צב:
האשה פרק
שמיני
פסחים
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
בודקין
לעושי פסח. וא"ת דמשמע הכא דדוקא לעושי פסח
שבודקין. מהלכין בבית הפרס ע"י בדיקה לעשות פסח אם אין לו
נד א מיי' פ"ו מהלכות
א) ס"א ל"ג, ב) ברכות דף
ק"פ הלכה ח:
יט: עירובין דף ל: מ"ק דף
דרך אחרת: ואין בודקין לאוכלי תרומה. אלא ימתין ויקיף או יום
התירו ע"י בדיקה משום דלא העמידו דבריהם במקום
א ב מיי' פ"ה מהלכות
ה: חגיגה דף כה: כתובות
או יומים עד שמגיע אל תרומתו ואוכלה: ה"ג מאי בודקין. היאך
ק"פ הלכה א: כרת ובפ' בכל מערבין (עירובין ד' כו:) תנן מערבין לכהן בבית הפרס
דף כח: בכורות דף כט.
יבדוק: מנפח בית הפרס.
הוא שדה שנחרש בה קבר כדתנן
ומפרש בגמראז) משום דמצי אזיל כדרב יהודה ואומר ר"י דהאי דקאמר
ב ג שם הלכה ב:
נדה דף נז., ג) [ברכות יט:
❖
ג ד שם הלכה ג:
ע"ש על הגליון], ד) ס"א
הכא במקום כרת דוקא היינו משום
(אהלות פי"ז מ"א) החורש בית הקבר
אמי, ה) [תוספתא רפ"ח],
דאיכא נמי כרת בעשיית פסח בטומא'
הרי זה עושה בית הפרס מלא מענה
שבודקין לעושי פסח ואין בודקין לאוכלי
ו) נ"א אי הכי, ז) [שם
והיינו דקאמר בסוף חגיגה (דף כה:)
מאה אמה וגזור רבנן שמא כיתתה
דף ל:], ח) [ועיין תוס'
תרומה מאי בודקין א)(לעושי פסח) ב) אמר רב
מוסף תוספות
בכורות כט. ד"ה היכי
מחרישה את העצמות ופיזרתן באורך
לעושי פסח לא העמידו דבריהם
יהודה אמר שמואל מנפח בית הפרס והולך
אזיל], ט) [דף צג:], י) ס"א
א
א. [ד]לא
העמידו
המענה ויש כאן עצם כשעורה ויעבור
במקום כרת לאוכלי תרומה העמידו
❖
ל"ג, כ) [דף צח.],
דבריהם במקום מצוה
ג) רב
יהודה בר ד) אביי משמיה דרב יהודה
ויסיטנו ועצם כשעורה מטמאה במגע
דבריהם במקום מיתה פירוש לענין
דאפי' מערבין לדבר רשות
אמר בית הפרס שנידש טהור:
אורחא דמילתא הוא לערב
ובמשא דהיינו היסט הלכך מנפחו
פסח טיהרוהו אע"ג דאיכא כרת
לדבר מצוה. תוס' עירובין
תורה אור השלם
הדרן עלך האשה
בפיו ואם יש עצם גדול יראנו ועצם
באכילתו בטומאה לענין תרומה
כו: ד"ה ולכהן. ב.
ולא
כשעורה נדחה בנפיחתו ואהל אין
העמידו דבריהם ולא טיהרוהו אע"ג
1. דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל
משני דפליג אההיא
שהיה טמא או בדרך רחוקה ולא
מי
ברייתא משמע דכ"ע מודו
לֵאמֹר אִישׁ אִישׁ כִּי יִהְיֶה
מטמאו דהא אין טומאת אהל בעצמות
דליכא אלא מיתה לאוכלה בטומאה
ב
❖
בה. תוס' שאנץ.
טָמֵא לָנֶפֶשׁ אוֹ בְדֶרֶךְ
אלא רוב בנין ורוב מנין: שנידש.
