא ויש עליו כזית
(חריץ).
❖
מקום הקלוף: בקולית. רדונדי"ל של
לקיים שניהם על ידי גומרתא דהשורף
בשר במקום אחר אין בו:
רידונדי"ל. עצם הירך.
שמגיע לפרק וחותך ואי אמרת אבר שאין
(ב) תוס' ד"ה כשהוא וכו'
היד ח) דיש בו מוח מתוכו לא מהניא
בעצמות אין בו משום שבירת עצם
עליו כזית בשר במקום זה ויש במקום
(א)
דלרבא שפירש לעיל. נ"ב
ליה קליפה: מטמאין את הידים.
וקיימא לן ס)דהיכא דיכול לקיים שניהם
פי' האי סוגיא ס"ל האי
אחר אין בו משום שבירת העצם למה לי
רבינו חננאל
מדרבנן: חד אמר משום חשדי
לא אתי עשה ודחי ל"ת ותירץ רבינו
טעמא משום הפסד קדשים
דקולף עד שמגיע לפרק וחותך נקלוף ביה
אבל לא כרבא דקאמר
ומשני ריש לקיש הכי
כהונה. שחשודין לפגל קרבן משום
חיים לרשב"א (ב) דלרבא שפירש לעיל
דילמא אכיל נורא אלא ס"ל
קתני, אחד עצם שיש עליו
פורתא ונתבריה אביי אמר משום פקע רבינא
איבה גזרו על הפיגול שיטמא את
בגומרתא דאסור משום הפסד קדשי' ג
❖
דאיכא ודאי הפסד קדשים:
כזית בשר במקום זה
אתי שפיר : משום חשדי כהונה.
אמר בקולית תנן התם הפיגול והנותר
הידים כדי שיהא זה צריך להטביל
מבחוץ ואחד עצם שאין
ג)
ב
ד
עליו כזית בשר מבחוץ ויש
וא"ת כמו כן לא יחושו לעשות בטומא'
ידיו קודם שיגע בקודש ויטריחוהו:
(והטמא) מטמאין את הידים רב הונא ורב
ד)
בו כזית מוח בפנים, יש בו
גליון הש"ס
וחד אמר משום
עצלי כהונה.
$י"ל דאף לרשעים חמיראלהוטומאה
ה
חסדא חד אמר מפני ה)חשדי כהונה וחד אמר
משום שבירת עצם.
רש"י ד"ה הרי זה בל"ת
המתעצלים באכילת
קדשים גזרו
כדאמרינן ביומא (דף כג.) ללמדך
והתניא הכי ועצם לא
מפני עצלי כהונה מר מתני אפיגול ומר מתני
כדאמר פכ"ש. עיין לקמן
תשברו בו אחד עצם שיש
טומאה על הנותר
כדי להטריחו
שחמורה עליהן טהרת כלים יותר
אנותר מאן דמתני אפיגול משום חשדי
דף צה ע"א ברש"י ד"ה לא
בו מוח במקום שבירה,
טומאת
בית
עליהם: מר מתני.
טעמא דידי'
משפיכות דמים :
ע)
תוציא: תוס' ד"ה משום
ואחד עצם שאין בו מוח
כהונה ומאן דמתני אנותר משום עצלי כהונה
חשדי כהונה י"ל דאף
הסתרים היא. וא"ת התינח לר' יוסי
[במקום שבירה] ומה אני
חשדי אפיגול ומר
מתני טעמא
לרשעים. עיין סנהדרין מח
מר מתני כזית ומר מתני כביצה מאן דמתני
מקיים ואכלו את הבשר
דידיה עצלי אנותר: מר מתני. בין
אלא לר' מאיר דפליג עליה ומייתי
❖
ע"א תד"ה משמשין:
וגו'. ואסיקנא הוי [אומר]
כזית כאיסורו ומאן דמתני כביצה כטומאתו
פיגול בין נותר בכזית גזור רבנן
לה בפ' בהמה המקשה (חולין עב:)
אחד עצם שיש בו מוח
איבעיא להו יוצא גזרו רבנן טומאה או לא מי
ואחד עצם שאין בו מוח
דליטמאו: כאיסורו. כשיעור איסור
דאית ליה דמטמא מאי איכא למימר
חייב. ומותבינן תוב לריש
מוסף רש"י
אכילתו שהוא חייב עליו בכזית:
וי"ל דקיימא לן כר' יוסי לגבי ר'
אמרינן נותר דגזרו טומאה דאתי לאיעצולי
לקיש אבר שיצא מקצתו,
מאיר: ולרבינא דאמר חיבורי
כטומאתו. כשיעור טומאת אוכלים
הפיגול והנותר מטמאין
פי' חוץ לירושלים ונפסל
ביה אבל יוצא אפוקי בידים לא מפקי ליה
את הידים. ואע"פ שאין
חותך בבשר עד שמגיע
דאורייתא בכביצה: הא קא מיטמי.
