פט:
האשה פרק
שמיני פסחים
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
דעות
מתני' הממנה אחרים עמו על פסחו. א' מבני חבורה שהמנה
שאני. אע"ג דלא אכלי כולהו אלא כחד תימה לר"י מה
כג א ב מיי' פ"ב מהל'
א) לעיל פו., ב) [תוספתא
פ"ז ה"ז], ג) [תוספתא
ק"פ הלכה טו:
אחרים עמו על חלקו בלא דעת חבורה: רשאין. לומר לו טול
צריך לשנויי הכי לימא ליה דשאני הכא דלא שייך למימר
כד ג מיי' שם טוש"ע
שם], ד) [גיטין עח: זבחים
הא קבילתון ולא דמי כלל לידיו של א' מהן יפות וי"ל דאיצטריך לשנויי
חלקך וצא ואכול אתה וחבורתך את חלקך דאית ליה להאי תנא פסח
ל: חולין מה.], ה) [לעיל
חו"מ סי' קעו סעיף
נאכל בב' חבורות ה): גמ'
ידיו יפות. לישנא מעליא ממהר לאכול
הכי דלא נידוק [איפכא דוקא] ממנה
אחרים דלא מצי למימר הא
פו.], ו) בס"א: תרגז,
י בהג"ה:
כה ד מיי' פ"ב מהלכות
ז) [לקמן צ.], ח) [עי'
הרבה: קבילתון. קבלתוני עליכם
קבילתון [הא ידיו יפות דמצי למימר
י)
ק"פ הלכה טו:
קדושין נו: גיטין מה. ערכין
מתני' הממנה עמו אחר בחלקו רשאין
לאכול בכל כחי בדמים הללו: לתקוני
קבילתון] אין רשאין ליתן חלקו א
❖
כו ה מיי' פ"ד מהלכות
א
ל.], ט) צ"ל לחולין, י) רש"ל,
זביחה. שלא יהא נותר ושיערנוך
ומעיקרא דהוה בעי למיפשט דהוי
קרבן פסח הלכה י:
בני חבורה ליתן לו את שלו והוא אוכל
כז ו מיי' פ"ד מהלכות
משלו והן אוכלין משלהן: גמ' איבעיא להו
למאכל שאר בני אדם: לאו משום
כידיו של א' מהן יפות ה"מ למפרך
❖
מעילה הלכה ח:
רבינו חננאל
דהוה ליה כו'. שיהו עמו אוכלין:
אדרבה איפכא מסתברא לכך משני
בני חבורה שהיו ידיו של אחד מהן יפות
בני
חבורה
דעות שאני. אין בני חבורה מרוצין
דלא מצי למיפשט מידי:
מתני' הממנה אחרים על
מהו שיאמרו לו טול חלקך וצא מי אמרינן
חלקו רשאין ליתן להם את
רשאין לחלק או לא. וא"ת אמאי לא
להיות כל אלו הדעות בחבורתם שמא
מוסף רש"י
חלקו כו'. פירוש שלשה
מצי אמר להו הא קבילתון או דילמא מצו
פשיט ממתני' דדוקא אם המנה
יעכבו ו) עליהם הסעודה ולא משום
השמש שאכל כזית
שנתחברו וקנו פסח ואמר
למימר ליה כי קבלינן לתיקוני זביחה
האחרים עמו רשאין ליתן חלקו וי"ל
אכילה יתירתא אלא אפילו לא אכלי
בשר. שהיה צולהו ושכח
אחד מהן לאחרים תנו לי
והכניס כזית לתוך פיו והוא
מעות ובאו ואכלו עמי
דאיכא למידחי דבלא ממנה נמי רשאין
כולהו אלא כחד גברא מצו מעכבי
אדעתא דאכלת טפי מינן לא קבלינך ת"ש
היה נמנה עליו (לעיל פו.).
