מי שהיה פרק
תשיעי פסחים
צז.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
אילימא
יכול אף לפני הפסח כן. תמורת הפסח שנמצא לפני פסח (שני)
שנמצא קודם שחיטה והמיר בו קודם שחיטה פשיטא
א) יומא דף סו. תמורה
א [מיי' פ"ד מהל' פסולי
דף כב., ב) [לעיל צו:]
למה לי קרא. ואע"ג דקתני ליה במתני' לאשמעינן
המוקדשין הל"ז]:
תהא קריבה שלמים: תלמוד לומר הוא. פסח הוא הפסח כשר קרב
כט ב מיי' פ"ד מהל'
מנחות דף פג: זבחים דף
ואין תמורתו קריבה. לאו תמורת ההוא דקרב קא ממעט אלא הכי
דאיכא תמורה דלא קרבה מ"מ לא איצטריך להכי: ק"פ הלכה ז:
ט., ג) תמורה דף כב:
פשיטא.
קאמר יש תמורת פסח שאינה קריבה: פשיטא. דלא קרבה דהא
השתא לא שייך לשנויי דקרא אסמכתא בעלמא כדשני
ל ג מיי' פ"ד מהל' פסולי
[מנחות פ.], ד) תמורה
שם, ה) [בכורות טז.],
המוקדשין הלכה ח:
הוקבעה ונדחה בפסח ואע"ג דלעיל
לעיל דאם כן קרא למאי אתא:
❖
לא ד שם הלכה ט:
ו) רש"ל, ז) [ושקלים פ"ו
אלא
לאו שנמצא קודם שחיטה.
אמר מתני' הא קא משמע לן דאיכא
יכול אף לפני הפסח כן תלמוד לומר הוא
1
מ"ו], ח) באחרת רועה
תמורת פסח דלא קרבה קרא מיהא
תימה ללישנא קמא מאי
אם כיוצא בו בחטאת רועה
הוא קרב ואין תמורת הפסח קריבה היכי
אבל אם חטאת כצ"ל רש"א,
לא איצטריך לאשמעינן הכי: ה"ג
מקשה אביי לרבה מהך ברייתא והלא
רבינו חננאל
דמי אילימא שנמצא קודם שחיטה והמיר
ט) [לעיל צו:], י) [וכן
אמר שמואל כל שבחטאת מתה כו'
סיפא מסייעתא לו בהדיא כדמסיק
תמהו עוד בב"ק ד. ד"ה
ואסיקנא אלא לאו שנמצא
בו קודם שחיטה פשיטא למה לי קרא אלא
ור' יוחנן אמר אין הפסח קרב שלמים
השתא וזהו תימה לומר שלא ידע אביי
לאו ובחולין עד. ד"ה ולהאי
קודם שחיטה והמיר
לאו שנמצא קודם שחיטה והמיר בו אחר
ובנדה לד: ד"ה אילימא
מקודם שחיטה קא ממעט
אלא שנמצא אחר שחיטה אבל קודם
סיפא דברייתא דמקשי מינה י):
ויש מקום לעיין בתוס'
לה תנא דלא קרבה.
אמר
שחיטה תיובתא (א) דרבא תיובתא אמר שמואל
שמואל כל שבחטאת מתה
שחיטה לא. כל שבחטאת מתה חמש
מ"ק ה. ד"ה לאתויי ב"מ
(מיהא כלומר הנמצא)
כל שבחטאת מתה בפסח קרב שלמים וכל
כו'. שמואל כרבי זירא סבר
חטאות מתות הלכה למשה מסיני ה)
נד: סד"ה לענין ובע"ז י.
[מיהא שמעינן דהנמצא]
ד"ה והתניא], כ) רש"א,
אחר שחיטת הפסח הוא
כונסן לכיפה והן מתות ולד חטאת
דאמר חצות קבע מדא"ר יוחנן אין
שבחטאת רועה בפסח נמי רועה ורבי יוחנן
❖
ל) רש"א,
דקרב שלמים וכן תמורתו.
ותמורת חטאת וחטאת שמתו בעליה
הפסח קרב שלמים אלא שנמצא אחר
אמר אין הפסח קרב שלמים אלא שנמצא
אבל הנמצא קודם שחיטה
וחטאת שנתכפרו בעליה על ידי
שחיטה והכי [דייק] לקמן:
אינו קרב לא הוא ולא
כ)
אחר שחיטה אבל קודם שחיטה לא מתקיף
וכללא הוא והרי כו'. תימה
תמורתו תיובתא דרבה.
