אור לארבעה עשר
פרק ראשון פסחים
יב.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
אלא
אמר רבא לדברי ר' מאיר אדם טועה ב' שעות חסר משהו.
שלש והאי דאמר בתחילת חמש טעי שעה רביעית ומשהו של סוף
פט א מיי' פ"א מהלכות
א) סנהדרין מ., ב) [צ"ל
ותנן], ג) [שם], ד) [אמר
עדות הלכה ד סמג
שלש אי נמי בתחילת חמש הוה והאי דאמר בסוף שלש טעה שעה
ואם תאמר א"כ אחד אומר בג' וא' אומר בה' אמאי עדותן
כצ"ל], ה) [ותנן], ו) [נ"א
עשין קט:
רביעית ומשהו: לשמעתתא. דאביי: אמר. רבא וכי אפשר לומר
בטילה נימא דעובדא ברביעית הוה וי"ל דסבר רבא דאין לתלות
צ ב מיי' פ"ב מהלכות
בשש אומ' אני יודע],
❖
❖
הטעות בשניהם אך יש להקשות אחד אומר בג' וא' אומר בה' אמאי
שאין תולין טעות אלא משהו לר' מאיר ושעה ומשהו לר' יהודה א"כ
ז) דברים יט,
עדות הלכה א:
עדותן בטילה אילו דייקת בהני סהדי
היאך אתה מצרף עדותן מי אמר
דילמא האי דקאמר בג' בסוף ג'
לך שזה המקדים נתכוין לסוף השעה
וחד מינייהו קטעי שעה ומשהו אזל רב הונא
תורה אור השלם
מוסף רש"י
והמאחר נתכוין לתחילת השעה כדי
א ויש לומר דלהחמיר ולקיים עדותן לא
בריה דרב יהודה אמרה לשמעתתא
קמיה
1. וְשָׁפְטוּ הָעֵדָה בֵּין
באיזו שבוע. של יובל
לקרבן זה אצל זה ולצרף עדותן שלא
בדקינן להו :
ב
דרבא אמר ומה אילו דייקינן בהני סהדי
באיזה יום. תימה כיון דכבר
(סנהדרין מ.) באיזו שנה.
הַמַּכֶּה וּבֵין גֹּאֵל הַדָּם עַל
תהא ביניהן אלא שיעור טעות
של שבוע (שם) בכמה
דהאי דקאמר שלש בתחלת שלש
והאי
הַמִּשְׁפָּטִים הָאֵלֶּה
האדם ומה אילו דייקת בהני סהדי
כיוונו יום אחד לחדש למה
בחדש. בעשרים או
במדבר לה כד
דקאמר חמש בסוף חמש והויא עדות
2. וְהִצִּילוּ הָעֵדָה אֶת
בעשרים וחמשה (שם)
לחלק עדותן מצית למימר האי דאמר
למשיילינהו באיזה יום והלא אפי' לא
באיזה יום. של שבת, אף
הָרֹצֵחַ מִיַּד גֹּאֵל הַדָּם
מוכחשת ולא קטלינן ואנן ניקום ונקטיל
שלש בתחלת שלש והאי דאמר
כיוונו איזה יום ה"ל חוזרין ומגידין ואין
על פי שאמרו בכך וכך
וְהֵשִׁיבוּ אֹתוֹ הָעֵדָה אֶל
מספקא ורחמנא אמר ושפטו העדה והצילו
חמש בסוף חמש ויש חילוק ביניהן
יכולין לחזור בהם אחר כדי דבור ויש
בחדש, אף על פי כן שואלין
1
2
עִיר מִקְלָטוֹ אֲשֶׁר נָס
להן באיזה יום בשבת
שָׁמָּה וְיָשַׁב בָּהּ עַד מוֹת
שלש שעות חסר משהו וכיון דאין
לומר כיון דז' חקירות ילפינן מקראי
העדה אלא אמר רבא לדברי רבי מאיר אדם
היה, לפי שכל השבע הללו
הַכֹּהֵן הַגָּדֹל אֲשֶׁר מָשַׁח
אדם טועה כל כך נחלקת עדותן והויא
בפרק היו בודקים (סנהדרין דף מ'.)
