האשה פרק
שמיני
פסחים
צא.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
שהיה
טמא מתחלתו. תימה לר"י מפקח הגל נמי נימא חי הוה
והמפקח את הגל. מעל אדם ואין ידוע אם ימצאנו חי או מת:
לט א מיי' פ"ו מהלכות
א) קדושין מב. [לקמן צה.
צט. יומא נא.], ב) [עי'
ק"פ הלכה י:
שוחטין עליו. דמכ"מ עודנו בחזקת טהרה. ואונן נמי לאורתא חזי
כשהתחיל לפקח וי"ל דכיון דמצאו מת אית לן למימר
מ ב ג מיי' שם פ"ה
לא
תוס' לקמן צה. ד"ה
שמתחלתו היה מת שכל הטומאות כשעת מציאתןט): שנו אלא
כדאמרינן בגמרא ו) דאנינות לילה ליתא מדאורייתא אלא אנינות יום
מיבעי], ג) זבחים קיד:,
הלכה ט:
בבית האסורין של עכו"ם. בירושלמי מוקי לה רבי יוסי בר בון בשם
כדכתיב (ויקרא י) הן היום הקריבו יום
אסור לילה מותר בשחיטת
מא ד שם פ"ו הלכה י:
ד) [בזבחים קיד: וכן
מב ה מיי' שם פ"ב הלכה
בתוספתא זבחים פי"ג ה"ו
רבי יוחנן כשחבשוהו ישראל אבל
קדשים וגבי פסח לא העמידו
ז)
ליתא], ה) [סוכה נה:],
ב ג:
דבריהם במקום כרת: שוחטין עליהן.
חבשוהו עכו"ם אין שוחטין עליו
והמפקח את הגל וכן מי שהבטיחוהו
מג ו שם הלכה ד:
א
ב
ו) [לקמן צב.], ז) [זבחים
בחבורת אחרים: שמא יביאוהו לידי
אפי' עם אחרים (ב) אשר פיהם דבר
מד ז מיי' שם פ"א הלכה
דף ק:], ח) [שמות כא],
להוציאו מבית האסורים והחולה והזקן שהן
❖
❖
ט) [עירובין לה: נדה ד.],
ג:
פסול. שמא יטמא אונן למתו ומפקח
שוא והיינו איפכא משמעתין:
יכולין לאכול כזית שוחטין עליהן על כולם
עשרה ואין יכולין לאוכלו אין
גל ימצאנו מת ונמצא שהאהיל על
אין שוחטין עליהן בפני עצמן שמא יביאו
שוחטין עליהן. בהא
הטומאה והחבוש שמא לא יצא וחולה
תורה אור השלם
רבינו חננאל
את הפסח לידי פסול לפיכך אם
אירע בהן
וזקן שמא יכבד חוליו ולא יוכל לאכול
מודה אפילו ר' יהודה כדתנן שלא
מתני' האונן והמפקח
1. שְׁאֵרִית יִשְׂרָאֵל לֹא
יביאוהו לידי פסול: האי באחד
פסול פטורין מלעשות פסח
שני חוץ
כזית: לפיכך. הואיל ובשעת שחיטה
בגל וכן מי שהבטיחוהו
יַעֲשׂוּ עַוְלָה וְלֹא יְדַבְּרוּ
מן המפקח בגל שהוא טמא
מתחלתו:
מאי עביד ליה. הוה מצי למימר
ראויין היו ונזרק הדם עליהן אם
להוציאו מבית האסורין
כָזָב וְלֹא יִמָּצֵא בְּפִיהֶם
גמ' אמר רבה בר הונא א"ר
כו'. אוקמא ר' יוחנן
לְשׁוֹן תַּרְמִית כִּי הֵמָּה
אירע בהן פסול כמו שפירשתי פטורין
דאיצטריך לכדאמרינן בכיצד צולין
יוחנן לא
ג
בבית האסורין של עכו"ם,
יִרְעוּ וְרָבְצוּ וְאֵין
מלעשות פסח שני: חוץ מן המפקח
(לעיל דף עט:) שאין היחיד מכריע א:
שנו אלא בית האסורין דעכו"ם אבל בית
צפניה ג יג
ואף על גב דאבטחוהו
מַחֲרִיד:
והתנן אין עושין חבורת נשים.