האחרת שאבדה זאת ואחר כך נמצאת
תורה אור השלם
לה רב יוסף וכללא הוא והרי אחטאת שעברה
אמר שמואל כל שבחטאת
ושעברה שנתה. ונקט שמואל גבי פסח
דפריך אסיפא דמילתיה
1. וַאֲמַרְתֶּם זֶבַח פֶּסַח
מתה בפסח קרב שלמים
שנתה דלרעיה אזלא דא"ר שמעון בן לקיש
א)
סימנא ביה ואמר כל שבחטאת מתה
דכל שבחטאת רועה וארישא נמי
כל שבחטאת רועה בפסח
הוּא לַיְיָ אֲשֶׁר פָּסַח עַל
חטאת שעברה שנתה רואין אותה כאילו
נמי רועה, ואתקיף עליה
בָּתֵּי בְנֵי יִשְׂרָאֵל בְּמִצְרַיִם
אי מיתרע הכי בפסח קרב שלמים
איכא למיפרך דהא תמורת חטאת
רב יוסף הרי חטאת
בְּנָגְפּוֹ אֶת מִצְרַיִם וְאֶת
היא עומדת בבית הקברות ורועה ואילו
וקא סלקא דעתך דאכולהו מתות
ל) [או] שמתו בעליה דלמיתה אזלא
שעברה שנתה דלרעיה
בָּתֵּינוּ הִצִּיל וַיִּקֹּד הָעָם
בפסח כי האי גוונא קרב שלמים דתניא
אזלא, דאמר ר"ל בתמורה
וַיִּשְׁתַּחֲווּ: שמות יב כז
דחטאת דאשתכחן גבי פסח קרב
ואלו בפסח אמרי' במתני' דתמורת
ב)
2. אִם כֶּשֶׂב הוּא מַקְרִיב
פ"ד חטאת שעברה שנתה
שלמים דהיינו תמורת פסח ופסח
הפסח רועה אם המיר קודם חצות
כשב לרבות את הפסח לאליה כשהוא אומר
2
רואין כאלו עומדת בבית
אֶת קָרְבָּנוֹ וְהִקְרִיב אֹתוֹ
שמתו בעליו ושכיפרו בעליו
דקבעיה חצות וכן מתו בעליו אמר
הקברות ורועה, ואלו פסח
לִפְנֵי יְהֹוָה: ויקרא ג ז
אם כשב לרבות ב את הפסח שעברה שנתו
3. וְאִם עֵז קָרְבָּנוֹ
שעברה שנתו קרב שלמים,
ושעברה שנתו קריבין שלמים:
לקמן דאי מת קודם חצות דקבעיה
ושלמים הבאין מחמת פסח לכל מצות
חצות: רואין אותה כאילו היא
דתניא כשב לרבות פסח
וְהִקְרִיבוֹ לִפְנֵי יְהֹוָה:
וכל שבחטאת רועה. לקמן מפרש
❖
לאליה, כשהוא אומר אם
ויקרא ג יב
שלמים שטעונים סמיכה ונסכים ותנופת חזה
בבית הקברות. נקט הכי משום
מאי היא. ומיתה ורעיה לאו קולא
כשב לרבות פסח שעברה
ושוק כשהוא אומר אם עז הפסיק הענין
שנתו ושלמים הבאים
3
וחומרא איכא בחדא מאידך והאי
דדחיית בית הקברות לאו דחיה היא
וכו'. ושנינן כי קאמר
לימד על העז שאין טעון אליה א"ל כי קאמר
הגהות הב"ח
דנקט גבי מיתה דחטאת בפסח קרב
וכמו כן עברה שנתה לא חשיב דחוי
שמואל כל שבחטאת רועה
שמואל באבודין בדחויין לא אמר ואבוד כמו מתו או נתכפרו בעליה:
(א) גמ' תיובתא דרבה
וגבי רעיה דחטאת בפסח רעיה לאו
בפסח נמי רועה באבודין
ורועה. פירש רש"י ויפלו דמיה
❖
תיובתא:
ונמצאו, אבל בדחוין כגון
טעמא קא יהיב ביה דמשום דהכא
מי משכחת לה והרי אבודה בשעת הפרשה
שעברה שנתם ונדחו לא
לקיץ המזבח ממדרשו של
מתה הכא קרב אלא סימנא בעלמא
לרבנן דלרעיה אזלא דתנן הפריש חטאתו
אמר שמואל. ובאבודין מי
ג)
הוא: וכללא הוא. דכל שבחטאת
יהוידע ואין נראה לריב"א דלא נאמר
משכחת להא דשמואל,
מוסף רש"י
ואבדה והפריש אחרת תחתיה ונמצאת
והא אבודה בשעת הפרשת
רועה בפסח רועה: דריש לקיש במס'
מדרש יהוידע אלא בהפריש מעות
הראשונה והרי שתיהן עומדות אחת מהן
רואין אותה כאילו
אחרת, דלרבנן אע"פ
תמורה בפרק ולד חטאת (דף כב.)
