צה:
מי שהיה פרק
תשיעי
פסחים
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
פסח
שני אין טעון לינה. תימה לרשב"א אמאי איצטריך הא
מאי קא מרבי אל תאכלו ממנו נא. דחייב בפסח שני: לא תשחט
טז א מיי' פ"י מהל' ק"פ
א) [ערכין י:], ב) [לקמן
קיז.], ג) יומא דף נא.,
הלכה טו:
על חמץ. דמותר לשוחטו על חמץ כדתנן [ע"א] מצה וחמץ עמו בבית
לא מרבינן מככל חקת הפסח מצוה שאינה על גופו:
טעון לינה. פי' יום א' וילך יום שני וקשה דבלולב וערבה (סוכה
יז ב מיי' פ"ד מהל' ביאת
ד) ס"א אמר מר, ה) סוכה
אע"ג דכבר מיעט ליה מהשבתת שאור ומבל יראה הוה אמינא הני
דף מז., ו) לעיל דף
מקדש הלכה יב ופ"ז
דף מז.) משמע דטעון לינה
כל ז' דקאמר כשם ששבעת
מילי שלא בשעת שחיטה
אבל בשעת שחיטה לא להכי איצטריך
סז. כריתות דף י. בכורות
מהל' ק"פ הל' ח:
יח ג מיי' פ"ד מהל' ביאת
דף לג., ז) [מנחות כה:
למעוטי מלא תשחט: השיר יהיה
ימי החג טעונין קרבן שיר וברכה
❖
ע"ש], ח) לעיל דף סז:
מקדש הל' יג:
לכם. ביום שתגאלו מן הגלות:
ולינה מאי ברכה לאו זמן לא ברכת
מאי קא מרבה אל תאכלו ממנו נא בפרטיה
1
[מנחות צה:], ט) [זבין
כליל התקדש חג. כמו שאתם נוהגים
המזון ותפלה ה"נ מסתברא דאי
ומצורעין כצ"ל], י) [ועי'
מאי קא ממעטי 2 לא תשחט על חמץ דם
תוספות יומא נא. ד"ה
ס"ד זמן זמן כל ז' מי איכא משמע
לשורר בליל התקדש חג ואין לך
הגהות הב"ח
זבחי איפוך אנא מצוה דגופיה עדיף: הראשון
דוחה], כ) [במדבר ט],
דקרבן ולינה ניחא ליה שיהיו כל
לילי חג להטעין שירה חוץ מלילי
(א) רש"י ד"ה צלי
ל) [שם], מ) [ויקרא טז],
טעון הלל באכילתו וכו': מנא הני מילי א"ר
❖
פסחים על אכילתו: לילה המקודש נ) [ושם צז.],
שבעה י"ל דהוה מצי למימר ולטעמיך
דאיתרבי נמחק כל הדבור:
יוחנן משום ר' שמעון בן יהוצדק אמר קרא
(ב) שם ד"ה ונכנסו וכו'
לחג. כגון פסח ראשון: שאין מקודש
לינה כל ז' מי איכא וכמו שמסיק
❖
צרכי פסח ואפילו כהנים:
א) 3 השיר יהיה לכם כליל התקדש חג לילה
לחג. כגון ליל אכילת פסח שני
אזמן דאי לא בריך יומא קמא זמן
תורה אור השלם
המקודש לחג טעון הלל לילה שאין מקודש
שאינו י"ט: לילה. דפסח שני מיעט
יברך שאר ימים ה"נ נפרש גבי
1. אַל תֹּאכְלוּ מִמֶּנּוּ נָא
לינה אם לא לן יום ראשון ילין שאר
אבל יום שהוא זמן עשייתו לא
לחג אין טעון הלל: זה וזה טעונין הלל
מוסף תוספות
וּבָשֵׁל מְבֻשָּׁל בַּמָּיִם כִּי
ימים א ולעולם אין טעון לינה רק יום
מיעט והרי הוא כפסח ראשון שטעון
בעשייתן כו': מ"ט איבעית אימא לילה קא
א. תוס' זבחים צז. ד"ה
אִם צְלִי אֵשׁ רֹאשׁוֹ עַל
א' ובפ' דם חטאת (זבחים דף צו: ) נמי
הלל בשעת שחיטתו כדאמרן בתמיד
ופנית כתב. דעולת ראייה
נ)
כְּרָעָיו וְעַל קִרְבּוֹ:
ממעט יום לא קא ממעט ואיבעית אימא
יש לה תשלומין כל ז' ויום
שמות יב ט
דקאמר ר' טרפון ואם בישל בו
נשחט (לעיל דף סד.) ולקמן (דף קיז.)