אוכלין כמאן דמפרתי כו'. וא"ת בלא
בידים לא גזרו ביה רבנן טומאה או דילמא
אוכל מטמא אדם, גזרו
לעצם ומפריש בין הבשר
פנימי מחמת מגעו של יוצא המחובר
רבינא כיון דס"ד דאיכא שיעור לטמויי
עליהן לטמא מיהת את
שיצא ובין הבשר שנשאר
לא שנא ת"ש אבר שיצא מקצתו חותך עד
לו: ומשני טומאת בית הסתרים
במה שיצא לחוץ הוה מצי לאקשויי
הידים ולא לטמא את
באבר שלא יצא וקולף,
שמגיע לעצם וקולף עד שמגיע לפרק וחותך
הגוף (לעיל טו:). מאן
כלומר מפריש הבשר
היא. כל מגע חיבור בית הסתרים
דמסקינן בפרק בהמה המקשה (שם)
דמתני אפיגול משום
הכשר שלא יצא, מפשיטו
וא"א גזרו ביה רבנן טומאה כי חתיך ליה
שאין מקום מגעו נראה. וטומאת בית
דמודה ר' יוסי בשלש על שלש הבאות
חשדי כהונה. גזרו עליו
מן העצם עד שמגיע לפרק
מאי הוי הא קמטמא ליה טומאת סתרים
טומאה שלא יפגלוהו ברצון
הסתרים נפקא לן במסכת נדה דלא
מבגד גדול דבשעת פרישתו מאביו
וחותך. נמצא הבשר
להפסיד את הבעלים, ועוד
המופשט תלוי בפסח
מיטמיא מוידיו לא שטף במיםט) בפ'
מקבל טומאה מאביו וה"נ הכא וי"ל
היא וטומאת סתרים לא מטמיא ולרבינא
דשלמים הן ואין לכהן בהן
הכשר [ו]שיצא מחובר, על
יוצא דופן (דף מג.) דבעינן נגיעה
דאיכא לאוקומה בניתזות בכל כחן וכן
ו
דאמר ו) חיבורי אוכלין לאו חיבור הוא וכמאן
אלא חזה ושוק וישחטם
העצם, ושורף הבשר שיצא
במזיד לשם חטאת כדי
בידים שהן בגלוי: ולרבינא דאמר.
משני בפ' אמרו לו (כריתות טו:) גבי
והעצם עמו, ושאר הבשר
דמפרתי דמי מאי איכא למימר הא קנגע
לאוכלן כולם ומשם הכי
שהפשיט מן העצם כשר
בפרק בהמה המקשה (חולין עג.)
אבר המדולדל באדם טהור מיהו הכא
בהדדי וקא מטמא אלא למאן דמתני כזית
גזרו טומאה
לאכילה. ולדברי ריש
(לקמן קכא.
