כיצד צולין פרק שביעי
פסחים
פו.
עין משפט
מסורת
הש"ס
נר מצוה
מאי לאו דאכלי ליה בגגין. אלמא גגי ירושלים נתקדשו: אין מפטירין. כשהגיע זמנו להפטר מן הסעודה דהיינו אחר הפסח שהוא נאכל
קט א מיי' פ"ז מהל' בית
א) לקמן קיט:, ב) תוספתא
פ"א דכלים ב"ק ה"ז, ג) [עי'
הבחירה הלכה כג:
באחרונה על השבע שכן חובת כל הקרבנות כדקיימא לן (חולין קלב:) למשחה [במדבר יח] לגדולה כדרך שהמלכים אוכלין אין נפטרין על ידי
מ)
קי ב מיי' פ"ו מהל' בית
תוספות שבועות יז: ד"ה
אפיקומן: ואמר רב. אפיקומן לשון הוציאו כליכם מכאן ונלך ונאכל עוד בחבורה אחרת: שלא בשעת אכילה. קריאת ההלל לאחר הבחירה הל' ז:
וטמא], ד) וגנזכיו כצ"ל,
אכילה: פעם אחת בשנה. ביוה"כ לקטורת ולהזיית בין הבדים: בשבוע. בשמיטה: מה היא
צריכה. שמא תבקע החומה וצריכה
קיא ג שם הלכה ח:
ה) מעשר שני פ"ג מ"ח
קיב ד שם הלכה ט:
זבחים נו. יומא כה., ו) לעיל
תיקון. אלמא עליות נתקדשו: שאני
סז: תמיד כז:, ז) תוספתא
ה [מיי' שם הלכה ז]:
לא נצרכה אלא לאותן שתי אמות.
היכל דכתיב. ביה ועליותיו וכתיב
מאי לאו דאכלי באיגרא ואמרי באיגרא לא
קיג ו מיי' פ"ח מהל' מעילה
דכלים ב"ק פ"א ה"ט, ח) שם,
הכל בכתב מיד ה' עלי השכיל אלמא
ט) [שבועות יז:], י) מנחות
הלכה ה:
לא בעי למימר דאותן שתי אמות
דאכלי בארעא ואמרי באיגרא איני והתנן
א)
קיד ז מיי' פ"ה מהל' בית
צח. בכורות לט: כלים פי"ז
קדוש: בקודש. בעזרה: ופתוחות
היו מונחות בגגו של היכל דהא שער
אין מפטירין אחר הפסח אפיקומן ואמר רב
[מ"ט], כ) מכילתא בא פט"ו,
הבחירה הל' ג:
לחול. שאין להם פתח לעזרה אלא
מזרחי שעליו (ב) שושן הבירה צורה
קטו ח מיי' פ"ט מהל' ק"פ
ל) לקמן פט:, מ) [סוטה טו.],
שלא יעקרו מחבורה לחבורה לא קשיא כאן
❖
נ) [עליה רש"ש], להר הבית: תוכן חול. כקדושת הר
הלכה ג:
אחת משערי העזרה היה אלא ה"ק
בשעת אכילה כאן שלא בשעת אכילה ת"ש
קטז ט שם הלכה ד:
הבית ולא כעזרה דבתר פתיחה
כמו שאותו שער מזרחי היה מקודש
❖
קיז י שם הלכה א:
ב)אבא שאול אומר עליית בית קדשי הקדשים
אזיל: בשגגותיהן שוין לקרקע עזרה.