אפשר ישראל שוחטין את פסחיהן ונוטלין
2. לֹא תִשְׁחַט עַל חָמֵץ
הבאת קרבנו טעון לינה
ב)
בתחלת הרגל יבשל בו כל הרגל
אמרינן נביאים שביניהן תקנו להם
❖
ולא יותר.
דַּם זִבְחִי וְלֹא יָלִין לַבֹּקֶר
את לולביהן ואין אומרים הלל: ונאכלין צלי
ומפרש בגמרא אמר רבי יצחק דאמר
שיהו אומרים על כל פרק ופרק וכל
זֶבַח חַג הַפָּסַח:
וכו': שבת אין טומאה לא מתני' דלא כרבי
שמות לד כה
דבר חידוש: אפשר כו'. דכיון
קרא ופנית בבקר עשאן הכתוב
3. הַשִּׁיר יִהְיֶה לָכֶם
רבינו חננאל
יהודה דתניא דוחה את השבת ואין דוחה
כולן בקר א' היינו דאגידי כולן זה
דדבר מצוה הוא טעון הלל:
ג)
א
כְּלֵיל הִתְקַדֶּשׁ חָג
את הטומאה ר' יהודה אומר אף דוחה את
מרבה אל תאכלו ממנו נא
נוטלין את לולביהן. אגררא נסבא
בזה כמו בקר א' שאם לא לן אתמול
וְשִׂמְחַת לֵבָב כַּהוֹלֵךְ
דדמי ליה, בפרטיה קא
בֶּחָלִיל לָבוֹא בְהַר יְיָ אֶל
ילין היום והדר ופנית בבקר וע"כ
דברייתא היא הכי בפרק בתרא
הטומאה מ"ט דת"ק מפני טומאה דחיתיו
ממעט לא תשחט על חמץ.
צוּר יִשְׂרָאֵל:
(שם): צלי (א). דאיתרבי מכלליה
כן הוא דאי לינה כל ז' אם כן מאי
ובכלהו אמרינן איפוך
ישעיה ל כט
יחזור ויעשה בטומאה ורבי יהודה התורה
4. וּבִשַּׁלְתָּ וְאָכַלְתָּ
אנא, ושנינן מצוה דגופיה
דמצות ומרורים: דוחה את השבת.
קאמר שמיני רגל בפני עצמו לגבי
חזרה עליו לעשותו בטהרה לא זכה יעשה
עדיף. הראשון טעון הלל
בַּמָּקוֹם אֲשֶׁר יִבְחַר יְיָ
לינה הלא כל שאר ימים שלפניו
דבשני כתיב ביה במועדו למ"ד
באכילתו. דכתיב השיר
בטומאה ת"ר פסח ראשון דוחה את השבת
אֱלֹהֶיךָ בּוֹ וּפָנִיתָ בַבֹּקֶר
נמי טעונין לינה אלא ודאי יום
קרבן ה' לא הקריב במועדו בשני
י)
כ)
יהיה לכם כליל התקדש
וְהָלַכְתָּ לְאֹהָלֶיךָ:
פסח שני דוחה את השבת פסח ראשון דוחה
חג. כלומר אין טעון הלל
דברים טז ז
(לעיל דף צג.): יחזור ויעשה בטומאה.
