מי
שהיה פרק
תשיעי פסחים
צט.
מסורת הש"ס
תורה אור השלם
מכאן אמרו. מפני דבר כזה אמרו יפה שתיקה כו' שאילו אמר ואמרו
רצו כולן לימשך ימנו עליו אחרים תחלה אבל לבני חבורה ראשונה לא
א) מס' ד"א זוטא פ"ז,
1. גַּם אֱוִיל מַחֲרִישׁ חָכָם
ב) [תוספתא פ"ז ה"ה],
קפיד קרא: כיון דאמר ר' יהודה. בפרקין דלעיל (דף צא.) מעיקרא
השני אין לו תקנה לא אמר ולא אמרו שניהן ראויין זה אוכל משלו כו':
יֵחָשֵׁב אֹטֵם שְׂפָתָיו נָבוֹן:
ג) [לעיל צא.], ד) נזיר סד:,
משלי יז כח
לימא מתני'. דקתני שנים שנתערבו פסחיהן כו': דלא כר' יהודה.
לאימנויי אחרינא עליה קאי ואפילו אין שם תערובת הלכך זה הבא מן
ה) עי' כסף משנה פ"ז
2. וְאִם יִמְעַט הַבַּיִת
דבעי שיהא א' מבני חבורה הראשונה קיים עליו דהא ודאי אותן שנים
השוק ונמנה עליו בכל מקום שהוא הוה ליה אחד מבני חבורה ראשונה:
הלכה ח מהל' ק"פ בד"ה
מִהְיֹת מִשֶּׂה וְלָקַח הוּא
בד"א, ו) היינו לדעת רש"י
מתני' נמי דייקא. דר' יהודה היא:
שהביאו מן השוק אינן חשובין מבני
וּשְׁכֵנוֹ הַקָּרֹב אֶל בֵּיתוֹ
ואין כן דעת התוספות
בְּמִכְסַת נְפָשֹׁת אִישׁ לְפִי
חמשה וארבעה לא. חמש חבורות
חבורה הואיל ולא היו בשעת לקיחתו.
מכאן אמרו חכמים יפה שתיקה לחכמים
א)
והרמב"ם ז"ל, ז) תוספתא
אָכְלוֹ תָּכֹסּוּ עַל הַשֶּׂה:
ועל כרחיך רבי יהודה אבני שעת
שיש בהן אחת של ארבעה אנשים
❖
פ"ח ה"ג, ח) שם, ט) זבחים
קל וחומר לטפשים שנאמר 1 אויל מחריש
שמות יב ד
❖
ק., י) שם, כ) צ"ל טמא מת,
לקיחתו קפיד דאי אמנויין בתר הכי
ואין בה כדי לתת חלק אחד לכל פסח
חכם יחשב: שנים שנתערבו פסחיהם וכו':
ופסח לא שרי מתני': מ"ט לאו משום
סגי מאי איכא בין דידיה לרבי יוסי
לימא מתניתין דלא כר' יהודה דתניא 2 ואם
רבינו חננאל (המשך)
דלא פש אחד מבני חבורה גביה.
ונמצא שאם הוחלפו בשעת שחיטה
הגהות הב"ח
ימעט הבית מהיות משה מלמד שמתמעטין
ב)
מאותו שנמנית בו, ועכשיו
על ידי התנאי והמשכה אין אחד מן
שאם נתחלפו פסחן של אלו לאותה
(א) רש"י ד"ה דלא כרבי
נמנית על שלי. ואם
והולכין ובלבד שיהא אחד מבני חבורה
הראשונים קיים עליו ורישא דקתני
חבורה שנתחדשה אחרי כן שיש
יהודה וכו' רשות בעליו
שלך הוא, ידי משוכות
קיים דברי רבי יהודה רבי יוסי אומר ובלבד
דבעינן שהוחלפו מכל חבורה לכל
ארבעה מארבע חבורות ומאותה של
הס"ד ואח"כ מ"ה מלמד
משלי ונמניתי על שלך.
❖
שמתמעטין ואם ימעט:
וכך עושה השני. נמצאו
הפסח טעמא משום דבעי אתנויי
ארבעה לא הי' בה דלרבי יוסי טעמא
שלא יניחו את הפסח כמות שהוא א"ר יוחנן
אותם שהביאו מן השוק
ומימר אם שלך הוא הפסח הזה
משום דצריך אחד מבעליו שימנה בו
אפילו תימא רבי יהודה כיון דאמר רבי
הם עיקרים על הזבח,
ידינו משוכות משלנו ונמנינו על שלך
את האחרון אבל אחבורה ראשונה
והעיקרים שהיו מקודם
יהודה אין שוחטין את הפסח על היחיד
רבינו חננאל
ג)
נמנין עמהם, ויתכן שכל
ואם לאו דאיכא חד מבעליו התם
דשעת לקיחה לא קפיד אפילו איכא
מעיקרא לאמנויי אחרינא בהדיה קאי וכאחד
מכאן אמרו יפה שתיקה
אחד מהם יוצא בעיקר
מאן קא ממני עליה והיאך יכולין לומר
בהו חבורה של ד' נמי איכא תקנתא
לחכמים ק"ו לטפשים.
