צז:
מי שהיה
פרק
תשיעי פסחים
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
כדרבי
אושעיא דאמר הפריש שתי חטאות לאחריות כו'. מה
לאחריות. שאם תאבד האחת יביא חבירתה. והכא איכא לאקשויי הא
לב א מיי' פ"ד מהל'
א) יומא דף סה. תמורה דף
פסולי המוקדשין
כה. [ע"ש כד. מנחות פ.],
לאו אבודה היא אלא דקא מותיב ליה קושיא אחריתי: ה"ג והא אלו
שפרש"י דהוה מצי לאקשויי והא לא אבוד הוא אלא
ב) תמורה דף טו. [הוריות
הלכה ה:
בפסח כי האי גוונא קרב שלמים. דהיינו מותר הפסח גמור שהרי
דאקשי' קושיא אחריתי לא נהירא דאין זה סוגיית הגמרא דאמאי
לג ב מיי' פ"ד מהל' ק"פ
ו:], ג) [במשנה שבמשניות
אלא. לא תיבעי רועה בחטאת היכא
❖
דפריך שמואל רועה באבודה היכי משכחת לה לא משני מידי במאי
לכך הופרש ואין כאן דחוי:
הלכה ד:
לית' תיבת לשלמים ועי'
תוי"ט ודע דגם תוס'
דקאמר כדר' אושעיא ונראה לר"י
משכחת לה דשמואל כר"ש ס"ל דאמר
בזבחים ט: ד"ה חד העתיקו
דרבי אושעיא דקאמר השניה תרעה
במסכת תמורה חמש חטאות מתות
כדרבי אושעיא דא"ר אושעיא הפריש
א)
א
הגירסא ויביא בדמיו שלמים
מוסף רש"י
בכל ענין קאמר ואפי' אבדה אחר כך
הנזכרות למיתה מתות הן בכל ענינים
וכן במנחות פג: ד"ה חד],
שתי חטאות לאחריות מתכפר באחת מהן
❖
ד) [לעיל צו:],
הפריש שתי חטאות
דלא דמיא לשאר אבודין דמתין לרבי
שאתה מוצא וחטא' שכיפרו בעליה מתה
ושניה תרעה והא אילו בפסח כי האי גוונא
לאחריות. שאם תאבד
דשאר אבודין תחלת הפרשתן להקרבה
בכל שהיא בין שנמצאת קודם כפרה בין
האחת יתכפר בחברתה,
קרב שלמים אלא שמואל כר' שמעון סבירא
וכשאבדו נדחו מהקרבה ובדין הוא
שנמצאת לאחר כפרה בין שהפרישה
דהתם רבי מודה דיתכפר
רבינו חננאל
ליה דאמר חמש חטאות מתות והא רועה
ב)
באחת מהם והשניה תרעה,
לאחריות מתה הנותרת: והא רועה לר'
שימותו אבל מפריש ב' חטאות
דאין חטאת שנתכפרו
ואמרינן כר' אושעיא דאמר
לרבי שמעון לית ליה כלל שמואל נמי חדא
שמעון לית ליה. ומאי היא דקאמר שמואל
לאחריות דתחלת הפרשתן לדחוי כמו
באחרת מתה אלא ע"י
בתמורה פ"ד המפריש
קאמר כל שבחטאת מתה בפסח קרב
כל שבחטאת רועה: שמואל נמי חדא
שרועה בלא אבדה הכי נמי באבדה
דיחוי, שאבדה ונדחית,
שתי חטאות לאחריות
אבל בהנך דלא נדחו
ונתכפר באחת מהן שניה
קאמר כל שבחטאת מתה. דהיינו
אי נמי איכא למימר דאפילו לא אבדה
שלמים ומאי קמ"ל לאפוקי מדר' יוחנן דאמר
מעולם לא, דהכי הוי
רועה. ואלו בפסח כי האי
חשיב כאבדה הואיל וכשמפרישה לא
כיפרו בעליה מ"מ בפסח קרב שלמים
אין הפסח קרב שלמים אלא שנמצא אחר
הלכה למשה מסיני, דכל
גונא קרב שלמים. ודחינן
דין חטאות המתות הלכה
חזיא להקרבה חשיב לה אבודה ולא
ותו לא אמר מידי ועל כרחין כיון
שמואל כר' שמעון סבירא
שחיטה אבל קודם שחיטה לא אלמא שחיטה
למשה מסיני במס' תמורה
ליה, דאמר הא נמי כיון
דמיא לאבודת לילה דהתם לא נדחת
דכל אבודין בפסח קריבין שלמים
קבע קמ"ל חצות קבע לישנא אחרינא ואילו
.
