קב:
ערבי פסחים פרק עשירי פסחים
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
ה"ג ראשון אומר עליו ברכת המזון. להפסיק והשני אומר עליו
גמרו. סעודתן: (א)אומר עליו כו'. ר' יוסי קאמר לה: משלשלן. עד
טו א מיי' פכ"ט מהלכות
א) [ברכות מט. סוטה
ח.], ב) לקמן קה: ברכות
שבת הלכה יג סמג
קידוש היום סמוך לסעודת שבת ולגירסא זו אתי
לאחר המזון. אלמא אמרי' שתי ברכות על כוס אחד הבדלה וברהמ"ז:
נב. [תוספתא דברכות פ"ה
עשין כט טור שו"ע אורח
ואמר רב יקנ"ה. כדמפרש בשביעי עסקינן ובשביעי ליכא זמן ומכל
שפיר הא דמשמע לעיל (ד' ק: ושם) דמפסיק לר' יהודה בעקירת
❖
הל"ב], ג) [לעיל צט:],
חיים סימן רעא סעיף ו:
והבדלה על כוס אחד: ומשנינן מדלא
שלחן קודם קידוש לפי שהיו רגילין לעקור שלחן לפני ברכת המזון
מקום שמעינן מינה קידוש
ד) [לקמן קג. ד"ה אביי],
ה) [פ"ח ה"א], ו) [בד"ה
קאמר זמן בשביעי של פסח עסקי'.
אבל ספרים דגר' ראשון אומר עליו
ר"י אומר], ז) [וכ"כ תוס'
רבינו חננאל
קידוש היום וטעמא שאינו יכול לטעום
דשמא עני הוא ואין לו אלא כוס א':
א גמרו כוס ראשון מברך עליו ברכת המזון
❖
ביצה לג: ד"ה כי הוינן],
והא יום ראשון דאית ליה. דאפי' עני
מכוס ברהמ"ז בלא קידוש קשה מנא
והשני אומר עליו קדושת היום אמאי
גמרו, כוס ראשון אומר
עליו ברכת המזון והשני
ליה לעיל דמפסיקין לרבי יהודה
שבישראל לא יפחתו לו מד' כוסותג):
ונימרינהו לתרוייהו אחדא כסא אמר רב
מקדש עליו. ואמרינן,
הגהות הב"ח
קידוש והבדלה חדא מלתא היא.
בעקירת שלחן קודם קידוש. והא
א
ונמרינהו כלהו בחד כסא.
הונא אמר רב ששת אין אומרים שתי
דקתני בתוספת' דברכות אורחין שהיו
דתרוייהו משום קדושת יו"ט נינהו
(א) רש"י ד"ה גמרו
ודחינן לפי שאין אומרים
קדושות על כוס אחד מאי טעמא אמר רב
סעודתן כוס ראשון אומר
שתי קדושות על כוס אחד,
מסובין אצל בעל הבית וקדש עליהן
ובהבדלה עצמו הוא מזכיר קדוש' יו"ט
עליו כצ"ל והד"א:
מאי טעמא לפי שאין
נחמן בר יצחק א) לפי שאין עושין מצות
היום עקרו עם חשיכה לבית המדרש
דהמבדיל בין קדש לקדש קא מברך:
(ב) תוס' ד"ה מניחו וכו'
עושין מצות חבילות
חבילות חבילות ולא והא תניא הנכנס
חזרו ומזגו להם את הכוס אומר עליו
כשמואל. נ"ב לעיל בד'
הכי
ב)
חבילות. ולא והתניא
רשב"ם
ק' סוף ע"א: (ג) בא"ד
הנכנס לביתו במוצאי שבת
קידוש דברי רבי יהודה וברכת המזון
לביתו במוצאי שבת מברך על היין ועל
מוקי לה בסמוך. נ"ב
מברך על היין ועל המאור
גמרו. סעודתן: כוס ראשון אומר
לא מזכיר כלל היינו משום דמתחלה
❖
ב
המאור ועל הבשמים ואחר כך אומר
בתחלת דף ק"ו:
ועל הבשמים ואח"כ אומר
עליו ברכת המזון כו'. ר' יוסי קאמר
עשו ברהמ"ז קודם יציאתם לעשות
הבדלה. ואם אין לו אלא
הבדלה על הכוס ואם אין לו אלא כוס אחד
כוס אחד מניחו לאחר
הפסק בין סעודת חול לסעודת שבת
לה ורבותא הוא שאינו צריך לקדש
מניחו לאחר המזון ומשלשלן כולן לאחריו
המזון ומשלשלן כולן
מוסף רש"י
ולכך נמי עשו עקירה לבית המדרש:
מיד אלא יגמור סעודתו ויברך ברכת
אחריו. הנה אומר שתי
אין לו שאני והא יו"ט שחל להיות אחר
ונימרינהו לתרוייהו אחד כסא.
