פח:
האשה פרק
שמיני פסחים
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
כופין
את רבו. בחציה שפחה אין כופין את רבה אלא היכא
תקנתם את רבו. שאינו מפסיד כלום מן הראוי
לו: ואת עצמו לא
י א מיי' פ"ז מהלכות
א) [בניחותא], ב) נ"א את,
ג) [קדושין כג:], ד) [ויקרא
עבדים הלכה ז [טוש"ע
תקנתם. מה תהא עליו: לישא שפחה אינו יכול. דצד חירות אסור
דנהגו בה מנהג הפקר היינו משום דכשישחררה שמא לא
ז)
יא], ה) ר"מ מ"ז, ו) ס"א,
י"ד סימן רסז סעיף סב]:
תקיים כיון דלא מיחייבה א וא"ת אמאי כופין וכי אומר לו לאדם חטא
בה דכתיב (דברים כג) לא יהיה קדש לא יסב איתתא אמה:
יא ב מיי' פ"ג מהלכות
ז) [כדאיתא בגיטין לח.],
מתני'
שחט גדי יאכל. רבו ממנו ואע"ג דרגיל בטלה דכיון
בשביל שיזכה חבירו דהמשחרר עבדו
עובר בעשה וי"ל מצוה רבה
ח) [ועי' תוס' שבת ד.
ק"פ הלכה א:
יב ג שם הלכה ב:
ד"ה וכי ותוס' עירובין לב:
דלא פריש ליה עליה סמך: יאכל מן
שאני דלא תהו בראה לשבת יצרה
יג ד ה שם הלכה א:
ד"ה ולא ותוס' חגיגה ב:
הראשון. והשני ישרף: שכח מה
כדמשני (ברכות דף מז:) גבי ר"א
תקנתם את רבו ואת עצמו לא תקנתם לישא
ו [טוש"ע י"ד סי' רסז
וגיטין מא: וב"ב יג. ד"ה
אמר לו רבו. שפירש לו גדי או טלה
ששיחרר עבדו ח)מצוה דרבים שאני:
סעי' כב]:
כופין ועי' תוס' לעיל נט.
שפחה אינו יכול שכבר חציו בן חורין לישא
והתניא אין נמנין על שני פסחים
❖
יד ז ח מיי' פ"ג מהל'
ד"ה אתי],
וזה שכח: וטלה שלי. ובגמרא פריך
בת חורין אינו יכול שעדיין חציו עבד יבטל
ק"פ הלכה ב:
כאחד. פירש בקונטרס
מה שקנה עבד קנה רבו ומנא ליה
❖
טו ט י שם הלכה ט:
והלא לא נברא העולם אלא לפריה ורביה
לדידיה: שכח רבו מה אמר לו. וזה
דברייתא סברה דאין ברירה ולא מצי
תורה אור השלם
שנאמר לא תוהו בראה (אלא) לשבת יצרה
1
כבר שחט השנים: שניהם יצאו לבית
לשנויי דמתניתין קסבר דיש ברירה
1. כִּי כֹה אָמַר יְיָ בּוֹרֵא
אלא מפני תיקון העולם כופין את רבו
רבינו חננאל
א
השריפה. דלא ידיע הי דהאי והי דהאי
דאם כן הוה ליה למיתני מאיזה
הַשָּׁמַיִם הוּא הָאֱלֹהִים
ועושה אותו בן חורין וכותב שטר על חצי
מתני' האומר לעבדו צא
ואין פסח נאכל אלא למנויו: ופטורין
שירצה יאכל וא"ת ואמאי לא משני
יֹצֵר הָאָרֶץ וְעֹשָׂהּ הוּא
ושחוט עלי את הפסח
כוֹנְנָהּ לֹא תֹהוּ בְרָאָהּ
מפסח שני. דשחיטה וזריקה מעלייתא
דברייתא קתני כשנמנה על ב' פסחים
דמיו וחזרו בית הילל להורות כבית שמאי:
כו' שחט גדי וטלה
