פה:
כיצד צולין פרק שביעי פסחים
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
הוצאה
כתיב ביה כשבת. פי' אל יצא איש ממקומו והיינו אל
מחבורה לחבורה מנא לן. חבורה של שני פסחים בבית אחד:
קא א ב מיי' פ"ט מהל'
א) זבחים קד:, ב) [זבחים
נו.], ג) סוטה לח:, ד) [עי'
ק"פ הל' א:
חוצה. קרא יתירא הוא למילף חוץ לחבורת אכילתו: תן חוצה
יוציא דהא תחומים דרבנן ואפילו למ"ד תחומין דאורייתא
קב ג מיי' פ"ה מהלכות
תוספות יבמות ז: ד"ה זה
לא גרסינן תן: עד שיניח. במקום חבורה האחרת: דעבד ליה
היינו מדשני א ולא כתב אל יוציא אבל לדידיה נמי קרא בהוצאה
נכנס כו'], ה) [ויקרא ד],
פרה אדומה הל' ה:
עקירה והנחה. כשבת דבעינן עקירה והנחה דעד שיניח לא
מיירי כדמשמע סוף פ"ק דעירובין
(דף יז:) דתני רבי חייא לוקין
קג ד מיי' פ"ט מהל'
ב
ו) [ויקרא טז], ז) צ"ל
ושרפו, ח) [ויקרא טז],
ק"פ הלכה ב:
על תחומין דבר תורה פי' מאל יצא
נגמרה מלאכה וגבי שבת וכל חיובי
קד ה מיי' שם הל' א:
ט) [שם ד], י) [ע"א],
ופריך לאו שניתן לאזהרת מיתת
חטאת כתיב ה) בעשותה בעושה את
מחבורה לחבורה מנין דתניא לא תוציא
קה ו מיי' פ"ח מהל'
א
1
כ) בס"א: דופק, ל) [ספרי
ב"ד הוא משמע דלהוצאה נמי אתא
כולה ולא בעושה מקצתה (שבת דף
חקת יט יג], מ) [במדבר
תפלה הלכה ז סמג
מן הבית מן הבשר חוצה אין לי אלא מבית
יט], נ) [וע"ע תוס' שבת ב.
עשין יט טוש"ע א"ח סי'
וא"ת דבריש הזורק (שבת צו:) דריש
צב:) והאי נמי אע"ג דלאו בר חטאת
לבית מחבורה לחבורה מנין ת"ל חוצה חוץ
❖
ד"ה פשט], ס) [שבת ד.],
נה סעיף יג:
הוא הוצאה כי התם בעינן: היו
הוצאה מויכלא העם מהביא ואומר
קו ז מיי' (פ"ט) [טו]
לאכילתו א"ר אמי ב המוציא בשר פסח
סובלין אותם במוטות. פרים הנשרפי'
ר"י דאיצטריך חד להוצאה דעני
מהל' נשיאות כפים
מחבורה לחבורה אינו חייב עד שיניח הוצאה
הל' ח טוש"ע (סעיף ו)
וחד להוצאה דבעל הבית ומשום
כגון פר ושעיר יוה"כ ופר העלם
ג
תורה אור השלם
סימן קכ"ח סעיף כד:
כתיב ביה כשבת מה שבת עד דעבד עקירה
דבר ופר כהן משיח הנשרפין חוץ
דהוצאה מלאכה גרוע היא ד איצטריך
קז ח מיי' פ"ד מהל'
1. בְּבַיִת אֶחָד יֵאָכֵל לֹא
והנחה אף ה"נ עד דעבד עקירה והנחה
לג' מחנות. וילפינן בסדר יומא בפ'
למיכתב בתרוייהו ולהכי חשיב להו
מחוסרי כפרה הלכה
תוֹצִיא מִן הַבַּיִת מִן
ב:
הַבָּשָׂר חוּצָה וְעֶצֶם לֹא
נמי בריש מסכת שבת (דף ב.)
