האשה
פרק
שמיני פסחים
פז.
עין משפט
מסורת
הש"ס
נר מצוה
האשה.
האשה. תאכל
מאי רוצה בשעת שחיטה. ודווקא ביררה בשעת
משל בעלה. דמסתמא דעתה לימנות על של
א א מיי' פ"ב מהל' ק"פ
א) לקמן פט., ב) כתובות
עא: ע"ש, ג) ס"א כתיב,
הלכה יא:
כל זמן שלא פירשה שיהא דעתה בשל אביה: רגל
בעלה
שחיטה אבל לא ביררה אינה אוכלת לא משל זה ולא משל
זה אבל ברישא אפילו סתמא אוכלת משל בעלה: כאן ברדופה כאן
ב ב שם הלכה יב:
ד) קדושין מט: סנהדרין
הראשון. כך דרך הנשואות ללכת לבית אביהן רגל הראשון שאחר
ג ג שם הלכה יג:
כד:, ה) ב"ב ז:, ו) [ב"ב
בשאינה רדופה. אור"ת דכל נשים רדופות הן להגיד בבית אביהן
הנשואין: תאכל ממקום שהיא רוצה.
❖
ובגמרא מוקי לה כשאינה
ד ד ה שם הלכה יא:
ח.], ז) [צ"ל מלכי], ח) ב"ב
יד:, ט) הבירה, י) [דריש
רדופה לילך עד הנה לבית אביה תמיד
כשנמצאו שלימות בבית חמיהן והשתא
נמי למילת' דהושע כצ"ל
האשה בזמן שהיא בבית בעלה שחט
הלכך מספקא לן בהי ניחא לה אלא
מוקי מתני' בשאינה רדופה כגון
א
רש"ל], כ) [הושע א, ישעיה
מוסף רש"י
אם כן פירשה: אפוטרופסין. שהיו
שברגל הראשון שאחר חופה לא הלכה
א, עמוס א - בימי עוזיה,
עליה בעלה ושחט עליה אביה
זו עילם שזכתה ללמוד
מיכה א - בימי יותם
לבית אביה ומיירי מתני' ברגל שני
לו שנים והמנוהו זה על פסחו וזה על
תאכל משל בעלה הלכה רגל ראשון לעשות
❖
ולא זכתה ללמד. שהיה
אחז יחזקיה],
פסחו: לא יאכל משל שניהן. לא
לחופתה והוא ראשון להליכה שברגל
בה דניאל כדכתיב (דניאל
בבית אביה שחט עליה אביה ושחט עליה
שלפניו לא הלכה הלכך כיון שאינה
מפסחו של זה ולא משל זה ואפילו
ח) ואני בשושן הבירה
בעלה תאכל במקום שהיא רוצה יתום ששחטו
אשר בעילם המדינה, וכן
רדופה ספק הוא דשמא גם בזה לא
המנהו האחד על פסחו מי נתן רשות
תורה אור השלם
מרדכי, ולא היו דורם
עליו אפוטרופסין יאכל במקום שהוא רוצה
תלך וצריכה לברר אי נמי מתניתין
לחלק האחר לימנות על זה ואין לו
1. אֲנִי חוֹמָה וְשָׁדַי
עוסקים בתורה ולא זכו
עבד של שני שותפין לא יאכל משל שניהן
מיירי ברגל ראשון לחופתה ואינה
תקנה אלא א"כ רצו שניהן שימנה עם
אלו החכמים ללמד, כאילו
ב
כַּמִּגְדָּלוֹת אָז הָיִיתִי
לא היה להם שדים להניק
בְעֵינָיו כְּמוֹצְאֵת שָׁלוֹם:
האחד: לא יאכל משל רבו. דמסתמא
רדופה לפי שמיירי שכבר קודם הרגל
מי שחציו עבד וחציו בן חורין לא יאכל משל
ג
אבל בבל זכתה ללמד
שיר השירים ח י
רבו: גמ' שמעת מינה יש ברירה מאי
הגידה שבחה בבית אביה ולכך הוי
לא היה דעת רבו להימנות חלק
2. וְהָיָה בַיּוֹם הַהוּא נְאֻם
כדכתיב בעזרא כי הכין
א)
החירות על פסחו: גמ' שמעת
לבבו לדרוש את תורת
ספק אף ברגל ראשון ורישא דקתני
א
יְיָ תִּקְרְאִי אִישִׁי וְלֹא
רוצה בשעת שחיטה ורמינהו אשה רגל
ד
ה
ה' ולעשות וללמד בישראל
תִקְרְאִי לִי עוֹד בַּעְלִי:
מינה יש ברירה. קס"ד ממקום שהיא
תאכל משל בעלה ברגל שני להליכתה
הראשון אוכלת משל אביה מכאן ואילך
חק ומשפט
הושע ב יח
(קדושין מט:
רוצה בשעת אכילה קאמר ואמרינן
שכבר היתה בבית אביה ברגל שלפניו
3. אָחוֹת לָנוּ קְטַנָּה
וכעי"ז סנהדרין כד.). אני
רוצה אוכלת משל אביה רוצה משל בעלה
חומה זו כנסת ישראל.