לחטאתו או לאשמו ונשתייר מהם
היא עומדת בבית
שנמצאת הראשונה לרעיה
תקרב ושניה תמות דברי רבי וחכמים
הקברות ורועה. כלומר
אזלא. דתנן בתמורה פ"ד
והתם מותיב לה ממתניתין דהתם
או אבדו והפריש אחרים ואחר כך
כל מקום שהיא שם
אומרים אין חטאת מתה אלא שנמצאת
המפריש חטאתו ואבדה
ג
דקתני ושעברה שנתה כו' ומתרץ לה
נמצאו דמה שנשתייר יפלו לנדבה
רואין אותה כאילו היא
והפריש אחרת תחתיה
לאחר שנתכפרו בעלים הא קודם שנתכפרו
דהכי קתני שעברה שנתה ואבדה [או
אבל בכי האי גוונא שלא נתכפרו
ו)
עומדת בבית הקברות,
ונמצאת הראשונה והרי
שאין כהן יכול ליכנס
בעלים רועה ואילו בפסח היכא דאבד ונמצא
שתיהן עומדות תמימות
אבדה] ונמצאת בעלת מום: כאילו
עדיין בעלים אמרינן תימכר ויביא
אחריה ולשוחטה, ורועה
וכו'. ודייקינן מינה נמצאת
עומדת בבית הקברות. כל מקום שהיא
אחרת בדמיה והביא ר"י ראיה לדבריו
אחר חצות קודם שחיטה קרב שלמים שמואל
עד שתסתאב (תמורה כב.
אחר שנתכפרו בעלים
רואין כאילו היא בבית הקברות שאין
דתנן בפרק ולד חטאת (תמורה דף כא:)
וכעי"ז יומא סו.) אבל לא
מתה, מכלל שאם נמצאת
כר' סבירא ליה דאמר אבודה למיתה אזלא
מחטאות המתות היא, אלא
קודם שיתכפרו בעלים
כהן נכנס שם לשוחטה ורועה עד
ושאבדה אם משכיפרו כו' ואם עד
והא כל אבודה לרבי מתה ואילו בפסח
שאינה קריבה, הלכך רועה
רועה. ואלו בפסח היכא
שתסתאב ותימכר ויפלו דמיה נדבה
שלא כפרו בעליה תרעה עד שתסתאב
עד שיפול בה מום ותימכר
דאבד ונמצא אחר (הפסח)
היכא דאבד קודם חצות ונמצא קודם חצות
ותמכר ויביא אחרת בדמיה והשתא
לשופרות שכתוב עליהן נדבה ומקייצים
(יומא שם). אין חטאת.
[חצות] קודם שחיטה קרב
רועה קודם חצות לאו אבוד הוא כדרבא
שכפרו בעליה, מתה
שלמים. ושנינן שמואל
בה את המזבח. זה מדרשו של יהוידע
בדחויה גמורה כמו אבדה דמודי ריש
אלא שנמצאת לאחר
כרבא סבירה ליה א)
ד) דאמר רבא ד אבידת
לילה לאו שמה
הכהן במסכת תמורה (דף כג: ז) ) שכל
לקיש לאחר כפרה דמתה קתני עד
שנתכפרו בעלים.
דאמר בשמעתא דקמי
אבידה אלא רועה לרבי היכי משכחת לה
באחרת, הא אם נמצאת
מותר חטאת ואשם לקיץ המזבח חוץ
שלא כיפרו יביא בדמיה אחרת בעברה
הא שחיטה קבעה. והא
קודם לכן, כי הא דשתיהן
מדאמר ר' יוחנן עלה אין
כדרבי
שנתה דלאו דחוי גמור הוא דאף לאחר
מחטאות מתות שהן הלכה למשה מסיני:
עומדות ונתכפר באחת
לך פסח שקרב שלמים
כשב לרבו' כו'. קתני מיהת פסח שעברה
שכיפרו בעליה אינה מתה לא כל שכן
מהן, שניה רועה (מנחות
אלא שנמצא אחר שחיטה,
שאם נסתאבה קודם כפרה דיביא אחרת בדמיה: קודם חצות
פ. מכת"י). אבידת לילה
שנתו קרב: ה"ג כי קאמר שמואל באבודין בדחוין לא אמר ובאבודין מי
מכלל דשחיטה קבעה.
