פו:
כיצד צולין פרק
שביעי
פסחים
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
ומר
סבר יש אם למקרא. וא"ת והא שמעינן ליה לרבי שמעון
יכול יהא. עיקרו של פסח נאכל בשתי חבורות: ת"ל בבית אחד יאכל.
קיח א מיי' שם הל' ה:
א) סנהדרין ד. [סוכה ו:
קיט ב טוש"ע א"ח סי'
קדושין יח: וש"נ], ב) [עיין
בפ"ק דקדושין (דף יח:) דאית ליה יש אם למקרא ולמסורת
וקסבר יש אם למקרא. יאכל אפסח קאי ולא אגברי כלומר עיקר
קע ס"ה:
תוספות בכורות מד: ד"ה
דדריש בבגדו בה בבוגדו בה דאין אדם מוכר את בתו לשפחות אחר
תחלת אכילתו תהא בחבורה אחת ולא יתחלק לשתי חבורות אבל
ואין], ג) המג"א סימן
ג [טוש"ע א"ח סי' נג
אישות ולא לאישות אחר שפחות י"ל דהתם לא סתרי אהדדי ויכול
גברא אי בעי קאי מהכא ואזיל ואכיל הכא דלא קפיד רחמנא אלא
ח) א
סעיף טז]:
ק"ע ס"ק יו"ד העתיק
קכ ד ה טוש"ע או"ח סי'
חוץ מצא וכ' פי' על זה
לדרוש שניהם אבל הכא דליכא
אעיקר תחלת אכילה מדקרינן יאכל
קע סעי' ח:
בשם הב"ח ובשם מט"מ
למידרש אלא חד דריש מקרא וכן
אפסח ולא יאכל אגברא. ואני שמעתי
יכול יהא נאכל בשתי חבורות ת"ל בבית
קכא ו ז מיי' פ"ט מהל'
ע"ש וכ"כ השל"ה בשער
❖
ק"פ הל' ו: בפ"ק דסנהדרין (דף ד.) והא דאמר
חילוף ר' יהודה סבר יש אם למקרא
האותיות אות ק' דף
אחד יאכל במאי קמיפלגי רבי יהודה סבר יש
צ"ח ע"ב בשם ראשית
בבית אחד ולא בשני מקומות ור"ש
לעיל (דף פה.) המוציא בשר פסח
אם למסורת ור' שמעון סבר יש אם למקרא
א)
חכמה ע"ש דגרסתם חוץ
סבר יש אם למסורת שמסר אונקלוס
מחבורה לחבורה הרי הוא בלא תעשה
מצא וע"ע בחידושי אגדות,
היו יושבין ונפרסה מחיצה ביניהם לדברי
רבינו חננאל
הגר בחבורה חדא יתאכל אבל אשני
אתי אפילו למאן דאמר פסח נאכל
ד) [מס' ד"א רבה רפ"ו
האומר פסח נאכל בשתי חבורות אוכלין
ושם איתא כשהוא דבר
יכול יהא נאכל בשתי
מקומות לא קפיד וקשה לי לאומרו
בשתי חבורות דאחר שנחלק ולקחו
כשרות], ה) [שם] ביצה
חבורות ת"ל יאכל.
