צט:
ערבי פסחים פרק
עשירי פסחים
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
ערב פסחים סמוך למנחה. קודם למנחה מעט: לא יאכל. כדי
(תוספות אחרים מערבי פסחים נמצאים בספר רב מרדכי)
א
א) [עי' תוספות לקמן קז.
א מיי' פ"ו מהל' מצה
ערב פסחים. אי גרסינן ערבי ניחא ואי גרסינן ערב ה"ק
ד"ה סמוך], ב) [שבת
הלכה יב סמג עשין מה
שיאכל מצה של מצוה לתיאבון משום הידור מצוה: ואפילו
א
ב
קכא:], ג) [שמות ו],
טוש"ע א"ח סי' תעא
עני שבישראל לא יאכל. בלילי פסחים עד שיסב כדרך בני חורין (א)
ערב ששוחטין בו (ב) פסחים א"נ ערב פסח
ד) צ"ל בלילי, ה) [שמות ו],
סעיף א:
לא
ראשון ושני: יאכל אדם. פירוש
זכר לחירות במטה ועל השלחן: ארבע כוסות. כנגד ארבעה לשוני
אפילו התפלל ומשום מצה
ב ב מיי' שם טור ש"ע
ו) [פ"ב הט"ו], ז) [ע' תוס'
❖
א"ח סימן תעב סעיף א:
לעיל לז. ד"ה תנא],
כדאמרינן בגמ' דבלא התפלל תפלת
גאולה האמורים בגלות מצרים והוצאתי
ג ג מיי' פ"ז מהל' מצה
ערב פסחים סמוך למנחה לא יאכל
מנחה אפילו בשאר ימות השנה אסור
אתכם והצלתי אתכם וגאלתי אתכם
א)א
הלכה ח סמג עשין מא
ולקחתי אתכם בפרשת ואראג): ואפי'.
כדתנן בפ"ק דשבת (ד' ט:) וא"ת ומה
טוש"ע א"ח סימן תעב
אדם בעד שתחשך ג אפילו
הגהות הב"ח
סעיף ב בהג"ה:
לא יאכל אי מצה אפילו קודם נמי
מתפרנס מתמחוי של צדקה דהיינו
עני שבישראל לא יאכל עד שיסב ולא
ד
ד
(א) רש"י ד"ה ואפילו עני
ד מיי' שם הלכה ז
אסור כדאמרינן בירושלמי כל האוכל
עני שבעניים דתנן במסכת פאה
וכו' בני חורין במטה ועל
טוש"ע א"ח שם סעיף
יפחתו לו מארבע כוסות של יין ואפילו מן
מצה בערב הפסח כאילו בועל ארוסתו
(פ"ח מ"ז) מי שיש לו מזון ב' סעודות
השלחן זכר לחירות
יג:
התמחוי: גמ' מאי איריא ערבי פסחים אפי'
ה
לא יטול מן התמחוי: גמ' כשהוא
הס"ד: (ב) תוס' ד"ה ערב
ה מיי' שם פ"ו הלכה
בבית חמיו ואי במיני תרגימא הא
יב ופ"ל מהלכות שבת
וכו' ה"ק ערב ששוחטין בו
ערבי שבתות וימים טובים נמי דתניא לא
תאוה. ולא תבא סעודת שבת על
אמר בגמרא (ד' קז:) אבל מטבל הוא
הרבה פסחים: (ג) ד"ה
הל' ד ופ"ו מהל' י"ט הל'
יאכל אדם בערבי שבתות וימים טובים מן
השובע: לא צריכא. דקתני ערב
במיני תרגימא וי"ל דאיירי במצה
טז סמג עשין כט ולאוין
סמוך וכו' מלאכול שובעו
עה טוש"ע א"ח סי' רמט
בשתיה כצ"ל ותיבת אבל
עשירה דלא אסר בירושלמי אלא
פסחים לא יאכל עד שתחשך אלא
המנחה ולמעלה כדי שיכנס לשבת כשהוא
נמחק: (ד) ד"ה לא יפחתו
סעיף ב וסי' תקכט ס"א
במצה הראויה לצאת בה חובתו ואוכלה
לרבי יוסי דאמר הולך ואוכל עד
❖
תאוה דברי רבי יהודה רבי יוסי אומר אוכל
בהג"ה:
פי' רשב"ם וכו' וגרס. נ"ב
