3/188

מי

שהיה פרק

תשיעי פסחים

צו.

עין משפט

מסורת הש"ס

נר מצוה

מהו. מי מחייבי משום אוכלי קדשים בטומאה אי לא: אישתרי נמי טומאת אימורין. דלא מיחייב בהו משום טומאה ואע"ג דאסירי משום

יט א מיי' פ"ז מהל' ק"פ

א) [לעיל כד: זבחים לו:

כריתות כג:], ב) [מגילת

הלכה ח:

זרות וכל זר לא יאכל קדש (ויקרא כב): מכדי. אוכל אימורין בטומאה מהיכא אתרבי לחיובא: מטומאת בשר. דכתיב גבי אוכל בשר

כ ב מיי' פ"י מהלכות

תענית פ"א] ערכין דף יג:

בטומאת הגוף אשר לה' לרבות את האימורין והנפש אשר תאכל בשר מזבח השלמים אשר לה': היכא אקטרינהו. שלא הוזכר בו מזבח:

[מנחות מט:], ג) [מנחות

ק"פ הלכה טו:

מתני' מקחו מבעשור. אומר זה לשם

שויסקי (א). בשר צלי בשפוד: ג' מזבחות.

להזאת הדם אבל להקטרת אימורין לא היה שם מזבח:

כא ג מיי' פ"א מהל'

פב:], ד) ברכות דף

ט. וש"נ, ה) לעיל כח:

תמידין הלכה ט:

פסח דכתיב בעשור לחדש הזה וגו'

כב ד מיי' פ"ט מהל'

לקמן קכ. יבמות עא.,

למעוטי פסח שני דכוותיה.

(שמות יב): וטעון הזאה באגודת אזוב

מהו מדאישתרי טומאת בשר אישתרי נמי

ו) [צ"ל כל], ז) יבמות

ק"פ הלכה ח:

גרסי': לילה אחד. מפרש בגמרא [ע"ב]:

כג ה שם הלכה ז:

ע:, ח) [בס"א: משמדות,

דפסח דורות מרבינן

טומאת אימורין או דילמא מאי דאישתרי

כד ו מיי' פ"ט מהל'

גמ' למשמרת. ביקור שלא יהא

וכן להלן], ט) שם עא.,

מועבדת דליכא למימר דהזה דמקחו

אישתרי מאי דלא אישתרי לא אישתרי אמר

י) יבמות עא. זבחים כב:

ק"פ הלכה ט [ופ"ה

בו מום מבקרין אותו כל ארבעה

מבעשור נמי בא למעט פסח שני

[עי' זבחים כב: ובתוס'

הל"ה]:

רבא מכדי טומאת אימורין מהיכא איתרבי

כה ז מיי' פ"ז מהל'

וכתיב הזה ה"נ דממעטי ע)[פסח דורות

לקמן קכ. ד"ה כל בן

דאין מקחו מבעשור ולא נמעט פסח

מטומאת בשר דכתיב אשר לה' לרבות

❖

א)

וביבמות עא. תוספות ד"ה

תרומות הל' י ויב:

וכל] שאר קרבנות: מה להלן כו'.

דורות דהא לפסח שני לא איצטריך

בו], כ) [יבמות ד' ע:],

את האימורין כל היכא דאיתיה לטומאת

וכי היכי דלדורות בתמיד בעי ביקור

כיון דלא בעי ביקור לא בעי נמי

ל) [בס"א: תשברו, והוא

בשר איתיה לטומאת אימורין כל היכא

ה"ה ודאי לפסח דורות: ופסח דורות

פסוק של פסח מצרים

שיהא מקחו מבעשור:

תורה אור השלם

שמות יב], מ) [לעיל ע.

אבל

נמי כו'. בניחותא: שיהו כל עבודות

דליתיה לטומאת בשר ליתיה לטומאת

אתה שובר בפסח דורות

נ) [גז"ש ביבמות

1. וְהַנֶּפֶשׁ אֲשֶׁר תֹּאכַל

וש"נ],

של חדש הזה כזה. כל פסחי דורות

אמר קרא ועבדת. תימה

אימורין בעי רבי זירא אימורי פסח מצרים

עא. ודף עד. ע"ש],

בָּשָׂר מִזֶּבַח הַשְּׁלָמִים

ס) [לעיל צא:], ע) ס"א,

הוקשו זה לזה ומיהו לענין מקחו

לריב"א אמאי איצטריך להכי ועבדת

אֲשֶׁר לַיְיָ וְטֻמְאָתוֹ עָלָיו

היכא אקטרינהו א"ל אביי ומאן לימא לן דלא

פ) [שמות יב], צ) [שם],

וְנִכְרְתָה הַנֶּפֶשׁ הַהִוא

מבעשור אמעיט מהזה והאי הזה

הא כיון דכתיב בפסח שני ועצם לא

שויסקי עבוד ועוד הא תנא רב יוסף ג'

