3/2

אור לארבעה עשר

פרק ראשון פסחים

ג.

עין משפט

מסורת הש"ס

נר מצוה

אם

שיוה לו לטומאה. חזרו ב"ה מזה הטעם מתשובתם של ב"ש

המפלת אור לשמונים ואחד. בכריתות בפרק קמא. דקיימא לן ל) זאת

א) כריתות ז: עדיו' פ"ד

א מיי' פ"א מהלכות

מ"י, ב) [להם], ג) זבחים

מחוסרי כפרה הלכה ח

תורת היולדת מלמד שמביאה קרבן אחד על ולדות הרבה יכול

וטעמייהו כדתניא פ"ק דכריתות (דף ח.) או לבת לרבות אור

מ)

לשמונים ואחד: תלמוד לומר ביום. תימה אמאי איצטריך

נו: [ע"ש כמה שינוים],

סמ"ג עשין רי"ח:

שתביא על הלידה שלפני מלאות ועל הלידה שלאחר מלאות קרבן

ו ב מיי' פ"י מהלכות

ד) [שורפו], ה) יומא פז:

אחד ולא יותר תלמוד לומר זאת שאם ילדה לאחר מלאות כגון

עד יום תיפוק ליה דאינו נאכל אור לשלישי מדאיצטריך ביום דאי

נדה ח:, ו) ביומא ובנדה

מעשה הקרבנות הל' ו:

ז ג מיי' פי"ט מהלכות

הגי' בנעילה מתפלל שבע

שטבלה לסוף שבועיים של נקבה

ס"ד דנאכל פשיטא דאינה נשרפת

ומתודה, ז) [לקמן ז: ע"ש],

פסולי המוקדשין הלכה

ונתעברה והפילה אם תוך מלאות

באותו לילה דתיכף לאכילה שריפה ב

המפלת אור לשמונים ואחד בית שמאי

א) א

ח) [שבת קנג. ביצה טו.

ד:

הפילה נפטרת בקרבן אחד ואם

ויש לומר דאי לאו עד יום ה"א נאכל

ח ד מיי' פ"ב מהלכות

יומא נה. נדרים מט. נב:

פוטרין מקרבן ובית הלל מחייבים אמרו ב)(להן)

תפלה הלכה ז [ופ"ב

ב"מ מ. קיז. ב"ב יב.

לאחר מלאות הפילה כבר נתחייבה

ואיצטריך ביום למעוטי שלא ישרף

בית הלל לבית שמאי מאי שנא אור שמנים

בלילה של אחרי כן ד: שהרי בזב

מהל' תשובה ה"ז טור

מנחות קז: בכורות לב.

בקרבן הראשון קודם לידה שניה

חולין סו.], ט) [פי' כנוי

או"ח סי' תרי"ט]:

ואחד מיום שמנים ואחד אם שיוה לו לטומאה

ט ה מיי' שם הלכה ד

קראו מרכב וכו'. מרכב ומושב אין

ולבסוף מלאות של לידה שניה

הוא כמו שקורין לסומא

לא ישוה לו לקרבן מדקאמר ב"ה לב"ש מאי

סגי נהור והעיקר בה מן

טוש"ע א"ח סי' תרכד

תביא שתי קרבנות. ואם הפילה ליל

דינו שוה דנוגע במרכב אין טעון

ה ס) ❖

ולא יגה שביב אשו (איוב

סעיף א:

שנא אור שמונים ואחד מיום שמונים ואחד

של כניסת שמונים ואחד שכבר

כבוס בגדים כדמוכח בתורת כהנים

יח) ערוך], י) [ברכות יא:

שמע מינה אור אורתא הוא שמע מינה מיתיבי

עברה מלאות שלה אבל עדיין אינה

ובריש מסכת כלים והשתא קשה

יומא עה. יבמות יא: קג.