שאין עושין מצות
המזון ואח"כ יקדש. ומיהו אם פרס
קדושות על כוס אחד.
השבת דאית ליה ואמר רב יקנ"ה אמרי
חבילות חבילות. שנראה
ושנינן לית ליה שני. והא
לר' יוסי פריך כיון דתרוייהו אסעודת
מפה וקידש מודה רבי יוסי דכל שכן
כמי שהיו עליו למשאוי
יו"ט אחר שבת דאית ליה
מדלא אמר זמן מכלל דבשביעי של פסח
שבת קאתו כדפרישית לעיל (ד' ק.) ו)
דשפיר טפי דאי לא תימא הכי אלא
וממהר לפרק משאו (סוטה
ואמר רב יקנ"ה, ודחינן
ח.). ומשלשלן. לשון
עסקינן דכל מאי דהוה ליה אכיל ליה ולית לי'
מדלא אמר רב זמן, ש"מ
דהך סעודה עולה לו לסעודת שבת
דוקא קאמר רבי יוסי ראשון מברך
ג
שלשלת, כלומר סודרן לאחר
דהאי יום טוב אחר שבת
הוה ליה למימר תרווייהו אחד כסא
עליו ברהמ"ז אם כן שמואל דאמר
והא יו"ט ראשון דאית ליה ואמר אביי יקזנ"ה
❖
המזון (ברכות נב.).
דקתני רב יקנ"ה, בשביעי
כמאן (לעיל דף ק.): ולימרינהו
אבל לר' יהודה לא פריך כיון דברכת
של פסח עסקינן דלית ליה
ורבא אמר יקנה"ז אלא הבדלה וקידוש
יין, דכל דהוה ליה שתיה.
תרוייהו אחד כסא. קידוש היום וברכת
המזון אסעודת חול וקידוש על סעודה
חדא מילתא היא ברכת המזון וקידוש תרי
והא יו"ט ראשון דאית ליה
מוסף תוספות
הבאה אין לומר שניהם על כוס אחד:
המזון. ולרבי יוסי קא פריך דאילו לרבי
ואמר אביי יקנ"ה ורבא
מילי נינהו: גופא יום טוב שחל להיות אחר
שאין
אומרי' שתי קדושות על כוס
יהודה כיון דמפסיקין וצריך עקירת
אמר יקנה"ז, ופריק כי
אנה הוזכר עקירת
א.
השבת רב אמר יקנ"ה ושמואל אמר ינה"ק
קאמרינן שתי קדושות,
שולחן קודם שבת בהך
אחד. ויש נוהגין בחופה מטעם זה
שלחן צריך שני כוסות: שני קדושות.
ברייתא. תוס' הרא"ש.
אבל קידושא ואבדלתא
ורבה
שלא לומר שבע ברכות על כוס ברכת
ברכת המזון קורא קדושה כקידוש
חדא קידושא היא. כלומר
ב. משמע
דקידוש
היום כלומר שתי מצות: חבילות חבילות. דמיחזי עליה כמשוי: מברך
המזון אלא מביאין כוס אחר ואין מברכין על השני בפה"ג כיון שכבר
ברכת [ה]מזון והקידוש
ברישא, אין הוכחה משם
ד
כלל ד... שם. ג. וצריכין
של יום שתי קדושות הן
על היין. תחלה לפי שהוא תדיר ותדיר קודם: על המאור ועל
בירך על כוס ברכת המזון כי אין נכון לברך פעמים אך רבינו משולם
לומר רצה והחליצנו. תוס'
ומאי שנא. ופירוש קידוש
הבשמים. כב"ש מוקמינן לה במסכת ברכות בפרק אלו דברים
היה אומר הכל על כוס אחד דלא דמי לברכת המזון וקידוש דתרי
ר"פ. ד. ואומרים עליו
היום והבדלה תרוייהו
שש ברכות. ריטב"א.