אבל בטומאת כהן דליכא אלא לאו
עשה את הראשון יעשה את
רְחֹקָה לָכֶם אוֹ לְדֹרֹתֵיכֶם
שרי ליכנס בבית הפרס לצורך עירוב
ברגל טהור שדריסת הרגלים העבירתן
א
וְעָשָׂה פֶסַח לַיְיָ:
השני שגג או נאנס ולא עשה את הראשון
❖
במדבר ט י
ויש דבר כגון ללמוד תורה ולישא אשה
והבא לעשות פסחו יבדוק אם נידש
רבינו חננאל
יעשה את השני א"כ למה נאמר טמא או שהי'
דשרי אפי' בלא נפוח כדאמרי' במי
ויעבור אבל לאכילת תרומה לא סמכי'
שבודקין לעושי פסח ואין
בדרך רחוקה שאלו פטורין מהכרת ואלו חייבין
ג
שהוציאוהו (עירובין דף מז.) ובע"א
עלה שיכול להמתין ובית הפרס
[בודקין] לאוכלי תרומה,
הגהות הב"ח
בהכרת: גמ' איתמר היה בדרך רחוקה
(אין) [מאי] בודקין,
(דף יג.) משום דעדיפי משאר מצותח):
מדבריהם ולא העמידום במקום
(א) רש"י ד"ה מי שהיה
(מפסח) [מנפח], ואם
מאי בודקין. קשה לר"ת מאי
ושחטו וזרקו עליו רב נחמן אמר הורצה רב
כרת דפסח:
וכו' דלא מצי עביד ואי בעי
אין שם עצם הרי הוא
למיעבד כצ"ל ותיבת וה"נ
ששת אמר לא הורצה רב נחמן אמר הורצה
(עצם) [טהור]. ורב יהודה
קבעי הלא הבדיקה מפורשת
ד
הדרן עלך האשה
❖
אמרינן בגמרא נמחק:
[אומר] בודקין (כלומר)
בסוף אהלות באותה משנה עצמה
מיחס הוא דחס רחמנא עליו ואי עביד
אם הלכו בו בני אדם
מי
שהיה טמא. א"כ למה נאמר
דקתני ומודים ב"ש וב"ה שבודקין
וטהר, דקי"ל כל עצם
תבא עליו ברכה ורב ששת אמר לא הורצה
שהוא כשעורה [שנידש]
טמא. בגמ' [צג.] פריך הא איצטריך
לעושי פסח ואין בודקין לאוכלי תרומ'
מוסף רש"י
מידחא דחייה רחמנא כטמא אמר ר"נ מנא
ברגל [טהור] וכל שכן
ולנזיר ב"ש אומרים בודקין וב"ה
דאי בעי למיעבד בראשון לא מצי
שבודקין לעושי פסח.
גדול ממנו. מאי שנא
אמינא לה דתנן מי שהיה טמא או בדרך
אומרים אין בודקין כיצד הוא עושה
עביד אלא אדרך רחוקה קאי דאנוס
בית הפרס, כדמפרש
הני ומאי שנא הני. פי'
רחוקה ולא עשה את הראשון יעשה את השני
ואזיל, היה הולך לעשות
ערל וטמא [ואיזמל], ערלה
מביא את העפר שהוא יכול להסיטו
הוי דלא מצי עביד (א) וה"נ אמרינן
פסחו ובית הפרס של
איסורא דאורייתא היא,
מכלל דאי בעי עבד ורב ששת אמר לך אי
ונותן לתוך כברה שנקביה דקים כו'
בגמרא ואי בעי למיעבד ע"י שלוחו
שדה שנחרש בה קבר
וכן הזאה נמי אי מעבר
הכי סיפא דקתני שגג או נאנס ולא עשה את
עביד כמ"ד בגמרא [שם] הורצה והלכך
ואומר ר"י דבדיקה דמתני' בשכבר
מפסיקו, בודקו בנפיחה
לה דרך רשות הרבי אתי
ואם יש עצם כשעורה
לידי חלול שבת דהיא
הואיל ושאר אונסין אידחו לשני אונס
עבר ורב יהודה ורב חייא באין לפרש
הראשון יעשה את השני מדקתני ולא
עשה
רואהו ונשמט ממנו, ועצם
איסורא דאורייתא, וכן
דדרך רחוקה ל"ל דאידכר רחמנא טפי
שיוכל לבא ולעבור וה"ק מאי בודקין
מכלל דאי בעי עבד הרי שגג והרי נאנס
כשעורה אינו מטמא
איזמל נמי אי מייתי ליה
באהל אלא במגע ובמשא,
רצה לעבור: [עי' תוספות בכורות
מאונס אחרינא הא דרך רחוקה אנוס
אם
דרך רשות הרבים איסורא
אלא מזיד קתני בהדייהו ה"נ אונן
קתני
לפיכך בודק בנפיחה שלא
דאורייתא היא, העמידו
הוא שאינו יכול ליכנס כל שעת
כט.
ד"ה היכי אזיל כו' וע"ע תוס'
בהדייהו אמר רב אשי מתניתין נמי דיקא
יסיטנו ברגלו
.