להניח שם כלי קודש כמו כן גגו של
תורה אור השלם
חמורה מבית קדשי הקדשים שבית קדשי
שהלשכות בנויות מחילות תחת הקרקע
היכל קודש דקאמר היינו להצניע שם
1. וַיִּתֵּן דָּוִיד לִשְׁלֹמֹה בְנוֹ
הלכך גגים דידהו הוו להו כי ארעא:
הקדשים כהן גדול נכנס לו פעם אחת בשנה
רבינו חננאל
כלי קודש ולא שיהיו כלי קודש צריכין
אֶת תַּבְנִית הָאוּלָם וְאֶת
כי אמרה רבי יוחנן. להא דמחילות
ועליית בית קדשי הקדשים אין נכנסין לה
מקום מקודש כדמוכח בכמה דוכתי
מאי לאו דאכלין הפסח בגג
בָּתָּיו וְגַנְזַכָּיו וַעֲלִיֹּתָיו
לא נתקדשו בפתוחות להר הבית
ושם קראו את ההלל דאלמא
אלא הך קדושה אית להו להניחם שם:
וַחֲדָרָיו הַפְּנִימִים וּבֵית
אלא פעם אחת בשבוע ואמרי לה פעמים
א
הגג נתקדש דאין לנו רשות
הַכַּפֹּרֶת:
דגבי שילוח בעל קרי המשתלח חוץ
ומר לאכול את הפסח אלא במקום
בשבוע ואמרי לה פעם אחת ביובל לידע מה
דברי הימים א כח יא
להר הבית אמרה באלו דברים
(א)
2. הַכֹּל בִּכְתָב מִיַּד יְיָ עָלַי
קדוש. ושנינן כגון שאכלו
היא צריכה אמר רב יוסף מהיכל ניקום וניתיב איניש $ שאני היכל דכתיב
ג)
דקאמר מחילות לא נתקדשו ובעל
הפסח בארץ ועלו בגג לקרות
הִשְׂכִּיל כֹּל מַלְאֲכוֹת
ויתן דוד לשלמה בנו את תבנית האולם ואת בתיו ואת גנזכיו ועליותיו
את ההלל. והא דתנן אין
הַתַּבְנִית:
ד)
1
קרי משתלח חוץ לשתי מחנות ומותר
מפטירין אחר הפסח אפיקומן
דברי הימים א כח יט
וחדריו הפנימים ובית הכפורת וכתיב הכל בכתב מיד ה' עלי השכיל ת"ש
ליכנס במחילות דהר הבית: כי תניא
2
3. חָשַׁב יְיָ לְהַשְׁחִית חוֹמַת
פי' שלא יעברו מחבורה
הלשכות הבנויות בקודש ופתוחות לחול תוכן חול וגגותיהן קודש תרגמא רב
לחבורה. התם בשעת אכילה
ההיא. דתוכן קודש בפתוחות לעזרה.
בַּת צִיּוֹן נָטָה קָו לֹא הֵשִׁיב
ה)
אבל בקריאת ההלל שרי.
יָדוֹ מִבַּלֵּעַ וַיַּאֲבֶל חֵל וְחוֹמָה
להכי נקט פתוחות דבתר פתיחתן
חסדא בשגגותיהן שוין לקרקע עזרה אי הכי אימא סיפא בנויות בחול
ב
ג
ת"ש מהא דתנן בתחלת כלים
יַחְדָּו אֻמְלָלוּ: איכה ב ח
אזלינן: והתניא מחילות שתחת היכל
4. וְלָקְחוּ מִן הַדָּם וְנָתְנוּ עַל
אבא שאול אומר עליות בית
ופתוחות לקודש תוכן קודש וגגותיהן חול ואי ס"ד בשגגותיהן שוין לקרקע
קדשי הקדשים חמורה מבית
חול. וקא סלקא דעתך בפתוחות
שְׁתֵּי הַמְּזוּזֹת וְעַל הַמַּשְׁקוֹף
עזרה הויא לה מחילות וא"ר יוחנן מחילות לא נתקדשו כי קאמר רבי יוחנן
ו)
קדשי הקדשים כו' הרי
עַל הַבָּתִּים אֲשֶׁר יֹאכְלוּ
לעזרה קאמר. ומשנינן בפתוחות לחול
העליות נתקדשו. ודחי רב
שמות יב ז
דבפתוחות להר הבית כי תניא ההיא בפתוחות לעזרה ז) והתני' ר"י אומר מחילות
אֹתוֹ בָּהֶם:
שמחילות מהלכות מתחת אחת עשרה
5. בְּבַיִת אֶחָד יֵאָכֵל לֹא
יוסף וכי מהיכל נותיב איניש.
