י:
אור לארבעה עשר
פרק
ראשון פסחים
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
הניח
הבית טמא. כל כלי הבית טמאין שאני אומר אדם טמא נכנס לשם
בזוית זו ומצא בזוית אחרת פלוגתא דרבן שמעון בן גמליאל
עו א מיי' פי"ב מהל'
א) [לעיל ב: מנחות סז:],
ב) [לעיל ט: וערש"י שם],
ורבנן. דלרבנן צריך בדיקה דחוששין שמא עכבר עשה
משכב ומושב הל' טז
ומישמש בכל כלי הבית: זוית מאן דכר שמיה. פתח באבוד וסיים
א
ג) [לשון הר"ן הביאו תוי"ט
ופ"ב מהל' חמץ הל' יב
בנמצא בזוית אחרת: חסורי מיחסרא והכי קתני שאני אומר אדם
ולא זהו שהניח ולית להו לרבנן הוא שאבד הוא שנמצא אלא כרשב"ג
ומה שמשייר בלילה לצורכו
טוש"ע או"ח סי' תלט
טמא נכנס לשם. ולקחו לאבוד וגבי מצא בזוית אחרת שמא אדם טמא
דאמר תיבדק כל השדה כולה אי נמי אתי אפי' כר' ומיירי כגון שאין
ב
שיאכל בלילה גם בבוקר],
סעיף ד:
עז ב ג מיי' פ"ב מהל'
ד) מנחות סז:, ה) [צ"ל אחר
יודע כמה ככרות הניח וצריך בדיקה
הניחו שם רבן שמעון כו'. וגבי חמץ
ג
ד"ה בממוניה], ו) [עי'
חמץ הל' ח ט טוש"ע
נמי לרבנן חוששין שמא עכבר עשה
שמא לא מצא כולם:
הניח בזוית זו ומצא בזוית אחרת פלוגתא
פירש"י מנחות סז: ד"ה
או"ח סי' תלח סעיף א:
שאני
אומר אדם טמא נכנס
וכיון דחוששין לעכבר יש לחוש נמי
עח ד ה ו ז מיי' שם הל'
ובשעת], ז) [ועי' תוס'
דרשב"ג ורבנן דתניא קרדום שאבד בבית
❖
יג וטור שם:
חולין ט: ד"ה שאני],
לשם. וא"ת דהכא ובפרק
לא זהו אלא אחר ולרבן שמעון תולין
הבית טמא שאני אומר אדם טמא נכנס
עט ח ט מיי' שם הל' יד
באדם עצמו שהוא עשה ושכח וא"צ
קמא דחולין (דף ט:) גבי צלוחית
וטוש"ע שם ס"ב:
לשם ונטלו רשב"ג אומר הבית טהור שאני
פ י מיי' שם הל' יג:
בדיקה: ונכנס אחריו ומצא פירורין
תלינן באדם טמא ובפרק קמא דנדה
תורה אור השלם
אומר השאילו לאחר ושכח או שנטלו מזוית
פא כ מיי' פ"ג מהל'
צריך בדיקה. ואין תולין הככר בו
(דף ד.) גבי ככר הנתון על גבי
1. מַצּוֹת יֵאָכֵל אֵת
חו"מ הל' ה סמג
זו והניח בזוית האחרת ושכח זוית מאן דכר
הדף ומדף טמא מונח תחתיה תלינן
שאין דרכו של עכבר לפרר ולא זהו
עשין לט טוש"ע או"ח סי'
שִׁבְעַת הַיָּמִים וְלֹא יֵרָאֶה
שמיה חסורי מחסרא והכי קתני קרדום
ככר שהכניס העכבר: אם תמצא
באדם טהור ותירץ ר"ת דאמר בפ"ק
תלה:
א
לְךָ חָמֵץ וְלֹא יֵרָאֶה לְךָ
פב ל מיי' שם הל' ב
שְׂאֹר בְּכָל גְּבֻלֶךָ:
לומר היינו האי כו'. דאי פשטת ליה
דשבת (דף טו:) גזרו על ספק כלים
שאבד בבית הבית טמא שאני אומר אדם
וסמג שם טוש"ע
שמות יג ז
הנמצאים ולא גזרו על ספק אוכלין
דחיישינן דילמא אחרינא הואי תו לא
❖
ד
טמא נכנס לשם ונטלו או שהניחו בזוית זו
2. שִׁבְעַת יָמִים שְׂאֹר לֹא
או"ח סי' תלד סעיף א:
הנמצאים אי נמי גבי ככר רגלים
צריכנא למיבעי שחור ולבן אבל אי
ה
ו
יִמָּצֵא בְּבָתֵּיכֶם כִּי כָּל
ומצאו בזוית אחרת הבית טמא שאני אומר
אֹכֵל מַחְמֶצֶת וְנִכְרְתָה
לדבר שטהור הסירו שלא יפול על
פשטת ליה דלא חיישינן אכתי שחור
אדם טמא נכנס לשם ונטלו מזוית זו והניחו
הַנֶּפֶשׁ הַהִוא מֵעֲדַת
רבינו חננאל
ולבן מיבעיא לן: ארמוייה. השליכו
המדף ויטמא :
ז ז)
יִשְׂרָאֵל בַּגֵּר וּבְאֶזְרַח
בזוית אחרת רשב"ג אומר הבית טהור שאני
מפני שדרכו של תינוק לפרר.