ראשון ושמיני טעונין לינה ולא יותר
5. שֵׁשֶׁת יָמִים תֹּאכַל
אלא בלילי חג, ופסח
את הטומאה פסח שני דוחה את הטומאה
בתמיה. אלא מוטב ידחה לגמרי: טעון
וכן משמע בסיפרי בפרשת כל הבכור
שני אינו נאכל בלילה
מַצּוֹת וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי
פסח ראשון טעון לינה פסח שני טעון לינה
לינה. לילה הראשון ילין בירושלים
והלכת לאהליך מלמד שטעונין לינה
מקודש לחג. זה וזה טעונין
עֲצֶרֶת לַיְיָ אֱלֹהֶיךָ לֹא
הלל (באכילתן) [בעשייתן]
תַעֲשֶׂה מְלָאכָה:
מיכן ואילך רשאי לדור חוץ לחומה
פי' כל ג' רגלים מנין לרבות עופות
דוחה את הטומאה כמאן כר' יהודה ולרבי
ד)
ונאכלין הפסח הראשון
דברים טז ח
בתוך התחום והיינו לאהליך לאהל
ומנחות יין ולבונה ועצים ת"ל ופנית
יהודה טעון לינה והא תניא ר' יהודה אומר
6. וְהַבָּשָׂר אֲשֶׁר יִגַּע בְּכָל
והשני על מצות ומרורים.
ה)
שחוץ לחומה ולא לביתו ממש דהא י"ט
בבקר כל פנות שאתה פונה לא
ודוחין את השבת. דייקינן
טָמֵא לֹא יֵאָכֵל בָּאֵשׁ
מניין לפסח שני שאין טעון לינה שנאמר
מינה שבת אין אבל טומאה
יִשָּׂרֵף וְהַבָּשָׂר כָּל טָהוֹר
הוא ועוד דקא בעי לאיתויי עולת
יהא אלא מבקר ואילך ר' יהודה
ופנית בבקר והלכת לאהליך וכתיב ששת
אין השני דוחה. מתני' דלא
יֹאכַל בָּשָׂר: ויקרא ז יט
4
5
ראייה: הנאכל לששה. שאוכלין עליו
אומר יכול יהא [פסח קטן טעון
7. וְהַנֶּפֶשׁ אֲשֶׁר תֹּאכַל
כר' יהודה, דתניא דוחה
ימים תאכל מצות הנאכל לששה טעון לינה
שבת ואינו דוחה טומאה,
מצות ששה ימים ולישנא דקרא נקט
לינה ת"ל ועשית פסח כו' וחכמים
בָּשָׂר מִזֶּבַח הַשְּׁלָמִים
שאין נאכל לששה אין טעון לינה תרי תנאי
מפני טומאה דחיתו מן
אֲשֶׁר לַיְיָ וְטֻמְאָתוֹ עָלָיו
וקרא לדרשה אתא ללמד על ימות
אומרים הרי הם כעצים וכלבונה
ואליבא דרבי יהודה: מתני' הפסח שבא
הראשון יחזור בשני יעשנו
וְנִכְרְתָה הַנֶּפֶשׁ הַהִוא
הפסח שהן רשות באכילת מצה חוץ
שטעונים לינה משמע שאינו טעון
ו)ב
בטומאה. ר' יהודה אומר
ויקרא ז כ
מֵעַמֶּיהָ:
8. צַו אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל
בטומאה לא יאכלו ממנו זבין וזבות נדות
אף דוחה את הטומאה,
מלילה הראשון בפרק בתרא (דף קכ.):
לינה אלא אותו] לילה בלבד שאחר
מאי טעמא, התורה חיזרה
וִישַׁלְּחוּ מִן הַמַּחֲנֶה כָּל
טעון לינה. לילה אחד בתוך העיר:
הבאת קרבנו ומרבי ליה כמו לינה
ויולדות ואם אכלו פטורין מכרת ור' אליעזר
עליו לעשותו בטהרה לא
צָרוּעַ וְכָל זָב וְכֹל טָמֵא
מתני' לא יאכלו ממנו זבין.