טועה שתי שעות חסר משהו לדברי רבי
באות להביאן לידי הזמה
אֹתוֹ בְּשֶׁמֶן הַקֹּדֶשׁ:
❖
ושמא יש עדים להזימן ואין
מוכחשת ולא קטלינן ליה להאי ואנן
צרי' שלא יכחישו זה את זה ושלא יכחישו
במדבר לה כה
יהודה אדם טועה שלש שעות חסר
משהו
מעלין על לבן חשבון של
ניקום ונקרב עדותן כדי שיהרג זה (ב):
את עצמן ג א"נ נפקא מינה לאחד אומר
לדברי רבי מאיר אדם טועה שתי
שעות
חדש אם היו אלו עמהן
והא רחמנא אמר והצילו העדה.
בב' בחודש ואחד אומר בג' כדפרישית:
ד
אותו היום במקום אחר,
הגהות הב"ח
חסר משהו מעשה כי הוה או בתחלת שתים
לרבי מאיר יהבינן להו מתחילת
וכששואלין אותן באיזה יום
את הרוצח דמחפשין לזכות אלא ודאי
(א) גמ' בודקין אותן
או בסוף שלש וחד מינייהו קטעי ב'
שעות
והם אומרים ביום פלוני,
שעה ראשונה עד סוף ה'.
מדקאמר עדותן קיימת ש"מ דסבירא
בשבע: (ב) רש"י ד"ה אמר
נזכרים עדי הזמה להזימם
חסר משהו לדברי רבי יהודה אדם טועה
להו דאפי' אתה מחלקן כמו אשר תוכל
הקשה ריב"א אמאי לא נתלה הטעות
(שם). באיזו שעה. של
רבא וד"ה והא רחמנא
הד"א: (ג) ד"ה אלא אמר
יום, שמא אין עדים להזימן
שלש שעות חסר משהו מעשה כי הוה או
ולומר שהמוקדם נתכוין לתחלת
במזימים וכשאומרים המזימים עמנו
ה
רבא לר' מאיר שהיה
לכל היום ויש עדים להזימן
השעה והמאוחר לסופה יש לך לתלות
הייתם עד סוף ה' נאמר שטעו וקרו
בתחלת שלש או בסוף חמש וחד מינייהו
מקיים עדותן אדם טועה
אותה שעה (שם). באיזה
בטעות ואינך יכול להכחישם שאדם
לד' ה' והמעשה היה בה' ולא יהיו
ו
מקום. שזו היא המועלת
וכו' את אלו דהיינו שתי
קטעי שלש שעות חסר משהו תנן היו
א) א
שעו' כצ"ל: (ד) ד"ה מעשה
להביא את כל החקירות
טועה בכל זאת: אלא אמר רבא
מוזמים בכך ונהי שהעדות מוכחשת
בודקין אותו בשבע חקירות באיזו שבוע
(א)
וכו' אדם טועה הס"ד
להזמה דבלאו הכי לא
לר' מאיר (ג)אדם טועה. כל מה
היא שהרי אותו שאמר שתים לא
. חקירות
ואח"כ מ"ה ולר' יהודה
מתזמי (שם)
באיזו שנה באיזה חדש בכמה בחדש באיזה
שאתה יכול לחלק את אלו שהיה מקיים
היה יכול לטעות עד ה' מ"מ מוזמים
כו' משהו הס"ד: (ה) ד"ה
אמר אחד מהן איני
יום באיזו שעה באיזה מקום (ותניא) מה
היו בודקין אותן: (ו) ד"ה
יודע עדותן בטילה.
