צג:
מי
שהיה פרק
תשיעי פסחים
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
עולא
לטעמיה. תימה מנא ליה לעולא דלא הוי שעת שחיטה
קסבר מגדף. דכתיב ביה כרת היינו מברך את השם וכיון דיש
ח א ב ג מיי' פ"ה מהל'
א) [כריתות ז:], ב) [ר"ה
ק"פ הלכה ב:
ג. תענית ט. גיטין צ.
מתחילת שקיעה דדם נפסל בשקיעת החמה דריש ליה
כרת במברך את השם יליף האי מיניה נשיאות חטא נשיאות חטא
ט)
❖
ט ד ה מיי' שם הל' ח:
שבועות מט:], ג) [לקמן
לגזירה שוה: ורבי נתן. מוקי ליה להאי כי בלשון דהא וקאי
מביום הקריבו את זבחו והא קיימא לן בפ' שני דמגילה (דף כ:)
צד.], ד) [לעיל סט. וש"נ],
רב
דעד צאת הכוכבים יממא הוא: יהודה אמר כל שאינו יכול
אדלעיל מיניה למיתב טעמא
למילתיה ונכרת בראשון משום דהא
ה) [לקמן צד:], ו) [שמות
יב], ז) [במדבר כח],
ליכנס בשעת אכילה. תימה דלרב
קרבן ה' לא הקריב במועדו בראשון:
רבינו חננאל
ח) [עיין רש"א], ט) [זבחים
לאו היינו מברך את השם. אלא
יהודה מן המודיעים לא יכול ליכנס
קסבר מגדף היינו מברך השם וכתיב
❖
א)
נו.], י) [סוטה כז:],
דגמר חטאו ישא מחטאו
בחצי היום וכל הלילה ולעולא בשעת
מזמר ומשורר לע"ז דאיכא דסבירא
במברך את השם 1 ונשא חטאו וגמר האי
ישא מן המברך את השם
דברי ר' יהודה. ר' נתן
ליה הכי בכריתות (דף ז:) ולית לן
שחיטה דניחזי אנן ויש לומר
א
ב
חטאו דהכא מחטאו דהתם מה להלן כרת
סבר וחדל וגו'. הלכך
תורה אור השלם
דאיסתתום דרכים כדאמרינן בר"ה
כרת במברך אי לאו מהכא גמירי
הזיד בזה ובזה דברי הכל
אף כאן נמי כרת ור' נתן סבר 2 וחדל
לה: ורבי חנניא. נמי דריש האי כי
ועוד דאליבא דר"ע קיימי'
1. וְאֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל
חייב. שגג בזה ובזה דברי
(דף כג:)
לעשות הפסח ונכרתה דהאי כי לשון דהא
ב)
הכל פטור. הזיד בראשון
תְּדַבֵּר לֵאמֹר אִישׁ אִישׁ
לשון אי כר' אלא קסבר לאו מילתא
דאית ליה י) תחומין דאורייתא ולרב
ושגג בשני, לרבי ולרבי
כִּי יְקַלֵּל אֱלֹהָיו וְנָשָׂא
הוא וה"ק רחמנא דהא קרבן ה' לא הקריב
אחריתי היא אלא כרת דקמא תלא
יהודה יכול ליכנס מן המודיעים עד
נתן דמחייבי בראשון, כרת
חֶטְאוֹ: ויקרא כד טו
במועדו בראשון האי חטאו ישא מאי עביד
ביה ונכרת במזיד דראשון אם קרבן
סמוך לתחום בתחלת הלילה וליכא
2. וְהָאִישׁ אֲשֶׁר הוּא
חייב כרת. לר' חנניה בן
עקביא דסבר שני תקנתא
טָהוֹר וּבְדֶרֶךְ לֹא הָיָה
ה' לא יקריב בשני: כדאמרן. לאגמורי
בינייהו השתא כולי האי וכן משמע
ליה קסבר מגדף לאו היינו מברך את השם
דראשון הוא, כיון דשגג
וְחָדַל לַעֲשׂוֹת הַפֶּסַח
וקאמרת
שוחטין
כרת למברך: דברי הכל חייב. חד
בירושלמי:
וגמר האי חטאו דהתם מהאי חטאו דהכא
בשני פטור הוא. שגג
וְנִכְרְתָה הַנֶּפֶשׁ הַהִוא
כרת: לר' ור' נתן חייב. דלא סבירא
וזורקין על טמא שרץ. לאלומיה פירכי'
בראשון והזיד בשני לר'
מֵעַמֶּיהָ כִּי קָרְבַּן יְיָ לֹא
מה הכא כרת אף התם כרת ור' חנניא בן
חייב, לר' נתן דסבר שני
הִקְרִיב בְּמֹעֲדוֹ חֶטְאוֹ
להו דשני תקנתא דראשון: שגג
הוא דקאמר הכי ואפי' סבר אין שוחטין
עקביא סבר וחדל לעשות הפסח ונכרתה
תשלומין דראשון הוא וכל
יִשָּׂא הָאִישׁ הַהוּא:
בראשון והזיד בשני לר' חייב. דאית
הוה מצי למיפרך מטבול יום דלכולי
הזקוק לראשון זקוק לשני,
במדבר ט יג
אי קרבן ה' לא הקריב במועדו בשני והאי
3. דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל
ליה כרת בשני באנפי נפשיה: לר'
עלמא שוחטין וזורקין עליו אע"פ
כיון ששגג בראשון פטור.
