מי שהיה פרק
תשיעי פסחים
צד.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
לרב
יהודה לא קשיא טמא שרץ רחמנא דחייה. וא"ת הואיל
ולרב יהודה לא קשיא. דקסבר טמא לנפש סתמא כתיב ואפילו
א) [לעיל צ:], ב) [לעיל
א [מיי' פ"ו מהל' ק"פ
צג:], ג) תענית דף י.,
הלכה ו]:
שביעי שלו במשמע כדאוקימנא באידך פירקין (דף צ:) דסבר לה כמאן
וסבר רב יהודה אין שוחטין וטמא דקרא היינו טמא שרץ
י ב מיי' פ"ה מהלכות
ד) [ע' תוספות דלקמן
דאמר טמאי מת מצוה היו שחל שביעי שלהן בערב הפסח: בסוסים
אמאי לא יליף דרך רחוקה מטמא דהיכא דלא יוכל ליכנס בשעת
❖
קיח: ד"ה מן שמים],
ק"פ הלכה ט:
ובפרדים. במרוצה: יכול יהא חייב.
כרת אם לא הגיע לעזרה
שחיטה לא ישחטו עליו כי היכי דאין שוחטין על טמא שרץ דהא ר"ע
ה) עירובין ד' נו., ו) [חגיגה
יג.], ז) ס"א עמו, ח) [וע"ע
בשעת שחיטה: והלה היה. דחוץ
מדמי להו לעיל אהדדי וי"ל דסבר
(ב)
תוס' שבת לה. ד"ה תרי
תורה אור השלם
למודיעין דרך רחוקה הוא: מפני
רב יהודה כיון דיכול ליכנס בשעת
לרב יהודה לא קשיא טמא שרץ רחמנא
תילתי ותוס' מנחות כ:
גמלים וקרונות. והוא היה מביא
אכילה שוחטין עליו דלא דמי לטמא
1. דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל
ד"ה נפסלו ותוס' זבחים נו.
דחייה דכתיב איש איש כי יהיה טמא לנפש
1
ד"ה מנין], ט) [וע"ע תוס'
בניו ובני ביתו ז) עליהן: חייב. שאין
שרץ דהא טהור הוא ואינו חסר כלום
לֵאמֹר אִישׁ אִישׁ כִּי יִהְיֶה
מי לא עסקינן שחל שביעי שלו להיות
א)
א
חגיגה יב. ד"ה מסוף ותוס'
טָמֵא לָנֶפֶשׁ אוֹ בְדֶרֶךְ
אלא ביאה בעלמא ור' עקיבא מדמי
זה אונס שיש לו להשמט ולילך יחידי
❖
לקמן קיח: ד"ה מן],
בערב הפסח ואפילו הכי אמר רחמנא לידחי
רְחֹקָה לָכֶם אוֹ לְדֹרֹתֵיכֶם
ולשחוט: שיתא אלפי פרסי הוה
דרך רחוקה א שאינו יכול ליכנס בשעת
וְעָשָׂה פֶסַח לַיְיָ:
תנו רבנן היה עומד חוץ למודיעים ויכול
במדבר ט י
עלמא. היקף הילוך החמה בתוך
אכילה לטמא ומייתי שפיר ראיה בהא
2. וְהָאִישׁ אֲשֶׁר הוּא
ליכנס בסוסים ובפרדים יכול יהא חייב ת"ל
הגהות הב"ח
החלל ממזרח למערב: וסומכא
דלא אמרי' כרבי אליעזר דאמר
טָהוֹר וּבְדֶרֶךְ לֹא הָיָה
ובדרך לא היה והלה היה בדרך היה עומד
דרקיעא. עוביו של רקיע: חדא
(א) גמ' כל הישוב כולו. נ"ב
מאיסקופת עזרה ולחוץ ומסבר' אית
ב
2
וְחָדַל לַעֲשׂוֹת הַפֶּסַח
עיין בפ' ע"פ בדף קיח
וְנִכְרְתָה הַנֶּפֶשׁ הַהִוא
גמרא. שיתא אלפי פרסי דעלמא
לן למימר כל שאינו יכול ליכנס בשעת
לפנים מן המודיעים ואין יכול ליכנס מפני
במ"ש התוס' בד"ה מן
מֵעַמֶּיהָ כִּי קָרְבַּן יְיָ לֹא
אכילה דהואיל וטהור הוא אין לו
גמיר הוה מרביה והא דאלפא פרסי
גמלים וקרונות המעכבות אותו יכול לא יהא
שמים: (ב) תוס' ד"ה לר'
הִקְרִיב בְּמֹעֲדוֹ חֶטְאוֹ
יהודה וכו' מדמי להו לעיל.