פוטר אף על ביאת מקדש: גמ' ת"ר זבין
דרגלים אלמא יום אחד הוא ותו
במדבר ה ב
זכה יעשנו בטומאה. ת"ר
לָנָפֶשׁ:
9. מִזָּכָר עַד נְקֵבָה
פסח ראשון ושני דוחין
דגבי טמא לנפש כתיב איש ל) איש
לא וא"ת דהכא ממעט פסח [קטן]
וזבות נדות ויולדות שאכלו בפסח שבא
את השבת ואת הטומאה
תְּשַׁלֵּחוּ אֶל מִחוּץ
נדחה ואין ציבור נידחין אבל גבי
מלינה ומי גרע ממביא קרבנו בימות
וטעונין לינה. ואמרינן
לַמַּחֲנֶה תְּשַׁלְּחוּם וְלֹא
בטומאה יכול יהו חייבין תלמוד לומר 6 כל
זיבה אף ציבור נדחין בפרק אלו
החול דטעון לינה יום א' ושמא כיון
בשלמא פסח שני דוחה
יְטַמְּאוּ אֶת מַחֲנֵיהֶם אֲשֶׁר
טהור יאכל בשר והנפש אשר תאכל בשר
את הטומאה כר' יהודה,
7
אֲנִי שֹׁכֵן בְּתוֹכָם:
דברים (לעיל דף סז.): ואם אכלו פטורין
דתשלומין דראשון הוא לא בעי לינה
❖
אלא טעון לינה כמאן,
במדבר ה ג
מזבח השלמים אשר לה' וטומאתו עליו
מכרת. דאוכל קדשים בטומאה
אפילו יום אחד וא"ת דתנן (סוכה
כר' יהודה, והתניא ר'
ונכרתה נאכל לטהורים חייבים עליו משום
דף מב:) ההלל והשמחה שמונה א"כ
כדיליף בברייתא בגמרא אבל מביאת
יהודה אומר מנין לפסח
ז)
שני שאין טעון לינה כו'.
מקדש לא פטרינהו רחמנא: ורבי
ע"כ יצטרך לינה כל ז' משום שלמי
טמא ושאינו נאכל לטהורין אין טמאין חייבין
מוסף רש"י
ושנינן תרי תנאים ואליבא
אליעזר פוטר. אף מכרת דביאת
שמחה דדוקא בשבת אמרינן באלו
עליו משום טמא רבי אליעזר אומר יכול
השיר. הלל (ערכין י:).
דרבי יהודה, חד תנא
ח)
המקודש.
בעשיית
דברים (לעיל דף עא.) משמחו בכסות
מקדש וטעמא יליף בגמרא:
תני משמיה טעון לינה
דחקו זבין ונכנסו לעזרה בפסח הבא בטומאה
ט)
מלאכה (שם). מניין
וחד תנא תני משמיה אין
גמ' וישלחו מן המחנה כו'. ות"ק
נקיה ויין ישן וי"ל ישמח באותן
יכול יהו חייבין תלמוד לומר 8 וישלחו מן
לפסח שני. האמור
טעון לינה.
שנשחטו אתמול או בשלמי חבירו:
לא דריש להכי דכולהו איצטריכו
מתני' הפסח שבא
לטמאים לעשותו בחדש
המחנה כל צרוע וכל זב וכל טמא לנפש
כל היכא דקרינא ביה אל מחוץ
השני, שאין טעון לינה.
בטומאה לא יאכלו זבין
כדאמרינן באלו דברים (שם) לחלקם
בירושלים (סוכה מז:).
בזמן שטמאי מתים משתלחין זבין ומצורעין
וזבות נדות ויולדות
למחנותיהם: ונכנסו להיכל. מקום
למחנה כו'. וא"ת כיון דאין חילוק
ופנית בבקר. וסמיך ליה
ואם אכלו פטורין וכו'.
