ערבי פסחים פרק עשירי פסחים
ק.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
דילמא
משבשתא היא. וברייתא קמייתא דקתני מן המנחה ולמעלה
משבשתא היא. והכי איבעי ליה למיתני מט' שעות ומחצה ואילך:
ו א מיי' פכ"ט מהלכות
א) [שבת קו: וש"נ],
ב) [תוספתא דברכות
שבת הלכה יב סמג
וקא תנא קמיה. להך מתניתא הכי מט' שעות ולמעלה אלמא מתרצתא
היא עיקר משום דלדידיה אתיא מתני' ככולי עלמא :
א
רפ"ה], ג) [לעיל צט:],
עשין כט טוש"ע או"ח
היא: אלא מחוורתא כרב הונא. ומן המנחה דקתני מתניתא קמייתא
ה"ג והאמר ר' ירמיה א"ר יוחנן ואיתימא רבי אבהו א"ר יוסי בר ר'
❖
❖
ד) [ע"ב],
סימן רעא סעיף ד:
חנינא. ולא גרס רבי יוחנן א"ר אבהו דרבי אבהו תלמידיה דר' יוחנן הוה:
סמוך למנחה קאמר: הלכה מכלל דפליגי להפסקה. הא דא"ר ירמיה
מכלל דפליגי בהפסקה כדתניא.
הלכ' כר' יהודה בערב הפסח דמשמע
תורה אור השלם
רבינו חננאל
דפליג נמי רבי יוסי בערב הפסח
לא גרס דתניא דהא
דילמא משבשתא היא א"ל מרימר ואיתימא
בברייתא לא פליגי בהפסקה דפסח
להפסקה הוא דפליג דאם התחיל לאכול
1. וְהַמֶּלֶךְ שָׁב מִגִּנַּת
רב יימר אנא איקלעי לפירקיה דרב פנחס
ושקלינן וטרינן ואוקמה
רב הונא למתני' כרבי יוסי,
אלא כדתניא גרס ומייתי כי היכי
אף בערב הפסח אינו מפסיק אבל
הַבִּיתָן אֶל בֵּית מִשְׁתֵּה
בריה דרב אמי וקם תנא ותני קמיה וקיבלה
ובערב הפסח משום חיובא
הַיַּיִן וְהָמָן נֹפֵל עַל הַמִּטָּה
דפליגי בהפסקה דשבת הכי קים ליה
להתחיל מודה ר' יוסי דאסור ומתניתין
דמצה אסיר למיכל מן
מיניה אי הכי קשיא אלא מחוורתא כדרב
אֲשֶׁר אֶסְתֵּר עָלֶיהָ וַיֹּאמֶר
דפליגי נמי בהפסקה דפסח ומורי
בהתחלה לרבי יוסי איצטריך דקמשמע
המנחה ולמעלה, ומודה
הַמֶּלֶךְ הֲגַם לִכְבּוֹשׁ אֶת
הונא ולרב הונא מי ניחא והאמר רבי
ליה לרבי יהודה בערב
הַמַּלְכָּה עִמִּי בַּבָּיִת הַדָּבָר
רבינו יחיאל אמר דגרס דתניא $ודייק
לן דמודה רבי יוסי בערב הפסח דאין
הפסח. והא דאמר ר'
יָצָא מִפִּי הַמֶּלֶךְ וּפְנֵי הָמָן
ירמיה א"ר יוחנן ואיתימא א"ר אבהו א"ר
מתחילין: דתניא. דבהפסקה נמי
מדקאמר ר' יוסי אין מפסיקין והיינו
❖
יוחנן הלכה כרבי יהודה
אסתר ז ח
חָפוּ:
יוסי בר רבי חנינא הלכה כר' יהודה בערב
פליגי: אין הלכה כרבי יהודה. דאמר
אפילו בערב הפסח דאין מתחילין
בערב הפסח והלכה כרבי
יוסי בערבי שבתות ובערבי
מפסיקין דמשמע עקירת שולחן: ולא
דבע"ש שרירבי יוסי אפי' להתחיל ב עוד
הפסח והלכה כר' יוסי בע"ש הלכה כר'
ימים טובים. אוקימנה
הגהות הב"ח
כרבי יוסי. דאמר אין מפסיקין כלל:
נראה דאמר לקמן (ד' קב.) בני חבורה
יהודה בערב הפסח מכלל דפליג רבי יוסי
להפסקה, דתניא מפסיקין
א)
(א) רשב"ם ד"ה מפסיקין
אלא פורס מפה. על השולחן ומקדש
שהיו מסובין וקדש כו' וקתני פלוגתא
לשבת, ועוקרין את השלחן
בתרוייהו לא הלכה מכלל דפליגי בהפסקה
וכו' עד שתחשך לר' יהודה
ומקדשין ומברכין ברכת
היום וחוזר ואוכל:
דר' יהודה ורבי יוסי והתם סתמא
❖
דתניא ב) מפסיקין לשבתות דברי רבי יהודה
כצ"ל ותיבת אפילו נמחק:
המזון. דברי רבי יהודה.