ממנו ונטלו הוא. וחבירו בחגיגה (ד'
הניח בזוית זו ומצא בזוית
הָאָרֶץ: שמות יב יט
אומר השאילו לאחר ושכח או שנטלו מזוית
3. שִׁבְעַת יָמִים מַצּוֹת
אחרת, חלוקת רשב"ג
ומיירי שיש פירורין כדי
טו:) אי נקטיה ביד מאן מרמי ליה
ורבנן, וקיימא לן כרבנן
תֹּאכֵלוּ אַךְ בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן
זו והניח בזוית זו ושכח אמר רבא עכבר
מן ידי: לדידיה הוה שקיל ליה. את
כל הככר ולכך אין צריך בדיקה ואפי'
ב
ח
דאמרי הבית טמא, שאני
תַּשְׁבִּיתוּ שְּׂאֹר מִבָּתֵּיכֶם
נכנס וככר בפיו ונכנס אחריו ומצא פירורין
אומר אדם טמא נכנס
העכבר עצמו היה מביא: ככר
לרבן שמעון בן גמליאל דאמר
כִּי כָּל אֹכֵל חָמֵץ וְנִכְרְתָה
לבית ונטלו מזוית זו
הַנֶּפֶשׁ הַהִוא מִיִּשְׂרָאֵל
ועכבר בפי חולדה. עכבר נכנס
תיבדק כל השדה כולה הכא רגלים
צריך בדיקה מפני שאין דרכו של עכבר
והניחו בזוית אחרת. אמר
מִיּוֹם הָרִאשֹׁן עַד יוֹם
❖
לדבר יש שהפרורים מן הככר שהרי
וככר בפיו וחולדה יוצא' כשנכנס בו
רבא עכבר נכנס וככר
הַשְּׁבִעִי: שמות יב טו
לפרר ואמר רבא ג תינוק נכנס וככר בידו
בפיו נכנס אחריו ומצא
מיד נכנס אחריו:
לבדוק ובפיה ככר מכאן ועכבר
ונכנס אחריו ומצא פירורין א"צ בדיקה מפני
מי אמרינן היינו הא דעל היינו הא
פירורין צריך בדיקה, שאין
מכאן: ככר בפי נחש. בעיא
באנפי
הגהות מהר"ב
דרך עכבר לפרר, אלא
שדרכו של תינוק לפרר בעי רבא עכבר
דנפק.
ואפילו לרשב"ג דאמר
נפשה היא ולא דמי להנך
דלעיל
העכבר עם הככר שנטל
רנשבורג
נכנס וככר בפיו ועכבר יוצא
וככר בפיו
הלך (בו) ואלו הפירורין
ול"ג את"ל: ה) לא אטרחוהו.
תיבדק כל השדה כולה הכא רגלים
ויבטל
א] מתני' לא בדק כו'
אינן ממנו, לפיכך צריך
מהו מי אמרינן היינו האי דעל והיינו האי
בלבו: בממוניה.
לדבר שהרי הוא עם הככר:
לשכור
חבר:
לאחר המועד. עי' ערוך
לבדוק, אבל אם נטל
או דילמא אחרינא הוא. ואפי' לר'
מתני' בתוך
❖
דנפק או דילמא אחרינא הוא
אם תמצא
המועד.
בשעה
ערך מעד ודו"ק:
תינוק ככר ונכנס לבית
ונכנס אחריו ומצא פירורין
דאמר הוא שנמצא הוא שנאבד
ששית שהוא
מועד
לומר היינו האי דעל והיינו האי דנפק
ד
אין צריך בדיקה, שכן
הביעור: לאחר
המועד. משש
הכא חיישינן דמסתמא הראשונה
עכבר לבן נכנס וככר בפיו ועכבר שחור
דרך התינוק לפרר. בעי
מוסף רש"י
נשאר בבית וזהו אחר שיצא:
שעות ולמעלה עד שתחשך :
רבא עכבר נכנס וככר
ו)
יוצא וככר בפיו מהו האי ודאי אחרינא הוא
בממוניה לא אטרחוהו רבנן.