כתובות יג. סה: גיטין עו:

ראויה להבאת קרבן שאין קרבן

לר"י היכי קאמר דבאשה קרוי מושב

יכול יהא נאכל אור לשלישי ודין הוא זבחים

מוסף רש"י

ג)

פ: ב"מ צא. סנהד' נד.

נשחט בלילה: בית הלל מחייבי.

אם ר"ל אפי' אוכף שיש לו דין מרכב

נאכלים ליום אחד ושלמים נאכלים לשני

תמורה ל.], כ) [צ"ל ת"ש

המפלת אור לשמונים

ואומר], ל) [כריתות ט:],

ואחד. שילדה נקבה, לאור

שתי קרבנות דלאחר מלאות קרינא

אף באשה שינה הכתוב לקרותו מושב

ימים מה להלן לילה אחר היום אף כאן לילה

מ) [ויקרא יב], נ) [ויקרא

פ"א שהיתה ראויה למחר

ביה ובית שמאי פוטרין אותה בקרבן

לדבר דרך כבוד דהא לקמן משני

❖

אחר היום ת"ל 1 ביום זבחכם יאכל וממחרת

ז], ס) [משנה ג],

להביא כפרתה, הפילה

אחד כדמפרש טעמייהו: מאי שנא

משום ביעתותא דגמלא אורחא הוא

(כריתות ז:). בית שמאי

והנותר עד יום בעוד יום הוא נאכל ואינו

פוטרין מקרבן. מלידה

אור שמונים ואחד מיום שמונים וא'.

אלמא לשנות הדבר ממה שהוא אין

נאכל לאור שלישי יכול ישרף מיד ודין הוא

ב', אע"ג דלאחר מלאת

תורה אור השלם

הלא אתם מודים לנו שאם לא הפילה

לכתוב דרך כבוד ונראה לר"י דה"פ

הוא, הואיל ולילה הוא

זבחים נאכלין ליום ולילה אחד ושלמים נאכלין

הלילה והפילה למחר שחייבת אף

ובאשה קראו מושב מרבויא דקרא

1. בְּיוֹם זִבְחֲכֶם יֵאָכֵל

ולא יצאה שעה ראויה

לקרבן, דלילה מחוסר זמן

לשני ימים ולילה אחד מה להלן תיכף לאכילה

כשהפילה אור לשמונים ואחד תתחייב

דמושב דהכי איתא בתורת כהנים

וּמִמָּח¢ רָת וְהַנּוֹתָר עַד יוֹם

קרבן הוא, דכתיב ביום

הַשְּׁלִישִׁי בָּאֵשׁ יִשָּׂרֵף:

שהרי לכל דבר זמן היום והלילה שוים:

אשר היא יושבת עליו זה מושב כלי זה

שריפה אף כאן תיכף לאכילה שריפה תלמוד

צותו, הלכך לענין קרבן

ויקרא יט ו

אם שיוה לו לטומאה לא ישוה לו

מרכב לימדנו הכתוב לספר בלשון

2. וְהַנּוֹתָר מִבְּשַׂר הַזָּבַח

כתוך מלאת דמי (שם).

לומר 2 והנותר מבשר הזבח ביום השלישי

מאי שנא אור פ"א

לקרבן. בתמיה. ועוד ראיה אחרת

נקיה שלא כתבו בהדיא כמו בזב:

בַּיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי בָּאֵשׁ

באש ישרף ביום אתה (שורף) ואי אתה

ד)

מיום פ"א. דודאי חייבת

ויקרא ז יז

יִשָּׂרֵף:

דהואיל ושוה לו לטומאה שעד שקיעת

כל

3. מִן הַבְּהֵמָה הַטְּהוֹרָה

(שם). אם שיוה לו

שורפו בלילה מדקאמר יהא נאכל אור

החמה של שמונים דמיה טהורים ואם

לטומאה. שהרי אתם

וּמִן הַבְּהֵמָה אֲשֶׁר אֵינֶנָּה

לשלישי אלמא אור אורתא הוא שמע מינה תא שמע אור של יום הכפורים

מודים שמשקיעת החמה

ה) ד

טְהֹרָה וּמִן הָעוֹף וְכֹל

תראה לאחר שקיעת החמה דמיה

של יום פ' כלו ימי טוהר

אֲשֶׁר רֹמֵשׂ עַל הָאֲדָמָה:

