ק:
ערבי פסחים פרק עשירי פסחים
מסורת הש"ס
רבינו
חננאל
כך
תניא נמי הכי ושוין שאין מפסיקין להבדלה. רב אית ליה לקמן ו)דלהבדלה אינה קובעת
כך מפסיקין להבדלה. אם היו מסובין בשבת עד הלילה מפסיקין
א) ס"א ל"ג, ב) צ"ל
לשתות, ג) [שייך לדף קא.],
אכילתן ומבדילין: אין מביאין את השולחן. לאכול משקדש היום
ואם התחילו אין מפסיקין להבדלה בהבדלה פליג אשמואל:
מביאין השלחן אלא אם
לאו לעקירת שלחן. היינו ברכת המזון כדפרישית לעיל שהיו
ד) [אכלי רש"ש], ה) [דף
כן קדש, ואם הביא פורס
אא"כ קידש: ואם הביא. קודם לכן. אי נמי אין מביאין את השולחן
צט:], ו) [דף קה.],
מפה ומקדש. רבה בר
רגילין לסלק שהיו להם שולחנות קטנים שכל אחד אוכל על
בערב הפסח אפילו מבעוד יום אא"כ קידש כדאמרן דאפי' רבי יוסי
ז) [פרשת יתרו סימן נד],
רב הונא איקלע לבי
ח) [עי' תוספות ביצה ב:
מודה בערב הפסח: איקלע לבי
שולחנו והיו מסלקין מלפני כולם ולא
(א)
ריש גלותא פרס וקדש.
ד"ה והיה], ט) [ועי' תוס'
וכן הלכתא. תאני חדא
ריש גלותא. והיו מסובין על השולחן
מלפני המברך ואנו שאנו אוכלים
כך מפסיקין להבדלה מאי מפסיקין לאו
שבת קיט: ד"ה ומצאו],
ושוין שמתחילין ומוקמינן
❖
בשלחן אחד אין נכון לסלק:
בערב שבת וקידש עליהן היום ופרס
י) [בכורות מט:],
לעקירת שולחן לא למפה רבה בר רב הונא
לה קודם תשע שעות.
איקלע פירס מפה וקידש.
מפה וקידש: ידי יין לא יצאו. שאם
אותם בני אדם שקדשו
איקלע לבי ריש גלותא אייתו תכא קמיה
בבית הכנסת, אמר רב
יש להם יין לשתות בביתם חייבין
בהתחלת סעודה איירי
פרס מפה וקידש תניא נמי הכי א) (ושוין)
ידי קדוש
יצאו ידי יין
הגהות הב"ח
ושוין.
לברך בורא פרי הגפן שאינם פטורין
כדפי' רשב"ם:
אי גרסינן
לא יצאו.
ושמואל אמר
שאין מביאין את השולחן אלא אם כן
(א) רש"י ד"ה איקלע צ"ל
ושוין קאי ארבי יהודה ורבי יוסי
בברכת הכוס ב)(על שתיית) יין בלא
קודם ד"ה אין מביאין ונ"ב
שאין
קידש ואם הביא פורס מפה ומקדש תני
מביאין
ברכה מאחר שעקרו ממקומן: ג)אין עיין במרדכי:
כדפירש רשב"ם:
רשב"ם ❖
חדא שוין שאין מתחילין ותניא אידך שוין
את השלחן אא"כ קידש. והא דאמר
קידוש
בכל כתבי (שבת דף קיט:) מצא שלחן
שמתחילין בשלמא הא דתניא שוין שאין
מוסף תוספות
כך מפסיקין להבדלה. אם היו מסובין
ערוך מלאך טוב אומר כו' לא קשה
א
מתחילין משכחת לה בערב הפסח אלא
דערוך הוא במקום אחר אך אין
בשבת עד הלילה מפסיקין אכילתן
א. דמשמע שהיו מביאין
הא דתניא שוין שמתחילין אימת אי נימא
השולחן קודם שבת. תוס'
ומבדילין: מאי לאו עקירת שולחן.