ק) בס"א: משומד שנתנכרו,

ויקרא ז כ

מֵעַמֶּיהָ:

דגבי ביקור דריש ליה למלתא אחריתא

ישברו בו כל שכן בראשון:

ר) בס"א: משמדות, וכן

2. דַּבְּרוּ אֶל כָּל עֲדַת

מזבחות היו שם על המשקוף ועל שתי

אותו בחפזון ואין אחר בחפזון.

להלן, ש) [דיבור זה שייך

כדמפרש ואזיל: אלא הזה. דגבי

יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר בֶּעָשֹׂר

❖

המזוזות ותו מידי אחרינא לא הוה:

לעיל במשנה],

לַחֹדֶשׁ הַזֶּה וְיִקְחוּ לָהֶם

ביקור למה לי: למעוטי פסח שני.

קשה לריב"א אמאי לא פריך

מתני' מה בין פסח מצרים לפסח דורות

אִישׁ שֶׂה לְבֵית אָבֹת שֶׂה

מביקור ארבעה ימים: דכוותיה.

ואימא אותו בחפזון ואין פסח שני

שמות יב ג

לַבָּיִת:

3. וְהָיָה לָכֶם לְמִשְׁמֶרֶת

פסח מצרים מקחו מבעשור וטעון הזאה

דהוי יום אחד כמו פסח מצרים וכי

נאכל בחפזון אבל פסח דורות

הגהות הב"ח

עַד אַרְבָּעָה עָשָׂר יוֹם

קא ממעט דכוותה ממעט והזה דגבי

באגודת אזוב ועל המשקוף ועל שתי

הכי נמי נאכל בחפזון מועבדת:

(א) רש"י ד"ה שויסקי. נ"ב

לַחֹדֶשׁ הַזֶּה וְשָׁחֲטוּ אֹתוֹ

❖

מקחו מבעשור על כרחיך למעוטי

בקדושין דף ע ע"ב:

(שייך לעמוד ב):

המזוזות ונאכל בחפזון בלילה אחד ופסח

כֹּל קְהַל עֲדַת יִשְׂרָאֵל בֵּין

נאכל בחפזון לילה אחד וה"ה

הָעַרְבָּיִם: שמות יב ו

דורות נוהג כל שבעה: גמ' מנא לן דכתיב

פסח דורות אתא דאילו למעוטי שני

4. צַו אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל

לא איצטריך דהא אימעיט מהאי הזה

לפסח דורות. ואם תאמר

2 דברו אל כל עדת ישראל לאמר בעשור

וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם אֶת קָרְבָּנִי

מוסף רש"י

דגבי ביקור ומימעיט מביקור ארבעה

א"כ אמאי תנייה כלל במתניתין

לַחְמִי לְאִשַּׁי רֵיחַ נִיחֹחִי

לחדש הזה ויקחו זה מקחו מבעשור ואין

אשר לה' לרבות את

תִּשְׁמְרוּ לְהַקְרִיב לִי

ימים וממקח עשור דתרוייהו משתמעי

כיון דשוים בזה ויש לומר דתנייה

האימורין. להתחייב כרת

בְּמוֹעֲדוֹ: במדבר כח ב

פסח דורות מקחו מבעשור אלא מעתה

מההוא קרא דלמשמרת משמע ביקור

אגב דבעי למיתני וחמוצו כל היום

5. וְהָיָה כִי יְבִיאֲךָ יְיָ אֶל

האוכלן בטומאת הגוף,

והיה לכם למשמרת עד ארבעה עשר יום

ומקח ואידך הזה ממעט פסח דורות

דאשר לה' קרא יתירא הוא

ופסח דורות נוהג כל שבעה:

אֶרֶץ הַכְּנַעֲנִי וְהַחִתִּי

למידרש ביה דבר שהוא

וְהָאֱמֹרִי וְהַחִוִּי וְהַיְבוּסִי

ממקח בעשור אבל מביקור ארבעה

לחדש הזה הכי נמי זה טעון ביקור ד' ימים

קודם

עולה לגבוה

אֲשֶׁר נִשְׁבַּע לַאֲבֹתֶיךָ

(זבחים לו:)