מתפלל שבע ומתודה שחרית מתפלל שבע ומתודה במוסף מתפלל שבע

טמאין כאילו היא רואה למחר ולמה

שלה, ואם ראתה בליל

בראשית ז ח

ומתודה במנחה מתפלל שבע ומתודה בערבית מתפלל מעין שמונה עשר

לא ישוה לו אף לקרבן שכשם שאם

4. כִּי יִהְיֶה בְךָ אִישׁ אֲשֶׁר

פ"א טמאה (שם). מה

ו)

להלן לילה אחר היום.

לֹא יִהְיֶה טָהוֹר מִקְּרֵה

תפיל למחר תתחייב כך תתחייב על

ר' חנינא בן גמליאל אומר משום אבותיו מתפלל שמונה עשר שלימות מפני

דכתיב בתודה (ויקרא ז)

לָיְלָה וְיָצָא אֶל מִחוּץ

הוולד של לילו. ותשובת בית שמאי

שצריך לומר הבדלה בחונן הדעת אלמא אור אורתא הוא שמע מינה תא

לא יניח ממנו עד בקר,

לַמַּחֲנֶה לֹא יָבֹא אֶל תּוֹךְ

הא כל הלילה נאכל, אף

במסכת כריתות [ז:] היא שנויה לא אם

הַמַּחֲנֶה: דברים כג יא

שמע דתני דבי שמואל לילי ארבעה עשר בודקין את החמץ לאור הנר

ז)

5. וְלֹא דִבֶּר שָׁאוּל

כאן בשלמים תהא לילה

אמרתם ביום שמונים ואחד שכן

אלמא אור אורתא הוא אלא בין רב הונא ובין רב יהודה דכולי עלמא אור

אחר יום המחרת

מְאוּמָה בַּיּוֹם הַהוּא כִּי

(זבחים

יצתה לשעה הראויה להביא בה קרבן

נו:) ת"ל כו' וממחרת

אָמַר מִקְרֶה הוּא בִּלְתִּי

אורתא הוא ולא פליגי מר כי אתריה ומר כי אתריה באתריה דרב הונא קרו

ח)

והנותר עד יום, גבי

לפיכך נתחייבה בקרבן הראשון ושוב

טָהוֹר הוּא כִּי לֹא טָהוֹר:

אכילה כתיב בקדושים

נגהי ובאתריה דרב יהודה קרו לילי ותנא דידן מאי טעמא לא קתני לילי

שמואל א כ כו

ט)

אין לידה השניה נפטרת בו תאמרו

6. כִּי יְאַלֵּף עֲוֹנְךָ פִיךָ

תהיו, ביום זבחכם יאכל

לישנא מעליא הוא דנקט וכדר' יהושע בן לוי דאמר ר' יהושע בן לוי לעולם

במפלת אור לשמונים ואחד שלא

י)

וממחרת והנותר עד יום,

וְתִבְחַר לְשׁוֹן עֲרוּמִים:

בעוד שהוא יום תאכלנו

אל יוציא אדם דבר מגונה מפיו $שהרי עקם הכתוב שמונה אותיות ולא הוציא

איוב טו ה

יצתה מידי וולד הראשון לשעה

7. יֹשֶׁר לִבִּי אֲמָרָי וְדַעַת

(שם). יכול ישרף מיד.