ב)
ג) ב
עדותן דהיינו שתי שעות חסר משהו
לא יהיו ואור"י דלא תלינן הטעות
❖
חקירות אחד מהן איני:
דשבע חקירות מקראי
בין חקירות לבדיקות חקירות אמר אחד
ומשום הכי עדותן קיימת דכי נמי
כלל בשני עדים כדפרישית לעיל:
נפקא לן ובעינן בכולהו
מהן איני יודע עדותן בטילה בדיקות אפילו
אמרת זה שאמר שתים בתחלת
שתהא יכול להזימן, דהזמה
ניכול
כתיבא בהו וכיון דאמר
שתים וזה שאמר שלש בסוף שלש
שניהם אומרים אין אנו יודעים עדותן קיימת
והוינן בה מאי שנא חקירות
מוסף תוספות
איני יודע אי אתה יכול
כל רגעים שבינתיים שאירע המעשה
ומאי שנא בדיקות ואמרינן חקירות אמר אחד מהן איני יודע עדותן בטילה
להזימו באותה חקירה,
א. והאי דאמר חמש
וכיון דאי אפשר לקיים
בהן יש לאלו לטעות ולומר כמו
בתחילת חמש וחד
דהויא לה עדות שאי אתה יכול להזימה בדיקות עדות שאתה יכול להזימה
בה מצות הזמה באותו
מינייהו טעי בציר
שאמרו: מעשה כי הוה אי בסוף
היא ואי אמרת טעי איניש כולי האי חקירות דאיזו שעה נמי עדות שאי אתה
העד בטלה כל העדות
משיעורא דאדם טועה.
שלש אי בתחילת שתים. כלומר
ואפילו הן מאה, דאין עדים
חי' הר"ן. ב. דדווקא
יכול להזימה היא דאמרי מטעי קטעינן דיהבינן להו כולי טעותייהו לרבי מאיר
נעשין זוממין עד שיזומו
להקל בדקינן להו כדאמר
לא מיבעיא אם היה המעשה בסוף
כולן כדאמרינן במס' מכות
יהבינן להו מתחילת שעה ראשונה עד סוף חמש ובדין הוא דניתיב להו
רחמנא ושפטו העדה
שתים או בתחילת ג' דטעות מועטת
(ה:) מנין שאפילו הן
וגו'. תוס' הרא"ש. ג. דהא
מעיקרא טפי אלא בין יממא לליליא לא טעו אינשי ולרבי יהודה יהבינן להו
הוא דאי נמי נאמר ד) האי בתחילת
מאה תלמוד לומר עדים
דאמרינן דאינו מגיד וחוזר
(סנהדרין שם). כל עדותן
מתחילת שעה ראשונה ועד סוף ששית ובדין הוא דניתיב להו מעיקרא טפי
ומגיד היינו בדבר התלוי
שתים אין כאן טעות אלא שעה והאי
בטלה שבגמרא, הוא והן
בסברא כגון בדיקות. תוס'
אלא פטורין (שם). בדיקות.
אי נמי אמר בסוף שלש אין כאן
ר"פ לעיל יא: ד. דצריך
טעות אלא שעה אלא אפילו הוה מעשה בתחילת שתים והאי דאמר שלש בסוף שלש ויש כאן טעות שתי שעות חסר משהו אפי' הכי אין כח
אפילו אמרו כולם אין אנו
למשיילינהו באיזה יום.
יודעין, מצות הזמה ראויה
חי' הר"ן. ה. ב' שעות
לנו לבטלן שאף בכך אדם טועה (ד). ולר' יהודה נמי כו' ובהאי ענינא דפרישית דכי נמי מרחקת להו בכל היכולת אכתי טעו בהכי דהיינו
להתקיים בהן דאין תלויה
לר"מ ולר"י ג'. תוס'
שלש שעות חסר משהו מעשה כי הוה כו' כלומר בכל מה שאתה יכול להרחיק אפי' האחד אמר שבאותה שעה היה המעשה אין עד
אלא בחקירות לומר עמנו
הרא"ש. ו. ולא היו עמהם
הרחוק ממנו מוכחש דטעו בהכי: היו בודקין אותו . לעדי נפשות: בשבע חקירות. מקראי נפקא לן בסנהדרין בההוא פירקא
הייתם באותה שעה במקום
(ה)
כי אם עד סוף רביעית.
❖
❖
אחר (שם).
שם.
(ד' מ.): שבוע. שמיטה. באיזו שמיטה של יובל שיש בו שבע שמיטות: באיזו שנה. של שמיטה: באיזה חודש. בשנה: בכמה.
ימים בחודש: באיזה יום. בשבת באחד בשבת או בשני בשבת או בשלישי בשבת או א' מן האחרים: ותניא ה) מה בין חקירות לבדיקות.
