קא:
ערבי פסחים פרק עשירי
פסחים
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
אלא
א"צ לברך. שניה
על היין: ממקום למקום. מבית לעליה: בדברים
בדברים שאין טעונין ברכה לאחריהם במקומן. פירש רשב"ם
יג א ב מיי' פ"ד מהל'
א) ברכות נט:, ב) לא שנו
ברכות הלכה ג וה'
אלא מבית לבית אבל מפינה
שאין טעונים ברכה לאחריהם . כגון מים או פירות שאין טעונים
כגון מים ופירות שאין צריכין אחריהם ברכה חשובה מעין
(א)
סמג עשין כז טוש"ע או"ח
לפינה לא כצ"ל רש"א,
שלש ומה"ט א"צ לברך במקומן הלכך עמידתו זו היא גמר סעודתו
ברכה חשובה בפני עצמן ה)(כגון שבעת המינים) דודאי כיון דעמד
ג) [ר"ה ח. כתובות יז:],
סימן קעח סעיף א:
ג [מיי' שם הל' ט]: והך סעודה אחריתי היא וצריך לברך
בתחלה אבל דברים הטעונין
והלך למקום אחר עמידתו זו היא גמר סעודתו והך סעודה אחריתי
ד) [שבת יט: וש"נ],
❖
יד ד מיי' שם הלכה ד
ה) [ברש"י שבאלפס ליתא],
היא וצריך לברך בתחלה: אבל דברים
ברכה לאחריהם במקומן כגון יין וכל
❖
טוש"ע שם סעיף ב:
הטעונים ברכה לאחריהם במקומן.
ז' מינין לקיבעא קמא הדר והא דתנן
ואחד שינוי מקום א"צ לברך מיתיבי שינוי
א)א
ברכות (דף נא.) מי שאכל ושכח ולא
כלומר ברכה חשובה בפני עצמן כגון
מקום צריך לברך שינוי יין אין צריך לברך
הגהות הב"ח
ג
בירך לכתחלה צריך לברך במקומו
שבעת המינין הואיל ולא בירך אחריהן
רבינו חננאל
תיובתא דרבי יוחנן תיובתא יתיב רב אידי
(א) רש"י ד"ה בדברים וכו'
בכל ז' מינים מיירי וברייתא דמייתי
ועמד לילך למקום אחר לסעוד על (ב)
לאחריהן במקומן כגון
אמר ר' יוחנן אחד שינוי
בר אבין קמיה דרב חסדא ויתיב רב חסדא
קביעות הראשון הלך לברך אחריהם
בסמוך לא גרסינן לשתות יין מדמדקדק
מים: (ב) ד"ה אבל וכו'
יין ואחד שינוי מקום אין
וקאמר משמיה דרב הונא הא דאמרת שינוי
לסעוד על דעת קביעות:
ב
צריך לברך. ואיתותב ר"י
ברכה אחת על שתיהן ולפניהם נמי
הגמ' דאיירי בדברים הטעונים ברכה
(ג) ד"ה מדקתני וכו'
ונדחה. אמרי משמיה דרב
מקום צריך לברך לא שנו אלא ב) מבית לבית
אין צריך לחזור ולברך: לקיבעיה קמא
לאחריהם במקומן מדקתני עקרו ולא
דעקירה משמע וכו'
הונא הא דאמר שנוי מקום
אבל ממקום למקום לא א"ל רב אידי בר
הדר. כלומר על דעת סעודה
דייק מדקתני יין שהוא מז' מינין אבל
ולברך תחלה ברכה
צריך לברך, לא אמרו אלא
שלאחריהם: (ד) רשב"ם
מבית לבית אבל מפנה
בברייתא דתניא כוותיה דרב חסדא
הראשונה הוא אוכל עכשיו לסיים
אבין הכי תנינא לי' במתניתא דבי רב הינק
ד"ה כשהן יוצאין אין
לפנה לא. ואסיקנא הכי
סעודתו: אחד זה ואחד זה. בין
גרסי' יין ומיהו קשה דאי הוה יין
ואמרי ליה במתניתא דבי בר הינק כוותיך
טעונין ברכה למפרע כצ"ל
תנינא לה במתניתא דבי בר
❖
ותיבת לאחריהן נמחק:
בכלל דברים הטעונין ברכה לאחריהן
שטעונין ברכה לאחריהן במקומן בין
הינק. ומתמהינן וכי רב
ואלא רב הונא מתניתא קמ"ל רב הונא
ג)
הונא מתניתא אתא
שאינן צריכין: כשהן יוצאין אין טעונין
במקומן א"כ אמאי איתותב ר' יוחנן
מתניתא לא שמיע ליה ותו יתיב רב חסדא
לאשמעינן. אלא כי הא
ד)
ברכה למפרע. כלומר לברך ברכה
לעיל דרבי יוחנן איירי ביין דאמאי
דרב חסדא דאמר שנוי
מוסף רש"י
וקאמר משמיה דנפשיה הא דאמרת שינוי
דקאמר ר' יוחנן אף ידי יין נמי יצאו
של אחריהן הואיל ועתידין לחזור:
מקום צריך לברך ברכה
מקום צריך לברך לא אמרן אלא בדברים
שינוי מקום. יצא מכאן
אחרת, לא אמרן אלא
ה"ג בד"א כו' ולא גרס בהא רבי
קאמר ואזדא ר' יוחנן לטעמיה דאמר
והלך לבית אחר והביאו לו
בדברים שאין טעונין
שאין טעונין ברכה לאחריהן במקומן אבל
יהודה: מדקתני עקרו מכלל דבדברים
שינוי מקום א"צ לברך וברייתא איירי
א
יין (ברכות נט:). שינוי
ברכה ראשונה. והיא ברכת
יין. שתה יין בסעודה
דברים הטעונין ברכה לאחריהן במקומן אין
הזימון. לאחריהן במקומן.
הטעונין כו'. דעקירות (ג) משמע
בדברים שאין טעונים ברכה לאחריהם
והביאו לו יין אחר טוב מן
[אבל דברים הטעונים
במקומן ועוד דא"כ פליג רב חסדא
משום מהירות חתן וכלה הן נעקרין
צריך לברך מאי טעמא לקיבעא קמא הדר
הראשון, אין צריך
ברכה לאחריהן במקומן]
ארב ושמואל דאמרי לעיל ידי יין
אבל אם לא כן עדיין היו צריכין
ב
לברך. בורא פרי הגפן
אם הלך למקום אחר וטעם
ורב ששת אמר אחד זה ואחד זה צריך
מאן ❖
(שם).
שם עראי, אין צריך שם
לא יצאו ולכאורה משמע דלא פליג
לעמוד ולברך ברכה שלאחריהם:
לברך מיתיבי בני חבורה שהיו מסובין
ד
לברך מאי טעמא לקבעיה
אלא עם רב ששת ג עוד קשה דאמר
הדר. ורב ששת אמר אחד
לשתות ועקרו רגליהן לצאת לקראת חתן
רשב"ם
בירושלמי ס"פ כיצד מברכין היה
זה ואחד זה צריך לברך
מוסף תוספות
או לקראת כלה כשהן יוצאין אין טעונין
ברכה במקום שהלך ואחר
ואחד שינוי מקום. לכל דבר הנאכל
אוכל במזרחה של תאנה ובא לו
כך יטעום שם. ואותבינן
א. [ו]מאן לימא לן דלאו
ברכה למפרע כשהן חוזרין אין טעונין
במערבה צריך לברך אלמא בז'
אם אכל ממנו במקום זה וחוזר ואוכל
על רב חסדא מיהא דתניא
דוקא כי היכי דנותיב עליה
ברכה לכתחלה בד"א שהניחו שם זקן
מינין נמי שינוי מקום צריך לברך
במקום אחר א"צ לברך שניה וכגון
תיובתא. חי' הר"ן.
עקרו רגליהם לצאת
ב. אכל רבותיו. תוס'
לקראת חתן וכלה
ודוחק לומר דאתיא כרב ששת שאין
שלא היה לו היסח הדעת בינתים:
או חולה אבל לא הניחו שם לא זקן ולא חולה
ר"פ. ג.
כשיוצאין אין [טעונין]
דהוה בר
שינוי מקום צריך לברך. כרב ושמואל
הלכה כמותו לכך נראה דיין וכל ז'
כשהן
יוצאין טעונין ברכה למפרע כשהן
פלוגתיה. תוס' הרא"ש.