משתלחין אין טמאי מתים משתלחין אין
בין היכל לעזרה למאי הלכתא איכתיב
שלא הותרו שם דאין שם צרכי פסח
ששת ימים וגו'. פסח שני
אוקימנא לר' יהושע דתאני
אינו אסור בחמץ אלא
פסח הבא בטומאה שאכלו
זבין ומצורעין משתלחין בעי רב יוסף דחקו
מן המחנה דמשמע מקצת מחנה וי"ל
(ב) ואלו כהנים אסורין ליכנס לשם אלא
שטעון מצה למצוה ואוכל
ממנו זבין וזבות נדות
לצורך משום דכתיבמ) אל יבא בכל עת
דעשה מיהא איכא בהיכל טפי מבעזרה
טמאי מתים ונכנסו להיכל בפסח הבא
. הפסח
חמץ מיד (שם)
ויולדות, יכול יהו חייבין,
דלא אישתרי מהיקשא אלא כרת:
וזה שנכנס בטומאה יכול יתחייב על
שבא בטומאה. שנטמאו
ת"ל כל טהור יאכל
בטומאה מהו מדאישתרי טומאת עזרה
רוב צבור במת ועשו פסח
בשר והנפש אשר תאכל
ביאת מקדש בטומאה: אפילו מקצת
למעוטי
אישתרי נמי טומאת היכל או דילמא מאי
בטומאה (בכורות לג.).
בשר, נאכלין לטהורין
מחנה. אע"פ שאין משתלחין מכל
לא יאכלו ממנו זבין
חייבין עליו משום טומאה
דאישתרי אישתרי מאי דלא אישתרי לא אישתרי אמר רבא אמר קרא
מחנה שכינה שהרי מותרין בעזרה
וזבות נדות ויולדות.
וכו'. בעי רב יוסף דחקו
וישלחו מן המחנה אפילו מקצת מחנה איכא דאמרי אמר רבא אמר
אע"ג דאכלי ליה טמאי
טמאי מתים ונכנסו להיכל
ג
9
טמאי מתים בפסח הבא בטומאה
מתים (שם) דכי דייקינן
בפסח הבא בטומאה
קרא וישלחו מן המחנה אל מחוץ למחנה תשלחום כל היכא דקרינן
משתלחין מיהא ממקצתו מן ההיכל:
איש נדחה ואין ציבור
מהו, מדאשתרי טומאת
ביה אל מחוץ למחנה תשלחום קרינן ביה
וישלחו מן
המחנה
נדחין, בטמא נפש הוא
איכא דאמרי כו'. ורבא לקולא פשט
עזרה אשתרי נמי טומאת
דדייקינן, גבי איש כי יהיה
היכל כו'. ופשיט רבא
בעי רב יוסף דחקו טמאי מתים ואכלו אימורי פסח הבא בטומאה
דאין חייבין על ביאת מקדש דהיכל:
טמא לא כתיב אלא לנפש,
בלישנא קמא דלא אשתרי
אל מחוץ למחנה תשלחום. היינו היכל
מהו
ובדידה דייקינן איש ולא
ובלישנא בתרא משמע
צבור (לעיל סז.). יכול
דאשתרי. בעי רב יוסף
כדסמיך ליה אשר אני שוכן בתוכם:
דחקו כו' בפסח הבא
דחקו טמאי מתים ונגעו
וישלחו מן המחנה. עזרה כך קבל רבי. ונ"ל דאיפכא גרסי' לה כל היכא דקרינא אל מחוץ למחנה שצריך להוציאם לגמרי אף מן העזרה קרינא
בטומאה. כגון שרוב
באימורי פסח והן חלבי
אימורי פסח. כגון כליות ויותרת הכבד:
ביה מן המחנה היכל וכל היכא דלא
קרינא ביה
אל מחוץ לא קרינא
ביה וישלחו מקצת מחנה:
ציבור טמאים כדאמר איש
פסח [הבא] בטומאה מהו.
נדחה לפסח שני ולא
מהו
ציבור, וטומאת מת הותרה
להם כדכתיב טמא לנפש, אבל לא זיבה וצרעת (מנחות צה:).