לָשֶׁבֶת יְצָרָהּ אֲנִי יְיָ וְאֵין
מתני' האומר לעבדו צא ושחוט עלי את
כא' והתם ודאי לא יאכל משניהם אבל
היא חדא אהאי וחדא אהאי וקמי
❖
עוֹד: ישעיהו מה יח
יאכל מן הראשון. ואקשינן
ב
שמיא גליא: גמ' והתניא אין נמנין
מתניתין כשהמנוהו זה אחר זה דדעתו
והתניא אין נמנין על
הפסח שחט גדי יאכל שחט טלה יאכל שחט
שני פסחים כאחד. ומשני
על שני פסחים כאחד. לאכול בשעת
על הראשון וי"ל דמתני' קאמר ראשון
גדי וטלה יאכל מן הראשון ג שכח מה אמר
אביי. מתני' במלך ומלכה,
הגהות הב"ח
לשחיטה אע"פ שהמנה עליו לבסוף:
אכילה מא' מהם שירצה דאין ברירה
ב
וכדתניא אין נמנין על
לו רבו כיצד יעשה ישחט טלה וגדי ויאמר
במלך ומלכה. שיש להם רוב
(א) גמ' דרגיל בגדי אלא
וכי בעי למיכל דילמא בשעת שחיטה
שני פסחים כאחד ומעשה
❖
אם גדי אמר לי רבי גדי שלו וטלה שלי ואם
שחט גדי וטלה:
במלך ומלכה שאמרו
מעדנים ולא קפדי אם
לא הוה דעתיה עליה הלכך לא אכיל
לעבדיהם צאו ושחטו
טלה אמר לי רבי הטלה שלו וגדי שלי שכח
גדי ואם טלה אם שמן אם כחוש:
וזה שהמנה את רבו על שני פסחים
עלינו את הפסח ויצאו
על מנת שאין לרבו רשות בו.
הגהות מהר"ב
רבו מה אמר לו שניהן יצאו לבית השריפה
ושחטו עליהם שני פסחים
ורבו סמך עליו היאך יאכל מן
ופטורין מלעשות פסח שני: גמ' פשיטא
באו ושאלו המלך כו', אמר
הראשון: במלך ומלכה. שתלויין על רנשבורג
ולמאן דאמר בפ"ק דקדושין
רשב"ג המלך והמלכה
(דף כג:) דקני רביה עד שיתן על
עבדיהן ואין מקפידין על סעודתן
א] רש"י ד"ה בתקנתא
יאכלו את הראשון ואנו
שחט גדי יאכל אע"ג דרגיל בטלה שחט
דרביה וכו'. נ"ב עי' שו"ת
לא נאכל לא את הראשון
מנת שיצא בו לחירות ה"נ יפרש
אם גדיים אם טלאים הלכך אין כאן
טלה יאכל אף על גב דרגיל בגדי שחט גדי
❖
(א)
ח"צ סי' קנ"א:
ולא את השני. נמצאת
שיתן לו שיצא בו
חובת פסח:
דין ברירה דתרווייהו ניחא ליה לפיכך
משנתנו שנויה במלך
וטלה יאכל מן הראשון והא תניא אין נמנין
קמי
שמיא גליא.
ג פירוש ולא
יאכל מן הראשון דכיון דליכא קפידא
ומלכה וברייתא בשאר כל
על שני פסחים כאחד מתניתין במלך ומלכה
אדם. וכן בלטאה שנמצאת
פסיל כל כך
הואיל ואינו
יצא בראשון ידי חובתו ואידך בכדי
מוסף רש"י
בבית המטבחים רותח,
א) והתניא אין נמנין על שני פסחים כאחד
נשחט: ה"ג והתניא אין נמנין על שני
בגוף הקרבן:
תקנתם את רבו. שאינו
ואמר רשב"ג הטילו עליה
ומעשה במלך ומלכה שאמרו לעבדיהם
פסחים כאחד ומעשה במלך ומלכה
חסר כלום (שם) כל
האי
כוס של צונן והטילו עליה.