לגבי מגע חיבור דאוכלים כמאן
כיון שאינו חותך העצם אלא חותך
ועי"ש ברשב"ם). ומאן
לקיש למה אמרה המשנה
דלית ביה כזית ומאן דמתני כביצה דלית
דמתני אנותר משום
שצריך קליפה עד הפרק
דמפרתי דמו ולא הוי חיבור ולא
סביבו' העצם אינו יכול להתיז בכל
עצלי כהונה. שלא יתעצלו
ביה כביצה ת"ש המוציא בשר פסח מחבורה
הלא הוא שבירת העצם
מגע בית הסתרים מיקרי: דלית
כחו ובירושלמי מוקי בחותך ומשליך
באכילתן (שם). חבורי
שלא במקום בשר [ו]אינו
במעט מעט: דבני חבורה זריזין
לחבורה אע"פ שהוא בלא תעשה טהור מאי
ביה כזית. באותו קצת: שיצא
אוכלין. שהן רכין אינו
חייב, יקלוף מן הבשר
חשוב חיבור (חולין עג.).
מעט ולא ישאיר באותו
לאו טהור ואסור דיוצא מחבורה לחבורה
הן כי קמיבעיא לן יוצא דקדשים.
מחבורה לחבורה. לקמיה י) מפרש לא
ג
דמפרתי. מפורדים (ביצה
מקום בשר וישבר העצם.
תעשה דיליה: מאי לאו טהור.
וא"ת דבפ' המוצא תפילין (עירובין קג.)
כיוצא חוץ למחיצתו דמי ומפסיל ואפי' הכי
ב. עי"ש). בני חבורה.
ומשני אביי חיישינן משום
מלטמא: ואסור. לאכול כשאר יוצא
משמע איפכא דקאמר כהנים זריזין
הנמנין על הפסח, זריזין
פקע. כלומר, כששובר
קתני טהור אלמא לא גזרו רבנן טומאה לא
הן. דכל העוסקין בקדשים
העצם אינו מתפרק עמו
חוץ למחיצה דמחיצת פסח מקום
הן אמרינן בני חבורה זריזין הן
טהור ומותר דיוצא מחבורה לחבורה לאו
❖
זריזין וחכמים (ערובין קג.).
נסירה אלא נסדק, חיישינן
אכילתו היא ואפילו הכי קתני
לא אמרינן ותירץ ר"י דלא דמי ז דגבי
שמא יעלה הסדק במקום
כיוצא חוץ למחיצתו דמי ולא מפסיל והא קא
טהור: לא טהור ומותר. דלא
בני חבור' שייך למיגזר טפי שמא יחתה
[בשר] לפיכך חותך בפרק.
תני סיפא האוכלו הרי זה בל"ת בשלמא למאן
רבינא אמר בקולית. אבר
פסול יוצא אית ביה אבל יוצא חוץ
מלגבי כהנים דהא מילתא לא שייכא
מוסף תוספות
שיצא מקצתו כו' תנן התם
דאמר כביצה דאית ביה כזית ולית ביה
למחיצה לעולם אימא לך דמטמא:
לפסח כלל אבל במידי דשייך לפסח כגון
א. [ד]קאי אקרא. תוס'
בסוף מסכתא זו הפגול
כביצה אלא למאן דאמר כזית מאי איכא
הרי זה בלא תעשה. כדאמר $ בפרק
כתובות כ: ד"ה אחד.
יוצא זריזין בני החבורה יותר מכהנים:
והנותר והטמא מטמאין
את הידים, אפגול
ב. אבל הכא ובהחולץ לא
למימר אלא ביוצא בפסח לא מיבעיא לן
כל שעה (לעיל כד.) לא יאכל כי קדש
הוצאה
ד
(ו)אמרינן מ"ט גזרו בו
קאי אמידי אין להקפיד
הםכ) כל שבקדש פסול בא הכתוב ליתן
דלא גזרו רבנן טומאה מאי טעמא בני חבורה זריזין הן ומזהר זהירי
איזה נשנה תחילה. תוס'
רבנן טומאה משום חשדי
ז)
שאנץ. ג. דאי אפשר שלא
כהונה שלא יחשדו הנוגע
לא תעשה על אכילתו אלמא יוצא
ביה אלא כי קמיבעיא לן ביוצא בקדשים מאי תיקו ומוציא בשר פסח
בו כי לאכלו נגע בו, הלכך
ישרוף גומרתא מן המוח
חשיב ליה ואפי' הכי קתני טהור:
מחבורה
שבפנים. תוס' שאנץ. וע'
גזרו בו טומאה שלא יבוא
בשלמא למאן. דמתני אפיגול
הגהות הב"ח כאן.