דקתני התם מכירין אתם אותו התריתם בו במה הרגו בסייף הרגו או בארירן הרגו כליו שחורים או לבנים וכל המרבה בבדיקות
רבינו חננאל
רבינו חננאל (המשך)
הרי זה משובח ומה בין חקירות הנך שבע קמייתא לבדיקות אוחרנייתא: חקירות אמר אחד (ו) איני יודע. באחת מהן ואפי' ו)בשעות
אדם משעה שניה של יום
ובא רבא ודחה להני תרי
אומר איני יודע עדותן בטילה: דהויא ליה עדות שאי אתה יכול להזימה. דרחמנא אמר ז) ודרשו השופטים היטב והנה עד שקר העד וגו'
עד שעה ששית, ומשעה
לישני דאביי ופשוטות
ועשיתם לו כאשר זמם לעשות וגו' עדות שאתה יכול לקיים בה תורת הזמה הוי עדות ואי לא לא והזמה אינה אלא בעמנו הייתם באותו
שביעית עד שעה י"א של
נינהו. ואוקמי' רבא הכי,
יום, יהבינן להו לר' מאיר
לדברי ר' מאיר אדם טועה
היום ובאותה שעה שאתם אומרין שראיתם עדות זו במקום זה הייתם עמנו במקום פלוני וכי אמרי באחת מהן אפי' בחקירות דאיזו שעה
שתי שעות חסר משהו,
שתי שעות חסר משהו,
איני יודע שוב אינך יכול לומר לו עמי היית באותה שעה. וא"ת אתה יכול להזימה ע"י היום אם יבואו עדים ויאמרו כל היום הייתם עמנו
ולר' יהודה שלש שעות
ומעשה כי הוה, פירוש
חסר משהו, כיצד לר'
השעה שראו העדות אי
מיהא בצרה להו תורת הזמה מן חקירות השעות ורחמנא רבי שבע חקירות בגזרה שוה דהיטב היטב בסנהדרין [מ.]: בדיקות. כי אמרי
יהודה אם יעידו בשעה
בתחלת שעה שניה היה,
אין אנו יודעין עדות שאתה יכול להזימה היא שאין ההזמה תלויה בהן אלא בחקירות דמה עמנו הייתם יש לומר בכלים שחורים או לבנים:
שניה של יום, צריכין
וזה שאמר שנים שפיר
ואי אמרת טעי איניש כולי האי חקירות דאיזו שעה נמי. אין לך בה הזמה אפי' כי לא אמר איני יודע דהא כי אמר בחמש ואמרי ליה
המזימין להעיד כי עמנו
אמר, והאי דאמר שלש
הייתם משעה שניה עד סוף
טעה שתי שעות חסר
בחמש עמנו היית יכול לומר בארבע היה אבל טעיתי: ומשני דיהבינן להו כולי טעותייהו. ואם יש מזימין כאן יכולין להזים
שעה רביעית, ואם יעידו
משהו, לפיכך אמר עדותן
ע"י שעה וטעותה ולומר לו כל השעה וטעותה היית עמנו: לרבי מאיר. דאמר אדם טועה ב' שעות יהבינן להו להני דשתים וג'
בשלישית יאמרו עמנו
קיימת, אי בסוף שלש היה
מתחילת שעה ראשונה עד סוף חמש בין שניהן להאי דשתים יהבינן ליה שעה ראשונה ושניה ושלישית ורביעית ולהאי דג' יהבינן ליה
הייתם משעה שניה עד ה',
המעשה, והאי דקאמר
ואם יעידו בשעה ד' יאמרו
בשתי שעות טעה שתי
עוד חמישית ותו לא דכי אמרי ליה להאי דשתים בשניה עמנו היית יש לומר טעיתי שתי שעות לאחוריי ומעשה היה בראשונה ועוד היה
עמנו הייתם משעה שניה
שעות חסר משהו, והאי
לו לומר מעשה היה קודם לראשונה שעה אחת אלא בין יממא לליליא לא טעו אינשי וכי אמרי ליה ראשונה ושניה עמנו היית יש לו לומר
עד שעה ששית, כשם שיש
דקאמר שלש שפיר קאמר,