תקנת רבו כאן היא אבל
כלומר עדיין בחיים היא
כו': שני פסחים. גדי וטלה: לכו
צאו ושחטו עלינו
את הפסח
ויצאו ושחטו עליהן שני פסחים באו ושאלו
תקנת העבד אין כאן, אם
וטהר רשב"ג כל [בית]
ושאלו את המלכה. בקיאה וחכמה
את המלך אמר להם לכו ושאלו את המלכה באו ושאלו מן המלכה אמרה
נתקן במשפט הממון לא
המטבחים. נמצא המלך
ב)
נתקן בפריה ורביה (חגיגה
היתה: שדעתן קלה. כדאמרן שאין
תלוי במלכה והמלכה
להם לכו ושאלו את ר"ג באו ושאלו את ר"ג אמר להם מלכה ומלך דדעתן
ד
ב:). לישא שפחה אינו
תלויה ברשב"ג, נמצא הכל
מקפידין אם גדי אם טלה: אנו לא
קלה עליהן יאכלו מן הראשון אנן ה לא נאכל לא מן הראשון ולא מן השני
יכול. מפני צד החירות
תלוי ברשב"ג. שכח מה
נאכל. אם היה אחד ממנו שנשחטו
שבו וכתיב לא יהיה קדש
אמר לו רבו כיצד יעשה
ושוב פעם אחת נמצאת הלטאה בבית המטבחים ובקשו לטמא כל הסעודה
וגו' (שם). לישא בת
ישחוט גדי וטלה. ואמרינן
עליו גדי וטלה לא יאכל לא מן
חורין אינו יכול. מפני
כולה באו ושאלו את המלך אמר להם לכו ושאלו את המלכה באו ושאלו
מנא ליה לעבד מה שקנה
הראשון ולא מן השני דכיון דקפיד
צד עבדות שבו (שם). לא
עבד קנה רבו. אמר אביי
את המלכה אמרה להם לכו ושאלו את רבן גמליאל באו ושאלו אותו אמר
לא ידיע בהי ניחא ליה: הלטאה.
תהו בראה. לא ברא
הולך אצל רועה הרגיל
הקב"ה את הארץ להיות
להם בית המטבחים רותח או צונן אמרו לו רותח אמר להם לכו והטילו
אצלו דניחא ליה בתקנתא
אחד משמנה שרצים המטמאין במגען
בלא יישוב, אלא לשבת יצרה
דרביה ומקנה ליה על
וביקשו לטמא שהיו סבורין שמתה:
עליה כוס של צונן הלכו והטילו עליה כוס של צונן וריחשה וטהר ר"ג כל
(שם) יוצר הארץ לא על
מנת שאין לרבו רשות
בית המטבחים רותח או צונן.
תוהו להיות ריקנית ברא
בו. שכח רבו מה אמר
הסעודה כולה נמצא מלך תלוי במלכה ונמצאת מלכה תלויה בר"ג נמצאת
אותה כי אם לשבת, להיות
לו שניהם יצאו לבית
כלומר נמצאת ברותחין או בצונן:
כל הסעודה תלויה בר"ג: שכח מה שאמר לו רבו וכו': שלי מה שקנה עבד
❖
ג)ו
בה ישוב, יצרה (גיטין שם).
השרפה ופטור מלעשות
וריחשה. ופירכסה. וגבי טומאה
פסח שני. אוקמה אביי
קנה רבו אמר אביי ז הולך אצל רועה הרגיל רבו אצלו דניחא ליה בתקנתא
במותם כתיב ד): בתקנתא דרביה א].
למתני' כשהיה יודע אם
דרביה ומקני ליה חד מינייהו על מנת שאין לרבו רשות בו: שכח רבו מה
גדי אם טלה ועכשיו שכח
שאין לו תקנה אחרת דהא לא מצי
מוסף תוספות
לאחר זריקה, (דאזדקיק)
שאמר לו וכו': אמר אביי ח לא שנו אלא ששכח אחר זריקה דבעידנא דאיזריק
למימר גדי שלו וטלה שלמים ואם
[דבעידנא דאיזריק] דם
א. אבל עבד כשיהיה בן
דם הוה חזי לאכיל' אבל שכח לפני זריקה דכי איזריק דם לא הוה חזי לאכילה
טלה אמר לי רבי טלה שלו וגדי
חורין ע"כ יקיים. תוס' ב"ב
פסח ראוי לאכילה היה
שם. ב. דראשון דמתני'
ונפטר בזריקה, ואכילת
שלמים כדמפרש לקמן ה) (שממעט
חייבין לעשות פסח שני איכא דמתני לה אברייתא חמשה שנתערבו עורות
ט
פסח לא מעכבא אבל
לא משמע ראשון להמנאה
באכילתו דקא אכיל לתרווייהו באותו
פסחיהן זה בזה ונמצאת יבלת באחד מהן כולן יוצאין לבית השריפה ופטורין
אם שכח לפני זריקה
אלא ראשון לשחיטה...
