צח:
מי שהיה פרק
תשיעי
פסחים
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
והא קא מייתי קדשים לבית הפסול. לר"ש קא פריך דממעט בזמן
לו אצל זו: וכן הם אומרים. לאותו יחיד הבא אצלן:
ואחד מזו בא
לו א מיי' פ"ו מהל'
א) זבחים עה:, ב) קדושין
מא:, ג) [תוספתא פ"ט
פסולי המוקדשין
אם שלנו הוא פסח זה. שמשכנו אלינו ויפה ביררנו את שלנו משוך
אכילת הבשר ושורפו לנותר עד בקר שלא כדין משום ספק פסח
ה"ב], ד) [במדבר יח],
הלכה טו [והל' ה]:
❖
והל"ל ירעו שדין הבכור לשני ימים ולילה אחד: מביאין קדשים לבית
ידיך משלך והימנה עמנו על שלנו ואם שלך הוא פסח זה הרי אתה
לז ב מיי' שם [הל"ו] והל'
ה) [לקמן צט.], ו) [שם],
הפסול. למעט בזמן אכילתן מוטב מלנתקן לרעייה: ישחטו בצפון.
עליו וידינו משוכות משלנו
ויהא לבני חבורה האחרת ונמנינו על
יב והל' טו ופ"ד מהל'
ק"פ הלכה ח:
זה שלך נמצא אם החליפו הרי זה
כחומר אשם ולא כשלמים בכל מקום
לח ג מיי' פ"ג מהל' ק"פ
הגהות מהר"ב
הומשכו כל חבורה וחבורה משלהן
ויאכלו כחומר שבהן כתורת האשם
והא קא מייתי קדשים לבית הפסול רבי
הלכה ד:
ונמנו על אותו שביררו וכן בני חבורה רנשבורג
לזכרי כהונה ליום ולילה לפנים מן
לט ד מיי' שם הלכה ה:
שמעון לטעמיה דאמר מביאין קדשים לבית
מ ה ו מיי' שם הל' ו:
א] תוס' ד"ה ופטורין וכו'
הקלעים: לבית הפסול. שממעט
השניה אומרים ליחיד הבא אצלן. ועל
הפסול דתנן אשם שנתערב בשלמים רבי
מא ז ח מיי' שם הל' ז:
א)
דלא דמי להא דאמר לעיל
כרחינו צריך אחד מאלו לבוא אצל
בזמן אכילת השלמים אלא ירעו:
מב ט מיי' שם הלכה ח:
וכו'. נ"ב עי' מהרש"א
שמעון אומר ישחטו בצפון ויאכלו כחומר
ורבנן. דאמרי אין מביאין היכי
אלו ולימנות עמהן ולא אמרינן ימשכו
ולח"מ פ"ג מהלכות ק"פ
שבהן אמרו לו אין מביאין קדשים לבית
❖
א
הלכה ד' והצל"ח לא ראהו:
אלו משלהן בכל מקום שהוא ואלו
עבדינן לפסח שנתערב בבכורות
הפסול ורבנן היכי עבדינן אמר רבא ב נמתין
משלהן ויחזרו וימנו אלו על האחד
בשלמא גבי אשם שנתערב בשלמים
לו עד שיוממו ויביא בהמה שמינה ולימא
ואלו על האחד משום דאמרינן
או פסח שנתערב בעולה ואשם איכא
מוסף רש"י
למימר ירעו וימכרו ויביא בדמיהן
בברייתא בגמ' ה) בין לרבי יהודה בין
כל היכא דאיתיה לפסח תחול עליה דהאי
ויאכלו כחומר שבהן.
אותן קרבנות כדאמרן לעיל [ע"א] אבל
לר' יוסי אסור לימשך כל בני חבורה
ואכיל להו בתורת בכור בעל מום:
לזכרי כהונה ובעזרה ליום
מתני' חבורה שאבד פסחה ואמרו לאחד
ולילה כדין אשם, ובעל
בכור נאמר בו לא תפדה ואין לו
מן הפסח להניחו בלא בעלים
ד)
ב)ג
השלמים יצא ידי שלמים,
פדיון ואינו תופס את דמיו ואינו יוצא
ועכשיו כשהאחד מבני החבורה זו
צא ובקש ושחוט עלינו והלך ומצא ושחט
שהרי כל אחד יקרב למי
מקדושתו לחול על המעות אלא נאכל
בא אצל החבורה האחרת ממה נפשך
שהוא (זבחים עה:). לבית
והם לקחו ושחטו אם שלו נשחט ראשון
הפסול. שממעט בזמן
במומו לכהן ופסח בר פדיון הוא
אין כאן פסח בלא בעלים אם יפה
הוא אוכל משלו והם אוכלין עמו משלו ואם
אכילת שלמים ומביא לידי
ואינו נאכל בלא פדיון: ממתין עד
ביררו הרי כל חבורתו עליו חוץ מן
נותר, אלא ירעו וימכרו
שלהן נשחט ראשון הם אוכלין משלהן
שיוממו ויביא בהמה שמינה. ביפה
האחד שפירש מהן ומשך ידו ואם הם
(שם). והם אוכלין עמו
משלו. שהרי עשאוהו
והוא אוכל משלו ואם אינו ידוע איזה מהן
שבהן: ונימא כל היכא דאיתיה לפסח
החליפו הרי הלך אחד מהם
שליח לשחוט, ושלהן פסול
תיחול. קדושתיה אהנך מעות ומייתי
עם חבורה האחרת וכשמשכו (קדושין מא:).