מתחת ההיכל חול כי תניא ההיא שפתוחות לחול ת"ש וגגו קודש ותסברא
ח)
כלומר שאני היכל דרחמנא
תוֹצִיא מִן הַבַּיִת מִן הַבָּשָׂר
אמה שאחורי בית הכפורת עד
גזר הכי שנאמר ויתן דוד
חוּצָה וְעֶצֶם לֹא תִשְׁבְּרוּ
והא קתני ט)הגגין הללו אין אוכלין שם קדשי קדשים ואין שוחטין שם קדשים
שנפתחות להר הבית מחוץ לעזרה:
❖
לשלמה בנו את תבנית
שמות יב מו
בוֹ:
קלים ואלא קשיא גגו קדש אמר רב חמא בר גוריא לאותן ב' אמות דתנן ב'
ת"ש וגגו קודש. גגו של היכל וסיפא
האולם וגו' וכתיב הכל בכתב
י)
מיד ה' עלי השכיל. ת"ש
דהא דרבי יהודה היא והכא לא מצי
אמות היה בשושן הבירה אחת על קרן מזרחית צפונית ואחת על קרן מזרחית
מהא דתנן במעשר שני פ"ג
הגהות הב"ח
לשנויי כדלעיל מהיכל ניתיב איניש
דרומית זו שעל קרן מזרחית צפונית היתה יתירה על של משה חצי אצבע
הלשכות הבנויות בקדש
(א) רש"י ד"ה כי אמרה וכו'
דהא גגו לא כתיב בקרא: גגין הללו.
ופתוחות לחול תוכן חול
וזו שעל קרן מזרחית דרומית היתה יתירה עליה חצי אצבע נמצאת יתירה
באלו דברים. נ"ב סוף דף ס"ז
וגגותיהן קדש הנה הגגות
שבעזרה ולשכותיה: אין אוכלין שם
וע"ש: (ב) תוס' ד"ה לא
על של משה אצבע ולמה היו אחת גדולה ואחת קטנה ו שיהיו האומנין
נתקדשו. ומשני רב חסדא
קדשי קדשים. הנאכלין בעזרה ואין
נצרכה וכו' דהא שער מזרחי
הגגות הללו שוין לקרקע
נוטלין בקטנה ומחזירין בגדולה כדי שלא יבואו לידי מעילה ותרתי למה לי
שעליו צורת שושן הבירה
עזרה וכקרקע הן חשובין. אי
שוחטין שם קדשים קלים הנשחטין
❖
אחת משערי כצ"ל:
אחת לכספא ודהבא ואחת לבנינא תנן החלונות ועובי החומה כלפנים
הכי אימא סיפא בנויות בחול
בכל מקום בעזרה: לאותן שתי
ופתוחות בקדש תוכן קדש
בשלמא החלונות משכחת לה דשויה לקרקע עזרה אלא עובי החומה היכי
אמות. להכי קדשי גגין לשימוש
וגגותיהן חול, ואי ס"ד בשוין
משכחת לה משכחת לה בבר שורא דכתיב ויאבל חיל וחומה ואמר רבי
גגות הללו לקרקע עזרה,
נתינת כלי קודש הצריכין לבנין אבל
גליון הש"ס
ז
3
הויא להו מחילות ואמר רבי
אחא ואיתימא רבי חנינא שורא ובר שורא: מתני' שתי חבורות שהיו
לא הצריכין למזבח כדאשכחן שאותן
ח
גמרא שאני היכל. עיין
יוחנן מחילות לא נתקדשו
❖
שתי אמות מקלות של מדה היו
שבועות יז ע"ב תוד"ה וטמא:
אמאי תנן תוכן קדש. כי אמר
אוכלין בבית אחד אלו הופכין את פניהם הילך ואוכלין ואלו הופכין את
ר' יוחנן בפתוחות להר הבית,
נתונות בגובה השער שהוא בגגין
פניהם הילך ואוכלין והמיחם באמצע כשהשמש עומד למזוג קופץ את
ט
כי תניא ההיא בפתוחות
ובעליות: דתנן שתי אמות. קני
לעזרה. והתניא ר' יהודה
פיו ומחזיר את פניו עד שמגיע אצל חבורתו ואוכל והכלה הופכת את
מוסף רש"י
מדה היו בשושן הבירה והוא בית
אומר מחילות שתחת ההיכל
פניה ואוכלת: גמ' מתני' מני רבי יהודה היא דתניא על הבתים אשר
מחילות לא נתקדשו.