הוברר דשחיטה וזריקה דהאי פסח
וברייתא ברדופה ברגל הראשון
וְשָׁדַיִם אֵין לָהּ מַה נַּעֲשֶׂה
לא קשיא כאן ברדופה לילך כאן בשאינה
כולם שוין לענין חומה
לַאֲחֹתֵנוּ בַּיּוֹם שֶׁיְּדֻבַּר
שפיר איזדריק עלה דהאי אתתא:
לחופתה ולהליכתה דודאי דעתה בשל
ב
וגודרים עצמן מלטמע
בָּהּ: שיר השירים ח ח
רדופה דכתיב אז הייתי בעיניו כמוצאת
בשעת שחיטה. ששאלנו את פיה
אביה דהיא רדופה להגיד שבחה
1
4. אֲשֶׁר בָּנֵינוּ כִּנְטִעִים
בעובדי כוכבים (ב"ב ח.).
שנתנבאו באותו הפרק.
שלום וא"ר יוחנן ככלה שנמצאת שלימה
בשעת שחיטה ואמרה בזה אני רוצה:
שנמצאת שלימה ומכאן ואילך דקתני
מְגֻדָּלִים
בִּנְעוּרֵיהֶם
ב)
בימי אותם המלכים, עוזיה
בְּנוֹתֵינוּ כְזָוִיֹּת מְחֻטָּבוֹת
אוכלת משל אביה. מן הסתם:
היינו ברגל שני ועדיין לא הגידה
בבית חמיה ורדופה לילך להגיד שבחה
יותם אחז וחזקיה, בארבעה
תַּבְנִית הֵיכָל:
מתניתין בשאינה רדופה. לילך תמיד
שבחה דאז הוא ספק והלכה דקתני
נביאים הללו כתיב כן, חוץ
תהלים קמד יב
בבית אביה ג)כדכתיב 2 והיה ביום ההוא נאם
5. יְיָ צְבָאוֹת יָגֵן עֲלֵיהֶם
ממיכה שלא היה בימי
לבית אביה דבית בעלה חביב לה
במתניתין לאו דוקא דאי דוקא כבר
ה' תקראי אישי ולא תקראי לי עוד בעלי
עוזיהו, אבל היה בימי יותם
וְאָכְלוּ וְכָבְשׁוּ אַבְנֵי קֶלַע
הלכך כל שאר הרגלים ודאי שייכא
גילתה דעתה שרוצה בשל אביה א"נ
❖
אחז וחזקיה (שם יד:).
אמר רבי יוחנן ככלה בבית חמיה ולא ככלה
וְשָׁתוּ הָמוּ כְּמוֹ יָיִן וּמָלְאוּ
בתריה ורגל ראשון ספק וברייתא
אפילו הלכה כל זמן שלא ביררה ספק
כַּמִּזְרָק כְּזָוִיּוֹת מִזְבֵּחַ:
בבית אביה אחות לנו קטנה ושדים אין לה
זכריה ט טו
3
ברדופה הלכך רגל הראשון ודאי בתר
הוא אבל הלכה לעשות לא גרס ואי
6. מְזָוֵינוּ מְלֵאִים מְפִיקִים
א"ר יוחנן זו עילם שזכתה ללמוד ולא זכתה
רבינו חננאל
ד)
אביה מכאן ואילך ספק: כמוצאת
גרס צ"ל דלעשות לאו דווקא והשתא
מִזַּן אֶל זַן צֹאונֵנוּ
ללמד אני חומה ושדי כמגדלות אמר רבי
שלום. נתחבבתי עליו ונמצאתי
אתי שפיר הא דגרס דכתיב אז הייתי
האשה שהיא בבית בעלה
ה)
1
מַאֲלִיפוֹת
מְרֻבָּבוֹת
שחט עליה אביה שחט
בְּחוּצוֹתֵינוּ:
שלימה לו: להגיד שבחה. היאך
בעיניו כמוצאת שלום וגו' וגרס נמי
יוחנן אני חומה זו תורה ושדי כמגדלות אלו
תהלים קמד יג
עליה בעלה כו'. כיון
מקובלת היא בבית חמיה: ושדים.
