צ:
האשה פרק
שמיני פסחים
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
מחוסר
טבילה. ואף על גב דמחוסר כפרה נמי צריך טבילה
ואין שוחטין וזורקין על טמא שרץ. ואע"פ שבידו לטבול היום וטעמא
לג א מיי' פ"ד מהלכות
א) לעיל סט. פ: פא. לקמן
צג. זבחים כב:, ב) [נזיר
ביאת מקדש הלכה יב
מפרש לקמיה: פשע. ולא טביל: משם. מן העזרה: שבשופרות.
כדתנן בפ' חומר בקודש (חגיגה דף כא.) האונן ומחוסר
סד:], ג) עירובין לב.,
ופ"ו מהלכות ק"פ הלכה א
כפורים צריכין טבילה לקודש אינו אלא מדרבנן כדמוכח התם ועוד
שופר היה שם שכתוב עליו קינין ח) ואשה שיש עליה לידה וכן כל
ד) לעיל פ., ה) [לקמן
סמג שם:
דבההיא טבילה לא בעי הערב שמש
ולא שייך התם דילמא פשע:
מחוסרי כפרה מביאין מעות
ונותנין לתוכו ודמי הקינין קצובין היו
לד ב שם הלכה ד:
א
צד.], ו) סוכה כה:, ז) שבת
עד שיכלו כל המעות שבשופר.
לה ג שם הלכה ב:
קכא. יומא ו. פח. ע"ש,
ואוכלים בקדש לערב וסומכין על
לו ד שם הלכה ג:
ח) שקלים פ"ו מ"ה, ט) גי'
הקשה ריב"א הא אי אפשר
חזקת בית דין של כהנים שאין עומדין
$ ואין שוחטין וזורקין על טמא שרץ ועולא
לז ה מיי' פ"א מהלכות
א) א
יעב"ץ שיאכלו, י) [צ"ל לפני
שלא יהא מעורב בכל קן וקן ממעות
משם עד שיכלו כל מעות אותו שופר
ד"ה משם], כ) לעיל פ.,
מקואות הלכה ו ופרק
אמר אף שוחטין וזורקין על טמא שרץ לרב
❖
ל) [בהעלותך ט ו],
ג מהלכות שביתת עשור
שתי נשים ואפי' למאן דאמר יש ברירה
כדי ט) שלא יאכלו מחוסרי כפרה
מאי שנא טבול יום דחזי לאורתא טמא שרץ
הלכה ג ופ"ד מהל' איסורי
בקדשים: י) מחוסרי כפרה. זב וזבה
כי האי גוונא לא שייך למימר דאנן
ביאה הלכה ו סמג עשין
נמי חזי לאורתא מחוסר טבילה טבול יום
ומצורעת ויולדת: ופרכינן ורב. דאמר
סהדי שנתערבו ואי הוה אמרינן
רמג טוש"ע או"ח סימן
תורה אור השלם
נמי מחוסר הערב שמש שמשא ממילא
ב)
תקנד סעיף ח וסימן תרי"ג
שמכל מעות שבשופר קונה קינין יחד
שמא פשע אלמא מדאורייתא מיחזא
1. דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל
סעיף יא וטוש"ע יו"ד
ערבא מחוסר כפורים נמי הא מחוסר כפרה
מאדם א' הוה אתי שפיר אבל לישנא
חזי טמא שרץ לשחוט עליו ומשום
סימן קצ"ז סעיף ג וסימן
לֵאמֹר אִישׁ אִישׁ כִּי יִהְיֶה
שקינו בידו טמא שרץ נמי הרי מקוה לפניו
דילמא פשע גזרו ביה רבנן: והאמר
דעד שיכלו ב לא משמע הכי ונראה לר"י
שפא סעיף ה [רב אלפס
טָמֵא לָנֶפֶשׁ אוֹ בְדֶרֶךְ
שבועות פ"ב דף רצב
רְחֹקָה לָכֶם אוֹ לְדֹרֹתֵיכֶם
רב. בכיצד צולין כ) היו ישראל מחצה
דכל אחת היתה צוררת מעותיה
דילמא פשע אי הכי מחוסר כפורים נמי
וברא"ש הלכות מקואות
וְעָשָׂה פֶסַח לַיְיָ:
מי
ונותנת בשופר: לא עסקינן שחל
טהורין ומחצה טמאין מטמאים אחד
דילמא פשע כגון דמסרינהו לב"ד וכדרב
סימן לו]:
במדבר ט י
ב
לח ו מיי' פ"ו מהלכות
2. וַיְהִי אֲנָשִׁים אֲשֶׁר הָיוּ
שביעי שלו להיות בערב הפסח. ואם
מהן בשרץ להכריע רוב ציבור
שמעיה דאמר חזקה אין ב"ד של כהנים
ג)
❖
ק"פ הלכה ט:
טְמֵאִים לְנֶפֶשׁ אָדָם וְלֹא
תאמר ואפילו טבל נמי לא ישחטו
לטומאה ואי מדאורייתא חזי היאך
עומדין משם עד שיכלו מעות שבשופרות
יָכְלוּ לַעֲשֹׂת הַפֶּסַח בַּיּוֹם
עליו מהאי טעמא וי"ל כי יהיה טמא
הוא מכריעם לטומאה דהיינו טמא
הַהוּא וַיִּקְרְבוּ לִפְנֵי מֹשֶׁה
ולרב מדאורייתא מיחזא חזי ורבנן הוא דגזרו
שרץ דחזי למטבל: וממאי דהכי.