שני שעירי (דף סח.) להלן בשאר
מתיב רבי אבא בר ממל היו סובלים אותן
א) ג
❖
קח ט מיי' פ"ו מהל' בית
תִשְׁבְּרוּ בוֹ: שמות יב מו
בתרתי לפי שכתובות בשני מקראות
פרים הנשרפין אתה נותן להם ג'
❖
במוטות הראשונים יצאו חוץ לחומת העזרה
הבחירה הלכה ז:
ומסיק אבות מאי ניהו יציאות
מחנות וכאן ביום הכפורים אתה
והאחרונים לא יצאו הראשונים מטמאין
יציאות תרתי הווין נ):
נותן להם מחנה אחת בתמיה דכתיבו)
גליון הש"ס
בגדים והאחרונים אין מטמאין בגדים והא לא
בנגררין.
מוסף רש"י
אומר ר"י דלאו דוקא
יוציא אל מחוץ למחנה ושרף וגו' אלא
ז)
גמרא גגין ועליות. עי'
נח הוא מותיב לה והוא מפרק לה בנגררין:
הראשונים. בני אדם
מכות יב ע"א תד"ה אילן.
נגררין אלא שיהיו תוך
לומר לך כיון שיצאו חוץ למחנה אחת
מתני' אבר שיצא מקצתו חותך עד
הנושאין במוט, אותן
ובמהרש"א שם ובמשנה
ד
ג' לקרקע דאפי' לרבנן ס)דר"ע דלית
מטמא בגדים דהא כתיב ח) והשורף
שבראש האחד יוצאים
למלך פי"א ה"ד מהל'
שמגיע לעצם וקולף עד שמגיע לפרק וחותך
❖
להו קלוטה כמו שהונחה דמיא
אותם יכבס בגדיו אלמא כשיוצאין
שגגות:
ראשונים (זבחים קד:).
החלונות. עובי חלל
ובמוקדשין קוצץ בקופיץ שאין בו משום
בזורק במעביר תוך ג' מודו דהכי
מן העזרה מטמא בגדים שעליהם
החלונות שבחומות העזרה
אמרינן בהמוציא יין (שם דף פ.) אמר
מיד ואע"ג דלא נח והכא הוצאה
שבירת העצם מן האגף ולפנים כלפנים מן
ה
סביב מבפנים, ועובי
לעזי רש"י
רבא הוציא חצי גרוגרת והניחה
כתיבא דכתיב ט) והוציא את הפר
החומה. בראשה למעלה
האגף ולחוץ כלחוץ ב) החלונות ועובי החומה
❖
(זבחים נו.).
רב"ץ. שפת הפתח
כלפנים: גמ' אמר רב יהודה אמר רב
וגו': בנגררין. על גבי קרקע דאיכא
וחזר והוציא חצי אחרת דרך עליה
(השטח, במזוזת הפתח,
הנחה: מתני' חותך עד שמגיע
חייב ופריך והא אמר רבא תוך
❖
שעליו מגיפים את הדלת).
ווכן לתפלה ופליגא דריב"ל ג)דא"ר יהושע בן
לעצם. כדפרישית לעילי): ובמוקדשים.