לדמותו אם יכול ליכנס בשעת אכילה:
סומכא דרקיע הוה סבר לה מדעתי'
יִשָּׂא הָאִישׁ הַהוּא:
חייב ת"ל ובדרך לא היה והרי לא היה בדרך:
רבי יהודה אומר משקיעת החמה
נ"ב ראש דף צג וע"ש
במדבר ט יג
מההיא דשית אלפי פרסי דגמרא:
❖
אמר רבא שיתא אלפי פרסי הוי עלמא
3. וּכְמוֹ הַשַּׁחַר עָלָה
בתוספות:
עוביו של רקיע אחד מששה ביום.
עד צאת הכוכבים ארבע מילין.
וַיָּאִיצוּ הַמַּלְאָכִים בְּלוֹט
וסומכא דרקיעא אלפא פרסי חדא גמרא
מהנצה ועד שקיעתה שהרי אדם
קשה לר"ת דבסוף במה מדליקין
לֵאמֹר קוּם קַח אֶת
וחדא סברא סבר לה כי הא דאמר רבה בר
אִשְׁתְּךָ וְאֶת שְׁתֵּי בְנֹתֶיךָ
ב)
מוסף רש"י
מהלך שלשים מילין מהנצה ועד
(שבת דף לד:) אמר איזהו בין השמשות
הַנִּמְצָאֹת פֶּן תִּסָּפֶה בַּעֲוֹן
בר חנה א"ר יוחנן כמה מהלך אדם בינוני
שקיעתה ובתוך מהלך שלשים מילין
משתשקע החמה כל זמן שפני מזרח
כמה מהלך אדם
הָעִיר: בראשית יט טו
בינוני. וביום בינוני,
4. אֶעֱלֶה עַל בָּמ¢ תֵי עָב
ביום י' פרסאות מעלות השחר ועד הנץ
לאדם היא מהלכת את כל העולם
מאדימין דברי ר"י ומסקי' התם דבין
י' פרסאות. ארבעים
אֶדַּמֶּה לְעֶלְיוֹן:
שהוא ששת אלפים פרסי וכדי מהלך
השמשות דר"י תלתא ריבעי מיל והכא
החמה ה' מילין משקיעת החמה עד צאת
❖
מילין (לעיל צג:). מעלות
ישעיהו יד יד
חמשה מילין הוי אחד מששה בשלשים
קאמר ר"י גופיה ארבעה מילין וי"ל
השחר ועד הנץ החמה
הכוכבים חמשה מילין נמצא עוביו של רקיע
ה' מילין. כך שהיית
מילין אלמא סומכא דרקיעא אלפא
דהכא קאמר מתחלת שקיעה דהיינו
אחד מששה ביום מיתיבי רבי יהודה אומר
החמה לצאת בעוביו של
רבינו חננאל (המשך)
פרסי שבכל מהלך חמשה מיל לאדם
משעה שמתחלת החמה ליכנס בעובי
רקיע, וכנגדה שוהה
עוביו של רקיע אחד מעשרה ביום תדע כמה
החמה מהלכת אלף פרסאות. וי"מ
הרקיע עד הלילה הוי ד' מילין והתם
בשקיעתה ליכנס, דהיינו
מהנץ החמה עד ביאתה,
מהלך אדם בינוני ביום עשר פרסאות
משקיעתה ועד צאת
חלק מששה חלקים, כי
שיתא אלפי פרסי היינו לאורך או
קאמר מסוף שקיעה :
ב ח)
הכוכבים (שם). ככיסוי
כל הישוב כולו תחת כוכב אחד
השלשים כשתחלקם
ומעלות השחר עד הנץ החמה ארבעת מילין
לרוחב ולא נהירא לן כלל שהרי אין
קדירה. הקטן כנגד
שתותם חמשה, והוא
משקיעת החמה ועד צאת הכוכבים ארבעת
עומד. הך פליגא אהא דאמר
החמה מהלכת לאורכו של עולם אלא
הקדרה (תענית י.). עגלה
מהלך החמה בעובי
בצפון ועקרב בדרום.