חטאו ישא מאי
עביד ליה כדאמרן הלכך
וכל שכן לר' חנניה בן
לֵאמֹר אִישׁ אִישׁ כִּי יִהְיֶה
נתן ור' חנניא פטור. דהא לא כתיב
שאינו יכול ליכנס בשעת שחיטה:
עקביא דסבר שני תקנתא
דרך רחוקה לטהור כו'. דתלייה
טָמֵא לָנֶפֶשׁ אוֹ בְדֶרֶךְ
הזיד בזה ובזה
דברי הכל חייב שגג בזה
כרת אלא אראשון והרי שגג בו:
א
דראשון הוא.
רְחֹקָה לָכֶם אוֹ לְדֹרֹתֵיכֶם
מתני' מודיעים. שם העיר:
מתני' איזו היא דרך
ובזה דברי הכל פטור הזיד בראשון ושגג
בעשיה דכתיב ובדרך לא
וְעָשָׂה פֶסַח לַיְיָ:
רחוקה מן המודעית ולחוץ
במדבר ט י
נקוד על ה'. שברחוקה וכל ניקוד
היה וחדל לעשות כו' ג ואע"ג דבההוא
בשני לרבי ולר'
נתן מחייבי לרבי חנניא
ב
4. וּכְמוֹ הַשַּׁחַר עָלָה
וכמדתה לכל רוח כו'. פי'
קרא גופיה כתיב טומאה והאיש
למעט הדבר בא דמשמע סמיוה להא
שיהיה שם כחצי היום.
בן עקביא פטור שגג בראשון והזיד בשני
וַיָּאִיצוּ הַמַּלְאָכִים בְּלוֹט
תיבה מהכא: גמ' חמשה עשר
אמר עולא מן המודעית
אשר הוא טהור אזלינן בתר אכילה
לֵאמֹר קוּם קַח אֶת
לרבי חייב לר' נתן ולר' חנניא בן עקביא
ג
לירושלים חמשה עשר
אִשְׁתְּךָ וְאֶת שְׁתֵּי בְנֹתֶיךָ
מילין. מדקרי ליה תנא דידן דרך
מדחייב טמא שרץ
דכתיב טמא
פטור: מתני' ד איזו היא דרך רחוקה מן
מיל. סבר לה כר' יוחנן,
הַנִּמְצָאֹת פֶּן תִּסָּפֶה בַּעֲוֹן
נפש ולא כתיב
טמא שרץ:
רחוקה לגבי פסח וסבירא ליה לעולא
דאמר עשר פרסאות מהלך
הָעִיר: בראשית יט טו
המודיעים ולחוץ וכמדתה לכל רוח דברי
5. הַשֶּׁמֶשׁ יָצָא עַל
אדם בינוני ביום, חמשה
דרך רחוקה כל שאינו יכול ליכנס
לרב
מילין מעלות השחר ועד
הָאָרֶץ וְלוֹט בָּא צֹעֲרָה:
רבי עקיבא ר"א אומר מאיסקופת העזרה
בשעת שחיטה כל שעת שחיטה מהלך
❖
הנץ החמה, וחמשה מילין
בראשית יט כג
ולחוץ אמר ליה
רבי יוסי לפיכך נקוד על ה' לומר לא מפני שרחוק ודאי
ואינו מגיע ושעת שחיטה מחצות
משקיעת החמה ועד צאת
3
אלא מאיסקופת העזרה ולחוץ: גמ' אמר עולא מן המודיעים לירושלים
הכוכבים. פשו שלשים
היום ואילך דבין הערבים כתיב ביהו)
ה
מיל, חמשה עשר מצפרא
גליון הש"ס
כתמיד ז) ותמיד אע"פ שנשחט בשש
חמשה עשר מילין הויא סבר לה כי הא דאמר רבה בר בר חנה אמר רבי
לפלגיה דיומא, וחמשה
ג)
גמ' לדידך קשיא. כעין
ומחצה זמנו $ מן התורה מתחלת
עשר מפלגיה דיומא עד
יוחנן כמה מהלך אדם ביום עשרה פרסאות מעלות השחר ועד הנץ החמה
זה עירובין דף מט ע"ב.