מילי נינהו כדאמרי' בסמוך אבל הכא חדא מלתא היא דברכת המזון
(דף נב.) דאמר מאור ברישא ואחר כך בשמים והבדלה לבסוף לפי
קודם אכילה הן, קידוש
וברכת המזון, הקידוש
ה. פי' לן בתענית לפי
גורם לברכת נישואין וברכת אירוסין ונישואין נהגו לומר על שתי כוסות
שאלו הראשונות קצרות וברכת הבדלה ארוכה לפיכך אומרה לבסוף:
קודם אכילה, וברכת המזון
שלא היה לו יין ולא רצה
משלשלן. לשון שלשלת שמחברם יחד עם ברכת המזון. אלמא אמרינן
וטעמא דרגילים זה בלא זה כדאמר בכתובות (ד' ז:) מברכין ברכת
לטעום קודם הבדלה. תוס'
אחר הסעודה, לפיכך שתי
ר"פ. ו. ואמימר דבת
שתי ברכות על כוס אחד הבדלה וברכת המזון: [אין לו שאני]. דלית
קדושות הן.
האירוסין בבית אירוסין וברכת חתנים בבית חתנים ועוד דנהגו לקרות
טוות משום דלא הוה ליה
ליה יין לשני כוסות ואנן בדאית ליה עסקינן: אחר השבת. מוצאי
כתובה בינתים והוי הפסק ולכך מתכוונים ולכך צריך ב' כוסות:
חמרא כלל וכיון שלא היה
מיתיבי הנכנס לביתו כו'.
השבת: דאית ליה וקאמר רב יקנ"ה. קס"ד בי"ט הראשון של פסח
הוה מצי למיפרך ממתני' דאלו דברים
מקיים מצות הבדלה כלל
לא רצה לאכול. תוס' רי"ד
(ברכות ד' נא:) דמייתי בסמוך ב"ש אומר נר ומזון
שחל להיות אחר השבת עסקינן דאית ליה כוסות הרבה דתנן לעיל
מהדורא תנינא. וע"ע תוס'
ובשמים והבדלה כו' אלא פריך מברייתא משום דבעי לשנויי אין לו
(ד' צט:) אפילו עני שבישראל לא יפחתו לו מארבע כוסות ואמר רב
ר"פ. ז. כדאמרינן חייב
יקנ"ה אלמא קידוש והבדלה על כוס אחד מצי אמר: ומשני מדלא
שאני כדקתני בברייתא אין לו אלא כוס אחד כו' ודרך הש"ס להקשות
לשמח את ביתו ברגל
ממקום שמוצא לתרץ בפשיטות: מניחו לאחר המזון. הקשה ה"ר
ובמה משמחן אנשים ביין.
אמר רב יקנה"ז אלמא בשביעי של פסח עסקינן. דשמא עני הוא ואין
תוס' הרא"ש. ח. דטעון
נסים איך יאכל קודם הבדלה הא אמרי' לקמן אסור לאדם שיטעום
לו אלא כוס אחד. וטעמיה דרב לקמיה אפרשנו במקומו וכן דרבא
כוס כגון ברכת הבדלה
ודאביי : והא יו"ט ראשון דאית ליה. דאפי' עני שבישראל לא יפחתו
כלום קודם שיבדיל ואמימר נמי בת טוות כדאמר לקמן (ד' קז.) ותירץ
ד)
וברכת חתנים דתקנו לומר
ה
ברכת היין תחילה. שם.
לו מארבע כוסות: קידושא והבדלה חדא מילתא היא. תרוייהו
דהכא מיירי כשאכל מבעו"י עד שחשיכה לו ואע"ג דמפסיקין להבדלה
משום קדושת ימים טובים נינהו ובהבדלה עצמה הוא מזכיר קדושת
לשמואל (ב) וכ"ש לר' יהודה דמחמיר טפי והך ברייתא מוקי לה בסמוך (ג)
יו"ט דהמבדיל בין קדש לקדש מברך: גופא יו"ט שחל להיות אחר
כב"ש ואליבא דרבי יהודה הא דקאמר מניחו לאחר המזון לא שמותר
השבת. צריך להבדיל ולקדש ומשמע שאם לא היה יום טוב לא
לאכול אלא כלומר כשיפסיק סעודתו בברהמ"ז אז יבדיל וקשה דלשון
הנכנס לביתו משמע שלא התחיל לאכול מבעו"י ועוד הקשה מורי ה"ר
היו חולקין האמוראין הללו אלא כולי עלמא מודו יין מאור והבדלה
יחיאל דלקמן (ד' קה:) אמרי' על הך ברייתא ש"מ טעם מבדיל ולפירוש
והשתא דאיכא קדושת היום פליגי ולפיכך צריך ליתן טעם לכל דבריהם
ולומר שהקידוש גורם לשנות את הסדר מכמות שרגיל: רב אמר יקנ"ה.