ברכה למפרע על מה
דאמרי ידי יין לא יצאו ותיובתא דרבי
מינין לא הוו בכלל דברים הטעונין
שאכלו, וכשחוזרין אין
ד. [דהיינו] כל דבר שאדם
חוזרין טעונין ברכה לכתחלה מדקתני
טעונין ברכה על הפת
קובע סעודתו עליו בין
יוחנן: ה"ג במתני' דבי רב הינק
ברכה לאחריהם במקומן אלא פת וכל
עקרו
רגליהן מכלל דבדברים הטעונין
בתחלה. בד"א בזמן
שמברכין אחריו שלש
כוותיך ותו יתיב רב חסדא וקאמר
מיני פת שמברכין עליו המוציא או
שהניחו שם זקן או חולה
ברכות או ברכה אחת מעין
ברכה לאחריהן במקומן עסקינן וטעמא
שלש. חי' רבינו דוד.
משמיה דנפשיה ולא גרסי' מתני' אתא
ודעתן לחזור אליהם, אבל
שמא כל מיני מזונות שיש בהם מה'
דהניחו שם זקן או חולה הוא דכשהן
יוצאין
אם לא הניחו שם אדם
ה. כיון דלא בעי ברכת
לאשמועי'. ושיבוש גמור הוא שכן הוא
מינין הוו בכלל דברים הטעונין ברכה
כלל, כשיוצאין טעונין
המזון אלא ברכה
אין טעונין ברכה למפרע וכשהן חוזרין
שיטת הגמרא להשמיענו האמורא
לאחריהן במקומן ולהאי פי' נמי לא
ד
שבתחלה. תוס' חולין פו:
ברכת המזון למפרע,
ו. עצה טובה קמ"ל. שם.
אין טעונין ברכה לכתחלה אבל לא הניחו
וכשחוזרין טעונין ברכת
גרסינן בברייתא דבסמוך לשתות יין
דבר המפורש בברייתא דזימנין שאין
המוציא לכתחלה. ודייקינן
ולא בדתניא כוותיה דרב חסדא דבפת
הכל בקיאין בברייתא וגם האמורא
שם זקן או חולה כשהן יוצאין טעונין
ברכה
מדקתני עקרו מכלל
או בה' מינין מיירי מדקתני עקרו וכן
עצמו זימנין דלא ידע לה לההיא
דבדברים שהן מין דגן
למפרע וכשהן חוזרין טעונין ברכה לכתחלה
שטעונין ברכה לאחריהן
הלכה בכל דבר חוץ מפת ומיני מזונות
ברייתא עד דמייתי ליה סייעתא מיני'.
קשיא לרב חסדא אמר רב נחמן בר יצחק
במקומן עסקינן, דאפילו
שהם מחמשת מינין א"צ ברכה
ולפי שראו דיתיב רב חסדא וקאמר
ב"ה דאמרי מברך באיזה
מאן
אחריהם במקומן ושינוי מקום צריך
משמיה דנפשיה וטעו לומר מכלל
מקום שנזכר, לא אמרו
אלא מי שהחזיק בדרך
לברך בהם ושינוי מקום היינו אפי' בחד בית כמו מאיגרא לארעא או
שחזר בו ממה שאמר למעלה משמיה דרב הונא והגיהו בספרים
שחזרתו למקום שאכל היא
מחדר לבית אבל מפינה לפינה לא ולכל הפירושים אם הלך באמצע
קושיא זו ואינה אלא שני דברים אמר רב חסדא בההיא ברייתא
סכנה, אבל אם לא החזיק
חדא משמיה דרב הונא וחדא משמיה דנפשיה: בדברים שאינן
סעודה למקום אחר יכול לשתות יין או מים בלא ברכה דכיון שהוא
בדרך, וכ"ש מי שאינו
בתוך הסעודה לקיבעיה קמא הדר: כשהן יוצאין טעונין ברכה
עומד בדרך שאפי' ב"ה
טעונין ברכה לאחריהן במקומן. כגון מים או פירות שאינן טעונין
מודו דאינו מברך אלא
למפרע כו'. משמע היכא דאיכא היסח הדעת לא סגי שיברך ברכת
ברכה חשובה בפני עצמם אלא בורא נפשות רבות הלכך א"צ
במקום שאכל. וטעמא
המוציא אלא צריך שיברך ברכת המזון וא"כ הא דאמר לקמן (דף קג:)
לברך במקומן אחריהן דודאי כיון דעמד והלך במקום אחר עמידתו
דהניחו שם זקן או חולה,
אבל לא הניחו שם זקן או
כיון דאמר הב וניבריך איתסר לכו למישתי היינו עד שיברך ברהמ"ז
זו היא גמר סעודתו והך סעודה אחריתי היא וצריך לברך בתחלה:
חולה צריך לברך ואע"ג
אבל דברים הטעונין ברכה לאחריהן במקומן. כלומר ברכה חשובה
וכן משמע בכיצד מברכין (ברכות דף מב) דקאמר רבה ורבי זירא הוו
דהדר לקבעיה, קשיא לרב
חסדא.