בחלקי רשאין בני חבורה
עליה: ממלא כריסו ממנו. כדאמרי'
ליחלק והא דנקט ממנה משום דבכל
הממנה אחרים עמו על חלקו רשאין [בני
ממלא כריסו ממנו.
(לו) [לומר] [ל]שלישי
דאם יעמוד משם שוב לא
ענין מיירי אפי' התנו שלא ליחלק ואם
בכיצד צולין (לעיל דף פו.) שאין האוכל
ולהוציאו מחבורתם.
חבורה] ליתן לו את שלו והוא אוכל את
❖
יאכל (שם).
ואוקימנא משום דאמרי
אוכל בשתי מקומות: לא רצו לא.
ממנה רשאין ליחלק אבל ברייתא לא
שלו והן אוכלין את שלהן מאי טעמא לאו
ליה לא ניחא (ליה) [לן]
מצי למידחי דפשיטא דאם התנו שלא
אלמא משום טירחא הדרי ביה הכא
דליתיב איניש נוכראה גבן,
משום דהוי ליה כידים של אחד מהן יפות
נמי משום פסידא הדרי ביה: לאטרחינן
ליחלק אפי' א' מהם ידיו יפות אין
ואף על גב דאכלי כולהו
מוסף תוספות
ואי סלקא דעתך ידיו יפות מצי אמר להו
בחד. איבעיא להו בני
לדידך לא קבלינך. אבל ידיו יפות
רשאין ליתן חלקו דמסתמא על דעת
חבורה שהיו ידי אחד מהן
א. דאי לאו הכי
קבילתון ניהוי האי כידיו יפות אמרי לא
כן התנו דאם אין אחד מהן ידיו יפות
מדלא בדקו אחריו ש"מ בכל מאכלו
לאשמעינן רבותא. תוס'
יפות, כלומר אוכל הרבה.
שאנץ. ב. (כ)שקנה העולה
אין דרך ליחלק בלא תנאי: דעות שאני דא"נ תרוייהו כחד מבני חבורה
מהו שיאמרו לו טול חלקך
קיבלו עליהן: סיבולת. תערובת
מעות כל שהן יפלו לנדבה.
והשלמים. שם. ג. דקנסינן
וצא. ופשטנה מיהא דתניא
סעודה של כל ימות השנה: מאי ולא
הוא דאכלי מצי אמרי לי' דלא ניחא לן אינש
בני חבורה שהיו ידי אחד
משום דאסור למכור
עוד. מאי אולמיה הא מהא: לתקוני
ק"ק לר"י דרישא מיירי
עולתו ושלמיו. שם.
מהן יפות, רשאין לומר
נוכרא גבן ת"ש א) השמש שאכל כזית בשר
לו טול חלקך וצא. ולא
ד. אבל במעות קשה ליה
זביחה. כמדת איש אחד: דלצוותא.
כשהקדיש מעות לשם פסח כדמוכח
בצד התנור אם היה פקח ממלא כריסו ממנו
עוד אלא אפי' חמשה
היאך מתחללין על הקדש
בסמוך וסיפא מיירי ב במעות חולין
ואיכא למימר משום צוותא קבליה
דבמעות הקדש איירי. שם.
ועשו סיבולת רשאין לומר
אם רצו בני חבורה לעשות טובה עמו באין
עליה בכל מאכלו: רשאין ליחלק.
דאי הקדישן לשלמים איך יפלו מעות
לו טול חלקך וצא
ויושבין בצדו ואוכלין דברי רבי יהודה רצו
ש"מ. מאי ולא עוד, לא
שלמים לנדבת ציבור ויקריבו מהן
לחלק פסח ביניהן לכל א' חלק המגיעו:
מיבעיא קאמר. לא מיבעיא
אין לא רצו לא ואמאי נימא להו הא קבילתון
או אין רשאין לחלק. אלא אוכלין
עולות לקיץ המזבח:
פסח דאמר[ו] ליה לתקוני
ומאחר דלא עשה ולא כלום
שאני התם דאמרי ליה כי קבלינך אדעתא
כאחד ונותנין המנות לפניהם כשאר
(זבחך) [זבחא] קבילנך,
אלא אפילו סיבולות נמי
אמאי יפלו לנדבה.