וא"ר יוחנן דמייתי ראיה דסתם כלה
תלמידי חכמים ורבא אמר אני חומה זו
7. דְּבַר יְיָ אֲשֶׁר הָיָה אֶל
ששנינו תאכל במקום
ו)
להניק אחרים: אין לה. שאין הנאה
רדופה להגיד שבחה:
שרוצה. דייקינן מינה
הוֹשֵׁעַ בֶּן בְּאֵרִי בִּימֵי
כנסת ישראל ושדי כמגדלות אלו בתי כנסיות
כזויות מזבח. מה להלן דם אף
דיש ברירה, וכאלו נתברר
עֻזִּיָּה יוֹתָם אָחָז יְחִזְקִיָּה
ממנה: זו עילם. שהיה בה דניאל
ובתי מדרשות אמר רב זוטרא בר טוביה
כי מעת שחיטת הפסח
מַלְכֵי יְהוּדָה וּבִימֵי
שנאמר (דניאל ח) ואני (דניאל הייתי)
כאן דם נדות:
בזה נמנית. ושנינן מאי
יָרָבְעָם בֶּן יוֹאָשׁ מֶלֶךְ
אמר רב מאי דכתיב אשר בנינו כנטיעים
בימי עוזיהו. נתנבאו ד' נביאים
4
ממקום שהיא רוצה בשעת
הושע א א
בשושן ט) אשר בעילם המדינה וזכה
יִשְׂרָאֵל:
8. תְּחִלַּת דִּבֶּר יְיָ בְּהוֹשֵׁעַ
מגודלים בנעוריהם בנותינו כזויות מחוטבות
שחיטה. ורמינן עלה
ללמוד ולא רבץ תורה בישראל אבל
אע"ג דבמיכה לא כתיב ביה
האשה רגל ראשון משל
וַיֹּאמֶר יְיָ אֶל הוֹשֵׁעַ לֵךְ
תבנית היכל אשר בנינו כנטיעים אלו בחורי
בבל גידלה עזרא הסופר דכתיב (עזרא
עוזיהו אלא בימי יותם אחז יחזקיהו
אביה, ואם תאמר ממקום
קַח לְךָ אֵשֶׁת זְנוּנִים וְיַלְדֵי
ישראל שלא טעמו טעם חטא בנותינו כזויות
שרוצה בשעת שחיטה מה
ז) (הוא) הכין לבבו לדרוש (בתורת)
מ"מ כיון דכתיב קרא סתם י"ל
זְנוּנִים כִּי זָנֹה תִזְנֶה
לי אביה מה לי בעלה.
הָאָרֶץ מֵאַחֲרֵי יְיָ:
שבתחלת מלכות יותם נתנבא ואז
[את תורת] ה' [ולעשות] וללמד בישראל
אלו בתולות ישראל שאוגדות פתחיהן
ושנינן הא מתניתא ברדופה
הושע א ב
חק ומשפט: ושדי אלו ת"ח. המניקין
היה עדיין עוזיהו חי אלא שנתנגע
9. וַיֵּלֶךְ וַיִּקַּח אֶת גֹּמֶר
וכר' יוחנן דאמר מאי
לבעליהן וכן הוא אומר ומלאו כמזרק
5
דכתיב אז הייתי בעיניו
אחרים כשדיים הללו: כמגדלות.
בַּת דִּבְלָיִם וַתַּהַר וַתֵּלֶד
ומלך יותם בנו תחתיו בימיו:
כזויות מזבח איבעית אימא מהכא מזוינו
❖
אמר לו הקב"ה להושע. ממה
6
כמוצאת שלום, כמה
הושע א ג
לוֹ בֵּן:
שמגינין על הדור: כנטיעים. נטיעות
שנמצאת שלימה בבית
מלאים מפיקים מזן אל זן מחוטבות תבנית
יונקות שלא נתקלקלו עדיין ולא אירע
שאמר לו לקחת אשת זנונים
חמיה ורדופה לילך להגיד
היכל אלו ואלו מעלה עליהן הכתוב כאילו
שבחה בבית אביה, בודאי
בהן שבר: שאוגדות פתחיהן לבעליהן.