כ)
חול. ושנינן בפתוחות לחול.
4
הבנוי על גובה השער כדתנן במסכת
מחילות ומערות שלתחת
ת"ש וגגו של היכל קדש.
יאכלו אותו בהם י מלמד שהפסח נאכל בשתי חבורות יכול יהא האוכל
מדות (פ"א מ"ג) שער המזרחי ועליו
העזרה לא נתקדשו בקדושת
ומתמהינן ותסברא גגין מי
אוכל בשתי מקומות תלמוד לומר בבית אחד יאכל מכאן אמרו השמש
העזרה (לעיל סז:). גגין
שושן הבירה צורה מצויירת ומפרשינן
קדשי. והא קתני סיפא גגין
ל)
5
הללו. שבעזרה, אין אוכלין
הללו אין אוכלין שם קדשי
שאכל כזית בצד התנור אי פקח הוא ממלא כריסו ממנו ואם רצו בני
במנחות [צח.] כדי שידעו מהיכן באו ולהכי
שם קדשי קדשים.
קדשים ואין שוחטין שם
הוא דקדשי גגין לכל דדמין לשתי
חבורה לעשות עמו טובה באין ויושבין בצדו דברי רבי יהודה רבי שמעון
הנאכלים לפנים מן הקלעים,
קדשי קלים. ואלא קשיא וגגו
דקסבר גגין ועליות לא
אמות דלא הוי צורך המזבח אבל
של היכל קדש. ושנינן באותן
אומר על הבתים אשר יאכלו אותו בהם מלמד שהאוכל אוכל בשתי מקומות
נתקדשו אלא הרצפה והאויר
שתי אמות. כלומר, הא דתניא
למילתא אחריתי לא קדשו: של משה.
יכול
. שתי
עד הגג
גגו של היכל קדש באותן שתי
(שבועות יז:)
ששה טפחים: ולמה היו אחת גדולה
אמות. שני מקלות שאורכן
אמות, כדתנן במסכת כלים
אמה (בכורות לט:) מקלות
(פי"ו) (פי"ז) שתי אמות היו
ואחת קטנה. תיסגי להו בשל משה: שיהו אומנין. ששכרן לבנות כך וכך אמות נוטלין למדה הקטנה של משה ומחזירין הבנין לגזברין למדה
היו שם שבהן מודדין האמות
בשושן הבירה אחת על קרן
האחת מאלו הגדולות כדי שיוותרו משלהן להקדש ולא בצמצום שמא יהנו מן ההקדש בחנם ויבואו לידי מעילה: ותרתי. גדולות למה לי תיסגי
והן אמה
מזרחית צפונית ואחת על קרן
(מנחות צח. וכעי"ז
בשל משה ובחדא מהנך: חדא לדהבא וכספא. בזו שאין יתירה על של משה אלא חצי אצבע היו לאומנות זהב וכסף כמין טבלאות ושולחנות שהן
סוכה ה:). בשושן הבירה.