סעודות: ש"מ. אין רשאין ליחלק:
דנטרחך קמן למטרח לן לדידך לא קבלינך
דלצוותא בעלמא, רשאין
כל הני תיובתא. הממנה אחרים
פירוש אי אמרת בשלמא דעשייתו
ת"ש בני חבורה שהיה ידיו של אחד מהן
לומר לו טול חלקך וצא.
ב) ב
והשמש: איתיביה בני חבורה. מרישיה
מועלת אתי שפיר דקנסינן ליה שלא
איכא דאמרי הא לא
יפות רשאין לומר טול חלקך וצא ולא עוד
איבעיא (להו) [לן] דמצי
ירגיל לעשות כן פעם אחרת אבל
דקתני טול חלקך ושני ליה בההיא
אלא ג אפילו חמשה ועשו סיבולת רשאין
אמרי ליה לתקוני זבחא
כיון דלא עשה ולא כלום אמאי
משום דלתקוני זביחה קבליה וכמדת
קבילנך, למיכל יתר (מינך)
לומר לו טול חלקך וצא שמע מינה מאי ולא
[מינן] לא קבילנך. כי
קנסינן ליה כיון שאין ממש בעשייתו
איש אחד אבל אנת צוותא קבילת עלך
ומשני דמ"מ קנסינן ליה: עוד לא מיבעיא קאמר לא מיבעיא פסח
איבעיא לן הא, רשאין
וניחא עלך צוותי לקבולי עלך בכל
בני חבורה ליחלק או
וזה הפריש מעות לפסחו כו'.
דמצי אמרי ליה כי קבלינך לתקוני זביחה
סעודתי: ועל חגיגתו. חגיגת י"ד
לא. ופשטנא מיהא, בני
אלא אפילו סיבולת נמי דצוותא בעלמא
חבורה שהיו ידי אחד מהן
שאף היא באה לכל המנויין: מעות
דאי במעות חולין מאי קמ"ל
יפות רשאין לומר לו טול
שבידו. שלקח מן הנמנין הללו:
פשיטא שהן חולין דלית לן למיקנסיה
הוא רשאין לומר לו טול חלקך וצא איכא
חלקך וצא, ידיו יפות אין
חולין. כדמפרש טעמא לקמיה שאף
כמו בסיפא כיון דשרי למנות אחרים
ג
שאין ידיו יפות לא (או
דאמרי הא לא איבעיא לן אלא הכי הוא
לא) ש"מ. ואסיקנא אפילו
על פסחו וא"ת אפילו אי הוו מעות
על פי שהנמנה כבר הקדיש מעותיו
דאיבעיא לן בני חבורה רשאין לחלק או
סיבולות דלצוותא בעלמא
חולין מעיקרא מכל מקום איך יכול
לכך והממנה כבר הקדיש פסחו
רשאין לומר לו טול חלקך
אינן רשאין לחלק ת"ש בני חבורה שהיו
למנות אחרים אחר שהקדישו כיון
מתחללין המעות על הפסח וטעמא
וצא. ומעשה דרב הונא
ידיו של אחד מהן יפות רשאין לומר לו טול
בהדי רב פפא ובהדי רבינא
מפרש ז): המוכר עולתו. להתכפר בה
דסבר דאפילו במעות לא משייר
פשוט הוא. ת"ר הממנה
חלקך וצא ידיו יפות אין ד אין ידיו יפות לא
וכ"ש בפסח דלא משייר מדקשיא
אחר לא עשה כלום ואין העולה
אחרים עמו על פסחו ועל
שמע מינה רב פפא ורב הונא בריה דרב
ליה אין הקדש חל על הקדש וי"ל
קריבה אלא לשם בעלים הראשונים:
חגיגתו מעות שבידו חולין
והמוכר עולתו ושלמיו
ומעות כל שהן. כל מה שקיבל מן
דאע"ג דלא משייר ביה מידי על
יהושע עריבו ריפתא בהדי הדדי אדאכיל
לא עשה כלום ומעות
דעת כן מקדישו שיצאו כל אשר
העולה והשלמים ואפילו יותר על כדי
רב הונא בריה דרב יהושע חדא אכיל רב
כל שהן יפלו לנדבה.