הרקיע. וכיון שהיתה בידו
מקיפתו: ת"ש ר"י אומר כו' אחד
בעלמא כל העולם כולו שליש ימים
מילין נמצאת עוביו של רקיע אחד מעשרה
מזלות הן (עירובין נו.)
.
גמרא כי העולם כולו ששת
מי' ביום. ר"י קא חשיב לכוליה יומא
שליש מדברות שליש ישוב דא"כ לא
ג
ביום תיובתא דרבא תיובתא דעולא תיובתא
בראש כל אדם. באמצע
אלפים פרסאות, אמר ש"מ
❖
הרקיע (ברכות כו:).
מעלות השחר ועד צאת הכוכבים
היה להיות ברקיע אלא שלשה כוכבים
עביו של רקיע שמהלכת
ד
לימא תיהוי תיובתא דר' יוחנן אמר לך אנא
בו החמה מעלות השחר
מיהו בהא מותבינן לרבא דקתני הכא
ואפילו אם נאמר דאין ים אוקינוס
ביממא הוא דאמרי ורבנן הוא דקא טעו דקא
ועד שתנץ החמה אלפא
מעלות השחר ועד הנץ החמה ארבעה
בכלל שליש ימים וקיימי כל הכוכבים
ה
פרסי, שהוא שתות מהלכו
מוסף תוספות
חשבן דקדמא וחשוכא לימא תיהוי תיובתא
של עולם, וכן בערב
מילין דהיינו עובי הרקיע וכן
כנגד ים אוקינוס מ"מ פליג אדאמרי'
דרבי חנינא לא ויאיצו שאני ת"ש מצרים
א. גמור. תוס' שאנץ.
משתשקע החמה עד צאת
ג)
3
משקיעתה ועד צאת הכוכבים ארבע'
לקמן מן הארץ עד לרקיע ה' מאות
הכוכבים. ואע"פ שהחוזים
ב. אחר שנכנסה חמה
הי' ארבע מאות פרסה על ארבע מאות
מילין פשו להו ל"ב מילין מהנץ
שנה ובמס' תמיד (דף לב.) משמע
בעובי הרקיע. תוס' שבת
בכוכבים שבזמן הזה
לה. ד"ה תרי. דרגיל ר"ת
פרסה ומצרים אחד מששים בכוש וכוש אחד
מדברים
דברים
החמה ועד שקיעה ותיובתא דרבא
דממזרח למערב כמו מן השמים לארץ
המכחישין, לא משגחינן
לפרש דשקיעה דווקא
ודעולא דאמרי שלשים מילין: נימא
ואי כל הישוב תחת כוכב א' עומד
מששים בעולם ועולם אחד מששים בגן וגן
להו, אלא אנו מזהרין דברי
משמע תחילת שקיעה,
תיהוי תיובתיה דר"י. כלומר נימא
א"כ אורך העולם כמה אלפים שנה
רבותינו כתקנם ולא לחוש
אבל משתשקע משמע
אחד מששים בעדן ועדן אחד מששים
סוף שקיעה. תוס' זבחים
לדברי זולתם. ואותבינן
דהא דאמרי' לעיל בדרבה בר בר
שהרי אין מספר לכוכבים וגם
בגיהנם נמצא כל העולם כולו ככיסוי קדירה
נו. ד"ה מנין. ג. (ו)לדברי
עליה מהא דתניא עביה של
חנה מעלות השחר ועד הנץ החמה
חשבון של ה' מאות שנה פליג
ר' נתן. תוס' שאנץ.
רקיע ארבעה מיל, דתניא
לגיהנם תיובתא תא שמע דתנא דבי אליהו
חמשה מילין כולה רבה בר בר חנה
אחשבון דכוש אחד מס' בעולם ט):
ר' יהודה אומר כמה מהלך
ד. [ד]היכי קיימי כל הני
רבי נתן אומר כל הישוב כולו תחת כוכב
אדם בינוני ביום עשר
כוכבים הנראין ברקיע.
(א) ד)
אמר לה ומשמיה דר' יוחנן ותיהוי
מעולם
תוס' חגיגה יב. ד"ה מסוף.