ארמויי. נטל מידו (חגיגה
בפיו ועכבר יוצא וככר
גמ' שלש השבתות. שלש לשונות
או דילמא ארמויי ארמיה מיניה ואת"ל
טו:). ובשעת הביעור.
בפיו כו'. בעי רבא ככר
פי' הכא דוק' דשמא
של השבתה ראייה מציאה
בשעה ששית, אבל מכאן
בשמי קורה צריך סולם
עכברים לא שקלי מהדדי עכבר נכנס
ה
ואילך לא יבדוק אפילו
והשבתה: אלמא במכאן ואילך הוא
להורידו או לא כו'. בעי
יוציאנה ט או יאכלנה אבל היכא דאיכא
וככר בפיו וחולדה יוצאה וככר בפיה מהו
לא בדק בזמנו, דגזרינן
רב אשי ככר בפי נחש
דפליגי. ולאו במידי אחרינא דרבי
חמץ אמר לעיל (דף ד:) דניחא ליה
משום דלמא אתי למיכל
צריך חבר להוציאו או לא
חולדה ודאי מעכבר שקלתיה או דילמא
לאינש דליעבד מצוה בממוניה:
יהודה לא מצריך שלש בדיקות אלא
כשמוצא אותו בפסח
כו'. אלו כולן עלו בתיקו.
ואם לא בדק בתוך המועד. פי'
(מנחות סז:). לא בדק
אחרינא הוא דאם איתא דמעכבר שקלתיה
מתני' רב יהודה אומר
הכי קאמר או אור לארבעה עשר או
בתוך המועד. כלומר
בודקין אור ארבעה עשר
הקונטרס בשעה ששית וקשה
שחרית או בשעה ששית ורבנן אמרי
עכבר בפיה הוה משתכח ואת"ל אם איתא
ו
במועד שריפתו, דהיינו
ובארבעה עשר שחרית
דלרבי יהודה קרי ליה שעת הביעור
אם לא בדק בתוך המועד
יבדוק
בשש (שם). יבדוק לאחר
ובשעת הביעור. ירושלמי
דמעכבר שקלתיה עכבר בפיה הוה משתכח
המועד. בתוך הפסח
בשעת הביעור רבא אמר
לאחריו: ומר זוטרא מתני.
ולמה שינה לשונו אלא בתוך המועד
בהדיא
י
עכבר נכנס וככר בפיו וחולדה יוצאה וככר
עצמו ולא גזרינן דלמא
שעה חמישית. וחכמים
לבתר
היינו מתחלת שבע עד סוף
באחד משלשה פרקים:
אתי למיכל מניה (שם).
אומרים לא בדק באור
ועכבר בפי חולדה מהו הכא ודאי איהו הוא
איסורא לא. יבדוק דגזרינן
הפסח ולאחר המועד יבדוק כדי
דילמא
ומה שמשייר. אחר
ארבעה עשר יבדוק בי"ד
או דילמא אם איתא דאיהו ניהו ככר בפי
בדיקתו לאכילתו (לעיל ט:).
כו', כלומר אין צריך
שלא יתערב לו חמץ של איסור
איידי דעסיק ביה אתי למיכל
מיניה:
משקרב העומר יוצאין.
לבדוק שחרית בי"ד אלא
עכבר משתכח הוה בעי אישתכוחי או דילמא
משקרב העומר. בו ביום
יא בשל היתר ויאכלנו ורש"י לא רצה
יוצאים
מיד כשיוצאין מוצאין שוקי
אם לא בדק באור י"ד,
משום ביעתותא הוא נפל ושקלתיה תיקו
ירושלים מליאות קמח וקלי
לפרש כן מפני שפירש במשנה
ומוצאים שוקי ירושלים מלאים קמח
אבל אם בדק אור י"ד
ז
מתבואה חדשה (מנחות
אין צריך אחרי כן בדיקה
דבודקים שלא יעבור בבל יראה יב:
וקלי מן החדש למכור וקודם י"ט
בעי רבא ככר בשמי קורה צריך סולם
❖
.
כלל. פירש רב חסדא
סז:)
נקטף ונטחן ונתייבש הקלי בתנור:
קוצרין
להורידה או אין צריך מי אמרינן כולי האי לא
טעמא דר' יהודה דבעי
שלש בדיקות, כנגד שלש
שלא
אטרחוהו רבנן כיון דלא נחית מנפשיה לא אתי למיכלה או דילמא זימנין
אזהרות שהזהירה תורה על
מוסף תוספות
דנפל ואתי למיכלה ואם תמצי לומר ח זימנין דנפל ואתי למיכלה ככר בבור צריך סולם להעלותה או אין
השבתת חמץ. ומותבינן
עליה מהא דר' יהודה
א. דחוששין לאדם טמא.