לאו שמיה אבידה.
מכלל דשמואל סבר חצות
לאו אבוד הוא. פירוש ובכי האי גוונא לא איירי שמואל דהא שנינן
משכחת לה כו'. כי אמר שמואל כל שבחטאת מתה לאו אכולהו קאי אלא
אם אבדה בלילה והפריש
קבעה ולא שחיטה. ודחינן
אלא
רועה לרבי היכי משכחת
אכיפרו בעליה לחודא שהיא על ידי איבוד ואמתו בעליה לא קאי דלא
כי קאמר שמואל באבודין קאמר:
אחרת תחתיה, לאו שמה
שמואל כרבי ס"ל דאמר
אבודה ואפילו לרבי דאמר
לה. דליכא למימר כגון שנאבדה בלילה דאבידת לילה לאו שמה
אבודה בשעת הפרשה
משכחת ביה רועה אלא אכיפרו בעליה לחוד קא משכחת ליה לרועה
אפילו נמצאת קודם כפרה
מתה. והרי כל אבודה
כדלקמן וגבי פסח נמי אכיפרו בעליו קאי וכללא הוא דכל פסח שכיפרו
אבידה ושמואל באבודין איירי כדפרישית:
מתה, היא אינה מתה
לרבי מתה, דקתני במתני'
כדרבי במסכת תמורה ושניה
בעליו ח)באחר רועה אם כיוצא בו בחטאת רועה וקרב שלמים אם כיוצא
דהואיל ובלילה לא מצי
לאקרובה והיא נמצאת ביום
מתה דברי רבי, ואלו
בו בחטאת מתה אבל אם חטאת דחויה כגון עברה שנתה שעומדת בפנינו והרי היא דחויה מהקריב לא אמר: והרי אבודה בשעת הפרשה.
המחרת, לאו שמה אבודה,
פסח שאבד ונמצא קודם
חטאת שאבדה עד שהפריש אחרת תחתיה ונמצאת קודם הקרבת השניה לרבנן דפליגי עליה דרבי במס' תמורה (דף כב:) ואמרי דלרעיה
ורועה אם נתכפר בחברתה
חצות רועה. ודחינן אבודה
אזלא דתנן המפריש חטאת כו': אין חטאת מתה. משום כיפרו בעליה אלא האבודה בשעת כפרה ונמצאת אחר שנתכפרו הבעלים הא נמצאת
(תמורה כב.).
ונמצאת קודם חצות לאו
אבודה היא, כדרבא דאמר
קודם כפרה כיון דאמרי רבנן לא מתה הויא לה מותר חטאת ורועה ודמיה לשופרות: ואילו בפסח. כי האי גוונא אבד בשעת הפרשה ונמצא
בתמורה בתחלת פ"ד אמר
קודם שחיטה אחר חצות: קרב שלמים. כר' זירא דאמר [צו:] קודם חצות ואחר חצות שנינו. אלמא פסח שהיה לפנינו בשעת כפרה ובלבד שיהא אבוד
רבא אבודת לילה לא
בחצות קרב שלמים: שמואל כר' סבירא ליה. ורועה בחטאת דקאמר שמואל לקמיה [ע"ב] מפרש. והוא הדין דמצי לתרוצי שמואל כרבה סבירא ליה
שמה אבודה. איני והא
אמרינן התם אי הכי רועה
דאמרט) קודם שחיטה שנינו ובפסח נמי אבוד בשעת הפרשה רועה ולקמן [ע"ב] מפרש לה בלישנא אחרינא הכי: נמצא קודם חצות. אפי' לר' זירא
לר' היכי משכחת לה.
רועה דקבעתיה חצות: קודם חצות. שהיא שעה שאינה ראויה לו להקרבה: לאו אבוד הוא. ואפי' הפריש אחר תחתיו קודם שנמצא לאו (מיתה) אבוד
חשיב ליה: דאמר רבא. גבי חטאת אבידת לילה והפריש אחרת תחתיה בלילה ונמצאת (תחתיה) לאור הבוקר אפי' לר' לאו למיתה אזלא
א) נראה דגי' אחרת הי'
לרבינו בגמ' והי' גורס שתי
הקרבה היא: אלא רועה לרבי.
אלא לרעיה הואיל ולילה לאו שעת
באבודין היכי משכחת לה
דתיקום כל שבחטאת רועה דשמואל:
הלשונות דאיתא כאן ולהלן
לאחריות עמוד ב' הכל בלשון א' ועי'.