מביאין אותו למקום סעודה עד אחר
בערב שבת הא מיפלג פליגי לא קשיא
ר"פ. ב.
אבל שולחנות
קידוש ועכשיו שלחנות שלנו שהם
ומדקאמר כשם שמפסיקין מכלל דלא
שלהם קטנים היו וכל אחד
כאן קודם תשעה כאן לאחר תשעה אותם
סגי במפה: ה"ג רבה בר בר חנה
גדולים יותר מדאי וקשה להביאם אחר
ואחד היו לו שלחן לפני
בני אדם שקידשו בבית הכנסת אמר רב
מטתו. שם. ג. דקאמר אף
איקלע לבי ריש גלותא אייתו תכא
קידוש שלא להפסיק כל כך בין קידוש
ידי יין נמי יצאו ונהי
ידי יין לא יצאו ידי קידוש יצאו ושמואל אמר
לקמיה פרס מפה וקידש תניא נמי
לסעודה אנו רגילין לפרוס מפה
דאיתותב ר"י ביין, ביש
אף
קידוש שלא במקום
הכי ולא גרסי' ושוין אלא ה"ג אין
ולקדש והטעםמפורשבשאילתות ז)כי
ב
סעודה לא איתותב. שם.
מביאין כו'. והכי פירושה רבה בר בר חנה איקלע לבי ריש גלותא
היכי דתיתי סעודתא ביקרא דשבתא ויש מפרש זכר למן שלא היה
ד. לימא להוציא כל בני
יורד בשבתות ח) וי"ט והיה טל מלמעלה ומלמטה והמן ט) בינתים:
ולא היו אוכלין קודם חשיכה ולאחר שיצאו מבית הכנסת החשיך
העיר שדעתם לאכול
ידי קידוש יצאו. אף על פי שלא שתו רק שיטעום המברך או
בביתם. תוס' הרא"ש לקמן
אייתו תכא לקמיה הביאו את הפת על השולחן כמו שאנו עושין קודם
קא. ה. [ו]חשיב כהיסח
אפילו אחד מהם כדמוכח בסוף בכל מערבין (עירובין
קידוש פרס מפה על הלחם ואח"כ קידש לפי שברצונו לא היו מביאין
הדעת. תוס' הרא"ש.
דף מ:) ולכתחלה צריך שיטעמו כולם ונראה דהלכה כשמואל
את הלחם על השולחן עד לאחר קידוש כדתניא לקמיה לפיכך פרס מפה
דאמר אין קידוש אלא במקום סעודה ואע"ג דבעלמא י)הלכה כרב
על הלחם והיינו כעין סילוק שולחן וכמי שאינו דומה וראיה לדבר
באיסורי וגם ר' יוחנן סבר לקמן כרב ג הכא הלכה כשמואל דרב הונא
שכן עושין דקתני מתני' (לקמן דף קיד.) מזגו לו כוס ראשון ואח"כ
ורבה ואביי כולהו סברי בסמוך אין קידוש אלא במקום סעודה וכן
הביאו לפניו ירקות וחזרת מטבל בחזרת מכלל דעד השתא לא אייתי.