הראויה לקרבן והדמים שאתם

דבר מגונה מפיו שנאמר מן הבהמה הטהורה ומן הבהמה אשר איננה

לאור שלישי, הואיל ועבר

שְׂפָתַי בָּרוּר מִלֵּלוּ:

אומרים אינן מוכיחים שהרי הפילה

זמן אכילתו (שם). מה

איוב לג ג

טהורה רב פפא אמר תשע שנאמר 4 כי יהיה בך איש אשר לא יהיה טהור

8. וַתָּקָם רִבְקָה וְנַעֲרֹתֶיהָ

להלן. בנאכלין ליום

תוך מלאות דמיה של לידה טמאין

מקרה לילה רבינא אמר עשר וי"ו דטהור רב אחא בר יעקב אמר שש עשרה

אחד, תיכף לאכילה

וַתִּרְכַּבְנָה עַל הַגְּמַלִּים

ופטורה מן הקרבן: אור לשלישי.

שריפה. דכתיב גבי

וַתֵּלַכְנָה אַחֲרֵי הָאִישׁ

שנאמר 5 כי אמר מקרה הוא בלתי טהור הוא כי לא טהור תניא דבי רבי

לאור כניסתו של שלישי. ה"נ גרסינן

מילואים ואם יותר מבשר

וַיִּקַּח הָעֶבֶד אֶת רִבְקָה

ישמעאל לעולם יספר אדם בלשון נקיה שהרי בזב קראו מרכב ובאשה קראו

המילואים וגו' (שם).אור

וַיֵּלַךְ: בראשית כד סא

אור לשלישי ואשלמים קאי דכתיב בהו

9. וַיִּקַּח מֹשֶׁה אֶת אִשְׁתּוֹ

של יום הכפורים. ליל

מושב ואומר 6 ותבחר לשון ערומים ואומר 7 ודעת שפתי ברור מללו מאי

ביום זבחכם יאכל וממחרת וצוה

יום הכפורים (יומא פז:)

וְאֶת בָּנָיו וַיַּרְכִּבֵם עַל

❖

ואומר וכי תימא הני מילי בדאורייתא אבל בדרבנן לא תא שמע ואומר

ליל כניסתו (נדה ח:).

לשורפו לבוקרו של שלישי יכול יהא

הַחֲמֹר וַיָּשָׁב אַרְצָה

מִצְרָיִם וַיִּקַּח מֹשֶׁה אֶת

נאכל ליל שלפניו: זבחים נאכלים

ותבחר לשון ערומים וכי תימא הני מילי בדרבנן אבל במילי דעלמא לא

מַטֵּה הָאֱלֹהִים בְּיָדוֹ:

ליום אחד. תודה דכתיב ביום קרבנו

❖

ואומר ודעת שפתי ברור מללו ובאשה לא כתיב בה מרכב והכתיב

שמות ד כ

כ)

מוסף תוספות

יאכלנ) ושלמים נאכלים לשני ימים מה

ותקם רבקה ונערותיה ותרכבנה על הגמלים התם משום ביעתותא דגמלים

לומר דאינו נשרף לאור

א.

להלן לילה אחר היום דכתיב בגופיה

אורחא היא והכתיב ויקח משה את אשתו ואת בניו וירכיבם על החמור התם

שלישי. תוס' ר"פ. ב.

דכי

גליון הש"ס

דקרא לא יניח ממנו עד בוקר הא כל

היכי דהתם לילה אחריהן

משום

גמ' שהרי עקם הכתוב.

ותיכף לאכילה שריפה,

הלילה אוכל וכן פסח לא תותירו

עי' מדרש רבה ריש פ'

הכי נמי בשלמים. חי'

ממנו עד בוקר [שמות יב] אף כאן לילה אחר הימים הכתובים בה: ת"ל וממחרת והנותר עד יום בעוד. שהוא יום ממחרת אכול ולא משתחשך: מה

❖

אמור:

הר"ן. שאין מביאין קדשים

להלן תיכף לאכילה שריפה. כשכלה זמן אכילתו מתחיל זמן שריפתו כדכתיב [שם] והנותר ממנו עד בקר באש תשרופו: אף כאן. זמן אכילתו כלה

לבית הפסול. מהר"ם

חלאוה. ועיין תוס' הרא"ש.