פסחו של חבירו בכלל
מבני חבורה דמי א"ר אשי מתניתין נמי
ונמנינו על זה בלא רשות בעליו:
שימנו מן השוק אחד עמהן בכל מקום
וכתיב גם אויל מחריש
(א)
אלו שהביאו מן השוק.
דייקא דקתני וכן חמש חבורות של חמשה
חכם יחשב אוטם שפתיו
ולפיכך אמרנו לימא מתני'
ואם ימעט. משמע אם רצו מתמעטין
שהוא פסחן ונמצאו עליו חמשה אנשים
נבון. שתי חבורות
דלא כרבי יהודה, דתניא
חמשה של חמשה אין אבל של חמשה
ונמשכין ובלבד שיהא אחד מבני
כדי לחלק אחד לכל פסח ופסח אלא
שנתערבו פסחיהם אלו
ואם ימעט הבית מהיות
וארבעה לא לאו משום דלא פייש חד מבני
מושכין להם אחד וכו'.
החבורה קיים דאם ימעט משמע שיש
שמעת מינה אבני חבורה קפיד:
משה מלמד שמתמעטין
פי' בני חבורה זו מושכין
והולכין ובלבד שיהא אחד
שיור: כמות שהוא. בלא בעלים ואם
חבורה גביה שמע מינה:
הדרן עלך
מי שהיה טמא
(לו) [להם] כבש אחד ובני
מבני חבורה קיים דברי
חבורה האחרת מושכין
ר' יהודה. ר' יוסי אומר
הדרן
עלך מי שהיה טמא וסליקא לה פסח שני
להם הכבש האחר, אחד
בלבד שלא יניח הפסח
מבני חבורה זו בא ונמנה
כמות שהוא, כלומר לא
עם בני חבורה האחרת
בא הכתוב אלא ללמד
פסקי הלכות פסח שני בקצרה
ואחד מבני חבורה האחרת
שלא יניחו הפסח כמות
בא לו ונמנה עם בני
שהוא. ומשני ר' יוחנן
חבורה זו. וכך הן אומרין,
אפילו תימא רבי יהודה
אם זה הפסח שלנו הוא
היא מתני', כיון דאמר רבי
כתיב בתורה איש איש כי יהיה טמא לנפש או בדרך רחוקה לכם
לפי שאין היחידים עושין בשני אלא בזמן שרוב הקהל עשו הראשון.
(ידינו) [ידך] משוכות
יהודה אין שוחטין את
משלך ונמניתה על שלנו.
או לדורותיכם ועשה פסח לה' בחדש השני בארבעה עשר יום
וכן אם היו רוב הקהל טמאי מתים ומיעוטן בשאר טומאות הטמאי
הפסח על היחיד, מעיקרא
ואם זה הפסח הוא שהיה
למנויי אחרינא בהדיה
בין הערבים יעשו אותו וגו' ככל חקת הפסח יעשו אותו. ושנינו שאף
מתים עושין בראשון והמיעוטין אינן עושין לא בראשון לפי שאין
לחבורתך ויש לך חלק
קאי, וכאלו האי דאתי
כל אונס במשמע שאם נאנס או שגג בראשון יעשה בשני אלא שטמא
טומאה דוחה בראשון אלא טומאת מת לבד ובשני אינן עושין לפי שאין
בכללם הרי הוא לך (וידיך)
עכשיו ומנייה בהדיה על
[ידינו] משוכות משלנו
פסחו מלכתחלה בהדיה
ודרך רחוקה פטורין מן הכרת אפילו הזיד בשני ושאר אונסין בראשון
עושין בפסח שני אלא אם נעשה הראשון בטהרה. היו שליש הקהל
ונמנינו על שלך. ולמה
הוא כאלו נמנה על
אם הזיד בשני חייב כרת. אבל הזיד בראשון בלא שום אונס ושגגה
טהורים ושליש טמאי מתים ושליש טמאים בשאר טומאות הטמאי
צריכין אנו לכך, מפני
הראשון ותרויהו עיקרא
שאנו צריכין להיות מי
נינהו, הלכך מבני החבורה
אפילו נאנס בשני חייב כרת: איזהו דרך רחוקה מי שהיה בינו ובין
מתים אינן עושין לא בראשון שהרי הן מיעוטין לגבי טהורים עם
שנמנה עיקר על אותו
דמי. אמר רב אשי
ירושלים יום י"ד עם עליית השמש ט"ו מיל או יותר היה פחות מזה
הטמאים משאר טומאות ובשני אינן עושין שהרי מיעוט עשו בראשון.