ה
שתחשך: אפילו תימא. מתני' נמי
פי' השתא דרישא קאי על
קודם זמנה אבל מצה עשירה שריא
והולך עד שתחשך אמר רב הונא לא צריכא
עצמו שלא יאכל עד שתחשך
וכן היה נוהג ר"ת ג:
רבי יהודה היא ובדין הוא דליתני
אלא לר' יוסי דאמר אוכל והולך עד שתחשך
ועד שיסב והסיפא קאי
סמוך
מוסף תוספות
למנחה לא יאכל. ואם
ערבי פסחים לרבויי סמוך למנחה:
אגבאי צדקה לא גרסינן ולא
הני מילי בערבי שבתות וימים טובים אבל
❖
יפחתו אלא לא בלא וי"ו:
מתשע שעות. היינו סמוך למנחה:
תאמר והא אמר בכל שעה
א. ורוצה לומר ערב פסח
בערב הפסח משום חיובא דמצה מודה רב
שבכל שנה ושנה. תוס'
(לעיל ד' מ.) בציקות של נכרים ממלא
משבשתא
ר"פ. ב. [וכן] פירש
פפא אמר אפילו תימא רבי יהודה התם
אדם כריסו מהם ובלבד שיאכל כזית
הקונטרס דלא גרסינן
גליון הש"ס
פירוש
רבינו שמואל תלמיד
בערבי שבתות וימים טובים מן המנחה
ערבי אלא ערב, דדווקא
מצה באחרונה ד והכא אסר לאכול אפי'
תוס' ד"ה לא יפחתו וכו'
גבי שבתות ויו"ט שהן
רש"י ז"ל
מבעוד יום וי"ל דבאותה הסעודה
ולמעלה הוא דאסיר סמוך למנחה שרי אבל
ואין אשתו בכלל. עיין
הרבה בשנה שייך למיתני
ערבי
❖
פסחים סמוך למנחה.
אדם נזהר ואינו אוכל כל שובעו כדי
ברכות כד. תד"ה והתניא:
ערבי אבל פסח שאינו
בערב הפסח אפילו סמוך למנחה נמי
אלא פעם אחת בשנה לא
שיאכל מצה לתיאבון אבל מבעוד יום
מנחה קטנה. קודם למנחה
אסור ובערב שבת סמוך למנחה שרי
שייך למיתני ערבי [ו]. שם.
אין אדם נזהר ואוכל כל שובעו וסבר
מעט חצי
שעה בתחלת שעה עשירית
ג. בער"פ שחל להיות
והתניא לא יאכל אדם בערב שבת וימים
רבינו חננאל
שעד הלילה יתאוה ואדרבה יהיה שבע
דתנן (לעיל דף נח.)
תמיד נשחט
בשבת שהיה עושה סעודה
טובים מתשע שעות ולמעלה כדי שיכנס
ג' במצה עשירה. תוס'
ערב פסחים סמוך למנחה
יותר כי יתברך המאכל במעיו והא
בשמנה ומחצה וקרב בתשעה ומחצה
הרא"ש. ד. אלמא לא
לא יאכל אדם עד שתחשך
לשבת כשהוא תאוה דברי רבי יהודה
דדייק רבא לקמן (ד' קז:) דחמרא
נמצאת מנחה קטנה בט' ומחצה וסמוך
חיישינן כדי שיאכל מצה
וכו'. ואמרינן מאי איריא
רבי יוסי אומר אוכל והולך עד שתחשך
גריר דאי אמרת מיסעד סעיד בין
ליה היינו חצי שעה קודם בסוף שעה
לתיאבון. תוס' ר"פ.
ערב פסחים אפילו ערבי
ה. [ד]מוסיפין מחול אל
שבתות וערבי ימים טובים.
תשיעית ותחלת שעה עשירית: לא
הכוסות הללו אמאי ישתה אף על גב
אמר מר זוטרא מאן לימא לן דמתרצתא היא
ב)
הקודש. שם. ו. ואין זה
דתניא לא יאכל אדם
יאכל אדם כו'. כדי שיאכל מצה של
דבאותה סעודה נזהר מלאכול שובעו
דילמא
עיקור חידוש מתני' אלא
בערבי שבתות ובערבי
לא יאכל. תוס' ר"פ.