דבריהם במקום כרת, אבל
(חגיגה כה:)
כתובות כח: ד"ה מנפח:]:
שחיטה כדאמרינן בגמ' ולאשמעינן
ואין בודקין לאוכלי
אונן ומצורע ובית הפרס
דקתני אלו פטורין מהכרת ואלו חייבין
תרומה. אין סומכין על
דלא אתו לידי איסורא
דאי בעי למיעבד לא מצי עביד לא
הדרן עלך האשה
בדיקה זו, דכיון דאין
בהכרת אהייא אילימא אשוגג ונאנס שוגג
דאורייתא, לא העמידו
מצינן למימר דהא ודאי מצי עביד
זמן קבוע לאכילה ימתין
דבריהם במקום כרת.
מי
אלו
ונאנס בני כרת נינהו אלא לאו אמזיד ואונן
שהיה טמא:
פטורין
כמ"ד הורצה: שאלו פטורין מן
הדרן עלך האשה
שבעה ימים ויזה שלישי
ושביעי ויטבול, אבל גבי
ורב נחמן אמר לך לעולם אמזיד לחודיה ובדין
מי שהיה טמא או בדרך
מהכרת. נראה לר"י דמתני'
ההכרת. טמא ודרך רחוקה ושגג
פסח הואיל ובית הפרס
רחוקה כו'. איתמר היה
ונאנס: ואלו חייבין. מפרש בגמרא:
קסבר שוחטין וזורקין על טמא שרץ
הוא דאיבעי ליה למיתנא חייב והאי דקתני
דרבנן לא העמידו דבריהם
בדרך רחוקה ושחטו וזרקו
גמ'
שחטו וזרקו עליו. ולערב יבא
והשתא איירי מתניתין בטמא מת
במקום כרת (שם). בית
עליו רב נחמן אמר הורצה,
חייבין איידי דתנא רישא פטורין תנא סיפא
הפרס. והוא שדה שנחרש
מיחס הוא דחס רחמנא
בששי דלא חזי לאכילה לאורתא דאי
ומ"מ בדרך רחוקה הוא שאין יכול
חייבין אמר רב ששת מנא אמינא לה דתניא
בה קבר וחשו חכמים
עליה, ואי עביד תבוא
קסבר אין שוחטין אם כן טמא דמתני'
ליכנס בשעת שחיטה דהיינו כל שש
שמא דלדלו כלי המחרישה
לו ברכה. רב ששת אומר
ה)ר"ע אומר נאמר 1 טמא ונאמ' 1בדרך רחוקה
שעות עד שקיעת החמה: הורצה.
אף בטמא שרץ או דטמא מת בשביעי
את העצמות והדורס
לא הורצה רחמנא דחייה
מה
עליהן מסיטן ועצם
כטמא. ודייק רב נחמן
ופטור מן השני: כטמא. ולא עשה
שלו א"כ אמאי פטור מהכרת כיון
כשעורה מטמא במגע
מי שהיה טמא או בדרך
כלום וזקוק לשני: מדקתני ולא עשה מכלל דאי בעי מצי עביד.
דיכול לטבול דהתניא בפ' אלו דברים (לעיל דף סט:) יכול לא יהא ענוש
ובמשא ולא באהל (ברכות
רחוקה ולא עשה הראשון
יט:) ואוקמי רבנן כל
כרת אלא טהור ושלא היה בדרך רחוקה ערל וטמא שרץ ושאר
ואטמא ליכא לאוקמא ועל כרחיך אדרך רחוקה קא מהדר:
יעשה השני, מכלל דאי
סביבות הקבר מאה אמה
בעי עבד. רב ששת אמר
טמאים מנין ת"ל והאיש ומשמע דליכא מאן דפליג עלה מדפריך מינה
ו)וליטעמיך סיפא גבי שגג ונאנס דתנא תו זימנא אחריתי ולא עשה
בספק טומאה (נדה נז.)