טעיתי ב' שעות לפני שלישית ורביעית ואי אמרי ליה כל ארבע שעות עמנו היית הרי הוזם ולבעל שלש נמי יהבינן לקמיה ראשונה ושניה
לומר טעו לפניהם ג' שעות
לדברי ר' יהודה אדם טועה
חסר משהו, כך י"ל טעו
ג' שעות חסר משהו,
ולבתריה יהבינן רביעית וחמישית ואי מזמי ליה לכולהו חמש הרי הוזם: ולרבי יהודה. דאמר אדם טועה ג' שעות יהבינן להו להנך
לאחור, וכל היכא דאיכא
מעשה כי הוה בתחלת
דשלש וחמש דאיירי ר' יהודה בהן מתחילת שעה ראשונה ועד סוף שית ולבעל שלש יהבינן לקמיה ראשונה ושניה. ודין הוא דניתיב ליה טפי:
למתלי בטעות תלינן ולא
שעה ג' הוה, והאי דקאמר
קטלינן, אלא אם יעידו
ה' טועה ג' שעות חסר
אלא
המזימין שהיו עמהן כדי
משהו, או בסוף ה' היה
שיתכן שיטעו, אבל אם יעידו בשעה ה' אין נותנין שלש שעות שהן ה' וששית ושביעית בטעותם. למה שבחמש חמה
המעשה, והאי דקאמר ג' טועה ג' שעות חסר משהו. ואקשינן על הא דרבא, תנן היו בודקין אותן בשבע חקירות, אחת
במזרח, ובשבע חמה במערב, ואין אדם טועה בזה, וכענין הזה נותנין למעיד בשעה שביעית, ולא יוזמו אלא אם כן יעידו
מהן באיזו שעה, וקתני סיפא מה בין חקירות לבדיקות, אמר אחד בחקירות איני יודע עדותן בטלה, בבדיקות אמר אחד
עליהם כי עמנו הייתם משעה שביעית עד שעה עשירית. ואם יעידו בשעה ט' לא יוזמו, אלא עד שיעידו שהיו עמהם משעה
איני יודע ואפילו שנים אומרים אין אנו יודעין עדותן קיימת, והוינן בה מכדי חקירות ובדיקות תרוייהו מדאורייתא נינהו,
שביעית עד שעה י"א, ולמה שנינו אחד אומר בשתי שעות ולא שנינו אחד אומר בשעה ראשונה, לפי ששעה ראשונה שהוא
דכתיב ודרשת וחקרת. ומתרגמינן ותבדוק. מה לי חקירות מה לי בדיקות. ואמרינן חקירות כי אמר איני יודע הויא לה עדות
שחרית ושעה י"ב שהוא ערבית אין אדם טועה בהן. ודייקי' הני מילי מדקתני ר' יהודה אחד אומר בג' ואחד אומר בה'
שאי אתה יכול להזימה, וכל עדות שאינך יכול להזימה אינה עדות, ואי ס"ד טעי איניש כולי האי, חקירות דאיזו שעה עדות
עדותן קיימת, ואמר רבא מעשה כי הוה בתחלת ג' שעות הוה, וטעי האי דאמר ה' ג' שעות חסר משהו לאחריו. אי בסוף
שאינך יכול להזימה היא, שאם יכוונו שני העדים ויעידו בשעה ג' ויזימום בשעה ג', יאמרו טעינו שעה ה' היה המעשה,
ה' הוה מעשה, והאי דקתני ג' טעי ג' שעות חסר משהו לפניו ומצטרפי, ש"מ דטעי אדם זה השיעור לפניו ולאחריו, וכענין
וכיון שאמרת יתכן שיטעו זה השיעור, הדין עמהם, (על זה הדין) נימצא כי בטלה תורת חקירות דאיזו שעה שהיא לדברי
הזה אליבא דר' מאיר שתי שעות חסר משהו, זולתי השעות שאין בן אדם טועה בהן, כגון שעה ראשונה שאין אדם טועה
הכל, בין לת"ק דאמר שבע חקירות הן, בין לר' יוסי דאמר שלש חקירות הן, ואלו הן איזה יום איזו שעה איזה מקום, מ"מ
בה שהיא ג', וכ"ש ד' וכיוצא בה.
לדברי הכל איזו שעה הכל מודים שהיא מן החקירות. ופריק רבא דיהבינן להו כולה טעותייהו, פירוש כל עדות שיעיד