2. לֹא תוּכַל לִזְבֹּחַ אֶת
את הגל. ונמצא המת תחתיו שחייב
לאפוקיה אין שוחטין
האסורין דישראל שוחטין בפני עצמו כיון
עליו דעבידי דמשקרי,
הַפָּסַח בְּאַחַד שְׁעָרֶיךָ
לעשות פסח שני: שהוא טמא
מעיקרא דקתני בפני
דאבטחינהו מפיק ליה דכתיב שארית
שנאמר אשר פיהם דבר
אֲשֶׁר יְיָ אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לָךְ:
1
מתחלתו. קודם שחיטה שהרי האהיל
עצמה לא קשיא ליה אלא השתא
שוא וגו'. אבל בית
דברים טז ה
ישראל לא יעשו עולה ולא ידברו כזב אמר
3. וְאִם יִמְעַט הַבַּיִת
על הטומאה משעה שהתחיל לפקח
דקאמר אימא בפני עצמן משום
אסורין של ישראל כיון
רב חסדא הא דאמרת בית האסורין דעכו"ם (א)
שהבטיחוהו שהוציאו לא
מִהְיֹת מִשֶּׂה וְלָקַח הוּא
ובגמרא מוקי לה בגל עגול שמתחלה
דמשמע ליה דלא אסרה מתניתין
משקרי, שנאמר שארית
וּשְׁכֵנוֹ הַקָּרֹב אֶל בֵּיתוֹ
האהיל את כולו: גמ' לא שנו. דאין
לא אמרן אלא חוץ לחומת בית פאגי אבל
חבורת נשים אלא כשיש נשים הרבה
ישראל לא יעשו עולה ולא
בְּמִכְסַת נְפָשֹׁת אִישׁ לְפִי
לפנים מחומת בית פאגי שוחטין עליו בפני
ידברו כזב, הלכך שוחטין
שוחטין על החבוש בפני עצמו: בית
שסומכות זו על זו ואינן זהירין
אָכְלוֹ תָּכֹסּוּ עַל הַשֶּׂה:
❖
עליו. אמר רב חסדא וזה
שמות יב ד
האסורין של ישראל. כגון לכופו
לשמור הפסח ומביאות אותו לידי
עצמו מ"ט אפשר דאמטו ליה ואכיל ליה:
האסור בבית אסורין של
להוציא אשה פסולה או לשלם ממון
פסול אבל יחידה שוחטין עליה:
גוים ששנינו אין שוחטין
לפיכך אם אירע וכו': אמר רבה בר בר
עליו בבית האסורין שהוא
אי נמי כדתניא (כתובות דף לג:) אם
וכתיב
הגהות הב"ח
חנה אמר ר' יוחנן לא שנו אלא גל עגול
ד
חוץ לחומת בית פאגי,
יקום והתהלך בחוץ כו'ח) וכי תעלה על
(א) גמ' בית האסורין
פי' מקום חוץ לירושלים
אבל גל ארוך פטור מלעשות פסח שני אימא טהור היה בשעת שחיטה
דעתך זה מהלך בשוק וזה נהרג אלא
דעכו"ם לא לא אמרן:
שאין אוכלין שם קדשים
תניא נמי הכי ר"ש בנו של רבי יוחנן בן ברוקה אומר מפקח בגל עתים
(ב) תוס' ד"ה לא שנו וכו'
קלים, אבל אם הוא זה
מלמד שחובשין אותו עד שנראה מה
❖
אחרים דכתיב אשר פיהם:
בבית האסורין לפנים מבית
פטור עתים חייב כיצד גל עגול ונמצאת טומאה תחתיו חייב גל ארוך
תהא עליו: בית פאגי. מקום חיצון
פאגי שוחטין עליו דאפשר
ונמצאת טומאה תחתיו פטור אימא טהור היה בשעת שחיטה: מתני' אין
בירושלים: דמעיילי ליה. מן הפסח
דמעיילינן ליה פסחא התם
א)
ואכיל ליה. ואלו ששנינו
בתוך בית האסורין לאכול דהא לפנים
שוחטין את הפסח על היחיד דברי רבי יהודה ורבי יוסי מתיר ואפילו
מוסף תוספות
ה
במשנתנו כגון האונן
מירושלים הוא: ל"ש. דמפקח גל
חבורה של מאה שאינן יכולין לאכול כזית אין שוחטין עליהן ואין
א. את הציבור. תוס'
ומי שהבטיחוהו להוציאו
ו
עושין חבורת נשים ועבדים וקטנים: גמ' ת"ר מנין שאין שוחטין את הפסח
שאנץ.