פרסאות, מעלות השחר עד
אחד יושב תדע שהרי אדם נותן עינו בכוכב אחד הולך למזרח עומד כנגדו
הך נמי תיובתיה: כי אמינא אנא
הנץ החמה ארבעת מילין
ה. [ד]ים אוקיינוס אין לו
לארבע רוחות העולם עומד כנגדו מכלל דכל הישוב כולו תחת כוכב אחד
ביממא אמרי. אני כללתי של כל
שהן פרסה, וכמותם
שיעור כדאמר במדרש.
❖
תוס' שאנץ.
משתשקע החמה ועד צאת
היום מעלות היום עד צאת הכוכבים
יושב תיובתא ת"ש עגלה בצפון ועקרב בדרום וכל הישוב כולו אינו יושב
ה)
הכוכבים כו'. נמצאת הא
עשרה פרסאות ולא פירשתי כמה
אלא בין עגלה לעקרב וכל הישוב כולו אינו הוה אלא שעה אחת ביום שאין
מתניתא תיובתא לעולא
קודם הנץ החמה ואחר שקיעתה
דאמר מהלך החמה ביום
רבינו חננאל
חמה נכנסת לישוב אלא שעה אחת ביום תדע שבחמש חמה במזרח ובשבע
מן המזרח למערב שלשים
ורבנן עולא ורבא שפירשו הדבר טעו
חמה במערב חצי שש וחצי שבע חמה עומדת בראש כל אדם תיובתא ת"ש
מיל ומתני' דא שמונה
ת"ר היה חוץ למודעית
בקדמא וחשוכא שרוב בני אדם מהלכין
פרסאות שהן שנים
ויכול ליכנס בסוסים
דאמר ר' יוחנן בן זכאי מה תשובה השיבתו בת קול לאותו רשע בשעה
ו)
ושלשים מיל. ותיובתא
ובפרדים ולא נכנס, יכול
חמשה מילין קודם הנץ החמה ע"י
שאמר 4 אעלה על במתי עב אדמה לעליון יצתה בת קול ואמרה לו רשע בן רשע
דרבה בתרתי, חדא
יהא חייב, ת"ל ובדרך לא
שמשכימין קודם עלות השחר וכן אחר
כדעולא דהא תרוייהו
היה והלא היה בדרך.
בן
שקיעתה על ידי שמחשכין ליכנס
מדתן שוה במהלך החמה
כיוצא בו היה לפנים
ביום שלשים מיל.
למודעית ואין יכול ליכנס
אחר צאת הכוכבים: תיובתיה דרבי חנינא. דאמר מסדום ועד צוער חמשה מילין והתם בהדיא מפרש קרא מעלות השחר עד
ותיובתא אחריתי דרבה
מפני הגמלים והקרונות
הנץ החמה דכתיב (בראשית יט) וכמו השחר עלה וגו' וכתיב (שם) השמש יצא על הארץ: וכוש הוי אחד מששים בעולם. אלמא
דאמר עביו של רקיע
שמעכבות אותו, יכול יהא
עולם טפי משיתא אלפי פרסי: כיסוי קדירה. דבר מועט: כל הישוב כולו. של בני אדם: תחת כוכב אחד עומד. וכמה
כשיעור מהלך אדם חמשה
פטור. ת"ל ובדרך לא היה,
מילין, ומתני' אמרה פרסה
וזה לא היה בדרך רחוקה.