אבל בשתיה אי אפשר להזהר א"נ
מצוה לתיאבון משום הידור מצוה:
ימים טובים מן המנחה
(ג)
ז. משום דעני אין לו כרים
ולמעלה כדי שיכנס לשבת
ואפילו עני שבישראל לא יאכל.
מבין ראשון לשני דאיכא אגדתא והלל
דייק דדמי לסעודה אחרת:
בערבי ד) פסחים עד שיסב כדרך בני
וכסתות אלא ספסל. שם.
כשהוא תאב דברי רבי
עד
שתחשך. מקשי' אמאי איצטריך עד שתחשך פשיטא ועוד
חורין במטה ועל השלחן זכר לחירות: ולא יפחתו לו. גבאי צדקה
ח. ולא צריך הסיבה
יהודה. רבי יוסי אומר
קמ"ל. תוס' הרא"ש.
אוכל והולך עד שתחשך.
דבגמרא גבי שבתות וימים טובים לא קתני ליה ואומר הר"י
המפרנסין את העניים כדתנן (פאה פ"ח מ"ז) אין פוחתין לעני העובר
ט. ולא אלא יאכל עד
ועוד תניא לא יאכל אדם
מקורבי"ל דגבי מצה דווקא בעינן עד שתחשך כדתניא בתוספתא ו)
ממקום כו' אלמא לישנא דלא יפחתו אגבאי צדקה קאי והוא הדין נמי
שיסב דקתני קאי. תוס'
מתשע שעות ולמעלה
הפסח ומצה ומרור מצותן משתחשך וטעמא משום דכתיב (שמות יב)
אם לא יתנו לו שצריך שיחזר בכל כחו אחריו אלא אורחא דמילתא
שאנץ. י. והם לא שתו
בערבי שבתות ובערבי
אלא מיעוטו. שם.
ימים טובים דברי רבי
ואכלו את הבשר בלילה הזה ומצה ומרור איתקשו לפסח אבל סעודת
נקט שרגילין ליתן לו ארבע כוסות וסדרן מפורש לפנינו. ומצינו
יא. והוא נותן מכוסו
יהודה, רבי יוסי אומר
שבת וימים טובים מצי אכיל להו מבעוד יום כדאמר בפרק תפלת
בב"ר (פ' פח) רב הונא בשם רבי אבא אמר כנגד ארבע לשוני גאולה
לאחר שבירך לתוך כוסם
אוכל והולך עד שתחשך.
השחר (ברכות דף כז:) מתפלל אדם של שבת בערב שבת ואומר קידוש
האמורין בגלות מצרים והוצאתי וגאלתי ולקחתי והצלתי בפ' ואראה):
ולהכי יצאו דשתו כוס
שם.
שלפניהם.
ואפילו. הוא מתפרנס מתמחוי של צדקה דהיינו עני שבעניים דתנן
היום מבעוד יום ואומר מהר' יחיאל דכי פריך בגמרא מאי איריא
ה
יב. ואפילו תינוקות. שם.
ערבי פסחים כו' לא מצי לשנויי דנקט ערבי פסחים משום דבעי למיתני
במסכת פאה [פ"ח מ"ז] מי שיש לו מזון שתי סעודות לא יטול מן התמחוי
יג. [אבל] התם דאיירי
עד שתחשך דכבר אשמעינן באיזהו מקומן (זבחים ד' נו:) דקתני הפסח
אפילו הכי אם לא נתנו לו גבאי צדקה ימכור את מלבושו או ילוה או
באפיה דנוהגת רק בימים
ישכיר את עצמו בשביל יין לארבע כוסות: גמ' אפילו ערבי שבתות
טובים ניחא דנקט פסח
אינו נאכל אלא בלילה ו והכא אגב אורחיה תנייה בקוצר ורבינו יהודה
תוס'
משום דקאי בפסח.
כו'. אליבא דרבי יהודה כדי שיהא קידוש וסעודת שבת חביב עליו:
תירץ אפילו אי בעינן גבי שבתות וימים טובים עד שתחשך הכא
הרא"ש.