חייב לעשות פסח שני אלא גל עגול
מבית האסורין והחולה
ב)
והזקן שיכולין לאכול
דמתחלתו האהיל עליו אבל גל ארוך
על היחיד ת"ל 2לא תוכל לזבוח את הפסח באחד דברי ר' יהודה ורבי יוסי
כזית אין שוחטין עליהם
שמא בשעת שחיטה עדיין לא האהיל
בפני עצמן שלא יביאו
אומר יחיד ויכול לאכלו שוחטין עליו עשרה ואין יכולין לאכלו אין שוחטין
הפסח לידי פסול כלומר
כנגד הטומאה וכיון דספק יצא ספק
עליהן ורבי יוסי האי באחד מאי עביד ליה מיבעי ליה לכדר"ש דתניא ר"ש
איפשר שלא יאכלוהו כי
ג)
לא יצא פטור משום דלא אפשר
אינם יכולין ויפסל בנותר
אומר מניין לזובח את פסחו בבמת יחיד בשעת איסור הבמות שהוא בלא
כדאמרן לעיל (דף פח:) גבי חמשה
ז
אבל נפטרו בזריקת הדם
תעשה ת"ל לא תוכל לזבוח את הפסח באחד שעריך יכול אף בשעת היתר
מלעשות פסח שני, חוץ
שנתערבו עורות פסחיהן:
ד)
מן המפקח בגל שבודאי
מתני' על היחיד. טעמא יליף
הבמות כן ת"ל באחד שעריך לא אמרו אלא בשעה שכל ישראל
ה)
האהיל על המת והיה טמא
בגמרא: ואפילו חבורה של מאה.
מתחלה. והני מילי בגל
נכנסין בשער אחד ור"י האי מנא ליה תרתי שמעת מינה ולר' יוסי ממאי
עגול אבל גל ארוך אימור
רבי יוסי קאמר לה כלומר לא תליא
דלהכי דקאמר ר"ש דילמא כדקאמר ר' יהודה הוא דאתא אמר לך לא סלקא
טהור היה, אני אומר
מילתא דפסח אלא באכילה יחיד
נזרק הדם עד שלא הגיע
דעתך דהא כתיב 3 איש לפי אכלו רמי ליה רב עוקבא בר חיננא מפרישנא
ויכול לאכול כזית שוחטין עליו מאה
לטומאה. [לא שנו אלא
לרבא מי א"ר יהודה אין שוחטין את הפסח על היחיד ורמינהו אשה
גל עגול. פי' גל עגול קצר
ואין יכולין לאכול כזית בין כולם אין
מלמעלה ורחב למטה,
בראשון שוחטין עליה בפני עצמה ובשני עושין אותה טפילה לאחרים
שוחטין עליהן: ואין עושין חבורת
וכשמתחיל לפקח מתחיל
דברי ר' יהודה א"ל לא תימא בפני עצמה אלא אימא בפני עצמן אמר ליה
נשים ועבדים וקטנים. טעמא
מלמעלה ומאהיל עליו].
מפרש בגמרא: גמ' לא תוכל
תניא נמי הכי ר' ישמעאל
מי עבדינן חבורה שכולה נשים והתנן אין עושין חבורת נשים ועבדים וקטנים
בר' יוחנן אומר מפקח בגל
לזבוח את הפסח באחד שעריך.