קתני וקידש בין שבת בין פסח:
כך
רבי יוסי אומר אין
רבי יוסי אומר אין מפסיקין ומעשה ברשב"ג
מפסיקין לשבתות. פי' בעקירת
רשב"ם
מפסיקין, אלא גומרין
[ורבי יהודה] ורבי יוסי שהיו מסובין בעכו
סעודתן ומברכין ברכת
גליון הש"ס
דילמא משבשתא היא. דה"ל למיתני מט'
שולחן כדמוכח בסמוך
המזון ואחר כך מקדשין.
וקדש עליהם היום א"ל רשב"ג לרבי יוסי
שעות ומחצה ולמעלה א"נ מן המנחה
והיינו שמברך ברכת המזון כדתניא
תוס' ד"ה מכלל. ודייק
ומעשה ברבן גמליאל ור'
מדאמרינן אין מפסיקין
ברבי רצונך נפסיק וניחוש לדברי יהודה
יוסי ור' יהודה שהיו
ולמעלה כדתניא בההיא קמייתא: אמר
לקמן (שם:) ראשון אומר עליו ברכת
וכו' דבע"ש שרי ר"י אפי'
מסובין בעכו וכו' עד לא
מרימר. לאו משבשתא היא: אלא
המזון והיו רגילין לסלק השולחן לפני
חבירנו אמר לו בכל יום ויום אתה מחבב
להתחיל. קשה לי הא
זזו משם עד שקבעו הלכה
קשיא. הך ברייתא בתרייתא דקתני ג)
ברכת המזון כדאמר בפרק [כיצד
ר"י אמר דאין מפסיקין
כרבי יוסי. אמר רב יהודה
דבריי לפני רבי יהודה ועכשיו אתה מחבב
אפי' אחר שתחשך דלהתחיל
אמר שמואל אין הלכה לא
מט' ולמעלה אלמא סמוך למנחה נמי
מברכין] (ברכות דף מב.) סילק אסור
דברי רבי יהודה בפני הגם לכבוש את
אסור קודם קידוש דמ"מ
1
כרבי יהודה ולא כרבי יוסי
קאסר רבי יהודה בערבי שבתות
מלאכול ולכך קאמר בסמוך ג דבעי לר'
❖
אין מפסיקין וצ"ע:
אלא פורס מפה ומקדש.
המלכה עמי בבית א"ל א"כ לא נפסיק שמא
ויו"ט וליכא לאוקומי השתא מתניתין
יהודה עקירת שולחן ולספרים דגרסי
יראו התלמידים ויקבעו הלכה לדורות אמרו
כרבי יהודה דמאי שנא ערבי פסחים
לקמן ראשון אומר עליו קידוש היום
לא זזו משם עד שקבעו הלכה כר' יוסי:
מוסף תוספות
דנקט בהו סמוך למנחה טפי משבתות
ושני ברכת המזון היו עוקרין את
אמר רב יהודה אמר שמואל אין הלכה לא כר'
ויו"ט: אלא מחוורתא כרב הונא. דלרבי
השולחן לפני קידוש כדי להפסיק אלא
א. אפי' כר' יהודה. תוס'
שאנץ. ב. כל שכן דאין
יוסי איצטריך ומן המנחה דקתני הך
שהקידוש עושה קודם לפי שאסור
יהודה ולא כר' יוסי אלא פורס מפה ומקדש
א
מפסיקין. תוס' ר"פ.