לדברי האומר אין הפסח נאכל בשתי
דלא שמעתי מסורת כזה מעולם ועוד
כל חבורה חלקה אסור להוציא חלק
כה:, ו) [בערוך ערך דייל
ואמרינן במאי פליגי רבי
חבורות אין אוכלין היו יושבין ונסתלקה
דקיימא לן דר' שמעון יש אם למקרא
חבורה זו לחבורה אחרת:
מבאר פי' סוגיא זו באריכות
יהודה סבר יש אם למסורת
הכלה
ע"ש], ז) [דף ד.], ח) [צ"ל
יאכל כתיב בבית אחד יש
הופכת פניה. איצטריך
ס"ל בשמעתא קמייתא דסנהדרין ז)
מחיצה ביניהן לדברי האומר האוכל אוכל
ט)
ולא לשפחות אחר שפחות
רשות לאוכל לאוכלו
לאשמעינן דלא חשבינן
ועוד לישנא דברייתא דייקא כוותי
בשני מקומות אוכלין לדברי האומר אין
ר"מ], ט) [שייך לע"א
ולאוכל קא מזהיר רחמנא
❖
במשנה],
כשתי מקומות אע"פ שאכלה מקצת
דגבי חבורות נקט פסח נאכל ולא
שלא יאכל אותו אלא
האוכל אוכל בשני מקומות אין אוכלין יתיב
במקום אחד בלבד ולא
סעודה בלא הפיכת פניה אי נמי
נקט שתי חבורות אוכלין אותו וגבי
רב כהנא קא פשיט ליה מפשט א"ל רב אשי
בשני מקומות. ורבי שמעון
קמ"ל דחייבת להפוך פניה כדאמר
מקומות נקט האוכל אוכל ולא נקט
סבר יש אם למקרא יאכל
הגהות הב"ח
לרב כהנא ותיבעי לך איבעיא סילוק מחיצה
בגמרא כלה תנן:
פסח נאכל הלכך כי דרשינן בבית
קוראים על הפסח קא
אין מסרבין לגדול. אמאי דיתיב
(א) תוספות ד"ה נכנסין
ועשיית מחיצה מי הוי כב' מקומות וכב'
מזהר רחמנא להאכל
אחד יאכל במקרא אפסח משמע
❖
וד"ה אמר הד"א:
בחבורה אחת ולא בשתי
חבורות דמי או לא תיקו: הכלה הופכת את
אפוריא לא שייך למימר משום
למעוטי חבורות וכי דרשינן יאכל
א
חבורות אבל חבורה אחת
פניה וכו': מ"ט א"ר חייא בר אבא א"ר יוחנן
בשני מקומות רשאין,
דאין מסרבין דישיבת פוריא דבר
אגברי משמע למעוטי מקומות:
וקיימא לן כרבי יהודה
גליון הש"ס
ונפרסה מחיצה ביניהן גרסינן. היו
גסות ושררה הוא ולא היה לו לישב
מפני שהיא בושה רב הונא בריה דרב נתן
דתנן סתמא כותיה. נפרצה
אי לאו משום כל מה שיאמר בעל
יושבין חבורה אחת ואוכלין פסח אחד
גמרא רבי ישמעאל ברבי
מחיצה ביניהם ונתפרדו
איקלע לבי רב נחמן בר יצחק אמרו ליה
נכנסין
יוסי. בירושלמי ספ"ג
חצים לחד, וחצים לחד
בג' כו'.
הבית עשה: (א)
ונפרסה מחיצה ביניהן ועשאום שני
מה שמך אמר להו רב הונא אמרו ניתיב מר
❖
דמעשרו' איתא ר"א בר"ש:
נעשו כשתי חבורות בפסח
פירש ר"ח חבורה
שנמנו על הפסח
חבורות לדברי האומר פסח נאכל
אחד. וכן אם היו שתי
אפוריא יתיב יהבו ליה כסא קבליה בחד
ובאו מקצת מהן בעת שדרך בני
בשתי חבורות גומרין אכילתן ואע"ג
חבורות כל אחת בפסח
זימנא ושתייה בתרי זימני ולא אהדר אפיה
ב)
שלה נסתלקה מחיצה
אדם לאכול ושגרו הדיילא פי' שמש
דמאן דאית ליה פסח נאכל בשתי
מוסף רש"י
מביניהם ונתערבו כאלו
אמרו ליה מ"ט קרית לך רב הונא אמר להו
לחפש אחריהם ולא מצאן אם
חבורות אוסר לאדם לאכול בשני
ת"ל בבית אחד יאכל.
באו אלו לתוך אלו ואלו
בעל השם אני מ"ט כי אמרו לך ניתיב
נתקבצו רק שלשה אוכלין את הפסח
מקומות הכא לא נעשה לכל חבורה
ומתרגמינן בחבורה חדא
לתוך אלו. ופשוטות הן.