כתיב והאי קלישא טומאתיה:
וְלִפְנֵי אַהֲרֹן בַּיּוֹם הַהוּא:
גליון הש"ס
שחל שביעי שלו. אבל ששי שלו
ביה (א) אלמה אמר רב מטמאין אחד מהן
במדבר ט ו
ד)
דילמא מדכתיב טמא לנפש ולא כתיב
גמ' ואין שוחטין וזורקין
3. וְאִשָּׁה כִּי תִהְיֶה זָבָה
בשרץ אלא לרב מדאורייתא נמי לא חזי
ליכא למימר מדכתיב ולא
טמא שרץ שמע מינה טמא מת שאינו
על טמא שרץ. עי' לקמן
דָּם יִהְיֶה זֹבָהּ בִּבְשָׂרָהּ
צב ע"ב תוס' ד"ה אלו
דכתיב איש איש כי יהיה טמא לנפש מי
ראוי לערב קאמר: סבר לה כרבי
יכלו לעשות הפסח ביום ההוא הא
שִׁבְעַת יָמִים תִּהְיֶה
ה) ג
1
❖
פטורים:
בְנִדָּתָהּ וְכָל הַנֹּגֵעַ בָּהּ
יצחק דאמר. בספרי ל) אותן אנשים
למחר היו יכולים לעשות ולשחוט הן
לא עסקינן שחל שביעי שלו להיות בערב
יִטְמָא עַד הָעָרֶב:
❖
עצמן בלא שליחות מדלא כתיב ולא
שבפסח מדבר שהיו טמאין לנפש
ויקרא טו יט
הפסח דהיינו טומאת שרץ ואמר רחמנא
יכלו לאכול אי נמי דייק מביום ההוא
אדם טמאי מת מצוה היו שחל שביעי
רבינו חננאל
נידחי וכי תימא ממאי דהכי סבר לה כרבי
כו': מאי לאו דלא טביל. וקשיא לרב:
דמיותר ואי ששי הוא לישתוק מיניה
ואין שוחטין וזורקין על
יצחק ו) דאמר טמאי מת מצוה היו שחל
הגהות הב"ח
הא קא משמע לן דאף על גב דמחוסר
ואם תאמר למה אמר להם לדחות
טמא שרץ, חיישינן אף על
שביעי שלהן להיות בערב הפסח שנאמר
(א) גמ' ורבנן הוא דגזרו
פי שמקוה לפניו דילמא
הערב שמש דשימשא ממילא ערבא.
לפסח שני יטבלו בו ביום וישחטו
ביה והא אמר רב: (ב) שם
פשע ולא טבל. דייקינן
2 ולא יכלו לעשת הפסח ביום ההוא ביום
ולא הוי כמחוסר מעשה: הכי נמי
עליהם ויש לומר דשמא כן עשו ובשעה
דחזי לאורתא אבל נדה
מינה מדקאמר דילמא
❖
ההוא הוא דאינן יכולין לעשות אבל למחר
מסתברא. דאטבול קאי מדאצטריך
ששאלו לא טבלו עדיין ואמר להו
לאורתא דשביעי:
פשע, מכלל דמדאורייתא
חזי ומשום דילמא פשע
למיתנא סיפא דשוחטין על מחוסר
משה אם לא תטבלו היום תדחו
יכולין לעשות ואמר רחמנא נדחו תנן זב
אמר רב אין שוחטין
כפורים אי אמרת בשלמא רישא
לפסח שני:
שראה שתי ראיות שוחטין עליו בשביעי מאי
וזורקין על טמא שרץ.