לאורתא, וקימא לן כל
שבע ואילך שמתחלת החמה להתעקם
חמשת מילין משקיעת החמה ועד צאת הכוכבים חמשת מילין פשו לה
יומא דף מו ע"א. ב"ב דף
מצות התמיד מכי ינטו
כלפי מערב קצת ומשחרי כותלי
קכד ע"ב: שם ואין דרך
צללי ערב והפסח אחריו,
תלתין חמיסר מצפרא לפלגא דיומא וחמיסר מפלגא דיומא לאורתא עולא
רחוקה לטמא. עי' לעיל פ
השתא אימת קא מחייב
דהכי אמרינן ביומא בפ' שלישי (דף
לטעמיה דאמר עולא אי זה הוא דרך רחוקה כל שאין יכול ליכנס בשעת
ע"א תוס' ד"ה משלחין:
האי גברא למעבד פסח
כח:) צלותיה דאברהם מכי משחרי
רש"י ד"ה חמשה עשר
בחצות, כיון דאיבעי סגויי
שחיטה אמר מר מעלות השחר עד הנץ החמה חמשת מילין מנא לן דכתיב
כותלי והיינו מחצות היום ולהלן
כו' מה"ת מתחלת שבעה.
לא מתעייל ליה עד דאיכא
עיין לעיל נח ע"א רש"י
וכמו השחר עלה ויאיצו המלאכים וגו' וכתיב השמש יצא על הארץ
שמשא פטור, כי אחר
ופרכינן עלה מהא דתנן תמיד נשחט
4
5
❖
ד"ה אלא:
ביאת השמש אינו שוחט
בשש ומחצה ומשני שאני כותלי בית
ולוט בא צוערה ואמר רבי חנינא לדידי חזי לי ההוא אתרא והויא חמשה
כלל. עולא לטעמיה דאמר
המקדש דלא מכווני רחבים מתחתיהן
איזו היא דרך רחוקה כל
מילין גופא אמר עולא איזה הוא דרך רחוקה כל שאין יכול ליכנס
שאינו יכול ליכנס בשעת
ולא משחרי בעיקום פורתא עד חצי
מוסף רש"י
בשעת שחיטה ורב יהודה אמר כל שאין יכול ליכנס בשעת אכילה
שחיטה. [גופא אמר עולא
שבע ומיהו זמן שחיטה מתחלת שבע
דהאי כי לשון דהא
איזו היא דרך רחוקה כל
אמר ליה רבה לעולא לדידך קשיא ולרב יהודה קשיא $ לדידך קשיא
ואילך ונמשך עד שתשקע החמה
הוא. שנותן טעם לדבר
שאין יכול ליכנס בשעת
דאמרת כל שאין יכול ליכנס בשעת שחיטה והא טמא שרץ דאין יכול
(ר"ה ג.) כלומר ליתן טעם
שחיטה. ורב יהודה אמר
ומשתשקע החמה לא דדם נפסל
ליישב דבר שלמעלה הימנו
כל שאין יכול ליכנס בשעת
ליכנס בשעת שחיטה וקאמרת שוחטין וזורקין על טמא שרץ ולרב יהודה קשיא
בשקיעת החמה באיזהו מקומן (זבחים
(גיטין צ.). אין שוחטין
אכילה]. ואקשינן עליה
דאמר כל שאין יכול ליכנס בשעת אכילה והא טמא שרץ דיכול ליכנס בשעת
וזורקין על טמא שרץ.
דף נו.) ומחצות ועד שקיעת החמה
והא טמא שרץ דטביל
אין שוחטין וזורקין את
דכיון דערבא שמשא יכול
מהלך חמשה עשר מילין כי הא דר'
אכילה וקאמר אין שוחטין וזורקין על טמא שרץ אמר ליה לא לדידי קשיא
ד)
הפסח על יחיד טמא שרץ,
ליכנס ולאכול, ואת אמרת
יוחנן: סבר לה. עולא: כמה מהלך
ולא לרב יהודה קשיא לדידי ל"ק דרך רחוקה לטהור $ ואין דרך רחוקה לטמא
ונדחה לפסח שני, ואף על
לעילא אין שוחטין וזורקין
ה)
גב דיכול לטבול ולאכול
אדם. בינוני וביום בינוני דתקופת
על טמא שרץ. ושנינן שאני
לרב
לערב, דאיכא מ"ד דס"ל
טמא שרץ דרחמנא דחייה
ניסן ותשרי שהימים והלילות שוין:
הכי
מפני שהוא כטמא נפש
(זבחים כב: ועי' לעיל
❖
עשרה פרסאות. ארבעים מילין: מעלות השחר עד הנץ החמה חמשה מיל. כך שהיית החמה לצאת בעוביו של רקיע וכנגדה שוהה
סט. בארוכה).