ימנה עליו דקרא כתיב (שמות יב)
דמיהן יפלו המעות לנדבת ציבור
ופשטה רבא למה יפלו
פפא ארבע א"ל פלג לי אמר ליה קבילתון
לנדבה, קנסא. מאי כל שהן
ולקח הוא ושכנו וכתיב ביה (שם)
לשופרות שהיו במקדש שהיו מקריבין
איתיביה כל הני תיובתא ושני כדשנינן
יפלו לנדבה, דאע"ג דשוה
תכוסו משמע דבכל ענין אפילו
מהן עולות לקיץ המזבח. ולקמיה
ארבעה ויהבו ליה חמשה,
איתיביה בני חבורה א"ל התם דאמרי לי' כי
כולהו חמשה יפלו לנדבה
הקדישו כבר משום דדעת האדם כן ד:
פריך מאחר דלא עשה ולא כלום אמאי
קבלינך לתיקוני זביחה איתיביה סיבולת
ואפילו בההוא יתירא
יפלו דמיהן לנדבה: אמר רבא קנסא.
כי
קנסיה רבנן. וכיון שפשט
פלג ליה אזל עריב בהדי רבינא אדאכיל רב הונא בריה דרב יהושע חדא אכיל
קנסו רבנן לקונה דלא ליקני זימנא
רבא להא אמר עולא
אפשר ידעין חברין בבלאי
רבינא תמניא אמר מאה פפי ולא חדא רבינא ת"ר הממנה אחרי' עמו על פסחו
אחריתי עולה ושלמים דאחר ואיהו
ה
טעמא דהא מתניתא זה
הוא דאפסיד אנפשיה דלא הוה ליה
ועל חגיגתו מעות שבידו חולין והמוכר עולתו ושלמיו לא עשה ולא כלום
ג)ו
הפריש טלה לפסחו וזה
למיקני כפרת אחרים וכי האי גוונא
הפריש מעות לפסחו
ומעות כל שהן יפלו לנדבה וכי מאחר דלא עשה ולא כלום מעות אמאי יפלו
היאך הקדש מתחלל על
נמי אמרי אינשי לאו עכברא
לנדבה אמר רבא קנסא ומאי כל שהן אע"ג דלא הוו שוו אלא ארבעה ויהבו ליה
הקדש מעות שבידו חולין.
גנב אלא חורא גנב ח) כלומר המוכר
חמשה אפילו בההיא יתירא נמי קנסוהו רבנן אמר עולא ואיתימא ר' אושעיא
לא פשע אלא הקונה הלכך מעותיו
ד) אפשר ידעי חברין בבלאי טעמא דהאי מלתא זה הפריש טלה לפסחו וזה
נדבה: אף על גב דשויא ארבעה
הפריש מעות לפסחו היאך הקדש חל על הקדש דקתני מעות שבידו חולין
ויהבו ליה ה'. לא אמר אישתכח
אמר
דמתנה בעלמא הוא דיהב ליה ולא
ליקנסיה: אפשר ידעין כו'. והלואי שיהו יודעין טעם זה ויודיענו: היאך. מעות הקדש חל
על טלה הקדש אחר לצאת הקדש
של מעות לחולין מי הוציאן למעות ט) (של חולין) אילו היה נותנן בבהמת חולין היתה נתפסת בקדושת
המעות והן יצאו
לחולין אבל עכשיו מה נתפס תחתיהם שיצאו הם לחולין והא
ליכא למימר במעות שלא הוקדשו עסקינן דאם
כן מאי למימרא:
אמר