ברייתא סמוך למנחה קאמר: מכלל
לשתות כוס של ברכת המזון בלא
איני והא אמר רב תחליפא בר אבדימי
ג. גבי אין הלכה לא כר'
דפליג רבי יוסי בתרווייהו. אפי' בערב
יהודה ולא כר' יוסי. תוס'
קידוש דע"כ עקירת שולחן אינו בין
אמר שמואל כשם
שמפסיקין לקידוש
שאנץ. ד. אחרת. שם.
הפסח והיכי מוקי למתני' כר' יוסי:
קידוש לברכת המזון מדקאמר פורס
כך
ולשם פסח. שם.
ה.
מכלל דפליגי להפסקה. הא דא"ר
מפה ומקדש ופריסת המפה היא
ו. וקשה דלכאורה משמע
במקום עקירת שולחן לרבי יהודה: רבי יוסי אומר אין מפסיקין.
בשמעתין דשני מחלוקות
ירמיה הלכה כרבי יהודה בערב הפסח דמשמע דפליג נמי רבי יוסי
הם, דפליגי בהתחלה
בע"פ להפסקה הוא דפליג דאי התחיל לאכול אף בע"פ אינו מפסיק
וגומר כל הסעודה ומברך ברכת המזון ואח"כ מקדש כדמוכח בברייתא
ופליגי בהפסקה. תוס'
אבל להתחיל מודי ר' יוסי דאסור ומתני' בהתחלה ולר' יוסי איצטריך
דלקמן (דף קב.) משמע דאין צריך לעשות סעודה לשם שבת דאי צריך
ד
ה
ר"פ. ז. כדברי רבינו
יחיאל. שם. ח. נ"א.
דקמ"ל דמודי ר' יוסי בערב הפסח דאין מתחילין: דתניא. דבהפסקה נמי
מה לו להמתין יפסיק מיד וא"ת ואיך יעשו קידוש בלא סעודה הלא
כלומר כיון שאתה כועס.
פליגי: מפסיקין לשבתות. אם התחיל סעודתו בהיתר קודם המנחה והיה
אין קידוש אלא במקום סעודה וי"ל דחשיב קידוש במקום סעודה כיון
שם.
אוכל והולך עד שתחשך (א)אפי' לר' יהודה מפסיק סעודתו מיד כשיחשיך
שמיד אחר הסעודה עושה קידוש ואותה סעודה עולה לו לסעודת
ומקדש היום: וקדש עליהן. שהחשיך: ה"ג בתוספתא דברכות אמר
שבת כדמוכח בתוספתא דקתני במילתיה דרבי יוסי ומזכיר של שבת
לו רבן גמליאל לר' יוסי בר' רצונך שנפסיק וניחוש לדברי יהודה חבירנו
בברכת המזון ומיהו קשה לר' יוסי איך יעשו ד' כוסות כיון שלא יקדשו
אמר לו בכל יום אתה מחבב דבריי לפני יהודה ועכשיו אתה מחבב
אלא אחר ברכת המזון ולא יעשו סעודה אחרת וי"ל דיעשו ד' כוסות
דברי יהודה בפני הגם לכבוש את המלכה עמי בבית אמר לו א"כ לא
שלא כסדר הרגילין לעשות כוס ברכת המזון תחלה ואחריו כוס של
נפסיק שמא יראו כו': ברבי. כך קראו רשב"ג לר' יוסי בר חלפתא
קידוש וירקות ואחריו כוס שלישי למה נשתנה ואחריו מרור ועל כוס
רביעי הלל: אין מפסיקין. בהתחילו בהיתר איירי דבהתחילו
כלומר גדול הדור: הגם לכבוש. כלומ' בפני אתה מביישני: אמר לו רשב"ג
א"כ לא נפסיק כו'. שמעינן מהכא דבערבי פסחים אסור לאכול מסוף
באיסור מודה ר' יוסי דמפסיקין ולרבי יהודה נמי דמפסיקין היינו
ט' שעות ולמעלה כסתם מתני' אבל בערבי שבתות וי"ט מותר לאכול
כשכבר קידש היום כדמוכח בעובדא דמייתי דקתני וקידש עליהן היום
מן המנחה ולמעלה דהא סתם לן תנא דמתני' כרבי יוסי מדנקט ערבי