שחל שביעי שלו להיות
בערב הפסח, וכתיב ולא
משקיעתה ועד צאת הכוכבים: פשו תלתין. מהנצה ועד שקיעתה: לאורתא. לשקיעת החמה דשוב אין
בשקיעתה ליכנס דהיינו
יכלו לעשות הפסח ביום
זמן שחיטה דדם קדשים נפסל בשקיעת החמה כדאמרינן באיזהו מקומן בשחיטת קדשים [נו.]: בשעת אכילה. כל שעת אכילה שרחוק
ההוא, ביום ההוא לא יכלו
מוסף תוספות
מחצות היום כל כך שאינו יכול ליכנס כל הלילה. אכילת הפסח כל הלילה ורבנן עבוד ח) הרחקה ואמור עד חצות לר"ע ולר"א דאורייתא
הא למחר יכולין, ואפי'
הכי אמר רחמנא לידחו.
א. והלא רב יהודה וכו'
עד חצות בפרק בתרא (דף קכ:) ובברכות בפ"ק (דף ט.): ולרב יהודה קשיא. דאמר כל שאינו יכול ליכנס בשעת אכילה הוא
ואקשינן תוב לעולא איני
מאריך השיעור כפלים
דפטור הא איחזי למיכל לאורתא חייב: והא טמא שרץ כו'. ופלוגתייהו בפ' האשה (לעיל דף צ:): לדידי לא קשיא. דאף על גב דדרך
דכל מי שאינו יכול ליכנס
מעולא... וזהו דבר תימא
רחוקה פטרנא להאי דחזי לאורתא ומיחייבנא ליה גבי טמא שרץ היינו טעמא דדרך רחוקה תלא רחמנא פטורא דטהור והיינו דרך רחוקה
בשעת שחיטה אין שוחטין
דמר סבר מן המודיעים
עליו, והא טמא שרץ
לירושלים יכול לילך אדם
שאין יכול ליכנס בשעת שחיטה דגבי עשייה כתיב ואף על גב דיכול ליכנס בשעת אכילה רחמנא פטריה אבל לטמא לא תלה רחמנא
שאינו יכול ליכנס בעזרה
בינוני עד שעת שחיטה
פטורא דידיה בדרך רחוקה אלא בטומאה וטעמא דטומאה משום אכילה היא ולאו משום עשיה דהא יכול לשלח קרבנותיו ועוד
בשעת שחיטה, ואמרת
ומר סבר לא יוכל אדם
מדכתב טמא נפש ולא כתב בעל קרי או טמא שרץ שמעינן
מיניה לא פטריה אלא בטומאה אריכתא דלא חזי לאורתא:
אתה שוחטין וזורקין על
להלוך אם לא ניתן לו
שהות גדול כפלים. תוס'
טמא שרץ. ושנינן רחמנא
ולרב
שאנץ. ב.
תלה לטהור בדרך רחוקה
והא בהדיא קתני
מתניתין מן המודיעים ולחוץ. שם. ג. הילכך תלינן רחוקה כל שאינו יכול ליכנס בשעת שחיטה אבל בטומאה אזלינן בתר
והנה הוא בדרך, אבל הטמא לא תלאו הכתוב ברחיקות מקום אבל בטומאה וטהרה, ובשעת אכילה טמא
אכילה. שם.
שרץ שכבר טבל טהור הוא כי הנה בא שמשו. ופרישנא דמעלות השחר עד הנץ החמה חמשה מילין
מדכתיב וכמו השחר עלה ויאיצו וגו' וכתיב
השמש יצא על
הארץ
וגו' ואמר
ר' חנינא אני ראיתי
אותו מקום והוי מסדום
לצוער חמשה מילין.
ירושלמי
מאילת
השחר
עד שיעלה
עמוד השחר ארבעה
מילין שנאמר וכמו השחר
עלה, מדהוה ליה למכתב כמו
השחר עלה וכתב וכמו,
מלה דדמיא לחברתה.