מוסף רש"י
בשמיני פשיטא. אמתניתין
לא אשמעי' [אלא] טבול יום איצטריך
אלמא אמר רב מטמאין
לאו דלא טביל ושמע מינה שוחטין וזורקין
ואין שוחטין וזורקין
אחד מהן בשרץ ועושין
דקתני זב שוחטים
למיתנא סיפא לאשמעי' דשוחטין על
על טמא שרץ לא דטביל אי טביל מאי קמ"ל
על טמא שרץ. אין
הפסח בטומאה, והא טמא
עליו בשמיני ליכא למיפרך פשיטא
מחוסר כפורים ס"ד אמינא האי
שוחטין וזורקין את הפסח
שרץ מדאורייתא טהור
הא קמ"ל דאע"ג דמחוסר הערב השמש
על יחיד טמא שרץ,
מעליא הוא. אלא לרב
דמצי למימר דקתני לה אגב רישא דזב
מחוסר מעשה חשיב ליה קא משמע
קמ"ל דשמשא ממילא ערבא הכי נמי
ונדחה לפסח שני, ואף על
טמא שרץ מדאורייתא נמי
שראה שתי ראיות ושומרת יום כנגד
לן דשרי ובמסרו לב"ד של כהנים
גב דיכול לטבול ולאכול
לא חזי, מאי טעמא גמר
מסתברא מדקתני סיפא ראה שלש ראיות
כדאמרן: אלא אי אמרת כו' יש בידו
יום שוחטין עליה ולא חיישינן שמא
לערב, דאיכא מ"ד דס"ל
לה מטמא שחל שביעי
תראה ותסתור: האונן. כגון
הכי (זבחים כב: ועי' לעיל
שוחטין עליו בשמיני אי אמרת בשלמא זב
שלו להיות בערב הפסח,
לתקן. לטבול אבל מחוסר כפרה
סט. בארוכה). שמשא
דאע"ג דבערב ראוי הוא,
שמת לו מת אחר חצות שכבר
אין בידו לתקן אלא ביד כהן: זבה
שראה שתי ראיות שוחטין עליו בשביעי
ממילא ערבא. וכלא
כיון דהשתא לא חזי
חל עליו חיוב פסח אבל קודם חצות
טבילתה ביום שביעי דכתיב
מחוסר ולא כלום דמי (נזיר
נדחה מהאי קרא דכתיב
דטביל איצטריך סד"א ראה שתי ראיות
סד:). מטמאין אחד מהן
ולא יכלו לעשות הפסח
חל עליו אנינות כדאמר במי שהיה
(ויקרא טו) וספרה לה שבעת ימים
בשביעי הוא דלא מחוסר מעשה אבל ראה
בשרץ. ונעבדיה כולהו
ביום ההוא, ביום ההוא
טמא (לקמן דף צח.):
ואחר תטהר אחר מעשה תטהר
בטומאה (לעיל פ.). טמאי
אינן יכולין לעשות הפסח
שלש בשמיני דמחוסר מעשה מחוסר כפרה
כיון דסיימה לה ספירה תטהר
מת מצוה היו. לאו מת
שהיה
אבל למחר יכולין לעשות
לא קמ"ל דאע"ג דמחוסר כפרה שוחטין
מצוה דווקא קאמר, דאפילו
ונדחו לפסח שני, כן
ובתחלת היום עבדה לה ספירה אבל
מתיהן נמי מת מצוה
נמי טמא שרץ. ואקשינן
וזורקין עילויה אלא אי אמרת ראה שתי ראיות בשביעי דלא טביל ראה שלש
נדה דאורייתא שאינה סופרת נקיים
קרי להו, דמצוה להתעסק
עליה מדתנן זב שראה
בשמיני למה לי השתא יש לומר ראה שתי ראיות בשביעי דלא טביל דטמא
בהן כגון האמורים בפרשת
אלא שבעה עם ימי ראייתה אינה
שתי ראיות שוחטין עליו
כהנים שהכהן מטמא
בשביעי, הנה זב בשביעי
טובלת עד לאחר שקיעת החמה של
מעליא הוא שחטינן וזרקינן עילויה ראה שלש בשמיני דטביל ליה
. טבילתן
בו
שלו כטמא שרץ הוא וקתני
(סוכה כה:)
שביעי והערב שמש בדידה לא הוי
בשביעי דקלישא טומאה לא כ"ש דשחטינן וזרקינן עילויה אלא לאו ש"מ
ביום. משהאיר המזרח
שוחטין עליו, מאי לאו
ביום השביעי שלהם וטעמא
עד למחר: בשביעי לא. משום דלא
דלא טביל וקשיא לרב.