אבל הגיע שעת מנחה אין מפסיקין והלכה כרבי יוסי ובערבי שבתות
פסחים מכלל דבשאר י"ט שרי וקי"ל נמי (עירובין ד' מו:) הלכה כר' יוסי
וי"ט אפי' להתחיל שרי כר' יוסי דרבי יהודה ור' יוסי הלכה כר' יוסי
מחבירו דר' יוסי אפי' להתחיל ולאכול אחר ט' שרי בהדיא לקמן [ע"ב]
כדמוכח בעירובין (דף מו:) ובערבי פסחים אסור להתחיל ואם התחיל
בשמעתין דאמר אלא הא דתניא ושוין שמתחילין אימת אי בע"ש הא פליג
אפי' בהיתר מפסיקין בברכת המזון דבהא פסקינן כר' יהודה ומורי
ר' יהודה ומיהו לענין הפסקה אין הלכה כר' יוסי בערבי פסחים אלא
רבינו יחיאל אומר מדפסיק כר' יוסי בהפסקה בההוא עובדא מכלל
כר' יהודה שאם התחיל לאכול קודם ט' ונמשך אכילתו עד שחשיכה
דלכתחלה לא קי"ל כוותיה ועוד כתב בה"ג דבע"ש אין להתחיל לאכול
צריך לעקור את השולחן מיד כשיחשיך ולהחזירו לשם פסח ובשבתות
מן המנחה ולמעלה דאפי' ר' יוסי לא קאמר אלא דלא יפסיק אבל
ובי"ט לא יפסיק אלא פורס מפה ומקדש ואח"כ גומר סעודתו: לא כר'
לאתחולי לא ו וע"כ ה"פ דלא קי"ל כרבי יוסי אלא להפסקה אבל לא
להתחיל ז: שהיו מסובין והתחילו בהיתר שהרי רבי יהודה היה
יהודה. דאמר מפסיקין דמשמע עקירת שולחן: ולא כר' יוסי. דאמר א"צ
שם. ה"ג בתוספתא אמר לו א"כ לא נפסיק וה"פ א"כ כיון שמחית ח לא
להפסיק כלל אלא יגמור סעודתו אפי' משחשיכה ויברכו בהמ"ז ואח"כ
נפסיק שמא יראו התלמידים: אלא פורס מפה ומקדש. פי' רשב"ם
מביא לו כוס שני לקידוש היום כדתניא לקמן בשמעתין אלא פורס מפה
על המאכל כדין כל שבתות השנה שהביאו לחם על השולחן קודם קידוש
דאית ליה לשמואל דהלכה כר' יוסי אלא שבא להחמיר על דבריו שלא
כדתני'לקמןד) א"נמשוםסילוקפתוראואח"כאומר קידושהיוםעלהכוס
לגמור סעודה קודם קידוש דאי לא תימא הכי שמואל דאמר כמאן
וחוזר ואוכל וגומר סעודתו. ונראה בעיני דס"ל לשמואל דהלכה כרבי יוסי
דברייתא דקתני פורס מפה ומקדש לא מיירי בהפסקת אכילה אלא
כדקתני בברייתא שקבעו הלכה כמותו אלא שבא להחמיר על עצמו קצת
בבא להתחיל לאכול ובחנם דחק דשמואל סבר כחכמים דהכי איתא
שלא יגמור סעודתו ויקדש אח"כ אלא יקדש תחלה ואח"כ יגמור סעודתו
בירושלמי רב יהודה בשם שמואל זו דברי ר' יהודה ור' יוסי אבל
דאלת"השמואלדאמ'כמאןדהאבריית'דקתניפורסמפהומקדשלאקאי
חכמים אומרים פורס מפה ומקדש וצריך לדקדק כמאן הלכה דאע"ג
אהפסקת אכיל' כלל אלא בבא לקדש עתה ולאכול בשבת לכתחלה מיירי:
דאמר ר' יוחנן לעיל הלכה כר' יוסי ובמי שהוציאוהו (שם ד' מז:) משמע
דהלכה כר' יוחנן לגבי שמואל איכא חד לישנא דלא א"ר יוחנן ורב נמי
כך
סבר לקמן (ד' קה.) כשמואל וקאמר שבת קבעה נפשה ואע"ג דבשל סופרים הלך אחר המיקל היינו דוקא בשוין כדאמר בפ"ק דמסכת ע"ג (ד' ז.):
כך