מזרחית דרומית. יש מי
מקום הוא על חומת שער
שאומר מדת ב' אמות של
אומנות כבידה ובזו שיתירה עליהןנ) אצבע היו מחזירין בנין אבנים ומוסיפין על תנאן אצבע לכל אמה: עובי החומה. אלמא ראש החומה נתקדש
מזרחי של הר הבית ושושן
כסף או של זהב כגון שרביט
דדמו לגגין ועליות: בר שורא. חומה קטנה לפנים מן החומה גדולה והיא נמוכה ושוה לקרקע גובה העזרה שקרקע העזרה הולך וגבוה
הבירה מצויירת בו (סוכה
היו עשויות ומונחות באותו
מתני'
שתי חבורות שהיו אוכלות. פסח אחד בבית אחד: אלו הופכין פניהן אילך. אינן צריכין להסב אלו כנגד אלו להיות
ועולה במעלות:
שם) חדר אחד היה בנוי על
מקום ובהן היו משערין
שער המזרחי של עזרה ומצוייר
ונותנין לאומנין ולוקחין. ויש
נראין כחבורה אחת אלא רשאין להפוך פניהם אלו אילך ואלו אילך ואפילו נראין כשתי חבורות לא איכפת לן כדיליף בגמרא שהפסח נאכל אף
כתבנית שושן הבירה (מנחות
אומרים מקום היה בנוי בבית
בשתי בתים לשתי חבורות: והמיחם. שמחממין בו חמין שמוזגין בו היין רשאין לתת באמצע כדי שיהא נוח לשמש המשמש לשתיהן למזוג
שם) יציע שעשוי על שער מזרח
המקדש צורת שושן הבירה
משם לכאן ולכאן ואין צריכין לשנות משאר מנהג כל השנה ואף על פי שמפסיק בין החבורות לא איכפת לן. וכשהשמש משמש לשתיהן
ומקרי שושן הבירה (בכורות
ועשו בה בנין אמה אחת
מ.). שיהיו האומנין נוטלין
כמדת משה רבינו שעשה בה
עומד מחבורה אחת שהתחיל לאכול עמה מן הפסח למזוג לחבורה האחרת: קופץ את פיו ומחזיר את פניו. לצד חבורתו שלא יחשדוהו
בקטנה ומחזירין בגדולה.
כל כלי הקודש ותוספת חצי
שאוכל עם חבורה האחרת דסבירא ליה לתנא דידן הפסח נאכל בשתי חבורות אבל אדם אחד אינו אוכל בשני מקומות ממנו ולהכי מוקי
שהיה גזבר מתנה עם האומנין
אצבע בקרן מזרחית
כך וכך אמות בנין תבנו לבדק
בבית אחד יאכל שאין אדם אחד אוכל בשני בתים ושתי חבורות ההופכות פניהן כשתי בתים דמו: והכלה. שהיא בושה רשאה להפוך
(דרומית) [צפונית] בנין אמה
הבית בכך וכך דמים באמה של
ואחרת יתירה עליהן בקרן
פניה לצד אחר ולאכול כדאמרן פסח נאכל בשתי חבורות: גמ' על הבתים אשר יאכלו אותו. משמע שני בני אדם אוכלין פסח אחד
משה ומחזירין לו למדת אמה
מזרחית דרומית. ומפורש
בשתי בתים דכתיב יאכלו שנים אותו חד פסח בתים שנים: יכול יהא. אדם אחד אוכל בשני מקומות כגון בשני חדרים או בשתי חבורות
גדולה שיתירה עליה אצבע,
במנחות פרק שתי הלחם
כדי שיוסיפו על תנאם משלהם
נילושות אחת אחת, כיון
ההופכות פניהם ת"ל בבית אחד יאכל ור' יהודה סבר יש אם למסורת כדלקמן [ע"ב] יאכל כתיב משמע אדם אחד אוכלו בבית א' ולא בשני בתים
שלא יפחתו ונמצאו נהנים
שהביא משנה זו גררה
אבל גבי אוכלים הרבה כתיב בתים הרבה: השמש. שהיה צולהו ושכח והכניס כזית לתוך פיו והוא היה נמנה עליו: אם פיקח הוא ממלא
מן ההקדש יותר ממה שעשו
ופרקה, פירש ענין שושן
כריסו ממנו. דאם יעמוד משם שוב לא יאכל: מלמד שהאוכל אוכל בשני מקומות. ויאכלו דכתיב בקרא אכל חד וחד מאוכלין קאי:
ובאין לידי מעילה (מנחות שם).