נשחט ראשון או ששחטו שניהם כאחד הוא
❖
בהנך מעות שלמים כדין מותר
הנותרים את ידיהן ממנו נשאר הוא
הדרן עלך מי שהיה
אוכל משלו והם אינם אוכלין עמו ושלהן
הפסח: ואכיל להו. לכל התערובת:
עליו: וכן חמש חבורות של חמש
יצא לבית השריפה
ופטורין מלעשות פסח
בתורת בכור בעל מום. ואיזו היא
חמש. בני אדם שנתערבו פסחיהם
ופטורין מלעשות
שני ד אמר להן אם
רבינו חננאל
תורתו אין נשחט באטליז ואין נמכר
כל חבורה וחבורה מושכים להם א'
אחרתי צאו ושחטו עלי
פסח שני.
ואקשינן והא קא מייתי
באטליז ואין נשקל בליטרא ואם היה
מן הפסחים וחמש אנשים שבכל
קדשים לבית הפסול שדין
לא דמי להא דאמר
הלך ומצא ושחט והן
מכיר בפסח שנפדה היה שוחטו
חבורה וחבורה מתחלקין לחמשה
הבכור להאכל שני ימים
לעיל א] (פח:) שכח לפני
ומוכרו באטליז אם ירצה: מתני'
לקחו ושחטו אם שלהן
פסחים שאם החליפו לא יהא כאן
ולילה אחד, כדתנן בפ'
זריקה חייבין לעשות
איזהו מקומן של זבחים.
צא ובקש. את האבוד ושחוט עלינו:
פסח שלא יהא אחד מבעליו הראשונים
נשחט ראשון הן אוכלין
והפסח אינו נאכל אלא
פסח שני:
אם שלו נשחט ראשון. הואיל והם
עליו: וכן הם אומרים. כשנעשו
משלהן והוא אוכל עמהן
בלילה, ומותר הפסח נמי
הדרן עלך מי שהיה
אמרו לו שחוט עלינו על שלו הם
עתה חבורות חדשים אומרים
אינו נאכל אלא ליום ולילה
ואם שלו נשחט ראשון
כמו שאמרנו בפרק שקודם
נמנין ושוב אין יכולין להימנות על
הארבעה לאחד אם שלך הוא פסח
הוא אוכל משלו והן אוכלין משלהם ואם
זה. וכיון שאתה אוכל
שלהן ושלהן ישרף דפסח בלא בעלים
זה ידי ארבעתינו משוכין מארבעה
הבכור בקדושת פסח אתה
אינו ידוע איזה מהן נשחט ראשון או ששחטו
הוא ואוכלין כולן משלו: ואם שלהן
גורם לו להפסל הנותר
פסחינו בכל מקום שהן ונימנינו עמך
שניהם כאחד הן אוכלין משלהן והוא אינו
בבקר כדין הפסח והוא
נשחט ראשון הוא אוכל משלו. שהרי
וכך הן חוזרין ואומרים לשני וכן
כשר עדיין עד יום שלישי,
אוכל עמהן ושלו יצא לבית השריפה ופטור
לא נמנה על שלהן והם אוכלין
הארבעה לכל א' שבחבורה וכן כל
וזה הוא וכי מביאין קדשים
מלעשות פסח שני אמר להן ואמרו לו
כי האי גוונא לבית הפסול,
חבורה וחבורה: שנתערבו פסחיהן.