יתאכל (לעיל מא:). יש אם
הכלה הופכת את פניה
ואין עליהן להמתין עד שיבואו
וחבורה מקומם כמקום אחר שהרי
אפוריא יתבת אמר להו כל מה שיאמר לך
ב
למסורת. כמה שנמסרה
ואוכלת. פי' מפני שהיא
כולם אבל פחות משלשה לא אבל
אינו רואה אויר שלא ראה עד עכשיו
בעל הבית עשה (חוץ מצא) מאי טעמא
כתב של תיבה למשה אנו
בושה לאכול. רב הונא
ג) ד)
צריכין לדורשה ולא לפי
ואין כאן מקום חדש: היו יושבין.
אם היו מקובצים יחד ויצאו ונתאחרו
כדאיקלע לבי רב נחמן בר
כי יהבי לך כסא קבלת בחד זימנא אמר
המקרא (מכות ז:) או:
יצחק אמרו ליה מה שמך,
ב' חבורות בשני בתים ואכלו שם
והדר בהו דיילא ולא מצאן אפילו
להו מסרבין לקטן ג ואין מסרבין לגדול מ"ט
כמה שכתב משה ומסר
אמר להו רב הונא. פי'
פסחיהם ונסתלקה המחיצה יש כאן
לא נשאר רק אחד מהם אין צריך
בספר תורה לישראל היא
נסמכתי בישיבה להקרות
אשתיתיה בתרי זימני אמר להו דתניא
ה)
האם והעיקר, ולא כמו
רב, ובזה השם אני ידוע,
אויר חדש ונעשה לכל חבורה כמקום
להמתין כיון שהיו שם ויצאו:
שהוא נקרא (סוכה ו:).
השותה כוסו בבת אחת הרי זה גרגרן שנים
אמר
לפיכך אמר בעל השם אנא
ד
רבינא ונותן דמים.
אחר והוו ליה כאוכלים במקום
יש אם למקרא. בתר
כלומר סמוך בישיבה אני
דרך ארץ שלשה מגסי הרוח מאי טעמא לא
האוכל פסח ולית הלכתא
הראשון ובשני הלכך לדברי האומר
קרייה אזלינן דהיא עיקר
וכו'. ענינא מסרבין לקטן
(סנהדרין ד.).
אהדרת אפך אמר להו כלה הופכת פניה
ואין מסרבין לגדול, כל מה
כוותיה והנ"מ דעל בעידנא דעיילי
אין האוכל אוכל בשני מקומות אין
❖
הדרן עלך כיצד צולין
שאומר לך בעל הבית
אוכלים: פשיט ליה מפשט. אומרה
אינשי והדר בהו דיילא:
תנן $ ר' ישמעאל ברבי יוסי איקלע לבי רבי
עשה. והשותה כוסו בבת
לשמועה זו פשוטה ומפורשת כמו
אחת הרי זה גרגרן אלו
שמעון ברבי יוסי בן לקוניא יהבו ליה כסא
הדרך עלך כיצד צולין
כולם דברים פשוטין הן.
שאמרנו שעשיית מחיצה עושה אותן
מוסף תוספות
קבליה בחד זימנא ושתייה בחד זימנא
אמר רב הונא בני חבורה
שתי חבורות וסילוק מחיצה עושה
נכנסין אפילו בשלשה
א. לשפחות אחר שפחות.
אמרי ליה לא סבר לה מר השותה כוסו בבת אחת הרי זה גרגרן אמר להו
אותן שני מקומות ולא מספקא ליה
תוס' שאנץ. וכגירסת
ויוצאין אפי' באחד כו'. פי'
לא אמרי בכוסך קטן ויינך מתוק וכריסי רחבה אמר רב הונא בני חבורה
מהר"ם.