צריך הכא ודאי דלא עבידא דסלקה מנפשה או דילמא זימנין דנחית למעבד צורכיה ואתי למיכליה את"ל זימנין
ט
תוס' שאנץ. ב. קאמר הכא
אומר כל שלא בדק באחד
דנחית לצורכיה ואתי למיכלה ככר בפי נחש צריך חבר להוציא או אין צריך יבגופיה אטרחוהו רבנן בממוניה
משלשה פרקים הללו שוב
נמי פלוגתא דרשב"ג
ורבנן. תוס' הרא"ש.
לא אטרחוהו רבנן או דילמא לא שנא תיקו: מתני' ר' יהודה אומר בודקין אור י"ד ובי"ד שחרית ובשעת
אינו בודק, אלמא ר'
א)
יהודה חדא זימנא בעי.
ג. ואם לא מפני שינוי
ואוקימנא לעולם חדא
הזויות לא היה לו לחוש.
הביעור וחכ"א כלא בדק אור י"ד יבדוק בי"ד לא בדק בי"ד יבדוק בתוך המועד א]לא בדק בתוך המועד יבדוק
חי' רבינו דוד. ד. שיש להם
זימנא בעי, ובהא פליגי,
לאחר המועד ומה שמשייר יניחנו בצינעא כדי שלא יהא צריך בדיקה אחריו: גמ' מ"ט דרבי יהודה
ב) ל
ג)
טהרה בטבילה. תוס'
ר' יהודה סבר עד שעת
הרא"ש. ה. שאין להם
ביעור בודק, שאם ימצא
רב חסדא ורבה בר רב הונא דאמרי תרוייהו כנגד שלש השבתות שבתורה 1 לא יראה לך חמץ ולא
טהרה עולמית. תוס' ר"פ.
חמץ ישרפנו, אבל אחר
יראה לך שאור שבעת ימים שאור לא ימצא בבתיכם אך ביום הראשון תשביתו שאור מבתיכם מתיב
זמן ביעורו אינו בודק,
ו. שמדף טמא מונח
2
3
חיישינן דילמא אתי למיכל
תחתיה ואי אפשר לככר
רב יוסף רבי יהודה אומר כל שלא בדק בשלשה פרקים הללו שוב אינו בודק אלמא במכאן ואילך הוא דפליגי
מיניה. וחכמים אומרים
ליפול. אלא אם כן נגע
מר זוטרא מתני הכי מתיב רב יוסף רבי יהודה אומר כל שלא בדק באחד משלשה פרקים הללו שוב אינו
למדף טמא. תוס' חולין ט:
בודק בתוך המועד ולאחר
המועד, פירוש כגון שהיה
ז. [ו]אדם טמא למה היה
בודק אלמא בשוב אינו בודק הוא דפליגי אלא רבי יהודה נמי אם לא בדק קאמר והכא בהא קמיפלגי מר סבר
במדינת הים, ובא אחר
מסירו כמו כן היה מטמא
מקמי איסורא אין בתר איסורא לא גזירה דילמא אתי למיכל מיניה ורבנן סברי לא גזרינן ומי גזר ר' יהודה
בהסרתו. תוס' שאנץ. אבל
הפסח שבודק, ואם ימצא
חמץ שורפו, ולא חיישינן
הכא וגבי צלוחית, טמאים
דילמא אתי למיכל מיניה והא ד) תנן משקרב העומר יוצאין ומוצאין שוקי ירושלים שהם מלאים קמח וקלי
דילמא אתי למיכל מיניה.
וטהורים שכיחי ותלינן
לחומרא. תוס' הרא"ש.
ואקשינן ומי גזר ר'
פרק [ר"י] משקרב העומר יוצאין ומוצאין שוקי ירושלים מלאין קמח וקלי ח. דאל"כ אע"פ שדרכו של תינוק לפרר למה אין צריך בדיקה דילמא לא אכילה כוליה. ריטב"א. ט. לחוץ. תוס' הרא"ש.
יהודה, והתנן במנחות
י. דהו"ל למימר אם לא בדק בתוך זמן ביעור יבדוק לאחר זמן ביעור. תוס' ר"פ. יא. ואע"ג דקי"ל כר"ש דחמץ שעבר עליו
הפסח אינו אסור אלא משום קנס, דקנסוהו משום שעבר עליו בב"י ובב"י, הכא נמי קנסוהו הואיל ולא בדק ובא לשגגת לא ימצא. תוס' הרא"ש. וע"ע בראשונים מה שדנו בזה. יב. [ו]כיון דאחר הפסח הוא, אינו עובר. תוס' ר"פ.