ערבית כדאמר וישרף בלילה: תלמוד לומר. בצו את אהרן ביום השלישי באש ישרף. כאן לא נאמר עד יום אלא ביום משום דהאי קרא

ג. עד בקר של יום ג'. תוס'

רבינו חננאל

לא איירי בזמן אכילה אלא בשריפה להורות שביום הוא נשרף ולא בלילה וקרא דלעיל בקדושים תהיו: באתריה דרב הונא קרו. לאורתא

הרא"ש. ד.

אם לא שרפו

נגהי: מאי טעמא לא תני לילי. כדתנא דבי שמואל. ומשני אלישנא מעליא קא מיהדר שמצוה ודרך נקיי הדעת לספר בלשון נקיה: דבר

ביום. חי' הר"ן. ה. מה

ועוד יש משנה אחרת כי

אור אורתא הוא, דתנן

שאין כן המושב שמגעו

מגונה. לאו משום דלילי דבר מגונה הוא והא דר' יהושע בן לוי בעלמא איתמר ומיהו שמעינן מינה לשון חכמים לחזר אחר לשון צח

שוה למשאו וטעון כיבוס

בכריתות פ"א המפלת

ונקי: אשר איננה טהורה. ולא כתיב הבהמה הטמאה כי אורחיה הרי שמונה אותיות עקם הטמאה חמש אותיות הן אשר איננה טהורה

בגדים. שם. ו. וכ"ש הכא

לאור שמונים ואחד ב"ש

שלש עשרה אותיות. ואע"ג דבאורייתא כתיב טמא שני אורחיה בחד דוכתא ללמדך לחזר על לשון נקיה: אשר לא יהיה טהור. הוה

דאיכא דינא בהדייהו. שם.

פוטרין מן הקרבן וב"ה

ז. שהרי בזה קראו מרכב

מחייבין כו'. פירוש יולדת

ליה למיכתב איש טמא וכי נמי משוית לטהור חסר ו' איכא עיקום תשע שהרי שתים עשרה יש וטמא אינו אלא שלש: ו' דטהור. דהא

פי' כתב מרכב בהדיא

נקבה שטבלה אחר י"ד

לא חסר הוא: כי אמר מקרה. טמא הוא לכתוב ולשתוק ויש כאן עיקום י"ו אותיות: בזב. כתיב (ויקרא טו) וכל המרכב אשר ירכב ובאשה

❖

בקרא. תוס' הרא"ש.

ושמשה ונתעברה והפילה

כתיב (שם) או על הכלי אשר היא יושבת לפי שאין הגון להזכיר רכיבה ופיסוק רגלים באשה ואע"פ שהמרכב והמושב שוין בשניהם: ותבחר

לילי שמונים ואחד, כלומר

שלמו פ' יום ימי טוהר,

לשון ערומים. מצוה עליך כך: ברור מללו. ל' נקי ומבורר: מאי ואומר. למה לו ואומר הא נפקא ליה מקמא: ה"ק וכי תימא ה"מ בדאורייתא.

ובמוצאי פ' בלילה לילי

רבינו חננאל (המשך)

תורה הקפידה בלשונה שיצאתה מפי הגבורה אבל חכמים במשנה וברייתא אין להקפיד על לשונם: ת"ש ותבחר לשון ערומים. שמענו שהערומים

יום פ"א הפילה, ב"ש

שנשחטין ובלילה ומחר,

בוחרי לשון הם: משום ביעתותא דגמלים. שהוא גבוה ומתיירא שלא תפול אורחה דאשה לרכוב כדי שתהא מחזקת בו בידים ורגלים:

פוטרין מן הקרבן על זה

וכיון שחשך נאסר

הנפל שהיו אומרים הקרבן

משום באכילתן הייתי אומר

שהיא מביאה על הלידה

ישרפו אותן (ה)[ב]לילה ותהא שריפתן תיכף לאיסור אכילתן, ת"ל והנותר ביום השלישי באש ישרף ביום ישרף, ולא בלילה.