ה
ו) ו
בני חבורה שנמנו על
בה מידי: מ"ט. למה לה להפוך
הפסח ובאו מקצת מהן
נכנסין בשלשה ויוצאין אפילו באחד אמר רבה ז והוא דעייל בעידנא דרגילי
פניה ומאי אורחה בהכי: מפני שהיא
בעת שדרך בני אדם להכנס
למיעל והוא דרגש בהו דיילא אמר רבינא ונותנין שכר דמים וצריך
האחרון
בושה. לאכול לעיני האנשים על ידי
ולאכול הפסח ושגרו
הדיאלה, פי' דיאלא כגון
שמסתכלין בה: יתיב. ומטה מקום
להוסיף דמים ולית הלכתא כוותיה:
השמש שהוא השמש
הסב חשובין היא והקטנים יושבין
שלהן וחפש אחריהם אחרי
הדרן עלך כיצד צולין
על גבי ספסלין וניהג עצמו בחשיבות:
הנשארים מבני חבורה ולא
מצאם, אפי' אם לא
קבליה בחד זימנא. ולא סריב עד
נתקבצו מכל בני החבורה
שיפצרו בו: ושתייה בתרי זימני. הפסיק בו: ולא אהדר אפיה. לצד אחר אלא שתה לעיניהן: בעל השם אנא. מקטנותי כך קוראין לי
ובאו אלא שלשה בלבד,
אוכלין את הפסח ההוא,
רב הונא: מ"ט כי אמרי לך תיב אפוריא איתיבת. ולא ישבת על גבי קרקע ולא על גבי ספסל ולהכי בעו ליה שלא היה מנהגם כך
ואין עליהן להמתין להם
ותמיהא להו: כל מה שיאמר לך בעל הבית עשה. מתניתא היא במסכת דרך ארץ (בפרק בן עזאי) (ד"א רבה פ"ה): מסרבין לקטן. מלקבל
עד שיבואו כיון שנתאחרו
דבריו עד שיפציר בו: ואין מסרבין לגדול. שכן במלאכים שאמרו לאברהם כן תעשה (בראשית יח) ולא סירבו בו וללוט אמרו כי ברחוב
לבוא מדרך בני אדם כולם.
אבל פחות משלשה לא
נלין עד ויפצר בם מאד (שם יט): כלה הופכת פניה תנן. ואין דרך האיש להפוך פניו: רבי ישמעאל בר רבי יוסי כריסו רחבה הואי
יאכלו אלא ימתינו עד
כדאמרינן בהשוכר את הפועלים (ב"מ דף פד.): בני חבורה. לאו בפסח קאי: בני חבורה. שמש המשמש בסעודתן נכנסין בשלשה להסב
שיבואו שאר בני החבורה
ואם בא יחיד או שנים והסבו אין על השמש לשמש עלייהו: ויוצאין באחד אחד. כל מי שסיים אכילתו קודם אם בא לצאת יצא ואע"פ שקשה
זה דין הנכנסין. אבל אם
היו מקובצין כולן וראו
לשמש לשרת היחידים הנשארין: והוא דעיילי בעידנא דעיילי אינשי. שאין האחרון מאריך יותר משעת סעודת האחרים וגם בכניסתן לא
מקצתן למקצתן ויצאו
זמן גמר שעת סעודה: והוא דרגש בהו דיילא. שהודיעו לשמש שזה דרכן לצאת אחד אחד לפי שטורח
ימהרו להסב כדי
לאחר השמש עד
ונתאחרו יתר מן השיעור
הוא לו לשמש היחידים: וצריך האחרון להוסיף דמים. לשמש:
שאמרנו, והדר בא דיאלא
ולא מצאם. אפילו לא
הדרן עלך כיצד צולין
נשאר מכל בני חבורה אלא
אחד, כגון שהיו שם כולם
וראו זה את זה ויצאו אוכלו אפילו האחד הנשאר ואינם יכולין לומר לו למה לא המתנת אותנו. ואמר רבינא ונותן דמים האוכל הפסח, ולית הלכתא כותיה. והני מילי דעל באידנא דעיילי אינשי כרבה והדר בהו דיאלא.
הדרן עלך כיצד צולין