הבירה הנזכר בה. תנן התם
שלא יבואו לידי מעילה.
במדות פ"א שער המזרחי
שלא יהנו מן ההקדש, שאם היו עושין באותה מדה שמתנין, שמא יפחתו דאי אפשר לצמצם, הלכך מחזירין בגדולה (בכורות שם).
ועליו שושן הבירה צורה, מאי טעמא רב יצחק בר אבדימי ורב חסדא חד אמר כדי שידעו מהיכן באו, כלומר בעונותיכם
ותרתי למה לי. בחד סגי ובאותה של משה שהיא ו' טפחים (בכורות שם). אחת לכספא ודהבא. שמלאכת טורח היא מתנין
גליתם לבבל ועתה משם עליתם, וכל זמן שרואין אותה הצורה זוכרין הגלות והדורות הבאין מספרין לבניהם, וחד אמר כדי
בשל משה ומחזירין לאותה שגדולה הימנה חצי אצבע (בכורות שם) כשמתנין צורפי זהב לעשות טבלה בת חמש או בת עשר באמה
שתהא אימת מלכות עליהן. כלומר, אע"פ שאנו כאן תחת מלכות פרס אנו. רבי ינאי אמר לעולם תהא אימת מלכות עליך
של משה עושין אותה למדת האמה היתירה עליה חצי אצבע ולא באותה שיתירה עליה אצבע, כדי שיוסיפו על תנאם משלהם שלא
שנאמר וירדו כל עבדיך אלה אלי וגו' ולא כתיב וירדת אתה. ר' יוחנן אמר מהכא ויד ה' היתה אל אליהו וישנס מתניו. ועלהו
יפחתו ונמצאו נהנים מן ההקדש יותר ממה שעשו ובאין לידי מעילה (מנחות שם). ואחת לבנינא. דחומה נוטלין בשל משה ומחזירין
לתרופה, חזקיה אמר להתיר פה אלמים. בר קפרא אמר להתיר פה עקרות לקבל הריון. ואמרינן עלה ושתי אמות למה חד
באותה שיתירה עליה אצבע (בכורות שם). ממלא כריסו ממנו. שאין האוכל אוכל בשתי מקומות (לקמן פט:).
לדהבא וכספא וחדא לבנינא. כלומר כשנותנין לאומנין כותל לבנות דבר קצוב, כך וכך אמה בכך וכך דמים, נותנין אמה
באמה הקטנה והן בונין באמה הגדולה. כדי שלא יהנו מן ההקדש יתר מכדי מלאכתן ויבואו לידי מעילה. וכן בכלי זהב כגון
השולחן והמנורה וכיוצא בהן והחצוצרות וכיוצא בהן. פי' חומה שוה בקרקע עזרה כגון בר שורא והוא החל שעושין החל נמוך והחומה שחוץ ממנה גבוהה וזה נקרא חל וזו נקראת חומה.
מתני' שתי חבורות שהיו אוכלות בבית אחד אלו הופכין את פניהם ואוכלין וכו'. פירוש משנתנו פסח אחד וחלקוהו ואוכלין אותו בשתי חבורות. אוקימנא לרבי יהודה דתני בבית אחד יאכל ולא בשני בתים וכתיב קרא אחרינא אשר יאכלו אותו בהם
מכאן שהפסח נאכל בשתי חבורות. רבי שמעון אומר על הבתים אשר יאכלו אותו בהם מלמד שהאוכל אוכלו בשני מקומות מכאן שהפסח נאכל בשני בתים.