ראה שתי ראיות בשביעי דשחטינן עילויה דטביל לא לעולם אימא לך
מפרש בפ"ב דמגילה (כ.)
ומשני לא דטביל, והא
חזיא לאורתא משום הערב שמש:
דלא טביל ואיצטריך ס"ד אמינא בשביעי הוא דבידו לתקן אבל בשמיני
מקרא דביום השביעי,
קמ"ל דאף על גב דמחוסר
תהיה. יתירא דריש: ויולדת איתקש
מקצת שביעי ספירה (שבת
ערב שמש, שמשא ממילא
דאין בידו להקריב קרבן אימא פשעי ביה כהנים קמ"ל כדרב שמעיה:
קכא.). נדה ויולדת
ערבא. דיקא נמי דקתני
לנדה. דכתיב (שם יב) כימי נדת
טבילתן בלילה. שאינה
והזבה שוחטין וכו': תני תנא קמיה דרב אדא בר אהבה והזבה שוחטין
סיפא ראה שלש וכו'.
דותה תטמא: מתני' האונן. שמתו
יכולה לטבול ביום ז' (שם)
עולא אמר שוחטין וזורקין
עליה בשביעי שלה אמר ליה זבה בשביעי שלה מי חזיא אפילו למאן
מוטל לפניו כדאמרי' בשחיטת קדשים
נדה דכתיב (ויקרא טו)
אף על טמא שרץ. הזבה
שבעת ימים תהא בנדתה,
שוחטין עליה בשמיני
דאמר שוחטין וזורקין על טמא שרץ הנ"מ טמא שרץ דחזי לאורתא הא
בפרק טבול יום (זבחים דף ק:)
כל שבעה, ויולדת (שם יב)
והוא שמסרה קרבנה לב"ד
איזהו אונן כל זמן שלא נקבר:
עד למחר דמתיא כפרה לא חזיא אימא בשמיני פשיטא מהו דתימא כיון
כימי נדת דותה תטמא
מהו דתימא דילמא פשעי
❖
והמפקח
(יומא ו.).
כהנים ולא קרבי להו,
דמחסרא כפרה לא קמ"ל כדרב שמעיה רבינא אמר נדה תנא קמיה והנדה
קמ"ל כדרב שמעיה דאמר
שוחטין עליה בשביעי א"ל נדה בשביעי מי חזיא אפי' למאן דאמר שוחטין וזורקין על טמא שרץ דחזי לאורתא
חזקה אין ב"ד של כהנים
עומדין משם עד שיכלו
נדה לאורתא דשביעי הוא דטבלה עד שמיני דעבדה הערב שמש לא חזיא אלא אימא בשמיני פשיטא
מוסף תוספות
ד
(ב)
כל מעות שבשופר. רבינא
השתא ומה זבה דמיחסרא כפרה שוחטין וזורקין עליה בשמיני נדה דלא מיחסרא כפרה צריכה למימר
אמר התנא נדה תנא קמיה
א. אפי' בלילה יכול
לטבול ויאכל. תוס' זבחים
שוחטין עליה בשביעי.
דשחטינן וזרקינן עלה נדה איצטריכא ליה הא קא משמע לן בשמיני אין בשביעי לא ז) כדתניא ה כל
צח: ד"ה טבול יום.
אמר ליה רב אדא בר
חייבי טבילות טבילתן ביום נדה ויולדת טבילתן בלילה דתניא יכול תהא טובלת מבעוד יום
אהבה אפי' למאן דאמר
ב. משמע שבזה אחר זה
מתני' ו האונן
היו קונים. תוס' שאנץ.
שוחטין וזורקין על טמא
תלמוד לומר 3 שבעת ימים תהיה בנדתה תהא בנדתה כל שבעה ויולדת איתקש לנדה:
שרץ משום דחזי לאורתא,
והמפקח
אבל נדה דטבלה ליל
שמיני עד דעריב עלה
שמשא דיום שמיני לא
חזיא. אימא נדה שוחטין
עליה בשמיני שלה, והא קמ"ל דבשמיני אין בשביעי לא, כדתניא כל חייבי טבילות טבילתן ביום
נדה ויולדת טבילתן
בלילה. ותניא מנין לנדה
שאינה טובלת ביום שביעי שלה שנאמר שבעת ימים תהיה בנדתה [תהא בנדתה] כל שבעה.