הפסח מתחלה יהיה מנוי
מתני' נמי דיקא דצריך
גם עכשיו עיקר וימנה
ולא הגיע לירושלים מפני שעכבוהו בהמות או שהיה בירושלים והיה
כיצד משערין הפסח לידע אם רוב הקהל טמאים או טהורים אין
להשאר אחד מבני חבורה
אחרים עמו. וכך עושין
מדקתני וכן חמש חבורות
חולה ברגליו ולא הגיע לעזרה עד שעבר זמן הקרבה הרי זה אונס
משערין בכל האוכלין שאפשר שיהיו עשרים נמנים על פסח א' ומשלחין
בני חבורה האחרת. כאשר
של חמשה חמשה, ולא
ואינו בדרך רחוקה. היה חבוש ביד ישראל חוץ לחומת ירושלים
אותו לשחוט ביד א' אלא משערין בכל הנכנסין לעזרה. ועד שהן מבחוץ
פירשנו מעשה האחרת
קתני (וכן חמשה) וכן
כך מעשה השניה. וכן
חמש חבורות של ארבעה
והבטיחוהו לצאת לערב שוחטין עליו אבל נחבש ביד נכרים אין שוחטין
קודם שתכנס כת הראשונה משערין אותן. פסח שהקריבוהו בטומאה
חמש חבורות של חמשה
ארבעה, אלא תני חמשה
עליו עד שיצא ואם שחטו עליו ויצא הרי זה אוכל. שחטו עליו ולא יצא
נאכל בטומאה שמתחלתו לא בא אלא לאכילה. ואינו נאכל אלא לטמאי
חמשה ושל עשרה עשרה
שילכו ארבעה מהן בכל
נמשכין להם אחד מכל וכך
חבורה אחד מהן, וישאר
וכן האונן והחולה והזקן שיכולין לאכול ששחטו עליהן ואחר שנזרק
מת שנדחית להם הטומאה ולכיוצא בהן מטמאי טומאת מגע אבל לא
הן אומרין ופשוטה היא.
אחד מהן בחבורה שלו,
הדם נטמאו במת ואינן יכולין לאכול פטורין מפסח שני [וכן כל מי
לטמאים שטומאה יוצאה מגופן ואם אכלו פטורין ואפילו אכלו טמאי
שנים שנתערבו פסחיהן
ויביאו אצלו מכל חבורה
שהיה ראוי בשעת שחיטה וזריקה ונדחה אחר כך פטור מפסח שני].
מת מהאימורין שלו פטורין. בד"א שהפסח נאכל בטומאה כשנטמאו
ה)
זה מושך לו כבש אחד
אחת, נמצאו בכל חבורה
וזה מושך לו כבש אחד,
חמשה. ואלו הן חמש
טמא שיכול להטהר בפסח ראשון ולא טבל וישב בטומאתו וכן הערל
הציבור קודם זריקת הדם אבל אם נטמאו לאחר זריקת הדם לא יאכל.
זה ממנה עמו אחד מן
חבורות, ארבעה מהן
שלא מל בראשון הרי זה הזיד בראשון: ואיזהו טמא נדחה לפסח שני
שחטוהו בטהרה ונטמאו רוב הציבור קודם זריקה זורק את הדם
השוק על פסחו, וזה
חמשה חמשה, וחבורה
ממנה עמו אחר על פסחו
אחת ארבעה, נמצאת
כגון זבים וזבות נדות ויולדות ובועלי נדות אבל הנוגע בנבלה ושרץ
והפסח לא יאכל. היו כלי שרת טמאים בשרץ וכיוצא בו אע"פ שמטמאין
אחד מן השוק. נמצאו
חבורה זו שיש בה ארבעה
וכיוצא בהם ביום י"ד הרי זה טובל ושוחטין עליו אחר שיטבול ואוכל
את הבשר לא יעשוהו אלא הטהורים ויאכל אע"פ שהוא טמא שמוטב
בכל פסח שנים שנים,
הולך אחד מהן בכל
זה ראשון שהפריש אותו
לערב. וזב שראה ב' ראיות וטבל בשביעי שוחטין עליו ואוכל לערב וכן
שיאכל בטומאת בשר שהיא בלאו ולא יאכלוהו טמאי הגוף שהם בכרת:
חבורה. הלכו הארבעה
הכבש שנתערב לפסחו
בארבע חבורות ולא נשאר
שומרת יום כנגד יום ואם ראו אחר זריקת הדם פטורין מפסח שני
מה בין פסח ראשון לשני הראשון אסור בחמץ בבל יראה ובל ימצא