פסק במגילת סתרים והמקדש שדעתו לאכול במקום אחר יכול להוציא
וטעמא כדפריש בשאילתות דרב אחאי גאון בפרשת וישמע יתרו וכתוב
את האוכלים שם דלדידהו הוי מקום סעודה וכן משמע דמסתמא אחד
בהו הכי וקרובי תכא מקמי דליקדיש לקדושא דשבתא לא מקרבינן
מבני העיר היה מקדש בבהכ"נ ומוציא האורחים והיכא דליכא אורחים
מ"ט כי היכי דתיתי סעודה ליקרא דשבתא והיכי דקריבו לא מסלקינן
סמוך לבהכ"נ אין לקדש דהויא ברכה לבטלה דקי"ל כשמואל ואין לומר
ליה אלא פורס עליו מפה ומקדש דתניא ושוין שאין מביאין את השולחן
במקדש כאן על דעת שרוצה לאכול במקום אחר מודה שמואל דיש
אא"כ קידש ואם הביא פורס עליו מפה ומקדש והיכא דאתחיל
קידוש והא דפליגי בסתמא מדפריך ולשמואל למה לי לקדושי בבי
סעודתא מדאנהר במעלי שבתא וקדיש עליה יומא פורס מפה ומקדש
כנישתא ד ומיהו ממקום למקום בבית אחד כגון מאיגרא לארעא נראה
ומטעם זה נהגו לפרוס מפה ללחם עד לאחר קידוש בשבתות ויו"ט.
דמודה שמואל אם קידש באיגרא כדי לאכול בארעא דחשיב קידוש
ויש מפרשין איקלע לבי ריש גלותא והיו מסובין על השלחן בע"ש
וקדיש יומא ופריס מפה וקדיש ולא נהירא לי דהא ברייתא דלקמיה
במקום סעודה וכן מוכח בירושלמי דקאמר רבי יעקב בשם שמואל קידש
בבית זה ונמלך לאכול בבית אחר צריך לקדש ר' אחא בשם ר' אושעיא
דמסייעין ליה מיניה לא מפרשא בהפסקה אלא בתחלת אכילת לילי
שבת: ושוין. לא ידענא אהיכא קאי ואיכא למימר ושוין רבי יוסי
אמר רב מי שסוכתו עריבה עליו מקדש ליל י"ט האחרון בביתו ועולה
ואוכל בסוכתו א"ר בון ולא פליגי מאי דאמר רב בשלא היה בדעתו
ור' יהודה דפליגי בהפסקה הכא מודי ר' יוסי דלכתחלה מיהת אין
לאכול בבית שקידש ומאי דאמר שמואל בשהיה בדעתו לאכול בבית
מביאין קודם קידוש אע"פ שלא אכלוד) עד לאחר קידוש. ואית דמפרשי
שקידש והא דקאמר ולא פליגי היינו ממקום למקום בחד בית ולאו
ושוין ב"ש וב"ה דפליגי באלו דברים (ברכות ד' נא:) דאמרי ב"ש נוטלין
דוקא נקט בירושלמי קידש בבית זה ונמלך לאכול בבית אחר ויתיישב
לידים ואח"כ מוזגין את הכוס לקידוש וב"ה אומרים איפכא אפ"ה
שלא יחלוק הירושלמי עם הש"ס שלנו. כתב בשם רב נטרונאי גאון
היכא דנטל ידיו מודין ב"ש דאין מביאין את השולחן עם האוכלין אלא
בתשובות מקדשין בבית הכנסת ונותן לתוך עיניו לרפואה כדאמר
א"כ קידש וכדפרישית טעמא לעיל. ונראה בעיני דאיידי דאמרינן
(ברכות ד' מג:) פסיעה גסה נוטלת אחד מת"ק מאור עיניו ואימת
לקמיה תנא חדא שוין שאין מתחילין כו' שיבשו למעלה הספרים
מהדרא ליה בקידושא דבי שימשי ומיהו באבי העזרי כתוב דהאי רפואה
וכתבו נמי ושוין שאין מביאין כו' וטעות הוא בידם ולא גרסי' ליה:
מצי למיעבד בקידוש שבביתו: ידי יין לא יצאו. וחייבין לברך
תני חדא שוין. ר' יהודה ורבי יוסי דפליגי לעיל בין באכילת ערב שבת