שנתכפרו הבעלים מתה,
(מנחות פ. מכת"י)
בשעה הראוי' להקרבה והוי כאילו כל
ושמואל חדא קאמר מוקמי' לה כר"ש
דתניא ר' שמעון אומר אף
בפסח היכא דאבד ונמצא אחר חצות קודם
שעה ראוי' להקרבה אבל הכא איכא
דאי כר' או כרבנן דאית להו רועה
שכפרו בעליו (ושעברה)
שחיטה יקרב שלמים שמואל כרבה ס"ל
[ושעברו] שנתן יהו מתות,
חדא ודאי דלא קרבה:
בחטאת מאי סימנא קא נקיט שמואל
ותנן נמי ר' שמעון אומר
הפריש שתי חטאות לאחריות.
דאמר שחיטה קבע והא מדקאמר רבי
למימר חדא כל שבחטאת מתה בפסח
חמש חטאות מתות. אי
יוחנן עלה אין הפסח קרב שלמים אלא
הכי הא דתני שמואל
קשה לריב"א היכי דמי
קרב שלמים הלא אף הרועה בחטאת
כל שבחטאת רועה בפסח
אי דאמר הרי זו חטאת וחזר ואמר
קריבה שלמים בפסח אבל השתא
שנמצא אחר שחיטה אבל קודם שחיטה
נמי רועה הא ר' שמעון
הרי זו חטאת אין קדושה חל על
דס"ל כר"ש הוי סימן שלם דאין לך
לית ליה רועה כלל. אלא
לא אלמא
שחיטה קבע מכלל דשמואל
לעולם שמואל כר' סבירא
השניה דאין אדם מביא שתי חטאות
אבוד בחטאת שאינו מת ואין לך
סבר חצות קבע אלא שמואל כרבי סבירא
ליה ובאבודין אמר, אבל
אבוד בפסח שאינו קרב: ומאי קא
על חטא אחד ואי דאמר הרי אלו
בדחויין לא אמר, ופסח
ליה דאמר
אבודה למיתה אזלא והא כל
משמע לן. שמואל כיון דכל אבודין
בהמות חטאות האמר רבה במי
שאבד ונמצא קודם חצות
אבודין לר' מתין ואילו בפסח היכא דאבד
לאו אבוד הוא, כדרבא
שהוציאוהו (עירובין ד' נ.) כל שאינו בזה
בחטאת מתין ואתא שמואל למימר כל
דאמר אבודת לילה לא
קודם חצות ונמצא קודם חצות רועה
אבודין בפסח קריבין שלמים מתניתין
אחר זה אפי' בבת אחת אינו ואפי' אחת
שמה אבודה אלא רועה
קסבר קודם חצות לאו אבוד הוא וקסבר
מהן לא קדשה וע"כ אית לן למימר
היא הפסח שנמצא אחר שחיטה
לרבי היכי משכחת לה.
