3/171

פז:

האשה פרק

שמיני

פסחים

תורה אור השלם

מסורת הש"ס

דבלים. שתי דיבות דומה בת דומה: כי אבדם מלך ארם וישימם כעפר לדוש: ותהר ותלד בן ויאמר ה' אליו קרא שמו יזרעאל.

א) [צ"ל רב יהודה],

1. כִּי לֹא הִשְׁאִיר לִיהוֹאָחָז

ב) אבות פ"ו הי"א מכילתא

שעתיד אני לזורעם ולזרותם בגולה: ארבעה קנינין גרסינן. ובית המקדש אחד מינייהו. קנינין חשובין בעיניו לקרותם קנין לו

עָם כִּי אִם חֲמִשִּׁים פָּרָשִׁים

(בא) [בשלח סוף פרשה ט]

וַעֲשָׂרָה רֶכֶב וַעֲשֶׂרֶת

כאדם שטורח לקנות דבר החביב לו: שלש גזירות. יזרעאל דהיינו גולה ולא עמי ולא רוחמה: יאמר להם וגו' ונקבצו וגו'. בטלה

ספרי פר' האזינו לב ז,

אֲלָפִים רַגְלִי כִּי אִבְּדָם מֶלֶךְ

עמי: קיפח. קבר. האריך ימים מהם

גזירת הגלות. ורחמתי בטלה גזירת לא רוחמה. ואמרתי ללא עמי עמי אתה בטלה גזירת לא

ג) [גיטין יז.], ד) בס"א:

אֲרָם וַיְשִׂמֵם כֶּעָפָר לָדֻשׁ:

❖

שאינן,

מלכים ב יג ז

על ידי שמתנשאים ברבנות הם

2. וַיֵּלֶךְ וַיִּקַּח אֶת גֹּמֶר בַּת

יזרעאל.

מתים: זכה לימנות. כדיליף

דבלים דבה רעה בת דבה רעה ושמואל

על שם העתיד שיזרעו

דִּבְלָיִם וַתַּהַר וַתֵּלֶד לוֹ בֵּן:

לקמיה: בימי עוזיהו יותם. סיפיה

בגולה:

אמר שמתוקה בפי הכל כדבלה ורבי יוחנן

הושע א ג

מוסף רש"י

והגלה אותם לבבל. והא דאמר

3. וַתַּהַר עוֹד וַתֵּלֶד בַּת

דקרא ובימי ירבעם בן יואש מלך

אמר שהכל דשין בה כדבלה דבר אחר גומר

ה' קנני ראשית דרכו.

וַיֹּאמֶר לוֹ קְרָא שְׁמָהּ לֹא

ישראל: כהן בית אל. כומר לעכו"ם:

בגיטין (דף יז. ושם)

שבריאתה קודם העולם,

אמר א) רבי יהודה שבקשו לגמר ממונן של

רֻחָמָה כִּי לֹא אוֹסִיף עוֹד

זוכר את הרחמים גרסינן: כי לא

מפני שכשעלה במחשבה

רחמנא בטולך או בטולא דבר

אֲרַחֵם אֶת בֵּית יִשְׂרָאֵל כִּי

עשו אלמא בני עשו מעלו טפי ישראל בימיה רבי יוחנן אמר בזזו וגמרו

לפניו לברוא את עולמו

אוסיף עוד ארחם. אע"ג דפורענותא

נָשֹׂא אֶשָּׂא לָהֶם:

נתקיים העולם בשביל

הושע א ו

היינו לבתר דאתו חברי לבבל: שנאמר 1 כי אבדם מלך ארם וישימם כעפר

הוא אידכורי הוא מידכר שם רחמים:

4. יְיָ קָנָנִי רֵאשִׁית דַּרְכּוֹ

התורה (אבות פ"ו מי"א).

שמעת לדוש ותהר ותלד לו בן ויאמר ה' אליו קרא

כי נשא אשא להם. לשון סליחה

הבין דרכה. של תורה

קֶדֶם מִפְעָלָיו מֵאָז:

ולומדיה היכן היא ראויה

משלי ח כב

ואתמוהי מתמה ומיהו סליחה קא

שמו יזרעאל כי עוד מעט ופקדתי את דמי

5. וַיְבָרְכֵהוּ וַיֹּאמַר בָּרוּךְ

להתיישב

(גיטין יז.)