שלשה לרבנן צריך הנחה על גבי
רבינו חננאל
לוי אפילו מחיצה של ברזל אינה מפסקת
ז
משהו ומשני לא קשיא כאן בזורק
בשאר קדשים שיצא מהן מקצת
תניא לא תוציא מן הבית
בין ישראל לאביהם שבשמים הא גופא
מוסף תוספות
אבר: קוצץ. את היוצא בקופיץ: מן
כאן במעביר ולאו דוקא נקט התם
אין לי אלא מבית לבית
קשיא אמרת מן האגף ולפנים כלפנים הא
האגף ולפנים כלפנים. אגף קרי כל
דרך עליה דהוא הדין שלא דרך
מחבורה לחבורה מנין
א. קרא בדיבוריה... ש"מ
תרתי. תוס' שאנץ. ב. והכי
ת"ל מן הבשר חוצה
מקום הגפת הדלת שהוא חופף כ)
עליה תוך ג' אלא נקט דרך עליה
אגף עצמו כלחוץ אימא סיפא מן האגף
לאכילתו ואינו חייב עד
משמע פשטיה דקרא שאל
ונוקש שם כשסוגרו דהיינו משפת
דהשתא לא צריך שיהא תוך ג' רק
ה
ולחוץ כלחוץ הא אגף עצמו כלפנים לא
שיעשה עקירה והנחה.
יצא בשבת עם כליו ללקוט
שיהא תוך ג' דגרוגרת מיחייב ואם
הפנימית של עובי הפתח עד מקום
ומותבינן עלה מהא דתנן
את המן כדרך שעושין
ו
קשיא כאן בשערי עזרה כאן בשערי ירושלים
בחול. עירובין יז: תוס' ד"ה
בשחיטת קדשים פי"א
הנקישה שקורין רב"ץ: מן האגף
תאמר אכתי היאך ראשונים מטמא
דאמר רבי שמואל בר רב יצחק מפני מה לא
לאו. ג.
פרים הנשרפין ושעירין
דויכלא העם
ולפנים. דהיינו תוך העיר ממש
הא בשבת לא הויא הוצאה כענין
הנשרפין היו טוענין אותן
מהביא היינו הוצאה
נתקדשו שערי ירושלים מפני שמצורעין מגינין
במוטות ראשונים יצאו
דבעה"ב ולהכי איצטריך
זה הואיל ואגד הפר ביד האחרונים
כלפנים ואוכלין שם קדשים קלים:
תחתיהן בחמה מפני החמה ובגשמים מפני
לחומת עזרה אחרונים לא
אל יצא להוצאה דעני.
מן האגף ולחוץ כלחוץ. דהיינו מקום
שבפנים כדמוכח בהמצניע (שם דף צא:)
תוס' שאנץ. ד. דמה לי
יצאו ראשונים מטמאין
הגשמים ואמר רבי שמואל בר רב יצחק
וי"ל דהכא מיירי שכל הפר חוץ
הנקישה. ואגף עצמו לא ידעי' השתא
בגדים אחרונים אין
מוציא מרה"י לרה"ר מה לי
מפני מה לא נתקדשה שער נקנור מפני
מטמאין בגדים עד שיצאו,
מוציא מרה"י לרה"י, ולא
לחומת העזרה ואפילו למאן דאמר
אי כלפנים אי כלחוץ ובגמרא מפרש
ז
ד)
והא לא נח. ואוקימנא
הוה גמרינן הוצאה דעני
לי': החלונות. שבחומת ירושלים
התם אגד כלי שמיה אגד הנ"מ כלי
שמצורעין עומדין שם ומכניסין בהונות ידם:
ח
בנגררים על הארץ ואינן
מבעה"ב ולא בעה"ב
שיש לו תוך דאינו חייב אם הוציא
ועובי ראש החומה בגובה כלפנים
מעני. תוס' שבת ב. ד"ה
(נעמסין) [נושאן] ומגביהן
החלונות ועובי החומה וכו': אמר רב $ טגגין
פשט. ה. דאפי' גבוה מן
מן הקרקע אלא נמשכין
מקצתו שע"י מה שבפנים יכול
ואע"ג דבעובי השערים לא אמרן הכי
ועליות לא נתקדשו איני והאמר רב משום
(מן) [על] הארץ דהיינו
הקרקע ג' טפחים חייב,
להביאו מבפנים אבל ע"י משיכת
התם כדמפרש טעמא בגמרא מפני
שבת פ. תוס' ד"ה
הנחתם. פיסקא אבר שיצא
רבי חייא כזיתא פסחא והלילא פקע איגרא
המצורעים: גמ' וכן לתפלה.