חצות קבע: מתני' המפריש נקבה
ושנינן אלא לשמואל לא
כגון שאמר אחת מהן תהא חטאת
ומתרצינן לה לעיל אחר זמן שחיטה
ב
אמרינן כל שבחטאת רועה
והאחרת לאחריות וקשה לן בשלא
יקרב אלמא קסבר האבוד בחצות
לפסחו או זכר בן שתי שנים ירעה עד
בפסח נמי רועה אלא חדא
יקרב: לאפוקי מדרבי יוחנן. דפליג
נאבדה החטאת אחת אמאי שני' תרע'
קאמר כל שבחטאת מתה
שיסתאב וימכר ויפלו
דמיו לנדבה לשלמים
ג)
בפסח קרב שלמים. ומאי
והא לא הוקדשה אלא לאחריות
עליה ואמר אין הפסח קרב שלמים
המפריש
אתא לאשמעינן לאפוקי
אלא שנמצא אחר שחיטה: אבל נמצא
החטאת דהיינו אם תאבד אבל אם
מדר' יוחנן דאמר אין
קודם שחיטה. ואע"ג דאבוד
לך פסח שקרב שלמים
לא נאבדה לא נתקדשה ונראה לר"י דכל כי האי גוונא גמירי לה
היה בחצות רועה דשחיטת השניה
דרועה: אלא שמואל כר' שמעון סביר' ליה. פרש"י דאי כרבי
אלא שנמצא אחר שחיטה,
קבעה ליה לקמא בדחוי: קא משמע לן. שמואל דאמר כל שבחטאת
אלמא שחיטה קבעה,
מאי סימנא דנקיט שמואל הלא אף הרועה בחטאת בפסח קריבה
מתה וכר' שמעון דאמר אבודה בשעת הפרשה מתה ואשמעינן שמואל
מכלל דשמואל סבר חצות
קבע. זו דקדוקה של
שלמים ולא נהירא לר"י דמאי קאמר הא באבודה לא משכחת לרבי
אבוד בשעת הפרשה ובחצות שהוא נקרא אבוד אפי' נמצא קודם
שמועה זו ועניניה כולן
דרועה דבהפריש שתי חטאות לאחריות פירש רש"י גופיה דלאו אבוד
שחיטה קרב שלמים דחצות הוא דקבעיה בדחוי והשתא אע"ג
פשוטין.
הוא ומיהו לפירוש ר"י דפירש דר' אושעיא מיירי אפי' באבודה אתי
דאוקימנא לשמואל חדא קאמר ליכא לאוקומא כל שבחטאת מתה אמתו
מתני' המפריש נקבה
לפסחו כו'.
שפיר ונראה לר"י דכר' שמעון נמי לא מתוקם אלא באבודין דאם לא
לה בעליה דהא כל מתו בעליה מתות ואלו פסח מתו בעליו אחר
כן תיקשי דנאבד קודם חצות ונמצא קודם חצות בפסח רועה ואבודת
חצות רועה וקבעתיה חצות. וליכא למימר דסביר' ליה שמואל חצות
לילה דלאו אבודה (היא) בפסח קודם חצות מתה לרבי שמעון ואע"ג
לא קבעה דהא ר' יוחנן בר פלוגתיה הא סברא אית ליה הלכך על
דלרבי שמעון אית ליה לקמן (ד' צח.) בעלי חיים אינן נדחין וסבירא
כרחיך באבודין מוקמינן ליה ועוד דר' יוחנן בר פלוגתיה אאבודין
פליג דקאמר נמצא: הכי גרסינן לישנא אחרינא ואלו בפסח היכא
ליה בפסח [דמית] אחר חצות קרב שלמים אע"פ שנדחה שמואל לא
דאבד ונמצא אחר חצות קודם שחיטה קרב שלמים. ולעיל קא מיהדר
קסבר לה בהא כר' שמעון ורשב"ם מפרש דהא דשנינן כי קאמר
שמואל באבודין בדחויין לא אמר שנויא דחיקא הוא והשתא דמשני
והרי אבודה בשעת הפרשה לרבנן וכו' ואלו בפסח האבוד בחצות