משום חיובא דמצה. שלא תהא נאכלת על השובע וחיובא דמצה
איצטריך למיתני דאתא לאשמועינן דאע"ג דשחיטת פסחים מבעוד
יום אינו נאכל מבעוד יום כשאר קדשים וכן יש בירושלמי בריש פירקין
לילה הראשון חובה דכתיב (שמות יב) בערב תאכלו מצות: הכי
גרסינן אפילו תימא רבי יהודה התם מן המנחה ולמעלה כו'.
תני ערב שבת מן המנחה ולמעלה לא יטעום כלום עד שתחשך:
ואפילו עני שבישראל לא יאכל עד שיסב. דסלקא דעתך
במילתיה דר' יהודה קתני מן המנחה ולמעלה ובמתניתין תנן סמוך
למנחה: מתשע שעות ולמעלה. היינו חצי שעה סמוך למנחה:
דהסיבת עני לא חשיבא הסיבה דאין לו על מה להסב ז
ואין זה דרך חירות ח ויש מפרשים דאדלעיל קאי עד שתחשך ואפילו
דילמא
עני שבישראל פירוש אפי' עני שלא אכל כמה ימים לא יאכל עד שתחשך ט: לא יפחתו לו. פי' רשב"ם גבאי צדקה וגרס (ד) לא יפחתו וכן
נראה מדלא קתני לא יפחות ל' יחיד וליכא למימר דיפחתו אד' כוסות קאי דאם כן הוה ליה למיתני ארבע כוסות בלא מ"ם והא דקאמר
מן התמחוי לא ימנע מלקבל כדי לקיים ארבע כוסות. וארבע כוסות פירש רשב"ם כנגד ארבעה לשוני גאולה וכן יש בירושלמי:
לא יפחתו לו מארבע כוסות. מתוך הלשון משמע קצת שאין נותנין לבניו ולבני ביתו כי אם לעצמו והוא מוציא את כולם בשלו וסברא
הוא דמאי שנא ארבע כוסות מקידוש דכל השנה שאחד מוציא את כולם ומיהו גם בקידוש שמא היה לכל אחד כוס כדמשמע לקמן
(דף קו.) גבי חזיה לההוא סבא דגחין ושתי אבל בפרק בכל מערבין (עירובין דף מ:) גבי זמן משמע קצת שלא היה לכל אחד כוסו ועוד
דאמר בגמרא (לקמן דף קח:) השקה מהן לבניו ולבני ביתו יצא והוא דשתה רובא דכסא משמע דהם יצאו בשמיעה דהא בעינן רובא דכסא
י ועוד דמשמע דלכתחלה אין רגילות להשקותם מיהו יש לדחות בשיש להם כוס לעצמם יא אי נמי בבניו ובני ביתו קטנים מיירי שלא הגיעו
לחינוך $ ואין אשתו בכלל ומיהו בגמרא משמע שצריך כל אחד ארבע כוסות דקתני (שם) הכל חייבין בארבע כוסות אחד נשים ואחד
תינוקות אמר רבי יהודה מה תועלת לתינוקות ביין משמע דלתנא קמא צריך כוס אף לתינוקות ויש לדחות דחייבין לשמוע ברכת ארבע
כוסות קאמר יב ומשום חינוך ונראה להחמיר ולהצריך ארבע כוסות לכל אחד והמחמיר צריך ליזהר שלא יהא כוסם פגום דאמר בגמרא
(לקמן ד' קה:) טעמו פגמו: מאי איריא ערבי פסחים. ואם תאמר אמאי לא משני דתנא בפסח קאי כדמשני בפרק כל שעה
(לעיל ד' לז.) גבי פת עבה ויש לומר משום דבפסח קאי אין לו להניח ערבי שבתות דתדירי בכל שבוע יג אי נמי הכא דאיכא למיטעי
ולמימר דדוקא נקט ערב פסח משום חיובא דמצה לא הוה ליה למיתני ערב פסח וכן בריש מקום שנהגו (לעיל ד' נ:) איכא למיטעי דדוקא
מן
לעשות מלאכה משום קרבן ז): המנחה ולמעלה.
בערב הפסח אסור
השתא סלקא דעתא דלאו
דוקא אלא הוא הדין סמוך למנחה:
דילמא