אי הכי סיפא דקתני שגג
לרבא דקאמר דר"א פוטר מכרת וא"ת תיקשי מתני' לרב דאמר לעיל
אהי מוקמת לה הלא שגג ולא ידע שהיום פסח הרי שגג ונאנס ומאי
ב
שכך שיערו שהמחרישה
או נאנס ולא עשה הראשון
מולכת את עצמות המת
(דף צ:) אין שוחטין וזורקין על טמא שרץ וי"ל דכמה תנאי אשכחן
אי בעי איכא למימר הכא אלא מאי אית לך למימר בלא עשה
יעשה השני, וכי אלו
(כתובות כח:). פרס, לשון
יכולין לעשות הראשון
דסברי כרב דאין שוחטין והא דפריך ליה לעיל ממתניתין דזב שראה
דסיפא מזיד קתני בהדייהו ועלה קאי ולא עשה דאי בעי הוה עביד:
דבר שבור ופרוס, על
והרי שנינו [שגג] או נאנס,
ה"נ. גבי לא עשה דרישא אונן קתני בהדייהו ועלה קאי ולא
שתי ראיות היינו משום דרב עלה קאי ומוקי לה בשטבל:
שם שנפרסו העצמות (נדה
ואלא מזיד קתני בהדייהו
ורב נחמן אמר הורצה. רב נחמן מצי סבר כרב יהודה דאמר
שם). יש שם עצם גדול
והכי קתני, שגג או נאנס
עשה דאי בעי עביד כדאמרי' בפ' האשה (לעיל צא.) האונן והמפקח
נראה מאליו ועצם
או אפי' הזיד שהיה
הגל כו' שוחטין עליהן: מתני' נמי דיקא. דמזיד ואונן קתני בה:
לקמן ט) דרך רחוקה כל שאין יכול ליכנס בשעת אכילה ואפ"ה
קטן נראה בנפיחה
יכול לעשות הראשון ולא
אהייא. קתני חייבין בהכרת: ור"נ. דאמר לא תנן אוננין ברישא
הורצה דנהי דאינו יכול בהילוך בינוני כיון דיכול לבא בסוסים
ואינו מסיטו ברגליו
עשה יעשה השני, רישא
(ערובין ל:) וסומך על
נמי מי שהיה טמא או
ובפרדים בר אכילה הוא ולא דמי לחולה וערל וטמא:
ולא עשה אדרך רחוקה קאי אמר לך סיפא ודאי מזיד מחסרא
כך שאם יש עצם רואהו,
בדרך רחוקה או אונן
הכא
נמי אונן קתני בהדייהו. וא"ת מה בין אונן למזיד י)(ושוגג)
בה ועלה קאי ולא עשה דסיפא וחייבין בהכרת נמי עליה קאי
ואע"ג דמאהיל לא חיישינן
קתני. ודייק רב אשי להא
והא דתני חייבין לשון רבים איידי דתנא פטורין תנא נמי
דאם הוא מזיד היינו מזיד י)(ואם הוא שוגג) היינו שוגג וי"ל דתנא
דאין עצם כשעורה מטמא
סברא מדקתני אלו חייבין
באהל עד דאיכא שדרה
בכרת מכלל דבמזיד ואונן
תרי גווני מזיד חד שהניח בחנם ואונן שנתעצל אגב מרריה ומיירי
חייבין. (אמר המגיה בקצת פי' רש"י זה אינו) ותימה לי אמאי לא
או גולגולת שלמה או רוב
קתני. ודחי רב נחמן
במת לו מת אחר חצות אבל קודם חצות אינו בהכרת כדמוכח בסוף
אמר ר"נ מנא אמינא לה דקתני א"כ למה נאמר דרך רחוקה שאלו
בנין או רוב מנין (כתובות
מזיד קתני בסיפא, דהא
פירקין וכן איתא בהדיא בפ' טבול יום (זבחים דף ק.) ולעיל הוי מצי
פטורין כו' מדקאמר למה נאמר ש"מ דאי בעי למיעבד עביד כר"נ
כח:). שנדש. בדריסת
כ)
חייבין כרת קתני, אבל
רגלי בני אדם (ערובין ל:)
ברישא איך נאמר אונן
למיחשב נמי אונן בהדי הנהו דהעמידו דבריהם במת קודם חצות:
דאי כרב ששת איצטריך דאי בעי למיעבד דלא ליעבד (עד כאן):
שדשוהו בני אדם ברגליהם
תני בהדייהו והא פטורין
ה"ג
מה
(בכורות כט.) דישה רבה
קתני, אלא לעולם מזיד
(כתובות כח:). טהור. דתלינן לקולא ואמרינן כל העצמות נכתתו לפחות
ברגלים הרבה
מכשיעור (שם) שאי אפשר
בלבד הוא דקתני בסיפא, ואמאי קתני הרי אלו לשון רבים, משום דתנא רישא פטורין תנא סיפא
(נדה שם). הדרן עלך האשה
לעצם כשעורה
שלא יהא
נידש ברגל
(בכורות שם) שהרגלים נושאים את העצמות ושחקום
חייבין. אמר רב ששת
מנא
אמינא לה דתניא
ר' עקיבא אומר נאמר טמא
ונאמר דרך רחוקה כו'.