המוט לא היו יכולים האחרונים
והעבירה. ו. המונחת על
מקצתו כו', מן האגוף
מאי
גבי הקרקע, שם.
ולפנים כלפנים מן האגוף
להביאו אצלו:
העומד מן האגף ולפנים מצטרף
ולחוץ כלחוץ. אמר רב
ז. והאחרונים סובלים
וכן
לתפלה. פי' בקונטרס לענין צירוף ואין נראה דבאלו נאמרין
לעשרה והעומד חוץ לפתח אין מצטרף: אינה מפסקת. שאין
יהודה אמר רב וכן לתפלה,
המוט עדיין בפנים ולהכי
הפסק לפני המקום שהכל גלוי וידוע לפניו ואין סתימה לפניו: אגף
(סוטה דף לח:) משמע סוגיא דגמרא דהלכה כר' יהושע בן לוי
הויא הוצאה דאפילו. תוס'
העומד בכנסת מן האגוף
שאנץ. ח. א"כ הויא סוגיא
ולפנים הרי הוא בכלל
עצמו. עובי השער מן הנקישה ולפנים: שערי ירושלים. אגף עצמו
דאמר אפי' מחיצה של ברזל אינה מפסקת ובפרק כל גגות (עירובין
ברכה מן האגוף ולחוץ
דכל גגות דלא כריב"ל
צב:) משמע סתמא דגמרא דמחיצה מפסקת לצירוף דקאמר ט'
כלחוץ שלא נתקדש עוביין: שערי עזרה נתקדש עוביין בקדושת
וכוותיה קיימא לן. ר"ה כז:
כלחוץ, ופליגא דר' יהושע
תוס' ד"ה ושמע. ט. ציבור
בקטנה ואחד בגדולה אין מצטרפין ולענין שופר ומגילה נמי לא
עזרה חוץ משער ניקנור מפני המצורע שעומד שם בעודו מחוסר
בן לוי דאמר ר' יהושע
ח
בן לוי אפי' מחיצה של
שמתפללין ויחיד יוצא
מצית לפרש דתנן בהדיא בפ' ראוהו ב"ד (ר"ה דף כז: ושם) היה עובר
כפורים ומכניס משם בהונותיו לעזרה. מצורע משתלח חוץ לשלש
בתפילה ועונה. תוס' שאנץ.
ברזל אינה מפסקת בין
מחנות כדאמרינן באלו דברים (לעיל סז.): מפני מה לא נתקדשה
אחורי בית הכנסת או שהיה ביתו סמוך לבית הכנסת ושמע
ישראל לאביהם שבשמים.
י. משום דאמרינן כל דבר
ואקשינן הא גופה קשיא
שבקדושה לא יהא פחות
שער ניקנור. בקדושת עזרה והוא שער המזרחית של עזרה:
קול שופר או מגילה אם כוון לבו יצא ונראה לר"י דהכא מיירי
מי'. תוס' ר"ה שם.
אמרת מן האגוף ולפנים
עומדין שם. ביום שמונה לימי ספרו לאחר שנתרפא וגלח וטבל
לענין ט לענות יחיד קדושה ויהא שמיה רבא מברך י דאין מחיצה
כלפנים האגוף עצמו חוץ.
יא. והוי בכלל ציבור
מפסקת לריב"ל ולרב יהודה מפסקת כיון דהוי דבר שצריך עשרה
והעריב שמשו בשביעי ועודנו מחוסר כפורים ותניא בהקומץ (מנחות
יא
אימא סיפא מן האגוף
לעניית ברכת כהנים
ולחוץ כו'. ואוקימנא
ולענות דבר שבקדושה.