מידכר וסיפיה דקרא דלעיל הוא:

יזרעאל על בית יהוא והשבתי ממלכות בית ישראל ותהר עוד ותלד בת ויאמר

גזירות. שגוזרין שמד שלא

אַבְרָם לְאֵל עֶלְיוֹן קֹנֵה

רבי יוחנן אמר מהכא ורחמתי וגו'

יתעסקו בתורה ולא יקיימו

שָׁמַיִם וָאָרֶץ:

לו קרא שמה לא רוחמה כי לא אוסיף עוד ארחם את בית ישראל כי נשא אשא

מצות (שם). לפיכך הגלה

בראשית יד יט

ואמרתי ללא עמי עמי אתה. אותם

להם ותהר ותלד בן ויאמר (ה' אליו) קרא שמו לא עמי כי אתם לא עמי ואנכי

6. וַיְבִיאֵם אֶל גְּבוּל קָדְשׁוֹ

אותם לבבל. בחורבן

שלא היו מעמי ידבקו בהם ויהיו לי

❖

ד)

הבית (שם).

הַר זֶה קָנְתָה יְמִינוֹ:

לא אהיה לכם לאחר שנולדו [לו] שני בנים ובת אחת אמר לו הקב"ה להושע

לעם: אפילו דור. רשעים שאביהן

תהלים עח נד

לא היה לך ללמוד ממשה רבך שכיון שדברתי עמו פירש מן האשה אף

7. תִּפֹּל עֲלֵיהֶם אֵימָתָה

יקללו אל תלשינם: מהושע. שנתפס

וָפַחַד בִּגְדֹל זְרוֹעֲךָ יִדְּמוּ

רבינו חננאל

אתה בדול עצמך ממנה אמר לו רבש"ע יש לי בנים ממנה ואין אני יכול

על שהלשין את ישראל ואף על פי

כָּאָבֶן עַד יַעֲבֹר עַמְּךָ יְיָ עַד

להוציאה ולא לגרשה א"ל הקב"ה ומה אתה שאשתך זונה ובניך [בני] זנונים

ישראל אחד משלשה

שחטאו: צדקה עשה שפיזרן. שלא

יַעֲבֹר עַם זוּ קָנִיתָ:

שמות טו טז

קנינין וכו'. א"ר יוחנן אוי

היו ד) יכולין לכלותם יחד: יטפל

ואין אתה יודע אם שלך הן אם של אחרים הן כך ישראל שהן בני בני

8. וְהָיָה מִסְפַּר בְּנֵי יִשְׂרָאֵל

לה לרבנות שמקברת

לך תלמיד א'. להשיבך תשובה:

בעליה שאין לך נביא

בחוני בני אברהם יצחק ויעקב אחד ב)מארבעה קנינין שקניתי בעולמי תורה

כְּחוֹל הַיָּם אֲשֶׁר לֹא יִמַּד

בישראל שלא קפח ארבעה

גפא דרומאי. נשבע בע"ז: בהא

וְלֹא יִסָּפֵר וְהָיָה בִּמְקוֹם

קנין אחד דכתיב ה' קנני ראשית דרכו שמים וארץ קנין אחד דכתיב

מלכים בימיו. מפני מה

אֲשֶׁר יֵאָמֵר לָהֶם לֹא עַמִּי

נחתינן ובהא סלקינן. במחשבה זו

זכה ירבעם להמנות עם

5 קונה שמים וארץ בית המקדש קנין אחד דכתיב 6 הר זה קנתה ימינו

אַתֶּם יֵאָמֵר לָהֶם בְּנֵי אֵל

אנן עסוקים תמיד: הגלה אותן

מלכי בית דוד מפני שלא

הושע ב א

חָי:

ישראל קנין אחד דכתיב עם זו קנית ואתה אמרת העבירם באומה אחרת

9. וּזְרַעְתִּיהָ לִּי בָּאָרֶץ

קבל לשון הרע על עמוס,

לבבל. שאין כשדים אכזרים כשאר

שנאמר וישלח [אמציה]

וְרִחַמְתִּי אֶת לֹא רֻחָמָה

כיון שידע שחטא עמד לבקש רחמים על עצמו אמר לו הקב"ה עד שאתה

אומות: שעמוקה כשאול. ויפדם

כהן בית אל אל ירבעם בן

וְאָמַרְתִּי לְלֹא עַמִּי עַמִּי

מבקש רחמים על עצמך בקש רחמים על ישראל שגזרתי עליהם שלש

משם

מהר כמו שהבטיחם מיד

(נבט) [יואש] מלך ישראל

אַתָּה וְהוּא יֹאמַר אֱלֹהָי:

וגו' אפילו דור [ש]אביו

הושע ב כה

שאול אפדם: שקרוב לשונם ללשון

גזירות בעבורך עמד ובקש רחמים ובטל גזירה והתחיל לברכן שנאמר

01. חֲזוֹן יְשַׁעְיָהוּ בֶן אָמוֹץ

(ש)יקלל [ואת אמו] לא

תורה.