כוכבים יש ברקיע לאין מספר וכיון דכוכב אחד מחזיק את כל הישוב ורואין אנו שהישוב יותר מאלף פרסה הרי כמה כוכבים שברקיע
שהיא ארבעה מילין. ואתין
אמר רבה שיתא אלפי פרסי
ישוב אחד לכל כוכב בימים ובנהרות ומדברות ואילו אין ברקיע אלא ששה כוכבים הרי כאן ששת אלפים פרסי לעלמא וכ"ש שיש
למימר לימא תהוי הא
הוי עלמא וסומכא דרקיע
כוכבים יותר מו' אלפים כוכב לכל פרסה: הולך למזרח. לסוף העולם לקץ שנים הרבה יראה אל אותו מקום שהיה רואהו כשהיה
מתניתא תיובתא נמי לר'
אלפא פרסי. הא [ד]אמר
יוחנן. ושנינן לא, לר' יוחנן
רבה שיתא אלפי פרסי הוי
עומד במערב ואילו לא היה מחזיק כל הישוב כשהוא עומד במערב ורואהו על ראשו כשהוא למזרח לא היה רואהו על ראשו אלא מן
לא הוי תיובתא, דהוא לא
עלמא גמרא, ודייק מדברי
הצד באלכסון כפי מה שעבר ונמשך מתחתיו: עגלה. אותן כוכבים העשוים כעגלה והוא מזל שור: בין עגלה לעקרב. ולא שמחזיק
אמר אלא כמה מהלך אדם
ר' יוחנן דאמר כמה מהלך
כל אויר שביניהם שהרי כמה כוכבים יש ביניהם וכל אחד כדי ישוב אלא ישוב בין שניהם עומד שהרי כל אדם רואה בצפונו עגלה
בינוני ביום עשר פרסאות,
אדם ביום עשרה פרסאות,
זה שאמר ר' יוחנן בלבד,
אמר רבה בדעתו מהם
ובדרומו עקרב: ובכל הישוב. אינה מהלכת החמה אלא שעה אחת ביום חצי שש וחצי שבע חמה עומדת בראש כל אדם רואה
באו רבה ועולא ואמרו
חמשה מילין מעלות
החמה על ראשו והיינו אותה שעה שהחמה מהלכת ברקיע נגד היישוב: תיובתא. דרבא דקתני דמדברות וימים ונהרות מחזיקות
מדעתם חמשה מילין
השחר עד הנץ החמה ומהן
אחד עשר שיעורי ישוב וקא חזינן דישוב גדול מאד ונמצא עולה עולם לכמה אלפים תיובתא דרבא: לאותו רשע. נבוכדנצר:
מעלות השחר עד הנץ
חמשה מילין משתשקע
החמה וחמשה מילין
החמה עד צאת הכוכבים,
בן
משתשקע החמה עד צאת
נמצא מהלך החמה ביום
הכוכבים, הם שטעו שחשבו מאלו עשר פרסאות שאמר ר' יוחנן שמהלך אדם ביום חמשה מילין בשחר וחמשה מילין
כולו מן המזרח למערב שלשים (פרסאות) [מיל]. נמצאת עוביו של רקיע אחד מששה ביום. ופירש רבינו שמואל בברייתא
בערב, נמצאת הליכת החמה ממזרח למערב שלשים מיל. ור' יוחנן לא הזכיר מהלך החמה בעובי הרקיע כמה הוא, יש
שלו כי הרקיע עשוי ככובא, הגלגל קבוע והמזלות חוזרין, ותניא כדבעינן למימר קמן כי החמה מהלכת בלילה למעלה מן
לומר שכך אמר ר' יוחנן בעובי הרקיע כמו הברייתא שאמרה מפרסה עשר פרסאות. שנמצאת עובי הרקיע אחד מעשרה
הרקיע מן המערב למזרח, וכשמגעת לחלון שזורחת ממנו לאלתר עולה עמוד השחר והחמה מהלכת בעוביו של רקיע,
ביום. ולר' חנינא נמי לא הויא היא תיובתא, דיכול למימר ודאי מהלך אדם בינוני מעלות השחר עד הנץ החמה ארבעה
וכשתגיע לסוף עביו של רקיע לצד הנראה לבני אדם, מיד מנצת על הארץ ומהלכת ביום כולו ממזרח למערב. וכן בשקיעות
מילין כמו שאמרה הברייתא, ולוט הלך בריצה חמשה מילין. ת"ש מצרים הויא ארבע מאות פרסה על ארבע מאות פרסה
מהלכת בעביו של רקיע וכשתצא מעובי הרקיע כולו מיד הכוכבים נראין. כיון שראה רבה כי למהלך החמה ביום כלו מן
כו'. ת"ש כל הישוב כלו תחת כוכב אחד יושב וכו'. ת"ש אמר ר' יוחנן בן זכאי מה תשובה השיבתו בת קול לאותו רשע
המזרח למערב לדברי ר' יוחנן עשר פרסאות, ובכללם מה שמהלכת החמה בעביו של רקיע בבקר ובערב, נמצא עביו של
כו'. אלו כולן עלו להו בתיובתא ונדחו דבריו.
רקיע כפי הלוכו מקצה הרקיע ועד קצהו שלשים (פרסה) [מיל]. ובעביו של רקיע חמשה מילין שהן כפי מדת מהלך החמה