וכי היכי דלא מצטרף לא נפיק ידי חובה אבל שופר לא בעי עשרה:
כז:) מחוסר כפורים שנכנס לעזרה עונשו כרת ונפקא לן ל) מעוד
תוס' עירובין צב: ד"ה
בשערי ירושלים אגוף
לא
נתקדשה שער ניקנור. וא"ת אם כן בשערי עזרה גופה
טומאתו בומ) ומכניס ידיו משם לעזרה לתת עליהן מדם האשם שאילו
תשעה. יב.
עצמו כלחוץ, כי לא
דלא סגי דלא
ליפלוג כאן בשער ניקנור כאן בשאר שערים וי"ל דמתניתין
מוציאו לחוץ היה נפסל ביוצא וביאה במקצת לאו שמה ביאה לעונשו
יב
נתקדשו מפני שמצורעין
מיירי בשערי ירושלים.
תוס' שאנץ. יג. ולפי זה
מגינין תחתיהן בחמה מפני
בפסח קאי שאינו נפסל אלא חוץ לחומת ירושלים:
על כך אי נמי שמה ביאה וגזירת הכתוב היא והעמיד הכהן המטהר
החמה כו'. וכן שערי
היא יותר חיצונה שהיא
החלונות
ועובי החומה כלפנים. בפ"ב דשבועות (דף טו:)
את האיש המיטהר לפני ה' וגו' (ויקרא יד): גגין ועליות לא נתקדשו.
ניקנור לא נתקדשו מפני
כלפי חוץ לעיר מכל
פליגי כיצד מהלכים שתי תודות שהיו מקדשין בהם
בין גגי ירושלים בקדושת ירושלים לקדשים קלים בין גגי לשכות
מקום... תוס' שבועות טו:
שמצורעין עומדין שם
ד"ה אמטו. יד. אע"פ
ומכניסין ידיהם לבהונות
העזרה בקדושת עזרה לקדושת קדשי קדשים: כזיתא פסחא.
חד אמר זו כנגד זו וחד אמר זו אחר זו משמע התם דמבפנים
שהלכו מבפנים. שם.
כדי שיזו עליהם, אבל
היו מהלכין דפריך בשלמא למאן דאמר זו אחר זו אמטו להכי
חבורות גדולות היו נמנין עד שלא היה הפסח מגיע לכל אחד
שערי עזרה אגוף עצמו
[ו]היאך קדשו התודות את
כי אם כזית מן הפסח: והלילא פקע איגרא. לקול המולת ההמון
פנימית נאכלת שכבר קדשה ראשונה אלא למאן דאמר כו' ואי
כלפנים. החלונות ועובי
החלונות ועובי החומה
שחוצה להם. תוס' שאנץ.
החומה כלפנים. אמר רב
מבחוץ היו מהלכין היכי קאמר דקדשה ראשונה חוץ לחומה והא
מההלל דומין כאילו הגגין מתבקעים שהיו אומרים ההלל על
גגין ועליות של ירושלים
דלא אפשר לילך
טו.
דקאמר התם למאן דאמר זו כנגד זו פנימית הך דמקרבה לחומה
הפסח כדתנן לקמן (דף צה.) הראשון טעון הלל על אכילתו:
בענין אחר. תוס' שבועות
לא נתקדשו. ואקשינן
שם.
עליה והא איהו דאמר
אע"ג דמבפנים היו מהלכים קרי לה פנימית שהיא לצד חוץ
מאי
יג
משום רבי חייא פסח
ירושלים מפני שהיתה בין ב"ד ובין החומה אי נמי דמקרבה לחומת עזרות קאמר והא דקתני הכא שנתקדשה עובי החומה יד הקידוש היה תלוי
כזיתא והלילא פקע איגרא.
בדעת ב"ד וקדשה שפיר עובי החומה וחלונות טו אי נמי למאן דמסקינן בגמרא עובי החומה בבר שורא אתי שפיר דלשם ודאי יכולים לילך ולקדש:
לא