ולא תשתכח תורה מהן

והיה מספר בני ישראל כחול הים וגו' והיה במקום אשר יאמר להם

יברך אל תלשן אותו

אֲשֶׁר חָזָה עַל יְהוּדָה

לבית אמן. אברהם מאור

מהר:

מהושע כו'. צדקות פרזונו,

וִירוּשָׁלִָם בִּימֵי עֻזִּיָּהוּ יוֹתָם

לא עמי אתם יאמר להם בני אל חי ונקבצו בני יהודה ובני ישראל יחדו

צדקה עשה הקב"ה

אָחָז יְחִזְקִיָּהוּ מַלְכֵי יְהוּדָה:

יצא: כסף מצרים. שבזזו

כשדים

וגו' 9 וזרעתיה לי בארץ ורחמתי את לא רוחמה ואמרתי ללא עמי עמי

לישראל שפיזרן לבין

ישעיהו א א

ישראל

בצאתם ממצרים כדכתיב

11. דְּבַר יְיָ אֲשֶׁר הָיָה אֶל

האומות. מיד שאול אפדם

אתה אמר רבי יוחנן אוי לה לרבנות שמקברת את בעליה שאין לך כל נביא

זו בבל שהיא עמוקה

יב) וינצלו את מצרים

הוֹשֵׁעַ בֶּן בְּאֵרִי בִּימֵי עֻזִּיָּה

(שמות

ונביא שלא קיפח ארבעה מלכים בימיו שנאמר חזון ישעיהו בן אמוץ אשר

משאול. שלשה חזרו

יוֹתָם אָחָז יְחִזְקִיָּה מַלְכֵי

ובימי

רחבעם עלה שישק מלך

למטעתן ישראל כסף

יְהוּדָה וּבִימֵי יָרָבְעָם בֶּן

חזה על יהודה וירושלים וגו' אמר ר' יוחנן מפני מה זכה ירבעם בן יואש מלך

מצרים

ונטל את כל האוצרות:

מצרים וכתב הלוחות.

יוֹאָשׁ מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל:

ישראל להמנות עם מלכי יהודה מפני שלא קבל לשון הרע על עמוס

הושע א א

לעיניכם. כלומר דבר פלא ראיתם

21. וַיִּשְׁלַח אֲמַצְיָה כֹּהֵן

שם שהעין פונה להסתכל בו:

מנלן דאימני דכתיב דבר ה' אשר היה אל הושע בן בארי בימי עוזיה יותם

בֵּית אֵל אֶל יָרָבְעָם מֶלֶךְ

תמרים

אחז יחזקיה מלכי יהודה ובימי ירבעם בן יואש מלך ישראל ומנלן דלא קיבל

יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר קָשַׁר עָלֶיךָ

עָמוֹס בְּקֶרֶב בֵּית יִשְׂרָאֵל

לשון הרע דכתיב וישלח אמציה כהן בית אל אל ירבעם מלך ישראל לאמר קשר עליך וגו' וכתיב כי כה

לֹא תוּכַל הָאָרֶץ לְהָכִיל אֶת

עמוס ז י

כָּל דְּבָרָיו:

אמר עמוס בחרב ימות ירבעם וגו' אמר חס ושלום אמר אותו צדיק כך ואם אמר מה אעשה לו שכינה אמרה

31. כִּי כֹה אָמַר עָמוֹס

לו אמר ר"א אפילו בשעת כעסו של הקב"ה זוכר את הרחמים שנאמר כי לא אוסיף עוד ארחם את בית ישראל

בַּחֶרֶב יָמוּת יָרָבְעָם וְיִשְׂרָאֵל

גָּלֹה יִגְלֶה מֵעַל אַדְמָתוֹ:

ר' יוסי בר ר' חנינא אמר מהכא כי נשא אשא להם ואמר ר"א לא הגלה הקדוש ברוך הוא את ישראל לבין

עמוס ז יא

האומות אלא כדי שיתוספו עליהם גרים שנאמר וזרעתיה לי בארץ כלום אדם זורע סאה אלא להכניס כמה