פוטר זה הנפל, שהרי ביום פ"א נתחייבה בקרבן הלידה וכל מה שהיה מקודם חיוב עליה אותו הקרבן פוטרם זה הקרבן.

ש"מ אור אורתא הוא ש"מ. ועוד ת"ש אור יום הכפורים מתפלל שבע ומתודה שחרית וכו'. ועוד תא שמע דתנא דבי שמואל

וב"ה אומרים לילי פ"א כיום פ"א הוא חשוב, הלא אם ראת דם לילי פ"א דם נידה הוא ולא דם טוהר, פירוש הנה הלילה

לילי ארבעה עשר בודקין את החמץ לאור הנר, ש"מ אור אורתא הוא שמע מינה. ותנא דידן אמאי קרי ללילה אור, ואמרינן

והיום שוין לטומאה, כי ראייתה לילי פ"א וראייתה יום פ"א שוין לטומאה נדה היא בין ביום בין בלילה, כך אם הפילה

לישנא מעליא, כלומר לא בעי למיתנא לילה שהוא חשך, אלא קראו לחשך אור, כגון הני דקרו לסמיא סגיא נהורא, וכדאמרינן

לילי פ"א כאלו יום פ"א הפילה, וכשם שחייבת קרבן שני במפלת יום פ"א, כך חייבת קרבן שני המפלת לילי פ"א, ומדקאמרי

אל יוציא אדם דבר מגונה מפיו שהרי עקם הכתוב שמונה אותיות, שנאמר ומן הבהמה אשר איננה טהורה שהן י"ג אותיות,

ב"ה מאי שנא אור פ"א מיום פ"א ש"מ אור אורתא הוא ש"מ. ועוד ת"ש דתניא יכול יהא זבח השלמים נאכל לאור שלישי

ואלו כתב הטמאה ה' אותיות היה די לו, ומפני מה הוסיף שמונה אותיות משום שלא להזכיר שם טומאה. ש"מ כי כן הדין

ודין הוא וכו', ונסיב ליה תלמודא ת"ל והנותר מבשר הזבח ביום השלישי באש ישרף, לומר. ביום אתה שורפו ואי אתה

להתרחק מכל דבר מגונה. ודברי רב פפא ורבינא ורב אחא כענין הזה ופשוטין הן. בזב קראו מרכב, שנאמר. וכל המרכב

שורפו בלילה, ש"מ אור אורתא הוא ש"מ. ואעפ"י כי פשוטה היא, מיהו אנו מפרשים ראשי דברים, התודה נאכלת בו ביום

אשר ירכב עליו הזב יטמא. ובאשה כתיב. וכל אשר תשב עליו יטמא. ומפני מה לא הזכיר באשה מרכב, שהמרכב הוא

שנשחטת ובלילה והנותר בבקר נשרף, שנאמר ובשר זבח תודת שלמיו ביום קרבנו יאכל לא יניח ממנו עד בוקר דינה להאכל

בפיסוק רגלים, והוא דרך גנאי באשה הזכרת פיסוק רגלים במקום שאפשר לו הדבר להזכירו בלשון שבח, אבל ברכיבת

יום שנשחטה בו וכל הלילה, ובקר שהוא תכף לאכילתה, כלומר עכשיו כשנאסר באכילתה תהיה שרפתה, וזהו זבחים נאכלין

הגמל וכיוצא בו שהוא משום פחד שמתיראה לרכוב דרך ישיבה שלא תפול, אי אפשר שלא להזכיר רכיבה, אין עליו כלום.

ליום אחד, כך זבח השלמים נאכלין לשני ימים ולילה אחד, שנאמר ביום הקריבו את זבחו יאכל וממחרת, נאכלין בו ביום