מן המנחה ולמעלה בין בהפסקה: שאין מתחילין. לאכול מן המנחה
בביתם בפה"ג משום שינוי מקום ה אבל משמע אם קידש בביתו על
ולמעלה: משכחת לה בערב הפסח. כדקאמרת דאפי' רבי יוסי מודי
שולחנו שוב א"צ לברך על היין תוך הסעודה אע"ג דסבר יש קידוש
בערב הפסח: כאן קודם תשעה. שוין שמתחילין לאכול ומשהתחילו
שלא במקום סעודה ולא שייך קידוש לסעודה א"כ אם הבדיל על
בהיתר אוכלין עד שתחשך אפילו לרבי יהודה: כאן לאחר ט'. הוא
שולחנו פטור מלברך על היין שבתוך הסעודה אע"ג דיש הבדלה שלא
במקום סעודה לכ"ע והכא יש לדחות דאיכא למימר דלא פטר
דפליגי דלרבי יהודה אין מתחילין כדתניא לעילה) בהדיא לא יאכל אדם
אא"כ רוצה לשתות לפני המזון אבל תוך המזון לא פטר אך יש להביא
בערבי שבתות ובערבי ימים טובים מט' שעות ולמעלה כו' רבי יוסי
אומר כו': שקידשו בבהכ"נ. הוא קידוש שמקדש שליח ציבור בלילי
ראיה מכיצד מברכין (שם ד' מב.) דתנן בירך על היין שלפני המזון
שבתות וימים טובים בבהכ"נ: ידי קידוש יצאו. אע"פ שלא שתו דקי"ל
פוטר את היין שלאחר המזון פי' שהיו רגילין לשתות אחר הסעודה
לפני ברהמ"ז משמע דכ"ש שפוטר היין שבתוך המזון שלא בא אלא
דהמקדש צריך שיטעום אם לא טעם אלא א' מהם יצאו כולן ידי חובתן
כדמוכח בעירובין בשילהי בכל מערבין (ד' מ:) ומיהו לכתחלה צריך
לשרות אכילה שבמעיו ואפילו למאן דאמר התם בגמרא יין שבתוך
המזון לא פטר יין שלאחר המזון היינו משום דאין יין שבא לשרות
שיטעמו כולן ולא צריכין תו לאקדושי בביתן דלא בעי רב קידוש
במקום סעודה הלכך אע"ג דלא אכלי בבית הכנסת נפקי: ידי יין לא
פוטר את היין הבא לשתות אבל יין שלפני המזון שבא לשתות דעדיף
יצאו. שאם יש להם יין בביתם לשתות חייבין לברך בפה"ג שאינן
טפי כ"ע מודו דפוטר את היין שבתוך המזון ועוד אם צריך לברך
פטורין בברכת הכוס של שתיית יין ששתו בבהכ"נ מאחר שעקרו
בתוך המזון מאי קאמר יין שלפני המזון פוטר את שלאחר המזון
תיפוק ליה דפטרו יין שבתוך המזון למ"ד התם דפוטר ודוחק לומר
ממקומן דה"ל היסח הדעת וצריך לברך אבל המקדש בביתו על
שולחנו בשבת א"צ לברך על היין שבתוך הסעודה שהרי פוטרו יין
בשלא שתו יין תוך הסעודה ואע"ג דהתם מוקי לה בשבתות וי"ט
ובשעת הקזת דם שאדם קובע סעודתו על היין ה"ה בחול נמי אם
שלפני הסעודה כדתנן בכיצד מברכין (ברכות ד' מב.) בירך על היין
דעתו לשתות יין בתוך הסעודה אלא נקט שבתות וי"ט דאז רגילות
שלפני המזון פטר את היין שלאחר המזון ומוקי לה בגמרא [שם:] בשבתות
ובימים טובים הואיל ואדם קובע סעודתו על היין:
לקבוע סעודתו על היין ותדע דבי"ט אם נמלך ואין בדעתו לשתות יין
לא פטר משמע דהכל תלוי בדעתו הלכך אם בירך על היין לפני המזון
אף
ודעתו לשתות בתוך המזון א"צ לברך אחריו על הגפן ולא תוך המזון בפה"ג אבל אם נמלך אינו פוטר וגם צריך לברך אחריו ברכה מעין שלש:
אף