מאי לאו נשים לחודייהו ועבדים לחודייהו וקטנים לחודייהו אמר ליה
עתים חייב עתים פטור
ודריש באחד באנפיה נפשיה על
כיצד גל עגול כו'.
לא נשים ועבדים וקטנים נשים ועבדים משום תפלות קטנים ועבדים משום
[מתני'] אין שוחטין את
היחיד: ואין יכולים לאוכלו. כזית
פריצותא
הפסח על היחיד כו'. תנו
ממנו: מנין לזובח פסחו בבמת יחיד.
רבנן מנין שאין שוחטין
את הפסח על היחיד
במה קטנה שהיא בלא תעשה. להכי נקט במת יחיד ולא במת ציבור דבמת ציבור בשעת איסור הבמות ליכא דשעת איסור הבמות לאחר
שנאמר לא תוכל לזבוח
שנבחר משכן שילה ומשחרב היה להם היתר עד שנבנה בית עולמים ומשנבנה חזרו לאיסורם ושוב לא היה להם היתר: שהוא בלא תעשה.
את הפסח באחד שעריך
אבל כרת דשחוטי חוץ ליכא. ובשחיטת קדשים בפרק בתרא (זבחים קיד:) מוקי לה בקודם חצות דמחוסר זמן הוא להתקבל בפנים דכתיב [ויקרא יז] אשר
דברי ר' יהודה. ר' יוסי
אומר יחיד ויכול לאכלו
ישחט מחוץ למחנה ואל פתח אהל מועד לא הביאו הראוי לפתח אהל מועד חייב עליו ושאינו ראוי לאהל מועד אינו חייב עליו ויליף מהכא
שוחטין עליו עשרה ואין
דמחוסר זמן בחוץ אע"פ שאינו בכרת בלא תעשה מיהא הוי הואיל וראוי לבא לאחר זמן: יכול אף בשעת היתר הבמות כן.
יכולין וכו'. ורמינן אהא
יהא בלא תעשה זה דהא לא הותרה במת יחיד אלא לדבר הנידר ונידב ולהוי האי לגביה כשעת איסור: ת"ל כו'. דהאי לאו דהכא
דר' יהודה הא דתניא אשה
בראשון שוחטין עליה
לא משתעי אלא בשעת איסור הבמות והכי שמעינן ליה לקרא לא תוכל לזבוח את הפסח בבמת יחיד בזמן שכל ישראל נכנסין
בפני עצמה בשני עושין
בשער אחד כו' כי אם אל המקום אשר יבחר שם תזבחנו: ופרכינן לר' יוסי ממאי דקרא לכדרבי שמעון כו'. ולאו פירכא כולי האי
אותה טפילה לאחרים
דאיכא למימר מר דריש ליה הכי ומר דריש ליה הכי אלא טעמא דר' יוסי מהדר לפרושי מאיש לפי אכלו: לא ס"ד. דלאסור פסח
דברי ר' יהודה. ושנינן
תריץ ואימא הכי, נשים
על היחיד אתא דכתיב איש לפי אכלו תכוסו על איש אחד תשחטו ובלבד שיראה לאכילה: מפרישנא. שם מקום: אשה בראשון. חובה
בראשון שוחטין עליהן
ובשני רשות. ולקמיה [ע"ב] יליף טעמייהו: טפילה. חיבור: קתני מיהת בפני עצמה לשון יחיד: ה"ג לא נשים ועבדים וקטנים: תפלות. עבירה:
בפני עצמן. אקשינן וכי
עושין חבורה כולה נשים
עבדים
והתנן אין עושין חבורה
נשים ועבדים וקטנים. ושנינן לעולם עושין חבורה כולה נשים ומשנתינו נשים ועבדים יחדו משום תפלות והוא דבר עבירה כדגרסינן רוצה אשה בקב ותפלות ולא עבדים וקטנים משום פריצותא.