ימים לא ממעט ליה אם לא הפרישו

קודם שחיטה ואין אחר טעון ביקור והתניא בן בג בג אומר מניין לתמיד

דהוה ליה למכתב מזבח

ב)

לָתֶת לָךְ אֶרֶץ זָבַת חָלָב

השלמים וטומאתו עליו,

מבעשור יבקר שנים ושלשה טלאים

וּדְבָשׁ וְעָבַדְתָּ אֶת

שטעון ביקור ד' ימים קודם שחיטה שנא' תשמרו להקריב לי במועדו ולהלן

וכתיב אשר לה' לרבות אף

הָעֲבֹדָה הַזֹּאת בַּחֹדֶשׁ

מבעשור ובשעת שחיטה יקח א' מהן:

הוא אומר והיה לכם למשמרת עד ארבעה עשר מה להלן טעון ביקור ד'

בשר הקרב לה' שאם אכלו

שמות יג ה

הַזֶּה:

לכדר' אלעזר בן עזריה ורבי עקיבא.

6. וְאָכְלוּ אֶת הַבָּשָׂר

בטומאה ענוש כרת (לעיל

ימים קודם שחיטה אף כאן טעון ביקור ד' ימים קודם שחיטה שאני התם

כד:). מה להלן טעון

בפ"ק דברכות נאמר כאןפ) בלילה הזה

בַּלַּיְלָה הַזֶּה צְלִי אֵשׁ

ביקור ד' ימים קודם

דכתיב תשמרו ופסח דורות נמי הכתיב 5 ועבדת את העבודה הזאת בחדש

וּמַצּוֹת עַל מְרֹרִים

ונאמר להלן צ) ועברתי בארץ מצרים

שחיטה. שמירה שמירה

יֹאכְלֻהוּ: שמות יב ח

הזה שיהו כל עבודות חדש זה כזה אלא ההוא הזה למעוטי פסח שני

בלילה הזה כו': ערל. שמתו אחיו

ג)

7. וְכִי יָגוּר אִתְּךָ גֵּר

לגזירה שוה, מה פסח

מבוקר ד' ימים דמקחו

דכוותיה אלא מעתה דכתיב ואכלו את הבשר בלילה הזה ה"נ דזה נאכל

מחמת מילה: בן נכר. שנתנכרו ק)

וְעָשָׂה פֶסַח לַיְיָ הִמּוֹל לוֹ

מבעשור ושחיטתו בי"ד,

כָל זָכָר וְאָז יִקְרַב לַעֲשֹׂתוֹ

מעשיו לאביו שבשמים. נראה בעיני

בלילה ואין אחר נאכל בלילה אמר קרא ועבדת את העבודה אלא הזה למה

אף תמיד טעון ביקור

וְהָיָה כְּאֶזְרַח הָאָרֶץ וְכָל

דלא גרסינן גבי הדדי כל ערל וגו' כל

ד' ימים (מנחות מט:).

לי לכדר' אלעזר בן עזריה ור"ע אלא מעתה דכתיב וכל ערל לא יאכל בו

עָרֵל לֹא יֹאכַל בּוֹ:

ד)

בו המרת דת פוסלת.

שמות יב מח

בן נכר וגו' הכי נמי כו'. אלא הכי

ה"נ דבו אינו אוכל אבל אוכל בפסח דורות אמר קרא ועבדת אלא בו למה

8. וַיֹּאמֶר יְיָ אֶל מֹשֶׁה

דאם המיר דתו ונתנכרו

גרסי' כל ערל לא יאכל בו הכי כו'

מעשיו לאביו שבשמים אמר

לי ה)דבו אינו אוכל אבל הוא אוכל במצה ומרור אלא מעתה 8 ו)(וכל) בן נכר לא

וְאַהֲרֹן זֹאת חֻקַּת הַפָּסַח

אמר קרא ועבדת אלא בו למה לי בו

רחמנא לא יאכל בו (יבמות

כָּל בֶּן נֵכָר לֹא יֹאכַל בּוֹ:

❖

יאכל בו ה"נ דבו אינו אוכל אבל אוכל הוא פסח לדורות אמר קרא ועבדת

עא.).