ליגע בו כלל. וחד מתני
אנותר מפני שנתעצלו בו
ד. דאפי' ע"י גומרתא לא
ונותר כביצה מצי לתרוצי דגזור טומאה נמי איוצא והאי דקתני טהור בדליכא כביצה: מאי איכא למימר. מדקתני האוכלו בלא
והניחוהו להיות נותר. חד
הוי קרא דואכלו את
תעשה מכלל דאיכא כזית: זריזין הן. שיש רבים ומזרזים ל) זה את
זה מלהוציא ולא איצטריך לאחמורי עלייהו שלא יבואו לידי יציאה:
מתני כזית מטמא הידים
הבשר דווקא כל הבשר,
מחבורה כאיסור אכילתו, מה איסור
אם לא ע"י שבירה, כיון
שאי אפשר שלא ישרוף מעט מן המוח. שם. ה. אע"ג דבלאו הכי איכא לאו דבל תותיר. תוס' סנהדרין מח. ד"ה משמשין. אכילתו בכזית, אף איסור נגיעתו בכזית. וחד אמר כביצה כטומאת אוכלין. איבעיא להו בשר היוצא חוץ למחיצתו ונפסל
ו. דאז לא הוי נוגעות בשעת פרישתן כיון שבכח נפרד. תוס' שאנץ. ז. [ד]התם לענין איסור שבת מיירי. שם.
גזרו בו טומאה או לא. ואתינן למפשט לה ממתני' דתנן אבר שיצא מקצתו חותך כו' ואי אמרת גזרו בו אע"פ שחותכו
ומפרישו מן הבשר הנשאר באבר מבפנים מאי הוי, גם הבשר שבפנים נטמא מן הבשר שיצא. ושנינן נגיעת הבשר בבשר
במקום החתיכה היא, ומקום החתיכה קודם חתיכתה מקום סתור הוא, וקימא לן זו היא טומאת סתרים ולא מטמאה. וכבר פירשנוהו בפרק בהמה המקשה לילד. ולשם רבינא מפריק אפילו תימא רבנן חיבורי אוכלין כמאן דמפרקי דמי וקא נגעו אהדדי,
כלומר כיון דלחתיכה קאי כחתוך דמי ואינה טומאת בית הסתרים אלא טומאה גלויה היא, וכאלו חתיכה אחת נוגעת בחברתה. ושנינן הא דתנן אבר שיצא חותך בבשר ומפרישו ומה שבפנים כשר, בזמן שאין בשר היוצא כזית דלא נחתא ליה טומאה
כלל. ת"ש בשר פסח היוצא מחבורה לחבורה אע"פ שהוא בלא תעשה טהור מאי לאו יוצא מחבורה לחבורה טהור [ואסור, לא טהור] ומותר הוא. ולאו כתיב ביה לא תוציא מן הבית מן הבשר חוצה. כלאו דשבירת עצם מה שבירת העצם לא פסול
ליה אף יציאתו לא פסול ליה. ואקשינן אי הכי טהור ומותר הוא אימא סיפא והאוכלו הרי זה בלא תעשה דתניא בתורת כהנים והבשר אשר יגע בכל טמא לא יאכל, בכל לרבות היוצא, והבשר כל טהור יאכל בשר, לרבות בשר הפנימי שהוא מותר
מכאן אמרו אבר שיצא מקצתו כו'. בשלמא למאן [דאמר] ביוצא כביצה, מוקי לה בדלית ליה כביצה אלא כזית, הלכך עובר משום אוכל חוץ למחיצתו, ואין עובר משום יוצא, דהא לית ביה כביצה. אלא למאן דבעי ביוצא כזית הואיל והאוכלו בלא
תעשה לא אפשר בפחות מכזית אמאי טהור ומותר. ואסיקנא אלא יוצא דפסח דברי הכל לא גזרו בו טומאה, דבני חבורה זריזין הן, כי קא מבעיא לן יוצא דקדשים. ועלתה בתיקו.