רבינו נסים דמיירי באכל מבעוד יום אין להוכיח כלום אלא י"ל דודאי
בחנם אין לו לאכול קודם הבדלה אבל כשאין לו אלא כוס אחד מותר
ס"ל קדושת היום עדיפא מהבדלה אי נמי דכי מבדיל ברישא מיחזי
לאכול קודם הבדלה כדי לעשות על הכוס ברכת המזון ו: דאית ליה
דהוי עליה קדושת היום כמשוי ולפיכך יין קודם לקידוש כבית הלל
ואמר רב יקנ"ה. פי' בקונטר' דס"ד דביו"ט ראשון של פסח מיירי דאית
(ברכות דף נא:) דתדיר ושאינו תדיר תדיר קודם ואחר הקידוש נר
והבדלה כשאר מוצאי שבתות שהנר קודם להבדלה: ושמואל אמר ינה"ק.
ליה כוסות טובא כדתנן (לעיל ד' צט:) לא יפחתו לו מד' כוסות וקשה
דהא כל ד' כוסות צריכי כל חד למילתיה ועוד דבסמוך דפריך מיקנה"ז
שמואל סביראליההבדלה קודםלקידוש כדמפרשטעמאלקמיה [קג.] משל
לימא דבשמיני של חג מיירי דאיכא זמן ואכיל ושתה כל מה דהוה ליה
דרבי יהושע בן חנניא למה הדבר דומה למלך שיצא ואפרכוס נכנס
ועוד דאכיל כל מה דהוה ליה לשון אכילה לא היה לו להזכיר אכוסות
מלוין את המלך השבת להבדיל ואח"כ יוצאין לקראת אפרכוס לקראת
לכך נראה לפרש דביום טוב ראשון מסתמא אדם מכין הרבה ז ובשמיני
יו"ט לקדשו. ועל מלתיה דשמואל אמר לה בהדיא בברכות בירושלמי
של חג נמי שהוא רגל בפני עצמו רגילין להכין הרבה כדתנן (חולין ד'
באלו דבריםה) רבי חנינא אמר ינה"ק ואתי רבי חנינא כשמואל דא"ר
פג.) ד' פרקים בשנה צריך הטבח להודיע אמה מכרתי לשחוט וחשיב
חנינא בשם שמואל משל למלך יוצא ושלטון נכנס מלוין את המלך
יו"ט האחרון של חג: רב אמר יקנ"ה. ומה שאין מזכיר בשמים פירש
ואח"כ מכניסין את השלטון הלכך יין תחלה ואח"כ מאור ואח"כ הבדלה
רשב"ם דטעם בשמים משום איבוד נשמה יתירה וביום טוב נמי איכא
דכיון דהבדלה קודם לקידוש יעשה כל סדר הבדלה כדין מוצאי שבתות
נשמה יתירה. וקשה דאם כן במוצאי יום טוב אמאי לא תקינו בשמים
דעלמא ואח"כ יקדש. ומה שאין נותנין האמוראין סימן לבשמים לפי שאין
לכך נראה דביום טוב ליכא נשמה יתירה והכא אין מזכיר בשמים
מברכין על הבשמים ביו"ט שהרי גם ביו"ט יש לנו נשמה יתירה כשבת:
משום דשמחת יום טוב ואכילה ושתיה מועיל כמו בשמים ויש טעמים
ורבה
לא נכונים וזה הטעם נכון ועיקרז): יקנ"ה. יין ברישא וא"ת אמאי לא תקינו נמי בברכת המזון יין ברישא כמו בכל מקום ח וליכא למימר
דפטר ליה יין שבתוך הסעודה דכיון דאמר הב ונבריך איתסר למישתי ויש לומר דברכת המזון
בא לשם גמר סעודה ומפסיק לכל מה
שלפניו כדאמר לקמן (ד' קג:) דברכת המזון עקר דעתיה ממשתיא צריך לברך אכסא דברכתא אף
על גב דבירך אכסא קמא והשתא הכוס
בידו ודעתו לשתות אח"כ אפילו הכי
הוה הפסק לכך תיקנו לברך איין אחר ברכת המזון
שאם יברך קודם יצטרך לברך שנית:
רבה