דריש שמסתמא כך אמר לו וכך השיבו:
מוסף תוספות
בשל אביה רוצה. אבל
נבנה היכל בימיהן: 7דבר ה' אשר היה אל
סותמות פתחיהן עד שמזדקקות
יזרעאל מכאן ואילך ממי שהיא
א. דשמא כיון שכבר
הושע וגו' בימי עוזיהו יותם אחז יחזקיה
לבעליהן ואינן נבעלות לאחרים. לשון
רוצה בשעת שחיטה.
הגידה שבחה שמא לא
אחות לנו קטנה, אמר
תלך עכשיו בבית אביה.
אחר שמגידות פתחיהן של נדה
מלך יהודה בפרק אחד נתנבאו ד' נביאים וגדול שבכולן הושע שנאמר
ז)
תוס' שאנץ. ב. שלא
רבי יוחנן זו עילם
לבעליהן לפרוש מהן ואע"פ שתאוותן
תחלת דבר ה' בהושע וכי בהושע דבר תחלה והלא ממשה עד הושע כמה
הגידה שבחה עדיין. שם.
שזכתה ללמוד ולא [זכתה]
ח)
8
רבה: וכן הוא אומר ומלאו כמזרק
ללמד. בימי עוזיה מלך
נביאים א"ר יוחנן תחלה לארבעה נביאים שנתנבאו באותו הפרק ואלו הן
יהודה נתנבאו ארבעה
כזויות מזבח. מה זויות דהתם כתיב
הושע ישעיה עמוס ומיכה אמר לו הקדוש ברוך הוא להושע בניך חטאו והיה
נביאים הושע ישעיה עמוס
בהו ומלאו הכא נמי בנותינו כזויות על
ומיכה. גדול שבכולן
לו לומר בניך הם בני חנוניך הם בני אברהם יצחק ויעקב גלגל רחמיך עליהן
הושע שנאמר תחלת דבר
ידי שמתמלאות תאוה ואין נזקקות
לא דיו שלא אמר כך אלא אמר לפניו רבש"ע כל העולם שלך הוא העבירם
ה' בהושע תחלה לארבעה
אלא עד שיבואו בעליהן: כאילו נבנה
נביאים באותו הפרק כו'.
באומה אחרת אמר הקב"ה מה אעשה לזקן זה אומר לו לך וקח אשה זונה והוליד
היכל בימיהן. דהכי משמע מחוטבות
לך בנים זנונים ואחר כך אומר לו שלחה מעל פניך אם הוא יכול לשלוח אף
בבנין היכל. תבנית לשון בנין: בימי
עוזיהו כו'. משום דאיירי בכנסת
אני אשלח את ישראל שנא' ויאמר ה' אל הושע לך קח לך אשת זנונים וילדי
8
ישראל בלשון אשה הנשאת לבעל
זנונים וכתיב וילך ויקח את גומר בת דבלים גומר אמר רב שהכל גומרים בה בת
9
כדאמרן כמוצאת שלום נקט נמי
דבלים
להא דהושע דכתיב ביה תקראי
אישי י) כדדריש לקמיה: ארבעה נביאים. לקמיה מפרש להו ובכולהו כתב בהו כ) בימי עוזיהו יותם אחז יחזקיה שכולן החלו להינבא בימי
עוזיהו וקיפחו חיי ארבעה מלכים: לא דיו שלא אמר כן. אתה למד ממה שאמר לו הקדוש ברוך הוא קח לך אשת זנונים ולא אמר כן
לנביא אחר: (מצאתי כאן הגה"ה מלשון רבינו ארבעה נביאים כולהו כתיב בהו בימי עוזיהו בר ממיכה דכתיב ביה יותם אחז יחזקיהו
ובעמוס לא כתיב אלא עוזיהו ומיהו מיכה בימיו נתנבא אלא שכבר נתנגע ויותם בנו שופט על הארץ לפיכך לא נקרא על שמו אבל
שלשה היו קודם שנצטרע בעמוס [א] נאמר שנתים לפני הרעש וישעיה ביום הרעש דכתיב (ישעיה ו) וינועו אמות הספים שרעשו עליונים
לשורפו ותחתונים לבולעו כמשפט קרח ועדתו שערערו על הכהונה ואותו היום נתנגע והושע קודם לכולן): הכי גרסינן אומר לו קח לך
אשת זנונים ואח"כ
אומר לו שלחה:
וילדי זנונים. שתלד
גומרין בה.
לך בנים
זנונים
ספק שלך ספק של אחרים:
ביאתם ותאוות לבם:
דבלים