אכלי סליקו תכא מקמייהו אייתי להו ריסתנא רבה אכל ורבי זירא לא
בפני עצמן (והלכך) צריכין במקומן כגון שבעת המינין דאית בהו
אכל א"ל לא סבר לה מר סילק אסור מלאכול א"ל אנא אתכא דריש
ברכה אחת מעין שלש הואיל ולא בירך אחריהן והלך במקום אחר
גלותא סמיכנא והשתא אם לא היה צריך לברך בהמ"ז למה לא אכל ה
לסעוד על דעת קביעות הראשונה הלך לברך ברכה אחת על
ויש לדחות דאותו מאכל היה מעורב בו לחם והיה לו טורח ליטול ידיו
שתיהן ולפניהן נמי א"צ לחזור ולברך. מהכא שמעינן דהא דתנן
(ברכות דף נא:) מי שאכל ושכח ולא בירך ב"ש אומרים כו' ושמעינן
ולברך המוציא והא דקאמר הכא טעונין ברכה למפרע ו היינו משום שמא
ישהו מלחזור עד שירעבו ואז לא יוכלו לברך ברהמ"ז כדאמר באלו
מינה דלכתחלה צריך לברך במקומו בשבעת המינין מיירי דאיכא
כעין ברכת המזון ברכה אריכתא וחשיבותא מעין שלש: לקיבעיה.
דברים (שם דף נא:) ומיהו אם יצאו ולא בירכו למפרע כשיחזרו לא
קמא הדר. כלומר על דעת סעודה הראשונה הוא אוכל עכשיו
יברכו רק ברכת המוציא ותדע דאם לעולם טעונין ברכה למפרע אמאי
איצטריך לאשמעינן כשהן חוזרין דמברכין ברכה לכתחלה פשיטא
לסיים סעודתו. וא"ת אמאי אותיבניה לרבי יוחנן מהך ברייתא
כיון דלעולם מברכין למפרע והא דאמר בשמעתין שינוי מקום צריך
תיובתא הא איכא לתרוצי ברייתא כרב חסדא בשאינן טעונין ברכה
לאחריהן במקומן ומילתיה דרבי יוחנן בשטעונין והלכך אין צריך
לברך
לברך ליכא לתרוצי הכי דרבי יוחנן סתמא קאמר שינוי מקום אינו צריך לברך בכל דבר הנאכל קאמר מדלא פירש שהאמורא יש לו
לפרש דבריו יותר מן הברייתא ועוד יודעין היו האמוראין שהשיבו מההיא ברייתא לרבי יוחנן דבכל מקום קאמר רבי יוחנן שינוי
מקום אינו צריך לברך אבל הברייתא שקדמה להם הרבה יש להם לפרש כן וכן: אחד זה ואחד זה. בין שטעונין ברכה לאחריהן
במקומן בין שאינן טעונין שאינן משבעת המינין: שהיו מסובין לשתות ועקרו רגליהן כו' גרסינן ולא גרסי' יין: כשהן יוצאין אין
טעונין ברכה (ד) לאחריהן למפרע. כלומר לברך ברכה שלאחריה הואיל ועתידין לחזור: ה"ג בד"א כו' ולא גרסי' בהא רבי
יהודה: מדקתני עקרו מכלל דבדברים הטעונין כו'. דעקירות משמע דמשום מהירות חתן וכלה הן נעקרין אבל אם לא כן עדיין
היו צריכין לעמוד ולברך ברכה שלאחריהן: קשיא לרב חסדא. דאילו לרב חסדא אפילו לא חזרו למקומן אלא גמרו סעודתן במקום
אחר אין
צריך לברך תחלה הואיל ועדיין
לא בירך אחריהן
והכא מוכח דאפילו חזרו למקומן הראשון צריך לברך תחלה:
מאן