סבר לה כרבי שמעון מתרץ מילתיה דשמואל כמשמעות הראשון
והפריש אחר תחתיו ונמצא זה אחר חצות קרב שלמים כר' זירא
ואע"ג דאבוד היה בשעת הפרשה: ומשני בלישנא אחרינא שמואל
דמיירי בין באבודין בין בדחויין והשתא לא מצי שמואל סבר כרבי
כרבה סבירא ליה. דאמרד) קודם שחיטה שנינו שהנמצא קודם שחיטה
דאם כן קשיא חטאת שעברה שנתה והפריש שתי חטאות לאחריות
רועה בפסח כרבנן בחטאת: ופרכינן והא מדאמר ר' יוחנן עלה אין
דלרבי לאו למיתה אזלי ובפסח קריבה שלמים הלכך מוקי לה כרבי
הפסח קרב שלמים אלא שנמצא אחר שחיטה. מכלל דשמואל אמר
שמעון דאמר בכל חמש חטאות דלמיתה אזלי בכל ענין ואילו בפסח
קרבי שלמים ואע"ג דנאבד ונמצא קודם חצות בפסח רועה לשמואל
אפילו נמצא קודם שחיטה קרב שלמים דלאו שחיטה קבעה אלא חצות
דהא קתני לה בהדיא במתני' מיהו חד צד באבד קרב שלמים כגון
קבעה וזה כיון דבחצות אבוד היה קרב שלמים אלמא לשמואל אבוד
בשעת הפרשה אע"פ שהיה בשעת כפרה קרב שלמים: אלא
נמצא אחר חצות וה"ק בכל ענין שבחטאת מתה איכא צד דבפסח קרב
שמואל כר' סבירא ליה. כדלעיל עד קא משמע לן חצות קבע:
שלמים וקא משמע לן לאפוקי מדרבי יוחנן דבע"א לא הוה קמשמע לן
מתני' או זכר בן שתי שנים. דאינו ראוי לפסח: ירעה עד שיסתאב
מידי דבענינים אחרים מיתנו או במשנה או בברייתא דקרב שלמים
ויביא בדמיו שלמים. דקבעתיה הפרשה אע"פ שמעיקרו דחוי הוא
ואין ר"י יודע מנא ליה לגמרא דלר' שמעון חמש חטאות מתות בכל
הרי הוא כקבוע שנדחה שאין הוא עצמו קרב שלמים אלא דמיו:
ענין ויש לדקדק מדקתני בפרק שני דתמורה (דף טו.) רבי שמעון אומר
חמש חטאות מתות ולד חטאת תמורת חטאת כו' ולא מפליג כדמפליג
המפריש
בריש ולד חטאת (תמורה דף כא:) במתני' באבדה בין כיפרו הבעלים ללא כיפרו ואיהו לא מפליג לא בהא ולא באחריני משמע דבכל ענין קאמר:
המפריש נקבה לפסחו כו' ויביא בדמיה שלמים. אומר ר"ת דהא דקתני ויביא בדמיה שלמים היינו בשנשתיירה אחר הפסח כמו כולה
בבא דלעיל אבל קודם הפסח יביא בדמיה פסח וכן מחלק בהדיא בברייתא בתמורה באלו קדשים (דף יט.):
ויביא בדמיה שלמים. אבל היא עצמה אינה קריבה שלמים דיש דחוי בדמים כדאמר בגמרא שמתחלה לא הוקדשה ליקרב היא
עצמה וא"ת ימכרנה כמות שהיא בלא מום כיון שמעולם לא נתקדשה קדושת הגוף ואור"י דלא מיבעיא מקדיש נקבה לפסחו
דפסח קרב שלמים אחר הפסח והיא ראויה לשלמים אם תחלה הוקדשה לכך אלא אפי'
מקדיש נקבה לאשמו אמר באלו קדשים
(שם:) תרעה עד שתסתאב ותימכר
ויביא אשם ואפילו רבי שמעון דאמר התם תימכר
שלא
במום מצי מודה
הכא כדפרישית:
שמע