שמות יב מג

המרת דת ר) פוסלת ואין המרת דת

9. תּוֹשָׁב וְשָׂכִיר לֹא

אלא בו למה לי ז) בו המרת דת ח) פוסלת ואין המרת דת פוסלת בתרומה

פוסלת בתרומה ואיצטריך למיכתב

יֹאכַל בּוֹ: שמות יב מה

ואיצטריך למיכתב ערל ואיצטריך למכתב בן נכר דאי כתב רחמנא ערל

01. וְכָל עֶבֶד אִישׁ מִקְנַת

ערל כו'. ולא גרסי' אלא מעתה תושב

ט)

י)

רבינו חננאל

כָּסֶף וּמַלְתָּה אֹתוֹ אָז

ושכיר כו' דהא תושב ושכיר כולי'

משום דמאיס אבל בן נכר לא מאיס אימא לא צריכא ואי אשמעינן בן נכר

מדאשתרי טומאת בשר

שמות יב מד

יֹאכַל בּוֹ:

קרא יתירא הוא דתושב ושכיר אוכל

משום דאין לבו לשמים אבל ערל דלבו לשמים אימא לא צריכא אלא מעתה

11. לֹא יַשְׁאִירוּ מִמֶּנּוּ עַד

אשתרי נמי טומאת

בפסח דתושב זה קנוי כסף קנין

החלבים או לא. ופשיט

בֹּקֶר וְעֶצֶם לֹא יִשְׁבְּרוּ בוֹ

תושב ושכיר לא יאכל בו הכי נמי דבו הוא אינו אוכל אבל אוכל הוא בפסח

רבא טומאת אימורין

כְּכָל חֻקַּת הַפֶּסַח יַעֲשׂוּ

עולם ונרצע ושכיר זה עבד עברי

דורות אמר קרא ועבדת אלא בו למה לי בו המרת דת פוסלת ואין המרת דת

מטומאת בשר איתרבו,

במדבר ט יב

אֹתוֹ:

הקנוי קנין שנים ותרוייהו ישראל

21. אַל תֹּאכְלוּ מִמֶּנּוּ נָא

שנאמר אשר לה' לרבות

פוסלת בתרומה אלא מעתה ומלתה אותו אז יאכל בו ה"נ דבו אינו אוכל אבל

האימורין, וכיון דליתה

מעליא נינהו ואכלי בפסח כדאמרינן

וּבָשֵׁל מְבֻשָּׁל בַּמָּיִם כִּי

אוכל בפסח דורות אמר קרא ועבדת אלא בו ל"ל כ)ובו מילת זכריו ועבדיו מעכבת

לטומאת בשר ליתה

אִם צְלִי אֵשׁ רֹאשׁוֹ עַל

ביבמות בהערל (דף ע.) וקרא יתירא

לטומאת אימורין. בעי ר'

כְּרָעָיו וְעַל קִרְבּוֹ:

ואין מילת זכריו ועבדיו מעכבת בתרומה אלא מעתה דכתיב ועצם לא ישברו

הוא ומופנה לגזירה שוה נאמר תושב

ל)

זירא אימורי פסח מצרים

שמות יב ט

31. וְכָכָה תֹּאכְלוּ אֹתוֹ

היכא אקטרינהו. אמר

בו ה"נ דבו אינו שובר אבל שובר בפסח דורות אמר קרא ועבדת אלא בו

ושכיר בפסח ונאמר תושב ושכיר

ליה ומאן לימא לן דלא

מָתְנֵיכֶם חֲגֻרִים נַעֲלֵיכֶם

בתרומה כדמפרש ליה התם ואיידי

למה לי בו בכשר ולא בפסול אלא מעתה דכתיב אל תאכלו ממנו נא ממנו

מ)

שויסקי עבדינהו. כלומר

בְּרַגְלֵיכֶם

וּמַקֶּלְכֶם

דכתביה כתב בו דידיה. וללשון

צלו אותם מיני מאכל

אי אתה אוכל אבל אתה אוכל נא בפסח דורות אמר קרא ועבדת אלא ממנו

בְּיֶדְכֶם וַאֲכַלְתֶּם אֹתוֹ

ואכלום. ועוד הא תאני

בְּחִפָּזוֹן פֶּסַח הוּא לַיְיָ:

הספרים לא ידענא מאי שינויא דקא

למה לי לכדרבה א"ר יצחק: ונאכל בחפזון וכו': מנא לן דאמר קרא ואכלתם

❖

נ)

רב יוסף שלש מזבחות

שמות יב יא

משני בו המרת דת פוסלת מאי

היו שם, אחד המשקוף

אותו בחפזון אותו נאכל בחפזון ואין אחר נאכל בחפזון: ופסח דורות

שייך המרת דת גבי תושב ושכיר

ושתים בתי המזוזות שנתנו

נוהג כל שבעה וכו': אמאי קאי אי לימא אפסח פסח כל שבעה מי איכא

עליהם מן הדם, ומזבח

ס)

הא ישראל מעליא נינהו ועוד הא

רבינו חננאל (המשך)

להקרבה לא היה שם, הלא

אלא דיליף הזה הזה מועברתי

דרשה מבו דגבי בן נכר דרשינן לה

משמע שאכלום.