תוס' שאנץ. ג. (ד)מה בכך
הלילה משום ספק פסח וחד מינייהו
חייבין לעשות פסח שני.
מלעשות פסח שני אמר אביי לא שנו אלא שנתערבו לאחר זריקה דבעידנא
י
איכא דמתני להא דאביי
דקמי שמיא גליא מ"מ לא
שלמים הוא): לא שנו. דנפטרו
דאיזריק דם מיהא הוה חזי לאכילה אבל נתערבו לפני זריקה חייבין לעשות
אברייתא חמשה שנתערבו
הי' ראוי לאכילה קודם
מפסח שני אלא ששכח רבו לאחר
פסחיהן ונמצא יבלת
זריקה, וזהו פסולא דפסח
פסח שני מאן דמתני אמתני' כ"ש אברייתא מאן דמתני אברייתא אבל
באחד מהן כולן יצאו לבית
כמו נמצא יבלת באחד
זריקת שני הדמים מה אמר לו אבל
אמתניתין לא כיון דכשירין נינהו דאי אידכר הוי חזי לאכילה קמי שמיא
השרפה ופטורין מלעשות
מהם ונתערבו, מיהו ע"כ
בשעת זריקה עדיין הוא זכור והיה
אית לן למימר... שם.
פסח שני. אמר אביי לא
גליא אמר מר ופטורין מלעשות פסח שני והא איכא חד דלא נפיק משום דלא
אפשר לברר איזה של רב ואיזה של
שנו אלא שנתערבו לאחר
זריקה כו'. מאן דמתני
איפשר היכי ליעביד ליתי כל חד וחד פסח קא מייתי חולין לעזרה דארבעה
עבד דכי איזדריק דם לשם אכילה
לה אמתני' כי לפני זריקה
איזדריק דהא ידיעי מנוייו דידיה:
מינייהו עבדי להו ליתי כולהו חד פסח נמצא פסח נאכל שלא למנויו
חייבין, כל שכן אברייתא
ו) [חייבין. דכי איזדריק לא לאכילת
כי חייבין שאחד מהן
האי מאי ניתי כל חד מינייהו פסחו וניתני ונימא אי דידי בעל מום האי דאייתי
פסול. מאן דמתני לה
בשר איזדריק דהא לא ידיעי מנוייו
השתא ניהוי פסח ואי דידי תם האי דאייתי השתא ניהוי שלמים לא אפשר
אברייתא אבל אמתני' כו'.
דידיה]: יבלת. מום לפסול: באחד
ומקשינן אברייתא ופטורין
משום
מהם. באחד העורות ואין ידוע
כולן אם נתערבו לאחר
זריקה דאמרינן איפטרו
מאיזה פסח היה עור זה ואותו הפסח פסול הוא: ופטורין מפסח שני. ולקמן פריך והא איכא חד דלא נפק: אמר אביי לא שנו. דפטורין:
להו בזריקה, והא איכא חד
הוי חזי. ארבעה הכשירין לאכילה הלכך הארבעה יצאו והחמישי פטור משום דלא ידיע מנו דלייתי ולא אפשר לאיתויי חולין לעזרה כדלקמיה:
שהיה פסחו בעל מום ולא
חייבין. כולן שאין כאן כשר שלא נזרק הדם לאכילת בשר: מאן דמתני. להא לא שנו דאביי אמתניתין שאע"פ ששניהן כשירין אלא שאין
יצא. ושנינן משום דלא
אפשר היכי נעביד, ניתי כל
מנויו ניכרין קאמר דאם היה הספק בשעת זריקה חייבין בפסח שני כ"ש אברייתא דספק פסול מום יש בכולן ולא נראית זריקה שלהן:
חד פסח, קא מייתו ארבעה
קמי שמיא גליא. איזה בעלים של כל אחד והדם ניתן לזריקה שהרי אין כאן פסול קרבן ואע"פ שאסור לאוכלו: ה"ג אמר מר פטורין
מינייהו חולין לעזרה דהא
מלעשות פסח שני
כו'.
ואברייתא קאי: קא מייתי חולין לעזרה. הארבעה שכבר יצאו: שלא למנויו. שאלו שכבר יצאו
איפטרו להו בזריקה. ניתי
אין מנינם כלום:
כולהו פסח אחד, נמצא
משום
פסח נאכל שלא למנויו.
וניתי כל חד וחד פסח ונית[נ]י כו'.