משלהן שהרי חזרו בהן מן האבוד
ה
דתנן בזבחים (פ"ז)[פ"ח]
ומשכו ידיהן ממנו: והן אינן אוכלין
ראובן ושמעון שנתערבו פסחיהן
אוכלין כולן מן הראשון ואם אין ידוע איזה
אשם שנתערב בשלמים
עמו. שמא שלהן נשחט ראשון
ראובן מושך לו אחד ושמעון מושך
רבי שמעון אומר שניהם
מהן נשחט ראשון שניהן יוצאין לבית
ישחטו בצפון ויאכלו
ונמשכו מזה: ושלהן יצא לבית
לו אחד ראובן הולך וממנה עמו את
השריפה לא אמר להן ולא אמרו לו אין
ו
כחמור שבהן, אמרו לו
השריפה. שמא שלו נשחט ראשון
לוי מן השוק ואומר כל מקום שהוא
אין מביאין קדשים לבית
אחראין זה לזה ז שתי חבורות שנתערבו
ואין נמנים על השני: ופטורין מפסח
פסח שלי הרי אתה נמנה עליו שמעון
הפסול, אלא לרבנן היכי
פסחיהן אלו מושכין להן אחד ואלו מושכין
לעביד. אמר רבא ממתין
שני. דממה נפשך בראשון נימנו
ממנה עמו את יהודה מן השוק
להם עד שיוממו ומביא
להן אחד אחד מאלו בא לו אצל אלו ואחד
ואכילה לא מעכבא: אמר להם אם
דעכשיו יהו שנים על כל אחד כל
בהמה שמנה ואומר כל
מאלו בא לו אצל אלו וכך הם אומרים אם
איחרתי שחטו עלי. יחיד שהלך
מקום שהוא: זה בא אצל זה. ראובן
היכי דאיתיה לפסח תחול
קדושתיה עליה דהאי,
לבקשו ואמר לבני חבורה אם איחרתי
בא לו אצל פסח שמשך לו שמעון
שלנו הוא הפסח הזה ידיך משוכות משלך
ואכיל להו להנך בתורת
שחטו עלי והמנוני עמכם
ושמעון בא לו אצל פסח שמשך לו
ונמנית על שלנו ואם שלך הוא הפסח הזה
בכור.
מתני' חבורה שאבד
והן לא אמרו שחוט עלינו: הוא
ראובן וכן אומר ראובן ליהודה
ידינו משוכות משלנו ונמנינו על שלך וכן
פסחה ואמרו לאחד צא
אוכל עמהן. ושלו ישרף דכיון
הנשאר על פסח שבירר לו שמעון
חחמש חבורות של חמשה חמשה ושל עשרה
ובקש עלינו כו'. ת"ר אמר
שהמנוהו על שלהן הרי נמשך מן
אם שלך הוא פסח זה שיפה בירר לו
להם ואמרו לו אוכלין מן
עשרה מושכין להן אחד מכל חבורה וחבורה
הראשון לא אמר להם
הראשון וחזר בו משליחותו: ושלו
שמעון תחלה הרי ידי משוכות משלי
וכן הם אומרים ט שנים שנתערבו פסחיהן זה
ולא אמרו לו אין אחראין
יצא לבית השריפה. שמא שלהן
והריני נמנה עמך על זה ואם שלי
זה לזה.
מושך לו אחד וזה מושך לו אחד זה ממנה
נשחט ראשון ונמשך משלו שהרי
הוא פסח זה שלא כיווננו לברר תחלה
עמו אחד מן השוק וזה ממנה עמו אחד מן
עשאן שלוחין: ופטור מפסח שני.
יפה ואין זה פסח שנימנית עליו עם
ממה נפשך בראשון יצא: אמר להם.
שמעון הרי ידיך משוכות משלך והמנה
השוק זה בא אצל זה וזה בא אצל זה
שחטו עלי אם איחרתי ואמרו לו
על זה. ולכך הוצרך כל אחד להמנות
וכך הם אומרים אם שלי הוא פסח זה
בקש ושחוט עלינו יאכלו כולן מן
אחד מן השוק שאם באו להתנות
ידיך משוכות משלך ונמנית על שלי ואם
הראשון דהם שלוחיו והוא שלוחם:
כשהן יחידין ולומר אם שלי הוא פסח
שלך הוא פסח זה ידי משוכות משלי
ואם אין ידוע איזהו נשחט ראשון.
זה ושלך שלך הרי יפה ביררנו ואם
ונמניתי על שלך: גמ' תנו רבנן ג) אמר
ישרפו שניהם ופטורין מפסח שני:
לאו הריני מושך משלי ונמנה על שלך
להן ואמרו לו אוכל מן הראשון לא אמר
אינן אחראין זה לזה. אין אחריות
נמצא כשהוא נמשך משלו הרי הוא
להן ולא אמרו לו
אינן אחראין זה לזה
וטענה זה על זה ואין זה וזה חוששין
מניח פסחו כמות שהוא כלומר בלא
מכאן
איזו נשחט ראשון אלא הן אוכלים
בעלים שעדיין לא נמנה אחר עליו
משלהם והוא אוכל משלו: אלו מושכין להם אחד. מן הפסחים
ואפי' לר' יוסיו) לית ליה והא ליכא למימר שימנה כל א' על של חבירו
אין זה מנין: גמ'
ואלו מושכין אחד: אחד. מבני חבורה זו בא לו אצל חבורה זו
קודם שימשך
משלו דהנמנה
על שני פסחים
מכאן