[מתני'] מה בין פסח

בהערל (שם:) ומלתה אותו אז הבעלים יאכל בו ואי לא מל את עבדו לא יאכל איהו דמילת זכריו ועבדיו מעכבת בפסח אם יש לו בן

בארץ מצרים, וכתיב ביה

כחצות הלילה אני יוצא

מצרים לפסח דורות פסח

העומד למול או עבד אינו אוכל פסח עד שימול אותם דכתיב [שמות יב] המול לו כל זכר ואז יקרב לעשותו: כדרבה א"ר יצחק. בפ' הערל

וגו', מה להלן הזה דכתיב

מצרים מקחו מבעשור

(יבמות עד.) נאמר ממנו בפסח [שמות יב] ונאמר ממנו במעשר [דברים כו] מה להלן ערל אסור בפסח אף כאן ערל אסור במעשר: ש)בחפזון. במהירות:

עד חצות אף הזה דכתיב

וכו'. מנא לן דכתיב ויקחו

באכילת פסחים עד חצות.

להם, זה מקחו מבעשור

ואלא

ופירושו בסוף מסכתא זו.

ולא לדורות מבעשור.

אקשינן תוב אלא מעתה כל ערל לא יאכל בו וכל בן נכר לא יאכל בו דכתיב בפסח מצרים, נדחו מפסח מצרים וכשרין

ואקשינן אי הכי כל מה דכתיב ביה אמרינן לזה ולא לדורות, והא כתיב ביה לכם למשמרת עד ארבעה עשר יום

הן בפסח דורות. ושנינן שאני התם דכתיב ועבדת כדאמרן, ומרבינן בפסח דורות מועבדת אכילת הבשר בלילה הזה

וכו', ותניא מנין לתמיד שטעון ביקור ארבעה ימים קודם שחיטה, שנאמר תשמרו להקריב לי, ונאמר בפסח מצרים

ודחית ערל ובן נכר ותושב ושכיר, פי' גר תושב ושכיר ולא גר צדק פסילות ומשומדות, ועיכוב אכילתו בפסח עד

והיה לכם למשמרת עד ארבעה עשר יום, מה להלן ארבעה ימים קודם שחיטה אף כאן בתמיד טעון ביקור, שמא

שימול עצמו וזכריו ועבדיו. ושבירת עצם בו, ואכילת נא ממנו, אלו כולם נתרבו מועבדת את העבודה הזאת בחדש

יש בו מום ארבעה ימים קודם שחיטה. ושנינן שאני תמיד דכתיב ביה תשמרו מלמד שצריך שימור. אקשינן תוב

הזה שיהו כל עבודות של חדש הזה כזה. פי' בפסח דורות. וכיון דאתרבי פסח דורות כפסח מצרים, ממנו ממנו דכתיב

ופסח דורות אמאי אינו טעון ביקור ארבעה ימים, והכתיב ועבדת את העבודה הזאת בחדש הזה, שיהו כל עבודות

בפסח מצרים דמשמע ממעט למה לי. ושנינן הני ממנו ממנו בעינן להו כדדרשינהו רבא משמיה דר' יצחק ביבמות

של חדש הזה כזה. ושנינן אלא למעוטי מביקור ד' ימים קודם שחיטה לפסח שני הוא דממעט, דכיון דהוא נמי פסח

פ' הערל דאמרינן מנין לערל שאסור במעשר, אמר רבא אמר ר' יצחק תלתא ממנו כתיבי בפסח, חד לגופיה, וחד

כותיה הוה מרבינן ליה, קמ"ל. אלא מעתה ואכלו את הבשר בלילה הזה, הכי נמי דפסח מצרים נאכל בלילה הזה

מופנה לדון ממנה גזירה שוה, וחד ליתן עשה אחר לא תעשה, ושלשה ממנו כתיבי במעשר חד לגופיה וחד שמותר

ולא פסח דורות. ושנינן שאני אכילת פסחים בלילה דאתרבי מועבדת שיהיו כל עבודות של חדש הזה כזה. אי הכי

לסוך שמן של מעשר שני שנטמא כו', וחד מופנה לדון ממנו גזירה שוה. ופסח דורות נוהג כל שבעה. אוקימנא הכי

דאכילת בשר נוהג בזה כאשר נוהג בזה, למה לי דכתב רחמנא הזה. ושנינן לא בא הזה אלא לכדר' אלעזר בן עזריה