41. אַל תַּלְשֵׁן עֶבֶד אֶל

אֲדֹנָיו פֶּן יְקַלֶּלְךָ וְאָשָׁמְתָּ:

כורין ור' יוחנן אמר מהכא 9 ורחמתי את לא רוחמה אמר רבי יוחנן משום ר' שמעון בן יוחי מאי דכתיב 41 אל

משלי ל י

תלשן עבד אל אדוניו פן יקללך ואשמת וכתיב דור אביו יקלל ואת אמו לא יברך משום דאביו יקלל ואת

51. דּוֹר אָבִיו יְקַלֵּל וְאֶת

אִמּוֹ לֹא יְבָרֵךְ: משלי ל יא

אמו לא יברך אל תלשן אלא אפילו דור שאביו יקלל ואת אמו לא יברך אל תלשן עבד אל אדוניו מנלן מהושע

61. מִקּוֹל מְחַצְצִים בֵּין

א"ר אושעיא מאי דכתיב צדקת פרזונו בישראל צדקה עשה הקב"ה בישראל שפזרן לבין האומות והיינו

מַשְׁאַבִּים שָׁם יְתַנּוּ צִדְקוֹת

יְיָ צִדְקֹת פִּרְזֹנוֹ בְּיִשְׂרָאֵל אָז

דא"ל ההוא מינא לר' חנינא אנן מעלינן מינייכו כתיב בכו כי ששת חדשים ישב שם וגו' ואלו אנן איתינכו

יָרְדוּ לַשְּׁעָרִים עַם יְיָ:

גבן כמה שני ולא קא עבדינן לכו מידי אמר לו רצונך יטפל לך תלמיד א' נטפל ליה ר' אושעיא א"ל משום

שופטים ה יא

71. כִּי שֵׁשֶׁת ח¢ דָשִׁים יָשַׁב

דלא ידעיתו היכי תעבדו תכלינן כולהו ליתנהו גבייכו מאי דאיכא גבייכו קרי לכו מלכותא קטיעתא

שָׁם יוֹאָב וְכָל יִשְׂרָאֵל עַד

אמר ליה גפא דרומאי בהא נחתינן ובהא סלקינן: ג) תני רבי חייא מאי דכתיב 81 אלהים הבין דרכה והוא

הִכְרִית כָּל זָכָר בֶּאֱדוֹם:

מלכים א יא טז

ידע את מקומה יודע הקדוש ברוך הוא את ישראל שאינן יכולין לקבל גזירות אכזריות אדום

81. אֱלֹהִים הֵבִין דַּרְכָּהּ

לפיכך הגלה אותם לבבל ואמר רבי אלעזר לא הגלה הקדוש ברוך הוא את ישראל לבבל אלא

וְהוּא יָדַע אֶת מְקוֹמָהּ:

איוב כח כג

מפני שעמוקה כשאול שנאמר מיד שאול אפדם ממות אגאלם רבי חנינא אמר מפני שקרוב לשונם

91. מִיַּד שְׁאוֹל אֶפְדֵּם

מִמָּוֶת אֶגְאָלֵם אֱהִי דְבָרֶיךָ

ללשון תורה רבי יוחנן אמר מפני ששיגרן לבית אמן משל לאדם שכעס על אשתו להיכן משגרה לבית אמה

מָוֶת אֱהִי קָטָבְךָ שְׁאוֹל נֹחַם

והיינו דרבי אלכסנדרי דאמר שלשה חזרו למטעתן אלו הן ישראל כסף מצרים וכתב לוחות ישראל הא

יִסָּתֵר מֵעֵינָי: הושע יג יד

02. וַיְהִי בַּשָּׁנָה הַחֲמִישִׁית

דאמרן כסף מצרים דכתיב 02 ויהי בשנה החמישית למלך רחבעם עלה שישק מלך מצרים

על ירושלים

לַמֶּלֶךְ רְחַבְעָם עָלָה שִׁישַׁק

וגו' כתב הלוחות דכתיב ואשברם

לעיניכם תנא לוחות נשברו

ואותיות פורחות

עולא אמר

כדי שיאכלו

מֶלֶךְ מִצְרַיִם עַל יְרוּשָׁלִָם:

מלכים א יד כה

תמרים

12. וָאֶתְפֹּשׂ בִּשְׁנֵי הַלֻּחֹת

וָאַשְׁלִכֵם מֵעַל שְׁתֵּי יָדָי וָאֲשַׁבְּרֵם לְעֵינֵיכֶם: דברים ט יז