מניח אותו הכבש שמשך
בחבורתן אחד אלא הן הן
ו)
ואין שוחטין על הנדה בשביעי שלה: טמא מת שחל ז' שלו בע"פ אף
ואינו נשחט על חמץ [ וצריך ביקור ד' ימים] ואין מוציאין ממנו חוץ
לעצמו לזה שהביאו מן
הארבעה שבאו ונתקבצו
השוק וממנה עמו עליו,
בה אחד מכל חבורה,
על פי שהוזה עליו וטבל וראוי לאכול קדשים לערב אין שוחטין עליו
לחבורה וטעון הלל באכילתו ומביאין עמו חגיגה ואפשר שיבא בטומאה
והולך אצל שמשך אותו
ש"מ מדלא קתני ארבעה
ונדחה לשני בד"א שנטמא בטומאת מת שהנזיר מגלח עליהן אבל
אם נטמא רוב הקהל טומאת מת אבל פסח שני חמץ ומצה עמו בבית
הכבש השני, וגם הוא
אלא חמשה חמשה צריך
עושה כמעשה חברו. וכך
שישאר אחד מבני חבורתו
בטומאת מת שאין הנזיר מגלח עליהן שוחטין עליו בז' שלו אחר הזאה
ז)[ואין נשחט בג' כתות ואין צריך ביקור] ואינו טעון הלל באכילתו
הן אומרין, אם שלי
קיים שם ש"מ.
וטבילה. מי שעשה פסח בחזקת שהוא טהור ואח"כ נודע לו שהיה
ומוציאין אותו חוץ לחבורתו ח)ואין מביאין עמו חגיגה ואינו בא
הפסח הזה ידיך משוכות
הדרן עלך מי שהיה
טמא בטומאת התהום פטור מפסח שני אבל נודע לו שנטמא בטומאת
בטומאה ושניהם דוחין את השבת וטעונין הלל בעשייתן ונאכלין צלי
טמא
ודאי חייב בפסח שני. בד"א בטהור אבל טמא כגון ד)טמא מת שנטמא
בבית אחד על מצה ומרור ואין מותירין מהן ואין שוברין בהן את
בטומאת התהום בששי שלו אע"פ שנודע לו אחר שעשה הפסח חייב
העצם: נשים שנדחו לשני בין מפני טומאה ודרך רחוקה בין משאר
בפסח שני שחזקת הטמא טמא עד שנטהר ספק טומאת התהום טהור
אונס ושגגה הרי פסח שני להן רשות לפיכך אינן שוחטין עליהן בפני
עצמן בשבת בפסח שני. ט)האונן שמת לו מת אחר חצות בי"ד שכבר
לפסח: בטומאת מת בין ודאי בין ספקו יחידים שהן מיעוט הצבור
נדחין ולא צבור אפילו הם מחצה קהל אין נדחין שאם היה בפסח ראשון
נתחייב בק"פ שוחטין עליו וטובל ואוכל שאנינות לילה מדרבנן וכן י)מת
רוב הקהל או הכהנים או כלי השרת טמאים בטומאת מת עושין הפסח
לו מת בי"ג ונקבר בי"ד אבל מת לו מת קודם חצות ידחה לשני ואם
שחטו וזרקו עליו טובל ואוכל לערב. גר שנתגייר בין פסח ראשון לשני
הטמאים עם הטהורים בטומאה אפילו היה ברוב הטמאים רק א'
וכן קטן שהגדיל בין ב' פסחים חייבין בפסח שני ואם שחטו עליו
[עודף]. היו מחצה על מחצה כולן עושין בראשון והטהורים עושין
לעצמן בטהרה וטמאים לעצמן בטומאה. היו הנשים משלימין לרוב
בראשון פטור. הזאה אינה דוחה שבת כגון (כ)זב) שהגיע ז' שלו בי"ד
בשבת אין מזין עליו ואפילו חל הי"ג בשבת אין מזין עליו בי"ג אלא
טהורים הטהורים עושין הראשון והטמאין אינן עושין לא הראשון ולא
למחרת בי"ד ואין שוחטין עליו אלא ידחה לשני:
השני. היו רוב הקהל טמאים בשאר טומאות ומעוטן טמאי מת אותן
(שאר עניני סדר וחובת ליל ט"ו מבואר הכל
בש"ע א"ח)
טמאי מת אינן עושין לא בראשון לפי שהן
מיעוט וגם שני אינן עושין
בעזרת
האל יתברך נשלם
סדר פסח ראשון
ושני